באר יצחק עהת· רבי יצחק ביליצר
פרשת ויגש
ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אותי הנה כי למחי' שלחני אלקים לפניכם וגו' וישלחני אלקים לפניכם לשום לכם שארית בארץ ולהחיות לכם לפליטה גדולה, יתפרש היות דיש מקום לומר דלכך בא הרעב או שהשבטים חטאו בעריות בבנות הארץ וידוע דבעד אשה זונה וגו', או שיוסף חטא והי' מקום להיות עצב בעבור זה ואמר להם יוסף אל תעצבו כי לא אני ולא אתם הגורם לזה, והסימן כי לאחי' שלחני אלקים ואם הייתי חוטא ועבורי בא הרעב אין קטגור נעשה סנגור, וגם אתם לא חטאתם דהא להיות לכם לפליטה גדולה שעל ידכם יבוא פליטה גדולה שכשתבואו לכאן יפסק הרעב וא"כ אין מקום לשנינו להיות עצב.
(מכבוד מר דודי הרה"צ מו"ה עמרם ישי שהי' אבדק"ק פערענטש בן המחבר זצוק"ל):
והנה עיניכם רואות וכו' כי פי המדבר אליכם ופירש"י בלשון הקודש וצריך להבין מאי ראי' היא זה הלא המלך הי' צריך לדבר בע' לשונות, ונראה עיין תפארת יהונתן פ' מקץ על ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו ופי' רש"י לפי שיצא בלא חתימת זקן ומקשין העולם היאך הכיר יוסף את זבולן שהי' קטן ממנו ותי' הגאון שם שהכיר אותו בקול כדמצינו סומא איך מותר וגו' והא דלא הכירו הם את יוסף ג"כ בקול לפי שדבר בלשון אחרת וזה בדוק ומנוסה שאז נשתנה ואינו ניכר, אבל האחים דברו.
באותו לשון היינו לה"ק לכן הכיר אותם יוסף והם לא הכירוהו וא"כ עתה אמר להם הנה עיניכם וגו' וראי' כי פי המדבר אליכם בלה"ק וא"כ תוכלו ג"כ להכירני בקלא, (מאאמ"ו הרה"ג הצ' מו"ה שלום אדלער חתן המחבר שליטא):
ויפול על צואריו ויבך על צואריו עוד כ' רש"י אבל יעקב לא נפל על צוארי יוסף ואמרו רבותינו שהי' קורא את שמע ומקשין העולם מנ"ל שקרא ק"ש דלמא התפלל עיין ש"ח, ונראה דלכאורה קשה אם הי' זמן ק"ש אמאי לא קרא גם יוסף ק"ש ואף אם נאמר משום דעסק במצות כיבוד אב מ"מ קשה אמאי קרא יעקב ק"ש דוקא אז ולא מקודם או אח"כ. ולכן נראה שיעקב רצה להעלות כל מיני אהבה ושמחה להשב"ה וגם הי' מתירא שמא ע"י גודל השמחה ואהבת בנו ישכח באהבת ה' ויבטל מצות ולדבקה בו ומצינו גם באברהם אע"ה הגם שמסר נפשי להשב"ה באור כשדים מ"מ בשעת עקדת בנו אז אמר לו המלאך עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה ולא מקודם, והסבירו הקדמונים שאהבת אדם לבנו גדולה מאהבת עצמו לכן עתה ידעתי שגם אהבת בנך לא נחשב אצלך נגד אהבת ה'. ע"כ גם יעקב אע"ה הי' מתירא כן שלא תגבור אהבתו לבנו את אהבת ה', ע"כ קרא ק"ש וקיבל עליו עול מ"ש ואמר ואהבת את ה' וגו' ודבק מחשבתו בו יתברך להורות נתן להעלות גם אהבת אדם לבנו אל אהבת ה', וגבר אצלו אהבת ה' בק"ש עד שלא הרגיש באהבת בנו כי אהבת ה' הי' מבטל אהבה זו ע"כ אמר אל יוסף אמותה הפעם וגו' ודקדו המפורשים למה אמר כן בלשון קללה עיין תו"מ. ולדברינו יוצדק מאוד שיעקב מגודל דביקתו ב"ה לא הרגיש באהבת בנו והי' דבר זה זר מאוד ולפלא בעיני יוסף ולכן ויאמר ישראל אל יוסף בא כמתרץ הנה דע בני כי אמיתה הפעם אחרי ראיתי את וג' שהשמחה של ראות פניך גדולה כ"כ בעיני עד שהייתי ח"ו בסכנה למות כידוע שבשורה פתאומית הוא סכנה עיין ברמב"ן על הקרא ויגידו לו לאמר שיאמרו לאט לאט מחמת זה מ"מ עיקר שמחה ברגע ראשונה ואם ברגע ראשונה נראה לי פניך הייתי מסיכן למות ח"ו ע"כ קראתי אז ק"ש שיהי' אהבת ה' מבטל אהבה זו ע"כ אל תתמה אל החפץ ויעקב עא"ה תוכו רצוף עוד כוונה אחרת כהנ"ל שיעלה אהבתו לבני אל אהבת ה' לעבוד את ה' ולדבקה בו גם בעת ההוא אשר לא נסה כזה עדיין כאמור שאהבת בנו גדולה מאהבת עצמו (מאאמ"ו הנ"ל):