אור ברסלב
באר יצחק עהת פרשת מקץ

באר יצחק עהת· רבי יצחק ביליצר

פרשת מקץ

פרשת וישב

במ"ד אמר ר' יהודא ע"ש היתה כתיב וטבוח טבח והכן אין והכן אלא שבת שנאמר והכינו את אשר יביאו. אמר הקב"ה אתה שמרת את השבת עד שלא נתנה חייך שב"ב עומד ומקריב בשבת שנ' ויהי ביום השביעי נשיא לבני אפרים ע"כ ומקשה ש"ר שדברי מד"ר אלו סותרין למדרש אחר דאי' ויבוא מלך הכבוד זה הקב"ה שחולק מכבודו ליראיו יוסף הצדיק שהי' מתירא מהקב"ה כמד"א ואיך אעשה הרעה וגו' וחטאתי וגו' ונתן לו כבוד להקב"ה שלא נגע בה מפני יראתו א"ל הקב"ה חייך לב"ב אנו פורע שאתן לו רשות ואחלוק לו כבוד להקריב וגו' להקריב קרבנותיו בש"ק הה"ד ביום השביעי נשיא לבני אפרים וגו'. ועוד יל"ד מה שכר זה ליוסף והרי אפרים הי' נשיא שביעי והי' יום שלו בשבת ואם לא הי' הוא המקריב הי' נשיא אחר מקריב בשבת ועוד קשה מה רבותא דיוסף הא כל האבות שמרו שבת וכל המצות. ונראה בהקדם דהנה המזרחי ושאר מפורשים כ' לתרץ מחלוקת האחים שהי' פלוגתתם שהי' השבטים אוכלים בהמה מפרכסת אחר השחיטה קודם יציאת נפשה וסברו דדין ישראל להם ובשחיטה תליא מלתא או שהיו סוברים מי איכא מידי דלישראל שרי ולנכרי אסיר ועיין בזה בפ"ד, ויוסף סבר דדין ב"נ הי' להם ובמיתה תליא מלתא כאשר האריכו בזה וכ"א פונה לדרכו. ומקום אתי לתרץ עוד דהנה בחולין ד' ק"ב איתא אמר רב אבמה"ח צריך כזית אכילה כתיב בי' והוי כשאר איסורין. ובמכות דף י"ז סובר ר"ש כ"ש למלקות ולא נאמר כזית אלא לענין חיוב קרבן והי' אחי יוסף אוכלים אבמה"ח פחות מכשיעור, ויוסף סבר כר"ש דכ"ש למלקות:

ואיתא בשבת ד' ס"ט שגגה במאי (במאי קאמרו שגגה בכולה מלתא בלאו וכרת או כרת לחודא) ר' יוחנן אמר כיון ששגג בכרת אעפ"י שהזיד בלאו ור"ל אמר עד ששיגוג בלאו וכרת אמר רבא מ"ט דר"ל אמר קרא אשר לא תעשנה ואשם עד שישגוג בלאו וכרת שבה ר"י האי קרא דר"ל מאי עביד לי' מבעי' לי' לכדתניא רשב"א אומר משום ר"ש אשר לא תעשינה וגו' השב מידיעתו מביא קרבן על שגגתו לא שב מידיעתו אינו מביא קרבן על שגגתו יעיי"ש, ובחולין ד' ה' ע"ב כתבו התו' תימא מה צריך קרא לאינו שב מידיעתו ועומד ברשעו הא הוי זבח רשעים תועבה והיאך אסיק אדעתין לומר דמביא קרבן עיי"ש ונראה לתרץ דר"ש לשיטתו דסובר כ"ש למלקות וא"כ י"ל דצריך קרא בכה"ג שאינו שב מידיעתו מלאו דלא תעשינה דחזינן כעת שאוכל פחות מכשיעור ולגבי קרבן לא מקרי רשע והוי שב מידיעתו דעדיין לא אכל שיעור שלם שיתחייב עליו קרבן, וא"כ הו"א דמקבלין ממנו קרבן אפ"ה קמל"ן קרא דאין מקבלין ממנו ומיושב קו' התו' ואין להקשות הא לר"י בשבת ס"ט אעפ"י שהזיד בלאו כיון ששגג בכרת מביא קרבן ז"א דבפעם אחת לא מקרי אינו שב מידיעתו ומכש"כ באותו דבר בפעם הזאת, אבל בזה דחזינן שאוכל גם אח"כ אף שאוכל רק פחות מכשיעור שהוא בלאו לחוד מרבי לך קרא דאעפי"כ מקרי אינו שב מידיעתו מקרא דלא תעשינה, והבן: ואיתא שם בשבת תנן אבות מלאכות ל"ט והוינן בה מנינא ל"ל בשלמא לר"י וכו' אלא לר"ל דאמר עד שישגוג בלאו ובכרת, דידע לה לשבת במאי ומשני דידע בתחומין ואליבא דר"ע (דאמר בש"ס דסוטה כ"ז דתחומין דאורי' נינהו עיי"ש) ואיתא בשבת ד' צ"ז דברים הדברים אלה הדברים אלו ל"ט מלאכות שנאמרו למשה בסיני (פרש"י דברים משמע תרין הדברים מרבה חד הא תלת אלה בגימ' תלתין ושש אלו ל"ט וכו') וקשה כאן ג"כ מנינא ל"ל כקושית הגמר' לעיל וצ"ל כתי' הגמרא שם דאשמעינן שאם עשאן כלם בהעלם אחד חייב על כאו"א, והיכא משכחת לה בזדון שבת ושגגת מלאכות וקשה ג"כ דידע לה לשבת במאי וצ"ל או כר"י או כר"ל וידע בתחומין וזה פשוט. ואיתא בשבת מ"ט ע"ב אבות מלאכות ארבעים חסר אחת כנגד מלאכה מלאכתו ומלאכת שבתורה ארבעים חסר אחת בעי ר"י ויבוא הביתה לעשות מלאכתו (בפ' מקץ) ממנינא הוא או לא א"ל אביי וכו' א"ל כי קא מספקא לי משום דכתיב והמלאכה היתה דיים ממנינא הוא, והא כמ"ד לעשות צרכיו נכנס. א"ד ויבוא הביתה וגו' ממנינא הוא והאי והמלאכה היתה דיים ה"ק דשלים לי' עבידתי' תיקו ע"כ. ואיתא בשבת צ"ו מכדי זריקה תולדה דהוצאה הוא הוצאה גופא היכא כתיבא, אר"י דאמר קרא ויצו משה ויעבירו קול במחנה משה היכא יתיב וכו' ופריך ממאי דבשבת קאי דלמא בחול קאי ומשום דשלימו לה מלאכה כדכתיב והמלאכה היתה דיים ומשני גמר העברה העברה מיום הכיפורי' כו' יעיי"ש. והקשו תו' בריש שבת הא ילפינן הוצאה מקרא אחריני דדרשינן אל יצא איש ממקומו אל יוציא. ותי' דצריך שתי דרשות חד להוצאה דעני וחד להוצאה דבעה"ב וצריכא עי"ש, ומעתה י"ל מצד הסברא דתרווייהו מנינן מלאכתו דיוסף וגם והמלאכה היתה דים, וצריך להוצאה ב' פעמים מלאכה ואעפי"כ חדא נינהו והבן. ואי' בעירובין י"ז ע"ב תנו ר"ח לוקין על עירובי תחומין ופריך הא לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד הוא ואין לוקין עליו ומשני מי כתיב אל יוציא אל יצא כתיב (ואין כאן לשון הוצאת משוי אלא האדם בעצמו) עיי"ש וידוע דהבכורה נלקח מראובן וניתן ליוסף דבראובן כתיב פחז כמים אבל יוסף שקידש ש"ש בסתר וכדאי' בש"ס דסוטה ד' ל"ו יוסף שקידש שם שמים בסתר זכה והוסיפו לו אות אחת של הקב"ה שכ' עדות ביהוסף שמו בצאתו וגו'. והנה הסברא פשיטה דלא נוכל לומר דראוי ליתן ליוסף הבכורה אלא אי אמרינן דויבוא יוסף הביתה לעשות מלאכתו מלאכתו ממש אבל אם כמ"ד לעשות צרכיו נכנס אינו מהראוי ליתן לו, וזה ידוע ג"כ דגוי ששבת חייב מיתה כדאיתא בש"ס דסנהדרין: ולפי"ז א"ש דברי המדרש אתה שמרת שבת עד שלא ניתנה וקשה דהא גוי ששבת חייב מיתה, וצ"ל דאתה סובר דקודם מ"ת יש לכם דין ישראל וא"כ אי אפשר לומר כתי' המזרחי בפלוגתא דיוסף ואחיו, וצ"ל כמש"כ לעיל דהי' אוכלים פחות מכשיעור ויוסף הי' סובר כר"ש דכ"ש למכות וא"כ י"ל דדרשא דואשר לא תעשינה אתיא על אינו שב מידיעתו וכר"י (בשבת ס"ט דאתי' כר"ש) וא"כ מיירי דידע לה לשבת בלאו ותחומין לאו דאור' וקרא דאל יצא אתי על ההוצאה וקשה קושית התו' בשבת הא ילפינן מיעבירו קול במחנה, וצ"ל כתי' התו' שם חד להוצאה דעני וחד להוצאה דבעה"ב ושניהם צריכי' וא"כ מלאכתו דיוסף נמי מנינן וכמ"ד מלאכתו ממש ושניהם מנינן וא"כ ראוי לתת לו הבכורה, וא"כ יקריב ב"ב קרבנותיו בשבת משא"כ אי לא הי' הבכורה ניטל מראובן ליוסף הי' הוא נשיא הח' דאז הי' נחלק שבט ראובן לב' והי' מקריבים בב' ימים ושבט אפרי' הי' מקריב ביום א' ולפי"ז שני המדרשים הנ"ל עולים בקנה אחד יען שקידש ש"ש בסתר וזכה לבכורה וא"כ יקריב בן בנו קרבנותיו בשבת והבן היטב:

ובש"ס דחולין פ' גי"ה דרשינן וטבוח טבח והכן פרע להם וגו' וטול גיד הנשה בפניהם והקשו תו' דלמא לא נאסר ואפ"ה הי' מקיימין כמו שחיטה דקאמר להם פרע בית השחיטה ונראה דא"ש ויתיישב ג"כ שיתאחר דרשא דגמרא עם המדרש הנ"ל אין והכן וגו' דהנה פסקינן באו"ח ס' שכ"ג דאסור לבטל איסור בשבת משום מתקן וכ' המג"א אבל יבש ביבש שנתערב מותר להשליך א' שאינו אלא חומרא ולא חשוב מתקן ולפי"ז נאמר דבאמת הגמ' הי' דורש כמדרש ואין והכן אלא לשבת מיום לחברו, אלא דיוסף לא הי' רוצה שידעו האחים ממנו והי' עד עתה מתנכר אליהם והי' מכין עצמו לשבת וכדי שלא ידעו האחים שהוא משמר שבת, אמר לאשר על ביתו טול גיד הנשה בפניהם שיהי' סוברים שנתבשל עם בשר ואתה מתקן התבשיל בשבת ויהי' חושבים שאנו מחללין שבת, דאל"כ יאמרו משלנו הוא ויודע הדבר שהוא אחיהם דהא גוי ששבת חייב מיתה וגו' רק האבות הי' להם דין ישראל, רק הא תינח אי גיד הנשה נאסר להם א"כ הוי מתקן משא"כ אי רק חומרא לא הוי מתקן ומשו"ה קאמר כמ"ד גי"ה נאסר להם ודו"ק:

תוכן העניינים

באר יצחק עהת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה