באר יצחק עהת· רבי יצחק ביליצר
פרשת תולדות
ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא בשנה ההוא וגו' ע"ש רש"י שלא הי' כתקנה הארץ והשנה אין זה ממ"ש קודם ויהי רעב בארץ שהרי כתיב לפ"ז ויהי כי ארכו וגו' ואין זה אותה שנה אלא מיותרא בארץ ההוא ובשנה ההוא כ' רש"י כן. ואפ"ל די"ל דכל הפסוק מיותר מה הי' חסר אלו הי' כ' ויברכהו ה' ויגדל האיש וגו' ונראה הנה הביא תו' בש"ס דביצה הירושלמי שבת קרי היא ויו"ט הוא והנה כבר תרצתי בפ' לך לך לרמז מ"ט גידל הקב"ה ללא מעשה שקדם לו ומ"ש הרמב"ן שם והנה כאן לא מצינו ליצחק ג"כ מעשה שקדם לו ולענין העקדה כבר כ' שהשם ברכי אלא שאפשר לומר שיצחק תיקן לאותם שהחזיקו באמונת ה' עפ"י אברהם אביו שבתות ויו"ט ובין כולם יש מאה יום בשנה חמישים שבתו וי"ב חדשים א' מלא וא' חסר י"ח יום, ב' יום ר"ה. א' יוהכ"פ. ט' סוכות. ח' חנוכה ב' פורים. ח' פסח. ב' שבועות ואף שא' מר"ח הוא ר"ה יש ב' ימים בשנת עיבור, וזה ויזרע יצחק בארץ ההוא כתיב הוא וקרי הוא היינו שזרע שבתות ויו"ט וימצא היינו שמצא להם בשנה ההוא היינו שבתות מאה שערים (ומ"ש שערים עפ"י מש"כ שאז נפתחים השערים למעלה ע"כ בשכר זה ויברכהו ה' ויגדל וגו']:
ובמדרש ואלה תולדות וגו' גיל יגול אבי צדיק ויולד חכם ישמח בו גילה אחר גילה בזמן שהצריק נולד ויהי בימי אחז וגו' אר"ה אמרו ולה"ש לפני הקב"ה רבון כל העולמים ווי שמלך אחז אמר להם בן יותם הוא ואביו צדיק ואינו יכול לפשוט את ידו בו וילד חכם ישמח בו'. ור' לוי אמר מנין אתה אומר שכל מי שיש לו בן יגע בתורה וגו' וקשה בשעה שנולד איך יודע מה יהי' ואיך ישמח אז. וגם מאי שייכות ר' הושיעא לכאן וגם אח"כ. ואפ"ל דכתיב אלה תולדות נח וגו' כ' רש"י עיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים וכ' המזרחי שהי' לומר אלה תולדת נח מעשים טובים וכ' שהכתיב המתואר תחת התואר עיי"ש. ואפ"ל כיון שזכית אבות מעשים טובים שלהם מגין על הבנים והשי"ת רואה האב להגין על הבנים וכ' שפיר נח איש צדיק וגו', וזה כוונת המדרש מ"ש גילה אחר גילה בזמן שהצדיק כוונתו להקשות על הקרא שכ' ויולד חכם וגו' לזה תי' ב' תי' ר"ה תירץ ויהי בימי אחז וגו' ואמר הקב"ה בן יותם הוא וזה ויולד חכם וכ' ג"כ המתואר וגו' ור' לוי תירץ מנין וגו' רשב"נ אומר אין לי אלא לב אביו של ב"ו מנין שאפילו הקב"ה מתמלא רחמים עליו בשעה שהוא יג בתורה ת"ל ישמח לבי גם אני וג"כ כאן גיל יגול וגו' על אביו של בו"ד ויולד חכם וגו' על הקב"ה, והקב"ה יודע בשעה שנולד והבן אמרתי זה הדברים בתוך שאר דברים בעת הייתי בעיר סערענטש שנת תרכ"ד לפ"ק שקבלו בני כי' למורה הוראה]:
ותכהנה עיניו מראות ואי' במדרש מראות בשכינה כשנעקד על גבי המזבח נשא עיניו למרום והביט בשכינה ולכאורה הא שומר מצוה לא ידע דבר רע, ואפשר הכוונה להיות דאם האדם רואה דבר טוב מאוד והטוב הוא תמיד במחשבתו ונגד עיניו והוא מושרשת בלבבו אי אפשר לו לראות אח"כ בשום דבר רע כיון שהשביע עיניו לראות טוב ממילא כשבא לראות דבר רע תכהנה עיניו ולא יוכל להביט ברע והיינו דאמר ותכהנה עיניו שלא הי' יכול לראות בעוה"ז כלום ומכש"כ ברעתו של עשו ואמר הטעם מראות מחמת שראה בשכינה והשביע עיניו רק לראות טוב (מבנו של המחבר הרה"צ מו"ה עמרם ישי אבדק"ק סערנטש זצוק"ל והוא הנ"ל):