אור ברסלב
באר יצחק על פירשי סדר בשלח › פרק יד

באר יצחק על פירשי· רבי יצחק יעקב הורביץ

סדר בשלח · פרק יד

סדר בשלח

ב (ד"ה לפני) ומורה על זה שם בער שהוא מלשון הבערים והעשתרות מדברי הרא"ם ז"ל

ד ופירוש ואכבדה בפרעה. ואכבדה בעולם על ידי פרעה. וכמה ביתין משמשין במקרא במקום בשביל והמפורסם א"צ דאיה:

(ד"ה ויעשו) כבר כתבתי במקום אחר באורך. שבכל מקום שאמרו ז"ל בא הכתוב להגיד שבחן אין הכוונה שבא הכתוב להודיענו בזה דבר חדש שלא היינו יודעים לולי זה. דק אדרבה הכוונה בהפך שאין כאן הודעה חדשה רק מאמר הכתוב ע"ד ישראל אשר בך אתפאר כי חביבין עושי המצוה לפני הקב"ה לכן חזר ושנה הכתוב כדי להודיע חשיבותן בעיניו ית':

ה ר"ל שהרי ברשותו יצאו ומאי ויוגד דקאמר. דכי לא ידע עד כה. אבל עיקר הכוונה שהוגד לו כי ברח העם שהלכו לברוח ולא למען זבוח וזה שכתב רש"י ז"ל איקטורין שלח וכו'. וכ"כ הראב"ע ז"ל ופשוט (ד"ה מעבדנו). ר"ל וכנוי נ"ו שהוא כנוי המדבר בעדו איננו כנוי הקנין רק כנוי הפעול:

ו ר"ל ואין פירוש ויאסור בציווי כמו ויבן שרמה דא"כ הספור הזה מאסירת הרכב ללא צורך ומה השמיענו בזה מדברי הרא"ם ז"ל:

(ד"ה ואת) ר"ל דלאיזה צורך אמר כאן דרך כלל ואת עמו לקח עמו. הרי הזכיר זה בפסוק שאחריו בפרטות ויקח שש מאות רכב בחור וכל רכב מצרים ושלשים וגו'. לכן פירש"י ז"ל כאן משכם בדברים לחזק לבב העם:

י ר"ל כי הקריב בהפעיל הוא בכל מקום פעל יוצא וא"כ הי' לו לומר כאן קרב, בקל רבן דרשו ז"ל שהקריב את עצמו לקדם לבוא לצד מחנה ישראל יותר מכל עמו כדי לזרון. ולכן בא הפעל הזה בתואר היוצא שפועל הראשון בכאן הוא הכח המתעורר והחשק ואומץ הלב:

(ד"ה נוסע) ר"ר ולכן כתיב נוסע בלשון יחיד ולא נוסעים בלשון רבים להורות על אחדות ההסכמה וכ"כ רש"י ז"ל בפרשת יתרו בפסוק ויחן ישראל אבל לפי הדרש מ"ש נוסע בלשון יחיד לפי שהכוונה על השר של מצרים. וכתב בעל צדה לדרך וז"ל. ולפי הדרש מ"ש ויראו בני ישראל איננו ראי' גשמית בעיני בשר רק ראי' רוחנית כמו ראתה שפחה על הים וכו' עכ"ל ז"ל:

יא הנה דקדק כפר מלות השלילה בכתוב המבלי אין ואמר שפירוש מלת המבלי האם מפני העדר וחסרון ואח"כ פירש מהות החסרון שהוא שאין קברים במצרים וכאלו יחסר שין שאין. לכן כתב רש"י ז"ל וכי מחמת חסרון קברים שאין קברים במצרים כו' מדברי הרא"ם ז"ל:

יב ר"ל רא שאמרו אז אליו גם מאמר כי טוב לנו עבוד את מצרים וגו' כי באותה שעה עדיין היו במצרים ולא במדבר אבל כוונתם שמאמר חדר ממנו ונעבדה את מצרים כבר דברנו אליך במצרים. כי זה נברר באמרם שם אליו ירא ד' עליכם וישפוט והוא הוא כי הטעמים אחד בשנוי הלשון וכאומר איני רוצה בטובתכם כי רעה תבואנו ער ידה חדל ממנו ונעבדה את מצרים אבל מאמר כי טוב לנו עבוד את מצרים ממותנו במדבר הוא שהוסיפו לו רק עכשיו ולא מאז. ואינו מוסב על אשר דברנו אריך במצרים רק הכוונה הלא זה הדבר אשר דברנו אליך מאז בהיותינו עודנה במצרים חדל ממנו ונעבדה את מצרים ועכשיו הנה אנחנו רואים כי יפה כווננו במאמרנו זה כי באמת טוב לנו עבוד את מצרים ממותנו עכשיו במדבר על יד פרעה וחילו הרודפים אחרינו:

(ד"ח ממותנו) תורף דבריו שאין תיבת ממותנו שם דבר בכנוי הקנין רק פעל עם כנוי הפועל והוא בראיית נקודת מם פא הפעל במלאפום ע"ד גזרת נחי עין ויו כמו בשובנו בקומנו:

יג כי לאיזה צורך אמר אשר ראיתם את מצרים היום וכי תלויה אזהרת לא תוסיפו בראייתם את מצרים היום וע"כ צ"ל שעיקר הכוונה מה שראיתם את מצרים אינו אלא היום ולא תוסיפו לראותם עוד עד עולם עכ"ל הרא"ם ז"ל. ואולם אין כוונה רש"י ז"ל שמלת היום הוא באמת מאמר בפ"ע ופירושו אבל רק היום ואינו דבוק עם מאמר אשר ראיתם רק כוונתו שע"י המאמר הזה אשר ראיתם וגו' בתוספת מלת היום בסוף הדבור נמשך אחריו בכוחו המאמר הב' אבל רק היום ומובן ממילא מחמתו מאין צורך לאמרו בפירוש ובדרך לשון ב"א ולהמשגיח בסגנון הדבור יתברר אליו הענין הזה בנקל:

טו ר"ר שהיר"ל שמעתי את צעקתך אבל לשון מה תצעק מורה שא"צ לתפלה ובאמת שבעת צרה צריכין לתפלה ורחמים ולזה פירש"י ז"ל בלשון הא' שהכוונה כי לא עת להאריך בתפלה ותחנונים רק לקצר ובלשון הב' פירש שא"צ לתפלה כלל כי הדבר תלוי עלי ואינני פועל נסים לשקר ושוא אני הוצאתים ממצרים ועלי לגמור ולקיים ההבטחה והיעוד מי החשוב תחשבו שאחדול מלהצילם ועשיתי כל הנסים לשוא עד כה:

(ד"ה דבר) הנה ביאר רש"י ז"ל כוונת המאמר הזה שלהנראה היל"ל תחלה הרם את מטך וגו' ואתה תדבר אל ב"י ויבואו בתוך הים ביבשה ולמה אמר תחלה דבר אל ב"י ויסעו לפני אמרו הרם את מטך לכן פירש"י ז"ל שהכוונה בזה שתחלה אמר לו דרך כלל דבר אל ב"י ויסעו ד"ר שהוא כאומר מה יש לכם לירוא עשו אתם את שלכם וסעו הלאה ורמז לו בקיעת הים דרך כלל ואח"כ ביאר הקב"ה למשה באיזה אופן יבקעהו ואמר ואתה הרם את מטך וגו':

יט ר"ל בזה כי בטל הש"י כח זורק החצים והבליסטראות מלזרוק אותם על עבדיו החוסים בו א שהביא נשמים אחרים המקבלים אותם ומונעים אותם מלעבור לישראל עכ"ל הרא"ם ז"ל. וכן הוא הענין כאשר סופר בכתוב שתחלה היה צורך ההגנה לפני מחנה ישראל למנות להם דרך במדבר ולדגן עליהם משרב ושמש ולהצילם מנחש שרף ועקרב לכן אמר שהלך המלאך לפניהם ועתה בקרוב המצריים היה צורך ההגנה מאחרי מחנה ישראל להום את מחנה מצרים ולבטל כח יריית חצים ובליסטראות שלהם אמר שעמד המלאך מאחריהם. והענין הכל דרך דמיון על כח הגנתו והשגחתו ית' שהיתה להם מלפנים ומאחור כי הבלתי בשם איננו במקום ומבואר:

(ד"ה ויבוא) כבר כתבתי לעיל בסמוך מדהגנה שהי' צור לישראל מלפנים ומאחור וע"ז בא המשל הזה:

כ (ד"ה ולא קרב ר"ל לפי שכל המקרא הזה נאמר בל' יחיד לכן פירש של זה הוא על המחנה ופשוט:

כב ר"ל שאין מלת עזה הבדל לרוחות של קדים שהרי סתם רוח קדים עזה היא כמ"ש דנה ברוחו הקשה ביום הקדים:

(ד"ה ויבקעו) אז"ל הרב בעל צל"ד ז"ר כ' זה רש"י ז"ר ע"פ המכילתא שאמרו וז"ל ויבקע הים אין כתיב כאן אלא ויבקעו המים כל מים שבעולם כו' ודלא כמ"ש הרב הגדול ר"א ז"ל טעם אחר בזה דדייקו ז"ל דרשא זו שהיל"ל תחלה ויבקעו המים ואח"כ וישם את הים לחרבה ורמה אמר הפסוק וישם את הים לחרבה ויבקעו המים עכ"ל הרב בעל צל"ד ז"ל. ובאמת שנ"ל שזה אינו קושיא ועיקר מה שהוכרחו ז"ל לדרשא זו אינו אלא מטעם שכ' הרב הגדול ר"א ז"ל. ואוסיף ביאור בדבריו שהרי באמת החורב נמשך מהבקיעה וא"כ היה לו להקדים הסבה למסובב ולומר ויבקעו המים וישם את הים לחרבה ולא בהפך וישם את הים לחרבה ויבקעו המים שהוא הקדמת המסובב לסבתו. ולכן דרשו ז"ר מזה שבקיעת מי הים לא בא בכתוב מפורש לעצמו אבל הוא בכלל וישם את הים לחרבה. ומ"ש אח"כ ויבקעו המים בא לרמז דבר אחר שנבקעו גם כל מימות שבעולם ואולם מלבד הרמז הזה מכח סדור הל' סייעו עוד ז"ל לזה במכילתא מגוף הל' עצמו ויבקע הים אין כתיב כאן וכו' והוא כדמות ראיה לדיוק הנ"ל. ובטעם בקיעת כר מימות שבעולם כ' יפה הרב בעל צל"ד ז"ל למען יתפרסם הנס הזה של קריעת י"ס על פני כל הארץ עכ"ד ור"ל וכל אומה ולשון לא תוכל להכחישנו:

כג לפי פשוטו סוס הוא שם המין כמו ויהי לי שור וחמור ואולם הדרשה תדרש בכיוצא בזו ורמז נעים הוא זה:

כד (ד"ה בעמוד) לפי שכתיב כאן וישקף וגו' בעמוד אש וענן שענינו שפנה אליהם להשחיתם בעמוד אש וענן א"כ עמוד האש והענן הי' כלי ההשחתה לכן פירש לך רש"י ז"ל בכאן איך היו העמודים הללו משמשות להשחית בהם וכ' שעמוד הענן יורד ועושה אותו כטיט כו' ור"ל לפי שכבר ירדו המצריים אל תוך הים כמ"ש בפסוק כ"ב שלפניו ירד עמוד הענן אל תוך הים ועשה את קרקעות הים כטיט היון ועמוד האש מרתיחו כו'. ופשוט:

[ד"ה ויהם] ובפירוש מלת סגניות כ' בעל צל"ד ז"ל שהוא מענין מחשבה וישוב הדעת עכ"ל. ולא ידעתי מאין לקח באור זה רק שנראה פתרונו כן לפי ענינו:

בא"ד ושנינו בפרקי ר"א כו'. ור"ל שמהומה שענינה ערבוב המחשבה ובטול העצה והמבוכה כפי הנמצא במקרא נראה שהיא נמשכת לרוב מהרעשת קול גדול המחרדת את האדם וכ"כ הראב"ע ז"ל וז"ל ויהם יתכן שבעבור זה אמר המשורר קול רעמך בגלגל וככה וברקים רב ויחם עכ"ל ז"ל. וכ"כ הרשב"ם ז"ל וז"ל ויהם מהומת קול עכ"ל וכוונת כולם שהיו אז עליהם רעמים וברקים וקולות מבהילים כדי להומם וזה מסכים לדברי הברייתא דר"א הנ"ל ולפ"ז יתכן לומר שבעבור זה הי' העמוד אש וענן הנ"ל משמשות שמהם בא הרעם והברק ולכן הביאו רש"י ז"ר כאן. ובזה יתקשרו דבריו ז"ל היטב שמתחלה פירש לך אופן ההשחתה ע"פ המדרש ואח"כ באופן אחר ע"פ הברייתא דר"א הנ"ל. ולפ"ז מ"ש כאן בפסוק וידם וגו' הוא פירוש למ"ש תחלה וישקף וגו'. והכתוב בעצמו פירש לך אופן ההשחתה וזהו יותר קרוב לפשוטו של מקרא כנ"ל בזה:

כה (ד"ה וינהגהו) לפירש"י ז"ל פעל וינהגהו שוה לפעל ויסר ושניהם מוסבין על הפועל הנזכר למעלה וישקף וגו' ויהם וגו' הוא הש"י:

(ד"ה נלחם) ר"ל לפי פשוטו פירוש במצרים באנשי מצרים כמו וירדפו מצרים וגו' דלעיל ופשוט:

כו כבר הודעתיך במ"א שמדרכי הר' בבוא ב' פעלים זה אחר זה שפעל הב' הוא תכליתו של הפעל הא' לחסר הפעל הב' ויבוא פעל הא' קשור עם המלות דנקישרים בפעל הב'. ולכן אמר כאן וישובו המים על מצרים ובתשלומו ראוי להיות וישובו המים (למקומם) לכסות ער מצרים:

כז (ד"ה נסים) ר"ל שלפי הל' הנהוג היר"ל רצים לקראתו אבר פעל ניסה אינו קשור בשום מקום עם מלת לקראת שהרי גדר הניסה הוא תנועת הריצה כדי להנצל מן הנזק וההתרחקות מן הדבר המזיק ופי' מלת לקראת שתבוא אחר פעל התנועה הוא ההתקרבות אל הדבר כמו וילך לקראתו וירץ לקראתו. אבל פעל הניסה קשור תמיד עם מלת מפניו וינס מפניו וינוסו משנאיך מפניך. ואולם באמת שכאן אמר נסים לקראתו לפי שהיה טרוף הדעת במצרים חשבו לנוס מן הים ורצו לקראתו לכן בא כאן פעל נסים קשור עם לקראתו להורות שמתוך מהומה ומבוכה מרוב הבהלה נסו מפני האויב אל האויב

ל ר"ל דלאיזה צורך אמר דכתוב וירא וגו' מת ער שפת הים הלא כבר ראו הטביעה ומה זה הוצרכו לראות עוד לכן כ' רש"י ז"ל והוא מן הש"ס דערכין ופסחים שפלטן הים אל שפתו בדרך נם כדי שלא יאמרו וכו':

לא כי שם יד הונח על הגבורה והכח והונח גם על הרשות והונח גם על היכולת כמו ומטה ידו וכיוצא עוד הוראות הרבה. ולפי שרוב תשמישי האדם הוא בידו וע"י תנועת הידים יקרב אליו בנקל דבר המועיל וירחיק מאתו הדבר המזיק וגם רוב גבורת האדם יתראה בידיו ובזרועו ילחם לכן הושאלו כל הוראות האלו וכיוצא בהם רשם האבר הזה:

תוכן העניינים

באר יצחק על פירשי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה