באר יצחק עהת· רבי יצחק ביליצר
פרשת כי תשא
אך את שבתותי תשמורו וכ' בשם הרי' לוריא זצ"ל משה בחר במצרים שבת כידוע והי' לנוח מעבודה ועתה רצה השי"ת ששמירת שבת יהי' לשם מצוה ולכך אמר ואתה דבר וגו' את שבתותי תשמורו לא כמו עד עתה לנוח מעבודה רק לשם ה' (ועיין בכ"י כאן) והנה להסביר הדבר מעט נראה כי השי"ת שבת והדיבר וכשאנו שומרים את עצמנו מן הדיבר זה הוא מראה שהשבת לכבוד ה' הוא לבד וזה שבתותי במה שאני שבתי ויהי' השבת לשמי כי השי"ת שבת ודיבר כי בדבר ה' שמים נעשו:
[א"ה בזה נתבאר בטוב בפ' ויקהל ששת ימים תעשה מלאכה היינו ע"י אחרים א"כ גם בחול אינו עושה מלאכה בפועל רק עי' דבור. וביום השביעי יהי' לכם קודש גם מזה לשבות מדבור אז הוא שבת שבתון לה' ומדויק הכפל שהשבת הוא כמו שבתון לה' ששבת מדבור וכן בפ' זו ששת ימים יעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון קודש לה' (ועיי"ש בספורני) וכן בפ' אמור שאמר ששת ימים תעשה עי' אחרים אמר ג"כ וביום השביעי שבת שבתון. או יותר מדויק שבת שבתון כיון דגם בחול מלאכתו נעשית עי' אחרים א"כ הוא שובת ממלאכה גם בחול ובשבת שובת גם משביתה זו ושומר גם בדבור והוי שבת שבתון דהיינו שבת של שבתון כי כן הוא דיקדק הלשון והיינו ששובת גם משביתה של חול, בכל מקומות הנ"ל בשבת שאמר בלשון יעשה או תעשה והיינו עי' אחרים הזכיר אח"כ הכפל. שבת שבתון והכוונה כיון ששובת אף מדיבר הוי שבת לה' או כנ"ל ששובת משביתה, ובמקום שאמר בשבת תעבוד או ועשית כל מלאכתיך והיינו בעצמך לא הזכיר אח"כ הכפל. ועפי"ז יש להסמיך בפ' קדושים איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו, דבכלל מורא אב הוא הדיבר לא ידבר במקומו ולא יסתור דבריו וע"ז אמר ואת שבתותי תשמורו ג"כ בדבור. פא"ה]:
ואמר להם למי זהב וגו' וקשה הלא בפי' אמר להם פרקו נזמי הזהב וגו' ועוד י"ל על מ"ש ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב וגו' ופי' רש"י שאזניהם נעשו מפורק מנזמיהם וקשה למה כ' רש"י לשון הזה וי"ל דהנה קשה למה אמר אהרן דוקא להביא הנזמים ולא פשוט זהב, וי"ל דכתיב בפ' משפטים ואם אמור יאמר העבד וגו' ורצע אדוניו את אזנו במרצע וגו' וכ' רש"י הטעם אוזן ששמע על הר סיני וכו' ולפי"ז כשבאו לאהרן ואמרו עשה לנו וגו' הי' אומר להם פרקו נזמי הזהב רמז להם שצריכין לרצוע מטעם הנ"ל אוזן ששמע על הר סיני אנכי ולא יהי' לך וגו' לכך נאמר ויתפרקו להורות כי כאשר פרקו הנזמים נשארו האזנים מרוצע שלא קיימו את השמועה ששמעו על הר סיני וז"ש אהרן ואומר וגו' היינו שאני רמזתי להם: למי זהב היכן הזהב צריך להיות שצריך להיות באזניהם ועיין:
הודיעני נא את דרכיך וגו' ואמר לו ה' הנה מקום אתי ונצבת על הצור, הכוונה להיות דהקב"ה כלול כל המדות טובות וכל צדיק אף שעושה כל טוב אעפי"כ מידה אחת בוחר לו לפי ערך נשמתו שאוחז בה ואינה מניחה עד שמקיימה על צד היותר טוב וידוע אשר משרבע"ה בחר לו מדת ענוה דבמידה זו משבחו התורה שהאיש משה ענו מאוד וגו' ורצה לידע עד היכן מגיע מדה זו אצל הקב"ה על כן ביקש הודיעני נא את דרכיך ואמר לו ה' הנה מקום שאצלי לה מקום כ"כ ונצבת על הצור שהקב"ה נקרא צור כנאמר הצור תמים פעלו ואתה נצב עליו שהקב"ה גוזר וצדיק מבטל וכן להיפך צדיק גוזר והקב"ה מקיים הנמצא עוד ענוה כזה אשר המלך יעשה רצון עבדו ויבטל דעתו מפני דעת עבדו, והבן מבנו של המחבר הרה"צ מו"ה עמרם ישי זצוק"ל]: