באר יצחק עהת· רבי יצחק ביליצר
פרשת בשלח
במדרש ויסב אלקים את העם דרך המדבר י"ס וגו' מכאן אמרו אפילו עני שבישראל נא יאכל עד שיסב ע"כ. ואפ"ל בדרך פשוט עפ"י שכתוב זכרתי לך חסד נעוריך וגו' לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה. שהלכו במדבר ולא הי' להם צדה לדרך שהי' להם בטחון בהשי"ת, ובתו' בפע"פ כ' דס"ד סיבת עני לא חשוב היסבא שאין לו על מה להסב ואין זה דרך חירות עיי"ש ואבל יש לומר שהוא יש לו לב כשבר מכח עניות וא"כ איך יסב כמלך בגדוד, אבל אם העני יש לו בטחון כראוי עפ"י מה שפרשתי קרא ברוך הגבר אשר יבטח בד' והי' ד' מבטחו כי יש שני מיני בטחון. הבטחון הפשוט בדעת בני אדם שבוטח בה' שיהי' בעזרו מה שרוצה להשיג, אכן זה אינו בטחון בשלימות ועיקר הבטחון שיעשה ד' עמו כרצונו יתברך. ואיך שיהי' דעתו ורצונו יתברך, רמה מדעתו, וכך יהי' בטחון העני שיהי' ביטח ב"ה יתברך שהעניות לו לטובה א"כ הוא תולה בדעתו ית"ש ככה, הוא לטוב לו ואז יושב בלב טוב ושמח בהסיבה דרך חירות וז"ש ברוך הגבר אשר יבטח וגו' ואיך יהי' הבטחון לז"א והי' ה' מבטחו והבן וכך הי' בטחון אבותינו שהלכו במדבר בלא צידה לדרך, שיעשה עמם כרצונו וזה כונת המדרש ויסב אלקים וגו' מכאן אמרו אפילו עני וגו' כי על בחינה זו של הבטחון גם העני יוכל להסב בדרך חירות שמח וטוב לב:
במדרש פ' זו רבי אומר אמר לו אמש היית אומר ומאז באתי אל פרעה ועכשיו אתה עומד ומרבה בתפלה מה תצעק אלי, אמש היית אומר המבלי אין קברי' ועכשיו אתה מרבה בתפלה דבר אל ב"י ויסעו יסיעו דבר מלבן ע"כ. והוא תמוהא ואפ"ל דהרמב"ן כ' איך שייך אנשים צועקים אל ה' יאמרו המבלי אין וגו' וימאנו בתשועה וכ' ע"ז עיי"ש. וי"ל מה שאמרו המבלי אין קברי' לא למאן בתשועה רק בדרך תשובה כי ידעו כי אשמים הם כמו שטען שר של ים הללו עע"ז והללו עע"ז והי' בדעתם כי הוציאם למות במדבר על גודל חטאתם. וע"ז אמרו ג"כ הלא זה הדבר וגו' כי טוב לכו וגו' היינו כי טוב הי' לנו להיות עוד בגלות להתם חטאת ולכלה פשע או למות שם, ובזה מיושב מה שהקשו המפו' היכן אמרו לא כן די"ל שזה הי' הכונה ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה ודרשי' שם מעבודה זרה, דהוי קשה עליהם וע"ז מאנו ולא שמעו לו כי הי' יראים חטאם ומשרע"ה הי' ירא ג"כ מזה וע"ז אמר ומאז באתי על פרעה וגו' וע"כ שהם מחויבים להיות עוד בגלות ולסבול עונש על חטאם, וזה הכוונה אמש היית אומר אלי וגו' וא"כ מאז הי' בדעתך שהם חוטאים ומחויבים עונש מה תצעק עתה הי' לך אז להתפלל עליהם מה אתה עומד עתה ומרבה בתפלה מקודם הי' לך להתפלל דבר אל ב"י ויסעו יסיעו דבר מלבן ועיין:
מדרש הים ראה וינוס מה ראה ארונו של יוסף ראה, ואפ"ל עפ"י מ"ש רבינו בחיי שכל הניסים שעשה הקב"ה עם ישראל אז הי' לחזקם במדת הבטחון. והים ג"כ לא נבקע בפעם אחת רק מעט מעט נס לבואם של ישראל וזה לשון ויניס שנס אחת לאחת ועיי"ש שהאריך בזה. ולפי"ז יוסף לפי הנראה נענש על שלא הי' לו כ"כ בטחון, וזה מה ראה וינוס שלא נתבקע בפ"א ארונו של יוסף ראה ע"כ לסיבת זה היתה הבקיעה מעט מעט ולא כס בפ"א לחזקם במדת הבטחון:
מה תצעק אלי וגו' והקשו ע"ז. וי"ל דלשון תצעק נאמר על זכר לנוכח ולנקבה נסתרת. ואי' בגמרא ד' כתות הי' על הים ומסתמא עיקר כנסת ישראל הוא הטובים ועליהם אמר הקב"ה מה תצעק. ואפ"ל עוד על מה"ד שהי' מקטרג והבן:
במדרש הובא בס' תוצאות חיים ה' ימלוך לעולם ועד מ"ט כי בא סוס פרעה והוא תמוהא, ואפ"ל דהנה רש"י פי' סוס ורוכבו רמה בים כנגד השי"ת כולם חשובים כסוס א' וקשה מה יענה רש"י על הקרא כי בא סוס פרעה דהל"ל רביתא יותר, אלא דבלא"ה קשה וכי מה חידש נגד השי"ת שכולם חשובים כסוס א' הלא כל העולם כתוהו וכאפס וכאין נחשב נגדו ית"ש. ע"ב נ"ל הכוונה דרש"י פי' על כי גאה גאה כל מה שאהלל וארומם, עוד השי"ת גדול מזה ודומי' תהלה. ע"כ אמר כאן סוס ורוכבו וגו' דא"א לומר בלשון רבים כ"כ סוסים שהי' משמע שהוא תהלה לאל ית"ש שכ"כ סוסים ורכב רמה בים ולפי"ז א"ש ג"כ כי בא סוס פרעה וגו'. ולפי"ז א"א לומר ה' מלך דהי' משמע שמכירין מלכותו ית"ש רק צ"ל ויד ה' ימלוך וזה הכוונה ה' ימלוך ולא מלך, מ"ט, הכוונה לא טעם על הדבר רק מלת טעם נאמר על הכוונה מה משמעותו ע"ז אמר כי בא סוס פרעה וגו', והבן: