אור ברסלב
באר יצחק עהת פרשת ויצא

באר יצחק עהת· רבי יצחק ביליצר

פרשת ויצא

פרשת תולדות

דרוש והספד להחכם השלם הנגיד י"א ר' אייזיק גאדידא ז"ל והמעשה הי' שמתה אמו הצדקת ג"כ לפני ה' שבועות והעלימו מיתתה ממנו שהי' כבר אז חולי ב"מ ונשמע ג"כ שמועה רעה בעת ההוא כי נפטר הגאון הצדיק החשוב ומפורסם ר' יהושע כ"ץ זצ"ל, והי' בפ' ויצא:

ויצא יעקב מבאר שבע וכו' כ' רש"י ז"ל יצא צדיק מן העיר פנה הודה זיו והדרה וצ"ב הג' לשונות ונראה דהנה דרך כלל נאמר על אדם שהוא צדיק טוב לעצמו טוב לבני ביתו כמאמר הכתוב באברהם כי ידעתי למען אשר יצוה בניו וב"ב אחריו וגו' וטוב לאחרים שממשיך אותם לעבודת הבורא ית"ש וזה הודה של עיר וזיוה של משפחתו והדרת ב"ב ובזה יובן הקרא לך לך מארצך ומולדתך ומבית אביך וגו' ומקשים והא תחלה יוצא אדם מבית אביו ואח"כ מהשכנים שהוא משפחתו ואח"כ מהארץ רק דידוע דאאע"ה הכיר האמת לעצמו ואח"כ למד לבית אביו ואח"כ בני מדינתו והנה מתחלה שוכחים מאדם בני מדינתו ואח"כ משפחתו ואח"כ ב"ב וזה נאמר לאברהם הדרך שיהי' ניכר חסרונו בלכתו מתחלה יהי' ניכר מארצך שאנשי הארץ אצלם יהי' החסרון ראשון כי הם ישכחו הצדיק אברהם ובדרכיו אשר הודיע דרכו השם יתברך בראשונה ואח"כ ממולדתך ואח"כ ומבית אביך וע"ז אמר דוד המע"ה אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים זה לעצמו ובדרך חטאים לא עמד שלומד ב"ב אשר הוא עומד תדיר אצלם ובמושב לצים וגו' כלל את בני עירו שלא ישב עמהם בסוד משחקים שימנעו גם המה מלעשות כן ואמר אח"כ והי' כעץ שתול אשר פרי' היינו לעצמו ואח"כ ועלי' לא יבול היינו העלים החופים עליו בני משפחתו וכל אשר יעשה יצליח ג"כ בבני עירו והנה אמרנו בזה דרך כלל ובדרך פרט אמר ר"פ בן יאיר וכו' זהירות שיהי' זהיר במצות ל"ת זהירות מביא לידי זריזות שיהי' זריז לקיים מ"ע זריזות מביא לנקיות שיהי' נקי שלא יארע לו שוגג נקיות מביא לידי פרישות היינו משערים המותרים שלא לבוא לאיסור, פרישות מביא לידי טהרה היינו טהור מסיגים בלי פני' והתפארות, טהרה מביא לקדושה לעשות עבודה כלו כליל לש"ש קדושה מביא לעמה שיהי' עניו ושפל ברך מאוד וענוה מביא יראת חטא שירא מחטא היינו חסרון במעשים טובים ובמדות יראת חטא מביא חסידות לעשות לפנים משוה"ד והנה צדיק נתפס בעון הדור לעורר רחמים כקרבנות שכ' הרמב"ן ז"ל שלא נאמר בקרבנות שם אלקים רק שם הוי"ה ב"ה שמעוררים רחמים, וכן הצדיק שכשרואה השי"ת שמה"ד מתוחה מביא לפניו לעבור פנים של כעס בבואו ומהצורך לכאו"א לפשפש במעשיו ובפנקסו, ועוברים פנים של זעם בכוח הרוח ומרחם על השאר ג"כ וזה האיש הוא קרבן בלי מום הולך תמים ופועל צדק וגו' נקי כפים ובר לבב וגו' כספו לא נתן בנשך כי הוא זה האיש להיפך ממה שנאמר והבאתם גזול ואת וכו' וכן הי' דהמע"ה מקונן על אבנר שר צבא ישראל, ידיך לא אסורות וגו' כנפל לפני בני עולה וגו' ולא זה בלחוד אך גם נזכור את אמו הצדקת אשר העלמנו מיתתה והנה נאמר ותמת שם דבורה מינקת רבקה וגו' ותקבר וגו' אלון בכות וכ' רש"י ז"ל שנתבשר בשורה שמתה ונעלם מיתתה שלא וכו' והביא הרמב"ן ז"ל המדרש שאמרו מי יעשה לה כבוד יצחק כלוי בבית יעקב אין באן עשו לבדו אין זה כבודה לכך הוציאו אותה בלילה וכן בצדקת הלזו הי' ג"כ כן יצחק הי' כלוי בבית ואין כאן אחר שיעשה לה כבוד והוציאו מטתה בלילה: ואחריו הכביד שמועה רעה מפטירת הגאון הצדיק אשר שמו הי' הולך מרחוק מו"ה יהושיע כץ ז"ל שנתקבל מקרוב בכבוד גדול לק"ק יארמנו מק"ק ווערפלעט, ואיתא בשבת קנ"ג ע"א אמר רב יהודה ברי' דרב שמואל בר"ש משמי' דרב מהספדו של אדם ניכר אם בן עוה"ב הוא אם לאו איני והאמר לי' רב לרב שמואל בר שילא אחי' בהספדא דהתם קאמינא, ל"ק הא דמחמו לי' ואחים הא דמחמו לי' ולא אחים ע"כ ועיין פרש"י והקשו וכי מחיים לא ניכר אם בן עוה"ב הוא ועוד כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב וגם קושית הגמרא והתירץ קשה להבין ונראה דהמר"ם מינץ כ' טעם על גודל שכר ההספד, בכמה מקומות ועונש המבטלו כי הצדיק מדור לשכינה כמו שנאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, בתוכו לא נאמר וכו' וגם כמו שנאמר בבהמ"ק הכל בכתב מיד ד' עלי השכיל, נאמר באדם בצלם אלקים עשה את האדם ויפח באפיו נשמת חיים וצריך לבכות עליו כעל חורבן ביהמ"ק, ויש לנו להתאונן על ב' בתי מקדשות והנה הבינה לעתים פי' כעין זה הגמרא כשחלה ר"א נכנסו תלמידי' לבקרו אמרו רבינו למדנו אורחות חיים, כדי שנזכה בהם לחיי עוה"ב וכו' ותמיהא וכי נעלם מהם ונסתר מנגד עיניהם דרך משפטי התורה חוקי' ומצות אשר הוא פשוט היותם אורחות חיים לזכות לחיי עוה"ב עיי"ש שהרבה להקשות עוד במאמר זו ופי' כי אפשר להשיג ג"כ בעוה"ז, חיי עוה"ב ותענוגיו צדיקי' יושבים ועטרותיהם וגו' כי עיקר התענג בדרך כלל הוא השגת הידיעה אמתית בכל הדברים כי זו הוא תשוקת נפש המשכלת, וכבר הורה הנסיון, כי האדם בהיותו מעיין וחוקר באיזה דבר קשה ההשגה וכאשר התבאר אליו אמתיתו יגיע לו התענוג והשמחה כאלו הנפש מתעדן עדן הנצחיי, והוא מעין עוה"ב. וכל אשר ירבה ויוסיף בידיעות ובמושכלות יצדק עליו יותר שהוא מרגיש בחייו מעין עדן הנפשות בעוה"ב וזאת היתה שאלת ובקשת התלמידים לרבם למדנו אורחות חיים שנזכה בהם לעוה"ב ר"ל בעודם על פני האדמה בעוה"ז נגיע ונשיג אל החיים שבעוה"ב וכאלו אמרו נטעים בעיה"ז מעין עוה"ב ועיי"ש ביאור כל המאמר: והרמב"ם כי הטעם של ההספד דהאמונות נמשכו אחר הפעולות למשל שבת על חיזוק אמונת חידוש העולם כי בששת ימים עשה ד' את השמים ואת הארץ וביום השביעי וגו', וכן ע"ז הדרך כל המועדים ויו"ט, ואנו מאמינים על השארת הנפש וצריך לעשות פעולת לחזק אמונה זו ולהספיד מכח זה נתחזק, ומעתה זה כונת ר"י מהספדו של אדם ניכר הכונה שניכר אם בן עוה"ב בעוה"ז הוא שיהי' פטירתו כחרבן ביהמ"ק שהי' צדיק והשכינה הי' שורה בתוכו והי' בן עוה"ב בעוה"ז שהי' משיג השגות וידיעות והיא העדן הנצחיי בעוה"ב וע"ז פריך והאמר רב וכו' דהתם קאמינא, וא"כ משמע בפירש שהטעם הוא כהרמב"ם לחזק אמונת השארת הנפש וכן אמר להם דהתם קאמינא ע"ז משני לא קשיא באמת עיקר הטעם כהרמב"ם רק אימתי הוא חיזוק ע"י ההספד אם ההספד על אדם גדול ובהשפעות קדושתו מחמם לי' ואחים וע"י פעולה זו מתחזק אצלו האמונה, כאן דמחמם לי' ולא אחים והבן: ומצינו כעין זה שהי' מקונן דהמע"ה על שאול ויהונתן הנאהבים והנעימים וגו' בנות ישראל אל שאול בכינה המלבישכם שני עם עדנים וגו' וקשה השייכות זה לזה והנה איתא משל על פטירת צדיק בשם הזוהר למלך ששלח בנו לכפר א' ללמוד תכסיסי מלוכה והי' משפיע טובה לבני הכפר בשביל בנו ואחר שגדל בן המלך שלח אביו עבורו והי' בני הכפר בוכים ומתאוננים ואמר להם מה אתם בוכים והשיבו בהלקח בן המלך מאתנו יפסוק הטובה והשיב זה גופא שאתם בוכים ומצטערים אזכיר אתכם לטובה, אכן תשובה זו צריכה אם אינו עתיד לחזור. אבל כשעתיד לחזור פשוט התשובה שיחזור אליהם והנמשל מובן שהצדיק הוא בן המלך מה"מ הקב"ה וע"י מגיע השפעה רבה לכלל ישראל מן המלך מלכו של עולם ב"ה, ומובן אם הצדיק לא קיים מכל וכל צריך להתגולל עוד הפעם לעוה"ז אבל כשהשלים עצמו בכל כאשר היא בסיג האפשרות, בצדיקים כאלו שישארו שמה לעד ולא יבואו בחזרה, א"כ צריכים אנחנו לבכות לזכור לנו זכות זה לטובה וזה שאמר דהמע"ה שאול ויהונתן הנאהבים והנעימים בחייהם שהשלימו עצמם מכל ובמותם לא נפרדו שלא יפרדו, וישארו עדי עד להתענג בחיי נצחיי בנועם ד'. ע"כ בנות ישראל אל שאול בכינה כי בעודו בחייו הי' לכם השפעה והלבישכם שני עם עדנים וגו' ועתה יחסר לכם ע"כ צריכים אתם לבכות ולהתמרמר על מיתתם שבזכות זה לא יחסר לכם הטובה והשפעה ועיין: ובראשית חכמה שער הקדושה פרק ב' בשם הזוהר על פסוק ושמרתם את השבת כי קידש וגו' שהשבת הוא סיד בן שעולה לאב בלא רשות יעיי"ש ולפי"ז יש לומר הגמ' הנ"ל מהספדו של אדם ניכר אם הוא בן עוה"ב היינו לא כמו כל ישראל שיש להם רק חלק לעוה"ב, אמנם הוא כבן שמושלם מכל וכל ולא יתגלגל עוד כי אז אם הי' בבחינה זו מספידים אותו הרבה והצער גדול כי הוא פסידא דלא הדר א"כ ע"י ההספד ניכר אם הוא בן עוה"ב שישאר שמה כבן אצל אביו ולא יבוא בגלגול עוד, וע"ז פריך והאמר רב לר"ש ב"ש אחים לי בהספידא דהתם קאמינא וכיון שרב גדול הי' ומושלם מכל וכל ודאי יספידו אותו מאוד ומשני וכו' ועתה רבותי, אותם הצדיקים שאנו מספידים אותן היו מושלמים בכל וצריכים אנחנו להתמרמר ביגון ואנחה על העדרם וחסרונם ושמעתי בשם הגאון מו"ה מרדכי בנעט זצ"ל אבדק"ק ניקילשפורג על פסוק בני ציון היקרים המסולאים וגו' דהנה הצדיקים נתפסים בעין הדור וקשה הא דינא דב"ח בבינוני' ומדוע הקב"ה נוטל העידיות, והתי' הוא דבשל העולם הן שמין והצדיקים אצל העולם אינם נחשבים לעידיות והלואי שיחשבו לבינונים בעיני העולם כי אינם מחשיבים אותם, ותינח אם הצדיק הוא עני וצריך להתפרנס מאחרים אז אינו נחשב בעיניהם ואינם מכירים ויודעים מעלתו אבל אם הוא עשיר וחשוב ונכבד אצל העולם א"כ הן עידיות וקשיא במקומה עומדת, וצ"ל כי צדיק ד' בכל דרכיו ואין אנו מבינים דרכי השם כי תמים פעלו, וזה כונת הפסוק בני ציון היקרים ת"ח המצוינים בהלכה ובצדקת המסולאים בפז היינו שהם עשירים ג"כ א"כ נחשבים עידיות איכה נחשבו לנבלו חרש ונטל העידיות הא ב"ח דינו בבינוניות, והתי' הוא מעשה ידי יוצר וציר תמים פעלו ועתה רבותי אותן הצדיקים הי' נחשבים גם בעיני העולם לעידיות, ר' יהושיע כ"ץ נתבקש לכמה קהלות ואנשי ק"ק יארמאט הוציאו הוצאה יתירה כמה אלפים עבורו וזה הר' אייזיק הי' עשיר וחשוב מאוד אפילו בעיני השרים שרי האומות איך יש להתאונן עליהם:

אמנם לדעתי יש לתרץ קושיא הנזכרת איך הקב"ה גובה חובו מעידיות, ונראה כי אנו כשחוטאים פוגמים למעלה בעולמות העליונים ומקלקלים ונחשבים לזיקים ונזקין דינו בעידיות, ובזה יובן הפסוק הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספו באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק והפי' כך הצדיק אבד וקשה מ"ט הקב"ה נוטל העידיות ותירץ ואין איש שם על לב שבחייהם לא הי' איש שם על לב מעלתם לכבד אותם כערכם ולא הי' נחשבים כ"כ בעיניהם ובכל העול' שמין ע"ז שוב מקשה "ואנשי חסד נאספו, שהי' ג"כ עשירים עושים חסד א"כ הי' נחשבי ג"כ בעיני העולם א"כ "באין מבין" לכאורה תי' ע"ז ומשני כי מפני הרעה נאסף היינו מפני הרעה שפגמו וגרמו במעשיהם אשר לא טובים רעה לעצמם ולאחרים והי' דינם כמזיקים ע"כ נאסף העידיות, ואפשר שזה ג"כ הכונה מעשה ידי יוצר והוא תירץ על הקושיא כנזכר כי הם מקלקלים מעשי ידי יוצר, וע"ז אנו שולחים אותן הצדיקים לתקן את אשר קלקלנו, אוי ואביי,:

ומעתה יש להתאונן ולהתעורר בתשובה לתקן הפגמים, ואל"פ עוד הפסוק בני ציון היקרים במשל שהובא בספר שער המלך על פטירת הצדיקים כי בעו"ה בשנים הקדמונים עד שלא כבתה שמשה של משה זרחה שמשה של יהושיע וגו' ועתה הצדיקים הולכים להם ונאספים לאור באור החיים ואותנו עוזבים לאנחות ואין אחרים למלאות מקומם, ושל לטבעת של זהב ובו אבנים טובות ונאבד א' מהם ולא שם בעל הטבעת על לב עליו באומרו מקרה היא, ואבל כשנאבד עוד בא לאומן לתקנו ואמר לו כי אבן טוב צריך להיות מושבו ומשובץ בכסף ולא בזהב, והנה זהב רמז למדת הדין מצפון זהב ואתה והחטא נמשל לאודם כמש"כ אם יהי' חטאיכם כשנים וכסף הוא מצד החסר כשלג ילבינו, והטעם מובן כי כשהי' מדת החסד מתוחה עלינו והי' מושב הצדיקים בכסף הי' מתקיימים ונשארים, אבל עתה בעו"ה שמדת הדין מתוחה עלינו אין להצדיקים מישב טוב כי אינם מתקיימים בזהב ע"כ הם נאבדים ואין להם חיזוק בינינו בעו"ה, וזה ידוע כי כל כלי המתכות כשהם נשברים אפשר לתקנם ולעשותן שלמים אבל כלי חרס א"א לתקנם ואין להם תקנה וזה שאמר בני ציון היקרים המסולאים בפז דהיינו שמושב שלהם בפז איכה נחשבו לנבלי חרש שאי אפשר לתקן ואינם מתקיימים בזהב שרומז למדה"ד [ובזה יש לפרש הצדיק אבד ואינו מתקיים במושבו ואין איש שם על לב כי הטעם הוא שאנשי חסד נאספו כי אם הי' אנשי חסד הי' גורמים שמדת החסד הי' חופף עלינו הנמשל לכסף והי' אותן מושב הצדיק כי הי' מסובב בכסף אבל דין גרמא כי אנשי חסד נאספו ואינם ע"כ נרפה מושב הצדיק ואבד האבן טוב "פא"ה"] ובזה יש לנו קצת להתנחם כמאמר הנביא ואביט ואין עוזר ואשתומם ואין סומך ותושע לו זרועי', וזה כונת הפסוק בלע המות לנצח היינו כשהמות יבלע לנצח והצדיק יאבד ואין לו צדיק אחר למלאות מקומו ולהזריח שמש ששקעה ולא יהי' עוד תקומה אז ימחה ד' אלקים דמעה מעל כל פנים וחרפת עמו יסור בב"א:

והנה מלאכי אלקים וגו' ע"ד רמז אמרתי והנה מלאכי אלקים היינו נביאי' עולים מתחלה זכו לנבואה ואח"כ ויורדים שהשתמשו ע"י בת קול ואח"כ בו כמש"כ חיבת הלבבות שע"י סיגופים ועשיות כמה מעשים טובים נעשה האדם עי"ז כמו מראות הצובאות שנראה בו דברים הנעשים למעלה, ואח"כ בכלות הכל בעו"ה והנה ה' נצב עליו ויעבור מלכם לפני' וגו', ונגד זה הארץ אשר אתה שוכב עלי' לך אתננה זכו קודם לא"י ואח"כ והי' זרעך כעפר הארץ כמ"ש וישימם מלך ארם כעפר לדוש ואח"כ ופרצת לשון פורץ גדר, ימה שמשם אבנים טובות, וקדמה צפונה שמשם זה יאתה ונגבה ע"ד פנה להרבה והנה למעט, ואח"כ ונברכו בך כל משפחות האדמה לע"ל אי"ה בב"א: ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע וגו' מה ענין החלום ועי' רמב"ן ועוד מש"כ רש"י דהול"ל יורדים ועולין בו, ועוד יש לדקדק והנה ה' נצב עליו דלשו' נצב הוי לריב כמש"כ נצב לריב ה' ומה הלשון הזה אומרת כאן ואפשר לומר דידוע עיקר הבריאה בשביל האדם ונברא מגשמי' ורוחני' כמוש"כ עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים וכ' החובת הלבבות סוד בריאת האדם להעלות במעלה ויתכן לו בג' דברים שיסר מסך האולת וגו' והשני לכסותך וגו' אם תבחרו בעבודתו והג' מיסרך בסבלך עול עבודתו וגו' וידוע שע"י מעשה בני אדם בהתעורר למטה נתעורר למעלה וכמו"ש הבא לטהר מסייעין לו וג"כ ידוע ע"י מעשה בני אדם נברא מלאכים אם לטוב מלאך טוב ואם לרע ח"ו לרע וידוע ג"כ העיקר הכל מדת ענוה ובזה בוחר בעבודת ה' ועומד בנסיון וסובל יסורין ואבל ההיפך הגאוה כידוע משכל ומספרי מוסר המלאים מזה, וזה שהראה לו השי"ת כאן ויעקב סוד בריאת האדם שהוא הסולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה כהנ"ל שברא אותו מעליונים ותחתונים ומלאכי אלקים היינו במעשיו שמעורר למטה כך עולים ואח"כ יורדי' הסיוע מן השמים והנה ה' נצב עליו לויכוח עמו לנסותו ואמר אנכי אלקי אביך וגו' אברהם ויצחק שנסה אותן בכמה נסיונות ואמר לו הארץ אשר אתה שוכב וגו' ואיך אתן אותה לך והי' זרעך כעפר הארץ היינו שלא יהי' בעלי גאוה וכמו שאמר אברהם אנכי עפר ואפר ואז ופרצת ימה וקדמה וגו' שתוכל לעמוד בנסיון ואז והנה אנכי עמך וגו' והבן:

ויחלום והנה סולם וגו' יש לדקדק ד' פעמים והנה, וי"ל שהראה לו ד' עולמות עולם עשי' עיקר האדם והוא סולם מוצב למטה וראשו היינו נשמתו למעלה ואח"כ היצירה עולם המלאכים ואח"כ הבריאה עולם הכסא ואח"כ עולם אצילות ה' בעצמו ובכבודו ית"ש ויש להאריך:

אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי נראה עפ"י הזוהר הקדוש שהקשה אמאי לא ראה יעקב נבואה זו בהקיץ ולא בחלום, ותירץ שעדיין לא הי' נשוי אשה ולא הוי רק פלג גופא ולא זכה לנבואה שלימה בהקץ וי"ל דיעקב אע"ה הבין זאת ואמר בעצמו קושיא לפירוקא וז"ש אכן יש ה' במקום הזה שראיתי נבואה מפי הקב"ה ולא זכיתי רק בחלום. ע"ז תירץ לעצמו ואנכי לא ידעתי ע"ד דכתיב וידע אדם את חוה אשתו דנקרא ידיעה וכיון שאנכי לא ידעתי כי לא נשאתי אשה אמטי להכי לא זכיתי לנבואה בהקץ (מבנו של המחבר הרה"צ מו"ה עמרם ישי זצוק"ל):

תוכן העניינים

באר יצחק עהת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה