באר יצחק עהת· רבי יצחק ביליצר
פרשת תרומה
דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה וגו' וקשה כמה דיקדוקים וי"ל דהנה בש"ס דע"ז דף כ"ג איתא גבי פרת חטאת אינו נקחה משל גוי וקאמר טעמא דר"א דבר אל בני ישראל ויקחו אליך בני ישראל יקחו ואין הנכרים יקחו ופריך שם אלא מעתה דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה ה"כ דבנ"י יקחו ואין יקחו העכו"ם וכ"ת ה"כ והאמר ר"י א"ש וכו' ומסיק דחכמי ישראל לעצמן קנו במעותיהם ואח"כ מכרו להקדש ואבל הקדש אסור ליקח מגוי.
ולפי"ז כך הוא פי' הפסוק דבר אל בני ישראל ויקחו בני ישראל ויקחו ולא נכרים אימתי בני ישראל יקחו ולא הנכרי לי תרומה כשהתרומה נקח לי ואבל תקחו את תרומתי אם מקודם תקחו אתם אז מאת כל האיש ואפילו נכרי תקחו אתם ואח"כ תתנו לי אתם שיהי' באים להקדש מישראל ועיי' (וכך הוצעת הכ' דבר אל ב"י ויקחו ולא הנכרים הוא רק לי תרומה כשהתרומה הוא נקח מיד לי. מאת כל איש אפילו הנכרים תקחו אתם לעצמכם ואז יהי' מותר להקדש):
ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי וכו' עיין רש"י ג' תרומות כתיב כאן הדיקדוקי' ידועים א' לשון ויקחו הול"ל ויתנו ב' שינה הלשון מתרומה לתרומתי וכן בפ' ויקהל כתיב קחו מאתכם תרומה כל נדיב לב יביאי' את תרומת ה' ג"כ יש לדקדק ונראה עפ"י מה שהביא הערבי נחל בשם האר"י ז"ל פי' מ"ש דהמע"ה ה' הצילה נפשי משפת שקר ומינו ביקש ע"ז דהנה מקובל בידינו מתירה ונביאים שהשי"ת אתנו בגלות ובכל צרותינו לו צר וכמו דכתיב עמו אנכי בצרה וכדומה, ויש להסביר בזה ב' דברים הא' מ"ט השכינה עמנו בגלות והב' היאך הוא ומסביר עפ"י משל למלך שהי' לו בן יחיד והתנהג בדרכים רעים וגם הלך במקומות לא טובים עם חברים רעים אשר הלכו אותו בחושך, והמלך לאחר שנסה להוכיח את בנו בטוב וברע ולא הועיל התישב בדעתו שבכל מקום שילך בנו ילך עמו למען שיבוש קצת ממנו וגם חבריו הרעים ימנעו ממנו ולא ירעו אותו כ"כ מחמת שהמלך אתו לא יוכלו כ"כ לבצע מעשיהם ולהחטיאו עד אשר ייטיב דרכיו ויבוא מעצמו לשכל והראוי לבן מלך ואח"כ התישב עוד המלך עד שהוא יבא אחריו שמא ב"כ וב"כ יתנזק בנו וישחית דרכיו ע"כ הקדים לילך אל המקומות אשר ידע כי דרכו של בנו לילך שמה ולכל המקום שהי' רוח הבן להלוך הי' הוא מקדים לילך שמה, והנמשל מובן כדי שלא נעשה אנחנו מעשים רעים בגלות וכדי שכיבוש בהודע לנו שהמלך מלכי המלאכים אתנו, וגם הסט"א לא יזיק אותנו כ"כ ע"כ השכינה אתנו בגלות ולא עוד אלא שמקדים להיות, והסבר איך הוא הדבר הנה השי"ת ברא האדם בד' מעלות בשכל ובמחשבה בדיבר ובמעשה השכל אינו נרגש וידוע מהותו כלל המחשבה נרגש יותר הדיבר מורגש עוד יותר המעשה מורגש מכל וכל. כן הוא ג"כ כלל העולמות אצילות הוא השכל בריאה נגד המחשבה יצירה נגד הדיבר עולם העשי' נגד המעשה והכל נברא באותיות התורה, ולמעלה אין אנו יודעים מהות האותיות עד עולם עשי' שנתגשם ונברא ונעשה אותן הגשמיות וכשאדם עושה מצוה נותן כח באותיות ותיבות אלו ואם ח"ו עושה עברה נחרב קדושה ונותן כח למלאות הסט"א כמו"ש אמלאה החרבה וגו' אולם בגוף האותיות אין פגם שאם ח"ו אדם יפגום בגוף האותיות יחרב עולם רק המילואים ומלואי מלואים כפי ערך הפגם כמו שמתפללי' שיתמלאו כל השמות שפגמתי וגו'. והנה שורש הקדושה אמת חותמו של הקב"ה ושורש סט"א שקר ומלואו של שקר שי"ן קו"ף רי"ש אותיות אחרונים הם נפש והאמצעים יו"י הוא אותיות שם הוי"ה ב"ה ומספרם כו' וא"כ השכינה קודם בגלות ע"י עונותינו בעו"ה וזה התפלל דהמע"ה הצילה נפשי משפת שקר היינו השפת של אותיות שקר שלא יחטא ויגרום נפשו לבוא בסט"א לפ"ז אם אדם עושה תשובה צריך להוציא נפשו ואח"כ חלק השכינה וידוע נדבות המשכן הי' לכפר על חטא העגל וז"ש ויקחו לי תרומה מאת כל איש היינו מה שנכנס לסט"א מאת כל איש היינו הנפש וע"י מה ע"י אשר ידבנו לבו לב נשבר ונדכה ובפשפוש מעשים ע"י תשובה ואלקים חשבה לטובה. ואח"כ תקחו את תרומתי מה שנתרם ממנו לסט"א חלק השכינה. וזה נמי הכוונה בפ' ויקהל קחו מאתכם תרומה ואח"כ יביאו את תרומת ה' היינו חלק השכינה, והבן: