באר יצחק עהת· רבי יצחק ביליצר
פרשת בא
ויקרא משה לזקני ישראל ואמר להם משכו וקחו לכם צאן וכו' מפני מה אמר משה זה רק לזקני ישראל הלא הי' לכל אחד ואחד מישראל כאשר באמת כלם עשו קרבן פסח בשלמא בתחלת השליחות שבא להציע ענין הגאולה אמר לו הקב"ה לך ואספת את זקני ישראל כי אז כן הי' ראוי כמש"כ הרמב"ן שם כי דרך העם לילך אחר עצת זקנים אבל כאן במצוה שבא לציות להם הי' לו לומר לכל ישראל ויותר קשה למאי שדרשו חז"ל משכי ידיכם מע"ז וכו' וכי ח"ו זקני ישראל הי' עע"ז והלא כ"מ שכתוב בתירה זקני ישראל הצדיקים והחשובים במשמע, וי"ל דחדא מתירצת בירך חברתה דאיתא אל תוכח לץ פן ישנאך וכו' וקשה א"כ למאן יוכח הלץ לא יוכיח שישנאהו, והחכם לא צריך לתוכחה, ודע פי' השל"ה כשאתה בא להוכיח את מי אל תאמר לו רשע למה תעשה כן כי לא יקבל ממך, אלא תוכיחנו לומר לו הלא חכם אתה ואדם חשוב לא נאה לך לעשות כה, כי אז אולי יקבל תוכחתך, ואולם לכאורה קשה ע"ז הלא משה אמר רשע למה תכה רעך, אלא יש"ל שכונתו הי' כי רשע אתה בזה המעשה שתרום יד על רעך והיתכן לך לעשות כן, אמנם י"ל ג"כ פירש הכתוב אל תוכך לץ וכו' בדרך זה כשתרצה להוכיח את החוטא, אל תוכיח דייקא להחוטא לומר לו שעשית עברה כזה להוכיחו על פניו כי לא יקבל ממך רק כה תעשה תוכיח את החכם אשר בודאי לא עשה עברה כזו ודומה לו והחוטא ישמע תוכחתך לחכם ויחשוב בדעתו הלא אני נמצא בי חטא ועברה זו ויתחרט או תוכיח בקהל עם ברבים ותהי' חישב ומונה מה שראוי לעשות, ומה שאינו ראוי וכלם ישמעו ויתחרטו מי שנמצא בו דרכים אשר לא טובים וזה כונת הכתוב אל תוכח לץ פי' את הלץ בעצמו אלא הוכח לחכם והלץ ישמע אצלו מעצמו ויקח מוסר ויאהבך כי לא הוכחת אותו על פניו והבן:
ובזה אפשר לפרש הוכיח תוכיח וכו' וקשה הכפיל אך הוא הדבר אשר דברנו, שהתורה הורה לנו דרך ישר להצליח בהתוכחה גם ללץ וז"ש כשתרצה להוכיח כה תעשה, הוכיח אתה תהי' מונה והולך דברי תוכחה, ובזה תוכיח את עמיתך כי ישמע ויקח מוסר ולא תשא עליו חטא פי' להוכיח אותו בפירש שעלץ חטא זה וחטא זה, כי אז יהי' דבריו לריק אצל הלץ וכונת הכתוב עצה טובה קמל"ן דרך הישר לתוכחה שיאמר דברי מוסר ותוכחה ובאופן זה תוכיח את עמיתך כי ישמע ויבן שאליו הדברים מגיעים, והבן ובזה יובן ג"כ קרא שובה ישראל וגו' שקשה שפתח בלשון יחיד ואח"כ אמר בלשון רבים קחו עמכם דברים וגם יש לדקדק שאמר קחו עמכה דברים איזה דברים יקחו להם, ואם הכונה מה שאמר אח"כ ואמרו אליו כל תשא עון, א"כ הוא מיותר מה שאמר קחו וגו' ולא הול"ל רק ואמרו אליו כל וגו' ומה יחסר, אמנם לדברים הנחמדים של אא"ז מובן הקרא בטוב שהנביא מכריז ואומר שובה ישראל בלשון יחיד כי אמר בדרך כלל ולאחד נחשבו וקרא בקול התוכחה ודברי מוסר כי כשלת בעוניך, וע"ז אמר אח"כ קחו עמכם דברים היינו אלו הדברים שאני קורא באזניכם דברי החטאים ועונות, כל אחד יקח לעצמו מה שמוצא בעצמו מהחטא ופשע, כי דברי לחלק יצאו וכ"א יבין את זאת ויקח עמו דברים מאלה הדברים וידע שכשל בחטא ושובו אל ד' ואמרו אליו וגו' שכ"א יפשפש במעשיו והבן. פא"ה] ומשה רבינו ע"ה עשה גם כן בדרך זה ויקרא משה לזקני ישראל אשר בודאי הם לא חטא ונכשלו בעע"ז ולהם אמר משכו וקחו וכו' כמו שדרשו חז"ל משכו ידיכם מע"ז וממילא ישמע שארית ישראל אשר עבדו ע"ז ויקבלו תוכחה וימשכו ידיהם מע"ז ע"ד הוכח לחכם וכו' ודו"ק:
החודש הזה לכם וכו' שה לבית אבות, ולכאורה קשה דשה לבית אבות מיותר דהא כתב אח"כ ואם ימעט הבית וכו', ובהגדה ר"ג אומר כל שלא אמר וכו' פסח על שום מה על שום שפסח וכ' מצה שאנו אוכלין על שום מה על שום וכו' וכן מרור וקשה כפל הלשון על שום מה דלא הול"ל רק פסח שהי' אבותינו אוכלין על שום שפסח וכו' וכן במצה ומרור. וי"ל דהנה ידוע דאאע"ה חטא בג' דברים א' במה אדע. ב' שהלך מפני רעב למצרים ג' שאמר על שרה אחותי, ואעפ"י שיש לתרץ הכל עכ"פ לצדיק כמותו נראה חטא והקב"ה מדקדק וכו' ע"כ באו ישראל עתה לתקן זה. משכי וקחו וכו' שנכנסו ישראל בסכנה בלקיחת השה לכפר על מה שאמר על שרה אחותו ולא הכניס א"ע בסכנה, ומצה להם עוני לכפר על מה שהלך למצרים מפני הרעב. ומרור לכפר על מה שחטא בפה ואמר במה אדע, וזה כונת המגיד על שום מה לרמז שיש לו טעם נסתר, וז"ש על שום מה לא בדרך שאלה רק בניחותא שהוא על שום מה שיש לו טעם נסתר ועוד על שום טעם נגלה וכן במצה ומרור, והבן וזה שרמז בראש הפרשה שה לבית אבות, שבא לכפר על חטא ראש האבות, ועיי':
איתא במדרש רבה פרשה זו בני בכורי ישראל אמר הקב"ה לפרעה הרשע אי אתה יודע כמה חבבתי את הבכורות שכתבתי בתורתי לא תעבוד בבכור שורך וכל מי שהוא עובד בו לוקה ואתה שלחת את ידך בבכורי דין הוא שתלקה. והביא הקב"ה עליו עשרה מכות כנגד עשרה נסיונות שנתנסה אאע"ה ועמד בכלם ע"כ. והקשו דזה שאמר והביא עליו י' מכות כנגד י' נסיונות הוא טעם אחר והיל"ל ד"א, ונראה לבאר ולפרש ג"כ הספרי פ' תבוא ר' יהודה הי' נותן בהם סי' דצ"ך עד"ש באח"ב וצ"ב למה ר"י דוקא אתנח סימנא. וי"ל דהנה בלא"ה קשה דברי מ"ר הש"ל מגמ' בכורות (ד' ט' ע"א) דאי' שם פלוגתא דר"י ור"ש אי פטר חמור אסור בהנאה או לא ומסיק דר"י דריש לא תעבוד בבכור שורך למעוטי בכור אדם ולא תגוז בכור צאנך למעוטי שותפת עכו"ם. ור"ש דריש בכור שורך למעוטי בכור אדם ובכור צאנך למעוטי פטר חמור יעיי"ש הרי דלכ"ע בכור שורך אתי למעוטי בכור אדם דמותר בעבודה ואיך קאמר במ"ר דאסור וצ"ל דהנה רש"י פ' ב"פ וירא עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה וגו' עכשיו יש לי להשיב לשטן ואוה"ע שאומרים מה הוא חיבתי אליך ע"כ עיי"ש. וא"כ נראה לפי"ז דהוכרח אאע"ה להביא יצחק בנו על העקידה להשתיק השטן ואוה"ע וא"כ נקדש יצחק לקרבן וא"כ נגד אוה"ע יש לישראל דין בכור בהמה טהורה ומיושב המ"ר דקאמר לא תעבוד בבכור שורך וקשה דאדרבה שורך אתי למעט בכור אדם לכ"ע ע"ז בא כמשיב וקאמר והביא עליו י' מכות כנגד עשרה נסיונות שנתנסה אאע"ה וא"כ יש לישראל נגד אוה"ע דין בכור בהמה טהורה, ובזה יש ליישב דמסיק שם הגמרא בשלמא לר"י צאנך למעט שותפת עכו"ם ושורך אטו צאנך אלא לר"ש למה לי שורך וצאנך לכתוב שור וצאן קשיא, ולהנ"ל י"ל דלכך כ' שורך להורות על המיעוט שממעט אדם אבל דוקא גבי ישראל דהיינו אצלך ממעט בכור אדם אבל לגבי נכרי אסור לעבוד בבכור אדם ג"כ וצאנך אטו שורך והבן. ולפי"ז לר"ש מיותר שורך ומוכח דעכו"ם אסור לעבוד בישראל אבל לר"י אינו מוכח דלא מיותר שורך דכתיב אטו צאנך. וא"כ לר"י א"א לומר טעם המכות במצרים כדברי המ"ר וצ"ל כפשוטו שהשי"ת הביא עליו המכות למען ידעו ישראל לירא את ה' כמו"ש המפורשים בג' מכות הראשונות נאמר כי אני ה' ובשנים כי אני ה' בקרב הארץ שהוא משגיח על עולם השפל ג"כ ובאחרונות כי אין כמוני כי היא בתכלית האחדות ועי' בכלי יקר פ' וארא, ולפי"ז נ"מ לטעם שבאו המכות עונש לפרעה (על שעבד עם ישראל שהמה קודש בקדושת בכור) אין צורך לזוכרם ואין צרך לתת בהם סימן אבל לטעם הב' צריך ליתן סימנים לזוכרם, ולפי"ז א"ש ר"י לשיטתו שסובר פ"ח אסור בהנאה ודורש צאנך למעוטי שותפת עכום א"כ שורך אטו צאנך ואינו מוכח דגוי אסור לעבוד בבכור ישראל וא"כ טעם המכות כטעם הנ"ל להורות מציאת ה' בג' מכות דצ"ך והשגחת השי"ת בג' מכות עד"ש ואחדות ה' במכות אחרונות באח"ב, ולכך הוכרח ר"י לשיטתו לתת בהם סימנים שיענה האדם ג' עיקרים אלו על לבו לזוכרם:
והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזות וכו' והקשה בכל"י השי"ת אמר ונתנו אל שתי המזוזות ברישא ואח"כ המשקיף ומשרע"ה אמר בהיפך, ונראה לפענ"ד דיש להקשות בפ' משפטים גבי נרצע באזנו ובדלת כ' רש"י שם דלת ומזוזה שהי' עדים בדבר וכו' עיי"ש וקשה דלת מאן דכר שמי' רק מזוזות ומשקוף, ואפשר לומר דהנה בג' אותות אנו מצוינין במילה ושבת ותפילין ונגד זה צוה הוא ית"ש ליתן אל המזוזות רמז למילה ושבת שהם יסוד ועמוד הבית ועפ"י האמת מילה ושבת סיד יסוד ברית והמשקיף רמז לתפילין שבראש והם העדות. והנה מצינו במשה וראית את אחירי ופני לא יראה וכ' שהראה לו קשר של תפילין וידוע דקשר הוא דלת. והנה השי"ת מראה לנו לכל היותר כאשר הראה למשה קשר של תפילין ולכך אמר אל המשקיף לאחור והקדים המזוזות אבל אנו עומדים לפני ית"ש בתפילין גופא ולכך הקדים משרע"ה המשקוף לפני פני התפילין, ולפי"ז זה העבד שקנה אדון לעצמו ומפריד עצמו מאדון הוא כאלו אינו רוצה לראות אותו האדון רק אותו האדון שקנה לעצמו לכך צריך לרצוע בדלת רמז מה שאינו רצה לראות הדלת של האדון והדלת והמשקוף חדא רק זה רמז לפני התפילין וזה לאחור:
ויושב משה וגו' מי ומי ההולכים וגו' י"ל הולך היינו הצדיק הנקרא הולך מי בכם הצדיקים וכוונתו באיזה זכות אתם יוצאים, והשיב בנערינו וגו' וקשה למה כ' בנערינו קודם ובזקנינו וע"כ כונתו אשר בנערינו ובזקנינו כלך היינו שהנערים לא שינו מלבושים כמו הזקנים, בבנינו ובנותינו היינו שניכרים שהם בנינו ושלא שינו את שמם ולא לשונם ואלו הג' דברים, ואבל לא הי' חשוב זה בעיני פרעה ואמר יהי' כן ה' עמכם היינו אם רק בזה יהי' ה' עמכם ראו כי רעה נגד פניכם היינו שלא תזכו כלל לצאת, לא כן לכו נא הגברים היינו שנקרא גברים שהי' מתגברים על יצרם ועבדו את ה' כי אותה אתם מבקשים היינו העבודה של קרבנות אתם מבקשים ולא השי"ת, החפץ לה' בעולות וגו' ואח"כ לאחר מכות חשך אמר רק צאנכם ובקרכם יוצג כוונתו עוד שאין חפץ לה' בעולות ובקרבנות, והשיב משה גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות וגו' היינו נדרים ונדבות צריך עכ"פ וגם מקנינו היינו קרבנות שהם לקנין נפשינו היינו לקנות הנפש בחזרה שלא יעבוש בחטאים ג"כ ילך עמנו וגו' ומה שאמרת אין חפץ לה' בעולות ואנחנו לא נדע וגו' היינו עדיין אין עלינו עתה שום עונש עד בואנו שמה ונקבל התורה, ועיין:
ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית קשה הא כבר אמר לבית אבות וא"כ מאי קאמר אח"כ ואם ימעט הבית וגו' ולקח הוא ושכינו וגו' ועוד מאי לשון במכסת תכוסו ולא קאמר לשון פשוט במספר. וי"ל דהעיקר לעשות כמעשה אבות ולא יחד לשנות מדרכי אבות עיי' בחובת הלבבות שכבר קדם להם, וקול יעקב פירש מתחלה עע"ז הי' אבותינו שהם הי' ג"כ נקראי' אבותינו והי' נקראים ב"נ ועכשיו אין אלו אבותינו, נהנה ואהי' להם למקדש מעט ביהכ"נ וביהמ"ד, וזה כוונת הפסוק ויקחו להם אם יקחו לבית אבות שילכו בדרכי אבותיהם שה לבית דהיינו שיהי' להם ביהמ"ק ואם ימעט הבית היינו שלא יהי' ביהמ"ק ולקח הוא ושכינו הקרוב אל ביתו [אשר מיותר דידוע ששכינו הוא הקרוב וגו'] אלא הכוונה שיקחו זאת הקרוב אל הבית דהיינו ביהכ"נ ובהמ"ד, ועיין:
דקדקו בפ' שלא אמר לו הקב"ה מכות הארבה ונראה לענ"ד דרך רמז ב"א אל פרעה היינו אותיות ב' א' נתחלף באותיות פרע"ה פ' בב' וע' בא' וא"כ נשמט מפרעה פ"ה ועי"ן, ותחתי' ב' א' ויהי' ארב"ה וזה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ליקח ממנו פ"ה שלא יתחרט ועי"ן שלא יהי' רואה האמת למען שיתי אותות"י היינו אותיותי אלה בקרבו ועיין:
בא אל פרעה כי אני הכבדתי וגו'. קשה מאי שייכות כי אני מה נתינת טעם הוא זה, ונראה הנה כתיב בקהלת עיר קטנה ואנשים וגו' דרש בגמר' עיר קטנה זה הגוף ואנשים בה מעט אלו איברים של אדם ובא עלי' מלך גדול זה יצה"ר ובנה עליו מצודות וחרמי' אלו עבירות וסבב עלי' ומצא בה איש מסכן וחכם ומלט וגו' זה יצה"ט. והקשה מהר"י מינץ ז"ל בדרושים הלא בשבא יצה"ר עדיין אינו מוצא היצה"ט האיש המסכן עיי"ש כמה תי' וי"ל עפ"י מש"כ רבינו בחיי בפ' חיי שרה ויבוא אברהם ולא כ' מהיכן בא וכ' הוא ובא לאו דוקא לשון ביאה רק בהתאמץ באיזה דבר נקרא עליו לשון בא (וראי' מלשון משנה במס' תמיד בא לו לדופן הימיני וגו') וכן בהרבה מקומות וראי' דלא כ' ויבוא אברהם ויספד שרה. ואי' בגמ' כל מי שגדול מחבירו יצרו גדול ממנו וזה ובא עלי' מלך גדול (הוא היצה"ר שמתאמץ ומשתדל בזריזות לפתות אותו לעברה) אבל ומצא בה איש מסכן וגו' וזה בא אל פרעה לאו לשון ביאה אלא להתאונן בדבר כי אני הכבדתי וגו' ועיין: גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות וגו' ואנחנו לא נדע וגו', הכוונה אפשר להיות דכל הבהמות הן שלהם והן של המצריים הי' בספק נעבד כאמור הן נזבח את תועבת מצרים וגו' ופסולים להקרבה לכך אמר פרעה צאנכם ובקרכם יוצג כי למה הם לכם שפסולי' להקרבה, והשיב משה גם אתה תתן בידינו זבחים וגו' ועשינו ושלך מהני ביטול כי ע"ז של עכו"ם מהני ביטול, אבל לדעתי גם מקנינו ילך עמנו וגו' כי ממנו נקח לעבוד דגם שלנו כשרים להקרבה והטעם כי אנחנו לא נדע מה נעבוד את ה' עד בואינו שמה וכיון שאין אנו עדיין יודעים עבדות ה' יש גם לנו דין ב"כ ומהני ביטול. (מבנו של המחבר הרה"ג מו"ה עמרם ישי זצוק"ל):