באר יצחק עהת· רבי יצחק ביליצר
פרשת בלק
וירא בלק בן צפור את כל אשר עשה ישראל לאמורי ויגר מואב מפני העם מאוד כי רב הוא הדיקדוקים רבו, תיבת כל מיותר והול"ל את אשר עשה וגו ב') שמשנה מישראל לעם, ג') כי רב הוא צ"ב, והקושיא ידוע הא כתיב אל תצר את מואב ונראה הנה איתא בגטין ל"ח ע"א אמר ר"ל מנין לעכו"ם שקונה עכו"ם למעשה ידיו שנאמר וגם מבני התושבים וגו' מהם תקנו אתם קונים מהם ולא הם קונים זה מזה לגופו יכול אפילו למעשה ידיו ג"כ לא אמרת ק"ו מה עכו"ם קונה ישראל למעשה ידיו עכו"ם בעכו"ם לכ"ש ופריך ואימא ה"מ דקנה למע"י בכספא אבל בחזקה לא (ואמאי אמרת לעיל דשבאי קונה עכו"ם) אמר ר"פ עמון ומואב טהרו בסיחון (וחזינן דסיחון קנה לעמון ומואב בחזקה והי' מותר לישראל ליטול מהם) ועיי"ש תו' בד"ה אבל דמה דמסיק כאן דעכו"ם קינה עכו"ם בחזקה מיירי בחזקה של כיבוש מלחמה (ולאפוקי מפרש"י דהיינו חזקה של עבדות הלבשה הנעלה רחיצה) יעיי"ש וקשה לי מש"ס דסנהדרין ד' נ"ט דאמרינן דנכרי לאו בני כיבוש נינהו ואח"כ מצאתי קושיא זו בתשוב' חת"ס חיו"ד תשובה י"ט ותירץ ב' תירוצים יעיי"ש ולי נראה לתרץ בפשטות דבסנהדרין מיירי לענין כיבוש גופא דאהא דאמרינן שם ליכא מידי דלישראל שרי ולב"נ אסור פריך והרי יפ"ת ומשני התם משום דלאו בני כיבוש נינהו ופרש"י לא נתנה ארץ לכבוש רק לישראל שאף לישראל לא הותר יפ"ת אלא במלחמה ע"י כיבוש ומשו"ה אמרינן שפיר דלאו בני כיבוש הם לקנות הגוף שיהי' מותר ביפ"ת והכא בפירש אמר דרק למעשה ידיו קונה עכו"ם לעכו"ם בחזקה ולא לגופו וא"ש דברי התו', אמנם תירוצי נכון אי אמרינן קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי דאי קנין פירות כקנין הגוף לית לן לחלק ולומר דלמע"י הם ב"כ כיון דלאו ב"כ נינהו לגופא גם למעי' אית לן לומר דלאו ב"כ נינהו וכח אחת להם, והנה בש"ס דב"ק דף פ"ח ע"ב הקשו תו' אי קנין פירות לאו כקנין הגוף איך הביאו בכורי' אפילו לאחר חלוקת יהושיע והאחין שחלקו לקוחות הן ותי' דע"י הדיבר שאני יעיי"ש וצ"ל כן אי אמרינן דא"י ירושה הוא לנו מאבותינו אבל אי לאו ירושה רק שהקב"ה נשבע לאאע"ה לתת הארץ לבניו אחריו לא קשה מידי, והנה הרמב"ם בפ' ד' מהלכות בכורים ה' ג' כ' הגר מביא וקורא שנאמר לאברהם אב המון גוים נחתיך הרי הוא אב לכל העולם כלו שנכנסין תחת כנפי השכינה ולאברהם היתה השבועה תחלה שירשו בניו את הארץ ע"כ וכ' הכ"מ דכונת הרמב"ם דאעפ"י שאברהם אב לכל העולם לא נטלו הגרים חלק בארץ מפני שבתחלה קודם שנאמר לו כי אב וגו' היתה השבועה וכו' נמצא שלא זכו בה אלא בניו ממש ואולם הא תינח אם נוטלים הארץ מכח השבועה שנשבע הקב"ה לאברהם לתת את הארץ לזרעו אחריו וא"כ אין בכלל רק הבנים ממש שהי' אז בניו בשעת השבועה ולא להגרי' שנתגיירו אח"כ אבל אי מכח ירושה מאבותינו א"כ גם הגרים שנכנסין תחת כנפי השכינה בכלל ירושות הארץ ודומה לאדם שקונה נכסים ויש לו בנים אח"כ וכי לא יטלו אותן בנים ירושה מאלו הנכסים וכל מה שיש לו במותו לוקחין כל בניו והוא פשוט ומעתה זאת תורת מקראי קודש וירא בלק בן ציפור את כל אשר עשה ישראל לאמורי ר"ל שנטלו מסיחון גם ארץ מואב וקשה הא כתיב אל תצר את מואב וצ"ל עמון ומואב טהרו בסיחון וקשה הא עכו"ם לאו בני כיבוש נינהו וצ"ל למעשה ידיו יש כיבוש וכיון שקנה סיחון את ארץ מואב לפירות שוב שפיר יכולים ישראל ליטול מסיחון דכבר קנה סיחון את הפירות מארץ מואב וליכא משום אל תצר את מואב ועכצ"ל דקנין פירות לאו כקנין הגוף וקשה איך יבואו ביכורים אפילו מיד וצ"ל א"י לאו ירושה הוא לנו מאבותינו רק מכח השבועה (ותי' התו' לא ס"ל לבלק) וא"כ גרים לא יטלו חלק בארץ כדברי כ"מ הנ"ל ומשו"ה ויגר מואב מפני העם היינו הערב רב שנתגיירו ונתיספו על ב"י כי רב הוא והם לא יטלו חלק בארץ ויביא עליו והבן: הנה בפרשה זו יש הרבה דיקדוקים וגם מה שמתחלה אמר השם לא תלך עמהם ואח"כ אמר אם לקרוא וכו' קים לך אתם וגם בלק שנה את טעמו שבלק שלח אליו הנה עם יצא ממצרים והוא אמר להשם הנה העם וכו' ונראה בהקדם את אשר כתבתי כבר שיראת בלק הי' העיקר מהערב רב כי גרים אינם נוטלים חלק בארץ וילכו בסביבות, והציוי אל תצר את מואב לא הי' רק לישראל, וג"כ אי' בתרגום יונתן כי המלאך הראה לבלעם איך שאין לו לעבור להרע לישראל כי נשבע ליעקב אם אעבור, ולפי"ז א"ש כי בלק שלח לקלל כ"י כולם וגם בלעם רצה בכך רק שטעה שאין הכל גלוי לפניו ואמר להשי"ת שאינו רוצה לקלל רק הערב רב ולא ישראל ולכך שינה ואמר העם היוצא ממצרים דהיינו הערב רב אולי אוכל וכו' וגרשתיו ואבל השי"ת היודע תעלומות ידע רוע דעתי ורמז לו לא תלך עמהם לא תאיר את העם כפי שאמר לו ורמז לו כי ברוך הוא שישראל וראי לא יקלל, והנה הוא חטא ורצה לעבור על מה שנשבע ליעקב וטען לפני השי"ת כי אינו הילך רק לקלל ערב רב ולא ישראל ואח"כ אמר לו השי"ת אם לקרוא לך היינו על מה שמותר לך לילך שבאמת אין אתה הולך רק על מה שהוא מותר לך שלא נשבעת עליו לך אתם ואך את הדבר וגו' כי גם איתם לא תקלל רק על דעת זה אתה רשאי לילך כי אינך מושבע עלי' ואבל בלעם עדיין הלך באמת לקלל את ישראל ועבר על השבועה ולכך עמד המלאך לשטן לו וע"ז אמר חטאתי באמת חטאתי שהלכתי לעבור על השבועה כי לא ידעתי שהכל גלוי לפניו ואחבא לומר שאינני הולך לקלל רק הערב רב כי אתה נצב לקראתי בדרך ע"ז שאתה לקראתי בדרך שלא אילך ע"ז ועתה היינו שעושה תשובה ואינו הולך שוב ע"ז הדיעה להרע לישראל, ואם רע בעיניך גם זה לילך לקלל הערב רב אשובה לי וע"ז הדיעה אמר לו המלאך לך עם האנשי' ואבל באמת בלעם עוד הלך להרע לישראל וחטא עוד נוסף על השבועה ועיין היטב כי נתיישבו הרבה דיקדוקי':
בהפטרת פ' זו אמרתי בימי אלול והי' שארית יעקב בקרב עמים רבים כטל מאת ה' כרביבים עלי עשב וגו', והי שארית יעקב בגוים וגו' כארי' בבהמות יער ככפיר בעדרי צאן וגו' דהנה הב"ל אמר דבכל דבר הקיום יותר ההתחלה בכל הדברי' מצינו ויהי' בימים הרש"ם ההם וגו' ויאנחו מן העבודה אף שמתחלה לאחר שהי' בימי יוסף כבני מלכים הי' בודאי קשה להם העבודה אעפי"כ לא יאנחו עד אשר הי' קיום ימים רבי' ואי' יברכך ה' וישמרך וכ' רש"י הקב"ה נותן ושומר וכן אמרו מהר לשמוע מהר לאבד יצא שכרו בהפסדו קשה לשמוע קשה לאבד יצא הפסדו בשכרו כי קיום הדבר הוא יותר בכ"ד א"כ יש לראות לאחר שהגלות בעו"ה ממשיך שנה אחר שנה זה כמה הי' לנו לדאוג ולצער יותר ואנחנו רואים כי אינו כן ואדרבה אבותינו הי' יותר מצערים ומרגישים הגלות ומר להם, אולם אם הי' עלינו ר"ל גזירות רעות כאשר הי' מימי קדם היינו מצערים ומרגישים הגלות ואבל עתה כי אנו ביניהם ברשיון כגוי הארץ שקורין מאנסעפורט] ולא חסר לנו ביניהם מה לנו לצער אם לא חסר בעניני העולם ומה שחסר הנוגע בתורה ובמצות וחסרון העבודה בעו"ה לא אכפת לנו ולאו כולם מבינים חסרון זה חוץ איזה יחידי סגולה ואלו באמת מתמרמרי' ומצערים ומתחננים, אילם כתיב בתורה זכור ימות עולם ומעולם הי' כמה פעמים ישראל במדרגה גדולה וחטאו אז לאחר שנתמלא סאתם בא המפלה במדבר חטאו בעגל ולאחר שחטאו גם במרגלים נגזר הגזירה אף שמצינו כי לעת העגל עלתה גזירה זו במחשבה ואח"כ בהיותם בארץ מצינו כמה פעמים בעת השופטי' שעלו וירדו ובימי דוד ושלמה שהי' גדולים ואח"כ ירדו מטה עד שמלאו הסאה וגם לאח"כ ובהיותינו בגלות מצינו כמה פעמים שהי' ישראל ביניהם כמו פרשים ושרים ברום המעלה ואח"כ בא צרות רח"ל בגירש והרג ואבד ע"כ אין לנו להסמך ע"ז ובעו"ה עתה שמחמת השוואה הזאת עמדו אנשי בליעל לשנות מנהגים להשוות א"ע לגוים אותן קאר שולען ונעלאגען אבל מרה תהי' באחרונה והלואי שיקדים השי"ת הגאולה, וע"ז אמר הנביא והי' שארית יעקב וגו' כטל מאת ה' כרכיבים וגו' אבל לא יקווה לאיש שלא יעשה בטחונם בזה ולא ייחל לבני אדם היינו שלא יתחללו א"ע להדמות לבני אדם [שלא יקוה לאיש יהי' לשון קו כקו המדה היינו גלייכשטעללען] ואז אם יעשו כן והי' שארית יעקב ככפיר בעדרי הצאן היינו שאנחנו מושול בהם ואבל אם נחזיק ח"ו כולנו בהחדשות כמו אלו חדשי' מקרוב באו להתדמות ליושבי הארץ ולעשות כמעשיהם אז מרה תהי' באחרונה ועיי' בספרי' ונמצא כי תמיד הי' בגלות הגירושין והצרות ע"י שהיו מתדמים לגוים בלימודים ספרים חצונים או להגדיל המלבושים ותכשיטים היקרי' ולעשות כמעשיהם בתענוגים כאשר עתה אנו עושים והשי"ת ירחם ויחזק את לבנו לעבודתו:
והי' אדום ירשה והי' ירשה שעיר אויביו וישראל עשה חיל וגו' ויש לדקדק כפל הלשון והי' אדום ירשה ועוד הפעם והי' ירשה וגם כי הלשון שעיר אויביו יש לפרש בתרי אנפין או לשעיר אויביו או שעיר לאויביו, והנה בשבוע הבע"ל י"ז תמוז מתחילין הימים להתאונן ולכאורה קשה אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהנה ומה לנו להתאונן ולהתאבל, אמנם ידוע לכל מי שיש לו מוח בקדקדו דלא נ"ו להשי"ת וכך יכול להוציא אותנו ולבנות בה"מ ולגאול אותנו כמו שהי' יכול לשמור שלא יחרב ושלא לגלות אותנו, ובזה י"ל הפסוק הן לא קצרה יד ה' מהושיע ולא כבדה אזנו משמיע כ"א עונותיכם הי' מבדילים בינכם לבין וגו' וחטאתיכם הסתירו פנים וי"ל דהו"ל לומר להושיע ולשמוע וגם דקדקו לבין דלכאורה עפ"י דוקדק לה"ק כשרוצים לחלק בין ב' דברים בזמן ההוה אומרים בין ובין כמו בינו וביניכם אבל בזמן העבר והעתיד שייך לבין וא"כ הי' לו לומר כאן ובין וגם דקדקו לשון פנים הול"ל פניו כמו שאומר אזנו וגם ידוע כי אם שנים מתאמצין אחד על אחד ובא אחר והציל א' מהם שייך לומר הושיע לו ואבל כשמושיע לו להתגבר על האחר לא הוי רק תשועה רק התגברות או התגדלו וה"ק אמר הנביא הן לה קצרה יד ה' לגאול מהושיע ולא כבדה אזנו משמוע אז כ"א עונותיכם הי' מבדילים וגו' לבין וגו' כאז כן עתה וגם פנים שייך ב' פעמים, ולפי"ז ע"כ כמו שעונותינו גרמו שלא נבנה כמו דאי' בגמר' כל דור ודור שלא נבנה ביהמ"ק בימיו כאלו וגו' ויש להאריך בתוכחה ולא עוד אלא מה שאנו עושים מצות אינם בכוונה גמורה ולא באמת לש"ש רק כמצות אנשים מלומדה ובזה יש להבין הפסוק תיסרך רעתיך ומחשבותיך תוכיחך ודעי וראי כי רע ומר עזבך וגו' ולא פחדתי עליך וגו' דקדקו מה שאמר ולא פחדתי הול"ל ולא פחדת ממנו ולהנ"ל י"ל דאעפ"י שפוחדים מהשי"ת ועושים מצות ואבל אם אינם עושי' לש"ש שייך לומר ולא פחדת עליך דהיינו שאינם גמורים וג"כ י"ל עפ"י מש"כ בחוה"ל הללו שעושין עברות שדומין לקטנות אבל אין קטנות לעברה שאין להביט אל העברה אלא מי שאמרה וממרה את דבריו ולכך לא אמר ולא פחדת ממנו דהא פחד ואבל לא פחדתי עליך, ע"כ יש להתאונן [והעיקר שאין לגלוח הזקן והראש כי הוא עיקר לאבלות והטעם כמיש"כ הרמב"ן בפ' נשא בענין הנזיר שהגידול השער תוליד דאגה בלב איש והייתי מקשה בדרך הלצה בעו"ה הנשים מגדלין השער ואינם דואגים ככל אולם התי' היצה"ר משוה כל דבר עקש למשור והוא מתרץ גם קושיא זו] והנה מה הוא החרדה הגדולה הלזו הלא גם עתה שאנו בגלות ת"ל לא חסר מאומה מי שהוא עשיר יכול להתענג גם פה ומי שהוא עני גם שם לא יחדל אביון מקרב הארץ, אולם יש להבין בזה עפ"י ד' דברים מה היא ההתאונות הא' אם אפילו במחשבה זו שזה עיקר עוה"ז לאכול ולשתות לשמוח בתענוג אכול ושתה ולראות בטוב לקבוץ ממון אין אנו יכולים לצייר לנו כלל גודל התענוג והטוב שהי' לאבותינו בזמן שהי' עושים רצונו של מקום והי' יושבים על אדמתם איש תחת גפנו ואין לדמות כלל למעמד האומות אעפ"י שהם יושבים על ארצם כי הי' אז כל טוב העולם בא לאי' וכלם הי' כפופים תחת רגלי ישראל ובזה י"ל הפסוק זכרה ירושלים ימי עני' ומרודי' כל מחאודי' שהי' וגו' בנפול וגו' יש לדקדק דהול"ל בימי עני' וג"כ קשה לאחר שאמר כל מחאודי' שוב חוזר ואומר בנפול עמה וגו' ולהנ"ל א"ש דה"ק זכרה ירושלים ימי עני' היינו זאת הם זוכרים כל מחמודי' היינו ונחשב להם זה כי זה כל מחמודי' ולא הי' להם יותר ואבל בנפול עמה ביד צר ראוה צרים שחקו על משבתי' איך כשבת הכל, והב' כי אין זה עיקר והעיקר שנברא אדם הוא לעסוק בתורת ה' ולהתחכם להכיר הבורא הכל יש מאין כ"א לפי מדרגתו וזה היא תענוג גדול ונמשול משל קרוב אם בני אדם מדברים יחד באיזה ענין שיהי' ועלה בדעת א' מהם להשיב איזה תשובה נכונה מה מאוד הוא שמח בענינו ואיך יהי' עוד שמחת העוסק בחכמה ולא עוד בתורה החביבה תורת ה' תמימה אשר מקור נחצבה הוא מצד נפש הישראלי איך תגדול שיחתו בעסקו לשמה ואין לשער כלל גודל תענוג זה ואיך הנביאים הי' אומרים שהי' בפיהם כדבש, ובזה י"ל פי' הפסוק שאמר שלמה המע"ה ואמרתי אני בלבי אני הנה גדלתי והוספתי וגי' ואף חכמתי עמדה עיין ברש"י ותרגום ולהנ"ל י"ל לאחר שחשב כל התענוגי' שהי' לו אמר ועכ"ז אף חכמתי עמדה לי שגם תענוגי החכמה שהי' לי ומי יהי' לו שמחה יותר ממני שנא' בו ויחכם מכל האדם, הג' מה שאנחנו בעו"ה תחת ממשלת האומות ואין לנו שלטנות אפילו אם יהי' מושכל ומוחכם הישראל בגלות הלא לא ישיג שום שררה ומזה יש תוכחה מגולה לאוסר העוסקים בחכמותיהם ומה להם בזה כ"א. זמן בחנם ואפילו יחכמו יותר ויחכמו נגד בחכמותיהם כהנה וכהנה לא ישיגו רק איזה משרתת או ללמוד עם נערים ולא שום שררה באמת טוב להם לעסוק בתורת ה' ויש לו תקוה לעוה"ב וא"ת מפני עוה"ז הלא לא לחכמים לחם ולא לנבוני' עושר הכל מאת ה' וזה מאמר הנביא ירמי' ע"ה גם חסידה בשמים ידעה מועדי' ותור סוס ועגור ידעה עת בואנה ועמי לא ידעו תורת וגו' ואיך תאמרו חכמים אנחנו ותורת ה' אתנו אכן לשקר עשה עט שקר סופרים הנה בדבר ה' מאסו וחכמה מה להם ועיין כי זה באמת כוונת אלו הפסוקים הד' צריך להבין מקודם הטובה שעשה לנו השי"ת בגלות הזה וממילא נודע מה יש להתאונן הנה זה ידוע כל הנקרא בשמי לכבודי בראתי יצרתי אף עשיתי שהכל תלוי בשמו של הקב"ה סוד עולם האצילות ואח"כ בא השפע לעולם הבריאה ואח"כ לעולם היצירה וממנו לעשי' ושמותיו של הקב"ה עולם אצילות זה הוא סוד התורה והכל תלוי בתורה שבכתב ותורה שבע"פ סוד הקב"ה ושכנתי' וכל הזמן שישראל בתורה ובעבודת ה' כמו שהתורה שלפנינו מלובש בגשמיות מעורר למעלה והשפע יורד למטה ואבל לאחר שגרמו עונות ונסתתמו מעיני השפע זהו סוד גלות השכינה שאין לו דרך להשפיע כרצונו ית"ש כי מה"ד אינו מניח וזה הסוד אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי והנה ע"כ השי"ת לקיום העולם צריך להשפיע איזה שפע לעין שרי אומות ותהי להיפך מתחלה הי' הכל יונק מישראל כל האומות ועתה בעו"ה אנו צריכין לינק שפע משאר אומות וזה הטובה גדולה שעשה לנו השי"ת לגלותנו בין האומות כי אם הי' אנחנו נשארי' בא"י ולא יותן לנו השפע א"כ אנו כחרבין ח"ו מכל וכל לכך הי' השי"ת גולה אותנו לבין האומות כדי לאכול עמהם בטובתם ואפילו אותן שבא"י צריכין לינק שפע קדושה מחוץ לארץ, וזה יש להבין בפ' בחקתי שאמרתי וזכרתי להם ברית וגו' והארץ תעזב מהם ותירץ את שבתותי' וגו' ואף גם בהיותם וגו' שקשה שסדר הפסוקים נחמה ופורענות ועוד נחמה וגם לשון ואף עיין בש"י ולהנ"ל א"ש דה"ק והארץ תעזב מהם וזה יהי' פעולה לגאול אותם ותירץ את שבתותי' ואף גם זאת יהי' פעולה במה שיהי' הארץ נעזב מהם כי בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים וגו' לא כן אם הי' נשארים בארצם הי' נחרבין ח"ג מכל וכל, ומזה יש להתבונן מה טובה עשה השם לנו לגלותינו בין האומות ומה שיש להתאונן איך הוא צר וגלות השכינה ושפלותינו שאנו צריכין לינק מתחת תמצית אומות העולם אמנם ב"ם וב"כ מה טוב עשה ה' אתנו ובכל זמן רואה השי"ת איך ייטיב לנו, וזה שאמר בלעם שראה זה והי' אדום ירשה היינו בכל זמן אדום הוא ירשה ואמר איך והי' ירשה שעיר אויביו היינו כשהם ירשה לשעיר אויביו באותו זמן ששעיר יורש לאויביו, הוא ג"כ ירשה לאויביו (ושני הפירושים אמת ומשו"ה סתם התורה לרמז כן והבן) שישראל יונקים עמו שפע שלו וירד מיעקב ואם השלטנות ביד יעקב והאביד שריד מעיר אין לו לאדום עמו כלל וממ"נ תמיד יעקב טוב לו ואדום ירשה לו ג"כ כמו הוא לו ואם השלטנות מיעקב הכל שלו אי"ה בב"א והבן:
עתה ילחכו וגו' תיבת עתה יתפרש עפ"י משארז"ל עתיד משה להיות משיח ודאג בלק אולי עתה יהי' הגאולה שלימה ולכך אמר עתה ילחכו הקהל כלחוך השור ה' הידוע פירש בס' ערבי נחל דקאי על השור הבור המוכן לצדיקים לע"ל והדבר צריך פירש ואפשר להיות דכתיב בי' אלף הרים יבולו ובישראל כתיב ג"כ יפול מצדך אלף לכך אמר כשור הזה שמאכלו אלף ילחכו הקהל ממני עתה כל אחד מהם אלף מאתנו לכך אמר בלעם אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים ולא עתה ע"כ לא תדאג כלל (מבנו של המחבר הרה"צ מו"ה עמרם ישי זצוק"ל):