אור ברסלב
באר יצחק עהת דרוש לראש השנה

באר יצחק עהת· רבי יצחק ביליצר

דרוש לראש השנה

פרשת נצבים

שובה ישראל וגו' וי"ל הרבה כידוע ונקדים אי' תהילים פ"ט עד מה וגו' זכר אני מה חלד וגו' מי גבר יחי' ולא יראה מות וגו' והנה בערבי נחל פירש עפ"י מה דאי' אם פגע בך מנוול זה משכהו לביהמ"ד וגו' ואם לא יזכיר לו יום המיתה ועיקר התקנה הזכרת יום המיתה שאפשר לכל ובכל עת ואין הכוונה הזכרה בעלמא לחודא כדכתיב זה דרכם כסל למו ואחריהם בפיהם ירצו סלה שזוכרין יום המיתה ולבם בריא אולם צריך לצייר לעצמו איך שיהי' מונח על הקרקע ומתעסקין עמו והקרובים בוכים ומתאבלין והוא לקברות יובל ורמה וגוש עפר יכסוהו וע"ז קאמר מי גבר יחי' ולא יראה מות וגו' ואפ"ל עפי' מה שפרשתי חטא חטאה ירושלי' ע"כ לנדה היתה דאי' בש"ס דיומא ראשונים שנתגלו עוונם נתגלה קיצם ואחרונים וגו' וקשה להיפך אדרבה אם חוטאים בפרהסי' ומגלין פנים גרע ותי' דהכי פירושא אם אדם חוטא ויודע שחוטא אם מוכיחין אותו מקבל תוכחה ואפשר לו תקנה והחיבת הלבבות כ' ג"כ תנאי התשובה א' שידע שחטא ב' שידע בחיוב רוע מעשיו שאם אינו יודע כן אינו שב ויש להאריך בדברי מוסר וזה חטא חטאה ירושלים היינו שנתגלו עוונם שידעו שחטאו ע"כ לנדה היתה הגלות זיון קצוב כנדה ע"ט כל נכבדי' היינו המכובדים הזולו' גם היא נאנחה על העברות ותשב אחור מלעשות עוד ואבל טומאת' בשולי' היינו שמכוסה ואינם יודעים ומכירים שחטאו לא זכרה אחריתה שלא נתגלה קיצם ואחרית הגלות והבן וזה הכוונה ג"כ עד מה ה' תסתר לנצח שנסתם ונסתר הקץ ולא נתגלה ע"ז תירץ זכר אני מה חלד לשון יושבי חלד מי גבר יחי' ולא יראה מות היינו איך שוא את תמיד שרשעים בחייהם קרואים מתים משום שנשמה שלהם מת תמיד לאחדים, ימלט נפשו היינו שהוא ממלט נפשו ואומר לא חטא ואי' והי' כי יבוא כל וגו' דקדקו המפו' והשבות אל לבבך וגו' ואח"כ ושבת עד ה' א' י"ל דהנה סוף כי תביא דברי הברית ובפ' נצבים ג"כ ברית וכ' האו"ח ברית על כל יחיד וברית על הערבות וע"ז צריך ב' תשובות ובזה י"ל ג"כ פסוקים וילך אחר שאמר הלא על כי אין אלקי בקרבי וגו' ואנכי הסתר אסתיר פני וגו' עיין (כוונתו לתרץ הקושיא מפורסמת אחר שיאמרו ויכירו שעל כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה אין לך תשובה מעולה מזו וא"כ מ"ט ואנכי הסתר אסתיר פני ולפי הנ"ל א"ש ומדויק מאוד ואמר ביום ההוא היינו בלשון יחיד שכל א' לעצמו יאמר על כי אין אלקי וגו' ויעשה תשובה על חטאיו אבל עדיין לא יעשו תשובה על הערבות וחטא הרבים שתלוי בו וז"ש ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה וע"ז עדיין לא עשה תשובה והוא נכון בפירש המקראות) והנה אי' ביומא גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם והקשה מ"ט לא הביא מקרא ושב ורפא לו ואי משום דהתם לא משמע רפואה לעולם אלא לו לחוטא השב קאמר ה"נ בקרא ארפא משובתם אוהבם נדבה לא משמע רפואה לעולם אלא לחוטאי' השבים דהיינו ארפא משובותיכם ותירץ דושב ורפא לו לאו ממש רפואה קאמר אלא שכינה הסליחה בלשון רפואה וכו' אבל הכא מושבותיכם קאמר משמע דעדיין מקצת מושבתו עליו ועדיין לא נסלח אלא דארפא ממש קאמר דתחלת תשובה מביא רפואה לעולם ע"כ ותמוהא דא"כ נשאר הקושיא במקומה איך נשמע מהך קרא שמביא רפואה לעולם וצ"ל לעולם אין הכוונה לעולם כולו אלא כמו שמצינו ולעולם שוחטין היינו בין ביום בין בלילה כ"ג כאן שלעולם מביא רפואה לעולם בכל עת וזמן והיינו דוקא בציבר דיחיד דוקא בעשי"ת כדרשו חז"ל על קרא דרשו ה' בהמצאו וכתיב בכל קראנו אליו ומשני הא ברבים בכל זמן הא ביחיד דוקא בהמצאו היינו בעשי"ת (ולפי"ז מתורץ מעיקרא קושית מהרש"א הנ"ל כיון דמיירי מתשובת הרבים ע"כ מביא קרא ארפא משובותיכם דברבים מיירי משא"כ ושב ורפא לו דבלשון יחיד ובתשובת היחיד אינה מביא רפואה לעולם בכל עת ואפשר כוונת אאזצוק"ל ג"כ לתרץ קושיות מהרש"א) ואי' זכור ה' מה הי' לנו וגו' נחלתינו נהפכה לזרים וגו' יתומי' היינו ואין אב והסמיכות י"ל עפ"י מה דכתיב בפ' משפטים והרגתי בחרב והי' נשיכם אלמנות וגו' וכ' רש"י שלא יניחם לירושת אבותם וזה כוונת הענין שובה ישראל בלשון יחיד כי קאי על תשובת הא' הנ"ל כי כשלת בעווניך היינו בזה גופא נכשלת שאינך יודע שחטאת קחו עמכם דברים לשון רבים היינו גם על הערבות ולפי"ז כשיחזרו בתשובה אמרו אליו כל היינו בכל עת חנן תשא עון וגו' אשור וגו' ולא נאמר וכו' אך בך ירוחם יתום (לחזיר לירושת אבותינו ולבוא אל ארצינו) ובעו"ה לא מניחם לירד לנחלה ועיין מאוד כי קצרתי:

לשבת לפני ער"ה ששמעתי קצת שערורי' בישוב דרשתי. מדרש כשמתכנשין מה"ש לפני הקב"ה לומר אימתי רה"ש אימתי יוהכ"פ הקב"ה אומר להם מה אתם שואלים אני ואתם נרד לב"ד של מטה דכתיב ומי גוי וגו' אשר לו אלקים קרובים אליו אשר לו אומה קרובה אליו אין כתיב אלא אשר לו אלקים וגו' הוא וכל פמלי' שלו וקשה לומר הי' לו לומר לשאול ועוד קשה תשובת הקב"ה מה אתם שואלים הא כיון שאינם יודעים זה דתלוי בב"ד של מטה א"כ יש להם לשאול ונ"ל עפ"י גמרא יומא אר"ל גדולה תשובה שמגעת עד כה"כ ור"י עד ולא עד בכלל ומי אר"י הכי וגו' ומסיק הא ביחיד והא בציבר ועיי' מהרש"א שם מה שמפרש דיש מלאכים מקטרגין מלהשמיע תפלת האדם לפניו ב"ה ויש מלאכים סנגורי' ומליצים טובים להגיע התפלה לפני ב"ה ולזה אמר בתשובה אינו כן דאין כאן אמצעי אלא דהתשובה עצמה עולה ומגיע עד כסא הכבוד בלי סיוע משום אמצעי ור"י סובר עולא"ע בכלל ופריך וכו' ומשני הא ביחיד השב צריך לאמצעי ולמליץ להגיע התשובה וכאן בציבר השבים דא"צ אמצעי עיי"ש באריכות יותר, והנה לכאורה י"ל הא אי' בר"ה כתיב דרשו ה' בהמצאו וכתיב בכל קראנו אליו ומסיק ביחיד בעשי"ת וא"כ לשני הכא הא בכל השנה לא עד בכלל ובעשי"ת עד בכלל אלא דהגמ' משני דיחיד צריך מליץ ואמצעי אפילו בעשי"ת וציבר לא צריך לפי"ז הפירש במדרש כשמתכנשין מה"ש לפני הקב"ה לומר היינו אמירה שלהם אלי להמליץ ואלו לקטרג לכך הם שואלים על יום הדין ואומר להם הקב"ה למה אתם שואלי' הלא נרד לב"ד שלמטה וציבר א"צ מליץ וממילא אין כאן קטרוג ע"כ היוצא שצריך שלום ואם לא ח"ו יש קיטורג ויש להאריך ובמה אנו חוכים שהקב"ה יקרב להיות בא עלינו השם שמו שלום וכשיש שלום אצלנו הוא בא עלינו ואם ח"ו לא אינו דבוק אתנו, ואמרו כל הפורש מן הציבר אינו רואה אותם בנחמתם ושמעתי בשם חתם סיפר זצ"ל על המגילה ויספר המן וגו' וכל זה איננו שוה לי בכל עת אשר אני רואה את מרדכי היהודי וגו' ואח"כ למחר אמרו אם מזרע היהודים מרדכי אשר החילת לנפול וגו' וצ"ב הלא ידעו שהוא יהודי ותירץ עפ"י מעשה שהי' במדינה מלך שלא הי' מזרע המלוכה רק עפ"י סיבה שהי' לאבותיו משפט עם המדינה אודות נכסים רבים ויצאו במקום א' חייב והעריכו לפני משפט אחר "אפעלירט" עד שירדו מנכסיהם ולא הי' להם על הוצאות לשפוט ונשאר הדבר באמצע ואמרו אלה השרי' לחתום כל הכתובים ונכתב על גבם שאם יעמוד מזרעם אחד שיהי' לו יכולת לשפוט עוד יוכל לתבוע עוד לגמור המשפט ואבל בתנאי שבכל שכה ושנה צריך לבוא לתבוע שאינם מוחלים את שלהם ועדיין אם יהי' יכולת אפשר ישפטו עוד ואח"כ עמד א' מזרעם והי' שמו "קארלא והעשיר ותבע את המשפט עד שמצא והרויח והי' המדינה צריכה לתת לו הנכסים הרבים וכל ההוצאות והפירות ולא הי' יכולת ביד המדינה לשלם הכל ונתישבו שיהי' הוא מולך על המדינה וא"כ יהי' הכל בידו ולדורות והנמשל אנחנו הי' לנו אי' וכל טוב ונלקח מאתנו כי חטאנו ויש לנו עדיין משפט על רכושינו אולם אין לנו עדיין יכולת לשפוט ולהוציא ואנחנו מצפים אולי ניטיב דרכנו או זרעינו ונשפוט עוד ונבקש את שלנו אולם צריך בכל שנה לעת ידוע להראות אותנו שעדיין אנו יהודים ועוד ידינו נטוי' לשפוט כשיהי' אפשר לנו וכן הי' בימי מרדכי ולכך אמרו אם מזרע היהודים וגו' היינו שעדיין הוא אומר שהוא יהודי ולא מחל א שלו נפול תפול לפניו ע"כ, ומעתה רבותי גם אנחנו בכל שנה בימים האלה צריכים אנו לבוא לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה שעדיין אנו מוכנים לתבוע את שלנו כשמזכה ואם ח"ו בימים האלה לא נראה אותנו כראוי ח"ו נפסיד את הכל ויש להאריך אולם נאמר לנו. שיגיע ודאי העת לגאול אותנו אבל כ"ז שאנו בכל שנה מבקשים את שלנו ואם לאו שלא נראה את עצמינו כראוי באלה הימים בכל שנה נהי' ח"ו כמיאש עצמינו מהגאולה אמנם צריכים אנחנו לבקש ולהתפלל אולי נזכה ויהי' לנו יכולת ובלגבב"א:

תוכן העניינים

באר יצחק עהת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה