באר יצחק עהת· רבי יצחק ביליצר
פרשת כי תצא
מדרש פ' זו כי יקרא קן צפור וגו' ולמה התינוק נימול לשמונה ימי' שנתן הקב"ה רחמים עליו להמתין לו עד שיהי' בו כרו וכשם שרחמיו של הקב"ה על האדם כך רחמיו על הבהמה מנין שנא' מיום השמיני וגו' ולא עוד אלא שאמר הקב"ה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד וכשם שנתן הקב"ה וגו' ע"כ וקשה מה רחמנות הוא זה על בהמה להמתין עמה ח' ימים הלא נשחט, ועוד הא תנן האומר על קן צפור יגיע רחמיך משתקין אותו וגם מה דמייתי אח"כ במדרש זש"ה אורח חיים פן תפלס וגו' לא תהא יושב ומשקל במצותיו של תורה וכו' מה עשה הקב"ה לא גילה לבריות מהו מתן שכרן וכו' משמע שיש שכרן מרובה מא' לחברו אלא שלא גילה כדי שיעשו הכל משל למלך ששכר פועלים וכו' ואח"כ סיים שחמורה שבחמורות וקלה שבקלות שווין וי"ל עפ"י ששמעתי מהגאון דק"ק אוהעל ז"ל שאמר דאי' בזוהר מה שצוה הקב"ה לשלח את האם אדרבה יותר הי' רחמנות אם לא הי' ליקח האם או שהי' ליקח אותה לביתו עם הבנים והי' הבנים אצל האם והאם אצל בני', אולם השי"ת עשה זה כדי שתהי' האם מיללת על בני' ופורח באויר השמים וצועקה על הבנים ומתעורר רחמים למעלה על ישראל אוי להם לבנים שגלו וגו' אוי לאב וכו' וע"ד זה א"ש המדרש כי השי"ת לא הי' מרחם על הבהמה אלא שהי' מרחם עלינו ע"י הבהמה שהולד אצלה ח' ימים אשר כבר מכירים זא"ז וכרוכים זא"ז ואח"כ נלקח ממנה ולדה כדי שתהי' מיללת עלי' שיתעורר רחמים למעלה על בני ישראל (וכוונת המדרש כשם וגו' כך רחמיו על הבהמה היינו שע"י הבהמה הוא מרחם על ישראל ורחמיו של ישראל גם על הבהמה וכן על קן ציפור) וכן צוה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום א' ג"כ כדי שתהי' מיללת א' על א' וגם קן צפור כהנ"ל והכל לרחמים עלינו ולפיכך האומר על קן צפור יגיע רחמיך משתקין אותו שהרחמים הוא עלינו ולא על קן צפור ועי"ז ממילא מתעורר רחמים ע"י קן צפור כינו ע"י כיבוד או"א למטה עתעורר למעלה כרחם אב על בנים ועיי':
כי תדור נדר וגו' לא תאחר לשלמו כי דרוש ידרשנו ה' א' מעמך והי' בך חטא וכי תחדל לנדור לא יהי' בך חטא מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת לה' א' נדבה אשר דברת בפיך, והנה בש"ס דר"ה דף ה' דרשו לענין בל תאחר מוצא שפתיך זה מ"ע תשמור ל"ת ועשית כאשר וגו' אזהרה לב"ד כאשר נדרת זהו כדר לה' א' עולות וגו' נדבה כמשמעה אשר דברת בדק הבית בפיך צדקה ובריש זבחים דרשו אם כאשר נדרת עשית יהי' נדר ואם לאו נדבה וכ' התו' אע"ג דבפ"ק דר"ה דריש לי' לענין בל תאחר דלא שייך לאחר שחיטה הכא דריש מפשטי' דקרא דקרי לי' לנדר נדבה ע"כ, והנה לפי הפשטות הזה יהי' תשמור מיותר וגם אשר דברת בפיך ואפ"ל דאי' בתמורה דף ד' פליגי אביי ורבא אי עביד מהני אי לא והקשה תו' שם לימא דפליגי בנשבע שלא לגרש אשתו וגרשה אי מהני ותי' באסור שבדה מלבו מודה רבא דמהני דבכה"ג לא אמר והסברא משמע משום דלא שייך בזה לומר והא דלקי משום דעבר אממרא דרחמנא ואפשר שע"ז בא כאן תשמור היינו אפילו שתעבור בלאו בזה ועשית אעפי"כ יהי' עשייתך עשי' ומהני מ"ט אשר דברת בפיך והוי בדה מלבו ובכאן זה מהני [ויהי' זה למידרש רישא דקרא אסיפא כמו דדרשינן כל בהמה תאכלי] ואבל כפל הלשון כי תדור נדר דרוש ידרשנו הכפל יש לפרש דהנה מצוה לנדור בעת צרה כמו יעקב אבינו ע"ה שנדר בעת צרה והנה לכאורה מן הסתם הצרה באה על אדם על איזה עונש לכפר עון ולהתם חטאת וא"כ מנדר לכפר חטאו ואם אח"כ אינו מקיים הי' מקום לאמור שלא יענש רק על מה שאינו מקיים נדרו ואבל עונש הראשון כבר חלף הלך לו ואיננו כי לקח אותו הנדר שנדר ואף שאינו מקיים נדרו נענש רק ע"ז שאינו מקיים נדרו אך באמת אינו כן אחרי שלא קיים נדרו הנה נשאר גם החטא הראשון ולא הועיל הדבר לכפר וזה כי תדור היינו שיהי' מצוה עליך לנדור נדר לא תאחר לשלמו כי דרוש ידרשנו ב' דרישות ידרוש ה' אלקיך מעמך כנ"ל א' על החטא הראשון שבאה עלי' הצרה וגם על החטא של עתה שאינך מקיים נדרך וכי תחדל לנדור היינו אם לא היית נודר לא הי' בך חטא מסתמא לא באה הצרה בחנם מוצא שפתיך תשמור ועשית ועיין: