אור ברסלב
באר יצחק עהת פרשת נצבים

באר יצחק עהת· רבי יצחק ביליצר

פרשת נצבים

פרשת תבוא

לפ' נצבים ולר"ה:

אתם נצבים היום כולכם וכו' עיין רש"י שקשה תיבת היום וכ' מלמד שכנסם משה לפני וגו' והאלשיך מדקדק עוז' לפני ה' והלא מלא כל העולם כבודו וכו' עיי"ש ואפ"ל שמצינו בכתובי' היום על ר"ה ואפשר שכנסם מרע"ה בר"ה לעמוד למשפט וזה לפני ה' ועיין עוד רש"י ראשיכם שבטיכם ראשיכם לשבטיכם משום שהי' קשה לו דהא בשבטיכם הכל בכלל ע"כ פירש ראשיכם לשבטיכם וקשה דא"כ לכתוב כך ונראה דהנה מצינו ב' מיני שררות בישראל א' הסנהדרין והמה העיקר ע"ד שבין אדם למקום ועוד מצינו מלכות והוא העיקר ע"ד שבין אדם לחברו כמו"ש דינו לבקר משפט ולפי"ז מלכות נקרא שבט כמו"ש שבט מושלים וזה ראשיכם היינו ע"ד שבין אדם למקום ושבטיכם היינו שבט מושלים שהם ע"ד שבין אדם לחברו וא"כ בר"ה אנו נידונים על דברים אלו ועל אלו ומעתה מי יאמר אני זכיתי וחף לבי וע"כ באה סגולת התשובה אולם קשה הלא התחלה ועיקר התשובה הוא הוידוי וא"כ אמאי אין אנו אומרים בר"ה ווידו אך הטעם דהנה הרבינו יונה ז"ל כ' ביסוד התשובה כשבא לשוב הראשון צריך לעשות א"ע כאלו היום נולד והא ברי' חדשה ומרגיל א"ע בעבודת ה' ואחת לאחת ישוב ולאט לאט ירבה להתפלל ולתקן מה שעשה כבר ובדרך זה נקל לעשות תשובה כי בעודו רחיק ממנו יתברך קשה לשוב וזה הענין בר"ה אנו נעשים כברי' חדשה ע"כ אין אנו אומרים ווידוי והבן:

וע"ז הענין תקיעת שופר א' למלכיות להמליך עלינו ד' ואח"כ זכרונות לזכר מ"ת לקבל עלינו עול התורה ועבודת ה' וה"ג לזכר הגאולה ותחה"מ וכמו"ש בעל העיקרים דהי"ג עיקרים נכללים ב"ג אלו אמונת ה' ותורה מן השמים ושכר ועונש ויש להאריך בזה בתוכחת מוסר וע"ד שפרשתי מה שאמר דהמע"ה מלפניך משפטי יצא עיניך תחזינה מישרים בחנת לבי וכו' צרפתני בל תמצא זומותי בל יעבר פי וי"ל פי' פסוקים אלה עפ"י מש"כ החובת הלבבות בכל מעשה ב"א יש ג' בחינות המחשבה והסכמה והמעשה המחשבה והסכמה הוא ביד האדם וגמר המעשה הוא ביד ה' וכשאדם חישב לעשות מצוה ומסכים ומשתדל לעשות מה שיש ביכולתו אף שאינו גומר המעשה מקבל שכר על המחשבה וההסכמה ואם גומר מקבל שכר גם ע"ז ואעפ"י שגמר הוא מיד ה' ע"ז נאמר ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשה (ועיין בענין זה באריכות בפ' ואתחנן) אבל לא כן בעברה אף שמחשב ומסכים אם אינו גומר אינו נענש כי מחשבה רעה אין הקב"ה מצרף למעשה חוץ מע"ז רח"ל והנה זה כשהשי"ת דן בעצמו כי הוא יודע מחשבות אדם אבל ב"ד שלמעלה אינם יודעי' את המחשבה ודנין רק על המעשה והנה דהמע"ה תמיד הי' חושב לעשות מצות ומע"ט ע"כ התפלל ואמר מלפניך משפטי יצא עיניך תחזינה מישרים כי בחנת לבי וכו' בל תמצא היינו אפילו מה שאין לו עדיין מציאות וישות בעילם זמותי בל יעביר פי היינו אף שלא דברתי אתה דן ומשלם על המחשבה הטובה והנה אנחנו ג"כ כמה פעמים עולה על לבנו לעביד את ה' אבל שאור שבעסה וטרדת הזמן והפרנסות מעכב ע"י נבקש ג"כ מהשי"ת כך ואיתא במדרש אמר משה רבון העולמים כשאתה תראה בניך בצער ואין מי שיבקש עליהם רחמים מיד ענה אותם אמר הקב"ה משה חייך כל זמן שקוראים אותי אני נענה שנא' כ"ה אלקינו בכל קראנו אליו ועיין בינה לעתים דרוש ס"א שהמדרש תמוהא קודם שמתשובת הקב"ה שאמר חייך וכו' נראה שהסכים לבקשתו של משה והבטיחו לעשות רצונו והלא הוא ביקש אפילו כשאין מי שיבקש עליהם רחמים שיענם דהיינו בלי קריאה והשי"ת השיבו שיענם בכל עת שיקראו ועוד קשה בשאלת משה שאם אין מי שיבקש עליהם רחמים לא שייך בהא עני' והיל"ל הצילם או רחמם, ונראה הכונה ג"כ עפ"י מש"ך החוה"ל במה יראה אדם צער הלא בעניני עוה"ז הכל לטובה מאת ה' ואין לצער על שום דבר רק כשאדם באיזה ענין אשר בא לעברה וא"א להשמר אז יש מקים לצער על שלימות הנפש וז"ש שמשה ע"ה התפלל כשתראה בניך בצער ואין מי וכו' היינו שמוצערים ע"ז שאין מי שיבקש עליהם רחמים ומכירים בעצמם חסרונם שאין בידם זכות שיהי' תפלתם נשמעת מיד ענה אותם כמו שהם תשמע תפלתם וא"ש תשובת הקב"ה חייך כל זמן שקוראים וכו' והנה אנחנו אין בכחנו לצום כראוי וגם ממון אין לנו לתת צדקה כראוי לכפר בזה העונות רק עיקר לנו התפלה אבל צריך ה' דברים א' התשובה כי לרשע אמר וכו' ב' הכנה כמו"ש חסידים הראשונים וכו' ג' המקום ד' הזמן ה' הכינה ואם אפשר לעורר את עצמו להוריד דמעות כשנעשה כן יש לנו תקוה לשנה טובה:

אתם נצבים היום וגו' מדרש אגדה הביא רש"י למה נסמכה פרשת אתם נצבים לקללות לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים חוץ ממ"ט שבתו"כ הוריקו פניהם וגו' התחיל משה לפייסם אתם נצבים היום הרבה הכעסתם וגו' והקללות והיסורין מקיימין אתכם ומציבין אתכם יש לאמור עפ"י דרוש דהנה בגטין דף ע"ה ע"א הקשה התו' על הא דבעינן בדיני תנאים שלא יהי' מתנה על מה שכתוב בתורה ואפשר לקיימו ע"י שליח היכא ילפינן מתנבגוב"ר דלמא בלאו הכי נמי הועיל תנאי אלא דהכי הוי מעשה וי"ל משום דכל התנאים הכתובים דמייתי בפ' האומר בקדושין הוי בענין זה ש"מ דבעי ממש כה"ג ואם בחקותי תלכו ואם תאבו ושמעתם נמי רוב מצות ע"י שליח והקשה הפי' ומהר"ש הא אנן בעינן שהמעשה יוכל לקיים שליח אז מהני בהו תנאי משא"כ במצות הלא המצות הם התנאי ומה לנו שרוב מצות' ע"י שליח הא בעינן שהתנאי אפשר ע"י שליח ואפ"ל דהסמ"ע חו"מ סי' ר"ז כתב מאי חילוק בין תנאי לאסמכתא וכ' דלעולם צריכים לראות כוונת בע"ד דאם עיקר כוונתם על התנאי הוי בכלל דינא דאסמכתא ואבל אם עיקר כוונתם על המעשה שייך לדינא דתנאי ולפי"ז י"ל באם בחקתי תלכו עיקר כוונת השי"ת על קיום המצות שהוא התנאי ותמוהא איך שייך לדינא דתנאי וצ"ל עפ"י מה שהקשו הא שכר מצוה בהאי עלמא ליכא והיאך אמר אם בחקתי תלכו וגו' ונתתי גשמיכם בעתו ותירץ הרמב"ם דאלו יעודים בתירה אינם עיקר השכר רק אם תבחר בדרכי אתן לך כל טוב שלום וברכה שתוכל לקיים המצות ואבל אם תבחר בהמרותי אטרד אותך רח"ל בצרות וכה"ג שלא תהי' בידך לקיים המצות ולא תבוא לעיקר השכר וא"כ לפי"ז נהפוך הוא שקיום המצית הוא המעשה והשכר שכ' בתורה היא התנאי אם אתן לך הברכות תקיים המצות ולא יבצר ממך לעבוד את ה' ואם אתן לך קללות לא תקיים המצות ושפיר כ' תו' רוב המצות ע"י שליח והוא המעשה ולפי"ז אם לא הי' השי"ת כופל התנאי באמרו ואם לא תשמעו לי וגו' הי' התנאי בטל והמעשה קיים דהיינו התנאי אם אתן לך ברכות בטל והמעשה קיום המצות קיים והיינו מחויבים לקיים המצות אפילו אם לא יסייע בנתינת הברכות ואבל כיון שכפל ואמר ואם לא תשמעו וגו' אם יסייע אותנו אחר בחירתנו בעבודתו לתת לנו ברכה ושלום אנו מחויבים וא"ש המדרש הנ"ל שהתחלנו והקללות מקיימים אתכם כי הקללות שאמרתי ואם לא תשמעו הוא גמר קיום הברכות והבן:

תוכן העניינים

באר יצחק עהת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה