באר יצחק עהת· רבי יצחק ביליצר
פרשת צו
צו את אהרן ואת בניו לאמור זאת תורת העולה וכו' כתב רש"י ז"ל אין צו אלא לשון זירוז מיד ולדורות וכו'. ונראה דבפ' ויקרא כתיב אדם אדם כי יקריב מכם קרבן וכו' והקשו מפני מה כתיב כאן אדם ולא איש כמו בכל התורה ובשאר הקרבנות, וי"ל דהנה כבר אמר החכם בקהלת סוף דבר הכל נשמע את אלקים ירא וגו' כי זה כל האדם למדנו מזה דאיש שהוא ירא ד' ושומר מצותיו כראוי ראוי לקראותו בשם אדם כי אדם הוא מעלה עליונה כאשר כבר כתבו המפורשים מלשון אדמה לעליון וכו' ואיתא בס' חובת הלבבות שצריך האדם להוסיף על ממה שמחויב אבל אין התוספת נתקבל אלא לאחר שמשלם החוב שמחויב לעשות מד"ת, ולפי"ז בפ' ויקרא שמדבר מקרבן נדבה שהוא תוספות על החוב לכך אמרה התורה אדם כשהוא אדם אז כי יקריב וכו' היינו לאחר שיהי' בבחינת אדם ששומר מצות השם וכבר השלים חובתו אז כי יקריב וכו' שיוכל להקריב קרבן נדבה אבל כל כמה דאינו ראוי לקראתו אדם שלא השלים חיבתו לא יקריב קרבן נדבה כדברי חו"ה, ומצינו בגמרא זאת תורת העולה כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה, ויש לומר דעיר יפה כח העוסק בתורת עולה מעולה גופא. כי בתורת העולה יוכל לעסוק אף שאינו ראוי לקראתו אדם שלא השלים עדיין החוב אעפי"כ יוכל לעסוק בתורת עולה וזכות הוא לו, ועוד יותר אמרו שאמר הקב"ה הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו שהמאור שבה מחזירו למוטב וידוע כי מעשה הצדיקים מכונים בשם יום וכשאדם אינו מתנהג עצמו בדרך הישר והטוב הולך הוא בחושך ומכונה בשם לילה, וזה כונת הכתוב כאן צו את אהרן וכו' זאת תורת העולה כדרש חז"ל כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה וז"ש הוא העולה על מוקדה ועוד יפה כחו מעולה בזה ששייך כל הלילה אף שעדיין הוא בבחינת לילה שאינו שלם בחובתו ואינו נתקבל תוספות אעפי"כ יוכל לעסוק בפרשת עולה והטעם הוא עד הבוקר שהמאור שבה מביאו עד הבוקר להאיר חשכת לילה להחזירו למוטב וזה שכ' רש"י אין צו אלא זירוז כי תורה צריך זירוז ומדויק מיד עולה ממש ולדורות תורת עולה וכדאיתא בגמרא שאמר אברהם בזמן שאין ביהמ"ק קיים וכו', והבן [ויש לפרש בזה ברמז נאה סיום דברי רש"י ביותר צריך הכתיב לזרז במקום שיש חסרון כיס כי הזירז הוא על תורת העילה לעסוק בפרשת עולה והוא אף במקום שיש חסרין כיס שלא השלים האדם עדיין עצמו בחובתו ולא יתכן שיביא תוספת עולת נדבה אפ"ה תורה נתקבל ממנו אף שחסר עדיין שלימות וע"ז אמר שיותר צריך הכתיב לזרז במקום זה ששכיחי טובא והבן פא"ה]: לשבת הגדול א':
על קישיות המפורשים על מה שקבעו זכרון הנס על שבת ולא ביוד לחודש כמו שאר נסים שקבעו על יום החודש, ואפש"ל עפי' מה שאמרתי בפ' ויקהל שהקדים משה רע"ה אזהרת שבת למלאכת המשכן עפ"י מה שאיתא בגמרא כל השומר שבת כהלכתו אפילו עע"ז כאנוש מוחלין לו והקשה הטו"ז ריש ה' שבת ממנ"פ קשה אם עשה תשובה מה צריך שמירת שבת דאין לך דבר העומד בפני תשובה ואם לא עשה תשובה מה אהני לזה שמירת שבת ותי' עפ"י דאיתא בגמרא שהי' ר"י דורש ד' מיני כפרה. עבר על עשה ועשה תשובה אינו זז משם עד שמוחלין לו עבר על ל"ת תשובה תולה ויוה"כ מכפר, עבר על ל"ת שיש בו כרת ומיתת ב"ד תשובה ויוה"כ תולה ויסורין ממרקין ובחילל השם הכל תולה ומיתה מכפרת ולפי"ז מיירי באמת שעשה תשובה, אבל בע"ז שהוא מהעברות החמורות הי' צריך יסורים וזה מועיל שמירת שבת להגן על יסורים ומכפרת עם התשובה ואינו צריך יסורים ע"כ דהט"ז, והנה מה שנתנו ישראל לעבודת המשכן הי' לכפר על מעשה העגל והי' זה במקום תשובה אכן בע"ז לא מהני תשובה לחוד דתשובה תולה ויסורים או מיתה מכפרת ע"כ הקדים להם מרע"ה שמירת שבת ויהי' שמירת שבת במקום היסורים להיות כפרה גמורה על חטא העגל, ובמצרים כשבא הזמן לגאלם לא הי' להם שום זכית כמו שאמר הפסוק ואת ערום וערי' ונתן להם הקב"ה פסח ודם מילה. והנה בשבת יו"ד לחודש הי' בסכנה שמשכו להם צאן שהי' יראתם וע"ז של מצרים ונעשה להם נס שלא הרגו אותם, ומה הגין עליהם שנצולו הוא שעשו תשובה כמו שאמר להם משה משכו ידיכם מע"ז וקחו וגו' אמנם לא הי' רק תשובה והוא תולה ואינו מכפר בע"ז וע"כ שהי' שמירת שבת במקום היסורין והי' מכפר עם התשובה וישראל שמרו שבת במצרים כמו שאמרו על ישמח ומשה וגו' וא"כ נעשה הנס מכח שמירת שבת ע"כ קבעו זכרון הנס על שבת דייקא ומתורץ שפיר:
ומה נעים בדרכי נועם של אא"ז לפרש מדרש פליאה היבא בב"י וזה תוארו האדם שעשה עברה וחזר בו ועשה תשובה הקב"ה מוחל לו כל עונותיו ולכך נקרא שבת הגדול ע"כ ולפי דברים האמורים למעלה יצדק מאוד ומובנים דברי חכמים וחידותם והגידו לנו ברמז טעם שבת הגדול וזה שאמרו האדם שעשה וגו' הקב"ה מוחל לו כל עונותיו, וקשיא היאך משכחת, הא איכא עברות שהשובה תולה וצריך ג"כ יסורין או מיתה ר"ל ואיך נוכל לומר למלתא פסיקא שהקב"ה מוחל לו כל עונותיו, וע"כ צ"ל כתי' הטו"ז ששבת מגין במקום הסורין ושמירת שבת עם התשובה שניהם כאחד טובים להיות לו מחילה וכפרה גמורה מטעם זה ג"כ נקרא שבת הגדול שקבעו הנס על שבת דייקא ולא על י' לחודש כאמור ששמירת שבת דין גרמא להנס שנעשה להם כאמור לעיל בדברי אא"ז, ומובן עוד מדרש א' הובא ג"כ שם משכו וקחו לכם צאן ה"ד בשובה ונחת תושעון, ואתיא בטוב טעם שאמר להם משכו ודרשו חז"ל משכו ידיכם מע"ז והי' תשובה, ושמירת שבת הי' במקום היסורין לגמור הכפרה וזכו לנס כנ"ל וז"ש בשיבה הוא תשובה ונחת הוא מכוחה שמירת שבת תושעון ותזכו לנס. פא"ה]:
ב':
עוד יש לומר דהנה היה לנו לפני ניסן ד' פרשיות שהי' להם שם בפ"ע וכולן ידועים עפ"י הדין כמבואר בגמ' ובפוסקי' אעפ"כ מצינו לבעלי האגדה שנתנו רמזי לאלו השבתים עפ"י מוסר ואענה גם אנכי חלקי ואומר איתא בגמ' אין השכינה שורה אלא על חכם גבור עשיר ועניו והנה בפסח בחר ה' אותנו והוציאנו ממצרים להשרות שכינתו בתוכינו בפרט לאח"כ שציוה ועשו לי מקדש ובכל שנה בלתי ספק צריכים אנחנו להכין עצמינו לקבל השראות שכינתו וצריכים אנחנו להשלם את עצמינו בד' מעלות הנ"ל ונסביר מה נקרא חכם וגומר ונלמדנו מד' פרשיות האלו והנה חכם איתא בערבי נחל שהביאו החכמים הקדמונים חכמי יון וכדומה להם חקרו והשיגו שיש לעולם בורא ושיש השארת הנפש ושיוכל אדם לזכות לשפע קדושה במאמרם שהאדם מורכב מחומר וצורה ואין הכוונה חומר בשר ועצמות ועור כי הם רק לבוש לאדם אבל חומר הוא הנפש שהאדם משתתף עם הבהמה והצורה הוא השכל ואם מגביר האדם השכל על החומר יזכה לזה, אבל אם שיקע השכל בחומר הכל בענין העולם אי אפשר לו לבוא לזה ע"כ התבודדו א"ע ביערות ולא הי' נהנים מעולם הזה כלל רק חקרו על ענין השמים ורקיעים ומזלות וכל צבא השמים עד אשר עמדו על כל ענינים האלו כידוע והביא אותם זה לכפירת התורה באמרם כל עניני התורה בנוים על צרכי העוה"ז ואיך נזכה לזה לדברים גדולים עד אשר שאל זה המלך הכוזרי לחבר, והוא השיב לו עפ"י משל למלך גדול שהיה לו עיר במרחקים ופ"א עלה בדעתו לנסוע אל העיר הזאת והודיע לבני העיר שביום המוגבל יבוא שמה והנה השרים הגדולים עשו כ"א כמה אלפים הוצאות ליפות את ביתם וכלי תשמישם בעבור שבא יבא המלך ויתאכסן אצלו וכמו כן עשה השני והג' וכן כולמ' והמלך ידע זה וכתב לאיש א' ידוע לו בעיר זה שיפנה את ביתו כך וכך ויכין זה וזה ובזה יתאכסן אצלו וכן היה, וכשהיה שונה שאל לו בעה"ב הזה אדוני המלך אמור לי טעם הדבר ואמר אותן השרים שעשו כך וכך א"כ לפי דעתם ראוים המה שאתאכסך אצלם. אולם באמת אין זה כלום נגד גדולתי ואתה שידעת כי אינך ראוי שאתאכסן אצלך אך באשר עשית כאשר כתבתי לך ועשית רצוני באתי בביתך והנמשל כך אותם חכמים ע"י חקירה שלכם ידעתם משמים וצבאם גודל השמש וכדומה אתם סוברים שכבר הכרתם גדולתו יתברך שמו ואתם ראוי שישרה עליכם אבל באמת אין זה כלום ואלו הידיעות המה כטיפה מן הים הגדול לגדולתו ית"ש אנחנו ידענו שא"א להשיג ועושים רצונו זה לאכול וזה להתענות וכדומה שאר מצות ע"כ הוא מתאכסן אצלינו ולפ"ז הוא הנקרא חכם שלומד התורה עד מקום שידו מגעת ואח"כ צריך לידע כי א"א לידע ולהשיג גדולתו ית"ש ואפי' משה רבינו ע"ה לאחר השגתו הגדולה אמר הודיעני את דרכיך וגומר, וזה ידעינן מפרה אדומה אשר שהע"ה שנאמר עליו ויחכם מכל אדם אמר אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממנו גבור אנו לומדים מפ' זכור, הנה מה הוא גבור שראוי להשרות שכינתו עליו פשוט כאמור איזהו גבור הכובש את יצרו ועוד אמיץ לב בגבורים להלחם עם שונאי השם את יהושיע לזה והנה איתא במדרש זכור את אשר עשה וכו' משל למלך שנטע גן והיה נוטע שמה כל מיני פירות יפים ויקרים והיה מתירא שיבואו בני אדם לגן ויפסידו הפירות והושם שם כלב לשמור הגן ופ"א חשק בן המלך והלך לגן ונשכו הכלב ונעשה מהומה מאוד ונשלח עבור רופא וירפא אותו ולאחר זמן כשהמלך רוצה להוכיחו אינו אימר לו זכור את הליכך לגן להפסיד כי יבוש מזה רק אומר לו זכור את אשר נשך אותך הכלב כך אנחנו שהיינו ברפידים שרפו ידיהם מד"ת ויבא עמלק מעתה אנחנו בנים אהובים כשרוצה להוכיח אותנו אומר לנו זכור את אשר עשה וכו' א"כ נלמוד מזה לירא מעונש ולא לילך אחר עצת יצה"ר, ואיתא עוד מ"ט שלח משה את יהושיע להלחם בעמלק ולא הלך בעצמו ואמרו כי כבר היה למשה רמז שהוא לא יכניס את ישראל לארץ רק יהושיע וידע משה כשיבאו ישראל יהי' מצוים להכרות כל שונאי ה' ע"כ רצה לחנך להלחם עם שונאי ד' ויהיה אמיץ לב לזה, ועשיר אנו לומדים מפ' החודש כי אמרו שזה שציוה הקב"ה לישראל ראשון היא לכם לחדשי השנה שהיא ג"כ זכר ליציאת מצרים לכך מונין מניסן אולם כדי שלא יאמרו ישראל דלכך מונין מניסן היות מזלו טלה והוא ראש למזלות וח"ו יש איזה ממש במזל ע"כ ציוה הקב"ה לבא קרבן פסח מצאן אדרבה להחליש את המזל כידוע, והנה בלתי ספק מה שמועיל עשירות להשראת השכינה הוא משום שעשיר יש ביכלתו לעבוד ה' בשמחה ואין השכינה שורה מתוך עצבות ואימתי עובד העשיר את ד' בשמחה כשהוא מאמין שהכל הוא מהשי"ת ולא כחו ועוצם ידו עשה לו את החיל הזה ולא מחמת מזלו רק הכל בהשגחת השי"ת, ועליו אנו לומדים מפ' שקלים. דהנה כבר נתקשו המפרשים בפ' זו דמה זה לפקודיהם דהוא מיותר וגם למה דוקא מנין זה ושאר דקדוקים, והנה איתא בערבי נחל בזה עיי"ש ויש להוסיף נופך והביא בשם המגיד הקדוש והפשיט את העולה וניתח וגו' דהדרך כשבן אדם מרגיש בעצמו איזה מעלה שומח בזה ויוכל ח"ו לבא לגאוה ומה תקנתי שלא יבוא לידי גאוה וכיתח אותו וכו' וניתח א"ע לאיברי' אם היה עושה בפיו כהוגן ובאזנים וידים ורגלים וכדומה ואז ימצא בעצמו חסרונות רבים ובזה והפשיט את העולה היינו הגאוה שרוצה שלא יהי' לו גאוה תקנתי ונתח אותו וכו' כהנ"ל ואיתא ג"כ בגמ' לעולם יראה אד א"ע מחצה זכאי ומחצה חייב וזה כי תשא וכו' כי הי' אבותינו במדבר קהלה מפוארה, שרי אלפים שרי מאות וכהנה א"כ יוכל כ"א לבא ח"ו לידי גאוה ע"כ ציוה השי"ת כשתמנה אותם שיהי' לפקודיהם כמו ויפקד מקום דוד לשון חסרון והתקנה לזה שיתנו מחצית השקל שיחשבו א"ע שעדיין אינו בתכלית השלימות רק מחצית ומחצה חייב ועי"ז יבא לידי מידת עניוות והלואי יהי' מחצית השקל תרומה לד', וא"כ אחר זה נוכל לקבל קדושת פסח והשראת השכינה כנ"ל אחר שנטלים א"ע באלו ד' מעלות כנ"ל. אמנם אבותינו במצרים היו עובדים ע"ז ואמר משכו ידיכם מע"ז וקחו לכם צאן של מצוה וזה תקנה לעתיד אבל במה יתוקן מה שהי' עובדים עד עתה ע"ז והנה אמרו חז"ל כל השומר שבת כהלכתו אפי' עובד ע"ז כדור אנוש מוחלין לו ע"כ השי"ת שידע שיו"ד לחודש יהי' בשבת ציוה ליקח קרבן פסח בשבת ולכפור בע"ז וישמרו שבת ועי"ז יכופר על לשעבר ובזה יהי' ראוים לגאול ולהשרות שכינה בתוכם, וא"כ הפסח אינו בלא השבת ע"כ קראו שם לנס זה בשבת כי מישך שייכו אהדדי:
ג':
ר"ג אומר כל שלא אמר וכו' והקשו למה האמירה ונראה דהנה דקדקו השי"ת אמר ונתנו על שתי המזוזות ועל המשקוף ומשה אמר בהיפך והגעתם וכו' תחלה המשקוף ועיי' כ"י ואפשר דבעל עקדה כ' וכי הי' צריך השם ב"ה לידיעה ע"י הדם ח"ו כמו השלוחים גבי רחב רק הי' כמו כריתת ברית בדם הזה בשכר האמונה יזכו לגאולה עיי"ש ונ"ל שהי' זה כמו שעשה משה רבע"ה אח"כ במ"ת חצי הדם על המזבח וחצי על העם ויהי' כאן המשקוף רמז להשם כמו מזבח ובמזוזות שתים נגד גוף ונשמה לשעבד להשם ב"ה ע"כ אמר השי"ת ליתן על המזוזות היינו שישעבדו את עצמם להשם להמשקוף, ואבל מרע"ה אמר וכי צריך לשעבד והלא כי ממך הכל ומידך וממילא הכל להשם. והנה פסח רמז לזה ומצה רמז לתורה כי היא לחם עוני והתורה א"צ תענוגים וכך דרכה של תורה פת במלח וגו' ומרור רומז לצדיקים שתחלתו מר וסופו מתוק כך הצדיקים תחלתם יסורים וסופן שלוה ע"כ אנו עושים המעשים לזכר על העבר והאמירה על הקבלה להבא בפסח עבודת השם זכרון לכריתות הברית ומצה לקבל התורה ומרור לעשות מע"ט להיות צדיקים שתחלתן מר וסופן כי', והד' כוסות כי גלות מצרים הידועה לאאע"ה שהשי"ת הודיע אותו מקודם הי' עונש לו על שאמר במה אדע וגוף הגלות הי' להזדכך העולם להשרות השכינה מהחטאים הקודמים לתקן חטא אדם הראשון, כל הבן הילוד לתקן דור המבול וחומר ולבנים לתקן דור הפלגה ואח"כ הי' ראוי העולם להשראת השכינה. והנה כל החטאים שרשם מעץ הדעת אשר חטא אה"ר ועץ שאכל גפן הי' ע"כ המצוה בד' כוסות יין. ע"כ צריך לדקדק מאוד לעשות הדברים בכונה רצוי' ונזכה לגאולה העתידה וכתיב כימי צאתך מא"מ אראנו נפלאות קשה מתחלה אמר לנוכח צאתך ואח"כ אמר לשון נסתר אראנו נפלאות אולם הכונה ע"ד שנאמר בגאולת מצרים וירא וגו' וידע אלקים ואמרו שידע מה שהי' חוזרים בתשובה איש איש בחדרו וא"כ הי' התשובה בנסתר ואח"כ התשועה בנגלה ע"כ עתה אם אנו מקיימין הכל כל יחיד יעשה מעשיו רצוים והמצות בלילה הזה יזכה כימי צאתך בנגלה אראנו למי שמקיים המצות בנסתר אפילו ובלגבב"א:
ד':
מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים וכו' אף שבכל יום אנו מזכירים יציאת מצרים אולם בלילה הזה מייחד כמו שאנו אומרים אפילו כלנו חכמים כלנו נבונים וגו' לספר ביצ"מ. וסידר לנו בעל ההגדה עפ"י התורה שהבן ישאול והאב משיבו כנגד ארבעה בנים חכם רשע תם ושא"ל, וצריך להבין שאלת כל אחד ותשובתם חכם מה הוא אומר מה העדות וגו' מה המה אלה העדות החקים והמשפטים והתשובה אין מפטירין וגו' ויש לזה ב' פירו' א' שאין מפטירין לאפוקי כלים לילך לאכול בחבורה אחרת, הב' שאין להפיק מאכל אחר לאכול אחר הפסח וקשה מפני מה אנו משיבין לו דוקא דין זה הי' לו להשיב כל דיני הפסח ואף שיש לומר הכוונה לומר לו כל דיני הפסח עד דין זה האחרון מ"מ מה הטעם לפרוט זה, ותשובת הרשע אומרים לו כיון שהוציא א"ע מן הכלל כפר בעיקר איך הוא כופר בעיקר אם ממאן במצוה אחת הזו [ומה שמדקדקין מה בין אתכם שאומר החכם ובין לכם שאומר הרשע כבר תירצתי אתכם משמע אותי וכם כמו עמכם וכולל גם את עצמו במלת אתכם אבל לכם משמע לכם ולא לו] ולתם משיבין בחוזק יד וכו' הי' לו לספר באריכות כל הענין, ולשא"י לשאול הי' להשיב בארוכה הענין, ואפ"ל דהנה בס' אמרי יושר מהגאון מהר"מ א"ש זצ"ל הביא הפלוגתא מהראשונים בפירש דיבר הראשון מעשרת הדברות ששמענו אנכי ה' א' וגו' הרמב"ם פי' עיקר המצוה להאמין במציאת הבורא יתעלה ושהוא המציא כל נמצא ופי' אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענו היינו בגבורה ותוקף השכל ג"כ ידענו זה, והקשה עליו הר"ן א"כ שידעינן זה בתגבורת יותר הי' לו יתברך לומר בעצמו מצוה אשר א"א לנו לידע מהשכל. ע"כ פי' שיטתו שחולק ג"כ על הרמב"ם בדעה הרעה של דור אנוש שנאמר אז הוחל לקרוא בשם ה' שהרמב"ם פי' דעות אלו אנשים היו שכבוד הוא להשי"ת לעבוד את משרתיו והמה מנהיגי העולם. ופי' הר"ן שלא זה בלבד אך דעותם הי' שהוא חילל כבוד לו יתברך שאנו ברואים נעבוד אותי והיא הסיר ההשגחה מעולם השפל ופי' אז הוחל היינו שהי' חילל אצלם לקרוא בשם ה' ויהי' לפי"ז מאמר ה' אנכי ה' כאשר ידוע ואני אלקיך היינו שאני רוצה בעבודתיך לאפיקי דעה רעה הנ"ל רק אדרבה לא יהי' לך אל"א על פני וכו'. וכן הסמ"ק פי' כן אלא שלהר"ן עיקר המצוה להאמין שהוא יתברך רוצה בעבודתינו ומה שאמר אשר הוצאתיך מארץ מצרים היינו כמו שאומר לחברו אינך מכירי אני הוא שעשיתי לך כך וכך ולהסמ"ק עיקר המצוה להאמין כי המחויב המציאות והוא ה' הוא מנהיג הכל ולא שר ולא מלאך, לפי"ז נאמר שזה כונת החכם מה העדות היינו כפי' הרמב"ם להעיד שהוא יתברך מחויב המציאות שהוא מצד השכל והחקים היינו שהוא רוצה בעבודתינו שהוא כמו חק למעלה מהשכל והמשפטים היינו שהוא המנהיג הכל ועושה משפט ולא מסר העולם לשרי מעלה. והרשע דעתו כדור אנוש שהוא יתברך אינו רוצה בעבודתינו כלל ע"כ הוא אומר מה העבודה הזאת לכם וכוונתו לכם ולא לו היינו השי"ת שהוא אינו רוצה כלל בעבודתינו, ותם שואל מה זאת הכוונה התם אינו שהוא אינו מבין אלא כמו שמצינו יעקב אע"ה איש תם היינו שעושה באמונה רק אעפי"כ אם יבין מהשכל שהוא כמו שאמר החכם ייטיב עבודתו לכך שואל מה זאת לומר לו בדרך החקירה והמופת ג"כ ושאינו יודע לשאול הוא רשע בעצמו ושאינו יודע איך הכונה שהוא כמו בהמה בלא דעת אלא יודע הוא לשון אהבה וחבור כמו ידעו ה' פא"פ והוא רשע ואינו רוצה כלל לשאול ולידע ואינו מראה רשעתו כמו שמצינו באחז לא אשאל ולא אנסה את ה': ולפי"ז נפרש התשובה לכל אחד מהד' בנים ונקדים הא' שיש לומר טעם שאין אוכלין פסח בב' חבורות הוא שעיקר מצות פסח להזכיר נסים ונפלאות שעשה הוא יתברך עמנו וא"כ אין לאכול בב' חבורות להחזיק האמונה שאין חבור אחר ליחס איזה הנהגה רק לה' אחד לבדו וכן משיבין לו ועוד נקדים דאי' הובא ג"כ בספר הנ"ל מהראשוני' דהנה יש בעולם צדיקים ורשעים יש רשע וטוב לו רשע ורע לו צדיק וטוב לו צדיק ורע לו עכ"פ כ"א נוח לו בדרכו הצדיק נוח לו בדרכו ורשע נוח לו לפי רשעתו דרך זה, ואימתי יש חילק הנה החילק כשיחלה איש ומונח על משכבו אשר מרגיש בעצמו שכבר יניח זה העולם ויש לו שכל אך מחמת שאפס כוח הגוף לא יאריך עוד והנה הצדיק מישב בעצמו מה עשה כל ימי היותו בעולם וע"י שמאמין באמת הוא שמח וטוב לב אף שצער לו להניח העולם אשר הי' אפשר לו עוד להרבות מע"ט אעפי"כ הוא שמח כי לא יגע לריק וזה שאמר שהמע"ה רע רע יאמר הקונה וגו' המשל פשוט והנמשל קונה עוה"ב שלא בנקל לו קני' זו לעסוק בתורת ה' ולשמור א"ע מכל עברות ולעשות צדקה בממונו ושלא לחלל שבת ויניח כל עסקי' ואבל ואוזל לו כשהוא מונח על משכבו אז יתהלל והיפך הרשע כשהוא מונח על משכבו וזוכר כי יגע להבל וריק כל ימי היותו על האדמה כמו שאמר ושנאתי את כל עמלי וגו' ואז הוא ג"כ חושב שרואה כבר שהעוה"ז הבל וריק ועיקר הבריאה ע"כ הי' בשביל עוה"ב [כאשר נאמר אי"ה לקמן] א"כ צר לו מאוד במה שהי' יגע וטרח ותם כוחו להבל ולריק ומה הנאה לו אז העברות הרבות ותאות הגופניית שעבד וע"ז אמר שהע"ה עונותיו ולכדנו הרשע ובחבלי חטאתו יתמך והבן, ועל שני' היא אומר רוח איש יכלכל מחלי' ורוח נכיאה ומי ישאנו הבן, וזה משיבים לחכם אין מפטירין היינו שלא יאכל אחר הפסח כדי שישאר לו טעם הפסח ג"כ לו ישאר טעם המצות לבסוף והרשע ששאל כהנ"ל א"כ שהוא אומר כן כופר בעיקר והוא זה מעיקר אמונה שהשם יתברך רוצה בעבודתינו ואלו הי' שם לא הי' נגאל דהלא הגאולה הי' בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את אלקים על ההר הזה, והתם ששאל מה זאת כהנ"ל ואומרים לו בחוזק יד היינו מה הי' לו יתברך לעשות חוזק יד והלא בניקל הי' יכול להושיע את ישראל אלא להראות למען תספר באזני בנך וכו' ורוצה שנידה לו ונעבוד אותו, ושא"י לשאול שאינו מראה רשעתו ואף אתה פתח לו עשה ה' לי ולא תגמור להשיב לו לי ולא לו רק כמו שהוא מראה ברמז כן גם אתה עשה לו והבן:
ואח"כ אמרתי אי' ארדבה צריכ"ן להודות חבש בבית האסורין יורדי הים חולה שנתרפא הולכי מדברות והסימן וכל החיים יודיך סלה ח' חובש י' יסורין י' ים מ' מדברות ואי' בס' הנ"ל א"כ השכל מחייב אם אלו שנתיסרו והכל מאת ה' כמו שאמרו אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אא"כ וגו' ואח"כ כהשי"ת מושיע צריך להודות א"כ מי שלא נתיסר כלל עאכו"כ איך צריך להודות וכדא"י דכתיב כל הנשמה תהלל י"ה על כל נשימה ונשימה צריך להודות לה', ולפי"ז מקשי דאי' בחובת הלבבות לפי מיסת טובת אדון על עבדו צריך לעבוד אותו בן נח מצווה על ז' מצות אנחנו שעשה עמנו טובות גדולות ורבות מעת נבחרנו לעם סגולה חייבים מצות יותר לוים שעשה עמהם טובות יותר שלוקחים מעשר באין עבודת אדמה לכך מחויבים עבודה יותר כהנים כ"ד מתנות כהנה מחויב' כ"ד עבודות וקשה אדרבא עכו"ם שלא הי' להם שיעבד מעולם הי' להם לעבוד יותר כהנ"ל, והתי' דאם עיקר הבריאה הי' בשביל עוה"ז האמת הי' כן ואבל זה הוא נגד השכל שברא השי"ת האדם שיהי' בעולם הזה ויעבוד ויאכל איזה שנים כצל עובר ואח"כ ילך לו זהו הי' בריאה לרעה ח"ו ואין לחשוב זה על מקיר כל טוב וחפץ חסד הבורא ב"ה רק ודאי נברא האדם לתכליות אתי' וטוב כמו שאמרו התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לתרקלין וא"כ מי שהוא באמת צדיק גמור ועובד את ה' באמת תמיד אין צריך ליסורין והוא עובד ה' באמת ואבל אנחנו בעו"ה אם לא יזכיר השי"ת אותנו באיזה יסורים נשכח ח"ו לגמרי ע"ד וישמן ישורין ויבעט וע"כ צריך השי"ת לשלוח על אדם דברים אשר יהי' מכח זה משים על לב כמו"ש אם רואה אדם שיסורים באין עליו יפשפש במעשיו וגו' ואמרינן אדם שעברו עליו מ' יום ולא הי' לו איזה סיבה וצער קבל עולמו כי נראה שהוא מאותן ומשלם לשונאיו ע"פ וגו' [ואמרו מ' יום כנגד יצירת הולד או מ' יום קבלת התורה ומהר"ם א"ש זצ"ל אמר מצינו שהקב"ה מתרה מ' יום כמו בנווה עוד ארבעים יום וגו'] ומצינו בש"ס דמגילה ויזעק זעקה גדולה ומרה מה אמר גבר מלכא עלאי על מלכא תתאי דלא עביד דינא ופי' רש"י כמו להיפך וכוונתו איך השי"ת רואה זה מה שרשעים הללו עושים והקשה מהרש"א א"כ הטיח דברים כלפי מעלה ופי' כפשוטו שאמר בדרך תפלה או נבואה שהשם יתברך יגבר אולם צריך לעשות לזה תפלה וצום כאשר עשו, ולפי דברי מהרש"א קשה הסיום דלא עביד דינא ונראה עפ"י דאי' לעיל בגמרא שם אחר הדברים וגו' גדל המלך וגו' אחר שנברא הרפואה שלח המכה כרפאי לישראל יגלה עון אפרים ובאו"ה אינו כן אך ונגף ה' את מצרים נגף ורפא ופי' שם מהרש"א עפ"י הקרא כי אעשה כלה וגו' ואותך לא אעשה היינו שעל ישראל אינו שולח הוא יתברך המכה להענישם לנקמה רק להזכיר אותם וזה הוא הכוונה שהרפואה קידם למכה ואבל באו"ה שולח לנקמה רק אם אח"כ מאיזה זכות שיש להם מרחם עליהם שולח ובורא להם רפואה, וזה הוא הכוונה שאמר מרדכי בדרך תפלה או נבואה גבר מלכא עלאי וגו' כנ"ל דלא עביד דינא היינו שאינו עושה דין רק להזכיר אותנו להטיב לנו אח"כ והוא רפואה ובזה פי' הקרא ויאמר אם שמוע תשמע וגו' כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך והקשו לדעת אם אינו משים המחלה אינו צריך לרפואה ולהנ"ל יוצדק הכוונה כל המחלה אשר שמתי במצרים היינו שהי' לנקמה לא אשום עליך לנקמה כי אני ה' רופאיך אין אני שולח לך יסורים כ"א לרפואה (ומוסבר יותר כי אמרו הראשונים ז"ל כי מה שחזק ה' את לב פרעה ולא שלח את העם היינו משום שבחירת פרעה מצד עצמו הי' לרע לבלתי שלח את העם רק אח"כ ע"י המכות אשר שלח עליו ה' הי' שולח את העם והשי"ת חיזק את לבבו מה שגרמו המכות וכשאר על בחירתו הרע וזה אינו בישראל כי אדרבא ה' שולח היסורים על דעת זה גופא שיטה את לבבו לדרך הטוב ליקח מוסר וז"ש כל המחלה וגו' לא אשים עליך ע"ד זה כי אדרבא אני ה' רופאיך ולתכלית זה אני שולח היסורים) ומצאתי פי' זה אח"כ בספר אמרי יושר הנ"ל וב"ה שכונתי לדעתו, והנה הגלות הזה ג"כ נשא אל לב להשכיל להיטיב וכמו צאתך מא"מ אראנו נפלאות ולג"א:
ה':
כנגד ארבעה בנים וכו' ואמרתי לפרש מה אלו השאלות והתשובות ועוד תשובת רשע ומה שנאמר לשאינו ודע לשאול שווין וצריך טעם. ואפשר עפ"י מש"כ ג"כ כבר על פ' קדש שהקדים משה מצה וחמץ ותפילין למצות קדוש בכורים כיון שהשי"ת לא אמר לו כמו בשאר דברות דבר אל ב"י ויקדשו כל בכור רק אמר לו קדש לי כל בכור והבין משה שידבר להם כן בהקדמת שאר דברים שיהי' נקל להם מצוה זו לקדש כל בכור, והנה יש בני אדם אשר מחמת תאוה רב להם מצות ה' והמה לפי תאותם הגאות להם הרבה ואלה יכולים להיות חכמים אך היצה"ר גובר עליו ואין אדם צדיק וגו' ולא יחטא, ויש פורקים עול ואינם רוצים להיות נכנע כלל ואלה ודאי רשעים יחשבו, ויש שיש להם אימוץ הלב להיות מופזרים איזה סך ממון לעבודת ה' והוא תם בעסקים ואומר מ"ט אתן לכהן מתנות כהונה אני אעבוד והוא יאכל ומה לי מה שצוותה התורה לתת מתנות כהונה והלוים למען יחזקו בתורת ה', ושא"י לשאול הוא רשע בסתר לבבן ועדיין אינו עזות פנים להעיז בפירש, ויהי' יודע לשון חיבה שאין לו רצון לשאול ולנגד אלו אמר והקדים משה רבע"ה, א' מצה שהוא לחם עני נגד התאוה ואסור חמץ נגד הגאוה ותפילין של יד נגד אימוץ הלב ושל ראש לפתוח השכל לשעבד ואח"כ אמר להם ליתן בכורים לכהן וגו', ולפי"ז החכם הוא בעל תאווה שואל מה העדות והחקים וגו' כל כך הרבה ותשוב לו שלא לפטור באפיקומן היינו שלא לילך אחר המתוק ורשע אומר מה העבודה שאינו רוצה להיות נכנע ותם שואל מה זאת ליתן בכור ושאר דברים לכהן, ושא"י לשאול את פתח לו כיון שעדיין אינו רשע בפירש אפשר עוד שיהי' לו תקנה ועיי':
ו' למה הרעות לעם הזה וגו' הרע לעם הוה והצל לא הצלת את עמך, ויש לדקדק אם הרע ודאי לא הציל וגם קשה כפילות הלשין ונקדים שהקשו המפורשים למה לא קבעו על יו"ד לחודש, ויש להקשות ג"כ למה לא קבעו הלל והודאה ג"כ כשאר ימי נסים, אלא שי"ל שעיקר הנס על שלא יכלו המצריים לגמור רצונם שהי' רואים שישראל נוטלים לשחוט ע"ז שלהם והם צריכין לשתוק ולראות והנה זה הנס הוא בכל יום ויום כמו"ש שבכל דו"ד עומדים וגו' אלא שהקב"ה וגו' רק זה היום הי' הנס גדול לפי"ז אם הי' קובעים ליום החודש הי' משמע שרק זה היום הי' זה הנס ולכך קבעו ליום השבת שהי' בו שהוא לפעמים בי' לחודש פעם בי"א פעם בי"ב וגו' לידע שאין זה קביעות אמנם בכל יום ויום איתא וזה הנס ובזה י"ל מ"ש הקב"ה לאאע"ה ידוע תדע כי גר יהי' זרעך וגו' וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי וגו' יקשה מלת וגם למה הוא באה וגם יש לדקדק אשר יעבודו וצ"ב וגם י"ל דן אנכי הו"ל ואת הגוי הזה אדון אנכי אלא דאיתא גדול צערו של שטן מצערו של איוב כאומר שבור את החביות ושמור יינה לפי"ז הגוים אשר ישראל אצלם בגלות ואין יכולים לגמור רצונם ומאוים ולהוציא מחשבתם הרע אל הפועל הוא להם לעינוי ולצער גדול, וזה כוונת הכתוב ועבדום וענו אותם וגו' וגם את הגוי קאי אלמעלה גם הגוי יהי' בענוי מ"ט אשר יעבודו דן אנכי תמיד אני דן עד היכן יהי' העבודה שלא יעשו בהם כתשוקתם לגמור רצונם וממילא הם בעינוי:
ובזה י"ל מש"כ הרמב"ן בשם הרמב"ם שלכך נלקה פרעה ומצרים כי השם לא גזר עליו דוקא עיי"ש שהקשה הרמב"ן עליו הלא אם המלך גוזר על בני מדינה לעשות איזה דבר הזריז לעשות ולקיים דבר המלך ה"ז משובח ונשכר והמתעצל ראוי לעונש א"כ אדרבה שכר הי' לו ליטול ועוד הקשה הלא הם הלכו למצרים מעצמם והכתוב אמר אשר עבידו שיעבדו הגוי עיי"ש פ' לך, ולהנ"ל מיושב דאם המלך גוזר סתם לעשות איזה דבר באמת המקדים לעשות ה"ז משובח ואבל אם המלך גוזר לעשות ואומר שהוא יעשה שיעור כמה לעשות אז צריך להמתין ולשמוע עד היכן גזר ומה שאמר וגם את הגוי אשר יעבודו הפירש כנ"ל וא"ש, אולם לשיטת הרמב"ן שם שהמצריים באמת עשו יותר מהנגזר א"א לומר כהנ"ל וצ"ל הפירש עפ"י מש"כ המפורשים לפרש צא ולמד מה ביקש לבן הארמי לעשות וגו' ומה נלמד ופירשו הכוונה שלא יאמר איש הישראלי כשהוא בגלות אם יעשה חברותא עם הגוי במאכל ומשתה ויכרות עמו ברית בשאר דברים אז יאהב איתו הגוי ולא יהי' לו גלות זה אינו צא ולמד מה ביקש לבן הארמי וגו' ומה קרבות יש יותר להיות ממה שהי' לו ליעקב אע"ה עם לבן ואפי"כ ביקש לעקור את הכל, לפי"ז הכי הפי' וגם את הגוי היינו אפילו יהי' את הגוי עם הגוי אשר יעבודו בשביל זה שיעבוד אותו יהי' את הגוי ויתחבר עמו שלא יעבוד אותו דן אנכי אעפי"כ אני דן את אשר נגזר. לפי"ז יש לאמת שני דברים לענוש את פרעה הא' כמוש"כ הרמב"ם וא' כמוש"כ הרמב"ן ומשה רבינו ע"ה הי' מסופק לאחר שבא לפרעה והרע להם הי' מסופק אם כך נגזר מאת הקב"ה או פרעה מוסיף מדעתו וע"ז אמר למה הרעות וגו' ואם רצונך להרע עוד למה זה שלחתני הי' לך להרע קודם ולא לשלח עוד עתה ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך וגו' היינו שאם היא בעצמו הרע והוסיף והצל לא הצלת לשון תמי' מ"ט אינך מציל והשיב השי"ת כנ"ל על ב' ילקה ביד חזקה ישלחם וזה על שהוסיף להרע ועוד ביד חזקה יגרשם מארצו על אשר ארצו הי' מקדים לעבור אותם משאר אומות כטעם הרמב"ם ושניהם רמז לו הקב"ה בתשובה ואמרתי דינים ומוסר ואח"כ סיימתי על מה שאנו אומרים ברוך אתה וגו' אשר גאלנו וגאל את וגו' ודקדקו הי' לו להקדים גאולת אבותינו ונ"ל דכתיב מהולל אקרא ה' וגו' והפי' כך אני בטוח בחסדך עד אשר שאני מהלל על שעתיד לעשות בבטחון שיעשה כאלו כבר נעשה וזה אנו מברכים על גאולה העתידה אשר אנו מובטחים עליו ואנו מברכים על הבטחון כאלו כבר נעשה וגאלנו וז"ש אשר גאלנו זהו הגאולה העתידה כאלו כבר נעשה ונזכה לזה בב"א:
ז':
החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם וגו' וקשה הכפל דבא לומר שנמנה החדשים מניסן כדי שנזכיר גם בזה יציאת מצרים ולמה לי הכפל, ואפ"ל דאי' בפסחים בזכות שלושה ראשון שביתת חג הפסח ושביתת חג הסוכות ולקחתם לכם ביום הראשון וגו' זכו לשלושה ראשון להכרית זרעו של עשו ולבנין ביהמ"ק ולשמו של משיח, והנה גם בחודש תשרי הוא זכרון ליציאת מצרים וגם מצות לולב וגם הוא ראש של השנה ולמה לא נמנה החדשים מתשרי אלא ניסן כלול מהכל דבניסן נגאלו ובניסן עתידים להגאל וא"כ זכרון ניסן כלול מהכל להכרית זרעו של עשו ולבנין ביהמ"ק ולשמו של משיח (וה שאמרו ולשמו של משיח ולא אמר למשיח ע"ז כ' מהרש"א בחיד"א ששמו יהי' מנחם שיהי' אז נחמה כולה על הכל) לכך ניסן ראש וזה כוונת הקרא החודש הזה לכם ראש חדשים הכוונה שיהי' החודש ראש לכל החדשים ואין הכוונה עתה על חידש השנה רק על החדשי' שנעשה לנו בניסן ויעשה לנו אי"ה לעתיד לבוא לכך ראשון הוא לכם לחדשי השנה למנות החדשים מניסן כיין שכלול מהכל והבן:
ח':