באר יצחק עהת· רבי יצחק ביליצר
פרשת לך לך
ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רוע מקנה לוט והכנעני והפריזי אי יושב בארץ ויאמר אברם וגו' מריבה ביני וביניך וגו') ועיי' רש"י מה הי' הריב ועיין בתוצאות חיים מה שמדקדק הרבה ראשית הלא לא מצינו בפסוק שהי' ריב בין אברם ובין לוט ועוד מה שהקדים לומר ביני ואח"כ ביניך וגם מה נתינת טעם הוא זה כי אנשים אחים אנחנו וכי אם לא הי' אחים הי' מותר להחזיק במחלוקת, ותו קשה מה שאמר אברם הפרד נא מעלי אם אברהם הי' קשה לו לדור בשכינת לוט עליו הי' להרחיק את עצמו כי כן הדין על הניזק להרחיק, ועיי"ש מה שקשה בפרשה ואפ"ל, לישב הכל בהקדם מה שאומרים העולם הפירש על הא דתנן בפרקי אבות מה בין תלמידיו של א"א ע"ה לתלמידיו של בלעם הרשע וקשה אמאי לא אמר בין א"א ע"ה לבלעם, כי הזקינים הרשעים הם בהסתר כי עושים בהצנע ומסתירים מעשיהם, ואבל תלמידיהם ניכר מי הי' הבם בא זה וגלה על זה וכשנ' מושל מקשיב על דבר שקר גם משרתיו רשעים ואי' בגמ' להיפך ע"ד אמת משרתיו צדיקים, וזה לוט הי' הולך על דרך גוים ונטה את עצמו מדרך שלמדו אברהם, אבל הוא בעצמו הי' מסתיר דרכיו והלביש אדרת שער, אך מהמשרתים הי' ניכר המושל והאדון, וזה הכונה ויהי ריב בין רועי מקנה וגו' ומה הי' הריב מפרש הקרא, והכנעני והפריזי אז יושב בארץ ונטה לוט לדרכיהם לעשות כתועבות יושבי הארץ, ואברהם הבין מהמשרתים כי לוט בעצמו ג"כ רשע ע"כ אמר ללוט אל נא תהי מריבה ביני ובינך ורמז לו שהוא מבין שהוא ג"כ רשע וז"ש כי אנשים אחים אנחנו ר"ל וכי אנשים אחים אנחנו הלא האמת אינו כן, הפרד נא מעלי אם השמאל שאתה רוצה להשמאיל עצמך לילך בדרך לא טוב ואימינה אני אשאר על דרך הטוב, ואם הימין דהיינו שאתה רוצה לילך בדרך טוב ואשמאילה. בלשון בתמי' וכי אשמאילה, אני ודאי אינו הולך בדרכיך לא טובי' וא"כ ע"כ רק אתה צריך לפרוד מעלי ואני הלא נשאר אני בדרך הטוב ועיי' ואמרתי זה בעת רשר בעו"ה הי' שערורי' והי' ריב בין עם ישראל שהי' כת הנקרא "ארטעדאקסין" שהיו רוצים להחזיק בדרך מנהג אבותינו הישנים, וכת החדשים שהי' נקראים "נעלאגען פארטושריטס מעננער וה' הי' בעזרתנו:
ויאמר ה' אל אברם לך לך, וגו' ויש לדקדק שאינו כ' כסדר מארצך וממולדתיך וכו' הא להיפך הי' הסדר שיצא מקודם מבית אביו ואח"כ מארץ מולדתו ואח"כ מארצך מכל וכל, ואפ"ל דהנה כ' בעל הטורים לך לך רמז לו כשתהי' בן מאה כמנין לך לך אז ואעשך לגוי גדול שנולד לו יצחק, ורמז לו כשתלך מארצך תחי' כמנין לך' לך' שהרי בן ע"ה שנה וכו' עיי"ש, ולך לך ב"פ רמז על שני גליות שילכו ישראל, וזה כוונת הכתוב לך לך מארצך היינו רמז שיחי' מאה מארצך כהנ"ל ועוד לך לך ממולדתך היינו אמולד שלו עד שיוליד הוא דור אחר יהי' מאה ועוד לך לך מבית אביך היינו רמז לגלות אוי לבנים שגלו מעל שלחן אביהם וע"ז אמר אל הארץ אשר אראך ולא גילה לו ארץ כי בכל פעם הלכו לארץ אחרת וזה הוא כוונת ר"י במדרש שפתח בפ' זו שמעי בת וראו והטי אזנך ושכחי וגו' משל לאדם שהי' רואה בירה דולקת אמר אין בעלים לבירה זו ואמר אני עיי"ש ולפי הנ"ל שפיר יש לו המשך ועיין:
ויהי אברם בן תשעים שנה ותשע שנים וגו' ויפיל אברם על פניו וכו' וקשה מדוע לא נפל מיד על פניו, ועוד קשה דאמרו חז"ל בזוהר האי קרא אית לעיוני בי' וגו' וכי עד השתא לא אתגלי' לי' וגו' אלא הכי תאנא כל וגו' לא כתיב וירא וגו' האידנא אתגלי' עלי' מ"ט משום דגלי בי' האי אות וגו' ועוד דבעא קוב"ה לאפוקי מיני' זרעא קדישא וגו' אלא אמר השתא דהוא בן צ"ט שנה וזמן קרוב דיפוק וגו' וקשה דמשמע דבלא"ה לא הי' הקב"ה מצוה לאברהם למול אי לאו דבעי לאפוקי מיני' זרעא קדישא ונראה דאי' במדרש כשחרב ביהמ"ק באו האבות ואמר הקב"ה לאברהם מה לידידי בביתי וגו' בניי היכן הם השיב לו הקב"ה חטאו וגלו וגו' לא הי' בהם צדיקים וגו' עשותה המזמתה ויאמר אברהם הי' לך להסתכל בטובים שבהם והשיב השי"ת סגיהן בישון עשותה המזימתה הבי' הי' לך להביט בברית מילה שבבשרם א"ל חייך כפרו בו שנא' ובשר קודש יעברו מעליך וקשה והשתא דאנו נימולין מ"ט לא נבנה ביהמ"ק וי"ל דבעל עקדה כ' לחלק בין מעשה דגבעת בנימין למעשה דסדום דגבעת בנימין דומה לעיר סגורה בחומה רק שנפרצו בו פרצות ואפשר לתקנו וסדום הי' הרע למנהג להם ודומה לעיר שאין לה חומה רק נחשים ועקרבי' סביבותיו וקשה לתקן וזה שאמר הקב"ה סגיהן בישון [ולא קשה מה שהקשו כיון שאמר עשותה המזימתה מה שאל שוב הי' לך להביט בטובים שבהם ומובן] ושאל אברהם הי' לך להביט בברית ועדיין הוי כחומה רק נפרצה בפרצות והשיב השי"ת כפרו בו לא שלא מלו רק כפרו בו ובעו"ה החולי הזה בינינו שבושים בשם היהודי' ואין להם לפאר ולכבוד ואין מחזיקים בהוראת אות המילה שהוא יהודי ועבד נאמן ואדרבה בושים וחרפה להם ואבל אברהם אבינו ע"ה אף שלא הי' עדיין מהול לא הי' מתבייש וצות בכל העולם להכניס ב"א תחת כנפי השכינה וא"כ לא הי' צריך למול כלל כהנ"ל דעיקר המילה להיות עליו זר ועטרה שהוא נרשם בחותם המלך ממהקב"ה ואברהם לקח זה פאר לעצמו בלא"ה אמנם ראה הקב"ה כי זרעו יהי' צריך לזה לכך כשבא להוציא ממנו זרעא קדושא לעולם לכך הי' צריך ואף כי יצחק ויעקב אע"ה עדיין אפשר לא הי' צריכין ובלא"ה הי' אוחזין במעשה אבותיהם ואבל אח"כ בדורות שלאחריהם יהי' צריך ודאי והלואי שיועיל ולכך מתחלה לא נפל על פניו שהי' כמו שהי' כבר נימול רק כשאמר לו הקב"ה התהלך לפני והי' תמים כבהל אאע"ה והי' סבר כי הוא ג"כ צריך תיקון של אות מילה ולכך נפל על פניו והשיב לו השי"ת אני הנה בריתי אתך כבר בריתי אתך ואינך צריך תיקון ואבל והיית לאב המון גוים והם יהיו צריכין לחותם קודש והי' שמך אברהם שיהי' שמך נקרא עלי' ולא יהי' בושים והלואי שיועיל ועיי':
ויהי אברם וגו' התהלך לפני והי' תמים ואתנה בריתי ביני ובינך וארבה אותך במאוד מאוד ואי' בנדרים לב' אריא"ר בשעה שאמר הקב"ה לאברהם אבינו התהלך לפני והי' תמים אחזתו רעדה אמר שמא יש בי דבר מגונה כיון שאמר לו ואתנה בריתי ביני בינך נתקררה דעתו ע"כ ועיין שם במהרש"א חיד"א דחשב אברהם שמא יש בו דבר מגונה ומום ביצירה וכיון שאמר לו אח"כ ואתנה את בריתי וגו' שהוא מום וגנאי הערלה נתקררה דעתו שאין זה מום חסרון ביצירה שכל אדם כן נברא אלא שזה הוא חסרון המדות ובהסתלקו אהי' שלם ותמים במדות ע"כ תו"ד ותמוהא דאדרבה גרוע חסרון במדות שלימות, ועוד שם א"ר גדולה מילה שאין לך מי שנתעסק במצות כא"א ולא נקרא תמים אלא ע"ש מילה שנא' התהלך לפני והי' תמים וכתיב ואתנה בריתי וכו' וקשה מה בעי עוד שאמר וכתיב ואתנה וגו' והוא מיותר ואפ"ל דיש לדקדק במה דכתוב התהלך לפני והי' תמים ואתנה בריתי וכו' הלא זה שאמר והי' תמים היינו שימול את עצמו וא"כ מאי אמר אח"כ ואתנה הלא ניתן כבר כשיהי' נימול, ואפ"ל דהכ"י פירש על הפסוק ואני הנה בריתי אתך והיית לאב וגו' ואח"כ ואתה את בריתי תשמור אתה וזרעך וגו' דעיקר הוא ערלת הלב והמילה החיצונית זו הוא לתכלית נכבד שממנה יוקח מופת על מילת ערלת הלב וטהרתו ובלתי ספק שקודם מילה זו החיצונית הי' לאברהם לב טהור ונימול ע"כ אמר לו השי"ת אני הנה בריתי אתך כבר הנה בריתי אתך כי טהור לב אתה ומכבר יש ברית ביני ובינך ולא היית צריך כ"כ למילה אולם והיית אב המון גוים ולכך אני צריך שתהי' גם בחוץ נימול עי"ש באריכות. וי"ל לפי"ז גם לעיל הכי פי' התהלך לפני והי' תמים בערלת חוץ ואתנה בריתי ביני וביניך היינו שהברית שהוא כבר אתנה לקיים מכל וכל אף בערלת חוץ וזה דברי הגמרא כיון שא"ל הקב"ה והי' תמים אחזתו רעדה אמר דלמא ח"ו הוא בעל מום בערלת לבו אבל כשאמר לו ואתנה בריתי וכו' והיינו ע"כ כהנ"ל ואתנה בריתי שיש עמך מכבר כי טהור לב אתה אתנה לקיים אותה גם בחוץ והבין מזה ממילא שהוא נמול בערלת לבו ואין לו חסרון רק שצריך גם לערלת חוץ מטעם והיית לאב וגו' עיי"ש בכי' ע"כ נתקררה דעתו וזה ג"כ מימרא הנ"ל אין לך מי שנתעסק במצות כאברהם ולא נקרא תמים רק ע"י המילה שנא' התהלך לפני והי' תמים שיהי' נימול גם בחוץ וכתיב ואתנה בריתי וכו' הביא זה לראי' כי כבר הי' נימול בערלת הלב והי' שלם וטהור לב א"כ מזה יש לך לדעת כי נתעסק במצות וקיים הכל ואפ"ה לא נקראו תמים עד שמל ערלת חוץ וא"ש (ועיין מענין זה מה שכ' לעיל):