אור ברסלב
באר יצחק עהת דרוש לז' אדר תרכ"ז

באר יצחק עהת· רבי יצחק ביליצר

דרוש לז' אדר תרכ"ז

פרשת תצוה

דרוש לז' אדר תרכ"ז ובו הספד להגאון מו"ה יהודא א"ש זצ"ל:

ואתה תצוה וגו' ואתה הקרב וגו' ואתה תדבר וגו' הנה מה שחסר בסדר זו שמו של משה אמרו משום שאמר ואם אין מחני נא וגו' ואף שהקב"ה השיב מי אשר חטא אעפי"כ נתקיים כאן. אולם צריך טעם למה דוקא כאן ועוד אשר דקדקו ואתה תצוה ב' נוכחים וכן ואתה תדבר ויותר כי ג' ואתה נראה מיותרים ועוד בפ' כ"ת וידבר ה' וגו' ואתה קח לך וגו' ג"כ ואתה מיותר ועוד י"ל לכהנו ולקדשו הו"ל לקדשם ולכהנם, וגם אשר מלאתיו הו"ל מלאתים, ואפשר דהנה ביע"ד ד' י"ג הביא מדרש שאלו לחכמה נפש החוטאת מה וגו' רשעים תרדוף הרעה שאלו לנבואה נפש החוטאת וגו' והשיבה תמות לתורה אמרה יביא קרבן להקב"ה אמר יעשה תשובה וקשה איך סותרים אהדדי עיי"ש מה שפירש והיוצא כי ד' בחינות בתורה א' דברים הנוגעים בעיקר אמונה ב' הכתובים בפירש בתורה, ג' הלכות למשה מסיני ונביאים אסמיכוה אקרא, ד' דברי חכמים ועוד פ' ביע"ד בזין באדר מת משה ובזין באדר נולד היינו מה שכל תלמידי חכמים הם ניצוץ ממשה לאחר שמת נולד, והנה אלו ד' דברים נגד ד' חלקי התורה הנ"ל שמן זית זך נגד עיקר האמונה שצריך להיות זך ותמיד הכהנים תופשי התורה כי שפתי כהן וגו' ותורה יבקשו מפי', תדבר אל כל וגו' היינו הלכות שבע"פ, ואתה קח לך בשמים וגו' נגד דברי חכמים שדבריהם מבשמין התורה כמו"ש עד שלא בא שלמה הי' התורה כקופה שאין לה אזנים ועפ"י שכל ידוע דברי חכמים נותנים תבלין לתורה ואלו הי' משה יודע בעצמו כי למד כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש ואבל הניחים להכמים בכל דור לגדור. ולפי"ז לכך נחסר בדברים אלו שהם כללות התורה הי' נחסר שמו ופי' הקרא ואתה כאשר אתה עתה [הכוונה כאשר אתה בלי שם אעפי"כ אתה המצוה כן תהי' תמיד אתה המצוה לעתיד שתהי' אתה המצוה והמדבר] תצוה גם לכל דור ודור, ואתה כאשר עתה הקרב כן לקדשו ולכהנו לי כל כהן וכהן. וכן אתה תדבר, וכן ואתה קח לך ועיי'. ולפי"ז כאשר בעו"ה נעדר ת"ח וצדיק ראוי ג"כ להזכירו עם מיתת משה אשר בעו"ה גרמה לנו כל הרעות וכל. החורבנות ואי' במדרש למה נסמכה מיתת צדיקים לפרה אדומה מה אפר פרה מכפר וכו' ולמה נסמכה לשבירת הלוחות שקשה לפני הקב"ה כשבירת הלוחות ולמה נסמכה מיתת בני אהרן ליוהכ"פ מה יוהכ"פ מכפר וגו' וצריך להבין והנה ראשית החטאת לזלזל בדברי חכמים כנ"ל בפרט בעו"ה ע"י מנהיגים חדשים לא שערום אבותינו וזה שאמרה דבורה יבחר אלקים חדשים וגו' שערים הם חכמים שנקראים יושבי שער כי תיכף הם לחם שערים, ואח"כ להפקיר בדברי תורה אחת לאחת בעו"ה ועדיין צדיק הוא בעיניו עד שממרה את עצמו רח"ל, ובזה פי' הצדיק ר' ישראל וואהרמאן ז"ל פסוק איך אמרת לא נטמאתי וגו' ראי דרכך בגי וגו' וקשה הלא זה הי' לפני ירמי' ח' מאות שנה ופי' הוא ז"ל שכך הכוונה בעוד שלא כפרו באמונה אף שעושים כל תועבה אומרים לא נטמאתי וע"ז הוכיחם איך אמרת לא נטמאתי אחרי הבעלים שעדיין לא נטמאתי כיון שלא הלכתי אחרי הבעלים ראי דרכך בגי כי גם שם לא עבדו מיד לפעור רק אל"א. ואח"כ כופרים רח"ל בעיקר אמונה דברים הנוגעים באמונה [ואמרתי פה ג"כ מה שאמרתי על הספד כבר בפסוק יב' תהלים הושיעה ה' כי גמר חסיד כי פסו אמונים וגו' כי אם אין בטחון אין אמונה וזה נוגע בעיקר האמונה ועיי'] ועל אלו שלושה פשעי ישראל מכ"מ נלקח הצדיק ועי' ועתה בעו"ה שנלקח הצדיק הזה אשר למד ושנה הרבה והי' צדיק גדול וי"ל עליו כדאי' מדרש קהלת כד דאך רבי בון בר' חייא אפטור עליו ר"ז וגו' מתוקה שבת העובד משל למלך עיי"ש וי"ל איך אפשר שלמד בכ"ח שנים מה שתלמיד ותיק אינו לומד במאה שנים והלא תלמיד ותיק ג"כ אינו קטלא קני באגמא ועוד מה נטלו בידו ומטייל עמו ארוכות וקצרות, וי"ל עפי' דאי' בגמרא אין הברכה מצוי אלא בדבר הסמוי מן העין ולפי"ז זה רבי בון בר"ח הי' עושה דברי' בהסתר ולא הי' בגלוי והי' הברכה מאת ה' בתלמודו וזה שהמלך נטלו בידו ומטייל עמו ארוכות וגו' כמו שמצינו בתינוק שאמר זה הדרך ארוכה וקצרה ותלמיד ותיק איירי במפורסם ולומד רק כפי כחו, וזה י"ל על אותו צדיק שהי' עושה בהסתר ולמד במיעוט השנים הרבה, ולפי"ז להנ"ל נלקח הצדיק לכפר חטאים ע"י מנהיגים רעים והוא דומה לפרה אדומה שהי' לכפר על חטא העגל ומה הי' חטא עגל כמו"ש הרמב"ן שבחרו זה למנהיג במדבר. ועוד נלקח הצדיק לכפר על מה שמפקירים א"ע נגד התורה והוא כמו שבירת הלוחות שהי' לעשותם כפני' שהוא הפקר ואין רשות אחרים עלי' ועוד נלקח לכפר על מה שחוטאים בעיקר אמונה וע"ז צריך כמו בקרובי אקדש ועל פני' וגו' אכבד וזה הוא דומה אל כפרת יוהכ"פ כי קרבן מכפר עם תשובה ויוהכ"פ מכפר עם תשובה ומה בין זו לזו כי פשטות כוונת קרבן כ' הרמב"ן שהחוטא המביא הקרבן הי' מתודה ומעיד על עצמו שכל מה שעושים עם הקרבן הי' ראוי על חטאו לעשות בגופו וזה הוא תשובה מיראה ואבל יוהכ"פ הוא יום קדוש והתשובה אז לקרב את עצמו לממההקב"ה וזהו תשובות הרוממת וכן הוא ראוי במיתת הצדיקים כהנ"ל בקרובי אקדש וכפי' רש"י שם:

והנה פתוי' היצר הוא על איזה אופנים הא' שמראה לאדם שהוא חכם להתחכם נגד הראשונים והוא מחזיק א"ע לנבון ואיש חכם יותר ממעתיקי הדת ומחזיקי מנהגים, והב' מה שרואה בנביאים ממה שאירע מעונש החוטאים ושכר מקיימי מצית אינו מאמין והג' ששוגג ואינו יודע מה שכ' בתורה שלח למדו אבותיו עמו תורה, והד' שהיצר תוקפו או ע"י חברים רעים, ובזה י"ל המדרש הנ"ל שאלו לחכמה נפש החוטאת היינו שחוטא מחמת חכמה שמחזיק א"ע לחכם ואמרו רשעים תרדוף רעה. שאלו לנבואה היינו שאינו מאמין כהנ"ל ואמרו תמות, לתורה היינו שלא למדו אבותיו והיא שוגג יבוא קרבן להקב"ה היינו מה שנתן בו הקב"ה היצה"ר והוא תוקפו יעשה תשובה, היוצא לנו שבאמת ובתמים צריכין לידע כי צדיקים נתפסים בעון הדור בפרט צדיק כזה לפי גדולו בבית אביו הצדיק זצ"ל כמעט בלתי ספק שמעולם לא טעם טעם חטא א"ו שנפטר כמאמר הנביא מפני הרעה אשר עתיד חו' לבוא על הדור נאסף כי הוא ג"כ אמונה כל זמן שהצדיק בעולם הקב"ה חס להביא איזה רעה שלא יצטער הצדיק בין כך וב"כ צריכים אנחנו לשוב בתשובה שלימה שלא להתחכם נגד הראשונים ולהאמין בדברי נביאים וחכמים ולעסוק בתורה שלא לשגוג ושלא להתחבר לחבירים רעים ולהתגבר נגד היצה"ר ועיקר גידול בנים לתלמיד תורה כאשר עשו אבותינו הראשונים ולא כמו שלומדים עתה בספרי רמ"ד כי זה סם המות לבנים הרכים מילדותם ואם אנחנו הואים בעו"ה אנשים אשר לא נתגדלו בבית אבותיו כמו עתה איך בעו"ה פוקרים מה יהי' באלו הבנים אם ח"ו יהי' כגדלים באיסור, ואם אפילו נאמר שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה ובחטאו מת מה נעשה אנחנו יתמי דיתמי ליום הפקודה, והנה אי אלי אלי למה עזבתני וגו' אלי בים אלי בסיני ונראה לפרש דהנה הגזירה בזמן אסתר הי' כמאמר הגמרא במגילה משום שהשתחו לצלם ומשום שנהנו מסעודת אותו הרשע וכ' יע"ד שמשום האכילה לא הי' חייבים מיתה רק שנהנו וכמו שאחשורוש הי' חושב שלא יגאלו עוד ישראל כמו"ש רש"י ג"כ כשבת שנתישבה דעתי וכו' ואף הם הי' מתיאשים מגאולה ולא הי' מצפים לתשועה, וצלם נבוכדנצר הי' רק אנדרטי' ולא ע"ז ממש כי היתכן שכ"כ ישראל מק"כ מדינת או בכל העולם שנבוכדנצר מלך בכיפה שלא ימצא רק חנניא מישאל ועזרי' שמסרו נפשם על קידוש השם וגם עליהם אמרו אלמלא נגדי' פלחו ש"מ שלא הי' ע"ז ממש, והנה בים אמרו המבלי אין קברים וגו' ומאסו בתשועת ה' והעגל כתבתי לעיל שלא הי' ע"ז ממש, ולכך התפללה אלי בים שחטאו ג"כ כמו בהנאת הסעודה ואלי בסיני שחטאו ג"כ בע"ז כזה ואעפי"כ הי' השם מרחם עליהם והושיעם א"כ למה עתה עזבתני, וגם אנחנו צריכים לצפות לתשועת ה' ולהתפלל אף שאנחנו חוטאים נשוב וירחם ה' עלינו ובלצ"ג בב"א: עוד אפשר לומר כוונה באלו ג' ואתה אשר נחסר שמו של משה בהם וכתיב ואתה כי אי' בזוהר ג' דברים שנתקשה משה נרמזים בשמו "ממורה "שקל "החדש וי"ל כי מה שנתקשה כי המנחות אינן טעונין זך ולא נאמר לו בהם כן ואי' במנחות שאדרבה קו"ח כי למנחות הי' צריך זך וכיון שלא נאמר לו בהם הי' סבר שא"כ גם למנורה לא טעון זך ובאמת הי' מבין ברוח הקודש שעליו שיהי' שמן כך פסול למנורה עד שנאמר כתית למאור ולא למנחות ובשקל הי' מתקשה מה יתן האדם כופר נפשו ובאמת הי' לוקחין מהם קרבנות והכהנים מכפרים זה הוא הכפר, ובחודש הי' קשה לו שאמר לו הקב"ה ולאהרן זה יהי' מסורה לכם והי' קשה לו איך נמסר לו ולאהרן שאנחנו אחים ובאמת הכוונה לחכמי' שכמותכם וזה הנרמז כאן שנחסר שמו שהי' נתקשה לו עד שנאמר ואתה אשר קשה לך זך כתית וגו' ואתה הקרב וגו' הכהנים אשר יכפרו, ואתה תדבר אל כל חכמי לב וגו' ועיין:

כל האומר דבר בשם אמרו מביא גאולה לעולם. נראה עפ"י שפרשתי מאמחז"ל אל יפטור אדם מחברו אלא מתוך דבר הלכה אפשר לפרש דיפטור מלשון יפטירו בשפה היינו לשון דיבור דאסור לספר בשבחו של חברו שמתוך שבחו יבוא לספר גנותו ומכש"כ לשה"ר וא"כ לכאורה אי אפשר לדבר כלל מחברו גם את הטוב גם את הרע, אך אפשר לדבר מחברו שיאמר דבר הלכה משמו זה מותר והיינו אל יפטור אדם שאל יספר מחברו אלא מתוך דבר הלכה יזכירהו, והנה הגלות בא מעון שנאת חנם הבא ע"י לשה"ר והוא מתקן דבר זה ע"י שלא ידבר מחברו מאומה אך טוב ואינו אלא תורה וזה כל האומר דבר בשם אמרו שאומר ממנו דבר תורה בזה מביא גאולה לעולם. (מבנו של המחבר הרה"צ מו"ה עמרם ישי זצוק"ל):

תוכן העניינים

באר יצחק עהת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה