באר יצחק עהת· רבי יצחק ביליצר
פרשת תבוא
ויצו משה לזקני ישראל את העם לאמור שמור את כל המצוה אשר אנכי מצוה אתכם היום והי' ביום אשר תעברו את הירדן וגו' והקמות לך אבנים וגו' וקשה א' מאי מועיל הקמת אבנים בקצה הארץ ומי ילך ללמוד שם הלא טוב אם יהי' לכל אחד ס"ת בביתו ועוד לשון הפסוק שמתחיל שמור לשון יחיד ואח"כ אתכם לשון רבים ונראה דיש לומר טעם על עמידת מצבה הא' בפשוט לבוא ולהתפלל על קברי אבות ועוד יש לומר טעם עפי' שמצינו ביהושע האבן עשה לעדות ויעקב עדה הגל ועדה המצבה והנה כל זמן שהאבות חיים וקימים המשפחה כלה באחדות ובאהבה ובא' לפעמים ביחד על יו"ט לאבות שם יתאספו יחד עלי גיל ונתעורר ביניהם הברית אהבה והקרבות זה לזה יחפצון ואש אהבה ושלום ביניהם לא יתפרדו, אולם אחר מיתת האבות ראש המשפחה נתפררה החבילה זה בכה וזה בכה בנפילת השורש נתפזרו הענפים כ"א לדרכו ונשכח כמעט ביניהם כל האהבה וההתקרבות ע"כ בסיבת זה מעמידין מצבה שיהי' זה קיים וחזק לעד להיות באחדות ואהבה כמו שהי' אז עדיין במות אביהם ואמם ועל כוונה זו הי' ג"כ עמידת האבנים כשעברו את הירדן שהי' עדיין כל ישראל ביחד שלא יתפרדו זה מזה ויהי' אחוזים ודבוקים יחד בקרוב לבבות, וזה כוונת הפ' ויצו משה וגי' שמור את כל המצוה וגו' אמר בלשון יחיד שעתה אתם לאחד נחשבו כאיש אחד בלב אחד אעפ"י שתהי' אח"כ לרבים וזה אשר אנכי מצוה אתכם ע"כ לתקן זה והי' ביום אשר תעברו את הירדן וגו' והקמות לך אבנים וגו' וזה שאמר שוב בלשון יחיד כי עי"ז תזכרו להיות כאחד באהבה ואחדות והבן: