אור ברסלב
באר יצחק עהת פרשת יתרו

באר יצחק עהת· רבי יצחק ביליצר

פרשת יתרו

פרשת בשלח

כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבנ"י אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי ועתה וגו' והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ ואתם תהי' לי וגו' ויל"ד באלו המקראות א' למה הפך לשון עבר לעתיד נכתב ואשא ואביא, הגם שהוי"ו מהפך העתיד לעבר, מ"מ הו"ל לכתוב לשון עבר בפירש כמו שאמר אשר עשיתי למצרים, ב' למה פרט זה דייקא ולא הל הנסים שנעשו להם ביצ"מ עד עתה ג' מה שייכות כי לי כל הארץ לכאן ונראה בהקדם דבר נאה אשר פי' בעל אמרי א"ש ז"ל המדרש הידוע ישלם ד' פעלך ותהי משכורתך שלמה אשר באת וגו' אמר ר' חסא אשר באת לחסות תחת כנפיו ותמוהא מה הוסיף ר"ח. דהנה מקשים המפורשים מ"ט לא אמרה לרות שבאת להתגייר כמש"כ הרמב"ם כשם שמודיעים להם עונשים כך מודיעים להם שכרן של מצות ומודיעים אותם שבעשיית מצות אלו יזכו לחיי עוה"ב שאין שום צדיק גמור אלא בעל החכמה שעושה מצות אלו וכו' ואומרים לו שעוה"ב אינו צפון אלא לצדיקים והם ישראל. וזה שתראה ישראל בצער בעוה"ז טובה הוא צפונה להם שאינם יכולים לקבל רוב טובה בעוה"ז כאומות, שמא ירום לבבם ויתעו ויפסידו שכר עוה"ב כענין שנאמר וישמע ישורן וגו', ואין הקב"ה מביא עליהם רוב פורעניות כדי שלא יאבדו אלא כל האומות כלין והם עומדים ומאריכים וכו' והוא לא אמרה רק אסור לנו לילך בשבת חוץ לתחום אמרה באשר תלכי אלך. אסור לנו להתייחד וכו' אמרה באשר תלין אלין. מובדלין אנו בתרי"ג מצות אמרה עמך עמי, אסור לנו לעבוד ע"ז אמרה אלקי' וכו'. ארבע מיתות נמסרו לב"ד, אמרה באשר תמותי אמות וכו' ולא הודיעה לה כלל ממש"כ הרמב"ם ז"ל ותי' דהשלה"ק כ' דנשמת ישראל באה למעלה מכנפי השכינה. ונשמת גרים באה מתחת כנפי השכינה וזה אמרה כי המות מפריד וגו' וידעה וקבלה עלי', א"כ אין לב נפש טובה וטהורה מזו, ע"כ לא היתה צריכה לומר לה כל אלה וזה כוונת המדרש ישלם ד' פעלך וגו' ומהיכן ידעה כ"כ שהוא רוצה להתגייר באמת עצהיו"ט אחר שלא הודיע לה כל הדברים. ע"ז דייק ר"ח אשר באת לחסות תחת כנפיו. וידעה מזה ואפ"ה קבלה והבן ודפח"ח. ומעתה יובנו מקראי קודש בטוב אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי אמר בלשון שמשתמש עבר ועתיד נשאתי אתכם על כנפי נשרים והבאתי אתכם אלי למעלה מכנפי השכינה וגם אביא אתכם לעוה"ב דנשמת ישראל באה וחוזרת לשם ועתה אם שמוע תשמעו ע"ד אם תתחילו לשמוע תשמעו ושמרתם וגו' והייתם לי סגולה בזה אף לעתיד שיהפכו כל העמים ויתגיירו ויהי' לי כל האר אעפי"כ אתם תהי' לי ממלכת כהנים וגוי קדוש שנשמתם למעלה מכנפי השכינה משא"כ הגרים והבן: וישמע יתרו כהן מדין וגו' את כל אשר עשה אלקים למשה וגו' קשה מה עשה משה הלא משה לא הי' רק השליח ומ"ש רש"י ז"ל למשה ולישראל שקול משה כעד כל ישראל אין ענין לכאן ועוד י"ל מ"ש ויקח יתרו וגו' אשת משה ואחר שלוחי' הול"ל כי שלחה דלא כ' עדיין ששלחה ועוד י"ל מ"ש ואת שני בני' אשר שם האחד גרשום כי אמר גר הייתי בארץ נכרי' ושם האחד אליעזר כי אלקי אבי בעזרי וגו', למה לו לספר כאן מ"ט קרא אותם בשמותם כך ועוד קשה הול"ל ואת שם השני אליעזר ועוד י"ל על משה למה קרא את הראשון גרשום הלא קידם שהי' גר בארץ נכרי' הצילו ה' מחרב פרעה, וא"כ הו"ל לקרוא את הראשון אליעזר, ועוד י"ל מ"ש ויאמר אני חותנך יתרו בא אביך וגו' וכ' רש"י ז"ל אם אין אתה יוצא בגיני צא בגין אשתך ואם אין אתה יוצא בגין אשתך צא בגין בני', מה הי' רצונו בזה וכי הי' רודף אחר הכבוד ועוד י"ל כפל הלשון שאמר יתרו בריך ה' אשר הציל אתכם מיד מצרים אשר הציל את העם מתחת יד מצרים, ואפ"ל דאיתא לע"ל לא יקבלו גרים וכן בימי שלמה לא קבלו גרים משום שלא הי' הגרות לשם שמים, וא"כ קשה כיון שישראל יצאו ממצרים ביד רמה וכל טוב ארץ מצרים הי' בידם איך קיבל משה הערב רב וגם איך קיבל את יתרו אך התי' פשוט בשלמא לע"ל וכן בימי שלמה שהי' יד ישראל גוברת וכל האומות הי' משועבדים ונכנעים תחתיהם שפיר יש לחוש שלא הי' הגרות לש"ש רק להשיג כבוד וגדולה אבל אז אעפ"י שישראל יצאו ביד רמה, מ"מ לא הי' מושלים על שאר האומות וכל העמים הי' שלוים ושקטי' במקומותיהם במדינותם, וגם ארץ מצרים לא הי' משועבד ונכנע להם, רק שישראל נצולו מהם ויצאו לחרות ושפיר הי' רשאים לקבל גרים:

ועוד מצינו שיתרו הי' לו השואה עם משה שבן אחד יהי' שלו ומשם יצא יונתן בן גרשום שהי' אצל פסל מיכה, ולפי"ז י"ל שיתרו בא להתגייר והי' ירא בדעתו אולי לא יקבלו אותו עתה ולקח לעצמו מליצה שיקבלו אותו, וזה וישמע יתרו כהן מדין חותן משה ששמע את כל אשר עשה אלקים למשה ולישראל כפרש"י ששקול משה כנגד כל ישראל והוא חותנו וא"כ חשב בדעתו שבודאי יש לחוש שלכך הוא בא להתגייר להשיג גדולה בין ישראל ולא יקבלנו ע"כ ויקח יתרו כמו ויקח קרח שלקח עצה לעצמו, אחד את צפורה אשת משה אחר שלוחי' היינו שהוא אשת משה עדיין עומדת באמונתה ובצדקתה אפי' אחר שלוחי' ואת שני בני' אשר שם האחד גרשום כי אמר וגו' וקשה מ"ט עשה משה כן לקרוא לראשון גרשום, וע"כ משום שזה הבן הי' לחלק יתרו ונתן לו שם על גירותו ולא רצה לקרוא עליו ד' אלקי אבי בעזרי, ועתה שבא להתגייר השיב לו אותו הבן. ואת שם האחד אליעזר ולא כ' ואת שם השני כי זה אינו שני לראשון ויאמר אני חותנך יתרו בא אליך וכ' הת"י להתגייר [ובזה מיושב מה שנתחבטו בו הראב"ד והרמב"ן עיי"ש]. ח"ש אם אין אתה יוצא בגיני היינו אם אין עתה עת לקבלת גרים ואינך רוצה לקבלני צא בגין אשתך וגו' וז"ש אח"כ ברוך ד' אשר הציל אתכם וגו' אשר הציל את העם וגו' לשין ויצל את מקנה אביכם והי' כונתו על העם שהוא הערב רב שהציל אותם והפרישם והטעם מתחת יד מצרים שאז לא היו האומות משועבדים תחת יד ישראל והי' לכל אחת יד ורשות בפ"ע וגם מצרים רק שהצילם מיד מצרים כי אחר שראה שקבל הערב רב נודע לו ג"כ שמקבלים גרים והי' מודה ומשבח גם אשר קבלו הערב רב והבן ויש לפרש בזה ג"כ כונת המדרש שהביא רש"י ז"ל מה שמע ובא, קי"ס ומ"ע, הכונה שלא הי' סיבתו שבא לגייר באשר ראה הטובות והצלחות ישראל שהי' להם במדבר כגון המן והבאר ומ"ת [למ"ד לאחר מ"ת בא] שבא להם בלי פחד וצער כלל. רק זה קריעת י"ס ומלחמת עמלק שהי' לישראל פחדים רק שנצולו זה הי' ג"כ סיבתו שבא להתגייר והי' גרות שלו רק לש"ש לא לגדולה, והבן היטב:

אתם ראיתם אשר וגו' ועתה אם שמוע תשמעו בקולי וגו' וקשה מאי ועתה אם וכו' וכי רק עתה צריכין לשמוע, ועוד קשה שאמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגו' מה זה שאמר ואתם הלא מקודם ג"כ אמר אליהם והייתם לי סגולה מכל העמים ובהו משתעי, ונראה דהנה כתב החובת הלבבות עפ"י הערת השכל לבד הי' מהראוי לעביד ולירא את השי"ת ב"ה, רק צריך כמו כן הערת התורה לכמה דברים [והארכתי בזה במקום אחר ג"כ בדרוש ז' לשבועות] א' מהם להראות אותות ומופתי' ע"י מקבלי התורה והנה השכל ג"כ מחייב שהשי"ת יכול לעשות אותות ומופתים בשמים ובארץ בלתי ראות עין, אך כ' חכמי המחקר למשל אם אדם יושב בבית ושומע קול כלי שיר מרחובות חוצות, הוא משתוקק והולך לחוץ לראות, ומה לו לראות בעין וכי בזה הוא שומע יותר, אך בכל דבר ע"י ראות עין מתחזק כח כל כלי החושים וצריך לזון את העין בכל דבר, א"כ ג"כ השי"ת הראה לעינים כח וגבורה וגם מזה הטעם אפשר וכל העם רואים את הקולות משום לזון את העינים מדברי תורה [ובזה יש ליישב ג"כ פסוקים ולא נתן לכם לב וגו'] וזה אתם ראיתם וגו' נוסף על הערה השכליות ועתה אם שמוע וגו' הכונה גם עתה בעת שמעכם בדברי תראו, והייתם לי סגולה משום הערה השכליות, ואתם אשר אתם בעיניכם ראיתם ג"כ תהיו לי ממלכת וגו' והבן:

אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם וגו' ואביא אתכם אלי, הנה מה שאמר אשר עשיתי למצרים ידענו גם ונשאתי אתכם על כנפי נשרים ידענו כי הי' מפוזרים בכל ארץ גושן ולשעה קלה שהיו צריכים לצאת נתקבצו כלם למצרים וביום הזה באו לסוכות, אבל מה שאמר ואביא אתכם אלי כ' רש"י כתרגומו וקרבית יתכון לפלחני זה קשה הא עתה רוצה לקרב אותם לתת להם התורה ועדיין לא נתן ודוחק לומר דקאי על מה שנצטוו במרה ואפ"ל עפ"י מה שפרשתי המדרש פ' במדבר בשעה שקבלו ישראל את התורה נתקנאו בהן אוה"ע אמרו מה ראו אלו להתקרב יותר מאלו אמר להם הקב"ה הביאו לו ספר יחוסין שלכם כשם שבני מביאין שנאמר ויתילדו על משפחותם וכו' עיי"ש במדרש שדרש סמוכין וקשה טובא הא השי"ת חזר על כל אומה ולשון ולא רצו לקבל את התורה כאשר דרשו חז"ל על הקרא ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן וגו'. ועוד מה ענין התורה ויחוס וכי בזה תליא מלתא: ואפ"ל דבלא"ה קשה איך רצה הקב"ה לתת התורה לאו"ה הלא כבר נשבע השי"ת לאבותינו וכרת עמהם ברית ובחר בזרעם אחריהם. וע"כ צ"ל דהשי"ת רצה לתת להם התורה בבחינת שיהי' עבדים לו לעשות מצותיו ויהי' להם שכר כעבדים אבל לא בבחינה זו לקדש אותם ע"י חופה וקדושין כאשר קדש עמו ישראל דמיון אשה לבעלה כאשר אחז"ל וכמו שנאמר וארשתיך לי לעולם וגו' וכדומה הרבה מקראי קודש כי קרבות זו לא רצה רק לישראל כאשר כבר נשבע לאבותינו ובחר בזרעם אחריהם רק שחזר על האומות שיקבלו גם המה התורה להיות עבדים למקום וישראל יהי' מקודש לו לעם סגולה ע"י חופה וקדושין וז"ש בשעה שקבלו ישראל את התורה דהיינו שקבלו ונתקדשו לן ע"י חו"ק דמיון אשה לבעלה נתקנאו בהן אוה"ע אמרו מה ראה אלו להתקרב יותר מאלו שאותנו רצה לקרב אבל רק להיות לו לעבדים ואותם קרב להיות לו בבחינת אשה א"כ א"ש קושיא הנ"ל אף שלא רצו לקבל אמנם טענתם הי' על ההתקרבות של ישראל ונתקנאו בהם ואולי אם הי' השי"ת רוצה גם אותם לקרב ע"ד זה הי' מקבלים את התורה. ע"ז השיב להם השי"ת שפיר הביאו לי ספר יחוסין שלכם כשם שבני מביאין שנאמר וכו' כי באשה צריכה להיות מיוחסת ממשפחתה והבעל צופה ע"ז וישראל הם זרע קודש מחצבתה מיוחסים מאבות הקדושים ובדין הוא שאקרב אותם בקרבות כפלאה דמיון אשה לבעלה משא"כ כל האומות וא"ש (ועיין עוד על מדרש זה בדרושים משבועות:

ע"כ אמר כאן ואביא אתכם אלי היינו שאני מקדש אתכם לי בחופה וקדושין (ורכוש מצרים או ביזת היום הי' כסף הקדושין) משא"כ או"ה לא רציתי בכך:

[ועיין בעה"ט וז"ל ואביא אתכם אלי מה אשה נקנית בכסף בשטר ובביאה אף ישראל כן וכו' עיי"ש ויפה נדרש על קרא זה לפי שיחתו של אזצ"ל ועיי']:

כה תאמר לבית יעקב ותגיד וגו' כ' רש"י לנשים בלשון רכה וכו' ולאנשים דברים הקשין כגידין ע"כ וא"כ צריך להיות בלשון רכה וקשה דהא לא אמר יותר כמו"ש אלה הדברים אשר תדבר וגו' וא"כ איך יש פה לשון רכה וקשה. ונראה בהקדם לפרש מה שאמרו ז"ל בשעה שהקדימו ישראל נעשה ונשמע אמרו וגו' וצריך להבין הרבותא של ההקדמה עשי' לשמיעה נעשה ונשמע או נשמע ונעשה. והנה ודאי אינו בפשוט להקדים עשי' לשמיעה מכל וכל דהא אי אפשר לעשות במה דלא ידע וע"כ שמועה זאת לא פשוט דהא ודאי צריך שמיעה קודם. אלא ברלפענ"ד נשמע קודם משמע נשמע להבין מה טיבה של עבודה זו ומה שכר בה ואח"כ נעשה והוי זה עובד ע"מ לקבל פרס ונעשה ונשמע הוי שלא ע"מ לקבל פרע (ועיין מענין זה בדרושים לחג השבועות) וזה שעושה מאמרו של ה' שלא לקבל פרס רק אח"כ נשמע כמו ויגבה לבו בדרכי ה' או נשמע סודותי והנה השל"ה הק' מאריך בזה ועפ"י היוצא מדבריו מה ע"מ לקבל פרס ומה לא יש לפרש אלו הפסוקים ועתה אם שמוע תשמעו והיינו אפילו שתשמעו קודם שתשמעו וגו' ושמרתם את בריתי להיות דביקות בי וזה ג"כ בכלל ע"מ לקבל פרס כמו"ש שם גם בזה והייתם לי סגולה מכל העמים כי האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחי' וגו' ה"ז צדיק גמור ואתם תהי' לי ממלכת וגו' היינו שאני רוצה שתהי' לי ממלכת כהנים וגוי קדוש שלא ע"מ לקבל פרס, וזה לשון רכה לנשים וקלי דעת לעשות ע"מ לקבל פרס ולאנשים דברים קשים שלא ע"מ לקבל פרס ואמרו נו"כ כי כן יהי' ועיין היטב בשלה"ה ותבין (ועיין בדרוש ד' לשבועות מה שפירש עפ"י השלה"ה המשנה אל תהי' כעבדים וגו' עיין היטב שם):

תוכן העניינים

באר יצחק עהת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה