אור ברסלב
באר יצחק עהת פרשת פנחס

באר יצחק עהת· רבי יצחק ביליצר

פרשת פנחס

פרשת בלק

וידבר ה' וגו' לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום, ואי במדרש בדין הוא שיטול שכרו, עיין קול יעקב מש"כ ואפ"ל, ועוד במדרש לעיל סוף בלק ולפי שנתעצל לא ידע איש את קבורתו והיא תמיהא והנה מדקדקים בפסוק לכן אמור וגו' אמור מיותר, ואפ"ל דאי' בש"ס דזבחים דף ק"א ע"ב אר"א אר"ח לא נתכהן פנחס עד שהרגו לזמרי דכתיב והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם, רב אשי אמר עד ששם שלום בין השבטים שנאמר וישמע פנחס הכהן ונשיאי העדה וגו' ואידך נמי והכתיב והיתה לו ולזרעו אחריו כי כתיב ההוא בברכה הוא דכתיב ואידך נמי הא כתיב וישמע פנחס הכהן וגו' וכ' התו' ההוא בברכה הוא דכתיב שברכו הקב"ה שיהי' כהן ומיד הי' יכיל להיות כהן וגו' אבל שמא לא נתרצו לו כל ישראל באותה שעה מפני שהרג נשיא שבט עד ששם שלום בין השבטים בימי יהושיע ואז נתרצו לו וגו' ע"כ ולפי"ז יהי' הפי' אמור לפי מה שמצינו בברכות כהנים דכתיב כה תברכו את בני ישראל אמור להם ודרשינן כד יאמרון להון, וכאן נמי הפי' לכן אמור כד יאמרו לו שיהי' ישראל מרוצים אז הנני נותן לו את בריתי שלום ואבל לא ע"י מחלוקת [וראיתי ברבינו בחיי שכ' לכן אמור רמז למה שנא' בברכות כהנים אמור להם ולא כ' מה כוונתו ואפשר שכוונתו כך] ולר"א אר"ח הנ"ל דסובר דנתכהן פינחס מיד י"ל הפי' לכן אמור כך, דהנה דרשינן בעל מום שעבד עבודתו פסולה כשהוא שלם ולא כשהוא חסר ויו דשלום קטיעא, ולפי"ז י"ל דהי' כאן שתי אמירות, א' הנני נותן לו את בריתי שלום כפשוטו גוף הכהונה, וא' שלם כשהוא שלם ולא כשהוא חסר. ואי' במדרש פנחס בן אלעזר וגו' כמו שהביא רש"י שהי' השבטים מבזים אותו שאבי אמו פטפט עגלי' לע"ז לכך הכ' מיחכו אחר אהרן, דהיינו שלא הי' פינחס אוחז מעשה מע"ז בידו רק הוא מיוחס אחר אהרן, ואיתא בגמרא אך לא יעלו כהני הבמות אל בית ה' כהנים ששמשו לדבר אחר הרי הן בעלי מומין חולקים ואוכלין ולא מקריבין וזה הי' טענת השבטים שפטפט עגלים לע"ז והוי בעל מום ופסול לעבודה, וגם המעשה הזה שהרג לזמרי הי' כמו עבודת קרבנות כאי' במדרש ויכפר על בני ישראל כל השופך דמן של רשעים כאלו הקריב קרבן ואמרו השבטים שלא הי' עבודת פנחס ראוי וכשר שהרג לזמרי, משום דהי' בעל מום מחמת ע"ז ופסול ולכך בא הכ' ויחסו אחר אהרן שלא הי' פנחס בעל מום שהוא מיוחס אחר אהרן ואינו אוחז מעשה אבי אמו בידו, וע"ז שייך אח"כ לכן אמור וגו' שלום, והויו קטיעא כשהוא שלם ולא חסר דאם הי' בעל מום באמת הי' עבודתו פסולה אבל פנחס באמת הי' שלם כאהרן, ולפי"ז לא צריכנא תו לומר דהפי' לכן אמור כד יאמרון לו דיש לנו פי' אחר כנ"ל (דהי' שתי אמירות למשה שיאמר לישראל א' גוף הכהונה וזה וידבר ה' וגו' לאמור ועוד האמירה שלא יהי' הכהן בעל מום וזה לכן אמור וגו' שלום כשהוא שלם ולא חסר ואינו מיותר) ולפי"ז זה כוונת המדרש בדין היא שיטול שכרו, ולא כשירצו רק מיד, וגם הוא בדין (שפנחס הי' שלם ולא הי' בעל מום כסברת השבטים, וזה גופא הפי' של לכן אמור וגו' כשהוא שלם כהנ"ל אבל אין הכוונה כד יאמרו לו וא"כ יטול שכרו מיד) והנה מה שנתעצל משה ונתרשלו ידיו יש לומר משום שהי' מבזים אותו בת יתרו מי התיר לך ומשה לפי שהי' עניו מאוד מכל האדם לא הי' יכול להשיב ולהתנצל את עצמו שלא יחשב כבעל מום כמו שמצינו הנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים (והיינו אף שיש להם מה להשיב) עליו הכ' אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו ולכך משה שהי' תופס במדה זו לא הי' אפשר לו מה שנוגע לפחות כבודו להשיב כלל, והמהרש"א בחוד"א כ' במס' סוטה דף כ' לכך לא ידע איש את קבורתו משום שגופו הי' רוחניות ולא הי' גשמיות כלל ולא הי' לו מקום ע"ז העולם ולא קלטו הארץ, וזה זכה משה לפי הנ"ל משום שהי' מהנעלבים ואינם עולבים, ומעתה א"ש המדרש ולפי שנתעצל וגו' והיינו משום שהי' שהי' מהנעלבים וגו' שומעים חרפתם ואינם משיבים ועליהם הכ' אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו ולא הי' גשמיות כלל לכך לא ידע איש את קבורתו, ועיי':

בהפטורה דברי ירמי' וגו' הנה לא ידעתי דבר כי נער אנכי ויאמר ה' אלי אל תאמר כי נער אנכי כי על כל אשר אשלחך וגו' וקשה הכונה, והנה רש"י תירץ באמת שפיר ואבל כמה פנים לתורה, ועוד שם ויהי דבר ה' אלי לאמר מה אתה רואה ירמי' ואמר מקל שקד אני רואה ויאמר ה' אלי הטבת לראות כי שוקד אני על דברי לעשותו, ושמעתי לדקדק מהגאון בעל שמן רוקח ז"ל מה הטבת לראות וכי ח"ו שמח השי"ת בפורענתן של ישראל ועוד שם ויאמר ה' אלי מצפון תפתח הרעה על כל יושבי הארץ מאי הרמז של מצפון, ואח"כ מסיים הלוך וקראת באזני ירושלים לאמור כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר וגו' מה תרמוז נחמה זו על פורענות הנ"ל, ונראה הנה כתיב באיכה זכרה ירושלים ימי עני' ומרודי' כל מחמודי' אשר הי' מימי קדם בכפל עמה ביד צר ואין עתר לה ראוה צרים שחקו על משבתי' ויש לדקדק דהך בנפל עמה הי' לו לאמור קודם כל מחמדי' והכי הול"ל זכרה ירושלים ימי עני' ומרודי' בנפל עמה ביד וגו' כל מחמדי' וגו' וגם י"ל מאי ואין עוזר לה, ומאי זה ראוה צרים שחקו על משבתי, ומאי השייכות, ואח"כ אמר חטא חטאה ירושלים וגו' ואי' במדרש איכב שם עכו"ם אינם חוטאים אלא אעפ"י שחוטאים אינו כלום אבל ישראל חטאו ולקו על כן לנדה היתה, וצ"ב, וגם לשון הפסוק אח"כ כל מכבדי' הזילוה כי ראו וגו', וגם מדרש הידוע כי ה' הוגה על רוב פשעי' יכול על מגן ת"ל על רוב פשעי' והיא תמוהא ונקדים גמרא בש"ס דברכות דף ז' ואר"י משום ר"י טובה מרדות אחת (פי' רש"י לשון רדוי והכנעה שאדם שם על לבו מאליו) בלבו של אדם יותר מכמה מלקיות שנאמר ורדפה את וואהבי' וגו' ואמרה אלכה ואשובה אל אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה, ור"ל אמר יותר ממאה מלקיות שנאמר תחת גערה במבין מהכות כסיל מאה ע"כ, ועיי"ש בחי' הרי"ף שהקשה במאי פליגי והיכא ילפינן מקרא דורדפה וגו' שהמרדות הוא טובה מוולקיות, וכן קרא דתחת גערה במבין לא מיירי במרדות לבו של אדם אלא שהגערה הוא טובה ממלקיות ועיי"ש מה שתירץ ואפ"ל דהנה בפירש מרפא לנפש על חובת הלבבות סוף שער הבטחון הביא בשם ר' סעדי' גאון ז"ל (הועתק בסוף הספר חובת הלבבות המאמר מספר האמונות לרבינו סעדי' גאון ז"ל) הבטחון על גאולת ישראל אי"ה בב"א דכמה פסוקים הכתובים על גאולת ישראל והרבה נחמות ועדיין לא נתקיימה לא מהן ולא מקצתן ובודאי השי"ת לא יכזב וההוא אמר ולא יעשה וכו' עיי"ש בארוכות ומסיים אבל אנחנו מאמינים באמונה שלימה כמו שהוכיחו כל הפסוקים וכן קבלו חז"ל שהשי"ת שם לגאולתנו שני זמנים א' זמן התשובה כמו"ש והי' כי יבואו וגו' כל הפרשה כולה והב' זמן הקץ ואיזה מהן שיקדים תתחייב הקץ והגאולה אם נשוב קודם הזמן יגאלנו קודם ואם לאו מוכרחין אנו לעמוד בגלות עד זמן הקץ ואז יכריח אותנו עד שנשוב שהוא לא הגלהו רק מפני חטאתינו ואיך יגאלנו בחטאתינו וארז"ל אם ישראל עושין תשובה נגאלין ואם לאו הקב"ה מעמיד עליהם גזרות קשות והם עושין תשובה ונגאלין ואמר אני ה' בעתה אחשנה זכו אחישנה וגו' ע"כ היוצא מזה שיהי' הגאולה ע"י תשובה דוקא והתשובה יהי' או ע"י עצמם שישימו לב לשום לאביהם שבשמים, או ע"י מלך קשה כהמן ח"ו ויכריח אותנו אל התשובה, אמנם יש לראות מה יהי' הסיבה לתשובה מעצמם וכי אפשר שיהי' מאהבת ה' בעודנו משוקעים בגלות הזה שיתעורר לבבינו לאהבה את ה' לעשות תשובה ולומר שהסיבה שנתעורר לשוב מעצמנו הוא שנשום אל לבנו מה תכלית שלנו בגלות הזה להתגורר בארצות אחרים ושה פזורה ישראל בין ע' אומות וכדומה לאלה הדברים בהעלות על לבנו ועמדנו בגלות זה יניע את לבבנו כנוע עצי יער לשוב אל אבינו שבשמים, וזה יעלה רוח טהרה בתוך מחנה העבריים שיתנוצץ בקרבם רשפי אש שלהבת להטיב מעשיהם ולשוב אל דרך המלך ממההקב"ה הלא לא גדלה צעקתינו כשנעריך אותנו ומעמדינו נגד גויי הארץ אשר אנחנו יושבים בתוכיהם, אדרבה הלא כ' חובת הלבבות למופת אל השגחת השי"ת עלינו בראותינו מעמדנו בגלות הזה הלא טוב לנו מהגוים אבל אמת כשנעריך עצמינו נגד הגוים אין לנו להתאונן כ"כ ואבל כשנעריך עצמינו עתה נגד מעלותינו כשהינו יושבים על אדמתינו ארץ הקדושה והשרית השכינה ורוח הקודש ותורה וחכמה ועשירות, יש לנו להתאונן ולהתאונן הרבה מאין הפוגות בראותינו כמה מעלות אחורנית ירדנו ונפלנו עד לארץ מאגרא רמה לבירה עמוקתא וכל טוב שהי' לנו בגוף ובנפש חלפו הלכו להם ואינם ומה שבאמת אין אנו מעלים על לבבינו זאת ולצייר לנו כל הטוב שהי' בידינו ואז כדי שעי"ז נתעורר לשוב משום שכבר נשכח הטוב ההוא שהי' לנו ואין אנו מרגישים ההבדל שיעשה התפעלות בנפשינו, ואבל אם היינו שמים על לבנו את זה הי' יותר מכריח אותנו אל התשובה ממכות ויסורין וכן אמרו החבירי' לאיוב כי על זה בחרת מעוני טוב זה היסורין לך מעוני, וכבר כ' רש"י שם אדם שהי' עשיר ועומד על המקח ואין לו במה ליקח גרע מיסורין, וזה כוונת הגמרא טובה מרדות אחת בלבו של אדם היינו שמשים על לב מה שהי' ומעמדו עתה בעת הצר לו זה טובה מכמה מלקיות ועושה פעולה יותר לתשובה, ומביא ראי' ורדפה את מאהבי' היינו שמבקש את הנאהב לו ואת הרגלו ולא ימצא ואמרה אלכה ואשובה אל אישי וגו' ור"ל מביא תחת גערה במבין, מבין אינו מורגל שיגערו בו ולכך רע רע לו הגערה מהכות כסיל שהורגל תמיד בזה מאה:

ובזה י"ל הכוונה בפרשת נצבים שאמר משרע"ה והי' כי יבואו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה וגו' והשבות אל לבביך וגו' וקשה תיבת הברכה למה הוא באה כאן הלא לתכלית הכוונה שישובו הי' די' באמרו הקללה ואבל להנ"ל א"ש כשנערוך הברכה שהיינו בה מקודם נגד הקללה עתה אז נקל לשוב בתשובה כי הקללה בעצמה לא תפעול כ"כ אל התשובה כמו אם נערוך לפנינו הברכה אז כבין מעמדנו ונדע שהוא קללה ויבואנו אל התשובה, ואבל זה תינח בזמן שזוכרין עוד מהטוב שהי' לנו, ואבל עתה לנו בעו"ה כבר נשכח כל השבע וכל הטוב שהיינו ברום המעלית ולא נזכר עוד, וזה כוונת הכתובים באיכה הנ"ל, זכרה ירושלים ימי עני' ומרודי' אז עדיין זכרה כל מחמודי' אשר הי' מימי קדם, ואבל בנפל עמה ביד צר (היינו שכבר הוא נפלה בגלות ועשוקעי' בתוכה זה כמה) כבר נשכח הדבר ולכך ואין עוזר לה (שתתעורר אל התשובה כיון שאינה זוכרת הטוב, וחושבת שלא חסר לה וכל טוב אדוני' בידה כנ"ל) ודי לה בזה שאומרים ראוה צרים, דהיינו לפני זמן הזה ראוה צרים שחקו על משבתי' וגויי הארץ הי' מבזים אותנו מכל עבר ופנה ורדו איתנו בגזירות קשות בגוף ובנפש, ועתה שאינם מבזים איתנו אדרבה מחזיקים אותנו וטוב הארץ גם לנו הוא כמונו כמוהם באין הפרש ומטיבים אתנו ליתן לנו רשות לכל דבר, כלום חסר לנו, ודי לנו בזה ישועה ונחמה, והיינו משום שכבר נשכח הטוב האמתי שהי' לנו מימי קדם, ועד"ז בעצמו ג"כ החסרון מה שאין אנו עושים תשובה על חטאתינו כי גם זה נשכח מאתנו איך יהי' הישראל עובד ה' ואיך הי' בשנים קדמוניות אנשים כשרים והגונים עובדים את ה' בכל לבבם ובכל נפשם וכבר אמרו חז"ל אם הראשונים וגו' ואם הראשונים כבני אדם וגו' ואנן מה נענה בתרייהו, וזה החסרון בדורנו שאנו סוברים שדי בעבודתינו המעט כאשר האריכו בזה הספרי מוסר, וכמה חטאים אשר לא נחשבים לנו לחטאים כלל ואדרבה אנו חושבים כי טובים אנו מאבותינו וזה כוונת המדרש כי ה' הוגה והי' קשה לי' למה לי על רוב פשעי' והלא נדע שהשי"ת צדיק בכל דרכיו ולא הי' לוקה על מגן לכך קאמר המדרש דאינו כן, רק יכול על מגן ודאי יבוא עת שיאמרו על מגן וכל דור ודור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאלו נחרב בימיו ועתה אנו סוברים כי הוא על מגן וראוים אנו שיביא משיח בימנו, ת"ל על רוב פשעי', שהוא על רוב פשעי' ואי לאו כן ודאי הי' בא וזה הכוונה חטא חטאה ירושלים, או"ה אינן חוטאים אלא אעפ"י שחוטאים אינו כלום דהיינו באמת אינו כלום שמעולם לא היו טובים ואבל ישראל חוטאים ואינם לומדים ממעשה הראשונים כשהיו טובים ולכך לקו על כן לנדה היתה, כל מכבדי' הזילוה במה הזילוהו ומפרש בסיפא דקרא גם הוא נאנחה דהיינו שנדמה לנו וזה כבר נפילה גדולה לנו ובזה גופא ותשב אחור ודרשינן במדרש אחור מן הכהונה ומלכות הכוונה כנ"ל שאנו שוכחים הטוב שהי' לנו אז כהונה ומלכות והבן, וזה הי' כוונת ירמי' נער אנכי ולא ראיתי בטובתן ומה אזכיר להם שיתעוררו לתשובה, והשיב השי"ת כי על כל אשר אשלחך וגו' אני אגיד לך את אשר הי' בטובתן, ואח"כ אמר הטבת לראות כי שוקד אני בעודם זוכרין את הטוב שהי' להם אולי יתעשתו ויתנו את לבם לשוב לאביהם שבשמי' בעודם זוכרין את הטוב וזה הוא ההטבה ששוקד אני למען שיהי' להם בנקל שיתעוררו אל התשובה, ואח"כ אמר מצפון תפתח הרעה היינו על הצפון מאתם שאינם יודעים ואינם מחשבים לעברות ואומרים לא חטאנו ושייך על זה הנחמה זכרתי לך חסד נעוריך שהיינו הולכים במדבר מטוב בשבתנו על סיר הבשר ומדבר נגד זה אעפ"י שאין אנו זוכרים הטוב שהי' לנו יכפר השי"ת ויגאלנו בב"א:

תוכן העניינים

באר יצחק עהת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה