אור ברסלב
באר יצחק עהת פרשת שלח

באר יצחק עהת· רבי יצחק ביליצר

פרשת שלח

דרושים לחג השבועות

ויהי בנ"י במדבר וימצאו איש מקושש עצים ביום השבת פרש"י בגנותן של ישראל הכתוב מדבר שלא שמרו ישראל אלא שבת ראשונה לבד, ובשני' בא זה וחללה ע"כ והוא מהספרי ועיין במזרחי שפי' שדייק דבגנותן הכ' מדבר וגו' דאל"כ ויהי' בנ"י במדבר ל"ל אבל אכתי קשה מנ"ל דהי' בשבת שני', עוד הקשה המזרחי דבפ' כל כתבי אמר ר"י אלמלא שמרו ישראל שבת ראשונה לא שלטה בהם אומה ולשון שנאמר ויהי' ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט וגו' הרי בפירש דאף שבת ראשונה לא שמרו ומה שהקשה עוד שם ממה שכ' רש"י בפ' מקלל דהי' ביום אחד עם המקושש ומעשה דהמקלל הי' בשנה שני' לא קשה כמש"כ הרא"ם עיי"ש באריכות אך קושיא הראשונה צריך ישוב, עוד קשה קו"שית התו' בשבת פ"ז ע"ב (הביאם הרא"ם שם) על ממרא דאמר ר"י אמר רב כאשר צוך במרה והקשו התו' כיון דבמרה איפקוד אשבת היכא אמרינן בפ' כ"כ אלמלא שמרו שבת ראשונה לא שלטה וכו' ויהי' ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט וגו' וכתיב בתרי' ויבוא עמלק אמאי קרי לי' שבת ראשונה כיון דבמרה נצטוו והא לא הי' שבת ראשונה דמעיקרא כתיב ויסעו מאלים ויבואו וגו' ואמרינן בסמוך דאותו יום שבת הי', ועוד הקשו שם דמתוך הפסוקי' משמע דב' שבתות הי' קודם א' כשנסעו מאלים ואחר אותו שבת ירד להם המן וכתיב ויהי' ביום הששי לקטו לחם משנה וגו' ויניחו אותו עד הבוקר וגו' ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום וגו' ששת ימים תלקטוהו וגו' ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט וגו' משמע שבשבת שלישי שאחר מרה הוא ע"כ ונראה לפענ"ד לתרץ הכל בס"ד, דהנה איתא בשבת צ"ז ת"ר מקושש זה צלפחד וכן הוא אומר ויהי בנ"י במדבר וימצאו איש וגו' ולהלן הוא אומר ואבינו מת במדבר מה להלן צלפחד אף כאן צלפחד דברי ר"ע אמר לי ר' יהודא ב"ב עקיבא בכוב"כ אתה עתיד וכו' ואלא הא גמר גז"ש ומשני גז"ש לא גמר והקשו התו' ריב"ב אמאי לא גמור גז"ש מר"ע שהוא גמר מרבו ועיי"ש מה שתירצו ונראה ליישב דהנה בפסחים דף ו' פליגו ת"ק ורשב"ג דת"ק סובר שואלין ודורשין בהלכות פסח קודם לפסח ל' יום ורשב"ג אומר ב' שבתות וקאמר שם מ"ט דרשב"ג ומסיק ר' נחמן ב"י אתי' גז"ש במדבר במדבר וכו' יעיי"ש מעתה י"ל דהי' להם בקבלה הלמ"מ הגז"ש דבמדבר במדבר [יעיין במבוא התלמוד בכללים במדה דגז"ש דלפעמי' נמסר הללמ"מ התיבות סתם מלה פלונית ממלה פלונית יעיי"ש] והי' ר"ע סובר כת"ק דרשב"ג דשואלין ודורשין ל' יום ומוקי הגז"ש דבמדבר במדבר להורות לן דמקושש הי' צלפחד וריב"ב סובר כרשב"ג דשואלין ודורשין ב' שבתות וצריך הגז"ש במדבר במדבר לזה ומיושב קושית התו' והבן:

ולפי"ז ניחזי אנן ביום ז' של פסח היו הולכין מהים והי' שוהין ג' ימים ללקוט בזה מהים (אולי איזה מדרש הוא) וג' ימים הי' הולכין במדבר ולא מצאו מים ויבואו מרתה סוף ניסן ונצטוו שם במרה על השבת כמו שאמר ר"י אמר רב כאשר צוך במרה ולפי מה דפסקינן כת"ק דרשב"ג דשו"ד ל' יום נמצא דהציוו של שבת שנצטוו במרה לא חלה עד השבת של ויהי ביום השביעי יצאו ללקוט וגו' ששבת זו הי' סוף הל' יום מעת הציווי דבחמשה עשר באייר נסעו מאלים כדכתיב בפרשה ויבואו למדבר סין והי' יום זה שבת כדאי' בש"ס שבת שם ואח"כ הי' השבת שאמר להם משה ששת ימים תלקטוהו וביום השביעי שבת לא יהי' בו והי' כ"ב יום באייר ובשבת שאח"כ כאמר ויהי' ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט וגו' וכמש"כ התו' בקושיתם הב' כמו שהבאתי והי' בסוף חודש אייר וחל אז הציווי של שבת שנצטוו במרה ל' יום מקודם ושפיר קאמר ר"י אמר רב אלמלא שמרו ישראל שבת ראשונה לא הי' שום אומה ולשון שולטת בהם שנא' ויהי ביום השביעי וגו' דזה הי' שבת ראשונה שהי' צריכים לשמר כפי' מה דקייל"ן כת"ק דרשב"ג וא"כ שפיר מיושב קושית התו' בשבת שם כמובן ומעתה אי אמרינן כר"ע דמקושש זה צלפחד לא שייך לומר בגנותן של ישראל הכתוב מדבר דהא הקרא גילה מי הי' המחלל והספרי דהקדים ואמר בגנותן של ישראל הכ' מדבר ע"כ סובר כריב"ב (ומוסבר יותר עפ"י מה שפרש"י פ' אמור שם אמו שלומית בת דברי שבחן של ישראל שפירסמה הכתוב לומר שהיא לבדה היתה זונה ע"כ) א"כ לר"ע דהי' צלפחד מהגז"ש אין כאן גנות כלל ואדרבא נוכל לדרוש לשבחן של ישראל וע"כ הספרי אתי כריב"ב וע"כ כרשב"ג דגז"ש במדבר במדבר נצרך לילפותא דשואלין ודורשין ב' שבתות קודם וא"כ שבת ראשונה היו צריכין לשמור כשנסעו מאלים (דהי' שבת השלישי) וכאן כתיב ויהי בנ"י במדבר וימצאו וגו' וע"כ זה שבת שני' ודו"ק ועיין במזרחי פ' בשלח:

ויהי' בני ישראל במדבר וגו' כ' רש"י בגנותן של ישראל הכתוב מדבר וכו' ועיין במזרחי שהוא מהספרי ודקדק כן מדנאמר ויהי' בני ישראל במדבר ול"ל ולדרשא אתי עיי"ש ואפ"ל עוד דהנה יש לדקדק עוד מה שכתיב ויקריבו אותו וגו' הול"ל ויביאו אותו וגו' אל משה ונראה דאיתא דלא ניתנה שבתות וי"ט לישראל רק שיהיו עוסקים בתורה וא"כ קשה על בנ"י היאך מצאו את המקושש מדוע לא ישבו באוהל של תורה והלכו אנה ואנה עד שמצאו אותו שמקושש עצים (באמת איתא במדרש ששלח משה לראות אם לא ימצאו א' מחלל שבת ואפשר שמדרש דקדק זה ג"כ מזה שדקדקתי וגם ממלת ויקריבו) וצ"ל דבמדבר הי' חונים כאלפים אמה מארון הקודש ומאוהל של משה כדי שיכלו לילך בשבתות ויו"ט אל משה ללמוד תורה ממנו וע"כ בעת הליכתם על הדרך מצאו אותו מקושש עצים, לכך נאמר ויהי' בני ישראל במדבר וע"כ הלכו על השדה אל משה ללמוד ומצאו אותו וכיון שבלא"ה הלכו אל משה שייך לומר ויקריבו, והבן:

שלח לך אנשים פרש"י לדעתך אני אינו מצוה לך וכו' כ' המזרחי לאו ממלת לך מדייק רק מלת שלח לחוד וכ' בס' תוצאות חיים לפרש לך לטובתך שעי"ז יתעכבו מ' שנה במדבר ויחי' עוד. וקשה דמשה לא הי' נוח לו זה וכמה פעמים מסר נפשו על ישראל ונרלפענ"ד דהנה דרך השי"ת כשרוצה לעשות איזה טובה לאדם הוא מזמן לו מקודם איזה מצוה שיזכה על ידה או איזה נסיון דוק ותשכח, לפי"ז השי"ת הי' יודע שיהי' מחלוקת קרח ועדתו ויצטרך לעשות נס עבור משה. ע"כ ג"כ להנסיון זה הי' לו ג"כ למשה מעשה מרגלים שאמר לו השם ואעשה אותך לגוי גדול, והוא לא רצה בזה וביקש עבור ישראל ומזה זכה שהשי"ת יושיע לו במחלוקה של קרח וזה לך שיהי' לך תשועה עי"ז וג"כ לישראל הי' תשועה שהועיל לו תפלתו שיקיימו ויבוא זרעם לארץ ולא הי' מקיים ואכלה אותם כרגע, וא"כ הוא לטובתו והבן: ויאמר ה' אל משה עד אנה וכו' אכנו בדבר ואורישנו ואעשה אותך לגוי גדול ועצום ממנו ויאמר משה וכו' ויש לדקדק כי בעגל הי' הגזירה מהשם ב"ה ועתה הניחה וכו' ואכלם ופה אמר ואכנו מ"ט וגם שם אומר ואעשה אותך לגוי גדול וכאן הוסיף ועצום ממנו, וגם שם התפלל בזכות אבות זכור לאברהם וכו' וכאן לא הזכיר זכות אבות וגם שם אמר משה למה יאמר וכו' ברעה הוציאם וכאן אמר ואמרו הגוים וכו' מבלתי יכולת ה' להביא וכו' כ"ז טעמא בעי ונראה דאיתא באבות פרק ה' דבר בא לעולם על מיתות האמורות בתורה שלא נמסרו לב"ד וכו' ואח"כ בד' פרקים הדבר מתרבה וכו' ואיתא ג"כ שם גמרו שלא ליטול את החלה רעב של כלי' בא לעולם. והנה מצינו כאן לאחר מעשה המרגלים צוה על החלה בבואכם אל הארץ אשר אני וכו' שנתחייבו מיד בבואם לארץ, והנה כתב הרמב"ן שח"ו לא הי' עושים העגל שהזהב מאזניהם שלהם הוציאם ממצרים אלא שרצו למנהיג ובחרו בטעותם כי מת משה לכח השורה במדבר כדאיתא ג"כ במדרש אמר הקב"ה למשה אתה רואה ראי' אחת אני רואה וכו' עיין ברמב"ן פ' תשא והנה חטאם בעגל כ' הרמב"ן שעברו על לא יהי' לך וכו' על פני ומצינו ג"כ שחלה רומז על השכינה כדאי' ברמב"ן פ' בראשית וא"כ בעגל חטאו בחלה ונתחייבו כלי' כהנ"ל ולכך נצטוו על החלה מיד בבואם אל הארץ לתקן חטא זה מיד ואבל כאן שמצינו לאחר תפלת משה להאריך להם נגזר על בני כ' עד ששים למות אחת לאחת א"כ יש לומר כשגזר השי"ת אכנו בדבר ג"כ לא רצה ח"ו לכלות כלם רק אותן בני עשרים עד ס' וחטאם הי' שמאסו באי' אשר הרבה מצות תלויות בארץ ועונש עליהם הדבר ע"כ אכנו בדבר ומשום שלא הי' הגזירה לכלות ונשאר מהם רב שייך לומר ואעשה אותך לגוי גדול ועצים ממנו משא"כ בעגל שהי' רח"ל הגזירה לכלות כלם לא שייך לומר עצום ממנו.

ולכך ג"כ שם הזכיר משה זכות אבות לומר אם של ג' רגלים לא יוכל לעמוד וכו' אבל כאן שנשאר מהם לא שייך כן וג"כ לכך שם אמר ברעה הוציאם כיון שכלם ח"ו ואבל כאן שנשאר שייך רק טענה שיאמרו מבלתי יכולת ה' לכך מדחה הדבר ומי יודע מה יהי' בהבנים ועיין:

תוכן העניינים

באר יצחק עהת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה