אור ברסלב
באר יצחק עהת דרוש לשבת פרשת ויקרא לפני שבת הגדול

באר יצחק עהת· רבי יצחק ביליצר

דרוש לשבת פרשת ויקרא לפני שבת הגדול

פרשת פקודי

איתא א במדרש תנחומא ויקרא זש"ה גאות אדם תשפילנו ושפל רוח יתמוך כבוד כל מי שברח מן השררה השררה רודף אחריו משה ברח מן השררה בשעה שאמר לו הקב"ה ואשלחך אל פרעה ואמר שלח נא ביד תשלח א"ל הקב"ה סופך לילך כיון שהלך ואמר כה אמר אלקי העברים ואמר אותו רשע מי ה' אשר אשמע בקולו אמר משה כבר עשיתי שליחותי הלך וישב לו א"ל הקב"ה ושבת לך בא דבר על פרעה לסוף הוציאם ממצרים וקרע להם את הים הוריד להם את המן העלה להם את הבאר הגיז להם את השליו והקיפן ענני כבוד ועשה את המשכן אמר מכאן ואלך מה יש לי לעשות עוד וישב לו א"ל הקב"ה חייך יש לפניך גדולה מכל מה שעשית ללמוד לבני הלכות טומאה וטהרה ולהזהירם איך יקריבו קרבן לפני הוי ושפל רוח יתמוך כבוד זה משה שנאמר ותחסרהו מעט מאלקים וגו' לכך נאמר ויקרא אל משה וגו' ועיין בספר ישמח משה שהרבה להקשות ולדקדק על המדרש הזה ולא אאריך להציגם לפניך כאן ותדרשנו משם:

ואפ"ל ונקדים דהנה הרמב"ם הקשה מ"ט ענש הקב"ה את המצריים והלא גזר ועבדום וענו אותם וגו' ותירץ הרמב"ם כי לא נגזור על המצריים למשל אם נגזר על מי שיהרג בשנה זו ואעפי"כ ההורגו חייב עונש ועיי' ברמב"ן שהקשה ע"ז ואינו דומה משל לנמשל כ"א נגזר בר"ה ולא נתגלה הדבר לנביא תינח אבל כיון שנתגלה הדבר לנביא מצוה על כל אדם לקיים והמקיים ה"ז זריז ונשכר ותי' הוא ז"ל שלא הי' בכלל הגזירה כ"כ הריגת בנים ואשר אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה, ויש להקשות גם ע"ז דהנה אי' שהקשו המפורשים על מה שכתוב ויהי בשלושי' שנה וארבע מאות שנה לצאת בנ"י ממצרים והקשו הא לא נגזר רק ד' מאות שנה ועיי' רש"י משנולד יצחק נחשב הגירות והשלושים שנה מברית בין הבתרים עד שנולד יצחק, ועיי' רמב"ן שתירץ דאם מלכות גוזר על אדם לישב במאסר זמן קצוב והוא חוטא במאסר בתוך הזמן א"כ אינו מוכרח שיהי' צריך לצאת ממאסר לזמן המוגבל כי אם לא חטא הי' יוצא להזמן המוגבל ואבל כיון שחטא נגזר עליו יותר, וא"כ אבותינו במצרים שהי' חוטאי' כמוש"כ ביחזקאל ואמרו בש"ס שהי' השנאה כבושה כמה מאות שנה ולפיכך נגזר להם עוד שלושים שנה ע"כ ולפי"ז אין כאן הטעם על עונש מצרים שהוא על מה שלא הי' בכלל הגזירה של ועבדום וענו אותם דהא חטאו עוד, ויש ליישב. אולם באמת נראה אעפ"י שהי' חוטאים במצרים הי' הם המחטיאים אותם וא"כ לכך שניהם נענשו המצריים על שהי' מחטיאים אותם והישראל על שהי' חוטאים והבן. ובזה יש לפרש ויהי כל נפש הבאה למצרים שבעים ויוסף הי' במצרים ובני ישראל וגו' ותמלא הארץ אותם וכ' רש"י והלא הוא ובניו בכלל וגו' וקשה מה לזה פה לשבח את יוסף בצדקתו אולם להנ"ל הכוונה ויוסף הי' במצרים הוא לבדו עומד בצדקו ואבל ובני ישראל וגו' ותמלא הארץ אותם כדרך שנאמר כי מלאו מקדם ג"כ הפי' שנתמלאו הם ממעשה הארץ. ובזה יש להבין ג"כ מאמר פרעה מי ה' אשר אשמע בקולו וגו' כי פרעה הי' יודע כי נגזר עליהם ועבדום וענו אותם ע"כ אמר מי ה' וגו' לשלח את ישראל לא ידעתי את ה' כוונתו שאינו מבינו הלא הוא בעצמו גזר העבדות ועתה מבקש אותם ההוא דבר ולא יקימנה וכ"ת דהוא משום שאני משעבד אותם ביותר מאשר נגזר עליהם לזה אמר וגם את ישראל לא אשלח כי אינם ישראל כי נשתנו מעשיהם ואינם ראוים להקרא בשם ישראל ע"כ חטאם גורם לשעבד אותם ביותר כנ"ל, ובזה יש להבין שבא משה לפני הקב"ה ואמר למה הרעות לעם הזה וגו' ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך וגו' וקשה מאי בעי שדייק ואמר בשמך. ולפי' הנ"ל א"ש שהוא טוען שאתה בעצמך גזרת עליהם וא"כ איפוא איך תבקש לשלחם וז"ש לדבר בשמך הרע וגו' כי טען הלא פיו צוה ואיך יתנחם:

אמנם אעפ"י שאבותינו במצרים חטאו אעפי"כ הי' זוכים לצאת כי מעלתם הי' שלא הי' בהם דלטורין כדאי' שחצי שנה טרם צאתם אמר להם משה וישאלו איש מאת רעהו וגו' והי' ישראל במצרים ששים רבוא וזה הי' חלק חמישית כמו שנאמר וחמושים עלו בנ"י מא"מ וזה רק הגברים מבן עשרים ועד ס' אעפי"כ לא נמצאו בעם רב הזה מי שיגלה סוד הזה לנכרי. ופי' בי"מ בזה מדרש הים ראה וינוס מה ראה ראה כסף וזהב שהביאו ותמיהא ולהנ"ל א"ש שלא הי' בהם דלטורין והי' מצטערים בצער של חברו והוכיח זאת מהרכוש שבידם ובזכות זה נקרע לפניהם ויש לפרש בזה ויהי בימים הרבים ההם וגו' ופי' רש"י ימים של צער שהי' שוחט ק"ן ילדים בבוקר וק"ן ילדים בערב וקשה א"כ מה קאמר הקרא מפני העבודה וכפול בקרא ב' פעמים והלא לא מן העבודה נאנחו רק להנ"ל כיון שהי' ק"ן וק"ן הוי שלוש מאות ומעם רב כהנ"ל הי' מגיע ילד א' משולשת אלפים גברים ואעפי"כ הי' מצטערים כלם והי' נראה שצועקים רק מן העבודה כי הי' לבם נשבר להם מצער חברו אשר עלה עליו הגורל לשחוט את ילד שלו ואעפי"כ הי' נראה רק מן העבודה ואבל וירא אלקים את בנ"י וידע אלקים שהי' יודע האמת שמצערים ונאנחים מצער חברו לכך גאלם, ואם הי' בינינו השלום ג"כ לא הי' הגלות מאריך כ"כ וז"ש דהע"ה אוי' לי כי גרתי משך שכנתי עם אהלי קדר רבת שכנה לה נפשי עם שונא שלום אני שלום היינו אם הי' שלום בינינו וכי אדבר אם הייתי מדבר המה למלחמה, והנה זכרון הניסים לכמה תועלת לנו א' כי ביציאת מצרים עי"ז כיכר ה' בעולם כי הוא הבורא וכל יכול ומשגיח כי לאו בכל דור ודור מחויב השי"ת להראות גדולתו בעומד א' או רבים ח"ו לפקור רק הראה פ"א גדולתו וצריך לזכור זה וגם לקחת מוסר השכל מה זכות הי' לאבותינו לתת להם נסי' האלה ואנחנו הלואי נלך בעקבותיהם והי' לנו לישועה ועכ"ז צריך לדקדק בזכרונות האלה והחוקים לעשות כראוי כתורה בכל המצות והאזהרות הבאים בחג הזה הבע"ל, והנה בשבת הטעם ג"כ בדברות אחרונות זכרון ליציאת מצרים. וקשה הא' מ"ט לא נאמר בדברות ראשונות טעם זה ועוד איך שייך יציאת מצרים לשבת. והנה אי' בפ' כ"ת ויאמר ה' אל משה וגו' ואתה דבר אל ב"י לאמור אך את שבתותי תשמורו וגו' והקשה המהרש"א דדרש בגמרא אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות נגאלו שנאמר לסריסים אשר ישמרו את שבתותי והביאותי' אל הר קדשי וגו' ומיעוט שבתות שנים א"כ אף ה"כ נאמר שבתותי מיעוט שבתות שנים ועיי' בי"מ מה שתי':

ואפ"ל דבלא"ה קשה מה שאמר ואתה דבר אל וגו' וכבר עמדו על מלת ואתה וגם כפל הלשון ואתה דבר וגו' לאמור, וי"ל דאי' וימת שם משה מרע"ה לא מת יליף שם שם מה שם ויהי' שם עם ה' עומד ומשמש אף כאן עומד ומשמש וקשה הא כתיב וימת ויש לתרץ דהנה השל"ה כ' על פסוק הן האדם הי' כאחד ממנו לדעת וגו' וקשה וכי מה איכפת לי' לקב"ה אם יחי' האדם לעולם ופי' הוא ז"ל דהאדם קודם שחטא הי' אפשר להגיע למדרגה ולשלימות גם בעוה"ז ואבל לאחר שחטא ונתגשם לא יכול להגיע למדרגה כזו רק ע"י המיתה ולכך אמר הקב"ה פן ישלח וגו' ואכל וחי לעולם ולא יוכל להגיע למדרגה אשר הי' כוונת בריאותו עיי"ש (ועיין בפ' ויקהל מזה) ועפי"ז י"ל תינח שאר בני אדם ואבל מרע"ה הגיע בעוה"ז להתפשטות הגשמיות לכך נאמר וימת שם דהיינו שם באותו מעמד אשר הי' בעוה"ז מת היינו הגיע למדריגתו מה שם עומד ומשמש אף כאן עומד ומשמש והבן. והנה אי' כל השומר שבת כהלכתו אפילו עע"ז וכו' והקשה בטו"ז ריש ה' שבת ממ"נ ועיי"ש שהי' בחילל השם צריך מיתה והשוירת שבת תחת המיתה וי"ל מ"ט סגולת שמירת שבת כן ולהנ"ל א"ש כי ע"י שמירת שבת כראוי יכול לבוא למדרגה אשר מגיע אדם לאחר מיתה וזה שעבד ע"ז נתרחק ואעפ"י שעשה תשובה אינו יכיל ג"כ להגיע למדרגה עד שימות ובשמירת שבת כראוי יכול להגיע לשלימות הנרצה ואין צריך למות (ועיין יותר בביאר פ' ויקהל) ולפי"ז הפי' ואתה דבר הכוונה ואתה בבחינתך שהגעת למדריגה בעודך בחיים חיותך באותו בחינה דבר אל בני ישראל אך את שבתותי תשמורו וגו' אם תשמרו את שבתותי תגיעו למדרגה זו ומיושב קושיות מהרש"א דבאמת מה שנאמר שם אלו שמרו ב' שבתות נגאלו אין הכוונה ששאר שבתות לא ישמרו אלא דב' שבתות הנשמרים יזכו לגאולה לזה ג"כ הכוונה בשמירת ב' שבתות יכולים לבוא למדרגה זו להיות מגיעים בחיים כמו לאחר מיתה. והנה בשליחות משה נאמר בהוציאך את העם ממצרים תעבדון וגו' וידוע שישראל שעמדו על הר סיני פסקו זוהמתן ונעשו חירות ומה ממה"מ כהנ"ל שזכו גם בחיים למדרגה ולא צריכין למות וא"כ בדברות הראשונות לא הי' צריך להזכיר יציאת מצרים כי אז זכו לגדולה זו ונעשו חירות כמו קודם החטא ע"כ נאמר כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וגו' והיינו שהמה במדרגה זו, ואבל בדברות אחרונות שכבר חטאו ונפלו ממדרגה הזו א"כ צריך להזהירם על שמירת שבת שע"י שישמרו שבת יזכו מעתה למדרגה זו ע"כ אמר וזכרת כי עבד היית וגו' ויוציאך ה' ע"כ צריך לעשות את יום השבת הכוונה כי בשעת יציאך ממצרים לא היית במדרגה זו ויוציאך להגיעך למדרגה זו ג"כ תשמור עתה שבת להגיע אל מדרגה זו, לפי"ז מיושב בדברות הראשונות שכבר הי' במדרגה הזכיר הבריאה שהיינו שעומדים עתה כמו שהי' בשעת הבריאה ואבל בדברות אחרונות שלא הי' במדרגה וצריכי' שמירת שבת לבוא לזה ע"כ אמר להם וזכרת כי כבר לא היית במדרגה זו והגעת שמור שבת ותגיע עוד למדרגה זו כאשר בשעת קבלת התורה אשר ע"ז יצאת ממצרים כהנ"ל בהוציאך את העם ממצרים וגו' והבן: והנה א"י עיין ברמב"ן בפ' ויקרא מה שהביא בקרבנות לא נאמר לא אל ולא אלקי' וגו' ולא שדי ולא צבאות אלא יו"ד ה"א שם המיוחד (עיי"ש ברמב"ן פרשה א' פסוק ט') ואי' ג"כ האי גברא דאקדיש ברי' אמר האי ברי דאתיליד לי להוי מקודש לאלקי' שמע ר"ח שמתי' אמר ומה על דאקדיש ברי לקב"ה להוי האי גברא בשמתא א"ל לא ע"כ עבדית אלא על דאקדשי' לשם הנקרא אלקי' והתורה אמרה זובח לאלקים יחרם בלתי לה' לבדו א"ל והאיך הוי לי' למימר א"ל ההוא ברי להוי מקודש לה' ומנ"ל ונתתיו לה' כל ימי חייו ולא אמרה לאלקי' וגו'. ולפי"ז ע"י קרבנות כראוי ג"כ יכול לבוא למדרגה זו כי המה לה' אשר למעלה מהטבע כי שם אלקים הוא מתנהג בטבע ואבל שם ה' למעלה מהטבע והקרבת הקרבנות מביא את האדם למדריגה כזו שלא מגיע שאר אדם רק לאחר מיתה מגיע ע"י קדושת קרבנות וטהרות וזה אפ"ל המדרש הנ"ל דכוונת המדרש דהי' קשה לו מה שנאמר בקרא אדם כי יקריב קרבן לה' והוי לי' למימר כי יקריב קרבן לי וע"כ דבא להורות קרבן דוקא ל"ה ולא לשאר שמות וע"ז מישב ג"כ המדרש מה שנאמר ויקרא אל משה וידבר ה' וגו' דהוי לי' למימר ויקרא ה' אל משה וידבר אליו וע"כ דהאי ויקרא הקריאה לא הי' מ"ה למעלה מבחינת אלקי' רק ויקרא וגו' בבחינת אלקי' ואח"כ וידבר ה' אליו, והיינו תחלה הי' משה במדריגה בבחינת אלקי' ואח"כ עלה למדרגת ה' היינו שנעשה נצחיי בעוה"ז וע"ז הבחינה הקרבנות ל"ה ג"כ ע"ד זה קרבן ל"ה לעלות ע"י קרבנות לבחינה זו, ואפשר לפרש בזה שפיר גאות אדם תשפילנו ושפל רוח יתמוך כבוד והיינו משה שברח משררה ולא רצה ליקח אפילו גדולה לקרוא על עצמו מדרגת אלקי' ורדף הכבוד אחריו שעלה למדרגת ה' ולכך מביא שאמר למשה בסנה שנאמר שם וירא אליו וגו' אלקי' ואמר שלח ובא אל פרעה ואמר אלקי' וגו' והשיב אותו רשע מי ה' היינו כהנ"ל שה' גזר. ואמר כבר עשיתי כי אני שליח בשם אלקי' והוא אומר שהשם ה' גזר ואיך יבוא אפי' שם ה' מכש"כ שם אלקי' להוציא ואמר כבר עשיתי כי באותו ה' איננו שלוח. ואמר לו ה' אח"כ וארא אל אברהם וגו' ושמי ה' לא נודעתי להם וגו' ואח"כ נאמר לו הכל בשם ה' לסוף הגיז וגו' אמר מעתה מה לי לעשות אמר לו השם גדולה מזו וגו' כי כל אלה הדברים אינם ראוים לעלות למדרגת ה' להיות נצחיי ואעפ"י שקבלו התורה ובאו למדריגה זו כבר נפלו ממנו אח"כ ואעפ"י שע"י שמירת שבת הלא כבד הדבר ומי יעמוד בזה לשמור ב' שבתות כראוי ואבל ע"י הקרבנות כבר יזכו למדרגה זו בנקל ולכך גדולה מזו ועיי':

ויקרא א' זעירא עיי' מש"כ הכ"י שיהי' ויקר דמדמה נבואת מרע"ה לנבואת בלעם שנאמר בו לשון ויקר כמ"ש לא קם בישראל אבל באומות קם ומנו בלעם והדמיון לענין שלא הי' מוכן למדרגה זו אלא בזכות ישראל עיי"ש. ואפ"ל עפ"י שכתבתי בדרשה א' לז' אדר לפרש סוף התורה ומשה בן מאה ועשרים שנה וגו' כי שפע נביאה של משה הוא בכל דור והוא לאחר מותו באותן ק"כ שנה עדיין לכך נאמר ויקר הוא ענין נבואה כמו"ש ודבר ה' הי' יקר בימים ההם והכונה כי היקר הוא תמיד למשה, א"י עפ"י מה דאיתא וידבר ה' אליו מאהל מועד שעתיד לחרב ומ"ט אמר כאן ויקר לשון מקרה, כי לא יתקיים לגמור הדבר והטעם מאהל מועד שעתיד לחרב ואם הי' הוא בא לארץ לא הי' אפשר שיחרב והי' ח"ו שופך חרון אפו על ישראל כדאי' במפורשים ובגמר' ועיי':

ויקרא אל משה וגו' הביא הרבינו בחיי בפסוק משלי עקב ענוה יראת ה' עושר וכבוד י"ל דכתב הרמב"ם ושאר מפורשים החילק נבואת משה רבע"ה משאר נביאים בג' דברים הא' שנבואתו מתמדת מוכן תמיד לנבואה, והב' כי מפי השי"ת גופא ולא ע"י מלאך, והג' שהי' בכל חושים בשעת הנבואה משא"כ בשאר נביאים, וזה הכוונה עקב עניה יראת ה' היינו שכר ענוה ויראתו של משה הי' א' עושר דהיינו שהי' עושר בנבואתו כדאי' מה בין חכם לנבון חכם דומה לשלחני עני, ונבון דומה לשולחני עשיר וכן משה הי' מעצמו אומר עמדו ואשמעה וגו' שהי' נבואתו מתמדת מוכן תמיד. והב' וכבוד שהי' שומע הדיבר מהכבוד גופא ולא ע"י מלאך. ועד השלישי בא וחיים שהי' בחיים חיותו בכל החושים, ובזה ויקרא אל ויש א' זעירא שיהי' הכוונה ויקר אל דהיינו שהיקר הי' למשה היינו עושר זה המעלה הא', ועוד ויקרא אל משה כקריאה איש לאיש (היינו שהי' בחיים ולא הי' מופשט מחושים) ועוד וידבר ה' אליו מוה' אליו בלי אמצעי, ובזה אפשר לפרש דברו הילקוט שהביא בכלי יקר יכול בשביל עצמי דבר עמו ת"ל לאמור בשביל ישראל ועיין:

תוכן העניינים

באר יצחק עהת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה