באר יצחק עהת· רבי יצחק ביליצר
פרשת חיי שרה
ואלה ימי שני חיי אברהם אשר חי וגו' ויגוע וימת אברהם בשיבה טובה זקן ושבע ויאסף אל עמיו, וי"ל מה היא הכוונה אשר חי ומה בעי בזה, וגם כפילת הלשונות ויגוע וימת ויאסף אל עמיו מה הלשונות אומרים וגם צ"ב זקן ושבע, ונראה דבהוצאה אחת קטנה יבואר הכל דהנה אדם המתאוה לעושר וכבוד וכדומה להשיג תענוגי עוה"ז והבליו ומחשב תמיד להרבות לו קניני הזמן של עוה"ז אדם כזה הוא תמיד בדאגה ולילה ויום לא ישבית מלאסוף מחמדי תבל ולהשיג חיל וא"כ חייו אינם חיים והוא בצער תמיד כי לעולם חסר יביאנו ולא נתמלאה תאותו כי לא בא עד החצי, ואבל בהיפך הוא אדם מבורך כי שמח בחלקו ומתת גורלו אשר חננו ה' וכאמרו ז"ל איזהו עשיר השמח בחלקו וזה הוא טוב לב ומשתה תמיד וחי חיי עונג בשמחה כמרוב כל וזה שספרה התורה בא"א ע"ה צדקת הצדיק ואלה ימי וגו' אשר חי כי חייו הי' חיים טובים כי לעולם הי' שמח בחלקו בין רב בין מעט ולא התאיו לחשוקי הזמן ולהשיג יותר ממה שיש לו ולכך ג"כ וידוע כמו שנאמר בצדיקים זקן ושבע שלא הי' בכלל מי שנאמר עליו אין אדם מת וחצי תאותו בידו כי לעולם הי' שבע בזה שהי' לו ויאסף אל עמיו היינו בכל אסיפה להתפלל הוא נאסף להתפלל על זכותו ועיי' (ואמרתי לזה בהספד לר' אברהם גריצער ע"ה בדאכאוויטץ):
ולבני הפילגשם אשר לאברהם וגו' כ' רש"י חסר כתיב שלא היתה וגו' נשים בכתובה פלגשים בלא כתובה נראה דהנה איש ואשה שם ו"ה ביניהם י' מאיש וה' מאשה ובכתובה ו"ה והוי השם שלם כאי' בס"ח, ואי ליכא כתובה הוי רק חצי שם י"ה וזה שכ' רש"י פלגשים חסר והוי פלג שם דהיינו חצי שם וע"כ בלא כתובה והבן:
ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדוניו וכל טוב אדוניו בידו ולכאורה למה כל הוצרך כל אלה רק שהי' רגיל בביתו של אברהם והי' מורגל בהכנסת אורחים וגמ"ח וצדקות ע"כ הוליך עמו על הדרך כדי שיוכל להאכיל לעוברים ושבים שיפגע בדרך. וידוע דכל מדה טובה נכלל בו עשר קדושות ע"כ חמר שלקח עשרה גמלים מגמלי אדוניו כדרך שאדוניו גומל חסד וכל טוב אדוניו בידו שכל הטוב שעושה אדוניו בביתו יהי' גם בידו לעשות על הדרך (מבנו של המחבר הרה"צ מו"ה עמרם ישי זצוק"ל:):