אור ברסלב
באר יצחק עהת פרשת תצוה

באר יצחק עהת· רבי יצחק ביליצר

פרשת תצוה

פרשת תרומה

ואתה תצוה את בנ"י וגו' ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך וגו' ואתה תדבר אל כל חכמי לב וגו' וקשה למה לא נאמר פה וידבר ה' אל משה כמו בכל התורה ותי' במדרש משום שאמר מרע"ה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא וגו' לכך לא נזכר שמו פה, וראיתי להקשות ע"ז הלא נאמר מני נח זאת לי בעבור שלא התפלל ומשה רבע"ה יפה עשה ומדוע יתענש, ונרלענ"ד דלמרע"ה הי' שכר ע"ז ויאצל מן הרוח ומאז והלאה אינו זוכה שום ישראל לנבואה ורוה"ק ולתורה כ"א משפע נביאות משה כדאי' בספרי' וכאן י"ל דהול"ל אתה באלו הג' והויו יתירה לכאורה אלא ה"ק לו הקב"ה ואתה תצוה צוה לשון צוות כשה"כ אתה בצות את בנ"י ויקחו אליך כי המנורה מרמז על החכמה ורוה"ק כאי' עמוק עמוק מי ימצאנו, ואתה הקרב אליך היינו כשתהי' אתה מקרב אותו אליך אז לקדשו לכהנו לי יהי' זוכה לקדושת הכהונה, ואתה תדבר אל כל חכמי וגו' היינו לשון ורעו כבשם כדברם אתה תדבר אותם ע"י זכו אשר מלאתיו רוח חכמה ועיי':

ואתה תצוה את בנ"י דקדקו המפורשים מלת ואתה ועיין ברמב"ן כאן. ואפ"ל דר"פ בהעלותך את הנרות כ' רש"י ז"ל כיון שראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה אז דעתו שלא הי' עמהם וגו' אמר לו הקב"ה חייך שלך גדולה וגו' ועוד שם ויעש כן אהרן כ' רש"י הגיד שבחו של אהרן שלא שנה והכל קשה. ואפ"ל דהנה בפ' שמות בשליחות השי"ת את משה כתיב ויחר אף ה' במשה כ' רש"י ריב"ק אומר כל חרון אף שבתורה עושה רושם וזה לא כאמר בו רושם ולא מצינו שבא עונש ע"י אותו חרון. אמר לו ר' יוסי אף בזו נאמר בו רושם הלא אהרן אחיך הלוי שהי' עתיד להיות לוי ולא כהן והכהנה הייתי אומר לצאת ממך מעתה לא יהי' כן אלא הוא יהי' כהן ואתה הלוי ע"כ ואח"כ כתיב הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו כ' רש"י לא כשאתה סבור שיהי' מקפיד עליך שאתה עולה לגדולה ומשם זכה אהרן וכו' וא"כ קנס למשה שאהרן הכהן ולאהרן הי' זכות שהיו עניו ואעפ"י שהי' אחיו הגדול הי' לו למליץ וכעין תלמיד. ולפי"ז המנורה שלשה קני המנורה מצד א' רמז לאברהם יצחק ויעקב. ושלושה מצד הב' לכהן לוי ישראל ומשה נר אמצעי ממנו יונקים כלם והנה הדלקת הנרות דבר גדול שהכל תלוי בזה ושבחו של אהרן שלא שינה להדליק מול נר אמצעי שהוא להראות שיונקים ממשה ומשה האמצעי והוא לחד מ"ד נר המיד למ"ד צפון ודרום הי' עומדת עיי' בשבת בפרק ב', ולפי"ז כאן שרצה הקב"ה לומר למשה ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך וא"כ הי' זה הקנס אשר למשה ורצה השי"ת לפייסו בדברי' ולכך הקדים לו הגדולה הדלקת הנרות וגם בזה יראה הכבוד לך ושהכל תלוי בך ואתה תצוה ויקחו אליך דייקא ועיי':

לפ' תצוה ולז' אדר:

ואתה תצוה את ב"י וגו' הקשו דהו"ל וידבר ה' אל משה כמו בכל התורה וכ' דאין זה עיקר ציווי הנרות רק לומר למה יעשה מנורה וזה קשה דהו"ל שם מיד גבי מנורה כמו גבי שלחן כ' ונתת על השלחן וגו' אף שעיקר מעשה לחם הפנים כ' בפ' אמור כן זה דנרות ואפ"ל דהנה בפ' שמות כתיב שלח נא ביד תשלח כ' רש"י ד"א ביד אחר שתרצה לשלוח שאין סופי להכניסם לארץ ולהיות גואלם לעתיד יש לך שלוחים הרבה ע"כ וכ' ויחר אף ה' וגו' הלא אהרן אחיך הלוי וגו' ואמרו כל חרון אף עושה רושם וכאן עשה רושם שניטל ממנו הכהונה כמוש"כ רש"י שם עיי"ש. והנה מרע"ה לרוב ענותנותו אמר כן ואף שהשי"ת ענשו אעפי"כ ראוי להשלים לו ומה ההשלמה נראה דהנה אמרו כל ת"ח יש בו ניצוץ ממרע"ה כמוש"כ הי"ד בז' באדר מת משה ובז' באדר נולד ובמותו לא כהתה עינו ולא נס ליחו היינו שנשמתו בכל דור ודור ואם הי' משה כהן לא הי' לוי וישראל זוכה לחלק נשמתו כמו שמצינו גבי פנחס שפרחה נשמתו ודבקו בו נשמת נדו"א ונעשה כהן וזה הי' שכר למשה שהתורה מתפשט ביותר גם בלוים וישראלים. והנה ז' הנרות ג' כנגד האבות וג' כנגד כהן לוי וישראל ואמצעי למ"ד שזה נר תמיד נגד משה לזה שנשמתו תמיד בכל דור וכבר כתבתי מש"כ בפ' בהעלותך ויעש כן אהרן להגיד שבחו של אהרן היינו שהי' מעלה את הנרות שיהי' כולם יונקים ממשה וזה לפי שרצה השי"ת לומר כאן למשה ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך לכהנו לי ורצה השי"ת לפייס דעתו על העונש שניטל ממנו הכהונה לכך אמר לו ואתה תצוה וגו' להעלות נר תמיד לנוח דעתו בזה, והבן, וזה הראשון שיש לנו להתעורר ביום זה לחדש נשמתו ובמה בהתעסק בתורה וצריך כל א' לעשות לו סיג וגדר לעסוק בתורה כי זה חיינו:

ומצוה עלינו להזכיר וזה שאירע בשנה ב' אחים עשירים גדולים אשר מסרו נפשם על קדושת השם במדינת אפריקא ע"י סיבה שהי' מלחמה בין השרים אודות המלוכה ונלכדו הם בזה ע"י סיבה שא' רצה שיעשו מטבעות על שמו עוד קודם שעלתה בידו המלוכה כי הם הי' בעלי מלאכות ולא רצו בעוד שלא נעשה מלך. ואח"כ נעשה ותפס אותם ואח"כ לקחו אותם ע"ז האופן יחיו שימירו דתם ולא רצו להמיר ונהרגו על קדוש השם, ולכאורה אין להספיד אותם בשלמא רח"ל כשנפטר איזה צדיק אשר קנה שלימות שלו בחיים א"כ בהעדרו הוא סופו ומת לעצמו ולאחרים אמנם אלו הלא קנו השלימות ע"י מיתתם א"כ זהו טובה להם, ואבל באמת נחזי אכן מה שאנו מתפללים בכל יום ולא לידי נסיון וקשה הא אנו מחויבי' בכל יום לקבל בקריאת שמע עול מלכות שמים במסירת הנפש ומצינו בר"ע שאמר כל ימי הייתי מצטער ועכשיו בא לידי וגו' אלא נקדים דאי' בפ' יתרו אל תיראו כי וגו' נסות אתכם ולמען תהי' וגו' ועיין שם ברמב"ן ה' פירושים והיוצא משה כי צריך רגילות רב וידיעה לעמוד בנסיון וכ' החובת הלבבות שנקל לקיים בכל ממונו וקשה יותר באבר ויסורין ועוד יותר קשה במסירת הנפש, וא"כ אנחנו בעו"ה שקשה עלינו לעבוד ה' בממון הן בקיום עשה והן להפסיד ממון באיסור ויש להאריך כאן בתוכחה בענינים אלה וא"כ מכש"כ איך נסמוך על עצמינו שנקיים מסירת הנפש, ואף שאנו חושבים כן ואבל כשיבוא הדבר לידינו לא ידענו אם נעמוד בנסיון ובאמת אנו מחויבים כדינא ע"כ אנו מתפללים ואל תביאני לידי נסיון, ור"ע שאני שהי' צדיק גמור וא"כ אלו הקדושים אם לא הי' הם מורגלים לעבוד את ה' בכל לב ובכל מאודם ונפשם, לא הי' יכולי' ובכוחם לעשות כן למסור חי' ומעתה (שהיו מושלמים וגדולים בצדקת בחייהם) מצוה להתאונן עליהם ולקחת מוסר השכל, ובאמת בדורות הללו צריך התעוררת, ונקדים דאי' אילת השחר עיין ביומא מה שחר סוף הלילה אף אסתר וגו' והקשה בי"ד אדרבה שקיעה הי' לו לקראתה כיון שחשכה עלינו ופסקו הנסים עיין מש"כ ז"ל ועוד יל"ד הלא השחר אינו סוף הלילה רק תחלת היום ע"כ כ' דהנה מאז אשר בחר ה' בנו והוציאנו ממצרים ובאנו אל הארץ והי' העולם כמנהגו נוהג ומחמת ורם לבבך ושכחו ובאו עליהם צרות ושבו בתשובה ועמד שופט והצילם עד איזה שנים עד ששוב שכחוהו והי' זה כמה פעמים וא"כ הי' להם לפעמים לילה ולפעמים יום, ואבל עתה מעת החורבן ואנחנו בגלות א"כ בכל רגע הקב"ה מחי' אותנו בניסים ותמיד אצלינו לילה ויום כאחד מאז ועד עתה וזהו כוונת הגמרא מה שחר סוף היינו שבא בסוף הלילה והוי יום ולילה כאחת כך הוא אצלינו ואסתר סוף כל הנסים שהי' תחלה לילה ואח"כ יום ומאז הוא תמיד לילה ויום ואנו מצפים שיאיר רק יום, ובזה יש להבין המדרש אלי בים אלי בסיני דהנה אז שהי' לילה ואח"כ שרצה השי"ת לעשות יום יצא כגבור איש מלחמה ואבל עתה שמשגיח עלינו תמיד הוא יושב תמיד כזקן מלא רחמים ובזמן אסתר הי' שניהם שהיו אז ג"כ בגלות וגם הי' גזירה כוללת והי' צריכים לשני הבחינות אלי בים שיצא השי"ת כגבור נגד הצר ואעפי"כ ישארו עוד בגלות ויהי' אלי בסיני כזקן מלא רחמים היוצא לנו מזה שאנו מורגלים אלא שאין אנו זוכים לראות ואף שאנו מבינים ורגז ושחק ואין נחת והיצה"ר יודע מתי להזכיר הטוב ומתי להזכיר הרע וע"כ בבוא מעשה כזה יש ליקח מוסר איך להרגיל א"ע לעבודת ה' ולעמוד בכל עת בנסיון והחסרון בעו"ה עתה כי אין מנהיג כראוי ונקדים גמ' יומא ד' פ"ו שני פרנסים טובים עמדו לישראל ואלו הם משה ודוד משה אמר יכתב סרחוני שנא' על אשר מעלתם בי בתוך בני ישראל במי מריבת קדש מדבר צין על אשר לא קדשתם אותי בתוך ב"י דוד אמר לא יכתב וגו' עיי"ש, והקשו מ"ט מביא הגמ' פסוק דהאזינו ולא מביא הקרא מפ' חקת ופנחס (בגמ' שלפנינו באמת מביא הקרא דפ' חקת אך בעין יעקב הגרסא כמו שהביא אא"זזצ"ל ועיי"ש במפרש שהביא שהגרסא בספרי הקרא יען לא וגו' דפ' חקת) ועוד יש לדקדק למה אמר הגמ' שני פרנסים טובים הול"ל סתם שני פרנסים עמדו לישראל וגו' ומאי כ"מ בזה עתה שהי' טובים וי"ל דהנה באמת הכל תלוי במנהיג כמו שמצינו בתורה לך ואספת את זקני ישראל וגו' ויקרא לזקני ישראל וגו' וזה משני טעמים הא' שילמדו ממעשיו הטובי' ודרכיו הנעימי' לעשות כמעשהו, והב' שינהיגם וילמדם מה לעשות את הדרך ילכו בה וינהלם על דרך הטוב והישר משני טעמים אלו תלוי במנהיג שיהי' איש צדיק וישר. ונחזי אם המנהיג עושה דבר שלא כהוגן אם הוא במעשה ופעולת עצמו הסובב אליו ולא אל העם אז צריך לכסות הדבר לבלתי יהי' נשמע בחוץ שלא ילמדו ממנו וזהו התיקון הטוב והנכון, ואבל אם עשה שלא כהוגן בהתנהגות הציבר שלא למדם כהוגן וכדומה אזי צריך לפרסם הדבר שלא עשה כהוגן ובזה יתקן את המעוות. ולפי"ז שפיר קאמר הגמרא שני פרנסים הטובים שבזה גופא הי' טובים שמשה ביקש להכתב סרחונו שהי' הסרחון בהתנהגות העם בגלוי ודוד ביקש לכסות שהי' חטאו בפעולת עצמו, וא"ש שמביא גמרא פסוק דהאזינו שיש כפל הלשון בתוך בני ישראל אלא שהיותר בא להורות שמשה התודה בתוך בני ישראל וטוב עשה:

ואיתא בסוטה ד' מ"א דרש רב יהודה וגו' מותר להחניף את הרשעים בעוה"ז שנא' לא יקרא עוד לנבל נדיב וגו' רשב"ל אמר מהכא כראות פני אלקים ותרצני ופליגא דר"ל וכו' ועיין במהרש"א שם שכ' הא ודאי דלר"ל נמי הא דהחניף יעקב לעשו במנחה ששלח לו ובשאר חניפות כדי שיתפייס אלא דה"ק שלא החניף לו בדבר שאינו אמת אלא לאיים הזכיר לו עיי"ש וקשה מאוד שיעקב בחיר שבאבות החניף לעשו בשקר והוא הי' מובטח מהשי"ת אלא שירא שמא יגרום החטא ואיך חטא כך בפועל, אלא י"ל דהקשו איך השתחוה ז' פעמים לעשו ואמרו שהשכינה הי' עומדת לפניו, ואיך הי' זה אלא שעדיין הי' בעשו ניצוץ קדושה ממצות כיבוד וישי' דעשו בעינופא דיצחק ולזה השתחוה וגם לזה אמר כראות פני אלקים וגו' אלא שהי' סובר שכל פנים יחשב, וג"כ עתה בעו"ה כמה פעמים צריך לזה מיראה שיגע בנפשו אפילו המנהיגים הטובים. ואי' בגמרא מכות כ"ד אריב"ח ד' גזרות גזר משה על ישראל ובאו ארבע זקנים ובטלים. משה אמר וישכון ישראל וגו' בא עמוס ובטלה שנא' חדל נא מי יקום יעקב וגו' משה אמר ובגוים ההם לא תרגיע בא ירמי' ובטלה וגו' משה אמר ואבדתם בגוים בא ישעי' וגו' משה אמר פוקד עון אבות על בנים בא יחזקאל ובטלה וגו' וקשה איך גזר כן בשלמא ג' איכא למימר הי' מכוון לטובה למרק עונות מהר אבל הד' ואבדתם בגוים צריך הסבר, ואיתא עוד שם אמר רב מסתפינא מה"ק ואבדתם בגוים מתקיף רב פפא ודלמא כאבדה המתבקשת וכו' עיי"ש, וקשה ג"כ על רב וכי לא אמר משה בעצמו אם יהי' נדחך וגו' משם יקבצך וגו'. אלא הכוונה ונאבדתם לא נאמר רק ואבדתם היינו שנעשה עצמותינו מאבד שנעשה מעשים לדמות לגוים להיות אינו ועל אלה אמר מסתפינא ח"ו כאלו אין תקנה כי לא אמר בפ' נצבים ושבו האובדים בארץ וגו', ואבל ישעי' אמר כן וג"כ אמר האובדים ולא הנאבדים, וב' הי' מתירא על אלו אעפ"י שישעי' אמר והי' ביום וגו' ובאו האובדים וגו' אולם לא אמר רק על האובדי' בארץ אשור וח"ו שבשאר ארצות, וע"ז אמרו לו כאבדה המתבקשות ע"ד דכתיב תעיתי כשה אובד וגו' וע"ז אמר מסיפא דקרא ואכלה אתכם בארץ אויביכם ג"כ לא כתיב ואכלו אתכם אויביכם רק ארץ אויביכם וג"כ מורה על הכוונה הנ"ל ואמרו ודלמא כאכילת קשואין ודלועין שאעפ"י שנתאכלו אין זרעם מתאכל שעדיין הזרע בפנים נשאר ולכולם יהי' תקנה אי"ה והבן היטב:

ונסיים לתרץ דבר פלא בפ' שמות ויען משה ויאמר והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי כי יאמרו לא נראה אליך ה' ויאמר אליו ה' מזה בידך ויאמר מטה ויאמר השליכהו וגו' ויהי לנחש וינס משה מפניו, ותמיהא טובא בעמדו לפני השי"ת איך נס מהנחש הנעשה עתה לפניו עפ"י ה' והלא הדין בתפלה אפילו נחש כרוך וגו', וי"ל ועיין בהקדמת הזוהר על פסוק ובני' בן יהוידע וגו' בן איש חי זה הקב"ה ועיין כל הענין ויהרגי' בחנותו, והנה אי' במדרש הן קרבו ימיך וגו' בהן קלסתיך ובהן אתה קונס וגו' והלא אמרת והן לא יאמינו לי [ועיין מש"כ ע"ז בדרשות. והוא בסמיכות התו' פ' בראשית] ופשוט משום שלא הי' מחזיק אותם במאמינים לא הי' לו להכות וא"כ מאז שאמר והן לא יאמינו לי רצה השי"ת לרוח לו שלא יכניסם מכח זה לארץ ולכך אמר לו מזה בידך ויאמר מטה ויאמר השליכהו וגו' שלא יהי' בידך. מזה שאתה תעשה בו מעשה נחש שהחליש אצל חוה אמונה ומעשיך יהי' קצת מזה וינס משה מפניו היינו מפני השי"ת שלא רצה לילך בשליחות כמו שאמר עוד שלח נא ביד תשלח ביד אחר שתרצה לשלוח שאין סופי להכניסם לארץ כמו שפרש"י שם, ואמר לו השי"ת אחוז בזנבו היינו בסופו, ויהי' למטה בכפו רמז לו שלעתיד לבוא שוב יהי' המטה בידו כמו"ש אז שר לא נאמר אלא אז ישיר שלעתיד לבוא בב"א שוב יהי' המטה בידו ובא לציון גואל בב"א:

תוכן העניינים

באר יצחק עהת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה