באר יצחק עהת· רבי יצחק ביליצר
פרשת וילך
ויאמר ה' אל משה הנך שוכב עם אבותיך וגו' ועזבני והפר את בריתי אשר כרתי אתו וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים והסתרתי פני מהם והי' לאכול ומצאהו רעות רבות וצרות ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה וגו' וידוע הקושיא אחרי שיכירו בעצמם ויאמרו הלא על כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה א"כ אין לך תשובה מעולה מזו ומ"ט ואנכי הסתר אסתיר, עוד ראיתי באלשיך שהקשה על סידר הקרא ועזבתים והסתרתי פני הלא עזיבה הוא יותר מהסתר פנים א"כ אחר שאמר ועזבתים איך מוסיף עלי' הסתר פנים ויותר הול"ל בהיפך והסתרתי פני ועזבתים. ואקדים בריש פ' האזינו קשה מאוד לפענ"ד שהי' בא להעיד שמים וארץ מה שמתרה בהם בישראל שיהי' עדים בדבר כמש"כ רש"י שם והתחיל לומר להם הראשונות והאחרונות והתחיל הסיפור מפסיק זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור ופי' רש"י זכר ימות עולם מה עשה בראשוני' שהכעיסו לפניו וכו' עיי"ש והנה מה שאמר מתחלה יערוף כמטר לקחי וכו' וכן כי שם ה' אקרא הוא הקדמה לנאמרים שאחריהם ובדרך שכ' רש"י שם זו הוא העדות שתעידו שאני אומר בפניכם תורה שנתתי לישראל וכו' אבל מה שאמר הצור תמים פעלו כי דרכיו וכו' שחת לו לא בניו וכו' הל"ה תגמלו זאת וכו' עד זכור ימות עולם אין לו מקום כאן להקדימו כי לא אמר עוד שחטאו אז מה:
ואפ"ל דהנה כתבו הספרים הקדושים בפרט בחובת הלבבות בהקדמה האריך הרחיב בזה שהשי"ת נתן שני דרכים לדעתו א' הקבלה האמיתות שיש ברא הכל והוא אחד בתכלית האחדות ומשגיח עלינו והוא שמע ישראל ה' שהוא אלקינו ה' אחד ובקרא זה מוזכר שיש בורא ושהוא אלקינו ושהוא אחד ודרך הב' הוא וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד שמחיוב כ"א (מישראל) לפי שכלו לעיין שידע לעבוד הבורא ית"ש בשכלו וזה וידעת היום והשבות אל לבבך מצד הידיעה כי ה' הוא וגו' השלושה הנ"ל שיש בורא והוא משגיח על הארץ מתחת והוא אחד ואין עוד (עיין בעמודי' שבעה בריש הספר) ואבל לא כל שכל משיג האמת על בריו ובפרט לפי מה שכתבו המחקרים שתמיד יש קושיא ע"כ כ' הספרים שלא יהא לו דבר זאת ח"ו למכשול צריך כ"א אם רוצה לעיין בדברים אלו ולתת את לבבו לזה לעיין בדברי' אלו ולתת את לבבו לזה לעיין בדברים הדקים צריך להקדים לעצמו שאם יהי' שכלו משיג האמת בלא קושיא הרי טוב ואם לאו אל יתלה החסרון בעיוני שהוא שכחה לפני כסא כבודו או איזה הירהר רע ח"ו רק יתלה החסרון בעצמו לומר שאין שכלו החלושה משגת ויחזור להאמין מצד הקבלה האמיתות לחוד ומשו"ה צריך להקדים הקבלה שיהי' חזק באמונתו כיסוד שלא תמוט ואח"כ יוכל להלוך בשכלו לידע ולחקור בענינים האלה כי אם לא יבין דבר מה ישאר על אמונתו הקודמת ולא יהי' לו החקירה למכשול ח"ו. (עיין בעקידה שער ל"ו כעין דרוש זה בסגנון הזה וכן נאמר כי באמת אבותינו היו חוטאים ואבל לא הי' מסתמא חטאים ההם כמו שיש בעו"ה עתה אפילו מאן דהו שאין לו ידיעה פוסק לעצמו בכמה דברים זה שטות וזה לא צריך וזה למה ומה הוא באה וכדומה אולם הם הי' חכמים גדולים והי' מעיינים בכל דבר בשכלם אך זה הי' החסרון כי אם לא השיגו דבר מה בעיונם פקרו ולא שמו הקבלה לעיקר כאשר אמרנו להקדים הקבלה האמתיות אך הם סמכו רק על החקירה ע"כ כאשר לא הבינו איזה דבר פקרו ושפטו לפי ידיעתם האנושי ובזה יש להבין בירמי' ח' איכה תאמרו חכמים אנחנו ותורת ה' אתנו אכן הנה לשקר וגו' הובישו חכמים חת. וילכדו וגו' ולפי המובן הפשוט יותר הי' לו לומר איכה אתם אומרים חכמים אנחנו וכו' ולפי הנ"ל י"ל דפירושא בניחותא הוא איכה תאמרו כלומר תדעו איכה אפשר לומר חכמים אנחנו שתהיו מחקרים ומעיינים בדברים הגבוהים בעניני אלקות ותורת ה' אתנו היינו קודם תאמרו שתורת ה' אתנו וב"כ וב"כ אתנו ומאמינים בקבלה אמתות כפל התירה הזאת ואח"כ תכלו להיות חכמי' לעיין כפי שכלכם את אשר תכלו להשיג ומה שלא תשיגו תשארו על הקבלה ותורת ה' הקודמת בכם אמנם אתם לא כן עשיתם והלכתם בדרך עקלתון וז"ש אנן הנה לשקר עשה עט שקר סופרים אתם לא כן עושים רק משקרים אתם עט הסופר לומר כי שקר דבר ולכך הובישו חכמים חתו וגו' וכן בכל הדברים ג"כ אם קשה בהתנהגות הבורא ב"ה והליכת דינא צריך להיות חזק באמונה והקבלה תהי' מושרשת בלבבו ויאמר צדיק ה' וגו' ואבל אני רוצה לעיין אולי אמצא דבר חפץ בשכלי ואדרבה כך נאה ומצוה למי שאפשר לו לעיין בשכלו ואם לא ימצא ישאר על הקבלה הקודמת ולא יזיק וכן אמר ירמי' הנביא ע"ה צדיק אתה ה' כי אריב אליך אך משפטים אדבר אותך וכו' וע"ד שפי רש"י ומצ"ד שם והיינו שהקדי' מקודם אף כי ארוב אליך הוא לי ליסוד מוסד שצדיק אתה ה' אך משפטים וכו' למען דעת את הטעם והסיבה:
ובזה א"ש הפסוקים בפ' האזינו אשר עמדנו לעיל שמשה רבע"ה בא להוכיחם ולספר להם מהעונשים וגם הטוב אשר הראם ואולי יהא איזה דבר קשה להם ולא יבינו בשכלם לכך הקדים להם הלא תדעו הצור תמום פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא ואמר שחת לו לא בניו מומם לא תתלו בו שום השחתה כלל בניו מומם אם יהי' לכם איזה דבר קשה תדעו בטח שהמום בכל דבר בכם דור עקש וכו' היינו אם תהי' דור עקש להתעקש עצמו על דבר ופתלתול יהי' הכל לכם נפתל ועקש כי יותר יהי' לכם תמיד קושיות על שחיטה מן הצוואר מה אכפת לי' וכדומה וא"ת שלא לעיין כלל ע"ז אמר הל"ה תגמלו זאת להיות עם נבל ולא חכם הלא הוא אביך קניך היינו הקבלה הוא עשך ויכוננך בשכל וע"כ של לך לעיין עד מקום שידך מגעת רק תהי' על סדר הנ"ל קודם הקבלה ואח"כ החקירה טובים השנים ואחר שהקדים להם משרע"ה הקדמה הנאותה הזאת התחיל לספר להם זכור ימות וגו' (ועיין בחובת הלבבות בהקדמה הביא הקרא הל"ה תגמלו זאת וכו' שאל אביך וכו' על דרך הקבלה והחקירה):
ולאחר שהקדמתי כל אלה גם אנחנו נאמר אמת צדיק ה' בכל דרכיו אל אמונה ואין עול אך אשאל אולי אמצא דבר חפץ וזהו הקושיא השי"ת עשה ב' זמנים להקץ המקווה במהרה בעתו אחישנה והנה השי"ת כבר ניסה אותנו בגלות המר הזה על כמה אופנים ולא מצא חפצו לעשות תשובה כראוי ורגז ושחק ואין נחת וא"כ קשה השי"ת ידע זה מראש שכך יהי' ובאמת אעפי"כ הבחירה נתנה והוא חפשית לכל אשר נחפוץ נטנו והי' יכולת בידינו אעפי"כ לשוב כי אין הידיעה סותר הבחירה כמוש"כ הראשונים ואבל עכ"פ קשה כיון שידע השי"ת שלא נשוב וא"כ צריך להיות הגאולה בזמנה למה האריך הזמן כ"כ ואין לומר כי כך התחייבו החטאי' להיות כ"כ זמן בגלות א"כ קשה למה אין הגלות על אופן אחד רק פעם כך פעם כך לפעמים יעברו עלינו זמנים קשים בגזירות רעות ועבודה קשה וצרות רעות ולפעמים עוברים עלינו זמנים אשר נמצא מנוח מעט מהצרות והתלאות ואינו קשה כ"כ הי' להיות קשה כל זמן הגלות ויהי' הקושי משלים הזמן לקצרו ואמר יצא מתוק שלא נתגולל כ"כ זמן בארצות אחרים ונחלתינו נהפכה לזרים ואם נאמר כמוש"כ הרמב"ן ז"ל בגלות מצרים שהי' באמת ד' מאות שלושים שנה כי מחמת שחטאו עוד הי' צריכין להיות יותר משנאמר בברית בין הבתרים [וז"ל הרמב"ן פרשת בא כי הפשט המחוור מן הכל היא שנאמר כי הגזירה היתה ד' מאות שנה מן היום ההוא כאשר זכרנו והשלושים שנה האלו הם תוספות להם בעבור הדור ההוא כי אם נגזר על האדם בחטאו גלות וענוי שנה או שנתים והוא יוסיף על חטאתו פשע בהם יוסיפו עליו שבע על חטאתיו וגלות ויסורין כהנה וכהנה שאין ענשו הראשון הבטחה לו שלא יענש בעון שיעשה עיי"ש עוד באריכות] וא"כ ח"ו אין אנו בטוחים על בעתה ובאמת בגלות מצרים לא נאמר כן רק ואח"כ יצאו ברכוש גדול ויכול להיות אחר אחר עיי"ש הרמב"ן וז"ל והנה הי' על אברהם אבינו גזירה שיהי' זרעו גר בארץ לא להם ארבע מאות שנה ושלא ישובו הנה עד דור רביעי כי לא שלם עון האמורי ולא היתה לו הבטחה רק באחרי כן יצאו ברכוש גדול והוא מיד או מופלג כמה וגם הוא על תנאי וכו' עיי"ש] ונקדים דהנה הובא בעקדה שם הקושיא מהרמב"ם למה חזק הקב"ה את לב פרעה כדי להוסיף עליו מכות עיי"ש בעקדה שער ל"ו באריכות ואני אביא דבריו בקיצר אמיץ ומה שיש לטעון על דבריו קודם הביא שם תירץ הרמב"ם שאפשר שיחטא האדם חטא גדול או חטאים רבים עד שינתן הדין לפני דיין האמת שיהי' נפרעים מזה החוטא וכו' ומונעין ממנו התשובה ואין מניחין לו רשות לשוב מרשעו כדי שימות ויאבד בחטאיו שעשה והקשה ע"ז מאחאב ומורשה מלכי ישראל שהרבו לפשוע ואעפי"כ נתקבל תשובתם ובאמת יש לתרץ קושיא זו ולהליץ בעד הרמב"ם דאחאב הי' מכבד את התורה כמו שמצינו במלחמתו למלך ארם (עיין מלכים א' כ' פסוק ו' הביא שם רש"י כל מחמד עיניך ישימו בידם ולקחו והלא כל הראשונים דברי חמדה הם אלא מהו מחמד עיניך חמדה מתוך חמדה זה ס"ת שנאמר בו הנחמדים מזהב ומפז רב אמר אחאב בלבו דבר גדול זה מבקש אין זה שלי לבדי של זקני ישראל הוא לפיכך ויקרא לכל זקני') וא"כ זכות תורה עמד לו לקבלו בתשובה ומנשה עמד לו זכות אבי חזקי' וזכות אבי אביו ישע' וראוי לקבל תשובתם אף שהרבו לפשוע ואינם דומים לפרעה:
ובזה י"ל קושיות תו' בשבת בפרק במה בהמה (דף נ"ה ע"א על הא דאיתא שם שמואל אמר תמה זכית אבות הוקשה להם מהא דאנן מזכירין זכות אבות ע"כ כתבו דזכות אבות תמה ברית אבות לא תמה ואנן אין מזכירין זכות אבות אלא הברית) עיי"ש ומשני זכות אבות תמה ברית אבות לא תמה וקשה להם מפסוק משמע אפילו ברית אבות תמה ונדחקו שם ולהנ"ל י"ל באמת זכות אבות שתהי' מושיע בלא תשובה זה תימה אבל בפ' ואתחנן כ' בצר לך וכו' ושבת עד ה' א' וכ' ואח"כ ולא ישכח את ברית אבותיך היינו שעכ"פ זכית אבות מהני שתהי' התשובה מקובלת עוד הביא העקדה שם תי' כמוש"כ רש"י מאחר שהרשיע והתריס כנגדי וגלוי לפני שאין נחת רוח באומות לתת לב שלם לשוב טוב לו שיתקשה לבו למען הרבות וכו' עיי"ש שלא רצה רק מחמת כובד המכות ולכך טוב להחזיק לבו והקשה עקדה וכי רצה השי"ת להצדיק את פרעה שישוב תשובה מאהבה והלא גם תשובה מחמת יראה מקבל השי"ת וגם ע"ז י"ל עפ"י הרמב"ם בפ"ב מהלכות גירושין באותן שכופין לגרש כופין אותו עד שיאמר רוצה אני וכ' הרמב"ם שזה מיקרי רצין כיון שהוא מחויב לעשות כדין רק שיצרו תיקפו וא"כ אנו כיפין את יצרו להעמידו על האמת ולפי"ז בשלמא בישראל שהוא באמת רוצה לעשות רצון השם ב"ה רק שיצרו תקפו לעבור ולכך מחמת יראת עונש או כשכבר בא העונש עליו והוא שב א"כ כופה את יצרו ונשאר בעבודת הבורא ברצון לכך השי"ת מקבל מישראל גם תשובה מחמת יראה ובזה י"ל הפסוקים ישעי' נ"ח קרא בגרון אל החשוך בשופר הרם קולך והגד לעמי וכו' ואותי יום יום ידרשון ודעת דרכי וחפצין וכו' קרבת אלקים יחפצון למה צמנו וכו' הן ביום צומכם תמצאו חפץ וכל עצביכם תנגושו ע"כ וקשה שהי' לו לומר כגוי אשר צדקה עושה וג"כ קשה להבין וכל עצביכם תנגושו ולהנ"ל מובן שהנה אמר קרא בגרון וכו' כשופר הרם קוליך והיינו תשובה מיראה להוכיחם בדברי מוסר בשבט פיו ולהפחידם בקול שופר ע"ד היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו וא"ש התשובה הוא מיראה ומ"ט מהני ע"ז מתרץ ומיושב שפיר שבאמת ואותי יום יום ידרשון ודעת דרכי יחפצון כגוי אשר צדקה עשה אף שאינו עושה והולך בדרך לא טוב מ"מ עיקרם וחפצם הוא טוב רק שאור שבעיסה מעכב אבל לולי זה קרבת אלקים יחפצון ע"כ אמר אח"כ שאם יעשו תשובה ביום צום יקבל השי"ת אף שהוא תשובה מיראה וז"ש הן ביום צומכם תמצאו חפץ שיהי' נכנע היצר בצום ובתשובה אז באמת תמצאו חפץ מה שהוא חפצכם באמת לעבוד את השם ב"ה וזה שמסיים וכל עצביכם היינו השאור שבעסה הוא היצר המעכב עליכם להעציב אתכם מעשיות הטוב אז תנגושו אותו ותשארו על רצונכם וחפציכם הטוב אמטי הכי מהני אף תשובה מיראה אבל גוי רשע הוא בעצם רע ולא חפץ בטוב מ"ט יקבל השי"ת ממנו תשובה מיראה אין זה תשובה כלל, ויש להאריך כאן בתוכחה שהשי"ת מקיר הטוב והחסד מקבל תשובה על כל חטא ואפילו תשובה מיראה רק יהי' תשובה גמורה:
ואח"כ תירץ העקדה דהענין מיוסד על ג' עיקרים הא' שיש חטאים גדולים שמתחייב עונשים הרבה והב' שדבר המסור לב"ד לא שייך תשובה כלל שא"כ טלת כל מיתת ב"ד האמורה בת רה כי מי גבר יראה מות לפניו ולא ימהר לשוב בכל לבבו וצריך הב"ד לייסר החוטאים דכתיב ובערת הרע מקרביך והכונה לשני ענינים הא' שיבערו הרע במיתת החוטא והשני שיוסרו רבים ולא יעשו דבר הרע ההוא אכן בדבר המסור לשמים מהני תשובה ולפי"ז אם גם בדבר המסור לשמים יהי' בו קידוש שם שמים יהי' הדין בו אז שוה לדינו אדם שלא ינתן למחילת תשובה כלל עיי"ש באריכות ובזה מיושב הקושיא מפרעה עיי"ש ועיקר הג' הוא כי כאשר יתחייב החוטא הרבה מכות ועונשי' ולא יספיק כח הסבל לשאת אותם כי יתקלקל או ימות הנה אז הוכרח השופט לסדר העניני' באופן שיוכל לסבלם מעניש אותו ומרפאהו ואח"כ מענישו עונש האחר ע"ש דבריו באריכות בענין פרעה ובזה יהי' מיושב קושיתנו הנ"ל אודות הגלות אשר אנחנו זה כמה זמן זמנים באמת הי' הגזירה מלפנים לפי החטאים לעכב אותנו כ"כ זמן ומ"ש מ"ט אין הגלות באופן אחד ובהדרגה אחת בקושי למען נצא מהר ומכה לגאולה הטעם כי אין כח לסבול כי קטן יעקב ודל וח"ו לא נשאר בנו עד אחד לעמוד בכל הגזירות ולכך הוא לטובתינו שנתקיים בגלות עד עת קץ צריך להיות פעם ברוגז ופעם בנחת עד אשר יצא דבר ה' ויבין להכריח אותנו ע"י מלך קשה כהמן על התשובה (ועיין בחידושים לשבת תשובה ג"כ מענין זה) ומעתה זאת תורת הפסוקים אשר עמדנו עליהם וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים והסתרתי וכו' שפעם יהי' בקושי מאוד ועזבתי' אח"כ יהי' רוח מעט בנחת רק בהסתרת פני' וזה והסתרתי ואח"כ שוב בקושי והי' לאכול ומצאוהו וכו' וכן יהי' תמיד התנהגותם ומעמדם בגלות לא יהי' על מעמד אחד, ואמר ביום ההוא וכו' היינו שיקשה לדעת אז בעתים האלו הלא על כי אין אלקי בקרבי וכו' וא"כ איפוא מ"ט יהי' כן ועזבתים ואח"כ רק והסתרתי ואח"כ שוב והי' לאכול הלא על כי אין וכו' ומ"ט פעם כה ופעם כה הי' להיות תמיד על סדר אחד כינו ועזבתים ויתקצר זמן הגלות, וע"ז באה התשובה ואנכי הסתר אסתיר וכו' היינו מה שיהי' כן הסתרה אחר הסתרה ולא יהי' במעמד ובהסתר אחד על הדרגה אחת הוא על כי פנה ועשה רעות הרבה וא"א לעשות בהם בפ"א רק פעם אחר פעם עד אשר ירחם ה' וזה ואנכי הסתר אסתיר על כל הרעה כדי שנתקיים בגלותינו עד ירחם ה' ויביאנו אל המנוחה ואל הנחלה בב"א:
ויצו משה אותם לאמר וכו' במועד שנת השמיטה בחג הסוכות בבוא כ"י וגו' ודקדק האלשיך מלת לאמור ותי' שבא לרמז חזן הכנסת נוטל ס"ת וגו' עד המלך והמלך משועבד לתורה ועוד דקדק הסדר דהול"ל לכתוב מקודם הקהל את העם האנשים והנשי' וכו' ואח"כ לכתוב תקרא את התורה וגו' ותי' כל המסיר אזנו משמוע תורה וכו' וי"ל דקדוקים הנ"ל דידוע מש"כ ס' מוסר כי לכל דבר מצוה ולתפלה צריך הכנה וכשנעשה בהכנה המצוה והתפלה אח"כ בכונה יפה יותר וכדאי' חסידים הראשונים הי' שוהין שעה אחת וגו' כדי שיכונו אה לבם ויש להאריך בתוכחה על מה ששוהין לפני ביהכ"נ בדברי' בטלים עד שמתחיל הש"ץ אשרי ובכל מצות שעושים כמצות אנשים מלומדה וזה כונת הפסו' ויצו משה אותו לאמור דהיינו שיאמרו במועד שנת השמיטה תקרא את התורה הזאת וגו' דהיינו שיתאוו לזה ויעשו הכנה בנפשם ואח"כ יכנסו הדברים באזניהם למען ישמעו ולמען ילמדו וגו' עוד י"ל דיש לדקדק מה פעולה הי' עושה שהי' קורא התורה פעם אחת בשבע שנים ומה ילמדו מזה וי"ל עפ"י מה שפרשתי פסוק נחמו נחמו עמי וגו' דברו על לב ירושלים וכו' ואמרתי דאי' במדרש דהמע"ה הי' סריס חכם למשל שיש לא' בהשדות בנינים ובהמות ורכוש ויש לו שם סריס כשרוצה לבוא אל בעה"ב והוא חכם לביש את עצמו יפה וגם מסרק שערות ראשו וכובע יפה על ראשו וטבעת על ידו ומקל בידו ובא לבעה"ב בפנים יפות ואומר בחשק צפרא טבא למרי' והוא שואל איך הוא שם הזריעה ומשיב טוב מאוד והצאן ג"כ טוב מאוד והבקרי' העושה מלאכה יפים מאוד ושאין עושי' מלאכה טובים הנה אין למעלה מהם ושואל הבעה"ב מה אתה צריך ולמה והוא אומר צריך ליעשרה זהו"כ הא לך יו"ד זהו"כ אבל כשהסריס אינו אכם בא לבעה"ב בפנים דואגת ובגדי' קרועים ואומר על הכל להיפך למה באת צריך לי יו"ד ז' מנא אקח לך עשרה ז' כבר לקחת הרבה דהמע"ה הי' חכם למנצח וגו' השמים מספרים כבודו יום ליום וגו' תורת ה' תמימה וגו' גם עבדך נזהר בהם וגו' מה אתה רוצה שגיאות מי יבין קצת חטא עשיתי מחול לי ע"כ ויש ליקח מוסר מזה שלא לגנות שום ברי' ושלא להלשין עבד אל אדוניו כמ"ש החכם אל תלשן וגו' וגם הלא יש להבין ממ"נ אחד משקר אך בכל דבר בכלל ופרט יש מעלות וחסרונות הטוב דורש טוב ואפילו הרעה דורש לטוב והרע אפילו הטוב דורש לרעה כמוש"כ החה"ל בשער עבודת אלקים לטוב אפילו הרשות נכתב בין מעשיו הטובי' מסתמא אפילו הרשות עושה בכונה טובה ולרשעים אפילו הרשות נכתב בין מעשיו שאינו עושה בכונה טובה ומכש"כ מהשי"ת יש לקבל הכל לטוב כמו"ש ב"ה אהלל דבר באלקים אהלל דבר ולפי"ז פי' הפסוק נחמו וגו' דברו וגו' כי מלאה צבאה דהיינו הכל לטוב כי נרצה וגו' היינו מה שנענשו לרצות עין כי לקחה מיד ה' כפלים נגד כל חטאתי' דהיינו בכל מה שנענשו עדיין ה' נוהג כפלים במדת הרחמים ולפי"ז המלך שקרא משנה תורה שיש בה התוכחות ברכות וקללות כי האבן עזרא כי כ' ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים שלישי חצי המרובע ופי' היערת דבר כי מהלך הלבנה כ"ח יום ומה שהעולד בכ"ט וחצי הוא שגם החמה באותן כ"ח ימים ניתק קצת ממלאכה והוי המרובע ז' לכך כל דבר המזל וכל דב הטבע לזי"ן משתנה וא"כ בכל שמיטה מסתמא היו שנים בעילה ויורד לכך קרא בשמיטה משנה תירה שידע שאעפ"כ הכל מאת ה' וגם בלא"ה כ' הכ"י טועם השמיטה לחזק מדת הבטחון] לפי"ז צוה משה לאמור בו במועד וגו' תקרא דהיינו שיאמרו לישראל הטעם שקורא אז במ"ת ועיי':
אי' בחגיגה ר"י כי מטי להאי קרא בכי והי' כי תמצאן וגו' עבד שרבו וכו' והקשו מ"ט לא בכי קודם בקרא קמא והי' לאכול ומצאוהו לגו' ואמרתי עפ"י מה שפרשתי כבר על גמרא ריב"ח בא לכרך גדול שברומאי ואמרו לו תיניק יש בבית האסורים ע"ש ותמצות הדבר שהקשה מי נתן למשיסה יעקב היינו הפחותים וישראל היינו אנשי המעלה הגדולים לבוזזים והשיב הלא ה' זו חטאנו לו אנחנו גדולים מה שלא אבו הפחותים בדרכיו הלכו ולא שמעו היינו הפחותים זו חטאנו אנחנו גדולי ישראל עפ"י גמרא שבת מעולם לא חזר הקב"ה מטובה לרעה חוץ מדבר עיי"ש ולפי"ז פסוק א' קאי על העם ואבל זה קאי על בני ישראל ונאמר והי' כי תמצאנו על כי פנה הלא שהי' פוני' פנים מע"ז ולא הוכיחו לכך בני כאן ועיי' כי קצרתי מאוד ויש להאריך:
וילך משה וקשה מה נתינת טעם בן מאה ועשרים וגו' לא אוכל עוד לצאת וגו' והא לא לכך לא הי' יכול רק נטול רשות, והנה מצינו בזהר בפ' בהעלותך ותנח התיבה בחודש השביעי זה קאי על הכסא שבחודש השביעי דן, וקשה הא כתיב בשבעה עשר לחודש וי"ל דהנה הי"ד כ' המדרש ויכולו לשין ויכלו שהיו המאורות הולכים קודם חטא אדה"ר במהירות וקצרה והי' הולכים מתחלת ד' עד ו' שנברא אה"ר ממזל טלא עד מזל מאזנים, ובזה מיישב הפייט שיסד בתפלת טל עתותי קיץ וחורף בניסן נבראו ואה"ר נברא בתשרי לפי הפייט אופד מאז וגו' ותי' דבאמת המאורות נתלו ד' ואדה"ר כברא במזל מאזנים וא"כ הלכו ביוד שעה מזל א'. ואפ"ל דעד דור המבול שלקי ג"כ ולא שמשו המאורות א"כ אפשר שער עד הגבול היו הולכים כל יום מזל א' ואח"כ נלקו עיד והולכים חודש כל המזל וא"כ אם עד דור המבול היו הולכים כל יום מזל א' ומזל שלושים מעלות ואי' מג"א ה' ר"ה בשם תו' שמה שאמרו בג' ראשונות הקב"ה דן היינו שעה ג' וא"כ אז המזלות במעלה י"ש מהמעלות דהא בלילה הלכו חצי המזל ט"ו מעלות ועד שעה ג' על היום ב' מעלות, וזה בשבעה עשר לחודש היינו מדרגה זו במזל הי' טו"ב ולכך דן אז אתנו (וא"ש דברי הזוהר הנ"ל) ומצינו ויעל משה מערבות מואב הר נבו וגו' ואי' בגמרא בסוטה י"ב מעלות היו ופסען משה בפסיעה אחת והנה יהי' אפשר תוכן הכוונה שעשרע"ה הי' עולה י"ב מעלות יותר מאדם אחר מה שאדם אחר הולך מעלה אחד הי' הוא הילך י"ב, והנה מצינו ה' חלקי נשמה ומשה לפי הנראה כשהרג את המצרי הי' בן עשרים ובלא"ה עד בן עשרים אינו חשיב כ"כ כי ב"ד של מעלה אינו דן עד בן כ' וא"כ התחיל משה לעלות כך כשהי' בן עשרים והי' הולך כך מאה שנים בכל פעם י"ב מעלות והוי י"ב מאות ואח"כ זכה לכל ה' חלקי נשמה וא"כ הוי ששים מאות והוי ויו אלפים ושית אלפי שנין הוי עלמא וא"כ זכה משה בשניו כל מה שאפשר לאדם לעלות לכל שני העולם וזהו שאמר לו השי"ת רב לך אין לך עוד מקים פה, וזה שאמר בן מאה ועשרים שנה אנכי היום היום מלאו ימי וגו' ע"כ לא אוכל עוד לצאת וגו' ועיין: