באר יצחק עהת· רבי יצחק ביליצר
דרושים לחג השבועות
ברות ויאמר בועז אל הזקנים וכל העם עדים אתם היום כי קניתי וגו' ויאמר כל העם אשר בשער והזקנים עדים, יתן ד' את האשה הבאה אל ביתיך כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל וגו'. ויהי ביתך כבית פרץ אשר ילדה תמר ליהודא מן הזרע אשר יתן ד' לך מן הנערה הזאת, והנה יש לדייק טובא באלו מקראי קודש אחרי שברכו אותה העם והזקנים שתהי' כרחל וכלאה אשר כל בית ישראל נבנה מהן למה חזרו ואמרו ויהי' ביתך כבית פרץ. ולאיזה תועלת הוא, הלא בכלל מאתים מנה ובודאי כגון דא צריך איזה טעם והסבר, ועוד קשה מדוע קראו אותה מתחלה אשה יתן ד' את האשה, ואח"כ שינו את שמה לקראתה נערה ואמרו אשר יתן לך ד' מן הנערה והוא פלא, ועד השלישי נבוא העי"ר במה שדייקו בברכתם ואמרו אשר בנו שתיהם את בית ישראל וכי לא הי' די לאמר אשר בנו את בית ישראל וכנראה שכונו בזה איזה דבר ואנחנו לא ידענו:
ונראה ליישב הכל בהקדם איזה הקדמות מילין אשר חכמים יגידו לנו והקשו לדעת איך יעקב אאע"ה בחיר האבות נשא שתי אחיות למ"ד דכל העריות האסורות לבנ"י, אסורות לב"נ ותירץ מהר"ש יפה דאחר שנימול אברהם אע"ה נבדל הוא וזרעו מבין שאר ב"נ, וכשנשא יעקב שתי אחיות וגיירן לית בהו איסור קורבא דהו"ל כגר שנתגייר דמה"ת לית בהו איסור קורבא ונושא אפילו אחותו, וכ' הפרשת דרכים דכ"ז אי אמרינן דיצאו מכלל ב"נ לגמרי חשיבו רחל ולאה כגר שנתגייר דלית בהו א"ק, אבל אם לא יצאו מכלל ב"נ להקל איך הותרו רחל ולאה כיון דלב"נ חשיבו עריות עיין בפ"ד דרך האתרים דרוש א', אך יש עוד לתרץ דאף דב' אחיות אסורות לב"נ היינו באחות מן האם, אבל באתות מן האב ולא מן האם פשיטא דשרי, וא"כ י"ל דרו"ל לא הי' מאם אחת וב' נשים נשא לבן ולא הי' אחיות מן האם ומותרת לב"נ, ועיי"ש בפ"ד מה שמבאר הכתובים כה אמר ד' אל בית יעקב וגו' כי בראותו ילדיו וגו' ונתבאר שם דהמבחן לדעת אם האשה שנשא הוא הוגנת לו ולא הי' באיסור, הוא הבנים דאם הם הגונים הוא הוכחה שהאשה היתה הוגנת לו עפ"י הגמרא דכל הנושא אשה שאינה הוגנת לו הויין לי' בנים שאינם מהוגנים ועיי"ש באריכות ונקדים עוד מה שהקשו במעשה דתמר, איך תמר הצדקת הכשיל לאותו צדיק שיבוא על כלתו, והתיר עצמה לזה, וגם איך יהודא לא חרה אפו לשרפה באש, דהא איכא תרתי לגריעותא שזינתה ועוד עם חמי', אבל אינו קשה רק אם הי' להם דין ב"נ ואמרינן בש"ס דסנהדרין כל העריות שב"ד ממיתין עלי' אסורין לב"נ וא"כ היתה כלתו דהוא בסקילה אבל אם הי' להם דין ישראל היתה מותרת ליהודי מדין יבום אבל ב"נ אינו מצווה על יבום, ועיין ברמב"ן פ' וישב פ' כ"ד שם שכ' דל"ל דיבום הי' נוהג בב"נ דהא אמרו שיהודא התחיל במצות יבום תחילה וכן בש"ס דסנהדרין מוכח שאינו נוהג יבמה בב"נ אבל אם הי' דינם כב"י א"ש דהי' מצד מלות יבום שנוהג בישראל וכמו שכ' הרמב"ן שם פ' ח' בביאור דהי' שייך היבום גם באב יעיי"ש, ואחרי הקדמתי כ"ז יבוא נכון היטב ברכת הזקנים לרות, דהנה בועז אף שידע שרות היא צדקת, אעפי"כ הי' מתירא ומצטער ליקח אותה משום שבאתה מב"נ והיא נכרית, אך באמת זה אינו כיון שנתגיירה היתה כאלו נולד עתה כקטן שנולד דמי, נמצא דמתחלה היתה רות אשה אבל אחר שנתגיירה זה השם נאה לו נערה כי היתה כאלו נולד עתה ורכה בשנים, וזה שאמרו העם והזקנים יתן ד' את האשה שהוא עתה אשה הבאה אל ביתיך כרחל וכלאה וקשה היאך נשאן יעקב וצ"ל משום דגיירן ולית בהו איסור קורבא דכקטן שנולד דמי, א"כ גם האשה הזאת כיון שתביא לביתך ותתגייר תהי' כנולד ואל תחוש כלל על הקודם כי פנים חדשות הוא, ואל תחשוב לומר שבאמת היתה רחל ולאה באיסור ב' אחיות, לזה אמרו אשר בנו שתיהם את בית ישראל, הן מרחל הן מלאה נבנה ב"י מזה תשכיל לדעת דהיו הוגנת לו בין רחל בין לאה וע"כ צ"ל משום דגיירן, אך לכאורה יש לדחות דלא נשמע זאת והא דנשא יעקב ב' אחיות משום דהי' אחיות מן האב ולא מן האם דמותר לב"נ, לזה הביא הוכחה מוכחת מתמר, וזה שאמרו ויהי' ביתיך כבית פרץ אשר ילדה תמר ליהודא וקשה על תמר איך הכשילה את יהודא, ול"ל דהי' באמת באיסור דהא אתה רואה בית פרץ כלם בנים זרע קודש, וע"כ דהיתה תמר הוגנת לו וע"כ משום דהי' להם דין ב"י וא"כ ל"ל התירץ הב' על יעקב וע"כ צ"ל התירץ הא' משום דגיירן וכקטן שנולד דמי, משו"ה סיימו מן הזרע אשר יתן ד' לך מן הנערה הזאת שנקראת נערה דכיון שנתגיירה והוא הוגנת לך, ולך זכה במקחך, והבן:
ב':
בש"ס דשבת פרק ר"ע אר"ח ב"ח מ"ד כתפוח בעצי היער וגו' למה נמשלו ישראל לתפוח לומר לך מה תפוח זה פריו קודם לעלו אף ישראל הקדימו נעשה ונשמע, ובתו' שם הקשו ב' קושיות א' שהרי אנו רואים שגדל כשאר אילנות, ועוד תימה שמביא קרא כתפוח בעצי היער דבהאי קרא לא נמשלו ישראל לתפוח אלא הקב"ה כדכתיב כן דודי בין הבנים ועיי"ש, ונקדים דיום הטוב הזה היא היותר גדול ועלינו לקדשו ולכבדו כי בו נהי' מובדלים ומקודשים, וכל תכלית יציאת מצרים הי' לזה כדכתיב בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את וגו' וגם הרמב"ן כ' בפסוק בחודש השלישי לצאת וגו' דקדק הזה וכפל הלשון וכ' בעבור היות ביאתם במדבר סיני שמחה להם ויו"ט ומעת צאתם ממצרים נכספים אליו, כי ידעו ששם יקבלו את התורה כי משה הגיד להם מה שנאמר לו תעבדון את האלקים על ההר הזה יעיי"ש, ובזה אפ"ל מה שאמר מרע"ה להשי"ת בעת שלח אותו אל מצרים מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא וגו' דכוונתו הי' כי זה הי' נקל בעיניו שיצאו משיעבד הגוף ממצרים לארץ זבת חלב ודבש, אם לא יהי' איזה תכלית אמיתי', כמו"ש במקום אחר שבקש הודיעני נא את כבודיך וגו' למען אמצא וגו' אף כאן מי אנכי וגו' היינו באיזה מדרגה יהי' לאחר שיוציאם, וכי אוציא וגו' ג"כ לאיזה תכלית, והשיב לו השי"ת כי אהי' עמך וזה לך האות ותכלית הנרצה לעם בהוציאך וגו' על ההר הזה, ולזה השתוקקו וגם בעיני ישראל הי' זה העיקר חירות הנפש יותר מחירות הגוף, ומה שמצינו שהתלוננו איזה פעמים על ההוצאה ממצרים תמיד באמרם לקחתנו למות במדבר וגו' וכן במדבר סין להמית את וגו' וברפידי' להמית איתי ואת בני וגו', הי' קודם מ"ת שהי' יראים ממיתה בלא קבלת התורה ולכך אמר הנביא זכרתי לך חסד נעוריך וגו' לכתך אחרי במדבר וגו' מה חסד עשו, ולהנ"ל א"ש שכיון שעיקר כונתם הי' לזכות לקבלת התורה והי' נקל בעיניהם חירות גופם נגד חירות הנפש זה ודאי הוי חסד, אלא דקשה ע"ז מה שעצים ויתיצבו בתחתית ההר מלמד שכפה עליהם ההר כגיגית וגו' הרי שקבלו התירה בכפי' והלימוד אפשר מדמשני קרא בדיבר לפי תחלת הקרא ויוציא משה וגו' מן המחנה הי' צריך לסיים ויציבם בתחתית וגו' מדכתיב בנין התפעל משמע כן] וכן הקשו תו' שם הא אמרו נעשה עיי"ש ולמה הי' צריך כפי', ואפשר לומר דהנה באמת מצות התורה בין מצות עשה בין מצות ל"ת, הכל אינו עול כבוד ולא הוצאה מרובה לאיש ישר דעת ויש להאריך בזה בכל פרטי המצות ובפרט הנוהגים בכל יו"ט ושבת הכל נחת רוח, ובענין מצות הנוהגי' בממון הכל על דרך ישר וענין הצדקה וגמ"ח נחת רוח הוא למי שהשי"ת מזכה לפרנס אחרים משלו, כמש"כ מתן אדם ירחיב לי וגו' והאינו עושה הוא בזה ומבוזה, ואינו כובד וטורח לקיים המצות או לשמור א"ע מל"ת רק למי שהתאוה גובר עליו, ורוע לב אשר מכח זה הוא פוקר א"ע או אפילו עושה עושה בע"כ ובלא חשק רק לעול ולמשא הוא לו ונח הי' לו שהי' אביו המיר דתו שהי' מס לק מן הבושה, ואבל מי שיש לו שכל ישר אדרבה הוא שמח ברוב עוז בעבודת הבורא ית"ש, וע"ז אמר דהמע"ה ואני ברוב חסדך וגו' שהוא בעיני חסד אשר אני אוכל לעבוד אותך ולבוא ביתך. אך מה שהוא מתחלה קשה למוד התורה שנאמר בו והגות בו יומם ולילה, וכתיב אדם כי ימות באוהל, וזה צריך ג"כ הוצאות להדריך בנים על דרכי התורה והיראה, ולפי"ז אבותינו באמת, רצו לקבל בשמחה עשית המצוות עול"ת שהוא נקל ואין טורח אבל למוד התורה הי' קשה בעיניהם לקבל אבל השי"ת היא היודע גודל מעלת למוד התורה, וגם רק ההתחלה קשה כפה עליהם ההר כגיגות שיקבלו עליהם ללמוד התורה, ובזה א"ש מתחלה בפ' יתרו לא אמרו רק נעשה כי לא רצו לקבל עליהם רק עשיית המצות מרצונם הטוב בשמחה ואח"כ כתיב בפ' משפטים ויקח משה ספר הברית וגו' ויאמרו כל אשר דבר ד' נעשה ונשמע וכ' הרמב"ן שזה הי' מעשה אחר מ"ת עיי"ש באריכות, וכיון שכבר כפה עליהם ההר על קבלת התורה ללמוד וללמד ע"כ אמרו נו"נ, נעשה על מעשה המצות ונשמע על למוד התורה שהי' בכפית ההר ולא קבלו מרצונם הטוב עד שבימי אחשורוש קבלו ברצון שהגין עליהם למיד התורה החרש והמסגר ומרדכי אסף אלפים תינוקות וקבלו ברצון:
ומיושב בזה מה שהקשו הלא משה כרת ברית בערבות מואב וכה"ג, הכל הי' ברצון על עשיית המצות, אבל על למוד התירה לא הי' ברצון עד בימי מרדכי ואסתר, ומעתה יבואר פתח המאמר שלר"ח ב"ח הי' קשה מ"ד כתפוח בעצי היער וגו' הול"ל כתפוח בין עצי היער כמו שאמר אח"כ כן דודי בין הבנים, וכן לפני זה כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות, לכך הוא סובר דיש לזה הקרא ב' פירושים, פי' הא' בין עצי היער וקאי באמת המשל על הקב"ה והנמשל ע"ז כן דודי בין הבנים שהקב"ה נבחר מכל האלהים עיין פרש"י שם, ועוד פי' כתפוח העומד במקום עצי היער וקאי המשל על ישראל והנמשל הוא בצלו חמדתי וגו' וז"ש מ"ד כתפוח וגו' בין הול"ל, וע"ז קאמר למה נמשלו ישראל התפוח וגו' שהמשל קאי גם על ישראל מה לתפוח הזה וכו' דהנה קודם אינו קאי רק על קדימת זמן ומצינו הלשון קודם גם על קדימת מעלה וז"ש מה התפוח הזה העומד במקום עצי היער פריו קודם לעליו שהפרי יש לו חשיבות גדול שם יותר מעליס' כי העלין יש שם הרבה אילנות ואינם צריכין כלל, כך ישראל הקדימו במעלה נעשה היינו מעשה המצות לנשמע היינו לימוד התורה וע"ז קאי בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי והבן:
ועוד אפ"ל מה שפ' יתרו אמרו רק נעשה ואח"כ נו"נ, דהנה התורה הקדימה אלפים שנה קודם בריאת העולם, וגם יהי' לעתיד והלא כמה דברים יהי' בטלים לעתיד טומאה וכה"ג רק באמת התורה למעלה באותיות ותגין וטעמים ונקודות ויש לזה אלף אלפים צירופים, וגזרה חכמה עליונה כי בקיום התורה בלבוש שהוא עתה נזכה לקיים גם לעתיד לפי מה שיהי' צריך אז, ואם ח"ו לאו לאו, ולכך בקשו מה"ש התורה לפי שנאות להם ג"כ, אבל א"א להם כיון שאין להם לקיים כפי מה שהוא עתה, ולפי"ז מתחלה הי' אומרי' רק נעשה על מה ששייך לפי שעה על זה העולם ולא הבינו יותר, אבל אח"כ כשלקח משה ספר הברית ויקרא באזני העם הבינו תוכן הדברים (מלת באזני מורה ע"ז שנמסר להם אז השגה יתירה) אז אמרו נעשה ונשמע נעשה על עתה ונשמע גם על המדרגה העתידה, ובזה אפ"ל הגמרא אר"א בשעה שאמרו ישראל נו"נ יצאה ב"ק ואמר להם מי גלה רז זה וכו' עיי"ש ולהנ"ל א"ש דהנה מצינו ביעקב כששאל למלאך כתיב למה זה תשאל לשמי ויברך אותו שם ומה ההמשך וצ"ל דהנה במה"ש נשתנה השם לפי שליחותם ולא רק השם כי השם מורה על מדרגתם וזה אמר למה זה תשאל לשמי ודאי לידע מדרגתי, ויברך אותו שם לפי מדרגתו, וז"ש יצאה ב"ק מי גלה וגו' שמה"ש משתמשין בו היינו שרוצי' לעשות ולילך ממדרגה למדרגה, ולפי הנ"ל יש לפרש הגמרא דרש ר"ח מ"ד ארץ יראה ושקטה אם יראה למה שקטה ואם שקטה למה יראה אלא מתחלה יראה ולבסוף שקטה ולמה יראה כדר"ל וכו' מלמד שהתנה הקב"ה עם מ"ב אם יקבלו ישראל את התורה וגו' ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו, ויש לדייק שאומר למה שקטה למה יראה, הי' לו לומר אם יראה לא שקטה אם שקטה לא יראה דהוי תרתי דסתרו אהדדי ותיבת למה צ"ב, ועוד קשה דכתבו היכא דאומר מאי דכתיב נראה שהי' קשה לו איזה קושיא, אמנם לדברים שכתבתי למעלה מובן דהי' קשה לר"ח קושיא הנ"ל אם יראה לא שקטה אם שקטה לא יראה אלא שזה יש לתרץ דיראה משום שלא הי' רוצים לקבל את לימוד התורה ושקטה משום שהי' מקבלים מעשה המצות והי' יודע הארץ דקיום עולם רק על התורה ועבודה בלא דרש דר"ל] אלא שקשה אם יראה למה שקטה ממ"נ אם די בזה לקיום העולם במה שמקבלים מעשה המצות א"כ למה יראה שאינם מקבלים למוד התורה, ואם יראה שאינו די בזה לקיום העולם בקבלת מעשה המצות א"כ למה שקטה. ומשני דאינו כן אלא מתחלה יראה ואח"כ שקטה דתנאי התנה ועיי' והשי"ת יראני נפלאות מתורתו לשמה עע"א:
ג':
בפ' יתרו בחדש השלישי לצאת בנ"י מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני עיין רש"י רמב"ן וראב"ע דמלת הזה צ"ב דהי' לו לכתוב ביום ההוא ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני קשה הכפל, כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל כ' רש"י לנשים תאמר בלשון רכה ולזכרים בלשון קשה א"כ משמע ב' כוונת באמירה אחת, דהא לא אמר יותר רק הנאמר לו פה ויענו כל העם וגו' כל אשר דבר ד' נעשה הול"ל כל אשר ידבר ד' ואפ"ל דהנה בברכת יוצר אנו אומרים ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית ואח"כ ג"כ המחדש בכל יום וגו' וזה הוא שאנו מאמינים שהוא יתברך מנהיג העולם ומשגיח תמיד, ולכאורה קשה ע"ז דאי' בפרקי אבות עשרה דברים נבראו בע"ש בה"ש עיי"ש היטב בתיו"ט ומשמע שם דפליגי רק לענין הנסים אם הוא ית"ש מתחלה נתן בטבע כך, או נתחדשו כל אחד בעתי, ואבל הנהגת השווה נותן בטבע מתחלה עד עולם וי"ל עפ"י מה דאי' שם הכל צפוי והרשות נתונה עיי' גם שם בתיו"ט ותמצית הדבר שהשי"ת נתן הבחירה, ומה שנעשה הוא רואה משום שנעשה, וזה שיודע מקודם שנעשה הוא משום שאצלו ית"ש העבר וההוה והעתיד הכל אחד, ואיך שזה אצלו אחד אין לאדם כח להשיג כמו"ש אין לשאול מה לפנים ומה לאחור ועיי"ש הכל היטב בתויו"ט ולפי"ז שניהם אמת שהוא ית"ש נתן כח מתחלה, וגם מחדש בכל יום כי העבר וההוה והעתיד הכל אחד ועושה כאחד ובזה ג"כ תמיד בכל זמן שנעשה נס זה הזמן מסוגל לקבלת השפע הטוב בניסן נגאלו ועתידים להגאל, המן הפיל פור באיזה חודש רע ר"ל, בט"ב הוקבע בכי' לדורות, יוהכ"פ שנאמר אז סלחתי נקבע ליום סליחה ומחילה, מעתה בסיון נתחדש תמיד שפע קבלת התורה, וצריכין אנחנו עתה להכין את עצמינו לקבלת התורה מחדש לכך נאמר ביום הזה שבכל פעם שמגיע יום זה נתחדש קבלת התירה כמאז, וההכנה הראשונה הי' ויחן שם ישראל נגד ההר כ' רש"י בלב א' כאיש אחד כי זה עיקר גדול לקבלת התורה, אם הוא מצוה שנעשה ברבים צריך אחדות, וגם אין כל א' מישראל יוכל לקיים התרי"ג מצות וצריך ערבית זב"ז, ובזה יש להבין המדרש בשעה שקבלו ישראל את התורה נתקנאו בהם אוה"ע ואמרו מה ראה להתקרב להם יותר מכלם סתם הקב"ה פיהם הביאו לי ספר יוחסין וגו' והקשו ב' קושיות א' הא כתיב וזרח משעיר למו וגו' שהקב"ה חזר על כל אומה ולשון ולא רצו לקבל את התורה, ומה רצו עתה, ועוד איך תלוי קבלת התורה ביחוס, ועי' בתוצאות חיים, ולהנ"ל י"ל דאו"ה לא קבלו התורה שכתיב בו לא תרצח והמה כתיב בהו ועל חרבך תחי', וא"כ אין להם אחדות וכן משום שנאמר בתורה לא תנאף ג"כ קנאת חמת גבר ועיקר המחלוקת והפירד הוא ע"י שאין א' מכיר את ערכו וכמו"ש יהרבו הנער וגו' וזה ששאלו מה ראה וגו' הא גם ישראל היו עד עתה במחלוקת וסתם הקב"ה פיהם שהם מתיחסים כ"א למשפחתו ומכח זה יש שלום ביניהם, וזה שהשיב להם בלעם ג"כ ד' עוז לעמו יתן וגו' ד' יברך את עמו בשלום כדאיתא בש"ס דזבחים דקט"ו עיי"ש והבן וההכנה הב' וקדשתם היום ומחר וגו' וכבסו וגו' להיות נקיים וזה ודאי צריך לתורה ועיקר הנקיו' הוא מבפני' לעשות תשובה בחרטה על שעבר וקבלה על להבא ויותר מתקבל עתה בזמן שמחה שהוא מאהבה ולעת הדין הוא רק מיראה אימת הדין וכמו"ש מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים ויש להאריך בתוכחה והנה הנפקא מיני' בדלעיל אם השי"ת בעצמו המנהיג או לא הוא בדרך משל אם המלך בעצמו יושב במרכבה ושר הרכב מוליכו דרך עקלתון, או רק השר יושב, וזה שנאמר ואשא אתכם על כנפי כשרים וגו' בפשטות הוא לשון שעשיתי עמכם טובה גדולה, וזה לנשים בלשון רכה, ולאנשים הוא תוכחה גדולה שהמלך בעצמו מוליך ואם תלכו בדרך עקלתון הוא עונש גדול ועיי':
והמון עם סוברים שיש בתורה מדרגות י' דברות תורה שבכתב ותורה שבע"פ אבל אינו כן נעו מעגלותי' וגו' ועל דרבנן חייב מיתה, והוא רק כללי' ופרי' וליכא דבר דלא רמיזא וכל החכמות עיין ברמב"ן בהקדמה מדרגות יש לענין מסירת הנפש ועונש בב"ד וקרבנות ולענין היתר בחולה ב"מ וכל א' אשר בכחו צריך לעשות ומדרגות בישראל כהנים לוים וישראלים וצריך כל א' לקיים לפי מה שהוא ולענין שכר בעוה"ז אלו דברים שאדם אוכל, ועיקר ביו"ט הזה כמו שבכל שבת ויו"ט צריך כ"א לעסוק בתורה כי לא נתנו שבתות וי"ט כך לעסוק בתורה ועבודה מכש"כ ביו"ט הזה, ומיושבים כל הדוקדקים לכך נאמר ויסעו מרפידים לומר שעד עתה היו ג"כ בתרעומות ומחלוקת ועתה ויחן וגו' בלב א' כאיש א' והי' האחדות וג"כ שני לשונות בדברים כהנ"ל לכך נאמר ג"כ כל אשר דבר ד' כי הודו לזה שאצלו ית"ש העבר וההוה והעתיד הכל מוכן וגלוי לפניו והכל א', והכירו זה מעצמם ותורה קדמה לעולם ועיין כי קצרתי והשי"ת יראני נפלאות בתורתו: ד':
מדרש במדבר בשעה שקבלו ישראל את התורה נתקנאו בהם או"ה מה ראה אלו להתקרב יותר מאלו סתם הקב"ה פיהם הביאו לי ספר יוחסין שלכם כדרך שמביאים בני הה"ד אלה התורה והמצוה וגו' וידבר ה' אל משה וגו' ויתילדו על משפחותם וגו' והקשו הא כתיב תרח משעיר וגו' שהשי"ת חזר על כל אומה ולשון ולא רצו לקבל את התורה וגם מה שייכות התורה ליחוס, וי"ל ונקדים בחודש השלישי לצאת בני ישראל מא"מ ביום הזה באו מדבר סיני עיין רמב"ן שהקשה יתיר הלשון עיי"ש ורש"י הקשה לא הי' צריך לכתוב אלא ביום ההוא דשייך על הנסתר והזה שייך על נוכח והנה בגמרא שבת פ"ז דרש האי גלילאי בריך רחמנא דיהב אורייתא וגו' ופרש"י עם תליתאי כהנים לוים וישראלי', בירחא תליתאי עיי' רש"י מהרש"א בחדושי אגדות וקשה הא ע"י התורה נעשו כהנים לוים וישראל ובעת שנתן התורה לא הי' עדיין וגם מעלת ירחא תליתאי הוא אח"כ ע"י התורה, ונראה לי עיי' בזוהר שכ' תאנו ר"ח בההוא זמנא דמטו ישראל לטורא דסיני כנוש קוב"ה לזרעין ואשגח להו בכלהו ולא אשכח בכלהו זרעא דישראל פסלו, אלא כלהו זרעא קדישא כולהו בני קשוט בההוא זימנא אמר קוב"ה למשה השתא אני בעי למיהב אורייתא לישראל משיך להו ברחימותא דאבהן ברחימותא דרחומנא להון ובאותות דעבדי להו, ואת הוי שליחא ואתיב מילין אלון וגו' ע"כ, נמצא ע"י שהי' זרע קדישא קבלו את התורה, וע"י רחימותא דאבהן ורחימותא דידהו ואותות דעבדי להו והנה זרע קדישא הם שפיר דאיתא שלושה שותפין יש באדם הקב"ה אביו ואמו תינח אם הם זרע קדוש שיש רק ג' שותפין, אבל אם יש טפי מג' שותפין אינו זרע קדוש זה כונת הגמרא לעם תליתאי,:
וירחא תליתאי הוי בפסח יציאת מצרים בזכות אבות כמו שנאמר ריש פ' וארא וזה הי' בחודש ניסן, ובחודש אייר נתנה להם המן הוי רחימותא דידהו כמו שאמר הנביא זכרתי לך חסד נעוריך וגו' לכתך אחרי במדבר בארץ לא זריעה. ואח"כ ברפידי' מלחמת עמלק הוי אותות דידהו דעברי להו בזכותם כמו שנאמר שם בחר לנו אנשים ופרש"י ז"ל שיהי' זכותן מסייע להו, וזהו שנאמר באלו הפסוקים בחודש השלישי לצאת בני ישראל מא"מ הוי רחימותא דאבהן ביום הזה קאי הזה על היום ועל ישראל (שרחומתא דאבהן זה הי' להם זכות א' שבחר בהם השי"ת) ועוד ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני וגו' הוי רחימותא דידהו ואותות דעבדי (הרי כרמז ג' זכותים שאמר הזוהר רחימותא דאבהן רחימותא דידהו ואותות דעבדי להי) ואח"כ ומשה עלה וגי' כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל, ופרש"י ז"ל לבית יעקב אלו הנשי' תאמר להם בלשון רכה ותגיד לב"י לזכרים דברים הקשים כגידין וא"כ בזה הלשין צריך להיות לשון רכה ודברים קשים וצ"ב, אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים וגו' ועתה אם שמוע תשמעו בקולי וגו' ואתם תהי' לי ממלכת וגו' ואתם תהי' לי קשה ונראה מיותר דהול"ל והייתם לי ממלכת כהנים וגו' כמו שאמר והייתם לי סגולה, הנה איתא במדרש שמעו בית יעקב וכל משפחות בית ישראל כה אמר ד' מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי וילכו אחר ההבל ויהבלו, בשעה שעמדו ישראל על הר סיני אמרו נעשה ונשמע עברו על נעשה ואמר הנביא תקיימו נשמע ומעלה אני עליכם כאלו קיימתם נעשה ונשמע, ואפ"ל דהנה יש עבודה ע"מ לקבל פרס ואנטיגנוס אמר אל תהי' כעבדים המשמשין את הרב וגו' אלא הוי כעבדים המשמשין את הרב שלא ע"מ לקבל פרס וגו' עיי"ש בתיו"ט בארוכות מה שהקשה במשנה זו ואמרתי לפרש דהשל"ה כ' יש עבודה פשיטה לקבל פרס אי שכר ועונש בעוה"ז או שמתירא משכר ועונש עוה"ב, ועוד עבודה לזכות למה שאמרו צדיקים יושבים וגו' בהכין מזיו השכינה, ועוד עבודה לעשות רצון קונם וזהו שלא ע"מ לקבל פרס ועוד עבודה לתקן עולם עליון, וזה הכונה אל תהי' כעבדי' לא מבעי' עבודה פשוטה לקבל פרס דלא אלא אפילו כעבדים דהיינו מדרגה יותר לא תהי' (ומשו"ה לא אמר אל תהי' עבדים עיי"ש בתי"ט) אלה הוי כעבדים שלא ע"מ ל"פ (ולא אמר הוי עבדים שלא ע"מ לקבל כי כונתו עוד מדרגה יותר מעבדים שלא ע"מ לקבל פרס היינו ויהי מירא שמים עליכם לתקן ושלא לפגום בשמים והבן וזה שאמר כה תאמר לבית יעקב היינו הנשים תאמר בלשון רכה ע"מ שיקבלו פרס ולאנשים דברי' קשים כגידין היינו אפילו שתהרגו על דבר קדושת השם יתברך ושלא לקבל פרס כלל וזה שאמר ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה היינו אמת שתהי' לי סגולה צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם וגם כי לי כל הארץ ואתן שכר עוה"ז ועוה"ב, ואבל ואתם תהי' לי ממלכת כהנים וגו' היינו עבודתכם תהי' לעשות רצין קינו וגו קדוש לתקן במקום קדוש, ולא תעבדו ע"מ לקבל פרס כלל ממילא שמעו והבינו אלו ד' מיני עבודה והי'. לכל אחד לקבל לפי שכלו והשגתו:
ובזה יובן אח"כ בפרשה וישב משה את דברי העם אל ה' ואח"כ ויגד משה את דברי העם אל ה' וצ"ב הלשונות דהנה מתחלה לא אמרו רק נעשה ואין הכרע אם הכונה נעשה ואח"כ נשמע, או נשמע ואח"כ נעשה והחילק דאם נעשה תחלה היינו קודם נעשה ומקבלים עלינו לעשות אפילו אם לא יהי' שכר, ואבל נשמע ונעשה היינו נשמע תחלה מה טיבו של המצות אם השכר שוה אח"כ נעשה ולכך אמר השב"ה הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם ואבל לקמן סוף פרשת משפטים כתיב ויכתוב משה וגו' ויקרא באזני העם ויאמרו כל אשר דבר ד' נעשה ונשמע ויגד משה זה אל ה' כי כוונתם נעשה ונשמע לא נעשה אחר נשמע והבן וזה כונת המדרש שאמרו נעשה ונשמע ואח"כ עברו על נעשה, וא"כ טוב הי' שיקבלו נעשה ואפילו אחר נשמע (דהיינו שיעבדו ע"מ לקבל פרס או לעוה"ז או לעוה"ב] משלא יעבדו ה' כלל וילכו אחרי ההבל ויהבלו וז"ש להם הנביא שמעו עכ"פ נשמע בבחינת נשמע ואח"כ נעשה, והבן והנה בש"ס דשבת בשעה שעלה משה למרום וגו' החזר להם תשובה וגו' ויש לישב בזה שאמרו מלאכי השרת מה לילוד אשה בינינו כי בלעם אמר כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל ופרש"י ז"ל שיהי' מחיצתם לפנים ממלאכי השרת וזה אפשר כונת הפסוק הנאמר במתן תורה אדני יתן אומר וגו' דבמתן תורה הי' ג"כ מחיצתם לפנים וז"ש אדני יתן אומר ואיך מלאכי צבאות ידודין לחוץ ונות בית תחלק להם שלל, וא"כ המלאכים רצו להיות שלוחים ליתן תורה לישראל ומשה השיב להם כיון שלכם אין שייכות במצות התורה ונעשה רק בשביל ישראל למה תהי' אתם שלוח בזה, וזה הי' כונתם מה לילוד אשה בינינו וגו' שהי' הם רוצים להיות שלוחים להוריד התורה ולהיות הסרסור בין ישראל לאביהם שבשמים והבן, ולפי"ז א"ש המדרש שהתחלנו, אומות העולם ג"ב באמת ידעו כי אינם רוצים לקבל את התורה אבל נתקנאו בישראל שכלם תחת השרים, וישראל חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו, והשיב להם השי"ת שישראל ראוים להתדבק בהם בלי אמצעי כי הביאו ספר יחוס שלהם ועיי': ומה שיש לדקדק בגמרא שבת הנ"ל שאמרו המלאכים חמדה גנוזה יש לך מששת ימי בראשית תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם וקשה הלשון מתחלה אומר מששת ימי בראשית משמע ולא קודם, ואח"כ תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם, ואפשר ליישב עפ"י הכתוב בספרי' מתחלה נבראו רק אותיות התורה, וכן הוא בספר שערי גן עדן בביאור עולם הראשון עולם המלבוש שהי' רל"א שערי פנים ואחור ואח"כ ע"י צירוף נצרפו האותיות, וא"כ התורה כמו שהוא לפנינו הוא רק מששת ימי בראשית, ואבל קודם הי' רק צירופי' וזה הי' תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם, וגם מה שהקשה בחוד"א מהרי"ף שהתורה הוא אלפים שנה קודם שנברא העולם אפשר לפי הפשוט היינו אותן תתקע"ד דורות ה' נבראין באותן אלפים שנה, ועוד עפי' בס' הנ"ל ע"ש אלפים שנה עוד קודם הוי' עולם המלבוש רק תחילת זריחת אור היסוד ע"ש כונת ואהי' שעשועי' יום יום וה' יראני נפלאות בתורתי לשמה ע"ע: ה':
מדרש שמעו דבר ה' בית יעקב וכל משפחות ב"י כה אמר ה' מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי וילכו אחרי ההבל ויהבלו בשעה שעמדו ישראל על הר סיני אמרו כו"נ עברו על נעשה לכן בא הנביא ואמר שמעו תקיימו נשמע ומעלה אכי עליכם כאלו קיימתם נו"נ ע"כ, וקשה מדוע הזהירם על שמעו הי' לו להוכיחם על נעשה שעברו עלי' והיל"ל תקיימו נעשה, ונראה הנה איתא בש"ס פ' ר"ע אמר ר"ח ב"ח מ"ד כתפוח בעצי היער וגו' למה נמשלו ישראל לתפוח לומר לך מה תפוח זה פרי' קודם לעלו, אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע ע"כ, ובתו' שם הקשו ב' קושיות א' הרי אלו רואים שגדל כשאר אילנות, ב' שמביא קרא כתפוח בעצי היער שבהאי קרא לא נמשלו ישראל אלא הקב"ה וכו' עיי"ש (ועיין לעיל בדרוש ב') ואפ"ל דהנה כונת נעשה ונשמע כ' רש"י בגמרא שם מקודם, כעבד המוכן לעשות ובטוח שלא יכבוד עליו אדוניו עיי"ש ואפשר להמתיק הדבר אם אני אומר נשמע ונעשה הוי כעבד שעושה ע"מ לקבל פרס כי כונתו אם אשמע הדבר אשקול במאזני השכל אם ראויים לקיימם עבור השכר הנותן בשבילם אבל אם אני אומר נעשה קודם מראה כי עיקר הכונה העשי' לא לשקול הדבר ועושה שע"מ לקבל פרס והנה רש"י פי' כן דודי בין הבנים ב' פירושי' א' שהקב"ה נבחר מכל האלהים לפיכך בצלו חמדתי ומ"א מהתפוח הזה הכל בורחים לפי שאין לו צל, כך ברחו כל האומות מהקב"ה במ"ת אבל אני בצלו וגו' עיי"ש, ואפשר כי בעל הממרא בא לשלול פי' אלו, ופי' למה נמשלו ישראל באותו פסוק שמחזיקים השי"ת לתפוח וכו' מה תפוח זה הכונה שהיא עומד בעצי היער פרי' קידם לעלו לאו קודם בזמן רק קודם במעלה כמו"ש לפני זה שם בגמרא גבי מלאכי השרת עושים והדר לשמוע המכוון כן אף ישראל הקדימו נעשה עיקר העשי' לאו להסתופף בצלו בשביל לקבל השכר ולהנות עבורו כמו תפוח זה בעצי היער שא"צ להסתופף בצלו רק הפירות והבן ובזה מיושב המדרש ב' רעות עשו הא' שלא עבדו ע"ד נעשה קידם שלא ע"מ לקבל פרס ואפילו עד שמעו קידם לא עבדו וילכו אחרי ההבל ויהבלו וע"ז שייך המדרש והבן ועיקר איך ניכר מישראל כי עובדים באהבה שלא ע"מ לקבל פרס בעובדם השי"ת בעת ששאר האמות בחגים שלהם אוכלים ושותים ויקימו לצחק, וכן כ' מהר"י מינץ מה יפות ומה נעמת אהבה בתענוגים אם אתה אוהב אותי בעת עסקך בתענוגים, ועל יעקב אע"ה אמרו כן בעת יוסף בא אליו קרא ק"ש לעבוד בתענוג הגדול הזה את השי"ת:
בפ' ואתחנן אתה הראת לדעת כי ה' וגו' ויש לדקדק מאי שייך באמצע שם ותחת כי אהב את אבותיך ויבחר בזרעו וגו', וגם וידעת היום והשבות אל לבבך וגו' צ"ב, ונראה דהנה החובת הלבבות כ' בשער חשבון הנפש כי צריך האדם לעבוד את ה' על הבריאה והשגחה, וגם כי חננו בשכל וגם חננו בתורה המישרת אותנו לעוה"ז ולעוה"ב, וכבר כ' במקום אחר כי עבור הבריאה והפרנסה צריכים אנחנו לעבוד אותו במעשה הגוף ועבור השכל שחננו צריך לעבוד עבודת הלבבות עיי"ש בהקדמה שחושב שם באריכות, ובזה י"ל מתחלה אמרו ישראל רק נעשה ואח"כ ויכתוב ספר הברית סוף פ' משפטים ויקרא באזניהם וכו' אמרו נעשה ונשמע והרמב"ן כ' שם שזה הי' אחר מ"ת כל הענין עיי"ש ולהנ"ל א"ש מתחלה אמרו רק נעשה לעבוד את ה' במעשה גופני' ואח"כ בשמעם את דברי הקריאה כמו"ש ויקרא באזניהם והבינו שצריך את ה' עבור זה גופא עבודת השכל ולעיין בתורה ואמרו נו"נ וזה כונת הגמרא רז שמלאכי השרת משתמשים בו כי זה עבודתם עבודה שכליית להתלבש באימה וביראה כי אינם גופנים רק שכלים נפרדים, וזה הכונה וידעת היום והשבות אל לבבך, היינו בשביל זה גופא שידעת היום עבור ידיעה זו גופא צריך אתה לעבוד את ה' וז"ש וידעת היום זה גופא והשבות אל לבבך שחנן אותך בידיעה והבן לפי"ז אם בן אדם מתעצל לעבוד עם השכל צריך ליתן חשבון ע"ז בלא"ה מה שחוטא מה שהי' אפשר להוסיף בשכל שלו אם הי' משתמש כמו"ש ג"כ החו"ה במשל לעבד שנתן לו אדוניו לזרוע והוא אל זרע בא עליו לחשבון מה שהי' שדהו מביא מהפירות אם הי' עובד וזורע כראוי ובזה אמר שהמע"ה שמח בחור בילדותיך והטיבך לבך באחריתך הכונה במושכלות ודע כי על כל אלה יביאך אלקים במשפט על כל נעלם וגו' והבן ויותר אף אם אדם משתמש בשכל צריך אותה עבודה להיות באימה וביראה כי א"א לו לאדם לצאת ידי חובתו נגד המלך הגדול ב"ה כמשל של רבינו סעדי' גאון ז"ל שעשה לעצמו סיגופים בזקנתו ושאלו לו למה ומה חטא, ואמר כי פעם א' הלך בדרך ובא לפונדק א' ולן שמה ובעל הפונדק לא הכירו ולא כבדו כראוי ובבוקר הלך עם בעל הפונדק לביהכ"נ והכירו אותו שמה וכבדוהו אותו כראוי לאדם גדול וכשראה בעל הפונדק מי היא ואת הכבוד שנעשה לו נפל ע"פ ונשטתח לפניו שימחול לו על שלא כבדו אתמול כראוי כי לא הכירו והנה אם לא הי' מבקש מחילה הי' נראה שלא עשה כהוגן אף שלא הכירו ומאז אמר הנה לפני עשרים שנה לא הכרתי ולא ידעתי את ה' כמו עתה וצריך אני לבקש מחילה מלפניו שלא כבדתיו כראוי, וזה כונת דהמע"ה חטאת נעורי ופשעי היינו בנעורי הי' חטאים כי לא ידעתי את ה' הגדול והנורא ועתה הווה פשעי אל תזכור כחסדך היינו מעשה המצות שעשיתי אף שלא הכרתיך זאת זכור לי:
וזה כונת אליהו לאיוב ל"ד כי אל אל האמר הכונה אפשר לך לומר אליו נשאתי לא אחבול היינו נשאתי כהוגן ולא אענש מלשון משכון לא אתמשכן בעון בלעדי אחזה אתה הורני הכונה אפשר לך לומר לו שיורה אותך כל מה שאין אתה רואה הלא מעשה בקש ולא נתמלא בקשתו בזה, אם עול פעלתי לא אוסיף גם זה א"א לומר לי, וזה הכינה סוף דבר הכל נשמע אם הכל שמעת את האלקים וגו' כי כל מעשי אלקים יבוא במשפט על כל נעלם היינו הנעלם בין טוב ובין רע) וזה תינח בישראל ואבל גר שבא להתגייר שאין לשופטו על העבר שלא עבד, וזה הכונה במדרש ישלם ה' פעלך ותהי משכירתך שלימה אמר המדרש מ"ט אשר באת לחסות תחת כנפיו ותמיהא מה בא להוסיף על פשט הקרא ולהנ"ל מיושב שאמר ותהי משכירתך שלימה מ"ט לזה אמר אשר באת היינו באת עתה ולא היית יודע מקודם ומה שאתה עושה יהי' משכירתך שלימה והבן ובזה בא משרע"ה לומר לישראל שלא יאמרו כמה חטאו במצרים ואעפי"כ נגאלו לזה אמר אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים וגו' ומקודם לא היית יודע ואין לענוש עד כאן ותחת כי אהב את אבותיך וגו' ואבל וידעת היום היום כבר אתה ידעת צריך אתה להשגיח על דרכך ולהשיב על לבבך ועיי' היטב:
ו':
במדרש רות רבה ותקם הוא וכלותי' ותשב משדי מואב כי שמעה בשדי מואב כי פקד ה' את עמו לתת להם, לחם שמעה הרוכלין המחזירין בעיירות ומה שמעה כי פקד ה' את עמו לתת להם לחם עיין שם הענין, ומש"כ שם ביפ"ע ובמשנת ר"א והקול יעקב כ' ב' פירושים, הא' ששמעה אשר הנותן להם בזכותם וא"כ הוא תתברך עמהם, וכשיש ברכה אפילו פרגאטוי' מתברך לכך שמעה מהרוכלין, ופי' שני להיפך אדרבה שמעה הרוכלין שעדיין צריכים לחזור בעיירות ואין פרנסתם מצוי להם במקומם וא"כ לא נותן להם לחם רק במתנת חנם ע"ד ותקצר נפשו ישראל וא"כ אינו נוקם משהי' מעיקים להם מתחלה ולא יקום ממנה על שהלכה מהם ברעב ולכך הלכה שיתן לה ג"כ בחנם יעיי"ש, היוצא לנו שקשה במדרש הכונה ששמעה מהרוכלין, ועוד מה דקאמר מה שמעה כי פקד ה' את עמו והלא זה מפורש בקרא, ועוד בשדי מואב מיותר, ועוד מה שאמר לתת להם לחם והי' די' לומר לתת לחם ומה זה שדייק ואומר להם לחם, ואפ"ל דהנה מצינו ירמי' ב' כשהי' נותנים לבם לילך למצרים אמר להם ירמי' כי הרעב שהם מתיראים בארץ ישראל ישיגם במצרים אם ילכו שם כמו שנאמר שם, והיתה החרב אשר אתם יראים ממנה שם תשיג אתכם בארץ מצרים והרעב אשר אתם דואגים ממנו שם ידבק אחריכם מצרים ושם תמותו, והנה אלימלך חטא כמו שאמר שם במדרש ולמה נענש אלימלך מפני שהפיל לבן של ישראל עליהם לבלוטין שהי' שרוי במדינה וכו' כך אלימלך הי' מגדול המדינה ומפרנסי הדור וכשבאו שני רעבי אמר עכשיו כל ישראל וכו' עמד וברח לו מפניהם יעיי"ש, והי' מהראוי שהרעב שהי' מתירא ממנו בא"י ישיג אותו בשדי מואב וזה שמעה הרוכלים שהי' צריכים להביא תבואה לאכול משאר ארצות והביאו מא"י ומה שמעה כי פקד ה' את עמו לתת להם לחם להם דייקא ואבל לא בשדי מואב, ומכח זה הבינה החטא הגדול מה שהביאם לכל זה ולכך שבה והיוצא מזה מכל הפי' תוכחת מוסר [ועתה העולם הוא בצער מחמת עצירת הגשמים] וראוי לשוב מי יודע ומה הוא הגורם לכל זה לפיכך אנו קוראים רות בשבועות לזכור מה שהשיג לאבימלך במה שהי' צר עין ומה הי' לבועז במה שגמל חסד והוא יום קבלת התורה והעוסק בתורה לבד וגו' אלא צריך לעסוק בתורה וגמילת חסדים:
ואיתא א בקדושין דף ל"א ע"א דרש עולא רבה אפיתחא דבי נשיאה מ"ד' יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך מאמר פיך לא נאמר אלא אמרי פיך בשעה שאמר הקב"ה אנכי ד"א ולא יהי' לך אמרו אוה"ע לכבוד עצמו הוא דורש כיון שאמר כבד את אביך ואת אמך חזרו והודו למאמרות הראשונות וכו' והקשו א' שאמר מאי דכתיב מה הי' קשה לו ואם מה שאמר אח"כ מאמר פיך לא נאמר וכו' הלא זה אמר בפירש, ולא הי' לו לומר אלא מאמר פיך וגו' אלא אמרי פיך וגו', ובאמרו מ"ד משמע שקשה לו עוד איזה קושיא ועוד קשה לא יאמר מאמר פיך, ועוד מה זה לכבוד עצמו הוא דורש הלא כל זה הוא מגאותינו ומגעת כל הברואים דירצה הקב"ה מהם שיכבדוהו, ועוד מה ידעו מכבד את וגו' ומה נודעו יותר, ונראה דהנה הראשוני' יש מהם סוברי' שאנכי ד"א אינו מעשרת הדברות, כי זהו שורש הכל וחיובא מצד עצמה וחושבים לא תעשה לדיבר בפני עצמה, [היא דעת ר' חסדאי בספר אור ה' וחולק על הרמב"ם שמנה דיבר אנכי תחת מנין המצות שאין ראוי למנות רק מצות שהם תחת רצון והוא בבחירת האדם אבל זה הוא חיובא ושורש הכל ועוד כי לא יתכן מצוה בלי מצוה והבן] ולפי"ז לא קשה מה שהקשו למה לא נאמר אשר בראתיך, כי שם זה ה' אלקיך הוא חיובא מכח זה, וכי צריך הי' הכתוב לומר כבד את אביך ואמך משום שהם אביך ואמיך אך אם היא מצוה שהשי"ת מצוה להאמין בו שפיר קשה שהי' לו לומר אשר בראתיך, וצ"ל כמו שתי' רש"י ושאר מפורשים, והנה אם הדיבר אנכי ה' א' הוא חיובא ושורש הכל הוי אנני ולא י"ל רק מאמר א' כי אינו רק מצוה ומאמר א', אבל אם אנכי ד"א ג"כ מצוה הוי ב' מאמרים כי הוא ב' מצות, לפי"ז לעולא הי' קשה מ"ד יודוך ה' מ"ט יודו הם כיון שנאמר אשר הוצאתיך מא"מ וכי הי' הם במצרים שיודו לו, וע"ז אמר ע"ד יודוך ה' וגו' ועוד קשה לו מאמר פיך לא נאמר וגו' כי באמת היא חיובא ושורש א"כ אינו רק מאמר א' אנכי ולא י"ל והי' לו לומר מאמר פיך, אלא כן הוא בשעה שאמר אנכי ולא יהי' לך הי' באמת אומרים לכבוד עצמו הוא דורש, היינו שלמה אמר כלל אשר היצאתיך מא"מ [כי הי' חושבים שהוא ג"כ מצוה ודיבר א' וא"כ הי' לו לומר אשר בראתיך כקושית המפורשים וע"כ סברו שאינו רוצה שיכבדו אותו אלא אלו אשר הוציא מא"מ] אלא שרצה שיכבדו אותם אשר הוציא אותם מאמ"צ אלא כיון ששמעו כבד את אביך ואת אמיך, [ולא הי' יתכן לומר משום שהם אביך ואמיך דהא הם אביך ואמיך והשם מורה ע"ז] וא"כ אנכי ה' א' ג"כ הוא חיובא ושורש ואינו מצוה ולא שייך לומר אשר בראאיך אלא שאמר אשר הוצאתך היינו שהוא מסיים א"ע שהוא הוא האלקים אשר הוציא אותם מא"מ, אבל עכ"פ אנכי ה' א' היא חיובא ולהם ג"כ להאמין בבורא ית"ש בורא עולם וכל הנבראים ולהודות לו ע"כ יודוך ה' כל מלכי ארץ ועיין היטב והשי"ת יראנו נפלאותו בתורתו לשמה עע"א:
ז':
גמרא שבת דף פ"ח ע"ב אמר ריב"ל בשעה שעלה משה למרום אמרו ע"ה מה לילוד אשה בינינו אמר להן לקבל תורה בא אמרו לפניו חמדה גנוזה וכו' וכו' אמר לפניו רבש"ע תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה אנכי ה' א' אשר הוצאתיך מא"מ אמר להן למצרים ירדתם וכו' תורה למה תהא לכם שוב מה כתיב בה לא יהי' לך א"א בין עמים אתם וכו' עיי"ש כל הענין שהי' משה רבינו ע"ה משיב להם, וכ' מהרש"א בחיד"א שם דמלאכי השרת רצו סתרי תורה וע"ז אמר השי"ת למשה אחוז בכ"כ דגם לך יש נשמה מכסא כבודי ותוכל לקבל ס"ת ומזה השיב להם משה כיון שסתרי תורה שייך ג"כ אצלינו וגשמיות התירה לא שייך אצליכם כלל יותר ראוי התורה ליתן לנו עיי"ש דבריו באריכות, ועדיין קשה לי הא' הלשון לקבל תורה בא תיבת בא למה הוא בא ונראה מיותר הלא ראו שבא והי' לו להשיב על שאלתם מה לילוד אשה לקבל תורה, ועוד יש לדקדק כל האריכות שהשיב משה למ"ה והי' די לו להשיב בקיצר כי גשמיות התורה לא שייך לכם כלל ורחניות יכולין אנחנו ג"כ לקבל ע"כ אנחנו קידם ולמה הי' מאריך כ"כ בתשובתו הלא דבר הוא, ונ"ל לכלכל דברי משרע"ה בתשובתו במשפט דהנה החובת הלבבות כ' בשער עבודת אלקים דצריך הערת השכל והערת התורה עיי"ש שצריך לעבוד משכל פשוט וצריך הערת התורה לזין דברים, הא' כי התורה יגיע אלי' במציעת אדם שיראו על ידו אותות ומופתים כל בני אדם שוים בהם מצד הרגשתם לא יוכלו לדחותם ויתברר להם מה שהוא בא בו משם הבורא במופתים מורגשים ושכליים וזאת תוספות על מה שהוטבעו אליו בשורש הבריאה והיצירה מן ההערה השכליית וכו' עיי"ש (אף שאינו מסודר שם כך) ונוגע לזה שנהי' מצווה ועושה וגדול ממי שאינו מצווה ועושה ואבותינו שקיימו באינו מצווה זכי לקיים במצווה ועושה להרבות שכר ובזה יש לפרש המדרש בשעה שקבלו ישראל את התורה נתקנאו בהן או"ה אמרו מה ראו להתקרב יותר מכל האומות סתם הקב"ה את פיהם ואמר הביאו לי ספר יחוסין שלכם שנאמר הבו לד' וכו' כשם שבני מביאין שנאמר ויתילדו על משפחותם לבית אבותם, וקשה ע"ז ב' קושיות הא' הלא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן וכו' שחזר על כל אומה ולא רצו לקבל את התורה ועוד התשובה הביאו לי וכו' וכי ביחוס תליא מלתא ולהנ"ל א"ש בהקדם עוד מה שדרשו חז"ל ויתיצבו בתחתית ההר מלמד שכפה עליהם ההר כגיגית וכו' והקשו התו' והלא כבר אמרו נעשה ונשמע ומה הי' צורך לכפי' ונראה לתרץ ואח"כ ראיתי שכונתי ת"ל לדעת מהרש"א בחיד"א שם] דבאמת פשטות התורה רצו לקבל וע"ז אמרו נעשה ונשמע אבל סתרי תורה שצריך לזכות לזה למעט בעניני העולם מאוד ופרישות כידוע מספרים זה לא רצו וע"ז כפה השי"ת אותם לכבוש החומר לקבל מצד נשמתיהם חלק אלקי ממעל, והנה לאו"ה באמת לא רצה השי"ת ליתן להם רק גשמיות התורה ולא סתרי תורה וסודותי', ובשעה שקבלו ישראל התורה ונותן להם גם ס"ת וע"ז הי' הכפי' כאמור אמרו מה ראה וכו' לכופם על ס"ת יותר מכל האומות וסתם הקב"ה פיהם הביאו לי ספר יחוסין שלכם כשם שבני וכו' שהם מצד נשמותיהם שזכו אבותם להיות מרכבה לכ"כ זוכים לס"ת:
ולפי"ז מובן גמרא הנ"ל שמ"ה שאלו מה לילוד אשה בינינו והשיב השי"ת לקבל התורה בא שהוא בא לה קודם כתיבתה מצד אינו מצווה ועושה וזכה לנשמה קדושה:
ב' שהתורה הוא מחלקת מדרגות כי עבודת בני אדם חייבין בהן כפי מעלות הטובת עליהם כאשר בחר בנו בהוציאנו מארץ מצרים ובקיעת י"ס ושאר הטובות שהן ידיעות ומפורסמות ויחדנו הבורא ב"ה משאר האומות חייבנו בה להודות לו וכל זה לא יתברר כי אם בתירה כמו שאמר הכתוב אתם ראיתם את אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים וכו' ואין דרך לדעת זה מצד השכל לבדו ע"כ ומעתה תבין תשובת משרע"ה בטוב שהשיב למלאכים כלום למצרים ירדתם לפרעה השתעבדתם תורה למה תהא לכם הלא לא שייך אצליכם חילוק מעלות מצד הטובות וא"כ למה לכם הערת התורה ובזה מיושב למה נאמר אשר הוצאתיך מא"מ ולא אמר אשר בראתיך כי לפי הנ"ל צריך הערת התורה מצד הכרת הטובה אשר ייחדנו בזה משאר האומות והבן:
ג' צריך הערת התורה בעבור מצות השמעיות אשר לא יוכל השכל לבאר אופני חיובם והם החקים כפרה אדומה ושעטנז וחזיר וכל הדומה להן שאין השכל מחייב אותם כלל, ובזה אנו מחולקים משאר האומות כמו שנאמר ויצונו ד' לעשות את כל החקים האלה ושמרתם ועשיתם כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים והנה איתא בסנהדרין קי"א פלוגתת ר"ל ור"י על הפסוק לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק עיי"ש ומיירי כי עיקר החוק הוא הקבלה ואם אינו שומר החקים כאלו כפר בקבלה עיי' לפרש בזה טעם מחלוקתן והנה אנחנו מובחרין לחלק ה' כי יעקב בחר לו ה' ומצוין על השיתוף ג"כ להיות מחולקין מן האו"ה וזה שהי' תשוב' משרע"ה למלאכים בין עמים אתם שרוין א"כ גם לטעם זה שצריך הערת התורה לא שייך לכם התורה: ד' כ' החוה"ל שצריך הערת התורה כי עפ"י השכל הי' האדם מופרש מכל וכל מעוה"ז והי' רק מתבודד לעבודת השם וגם זה לא טוב והתורה ממוצע לעשות לעוה"ב וגם לעוה"ז וזה ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי תשבות לעסוק בתורה ועבודה כי לזה נתנה שבתות ויו"ט לישראל, וז"ש משלי ח' טוב פריי מחרוץ ומפז ותבואתי מכסף נבחר שקשה זו ואצ"ל זי קאמר ולהנ"ל א"ש דהיינו נבחר ג"כ מכסף וז"ש משה להם כלום מלאכה אתם עושים ובאמת כל פעולתכם רק ברחניות וא"כ גם משום זה א"צ לכם להערת התורה: ה' כי ההערה השכליית איננה כוללת כל המצווים מפני קוצר מחשבת קצתם ויתרון הכרת קצתם על קצתם וההערה התורי' כוללת כל מי שהגיע לתנאי הצווי על דרך שוה ואם הם חלוקים בהבנתם אותו וכו' אבל צורתה צורה אחת לנער ולבחור ולישוש ולזקן ולמשכיל ולכסיל וכו' עיי"ש. וז"ש משלי אליכם אישים אקרא וקולי אל בני אדם הבינו פתאים ערמה וכסילים הבינו לב להשוות הכל בתורה, וזה שהשיב להם משה כלום מו"מ יש ביניכם שאין בכם חלוקי דעות שיוצרך לכם הערת התורה והבן:
ו' שהתורה נותנת שיעור עד כמה תכבד העבודה ושכר ועונש שלא היינו יודעים עפ"י השכל והנה היינו יודעים עפ"י השכל שיש שכר רוחני' ועדן נצחי' להנשמה כמו"ש הרמב"ן שזהו פשיטא שתשוב הנשמה אל האלקים אשר נתנה ויתדבק לשורשו אם אין מעכב עפ"י החטאים ועיקר שידעינן עפ"י התורה שיש שכר גם להגוף כי איך יטריח בגוף במצות גשמיות ללא דבר ע"כ יהי' גם להגוף תיקון, ובזה יש לפרש מאמר חז"ל קדושין ד' ל' דרש עולא וכו' מ"ד יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרו פיך מאמר פיך לא נאמר אלא אמרי פיך בשעה שאמר הקב"ה אנכי ד' א' אמרו אוה"ע לכבוד עצמו הוא דורש כיון שאמר כבד את אביך ואת אמך חזרו והידו למאמרות הראשונות, וקשה מה הכונה באמרם לכבוד עצמו הוא דורש וצ"ב (ועיין לעיל אות י' ביאור ע"ז) יהי' כן והלא כל הנקרא בשמי לכבודי בראתי והעיקר הוא לכבדו ית"ש ולרוממו וזהו תכלות הכל, אך להנ"ל א"ש כי ג' שותפין יש באדם חלק הגשמיות הוא מהאב והאם וחלק הרחניות הוא מהשי"ת חלק אלקי ממעל ומשו"ה בששמעו אנכי ולא יהי' לך הי' אומרים שהכל הוא לכבוד עצמו היינו שכל התורה הוא לחלק הנשמה ולהגוף לא יהי' שום שכר ותיקון כיון ששמעו כבד את אביך וכו' עבור חלק הגוף וא"כ גם לזה נותן חשיבות מיד הודו שראוי לקיים ולטרוח גם בגוף כי גם לגוף יהי' תיקון לעתיד והבן וזה שהשיב משרע"ה למ"ה בתשובה נוצחת כלום אב ואם יש לכם הלא אין לכם חלק גשמיות ולמה לכם הערת התורה לחלק הרוחניות מצד השכל יש לו תיקון ץ' צריך הערת התורה כי השכל אינו בטוח שלא יכשל כי התאוה רודפו ואבל התורה הוא משמרתו והוא לו למעוז ולמשגב להחליש כח החומר והתאוה כמו"ש בראתי יצה"ר בראתי התורה תבלין, ואפשר לפרש בזה הגמרא שאמר משה להם הלא אכלתם בשר בחלב אצל אברהם אע"ה הכונה שאנחנו בני חומר צריך לנו התורה לחסום התאוה ואבל אתם אכלתם וע"כ שאין המאכל נכנס לגופכם כלל ולא הי' למלאות התאוה או הצורך כי אין בכם שום חומריות, וזה שהשיב משה למאה"ש גם טעם זה שצריך הערת התירה ליכא גבייכו וזה כלום יצה"ר יש ביניכם תאוה וקנאה יש ביניכם וא"כ שאין לכם יצה"ר אינכם צריכים להתורה להיות לכם שמירה ותבלין נגד יצה"ר, כלל הדבר שמשרע"ה השיב להם שכל הטעמים שאנחנו צריכין להערת התורה שהם שבעה כמו שכ' החוה"ל ליתא גבייכו ואינכם צריכים ומשו"ה האריך משרע"ה בתשובה שפרט להם אחת לאחת כמו שכתבתי רק שיהי' כל עבודתכם מדרך השכל, ואבל אנחנו צריכים להערת התורה מכל הלין טעמא ולא די לנו בהערת השכל וע"כ אתנו המשפט שיהי' נותן לנו התורה וע"ז הודו לדבריו, והשי"ת יראני נפלאות בתורה לשמה ויהי' בעזרתינו לעובדו בשכל ובתורה לשמה אמן:
ח':
בש"ס דקדושין דרש ר' עילא וכו' מ"ד יודוך ה' כל מלכי ארץ וכו' כיון ששמעו וגו' עיין בעקדה שער חמשה וארבעים בארוכות היטיב ועפ"י הקדמתו נראה לפרש הגמרא כי קשה מה"ת יאמר הקרא מאמר פיך והלא טוב שאומר שכל המאמרים נאה להם והודו ועפ"י דבריו ז"ל יש להאריך בתוכחה כי זה שורש כל החטאים שאפילו המאמינים שוכחים מההשגחה ואלמלא הי' בזכרון תמיד ההשגחה וממילא הי' להם בטחון על השם ב"ה הי' מונעים מכמה עברות והי' עושים מצות והי' מגדלים בנים בדרך התורה והיראה, ע"כ, אמר השם ב"ה אלו המאמרים לחזק ההשגחה ושיזכרו זה היום בזה וגם יש להוסיף כי הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם ויש להעמים ג"כ באלו עשרת הדברים איך באו לאפוקי מאלו ג' הדברים ועיין, ויש עוד להעמיס באלו עשרת הדברות שמלמדים הדברים שמכוחם נתחזק בעבודת ה', הא' קדושת הזיווג ובא נשמה קדושה ואח"כ הגידול שמגדלים אותו אבותיו ואח"כ באיזה חבורה הוא בא כי הרבה חברותא עושה ואח"כ במה שעוסק בפרט שבת ויו"ט כי לא ניתנו שבתות ויו"ט לישראל רק לעסוק בתורה כי בימי החול כל או"א טרוד בעמל הפרנסה זה בכה וזה בכה אמנם בשבת ויו"ט הוא פנוי מכל עסקי' לעסוק בעבדות ה', ואח"כ העזר מה' כידוע אלמלא הקב"ה עוזרו לא הי' יכול לו והבא לטהר מסייעין לו, והנה השי"ת דבר עם אנשים גדולים התחיל אנכי ה' א' וכו' ואהי' לעזר לך על מה שהי' עיקר ההוצאה ממצרים בהוציאך וגו' תעבדון את האלקים על ההר הזה, ואח"כ כסדר כל הדברים הנ"ל ועיי', ולפי"ז יהי' פי' הגמרא מאמר פיך לא נאמר שהי' לו לומר מאמר כי כל עשרה הדברים כלם להמנע מהדברים המונעים טבודתו יתברך ולחזק לעבודתו כהנ"ל והכל מאמר א' ועיקר ללמוד ההשגחה והוא מיקר ושורש עבודת ה' כהנ"ל וכדברי בעל העקדה לחזק האמונה בזה כנ"ל והכל א' ופרטי הדברים אין חידוש כמו"ש בעל העקדה [ומש"כ הוא ז"ל ששבת הוא חידש אז קשה הלא במרה ובמן נצטוו כבר ג"כ] וע"ז תירץ כי בתחלת הדברים אמרו לכבוד עצמו הוא דורש מלשון דרוש דרש משם היינו שדורש ומשגיח רק על הנוגע בכבוד עצמו ואבל בצרכי בכי אדם אינו משגיח כיון ששמעו כבד את אביך וכו' ושאר הדברות שמשגיח ג"כ על מה שבין בני אדם ב"א לחברו הודו ועיי':
ט':
ותקם היא וכלותי' ותשב משדי מואב כי שמעה בשדי מואב כי פקד ה' את עמו לתת להם לחם והקשו הכפל בשדי מואב, ועוד צריך ביאור הלשון לתת להם לחם וכיון דלא נתן עדיין כדמשמע הלשון כי פקד וגו' לתת להם וגו' אבל לא נתן עדיין וא"כ מנא ידעה הול"ל נתן להם, ואפשר לומר דהנה ידוע שנענשו על שברחו מא"י מפני עניים כדאיתא במדרש ולמה נענש אבימלך מפני שהפיל לבן של ישראל עליהם משל וגו' כך אבימלך הי' מגדולי הדור ומפרנסי הדור וכשבאו שני רעבין אמר עכשיו כל ישראל וכו' עמד וברח לו מפניהם עיין במדרש יותר בארוכות והנה יש לפרש שמיעה לשון הבנה וגם פקד לשון ציווי כידוע וזה הפי' דקרא כי שמעה היינו שהבינה בשדי מואב ממה שארע לה בשדי מואב ששם נענשו כי פקד ה' היינו שצוה ה' את עמו לתת להם היינו לעניי עמו לחם והבינה אז שלא טוב עשו בזה מה שברחו ולא רצו לפרנס עניי ישראל ועשתה תשובה ובזה יש להאריך בתוכחה על הרואים כי נענשו ואעפי"כ אינם נותנים על לבם לשוב וליתן צדקה לעניים ועיי':
י':
הזקנים אמרו לבועז יתן ה' וגו' רחל וכלאה אשר בנו שתיהן את בית ישראל, ומקשים שמעתי מהגאון מק"ק וארויט להקשות והלא ה' בחר בנו להיות לו לעם ואיך ברכו שרות תהי כרחל וגו' וא"כ יעמוד ממנה עוד אומה ישראלית וזה אי אפשר, ועוד יש להקשות וכי רחל ולאה בנו בית ישראל והלא ד' שבטים נולדו מבלהה וזלפה, ועוד לא מצינו שנתקיים ברכה זו וזה לא מצינו בברכת זקנים ואפ"ל דאי' וכל בניך למודי ה' א"ת בניך אלא בוניך והפי' בוניך המה ת"ח הבונים נקראו בונים והפי' שהם מבינים הלומדים את ישראל ע"ד עדות ה' נאמנה מחכימת וגו' וכאשר אמר ירמי' ע"ה הכה בדבר ה' מאסו וחכמה וגו' א"כ אין חכמה רק למודי ה' כמו"ש הרמב"ן ג"כ בהקדמה על התורה שלמה המלך ע"ה למד כל חכמה שכו מהתורה וז"ש וכל בוניך היינו כל העושים אותך מבינים בעלי בינה הם למודי ה', וידוע שרחל ולאה עשו מו"מ לאה נתנה לרחל דודאים ואמרה לכן ישכב עמך וגו' ונולד יששכר וזבולין ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשו ישראל וא"כ מן המו"מ של רחל ולאה נולדו בוני ישראל זבולון שהחזיק ביד יששכר ויששכר שלמד כמו"ש שמח זבולון בצאתך ויששכר באיהליך וזה שברכו הזקנים את בועז יתן ה' וגו' כרחל וכלאה אשר בנו שתיהן את ב"י שהם החכימו את בית ישראל וברכה זו באמת נתקיים שנולדו ממנה דוד ושלמה וכמוהם ומשיח צדקנו שעתיד לבוא ב"ב והוא ילמד דעת את ישראל ומתורץ הכל:
י"א:
איתא בקדושין דף ל"א [כבר אמרתי מזה אך עתה נ"ל בהסבר יפה] עיין לעיל אות ח' מזה ועיין ג"כ באות ו') דרש עילא וגו' מ"ד יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך מאמר פיך לא נאמר אלא אמרי פיך כיון ששמעו אנכי וגו' ולא יהי' לך וגו' אמרו לכבוד עצמו היא דור כיון ששמעו כבד את וגו' חזרו והידו לדבריו וקשה מה"ת יאמר מאמר פיך והלא שמעו הכל, ועוד מה הוא הלשון דורש הול"ל לכבוד עצמו הוא אומר ונראה לי דהראשונים נחלקו הרמב"ם סובר עיקר הדביר אנכי ה' וגו' הוא להאמין שהשי"ת נמצא והמציא הכל יש מאין, והר"ן והסמ"ק סוברים זה ידוע מהשכל רק הדבור הוא שהי' מינים שאמרו שהשי"ת אין לו השגחה בעוה"ז כי אין זה כבודו להשגיח בעולם התחתון עולם השפל ואינו מבקש עבודתינו לכך אמר השי"ת לאפוקי מדעה זו אנכי ה' א' ומבקש עבודתיך אשר הוצאתיך מא"מ מבית עבדים ונוכחת לדעת על השגחתי, וע"ז באו אלו הדברות לחזק אמונה זו שהשי"ת משגיח על מה שבין אדם למקום ועל מה שבין אדם לחברו, ומצינו לשון ודרשת דרוש דרש משה ומעתה יבואר הג' הנ"ל דקושית הגמ' הוא דהי' לו לומר מאמר פיך שכל אלו הדברות הם מיוסדים על כוונה זו שהשי"ת משגיח ומבקש עבודתינו א"כ הוא הכל רק מאמר ודבור א', ומשני כיון ששמעו אנכי וגו' אמרו לכבוד עצמו היא דורש היינו מה שנוגע לכבודו הוא דורש ע"ז הוא משגיח ודורש אבל מה שנוגע בין אדם לחברו אינו משגיח כיון ששמעו כבד את אביך וגו' לא תרצח וגו' הודו כי אמת ראוי לעבדו וכי הוא משגיח על הכל הן מה שנוגע בין אדם למקום הן בין אדם לחברו ועיי' (ומשו"ה כתיב אמרי פיך כיון שמתחלה חשבו שאינו משגיח ודורש רק מה שנוגע אליו ואח"כ מדברות כבד וגו' לא תרצח נודע להם שמשגיח אף על מה שבין אדם לחברו ואז הודו):
וי"ב:
יום א' חג השבועות תרלח"ל נתן ר' משה בורגער ספר תורה חדש לבהכ"נ והלכנו כל הקהל לאחר הלל קידם קריאת התורה להביא את הספר לבהכ"נ ולאחר הכניסו בארון הקודש אמרתי לכבוד התורה בפ' יתרו בחודש השלישי וגו' כה תאמר וגו' ותגיד לב"י וגו' פי' רש"י לנשים בלשון רכה וגו' וקשה איך משמע בזה הלשון ב' לשונות רכה וקשה ועוד דקדקו הרבה בפסוקים שם ונקדי' לפרש גמרא דנדרים פ' ד' דף ל"ח ע"א ארחב"ח לא העשיר משה אלא מפסולתן של לוחות שנא' פסל לך וגו' פסולתן שלך יהא אריב"ח לא ניתנה תורה אלא למשה ולזרעו שנא' כתב לך פסל לך מה פסולתן שלך אף כתבו שלך משה נהג בה טובת עין וכתבה לישראל ועליו הכ' אומר טוב עין הוא יבורך וגו' מתיב ר"ח ואותי צוה ה' בעת ההוא וגו' ומסיק אלא פילפולא בעלמא ע"כ וקשה א' קושיות מהרש"א למה צריך למילף כתב לך מפסל לך עיי"ש ועוד קשה מ"ש בגמרא ב' פעמים אותי צוה ואני לכם היאך כ' זאת בפסוק ועוד במה דפריך שם מקרא ועתה כתבו לכם את השירה הזאת עיי"ש פי' הר"ן ומהרש"א ולשני הפירושים חסר בגמרא ונקדי' גמר' שבת פ' ר"ע כשעלה משה למרום וגו' מה לילוד אשה בינינו עיי"ש כל הענין ומהרש"א שם ויש להרחיב הדברים בפני המון עם לכאורה מצינו בתורתינו הקדושה דברים של מה בכך מה לנו באריכות חיתון רבקה ליצחק ומה לנו בצאן יעקב אם הי' עקודים או נקודים וכל הסופר ומו"מ של יעקב עם לבן ובפ' וישלח מה לנו מי הי' אלופי עשו ושעיר החורי אולם כבר כ' כל הקדושים א' יש לנו קבלה אמיתית שכל התורה כולו שמותיו של הקב"ה עיין ברמב"ן בהקדמה ונון שערי בינה נבראו כ' שם בבריאות ארץ שער בינה א' ובבריאת הצמחים עד למעלה עד נון ושערים אלו מ"ט נגלו למרע"ה רק שער הנון הוא בידיעת אלקית וכ' שם הרמב"ן מ"ש נבראו על הרוב נאמר ואפ"ל שאמר נון שערי בינה ע"ד שנא' בספירת העומר עד חמישים יום] והכל כ' בתורה והביא שם ג"כ שלמה המלך ע"ה כל חכמותיו כ' בתורה וכבר כ' בשם הזוהר כי בד' חלקים פרד"ס בכל א' יש ששים רבוא פי' אך מה שהוא לפנינו פשטות הוא כמוש"כ הזוהר ברדת התורה למטה בעולם גשמיות הזה נתלבשה בלבוש הזה וכל איש ישראל צריך ליגע במה דאפשר לו להשיג ומי שאינו זוכה רק ללמוד הפשטות ולומד לש"ש יש לו שכר לימודו עיי' בס' שירי משכיל שהאריך בזה והמלכים הי' סוברים שאין לנו יכולת בהיותינו ילוד אשה להבין ולהשכיל בסתרי תורה ובקשו הם התורה כמו שנוהג למעלה הסודות עיי"ש היטב במהרש"א שם שאמר משה שמא ישרפוני בהבל וגו' היינו שסבר שאמת אתם וינצחו איתו אמר לו השם יתעלה אחוז בכסא כבודי היינו יש לך יכולת להגיע לכל סודות התורה כי כשמתינו ממעלה מעלה וכיון שיש לנו ג"כ לבוא לסתרי התורה השיב להם משה יש לנו שייכות יותר כי לנו שייך הפשטות וגם הסודות ולהם לא עיי"ש, ולפי"ז בגמרא נדרים הנ"ל יש להקשות בפשיטות פי' מהרש"א בתחלה לא ניתן לישראל רק המצות ולא לימוד התירה וקשה כיון שנותן להם המצות א"כ צריך ללמדם ועוד קשה מפני מה לא פריך הגמרא מקרא זה גופא כתב לך את וגו' כ' עפ"י וג' כרתי חתך וגו' ואת וגו' ופי הדברים האלה הוא תורה שבע"פ וא"כ זה הוא הלימוד, ע"כ נראה לפענ"ד כי ודאי ידע הגמ' כיון שנותן להם המצות צריכים ללמוד בפשוט התורה שבכתב ושבע"פ לידע מה לעשות על ברי' רק על לימוד סודות התורה נאמר בתחלה אלא למשה וגו' וע"כ לא למד הגמרא מכתוב לך גופא כי הי' משמע אפילו על פשיטות התורה וזה לא אפשר כהנ"ל שצריכים ללמוד מה לעשות ע"כ למד מפסל לך מה התם מה שהוא מיגע א"ע ופוסל מהלוחות הוא שלו אף הכ' מה שמיגע א"ע להוציא מהכתב כפטיש יפוצץ סלע הוא שלו ולא ניתן לישראל רק למוד פשוט ומשה נהג טוב עין וע"ז פריך מאיתי צוה וגו' והנה אי' בגטין פ' הנזקין פלוגתא אי תורה חתומה ניתנה או מגילה מגילה, וכ' מהרש"א שם חתומה ניתנה לפי ערך הנותן ומגילה ניתנה לפי ערך המקבלים ונראה הכוונה לפי ערך הניתן היינו סתרי תורה וערך המקבלים פשטות התורה לפי"ז כאן פריך הגמ' ואותי ציה ומשמע להמקשן ללמד כולל הכל ומשני אותי צוה פי' א"כ צוה אותו לפי ערך הנותן ואני לכם לפי ערך המקבל א"כ אני לכם רק פשטות וכן פריך עוד מפסוק ראה למדתי וגו' ומשני כן ופריך עוד מוכתבו להם את השירה וגו' לכם משמע כולם שוה ומשני שורה לחודה ועפי"ז הי' התירץ שבשורה לחידה יגלה להם גם סתרי תורה ולא בכל התורה ופריך הא כתיב למען תהי' השירה הזאת לעד וא"כ כי היכא דשירה זאת לעדות בפשטות על פשט התורה ג"כ לעדות בנסתר על סתרי התורה וא"כ ע"כ צריך להם לגלות מכל התורה ג"כ נסתרות וסודות ומשני אלא לפולפלא בעלמא ולפי"ז הכונה בפסוקים הנצבים בראש אמיר כה תאמר לב"י וגו' היינו רכה פשטות התורה וידוע יעקב הוא המדרגה הקטנה ותגיד לב"י היינו דברים קשים סתרי תורה שהוא למדרגת ישראל גדולי הערך. ועתה אם שמוע תשמעו כפל הלשון על שני שמיעות שני דרכי התורה הנ"ל ואתם אפילו אתם בגשמיות כאשר אתם תהי' לי ממלכת כהנים וגו' כהנ"ל שנשמתכם דבוקה תחת כסא כבוד ועיין, (ועיין לעיל בדרשות מזה ובפ' יתרו):
ישלם ה' פעלך ותהי משכורתך שלימה מעם ה' אלקי ישראל אשר באת וגו' אפשר לפרש דלהיות בשר ודם השוכר פועלים למלאכה אינו נותן להם כל הרווח אשר משתכר כי רוצה להרויח ג"כ להיות לו וזה כוונתו וא"כ אינו משלם להם כל השוה רק החצי או השליש לא כן מדת הקב"ה דאם צדקת מה תתן לו ועיקר אצלו לעשות חסד עם בריותיו ע"כ נותן לו שכרו משלם שכר כל הפעולה כי כ"א עובד לעצמו ולתועלתו, והיינו לך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו לגמרי לא נחסר כלום, וזה שאמר לה תהי' משכורתך שלימה וגו' כל מה שעשית לעצמך עשית לא יגרע ממשכורתך כלום, (מבנו של המחבר הרה"צ מו"ה עמרם ישי זצוק"ל):
ובמדרש רות ישלם ה' פעלך ותהי משכורתך שלימה וגו' אשר באת לחסות ת"כ א"ר חסא אשר באת, ותמיה' ויפורש עפ"י מאמר חז"ל מפני מה גרים בעוה"ז שפלים ונבזים מפני שאחרו לבוא מעתה אין משכורתם שלימה, אבל ברות ידוע שאם היתה באה ביום שלפניו לא הי' מקבלין אותה דבו ביום דרשו עיוני ולא עמונית ממילא הקדימה לבוא מיד שהי' אפשר לה וא"כ בדין הוא שתהי' משכורתה שלימה והיינו דאר"ח אשר באת שלא אחרת לביא ובאת מיד ותיכף, (מהנ"ל):
מהעלותך:
ותדבר מרים ואהרן במשה על אודות האשה הכושית אשר לקח כי אשה כושית לקח ות"י אשה כושית מלכה בכוש והקשו מאי הלא גם בנו דבר הלא אז לא דבר עמו כלל ואפ"ל דהנה זיווג ב' לפי מעשיו לכך דברו על שניהם כיון שצפורה זיווג שני א"כ ממ"נ אם היא אינה צדקת גם הוא כך ואם היא צדקת מ"ט פי' ממנה הלא גם בנו דבר לכך קראו כושית והכיון על שניהם: שמעו נא דברי דקדק או"ח מלת נא ודאי ישמעו את אשר ידבר ולא יוצדק לומר האדון לעבדו לשון בקשה, וגם למה הוצרך לומר שמעו וכו' הלא בודאי ישמעו ואפ"ל דהנה פגמו גם בכבוד המקום באומרם שהמדבר עמו אין צריך לפרוש והשי"ת מחל על כבודו ובקש רק עלבון משה ע"כ אמר ית"ש שמעו נא כאלו מכניע את עצמו והבן ומה שהקשו עוד הלא לא פירש להם השי"ת עיקר טעם פרישת משה מד"א הואיל שצריך להיות מוכן תמיד לפי הפשוט י"ל דאו"ח כ' מ"ט נביאות משה במראה ושאר בחידות כיון שגשמיות אינו סובל רוחניות רק מה שהרכיב הוא ית"ש מתחלה כדאי' ברמ"א בשו"ע או"ח פי' אשר יצר וכו' ומפליא לעשות לכך צריך להתלבש הדיבר במשל גשמיות ואבל משה רבע"ה שהי' מופשט מכל וכל גשמיות הי' במראה לפי"ז אם הי' עוסק בד"א עדיין הי' בגשם ולא הי' ג"כ יכול לקבל נבואה כך ולפי"ז שפיר השיב להם השי"ת טעם:
וישארו שני אנשים במחנה וגו' הקשה אור החיים אף שאמרו בגמרא דעירובין שיהושיע מת בלא בנים על שהשיב דברים לפני רבו משרע"ה עכ"פ מה הי' לו, ותי' להראות למשה שאין רצונו במה שאמרו משה מת ויהושיע מכניס ואבל קשה ע"ז בגמרא דסנהדרין דף י"ז ע"א אהא דאי שם ומה נבואה נתנבאו אמרו משה מת יהושיע מכניס את ישראל לארץ א"ח אומר משום ר"א על עסקי שליו וכו' וקאמר שם אח"כ בשלמא למ"ד משה מת היינו דכתיב אדוני משה כלאם אלא למ"ד הנך תרתי מאי אדוני משה כלאם גו' בשלמא למ"ד הנך תרתי היינו דכתיב מי יתן אלא למ"ד משה מת מינח הוי ניחא לי' לא סיימו קמי' ע"כ וא"כ לא אמרו למשה כלל מה דכבאו וא"כ ליתא לתי' הנ"ל להראות למשה וכו', ועוד נתרץ דברי מרע"ה התמוהי' דאמר שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו ואתה אמרת וגו' הנה הובא בבינה לעתים מבעל העקרים שהקשה בשם אפיקורסי' איך אמרו דהתפלה מקובל אצל השי"ת לשנות הגזירה או כל דבר והלא אין השתנות שייך לומר על השי"ת וא"כ איך ישתנה גזירתו מטובה לרעה או להיפך ותי' דכמו דחזינן במלאכת שמימה גידול התבואה ואף שנגזר משי"ת שיהי' שנה טובה ואם יושב איש בעל השדה ואינו חורש וזורע איך יצמח אלא ע"י מעשיו דכשהוא אינו מכין א"ע לקבל הטוב איך יבוא עליו הגזירה הטובה והלא מפסיד את עצמו וכן בכל דבר ע"י הכנה שהאדם מכין א"ע משתנה עליו התנהגות השי"ת ולעולם דבריו וגזירתו ית"ש קיים רק השתנות לפי הכנת האדם א"ע לקבל טוב או רע וז"ש הכ' רבות מחשבות בלב איש היינו שרבות מחשבות תלוי בלב איש ועצת ה' הוא תקום לעולם, ובזה יש לפרש גבי הים שאמר מרע"ה לישראל התיצבו וראו את ישועת ה' היום וגו' ה' ילחם לכם ואתם תחרושין וע"ז השיב לו השי"ת מה תצעק אלי דבר וגו' היינו" כיון שאמרת להם התילבו א"כ עי"ז כבר הם מוכנים, לתשועה ומה תצעק אלי הלא אצלי לא תעשה שום התפעלות, ובזה י"ל ג"כ הקרא ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו היינו שתפלתו הי' לנוכח אשתו שתהי' הוא מוכנת לקבל טוב, ובאמת דברי בעל העיקרים הללו דברי תו' הם בר"ה דף ט"ז ע"א כמאן מצלינן האידנא אקצורי ומריעי כר' יוסי (דסובר שם אדם נידון בכל יום) והקשו בתו' ולשאר תנאים איך מתפללים ברכת רפאנו וברכת השנים ואומר ר"ת דשלא יחלה ודאי לא מצלינן אלא לרי' אבל שיתרפא מצלינן אליבא דכ"ע דמתי יחלו נגזר מתי יתרפאו לא נגזר ע"כ, וע"כ כוונתם כדברי בעל העקרים דאם לאחר הגזירה אדם מתקן מעשיו לקבל טוב ממילא יש רפואה דאינו מוכן לקבל הרע אמנם עדיין תינח רפואה ואבל מה שמתפללים על טוב כמו בני חיי ומזוני שיגזור עליו לטוב ע"ז לא קשה דאם עדיין לא נגזר לא שייך השתנות וגם לפעמים השי"ת מעכב הטוב משום להבין השגחתו שמו ית"ש כמו שמצינו וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר ואדם לעבוד וגו' ופי' רש"י כדי שיבוא אדם ויכיר הצורך ויתפלל ובזה מצינו בתענות גדול יום הגשמים כרת שמים וארץ שנא' הרעפו שמים ממעל ושחקים יזלו צדק תפתח ארץ ויפרו ישע אני ה' בראתיו בראתים לא נאמר אלא בראתיו וקשה מ"ט יהי' כבריאות שמים ולהנ"ל א"ש כיון שנתעכבו הגשמים משום שיכירו השגחה לאחר בואם והצורך עליו א"כ מזה ניכר מי שאמר והי' העולם, וגם מצינו בזה שעי' שנפתחו שערי ישועה ושפע הטוב גם כל דבר אפשר לבקש וג"כ בגמ' שם גדול יום הגשמים שאפילו ישועה פרה ורבה בו שנא' תפתח ארץ ויפרה ישע וג"כ כהנ"ל:
ונחזור דמצינו ב' מיני תפלות הא' לאחר שכבר נגזרה הגזירה ואז אין התפלה עושה התפעלות רק עי' הכנת המעשה, ואבל קודם שנגזרה הגזירה התפלה בעצמה עושה התפעלות, ובזה יש לפרש הגמרא ב"ק צ"ב ע"א א"ל רבא לרבה בר מרי מנא הא מלתא דאמור רבנן כל המבקש רחמי' על חברו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה א"ל דכתיב וה' שב את שבות איוב בהתפללו בעד רעהו (איוב מ"ב) א"ל את אמרת מהתם ואנא אמינא מהכא ויתפלל אברהם אל האלקים וירפא אלקים את אבימלך וגו' וכתיב וה' פקד את שרה כאשר אמר וגו' כאשר אמר אברהם אל אבימלך ע"כ והקושיא גלוי' כיון שידע לדרוש מהך קרא למה שאלו ולהנ"ל י"ל דהטעם באמת למה נענה תחלה הוא מתרי טעמא הא' בפשטות משום טוב לבו שמניח את שלו ומתפלל בעד חבירו ועוד י"ל הטעם לפי הנ"ל דלאחר שנגזרה הגזירה אין התפלה מקובלת רק עי' הכנת האדם א"כ אם מתפלל בעד חבירו מראה בעצמו כאלו מוכן חבירו לקבל הטוב יותר ממנו ובזה מראה עניות וא"כ עקב ענוה יראת ה' וראוי היא להיות נענה תחלה וע"ז יש חילק דגבי איוב עדיין לא הי' נגזר הגזירה על חברו שאמר הקב"ה לאליפז חרה אפי וגו' לבלתי עשות עמכם נבלה וא"כ בזה קשה יותר למה נענה תחלה ואבל גבי אברהם שכבר הי' הגזירה על אברהם שכבר הי' שרה עקרה וגם באבימלך כתיב כי עצור עצר ה' וגו' ומשו"ה רבא שאלו מנא וגו' כל דיקא כל המתפלל בעד חבירו אפילו כגון שלא נגזרה עדיין הגזירה שהוא נענה תחלה וע"ז השיב לו מאיוב שאפילו בכה"ג ג"כ הוא נענה תחלה וע"ז אמר ואנא אמינא וגו' היינו היכא שהי' גזירה נשמע מאברהם ואבימלך והבן ובזה יש לפרש ג"כ המדרש אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע בשעה שאתה רואה בניך בצער ואין מי שיבקש רחמי' עליהם מיד ענה אותם והשיב לו השי"ת חייך בכל שעה שהם קוראים אותי אענה אותם, וקשה מאוד הלא משה ביקש שיענה אותם כשאין מי שיבקש רחמים עליהם וא"כ היאך בא תשובת הקב"ה בכל שעה שקוראים אותי ועיין בבל"ע בזה, ולהנ"ל י"ל דה"ק משה שאפילו אין מי שיבקש רחמים עליהם היינו שלא יהי' א' ביניהם אשר אפשר לחשוב עליו שהוא ממוכן לקבל טוב יותר מחבירו שחבירו יתפלל עליו ויהי' הוא נענה תחלה עי' פתיחת שפע הטוב אעפי"כ ביקש מיד ענה אותם ואמר לו השי"ת אעפ"י שהם יקראו בעצמם אענה אותם והבן, אמנם מה שאנו מתפללים כמה ואינו נענים הוא כי תפלה צריך ד' דברים הא' הכנה טובה טוב אחרית דבר מראשיתו, והב' זמן ויש לפרש ה' בוקר תשמע קולי בוקר אערך לך ואצפה, וקשה הכפל אכן הכוונה כך ה' בוקר תשמע קולי שאמרת שתשמע בבוקר קילי ולכך ביקר אערוך לך וגו', הג' הוא המקום וי"ל הקושיא שהביא בבנה לעתים על הגמרא בשעה שבא הקב"ה וגו' ולא מצא עשרה מיד הוא כועס וקשה והא עשירה קדמה שכונתי' ואתי ולהנ"ל י"ל ולא מצא היינו שאח"כ ג"כ לא היו עשרה, וא"ל אם לא היו אח"כ עשרה מדוע בא כלל כי בזמן ובמקום השכינה מתגלה כי אז צריכין להיות עשרה ואם לא היו אח"כ הוא כועס ובזה יש לתרץ ג"כ דגבי חמשה לא קאמר הגמרא כלום מה בין ג' לה' כמו שקאמר מה בין א' לב' וב' לג' ועי"ש ולהנ"ל א"ש דחמשה מיירי שהי' רוצים להתקבץ לעשרה במקום ובזמן וג"כ קדמה שכונה ואתי' והם נוטלים שכרם הגדול אך השי"ת כועס על אחרים שלא באו. והד' הוא גוף התפלה בכוונה ובאינה, וזה י"ל דהנה אור החיים כ' גבי בשר ב' פעמים ואכלתם הכונה ע"כ יאכלו וימותו וי"ל ויחר ה' מאד ובעיני משה רע י"ל כי הם בכו מי יאכילנו בשר מה שמורה על כי אין כאן מי שיאכילם והוי כפירה ומרע"ה אמר להקב"ה למה הרעות וגו' כי יבכו עלי לאמר תנה לנו בשר ונאכלה וא"כ לפי שהבין משה אומר שש מאות אלף וגו' וא"כ אין זה חידש כ"כ ואין זה כדאי עדיין ומצא להם היינו לגזור עליהם מיתה על מה שמבקשים בשר ואפילו אם את כל דגי הים יאסף להם אין זה כדאי להרוג אותם ע"ד שאמר האיש אין יחטא ועל כל העדה תקצוף אין זה כדאי וע"ז השיב לו השי"ת היד ה' תקצור היינו ברמז שהם רצו לקצור יד ה' ולא השיבו השי"ת פשוט הם אומרים כי א"א להאכיל להם כיון שכבר אמר לו השי"ת לפני זה ובכותם באזני ה' לאמור מי יאכילנו בשר וגו' ולא הבין משרע"ה וע"ז הי' צריך השי"ת כך לרמז לו שידייק בדבריו עתה תראה היקרך דברי אם לא כי ע"כ יאכלו האומרים וימותו וכמו בשפע טוב הנ"ל כיון שנפתח וכו' כך ג"כ בנבואה כמו שמצינו אתמול הי' אומרים הידעת כי היום לקח אדונך וגו' ומחר היו אומרים לשלוח לבקש וכאן ג"כ ע"י שפע נבואותו של משה זכו כלם רק אלדד ומידד זכו בלא התנצלות כדאי' בגמר' שם (עיי"ש דהם התנבאו רק כנוח עליהם הרוח אותה שעה לבד כפרש"י שם) ולכך לא היו צריכים לצאת אבל יהושיע כיון שלא סיימו קמי' הבין שלכך לא יצאו ובזה מראים מרידה לכבוד משה ולכך חייבים מיתה שמורדים במלכות והי' זריז להורות בפני רבו משה והשיב לו מי יתן וגו' כי יתן ה' את רוחו עליהם היינו שלא יהי' צריכים לו ועיין היטב:
בהעלותך את הנרות וגו' והנה קשה מה חידש ויעש כן אהרן וגו' להגיד שבחו שלא שינה ומי כמוהו שלא יקיים מאמרו ית"ש ע"י משה רבע"ה, ועוד דבר ואמרת כפל, ועוד נסמכה מצות נירות לנשיאים שלא שקטה דעתו של אהרן עד שהדליק הנירות ומאי כולי האי יותר מכל עבודת שעשה. ואפ"ל דהנה אהרן חטא בעגל כידוע במעשה ולא במחשבה רק מעשה שלו גרם להחליש קצת בלב ישראל האמונה ולפי"ז לתשובת המשקל צריך אהרן לעשות פעולה להגביר האמונה נגד זה בכל ישראל, ולכך לא שקטה דעתו בכל עבודות שעשה כי זה הוא רק מצוה מיוחדת ואבל לא להגביר בזה האמונה ואבל בהדלקת הנירות שנעשה נס בנר מערבי לומר שהשכינה שורה בישראל ומכח זה נגבר האמונה בישראל, ונחזי אנן כי כל הנירות האירו מול האמצעי וזה לפי דעתי למ"ד כי נר האמצעי היא המערבי ואבל למ"ד השני מצד מזרח א"כ מול אותו האירו כל הנירות וא"כ אם אהרן בעצמו מדליק הנירות כך שיאירו מול אותו הנר שנעשה הנס בו א"כ הוא בעצמו עושה בכונה לתקן את אשר עות מורה כי ח"ו חטאו הי' ג"כ בכיון להחליש האמונה, ואבל אם אהרן מדליק פשוט וממילא נעשה נס וע"י מעשה שלו עבר האמונה א"כ מראה הדבר כי חטאו הי' ג"כ רק ממילא ולפי"ז לכבוד אהרן הי' צריך רק להדליק פשוט ואבל א"כ הי' אומרים ח"ו כי לאורו הוא צריך א"כ להיפך הוא כבוד לשמו יתברך אם מדליק מול אמצעי להורות שאין צריך לאורו רק עיקר הוא הנס, ל"כ שפיר קאמר ויעש כן אהרן להגיד שלא שינה שאעפ"י שמה שמדליק מול אמצעי מורה ח"ו שחטא גם במחשבה אעפי"כ אל מול פני המנורה העלה וגו' שלא יהי' נגד כבוד השי"ת וע"ז נאמר דבר ואמרת ב' דברים א' דבר הציווי שידליק נירות ואבל ואמרת שידליק מול אמצעי אם רוצה משום שהוא להיפך כבודו ואעפי"כ לא שינה והבן: