אור ברסלב
באר יצחק על פירשי סדר בהעלותך › פרק ח

באר יצחק על פירשי· רבי יצחק יעקב הורביץ

סדר בהעלותך · פרק ח

סדר בהעלותך

ב חנוכת המזבח שעשו הנשיאים הוא דוגמת המשתה אשר יכינו למלכים לכבוד הבירה אשר הוכן להם למשכנם. אמנם הפלגת ההארה אשר יאירו היכלי הבירה הוא הכבוד והפאר הנעלה על הכל. ועל דוגמת זה דרשו ז"ר מכח הסמיכות שאמר הקב"ה לאהרן חייך שלך גדולה משלהם:

(ד"ה ר"ל ממה שלא אמר בהדליקך רק בהעלותך) הודיענו בזה שצריך להדליק רוב היוצא מן הפתילה כדי שתהא השלהבת עולה מאליה לפני סרוק ידיו ומ"ש רש"י ז"ר ועוד דרשו כו' זה הסמיכו רז"ל על הלשון בדרך רמז. מדברי הרא"ם ז"ל:

(ד"ה יאירו) דע"י שנשתנה מצב הנרות הללו ממצב נרות של שאר מנורות הוא היכר שאין הנרות הללו עשויין לאורה כי לא לאורה הוא צריך:

ג כבר הארכתי בביאור במקומות אחרים וכאן אקצר נשען על המבואר היטב מכבר שלשון זה אינו אלא לחביבות עושי מצותו ית' עד שהכתוב מספר שפלוני עשה כמצותי. ועיקר כוונת הדרש שמאמר זה אינו להודעה רק לשבח:

ד תיבת וזה הוא כנוי הרומז והנרמז הוא המבואר אח"כ מעשה המנורה והנה לא היתה המנורה בידו שנאמר שמעשה המנורה שבידו הוא הגרמו עליו וע"פ פשוטו צ"ל שאין הנרמז מוחש גשמי ודבר מקביל לעין. זולתי הנרמז בכאן הוא האופן המצוייר במחשבה כאלו אמר וזה ציור מעשה המנורה כמו זה הדבר אשר תעשה וגו' שכינוי וזה רומז על תיבת דבר שהוא הענין הנחשב וכן זאת תורת המצורע. אבל לפי שלפי פשוטו צ"ל שחסר מלת דבר בכתוב כאלו אמר וזה דבר מעשה המנורה:

לכן דרשו בזה דרשה כדרכם ז"ל שהיה מעשה המנורה מקביל לעיניו בנבואה ולא נאמר בלבד בנבואה ציור מעשה המנורה למשה אבל ראה ג"כ בנבואה מנורה שלמה ע"פ הציור הנ"ל. ובזה יתבונן יותר מהבנתו ע"פ הספור לבד ועל דמות הנראה הזה אמר לו וזה מעשה המנורה. ובאמת שדרשה זו אינה יוצאה מתיבת וזה בלבד אבל היא מבוארה בפירוש בכתוב להלן כמראה אשר הראה ד' וגו'. אבר כוונתם ז"ר שעפ"ז ממילא יתיישב ג"כ מלת וזה:

(ד"ה עד פרחה) ר"ל שמלת עד משמשת לרוב על ההגבלה והוא עד ולא עד בכלל. אבל בכמה מקומות היא משמשת על התפשטות האיכות או הפעולה] בכל החלקים והוא עד ועד בכלל:

(ד"ה כמראה) ר"ל שהונח שם מראה על הדבר המתראה במראה והוא בכאן התבנית. ופירוש כמראה אשר הראה כתבנית אשר הראה:

(ד"ה כן עשה) מדרך לשוננו הקדושה להזכיר הפעל הנסתר מברי שיזכיר מקודם הפועל שעליו מוסב הפעל הנסתר ההוא וזהו אם לא ירצה לפרוש הפועל בפרט כי הפועל הכללי מובן מכללא וא"צ להזכירו בפירוש לכן אמר כאן כן עשה את המנורה ולא אמר כן עשה העושה כי הוא מובן מכללא אבל רז"ל דרשו מכח זה דפעל כן עשה שב על השם הנזכר מקודם כמראה אשר הראה ד' וגו':

ו כבר ביאר זה רש"י ז"ל במקומות הרבה כי ענין קיחה הנזכרת בדברים שאינן נקחין ביד' כבעלי חיים וכיוצא נופל אם על הכניסה תחת רשותו כמו ויקחם לעבדים ולשפחות וכן ותלקח אסתר אל בית המלך, וזהו הקיחה בהכרח ואונס שהוא קרוב ללקיחה ביד ואם על הכניסה תחת רשותו מרצון הנכנס שלא בעל כרחו והוא קיחה דנישואין כמו כי יקח איש אשה וכל ההוראות האלה משותפות בבחינה אחת שהוא הוראת הקנין שע"י מעשה ופעולה יהיה ע"י הלקיחה ביד או ע"י פעולה אחרת ודוגמת זה יש ג"כ בבלתי בעלי חיים כגון מקרקעי דלא ניידי. בדברי רז"ל הרבה במשנה לקח [את השדה] האיש וחזר כו'. הלוקח מסקריקון והרבה כיוצא אמנם נופל עוד פעל קיחה על ההמשך אחר רצון זולתו ע"י פתוי והתעוררות זולתו כמו ויקח תרח את אברם בנו וגו' ללכת ארצה כנען כו' וכן קח את אהרן וגו' ויקח את האדם וגו' ויניחהו בגן עדן וגי' ועד"ז הוא ג"כ כאן קח את הלוים וגו' וישתמש בפעל זה קרוב בצאת האדם ממצב למצב חדש הפך ממצבו הראשון והיציאה הזו היא לטובתו. והכלל על ההתעוררות להתחדש המצב. והנה ההמשך אחר רצון זולתו קרוב ג"כ להוראת הקנין שבדבר הקנוי ישתמש האדם כרצונו וכמו שפעולה המצטרכת לקנין נקרא קיחה כן הפעולה להמשיך זולתו אחרי רצונו והוא פעולת ההתעוררות ע"י הפתוי נקרא קיחה. הארכתי עד כה לבאר הענין כולו בשלמות:

ז ר"ל רפי שאין הזיה נוהגת בשאר טומאות

ח ר"ל כמ"ש פסוק י"ב להלן:

(ד"ה ופר) ד"ל מה ת"ל ופר שני הא קיימא לן בשחיטת קדשים דחטאת קודמת לעולה בכל מקום כן פירש החזקוני ז"ל והוא ש"ס ערוך בזבחים מדברי הרב בעל צל"ד ז"ל:

בא"ד ובזו יש סמך לדבריו כו'. ר"ל במה ששנינו גם בת"כ שחטאת זו לא נאכלת יש סמך לדברי רבינו משה הדרשן ז"ל שאמר שקרבנות הלוים שהוזכרו כאן באו לכפרת חטא ע"ז. ופר העולה ופר החטאת הם דוגמת פר העלם דבר של צבור בע"א (לפי שקרבן הלוים הוא ג"כ קרבן צבור) ולכן חטאת זו לא נאכלת כקרבן חטאת העלם דבר של צבור. וקשיא לי' לרש"י ז"ר א"כ היה להם להביא שעיר לחטאת דוגמת קרבן העלם דבר של צבור בע"א שהוא פר לעולה ושעיר לחטאת ותירץ שהוראת שעה היתה. ולפ"ז צ"ל שמ"ש רש"י ז"ל בפ' שמיני לא מצינו חטאת חיצונה נשרפת אלא זו ושל מלואים עכ"ל. כלל נמי בלשון ושל מלואים חטאת הלוים שבפרשה זו שאף חטאת זו של מלואים היא לפי שנתחנכו בה הלוים לעבודה אבל אין לומר דחטאת הלוים דהכא הוא ג"כ פנימית דמן הסברא אינו כן רק שהיתה וחיצונית דומיא דפר חטאת המלואים דאהרן.כ"כ הראב"ד ז"ל בהדיא בפירושו לת"כ. מדברי הרא"ם ז"ל:

יא והוא ג"כ ע"פ שיטת יסודו של רבינו משה הדרשן ז"ל הנ"ל שטומאת ע"א הוא דוגמת טומאת נגעים:

יט (ד"ה ולא יהיה) משטחיות הלשון נראה שע"י שנבחרו הלוים לא יהיה בב"י נגף אם יגשו אל הקודש והותר להם לגשת מעתה אל הקודש. אבל באמת שכוונת המאמר הוא להפך שאם יגשו אל הקודש יהיה בהם נגף. ולכן נבחרו הלוים כדי שיגשו הם תחתיהם. לכן תיקן רש"י ז"ל את הלשון ע"פ הכוונה ואמר שפירוש ולא יהיה וגו' שויו ולא יהיה היא משמשת כנתינת טעם למען לא יהיה. והשיעור ואקחה את הלוים וגו' למען לא יהיה נגף בב"י בהצטרכם לגשת אל הקודש. ועתה יגשו הלוים אל הקודש תחתיהם ולא יצטרכו ב"י לגשת עוד אל הקודש:

כ ר"ל משה הקריב אותם לפני אוהל מועד כמ"ש בציווי בפסוק ט':

כב כבר ביארתי ענין זה בקיצור לעיל בפסוק ג' והמורה על דדש זה ביותר הוא השנות המאמר שכבר בא ספור העשיה לעיל פסוק כ'. לכן לא כ' רש"י ז"ל דיש זה לעיל בפסוק כ' כי שם לא יתראה ההכרח כל כך לדרש זה. כי י"ל שאף שמובן מעצמו שעשו משה ואהרן כאשר נצטוו מ"מ מטבע הספור השלם לגמור הספור. ולפי שספר תחלה מהצואה יספר ג"כ אח"כ מהעשיה ובזה נגמר הספור בשלמותו. אבל בפסוק שלפנינו יתראה ההכרח לדרשה זו שהכוונה להשתבח בעושי מצותו ית'. וכן בכל מקום שכתב רש"י ז"ל דרשה זו היא מוכרחת מכח מה שבא המאמר הכללי כאשר עוה ד' כן עשה אחרי ספור העשיה בפרט כמו שביארתי במקומות אחרים:

כד מאמר זאת אשר ללוים משמעו זאת תשמרו להם וכולל א"כ בכוחו הכוונה רק זאת ולא אחרת וכאדם שאומר לחבירו זאת אני מזהירך בעיקר שנשמע מזה שעל דבר אחר לא יקפיד כל כך. אבל לאיזה צורך בא זה כאן ולא היה לו לפתוח הפסוק אלא במאמר מבן כ"ה שנה וגו' שאחריו. ואם נאמר שבא לאזהרה יתירה בשמירת המצוה הזו למה הוצרכה ציווי זו ליתרון אזהרה יותר מכל המצות התלויות בכהונה ולויה ועל כרחך שעיקר הכוונה על התנאי הנשמע ממילא מלשון זה בזאת תלוי מצות הלוים ולא באחרת שנים פוסלים בהם ואין מום פוסל בהם. ומבואר:

(ד"ה מבן חמש) ר"ל שמן הסתם מה שנתנה תורה זמן ללמוד משך ה' שנים אינו אלא לפי שהזמן הזה הוא הקצה האחרון שצריך לקבלת והבנת למודו ויוצא מזה א"כ שכל תלמיד כו'

כה ר"ל שנפסל בשנים לעבודת בני קהת שהוא המשא בכתף ולא לעבודת בני גרשון ומררי שהוא לשיר ונעילת שערים וטעינת עגלות. וזהו ושרת את אחיו ר"ל בני גרשון ומררי אחיו ופירוש מלת את עם. מדברי הרא"ם ז"ל

תוכן העניינים

באר יצחק על פירשי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה