באר יצחק עהת· רבי יצחק ביליצר
פרשת ואתחנן
לפ' ואתחנן ולשבת נחמו:
א':
ואתחנן אל ה' בעת וגו' אתה החילות להראות את עבדך וגו' ויאמר ה' אלי רב וגו', הנה בדבר זה כמה פירושים נאמרו כי איתא תקט"ו תפלות כמנין ואתחנן התפלל משה ומסתמא בכל פעם בטענה אחרת וכולם נרמזים בפסוקים אלו ונאמר ג"כ איתא בש"ס דסוטה אמר ר' לוי ברב בישר ברב בשרהו ברב בישר רב לכם ברב בשרוהו רב לך עיי' רש"י ומהרש"א בחיד"א, ונקדים מה הי' חטא משה ואהרן ע"ה במי מריבה הנה הרבה דברים נאמרו ואיתא במדרש הובא באור החיים ד' חטאות לא האמנתם לא קדשתם מעלתם מריתם לא האמנתם שלא אמרתי להכות הסלע והכיתם לא קדשתם להביא מים מכל סלע שרוצי' מעלתם שאמרתם המן הסלע הזה מריתם שאמרתי ודברתם אל הסלע שנה עלי' פרק א' ועברתם על דברי והנה לפי הנראה וכתוב השי"ת מתנהג עם ישראל כאדם הנוהג עם בנו אשר רצונו לגדלו בטוב וכן כתוב כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלקיך מיסרך ודרך אב עם בנו שאם יתן לו את כל אשר מבקש לבו לא יתגדל בטוב כידוע ואם לא יתן לו וימשיך ממנו את אשר צריד מלבד מה שא"א לאב בהיותו אוהב את בנו ומחבבו, אף כי לא יכבדנו כאב אלא צריך להמתין עד שיבקש הצריך לו ואח"כ מתחלה להראות לו כאלו אינו כדאי ליתן באשר שעשה כך וכך ואח"כ יתן לו בעין יפה לאמר לו אעפי"כ הואיל ואתה לומד ויש בך ג"כ דברי' טובים אני נותן לך ובזה יגדל בדרך טוב כן הי' הנהגת השי"ת עם ישראל כאב את בנו בעת בקשו מים לא נתן להם מיד רק אח"כ כמובן אמנם ישראל לא הבינו הנהגה זו והי' סוברים בהוציאם ממצרים צריך הכל מוכן לפניהם במילואו וטובו שלא יחסר דבר בכל עת והי' הולכים מכח זה בנסיון עם ה' כמוש"כ וינסו אותי זה עשר פעמים וגו' והנסיון הי' היש ה' בקרבנו אם אין כי הי' מסופקים אם המה תחת הנהגת ה' כאשר היא באמת כי יעקב בחר לו ה' ואנחנו חבל נחלתו או תחת אחד השרים ממלאכי מעלה ככל האומות שיש לכל אומה שר ומושל ונ"מ בין שתי הנהגות הא' כי המלאך אינו מוחל כמו שנאמר כי לא ישא לפשעכם, והכונה השי"ת ג"כ אינו מוותר כמו"ש האומר הקב"ה וותרן וגו' רק ע"י תשובה. ואבל במלאך אינו מהני תשובה, ועוד כי התפלה ג"כ אינו מועיל למלאך כי אין בידו לעשות רק מה שנמסר לו בראש השנה ומכש"כ שלא יועיל לגבי' ותגזור אומר ויקם לך שהצדיק גוזר והוא מקיים כי אין בידו: והנה בעל העיקרים כ' כי החטא הי' שהי' להם מעצמם להוציא מים כשהי' מבקשים ע"ד ותגזור אומר שהצדיק גוזר והקב"ה מקיים כדי לחזק את ישראל באמונה שהטבע משועבד לתורה ואם הי' אח"כ מוציא מן הסלע הי' מתקנים כנגד זה שלא הוציאו מיד ואבל כיון שאח"כ ג"כ הכה נשאר החטא עיי' בעיקרים מאמר ד' פרק כ"ב ומה שהקשה ע"ז בעל העקידה מ"ט לא הקפיד השי"ת ע"ז במן וברפידים לפענ"ד אינו קושיא כיון שאז עדיין הי' קודם מתן תורה ומה שהקשה עוד ע"ז ג"כ אינו קשה עיי"ש, ומה שהקשה אור החיים ע"ש דלמא רוצה הקב"ה להמנע מהם מים ג"כ לפענ"ד אינו קושיא כי כבר ידעו שדור הזה מוכנים לכנוס לארץ והיאך ימותו עתה בצמא ולפענ"ד בדברי' הנאמרים לעיל יש לקיים דברי בעל העיקרים ויתישבו כל הקושיות והיינו שישראל כיון שהי' מסופקים אם הנהגתם ע"י מלאך עדיין אינם בטוחים אם יכנסו לארץ כי אולי לא נמחל להם מה שחטאו או אולי יחטאו עוד וישארו במדבר בפרט בראותם שנחסר להם הבאר והשי"ת לפי הנהגתו כנ"ל אמר קח את המטה להראות להם כאלו אינם כדאי ליתן להם מים ואח"כ ליתן להם ע"י דיבר ולימוד פ' אחד להורות שאעפי"כ נותן להם בפנים יפות הואיל ולומדי' וקבלו את התורה וכשהי' משה רבינו ע"ה ואהרן מוציאים להם מים מן הסלע הזה שבקשו או קודם כמש"כ בעל העקרים א"כ הי' מראה להם ותגזור אומר ויקם לך וא"כ הם תחת הנהגת ה' ובטוחים שיכנסו לארץ והם לא עשו אך אמרו המן הסלע הזה וגו' והכו את הסלע א"כ נשארו בספק כנ"ל ואינם בטוחים לכך נענשו משה ואהרן מדה כנגד מדה שלא יכנסו לארץ (ועיין בדרוש לשבת בראשית ובפ' דברים) ב"כ וב"כ הי' עיקר החטא על שלא הוציאו מעצמם מקודם או אח"כ מסלע שרוצי' ובהשנות פרק א' לא בהכאה בפנים זועפות או מטעם העיקרי"ם להראות שהטבע משועבד לתורה, או כדברי להראות שהנהגתם ע"י ה' לא ע"י מלאך:
והנה אמרתי כבר על מה שהקשו הראשונים בסוף התורה עיי' ברמב"ן ז"ל מה בין הנסים שעשה משה לשאר נביאים ואמרתי למשל שני אנשים דרים בעיר אחת ראובן ושמעון ראובן עשיר ושמעון עני וראובן זה העושר עוזר לשמעון בכמה ענינים ויהי' למשען לו בכל מה שאפשר ואח"כ נהפך הגלגל ראובן העני ושמעון העשיר וא"כ ודאי יש לראובן לבוא לשמעון לאמר לו זכור את אשר עשיתי עמך טובות ועתה הי' גם אתה בעזרתי בעת צרתי, אבל שיקדים ראובן לעשות כן הוא בוש ולבו דוה עליו וירא ג"כ אם ילוה ממנו סך מה אולי יפסיד ומה יעשה אח"כ אולם אם שמעון הוא איש טוב וגומל חסד כראוי לו אינו ממתין עד שיבוא ראובן לבקש ממנו אך מיד כאשר רואה שראובן יורד מטה הולך אליו ומדבר עמו כי יש לפני מו"מ ואין לו פנאי אתן לך סך מעות ולך וקונה ונחלוק ובזה הולך ראובן בשמחה ובטוב לב וממ"נ אם ירויח ודאי טוב ואם יפסיד אין לשמעון תערומות עליו וזה החילק שאר נביאים ידעו שיש להם זכות וגזרו ואמרו והקב"ה מקיים כי יש להם אצלו ואבל ביראה מאוד עשו זה כי אולי לא טוב יהי' הדבר ומה יעשו וגם אולי ינוכה להם מזכיות אבל מרע"ה לא גזר רק ה' שלחו לעשות וזה שכ' לכל האותות וגו' אשר שלחו ה' לעשות וכן מיד בשליחות הראשון כשאמר משה מי אנכי וגו' וכי אוציא וגו' כפי' רש"י והשיב לו השי"ת תה לך האות היינו וכי אתה המבקש האות שיש לך לדאוג הלא כי אנכי שלחתיך ומה איכפת לך ועוד הסוף יהי' טוב בהוציאך וגו' תעבדון את האלקים על ההר הזה והבן:
אמנם פעם אחת במחלוקת קרח משה הי' גוזר וא"ש משה הי' טוען אתה החילות להראות וגו' ואני לא הייתי גוזר רק אתה שלחתני כנ"ל וא"כ למה אענש עתה על שלא גזרתי כנ"ל שזה הי' החטא והשיב השי"ת רב לך וגו' כמו"ש חז"ל הנ"ל ברב ישר וגו' כלומר הלא במחלוקת קרח היית אתה הגוזר והי' לך לגזור גם עתה לעת הצורך כנ"ל או דברי בעה"ע או כאשר אמרנו אנחנו לעיל, תוכחת מוסר יוצא אתה שהטבע משועבד לתורה והשי"ת מנהיג לישראל ההולך בדרכי ה' אינו תחת המלאך והמזל ושהשי"ת מתנהג עמנו כאב את בן והכל לבוא לילך בדרך טוב לפניו ית"ש:
והנה איתא בפ' זו כי תוליד בוב"ב וגו' ועבדתם שם וגו' ובקשתם משם את ה' אלקיך וגו' בצר לך ומצאוך וגו' ויש לדקדק הסדר מקודם הול"ל בצר לך וגו' ושבת עד ה' א' וגו' ובקשתם משם ה' א' וגם י"ל תיבת משם וגם מה ימצאוך כל הדברים ואין זה דומה למה שכ' בפ' נצבים שנאמר והי' כי יבואו וגו' כל הדברים הברכה והקללה כי כאן לא כתיב טוב רק בצר לך. ואפ"ל ונקדי' משל פעם א' הלכו סוחרים והוליכו סחורות מעבר לים על ספינה שווים אלפים ורבבות על הספינה נער א' שלמד מלאכה ודרכו אח"כ לילך מעיר לעיר להוסיף ידיעה במלאכתו וגם ליקח תשלומין ואח"כ בנסעם לא הי' מצליחים כי הספינה התחיל לטבוע והי' נמלטים על נפשם בספינות קטנות אצל הגדולה להשאר אך בחיים והספינה הגדילה נטבע בים וכל אשר בה והמה נמלטו עד שבאו לעיר אחת באשר מצאו והסוחרים הלכו אנה ואנה ולא ידעו מה לעשות ובקשו אולי ימצאו איזה מכירים ממה שהי' פעם אחת בעיר זו למסחור אבל לא מצאו. א' מת כבר וא' לא רצה להכיר בהיותם באים בלא סחורה והסוחר בעת הליכתו מצא אותו הנער ולא הי' דואג כלל אמר לו והלא גם אתה היית על הספינה אתנו ומפני מה אין אתה דואג. והשיב מה הי' לי קצת כתונת ובגדים ומאכל וכשבאתי אל העיר באתי לבעל מלאכה ואסף אותי הביתה לקרבני למלאכתו ונתן לי קודם על כתונת ואהי' עמו איזה זמן ואעשה לי ג"כ בגדים והניחו הסוחר והלך לו בלב נשבר ואח"כ באו ביחד הסוחרים להתיעץ מה יעשו והתנצלו א' אמר אני חייב סך כך וא' אמר אני חייב כך והתיעצו שמקודם צריכים ליקח כתב ראי' מפה כי הי' להם המאורע הרע שלא יאמרו במקומינו כי אנחנו מכחישים ועושים שקר ויעשו אח"כ חסד עמנו במקומינו למען נוכל לעשות מסחר אולי יעזור ה' ונרויח ונמלא מחסורינו:
והנמשל אנחנו טבע מקדשינו וכל מחמודינו הי' לבז ומי שאינו חסר לו רק מה שהי' לו בא"י בתים שדות וכרמים וא"כ כשמיטיבים להם פה ויש לנו כזאת אין לו לדאוג יותר ואבל באמת אין זה העיקר וחסר לנו הרבה ובעו"ה כבר עמדו אפקורסים ורצו לעקור מהתפלות מה שמגיע על הגאולה בהיות להם עשירות פה ואין לנו רק להתפלל ולהתמרמר על הדברים הרבה שחסר לנו על גאולתינו ועל פדות נפשינו ושרה שכינתו בתוכינו, וזה כונת הכתובים כי תוליד וגו' העידותי בכם וגו' כי אבוד וגו' והפיץ ה' אתכם וגו' ובקשתם משם וגו' ומצאת אם תבקש זאת זאת תמצא עזרתיך שם אבל בצר לך ומצאוך כל הדברים וגו' דהיינו אעפ"י שיהי' לך עזרה יהי' לך צער כי תדע שעדיין העיקר חסר ושבת עד ה"א וגו' היינו שתתודה לומר רבש"ע לא במרד ובמעל מרינו את פיך אך מרוב הצער וכדומה מהתפלות ושמעת בקולו דהיינו שישרה שכינתו עלינו כימי צאתך מארץ וגו' כי אל רחום וגו' מתחלה ג"כ לא היית ראוי לגדולה רק ברחמים ובברית אבותיך ועוד י"ל עפ"י מה שהקשו מ"ט לא ענש ה' אותנו בארצינו ומקומינו וגלינו בין האומות ותי' הבינה לעתים דרוש נ"ד כי הכל תלוי בתשובה ועיקר תשובת הבאה וא"כ צריכים אנחנו להיות בין האומות לראות ברוע מעשיהם ובתועבותיהם וכה"ג ואנחנו נכבוש את יצרנו שלא לעשות כמעשיהם ולפעמים למסור את הנפש ע"י ובזה נהי' נושע בב"א עיין שם באריכות בנועם שיח והנה צריך תשובת הבאה והגדר והמשקל והכתיב עיי' פי' בספרים לפי"ז ובקשתם משם את ה' א' זה תשובת הבאה כהנ"ל ואח"כ בצר לך ומצאוך וגו' זהו תשובת המשקל והכתיב ואח"כ ושבת עד ה' א' ושמעת בקולו כי אל רחום וגו' ומקבל תשובה כהנ"ל דאנחנו תחת יד ה' והוא מנהיג אותנו ומקבל תשובה, ויש להאריך באלו הדברים בתוכחה על כמה דברים כמובן ובא לצגבב"א:
ב':
מדרש אתה הופס החבל בשני ראשון אם אתה אומר אעברה בטל סלח נא ואם וגו' וקשה מאי המשך וגם הלא כבר מקיים סלח נא שהי' לאחר מ' שנה ולא מתו בפעם א'. ועוד קשה ויתעבר ה' בי למענכם משמע לטובתכם וצ"ב, וגם מה שאמר סלחתי כדבריך קשה והא משרע"ה ביקש וכאשר נשאת לעם הזה ממצרים וגו' יעיי"ש רש"י שלא יתחלל שמי. ונראה הנה בגמרא איתא דרש ר"ש וכי מפני מה נתאוה משה ליכנס לא"י וכי לאכול מפרי' הוא צריך וגו' הרבה מצות תלוים וגו' שיתקיימו ע"י וגו, כלום אתה מבקש וגו' והקשה מהרש"א ביקש משה ליכנס לא"י בשביל לקבל פרס וגו' ותי' כיון שעדיין לא מחויב שרי עיי"ש נשמע דאינו מצוה ועושה מותר ע"מ לקבל פרס' וקשה עדיין משרע"ה אדון כל הנביאים אדם כמוהו לא הי' לו לבקש בשביל לקבל פרס וגם בב"ב ד' י' משמע לכאורה דאינו מצווה ועושה ג"כ לא נכון ע"מ לקבל פרס, ואפ"ל כי משה ידע אם יבקש לשם שמים יאמר הקב"ה חלקי מחול לך לכך ביקש לקבל פרס ובזה י"ל מתני' אל תהי' כעבדים וגו' ע"מ לקבל פרס וגו' אלא תהי' וגו' והקשה התויו"ט שם דהול"ל אל תהי' עובדים ע"מ לקבל פרס וגם הסיפא מיותר. ולהנ"ל י"ל אם יאמר אל תהי' עובדים וגו' הי' משמע דוקא מצווה ועושה לכך אמר אל תהי' כעבדים אפילו במה שאינו מצווה ועושה ואינו עבד אלא כעבדים לא יהי' ע"מ ל"פ, ואם יאמר רק הרישא יהי' משמע דוקא באינו מצווה ועושה אבל במצווה ועושה מותר ע"מ לקבל פרס כי יש סברא גם לזה לכך אמר הסיפא ואגב שאמר ברישא כעבד אמר גם בסיפא כן, אולם בגמרא י"ל עוד שאמר שיתקיימו ע"י הול"ל שאקיימם ולזה י"ל ג"כ דידע משה רע"ה ג"כ שהשי"ת יוכל לומר לו מעלה אני עליך וגו' לכך ביקש על ישראל, ולפי"ז יהי' רב לך תשובה מה שנוגע לו על קבלת השכר, ועל אודות ישראל התשובה הוא אל תוסף כמו שאבאר דהנה אי' בש"ס דסנהדרין ר"א אומר דור המדבר יש להם חלק לעוה"ב ועלי' נאמר אספו לי חסידי וגו' ור"ע חולק במדבר הזה יתמו ושם ימותו לעולה"ב, ולר"א יש לומר דהנה השי"ת אמר אכנו בדבר ואורישנו וגו' וי"ל מאי ואורישנו וצ"ל דבזה אמר למשה שלא יהי' להם חלק עוה"ב ומרע"ה התפלל עליהם סלח נא לעון העם הזה דייקא כגודל חסדיך וגו' חסד של אמת שיזכו ג"כ לחיי עולה"ב וע"ז אמר לו השי"ת סלחתי כדבריך שיהי' להם עוה"ב ע"ז אמר אח"כ במדבר הזה יתמו ושם ימותו שם דוקא ימותו ולא לעוה"ב והיינו שיזכו לעולה"ב עמו, יע"ז אמר אתה תופס החבל וגו' אם אתה מבקש להביא אלו לא"י בחיים בטל סלח נא שאם אין אתה עם מתי מדבר לא יבואו לחיי עוה"ב ואם אתה מבקש שיכנסו אלו לחיי עוה"ב בטל אעברה נא וזה הכוונה ויתעבר ה' בי למענכם לטובתכם להביאכם לחיי עוה"ב ויאמר ה' אלי וגו' אל תוסף לבקש להביא אלו לא"י שיקיימו ע"י ועיי':
ג':
נחמו נחמו עמי וגו' כי מלאה צבאה כי נרצה עונה כי לקחה מיד ה' כפלי' בכל חטאתי' ודקדקו ב' פעמים נחמו וגם כפלים בכל חטאתי' וכי דרך של השי"ת לענוש כפלים, ואפ"ל דהנה כ' חוקרי האמת כי אם אנו רוצים לראות יכולים אנו לראות עתה ניסים יותר מיציאת מצרים כי מכמה מאות שנים שאנחנו בין האומות ועדיין אנחנו המרובים מכל אומה מפוזרים בכל העולם רק מה שאנחנו מועטים ביחד כמו"ש גם הרמב"ן בפ' ואתחנן על פסוק ונשארתם מתי מספר יאמר שנשאר מועטים בכל גוי וגוי וגו' אבל בכללינו אנחנו רבים שבח לאל עכ"ל ואנחנו נשארים אומה ישראלית וכמה אומות אשר הי' גדולים וחשובים מקדם על הארץ ונאבדו ואין זכר למו ואנחנו ת"ל בכל הגזירות ושמדות ר"ל שעבר עלינו ואנו קיימים זה נס גדול יותר מכל הניסים ובטחון גדול לגאולתינו בב"א ועוד כי בכל הגזירות ושמדות וגלות התורה קיים כאשר ניתן לנו בכתב ובע"פ אינו חסר ממנה וקיים אצלינו בלי חסרון כ"ש אדרבה בכל דור ודור אשר עומדים לבטלם והשי"ת מושיע ומעמיד אנשים המחזיקים ידי התורה ואף שבפרטות יש בעו"ה מחללי שבתות ואוכלי טריפות וכמה בעלי עברות אבל בכללית לא אלמן ישראל ת"ל ונשאר התורה אצלינו בלי גרעון, וזה אפשר כוונת הכתוב נחמו נחמו עמי ב' נחמות דברי על לב ירושלים הא' כי מלאה צבאה הלא עדיין צבאות ישראל בלא חסרון במלואה ב"ה ועוד כי נרצה עונה כי לקחה מיד ה' היינו לקח לשון לימוד כאשר לקחה מיד ה' כפלים היינו שתי תורות בכתב ובע"פ עדיין קיים אצלם בכל חטאתי' בכל חטאות שעושים אעפי"כ התורה בכללה נשאר אצלם כאשר הבטחנו ה' ואף גם זאת וגו' לא מאסתים ולא געלתים לכלותם וגם ואני זאת בריתי וגו' לא ימושו מפיך ומפי זרעך זה אשר יש לנו לשום על לבנו ולנחם אותנו באריכות הגלות הזה ונקוה ובא לגבב"א: ד':
איתא בב"ק פרק הפרה שאל ר' חנינא בר עגול לר' חייא בר אבא מפני מה בדברות הראשונות לא נאמר בהם טוב ובדברות אחרונות נאמר בהם טוב. אמר לי' עד שאתה שואלני למה נאמר בהם טוב שואלני אם נאמר בהם טוב או לאו שאינו יודע אם נאמר בהם טוב או לאו. כלך אצל ר' תנחום בר חנילאי שהי' רגיל אצל ר' יהושע בן לוי שהי' בקי באגדה אזיל לגבי' א"ל ממנו לא שמעתי, אלא כך א"ל ר' שמואל בר נחום אחי אמו של רבי אחא בר חנינא וכו' הואיל וסופן להשתבר מאי הוי אמר רב אשי חס ושלום פסקה טובה מישראל. ע"כ והמאמר כלו תמוהא, ראשית איך לא ידע הפסוק שאפילו תנוקות של בית רבן יודעין שבדברות אחרונות נאמר למען ייטב לך גבי כיבוד אב ואם, ועוד מאחר שלא ידע רחב"א למה לא גלה לו ר' חנינא ב"ע הפסוק ועיי' בשל"ה פ' ואתחנן שהקשה עוד על מה שאמר שואלני אם נאמר איך שייך לומר אם נאמר מאחר שלא ידע מציאת זה הפסוק עוד קשה כפל הלשון שאמר שואלני אם נאמר בהם טוב אם לא וכבר הי' די לו בתשובה זו ואמר בכפילא שאינו יודע אם נאמר בהם טוב או לאו. ועיי"ש בשל"ה מה שתירץ:
ונראה לפענ"ד דהנה לפי המובן הפשוט נוסח י' דברות שבפרשת יתרו הי' כתוב על הלוחות הראשונים שנשברו והנוסח שבפ' ואתחנן הי' כתוב בלוחות האחרונות. אולם הטו"ז בריש יו"ד שהקשה על הך ברייתא דתניא וזבחת כאשר צויתיך מלמד שנצטוה משה וגו' והא דאיתא פרק ד"ע דף כ"ו שבת וכיבוד או"א נצטוו במרה דכתיב כאשר צוך ה"א וא"ר יהודא כאשר צוך במרה. ותי' שם עפ"י דברי רש"י בסנהדרין שם שכ' וז"ל כאשר צוך ה' א' כתיב בדברות האחרונות גבי שבת וכיבוד או"א והיכא צוך הא ליכא למימר דמשה הוה אמר להו בערבות מואב כאשר צוך בסיני דמשה לאו מאליו הי' שונה להם משנה תורה ומזהירם על מצותי' אלא כמו שקבלה הוא והי' חוזר ומגיד להם וכל מה שכתיב בדברות האחרונות הי' כתיב בלוחות וכן שמע בסיני עכדרש"י וע"כ ל"ק מידי וכו' עיי"ש בטו"ז וא"כ לכאורה נראה שעל שניהם לוחות הראשונות וגם האחרונות הי' כתוב בשוה רק בתורה נתחלק מה שחסר כאן נכתב כאן אבל בלוחות הי' כתיב בראשונות בשוה כמו באחרונות.
אמנם הרמב"ן פרשת יתרו כ' וז"ל ואמר זכור את יום השבת לקדשו ובמשנה תורה כתיב שמור את יום השבת לקדשו ורבותינו הקפידו בזה ואמרו זכור ושמור בדיבר אחד כאמרו ולא הקפידו בלשונות אחרים שנתחלפו להם, והכונה להם ז"ל כי זכור מצות עשה צוה שנזכור את יום השבת לקדשו ולא נשכחהו, ושמור אצלם מצות ל"ת שכל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא ל"ת יזהיר שנשמור אותו לקדשו ולא נחללהו, ואין ראוי למשה שיחליף בדברי השם ממצות עשה למצות ל"ת, אבל אם החליף בדיבר השני וכל תמונה ואמר כל תמונה בחסרון ויו והוסיף אותה בועל שלשים, וכן כל כיוצא בזה בשאר הדברות אין בכך כלום כי הכל אחד ע"כ. וכ' עוד שם וז"ל ואני תמה אם נאמר זכור ושמור מפי הגבורה למה לא נכתב בלוחות הראשונות ויתכן שהי' בלוחות הראשונות ובשניות כתוב זכור, ומשה פירש לישראל כי שמור נאמר עמו וזו כוונתם באמת עכ"ד הרמב"ן, ונראה מדבריו כי שאר שנוים במשנה תורה הי' מרע"ה משנה עפ"י השם וצריך לומר ג"כ לדבריו כי כל מה שכתוב בענין שבת בראשונה הטעם כי ששת ימים עשה ה' וגי' ובאחרונות כתיב וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים וגו' הכל בד"א נאמר וזה טעם על מצות עשה וזה טעם על מצות ל"ת, או זה ג"כ הכל אחד כי ע"י יציאת מצרים נתפרסם הבריאה עכ"פ סובר הרמב"ן כי בשניהם הי' כתוב כמו בפרשת יתרו זכור ומשה פי' לישראל כי שמור נאמר עמו:
ועתה מובן מאמר הנ"ל דהשואל רחב"ע הי' סבר כהפשטות שבלוחות הראשונות הי' כתיב כמו שכתוב בתורה בפ' יתרו ובלוחות השניות הי' כתיב כמו שהוא בתורה בפ' ואתחנן ע"כ שאל מפני מה בדברות הראשונות לא נאמר בהן טוב ובשניות נאמר בהן טוב דהיינו למען ייטב לך.
ור' חייא בר אבא השיב לו עד שאתה שואלני למה נאמר בהם טוב דהיינו שפשיטא לך שבלוחות הב' נאמר טוב שואלני אם נאמר בהן טוב אם לא, דאילו כדעת הרמב"ן הנ"ל א"כ גם בלוחות השניות לא נאמר בהן טוב כמו בראשונות רק במשנה תורה נאמר הוספה והתחלפות באין קפידא וא"כ אין קושיא. ועוד אמר לו שאינו יודע אם נאמר בהן טוב או לאו דהיינו שאולי כדעת רש"י הנ"ל ובשניהם הי' כתוב כי הכל נאמר בסיני וא"כ גם בלוחות הראשונות נכתב למען ייטב לך. לכך כפל הלשון דבלשון הראשון השיב לו דאולי כדעת הרמב"ן וא"כ בלוחות השניות ג"כ לא הי' כתיב טוב וחזר ואמר אולי כדעת רש"י וא"כ גם בלוחות הראשונות נאמר בהן טוב וממ"נ אין כאן קושיא, והלך אצל ר"ת ב"ח. כי באמת יש להשות בסיני הכל נאמר ענין שבת שיש שינוגמור בדיבר אחד נאמר ושינוי ווין וכל תמונה ועל שלשים וכה"ג הי' כתיב בשניות כמו בראשונה ומרע"ה פי' במשנה תורה זהו נאמר עמו יגרעין ווין וכדומה התחלפות אין קפידא ותוספות כאשר צוך בשבת ולמען ייטב לך בכיבוד או"א שנכתב בפ' ואתחנן נאמר ג"כ בסיני ובתורה ובלוחות נחסר ובשניות הי' בלוחות, ולענין זה הי' כתיב בלוחות הראשונות כמו בפ' יתרו ובשניות כמו בואתחנן לכך הי' קשה לו ותירץ לו הואיל וסופן להשתבר, ואין לומר ג"כ בכאשר צוך ולמען ייטב לך שלא נאמר בסיני ומרע"ה הוסיף כי זה ודאי קפידא והיתכן שיוסיף זה וג"כ אין לומר שבדיבר אחד נאמרו ומרע"ה פי' שזה נאמר עמו דבמה נאמר בדיבר אחד ועכצ"ל שהי' כבר נאמר בסיני ומלוחות הא' נחסר ע"כ שאל מ"ט ולא על כאשר צוך שבזה באמת אין קפידא (ר"ל שאין קפידא במה שנחסר אלוחית ה"א. אבל כבר נאמר בסיני כן א"ל כונתו) אח"כ מצאתי בחוד"א ברי"ף שדבר מזה עיי"ש:
וחוץ מהנ"ל יש לתרץ קושית הגמרא מפני מה בדברות הראשונות לא נאמר בהן טוב וגו' עפ"י מה שאמרו חז"ל במתן תורה נעשו ישראל חירות ממ"ה ולא היו מתים אלו לא חטאו ודרשינן בגמרא (קדושין דף מ' עיי"ש ברש"י) למען יארוכין ולמען ייטב לך חד בעוה"ז וחד לעוה"ב וא"כ כשנעשו לוחית הראשונות שלא היו מעותדים למות א"צ שנים לעוה"ז ולעוה"ב אבל לאחר שחטאו צריך לכפול בלוחות הב' ואח"כ מצאתי בפנים יפות שדבר מזה ומפרש בזה הגמרא הנ"ל עיי"ש דבריו:
ה' אי' בסוטה ברב בישר רב לכם בני לוי ברב בשרהו רב לך וקשה הלא אינם דומים שווה שאמר משה שש ועדתו רב לכם הוא למעלה וי"ל עפ"י מה דאיתא כל רבי בארץ ישראל וכל רב בחוץ לארץ [ועיין בתקונים שכ' הטעם כי כתיב הנה ה' וגו' ע"ב ק"ל וגו' גמנורי' ר"ב והוא מלוי הוי' ובאי' נתוסף יוד אותי' השרש והוא רי"ב) ולפ"ז פי' הגמרא כך שהוא בשר להם ר"ב לכם היינו שימותו במדבר ולא יזכו לבוא לא"י שיהי' בבחינת רב"י וברב בשר שישאר ג"כ בחו"ל ולא יבוא לא"י ויהי' מזה שאמר רב לכם וגו' ומה שנאמר לו רב לך וגו' שו"ה והבן:
ו':
ואתחנן אל ד' וכו' אעברה נא וגו' יקשה תיבת לאמור ועוד קשה למענכם וכ' המזרחי דמשמע למען טובתכם והי' צריך לכתוב עבורכם ועוד קשה ג"כ מה שהשיב לו הקב"ה רב לך וכמה פרושי' נאמרו עליו וגם אני אענה חלקי בעזהי"ת דהנה הראשונים הקשו על הספרי שהביא רש"י בעת ההוא לאחר שכבשתי ארץ סיחון ועוג דמיתי שהותר הנדר וגומר וקשה דמזה מוכח דארץ סיחון ועוג הי' בכלל השבועה לכן לא תבואו את הקהל הזה אל הארץ וא"כ קשה ממנ"פ אם היה הקב"ה מתיר לעצמו הנדר א"כ נדר שהותר מקצתו הותר כלו ומ"ט לא בא לא"י ואם לא הותר כלל א"כ איך בא עד שם, ומהר"י אדרבי רצה לומר שמרע"ה טועה וסבר שארץ סיחון ועוג מא"י הוא ובאמת איני כן והקשה עליו הפרשת דרכים בדרוש שמיני דמילתא דפשיטא היא שהם בכלל א"י והעד על זה דתנא דמתניתין ממעט ארץ סיחון ועוג מן הבכורים מפני שאינו ארץ זבת חלב ודבש ולענין תרומה ומעשר חיובם מן התורה ועוד דהרמב"ן ז"ל כתב שהטעם שלא צוה ד' פ' גיעולי מדין במלחמות סיחון ועוג היא מפני שסיחון ועוג הוא מ"ז עממון דכתיב בהוא ואכלת את שלל אויביך ודרשו חז"ל אפי' קדלי דחזירי משא"כ מדין, ועוד ראיה ממש"כ רש"י בפי' התורה שאזהרת הכתוב בכהנים שלא יהי' להם חלק ונחלה הוא אף בארץ סיחון ועוג מכל זה מוכח שהוא מא"י והניח בצ"ע, ונראה לפענ"ד דהובא שם ג"כ מדרש מפני מה לא נכנס משה לא"י כדי שיבוא עמו לעתיד לבוא דור המדבר שנאמר כי שם חלקת מחוקק ספון וכו' מ"ט שם חלקת מחוקק ספון משום ויתא ראשי עם ע"כ וכתב הוא ז"ל שם לפרש איך תלוי' זה בזה וכי משום שרשע קבור אצל צדיק יקים עמו והלא מרגלי' ג"כ קבורים שם ואעפ"כ אין להם חלק לעוה"ב וכן עדת קרח איכא למ"ד דאין להם חלק לעוה"ב וגם הם קבורים שם ותירץ דהנה ג' שיטות באומר קונם לבית זה שאני נכנס ונפל או באומר לביתך שאני נכנס שיטת הר"ן בביתך ונפל אסור להכניס בבית זה וכפל מותר להכניס והרשב"א סובר דאפי' באומר בית זה ונפל ג"כ אסור לכנוס ומביא ראיה מאומר הרי זה גיטך ע"מ שלא תלכי לבית אביך לעולם דאין זה כריתות דע"כ מיירי באומר בית זה דאל"ה במת או מכר לאחר מותר וע"כ באומר בבית זה ועדיין אפשר דנפל הבית בחייה והו"ל כריתות וע"כ דגם בבית זה ונפל אסור לכנוס והריטב"א סובר דגם בביתך ונפל מותר לכנוס והביא ראיה ממאי דאמרינן במדרש קהלת אם יבואון אל מנוחתי למנוחה זו אינם באים אבל באים למנוחה אחרת אמר ר"י בשם ריב"ל משל למלך שכעס על בנו ודחפו והוציאו לחוץ מפלטין שלו ונשבע שלא יכנס בנו לפלטין מה עשה היתה בנויה וסתרה וחזר ובנאה והכניסו נמצא מכניס בנו ומקיים שבועתו ע"כ ואין חילוק בין כשאומר לבית זה או לביתך לשיטת הריטב"א כשנפל מותר לכנוס ומטמם זה באים דור המדבר לעתיד לבא משום דנחרב הבית וה' נשבע אם יבואון אל מנוחתי והכוונה למנוחה זו אינם באים אבל למנוחה אחרת באים. ואיתא ג"כ אלמלא היה משה רבינו נכנס לא"י לא היה נחרב בית המקדש וכתב הוא ז"ל שם דהיה עומד לו זכותא דא"י והיה מבטל יצרא דע"ז ולא הי' עובדין וממילא לא היה נחרב ושפיר מבואר המדרש מפני מה לא נכנס משה לא"י כדי שיבוא עמו לעתיד לבא דור המדבר שאין דור המדבר באים לעתיד לבא אלא בטענת למנוחה זו אינם באים אבל באים למנוחה אחרת כלומר שיחרב בית המקדש ויבנה עוד אבל אם היה משה נכנס לא"י לא הי' נחרב הבית ולא היה מניחה אחרת ודו"ק ע"כ דברי הפרשת דרכי' והנה איתא בתשובת חת"ס שאלה יוד לתרץ דברי ר"ח בס' המוקצעות שפסק בא' שנדר בעת צרה להתענות ב' וה' ולא התנה חוץ משבתות ויו"ט שפסק ר"ח להתיר לו שבתות ויו"ט ובחול יתענה, והקשה עליו מהר"ם מינץ והלא כדר שהותר מקצתו היתר כילו. ותירץ הוא ז"ל דהנה אנן קיי"ל דמצוה לנדור בעת צרה ופלוגי הפוסקים אם מותר להתיר וכ' בתשובת בנימין זאב דאסור משום שמה שנדר בעת צרה הי' כוונתו לעשות נחת רוח להקב"ה והוי נדר זה לתועלת חבירו ועשה לו טובה דאסור להתיר בלי דעת חבירו, ולפ"ז זה שנדר בעת צרה להתענות ב' וה' כיוון לעשות נחת רוח להקב"ה וכן הוא שיתענה בחול ואבל בשבתות ויו"ט אין זה נחת רוח להקב"ה והוי מקצת נדר לתועלת חבירו ומקצת לא ומתירן את המקצת שהיא שלא לתועלת חבירו ויותר לא, ולא אמרינן בזה נדר שהותר מקצתו וכו' עיי"ש. ולפ"ז מיושב קושי' ראשונים הנ"ל דעד הירדן היה נדר של הקב"ה שלא לתועלת דור המדבר דהא חזינן דמשה רבינו ע"ה בא עד שם ואעפי"כ נחרב הבית [ואע"ג דהוכחנו לעיל דארץ סיחון ועוג ג"כ מא"י ע"כ צריך לומר דרק בעיקר א"י יש זכותא דא"י משא"כ ארץ סיחון ועוג אינו עיקר א"י וג"כ אין לו דין א"י לענין בכורים כנ"ל] וא"כ הוי מקצת נדר לתועלת חבירו ומקצת לא ומתורין את שהוא שלא לתועלת חבירו לכך הי' יכול לבוא לארץ סיחון ועוג משא"כ לעיקר א"י דהיא לתועלת דור המדבר אין לו התרה ולא אמרי' בכה"ג נדר שהותר מקצתו הותר כולו. וזה פירש הפסוקים ואתחנן אל ה' לאמור פירש שיאמר לי תירץ על הקושי' שאני שואל אתה החלת וכו' כמש"כ רש"י זו מלחמות סיחון ועוג אעברה נא ואראה דנדר שהותר מקצתו הותר כולו, ויתעבר ד' בי למענכם לטובתכם כהנ"ל שיבוא עמי דור המדבר (בנים הרי הוא כאבות) ויאמר ה' אלי רב לך עד כאן הייתי יכול לבוא אל תוסיף מכאן ואילך אסור כהנ"ל:
ז':
ואתחנן אל ד' וגומר ויש"ל מה היה כוונת משה במה שאמר גדלך וידך החזקה ועוד קשה דאמר אשר מי אל בשמים וגומר דנראה שקאי אדלעיל שהראה לו זאת א"כ הול"ל אשר אין אל בשמם וארץ כמובן. ועוד שבא להוכיח את ישראל שהם גרמו לו שלא נשמע תפלתו וא"כ מה מסיים כאן וצו את יהושיע. אמנם יש"ל דמשה רבינו ע"ה אמר ואתחנן וכו' וא"כ צריך להיות באיזה מקום בתורה בד' ספרים הקודמים שהתפלל כי כאן משנה תורה ואמר כי כבר התפלל, ונראה כי זה הוא הענין שכתוב בפ' פינחס שאמר לו השם עלה אל הר העברים וכו' נראה שאז התפלל ואף שלא נכתב שם בתורה מה שחסר שם פורש כאן [כמו שמצינו לעיל בפ' שלח שלא נכתב שם בתורה שבקשו ישראל ויאמרו נשלחה אנשים וכאן פירש ותקרבו אלי וכו' נשלחה אנשים] והיה שם מתפללו כמו"ש כאן ואמר לו השם עלה אל הר וגומר ואח"כ התפלל יפקוד ה' כמ"ש שם ואמר לו השי"ת קח לך את יהושוע וכו' וזה שכתב כאן וצו את יהושוע ודו"ק. כן מוכח ג"כ ברמב"ן שם ריש פרשת ואתחנן והנה שם יש לדקדק מה שהתפלל משה אלקי הרוחות וגם השי"ת השיב לו איש אשר רוח בו וכבר דייק כן רש"י ע"ש, ועוד קשה כפל הלשון אשר יצא ואשר יוציאם. ועוד תחלה אמר על העדה ולא עדת ד' ואח"כ אמר ולא תהיה עדת ה' וכו', ואפש"ל דהרמב"ן כתב לעיל בפ' יתרו ויהי ממחרת כל הענין שם שמרע"ה היה לו ג' דברים לעשות א' ללמוד תורה עם ישראל ב' להתפלל עליהם כשהיה לא' מהם חסר איזה דבר היה בא לפניו להתפלל עבורו, ועוד לעשות משפטם וזה שאמר שם ליתרו שלכך עומדים עליו מבוקר ועד ערב כי יהיה להם דבר וגומר ויתרו אמר לו באמת ב' דברים דהיינו ללמוד עמהם, ולהתפלל עבורם צריך אתה בעצמו לעשות כי א"א ע"י אחר אבל הג' לעשות משפטם יוכל לעשות ע"י אחר שיעשה דיינים ולכך אמר מאתה תחזה עיי"ש היטב ברמב"ן ועם זה פירש ג"כ הרמב"ן מה שאמר משה איכה אשא לבדי וכו' עיי"ש. אולם גם לאחר שהעמיד השופטים עדיין היה מוטל עליו כל דבר הקשה כמו שאמר וכל דבר הקשה יביאון אלי ולפי"ז יש"ל רק נקדים עוד מה דאיתא ששאל גוי אחד לראבר"ש כתיב ובכל הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך משמע שבישראל יש כמוהו וא"כ ח"ו אינו יחיד והשיב לו באמת בישראל יש הלא יהושוע העמיד החמה והלבנה, אליהו ואלישע החי' מתים, ואליהו עצר הגשמים כלל הדבר ותגזור אומר ויקם לך, אבל בגוים לא מצינו כן ולפי"ז משה התפלל אתה החילות להראות וכו' היינו שנתת בי כח ואני מוכשר לג' דברים את גדלך זהו החסד שמיוחס לימין והוא התורה שניתן מימין של הקב"ה ונקרא ג"כ תורת חסד היינו שאתה עשית אותי גדול בתורה ללמוד עמהם. ואת ידך החזקה לעשות דין ומשפט, ועוד אשר מי אל בשמים וכו' דהיינו לעשות ניסים כהנ"ל ותגזר אומר ויקם ומשה רבינו היה לו כח זה כמו הקב"ה דבישראל יש כנ"ל, לכך ביקש שהקב"ה יכניסו לארץ להיות שישראל צריכים לו דברים הללו וע"ז השיב לו השי"ת רב לך עלה אל הר וגומ' ואח"כ התפלל שיפקוד עכ"פ איש אחר שיהי' בכחו כל ג' דברים הנ"ל, והנה ידוע דדוד המלך ע"ה התפלל תמיד לב טהור וגו' וכן הט לבי וגו' וכהנה ולא מצינו שיתפלג על מוח טהור הטו מוחי וכדומה והטעם כי ג' איברים המה העיקר באדם והם אותיות מל"ך מוח לב כבוד המוח הוא משכן הנשמה והוא אצל ישראל מסטרא דקדושה ובגוים מסטרא אחרא ובלב משכן הרוח ובכבוד משכן הנפש כי נפש בדמו והנה הנשמה הקדושה מצד עצמו אין לה נטויה לרע רק הבחירה ברוח שבלב לנטות לרע או לטוב וכשאדם נוטה הרוח ח"ו לרע פוגם בכשמה וכשערבה חיו להרע נסתלק וממונו הנשמה מכל וכל לכך רשעים בחייהם קרוים מתים וחלק הנפש הוא לחיות גוף גשמי לכך דהע"ה התפלל תמיד רק על הלב שבו הרוח והנה לג' דברים הנ"ל צריך להיות צדיק אשר הטה רוחו לטוב כי ללמוד תורה ממנו כבר אמרו חז"ל אם הרב דומה למלאך יבקשו תורה מפיו ולהתפלל בעד אחרים ולבא בבחינת ותגזור אומר ויקם ודאי צריך שיהיה צדיק גמור לכך התפלל משה יפקוד ה' אלקי הרוחות שהוא בוחן הרוחות והוא יודע מי הוא אשר כבר הטה את רוחו לטוב הוא יפקוד איש אשר יצא לפניהם היינו להתפלל עליהם ואשר יוציאם ללמוד תורה עמהם וב' דברים אלו צריכים לכל העדה לכך נאמר עדה סתם אבל בענין ג' לעשות משפטם כבר הי' מנוים ע"ז דיינים שופטים רק דבר קשה אשר הדיינים והסנהדרין לא הי' יודעים לפסוק הדין הי' מביאין אל עשה ע"ז אמר ולא תהי' עדת ד' היינו הסנהדרין כצאן אשר אין להם רועה שלא יהי' להם ממי לשאול דבר הקשה וע"ז השיב לו השי"ת קח את יהושיע איש אשר רוח בו כנ"ל שהטה את רוח בו כנ"ל שהטה את רוחו לטוב אך ולפני אליעזר יעמוד כדאיתא בגמ' מימות משה ועד רבי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד והיה יהושיע צריך לאליעזר וצו את יהושיע ואמר רק ב' דברים וחזקיהו ואווציהי ודו"ק: ח':
נחמו נחמו עמי וכו' הדקדוקים רבו כידוע ונראה בהקדם דאיתא במדרש השיבני ה' אליך וגו' אמרה כ"י לפני הקב"ה רבש"ע שכך הוא השיבנו וגו' אמר הקב"ה שלכם הוא שובה אלי ואשובה אליכם אמרה כ"י רבש"ע שכך הוא שובינו אלקי ישעינו והפר כעסך עמנו וגו' הה"ד השיבנו ה' אליך וגו'. והמדרש צ"ב ובפרט מה שסיים הה"ד השיבנו לא נודע הכוונה ואפשר לפרש דהנה ידוע שיש ב' זמנים לקץ הגאולה המקווה הא' בעתו אם לא נעשה תשובה ואחישנא ע"י תשובה ונ"מ בין ב' אלו כי אם אנחנו נשוב צריך להיות הגאולה בפומב"י ובניסים ונפלאות כמו שהי' גאולת מצרים שנאמר וירא וגו' וידע אלקים שעשו תשובה ואבל אם רק בעתו יהי' רק כמו הגאולה מבבל בחשאי ובעניות אולם השי"ת כבר אמר כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות ומה יעשה אם אנחנו לא נשוב ההוא אמר ולא יעשה דבר ולא יקימנה ע"כ יעמיד מלך קשה כהמן והי' מוכרח לשוב ויהי' אי"ה בנסים גדולי' ומפורסם יכירו וידעו כל יושבי תבל והלא גם במצרים עשו תשובה מצרות השיעבד. וזה השיבנו וגו' הי' קשה לבעל המדרש הכפל גם סותר א"ע כי השיבנו משמע שהקב"ה ישוב אותנו ואח"כ ונשובה משמע שאנחנו נשוב וגם מה זה אח"כ חדש ימינו כקדם וע"ז אמר אמרה כ"י רבש"ע שלך הוא השיבנו שיהי' בגדולה וע"ז משיב הקב"ה שלכם הוא ע"כ צריך להיות שהי' שובו אלי ואשובה אליכם אכי בעצמי באהבה ובחיבה ואמרה כ"י כיון שאין אנו מגיעים למדרגה זו שלך הוא השיבנו אלקי ישעינו והפר כעסך עכ"פ יהי' איך שיהי' אך יהי' אולם ע"ז אמר עצה הה"ד השיבנו ה' היינו ע"י שיעמוד מלך קשה כהמן ואח"כ ונשובה כי נהי' מוכרחים ואעפי"כ תהי' הגאולה כמאז בצאתם מא"מ וזה חדש ימינו כקדם בנסים גדולים כאשר הבטיחנו כימי צאתך וגו'. וזה נחמו נחמו בכפלים מורה על שני זמנים הנ"ל ואמרו אתם נביאים שתי נחמות דברו על וכו' כי מלאה צבאה שיהי' הכל במילואו כי נרצה וגו' כי לקחה וגו' היינו האופן הב' שהשי"ת יהי' צריך לענוש הרבה לעמוד מלך קשה כהמן מחמת שהמה בכל חטאתי' ואינם שבים מעצמם וצריך להכריחם אותם על התשובה להיטיב אחריתם וכן יהי' אי"ה בב"א:
ט':
ויקרא משה וגו' שמע ישראל את החקים ואה המשפטים וכו' ושמרתם לעשותם לא את אבותינו כרת ה' את הברית הזאת כי אתנו אנחנו אלה פה היום כלנו חיים וכ' רש"י לא את אבותינו לבדם וקשה מ"ט חסר תיבה זו ולא אמרה התורה בפירש וגם נצטרך להוסיף אח"כ כי גם אתנו ועוד קשה מה שדקדק האלשיך אתנו אנחנו אלה לשונות כפולות וגם אתנו הוא לשון מדבר בעדו ואלה משמעותו על אחרים ואפ"ל דהנה איתא בגמרא במקדש ראשון הי' אש משמים על המזבח כדמות ארי' ובשני כדמות כלב [אני שמעתי רמז בגמרא זו על ענין ואופן אחר ואני סבבתי הדבר לפי הצריך לי אז] ונראה דהנה החילוק בין הארי לכלב שהארי יושב בסוכתו ושום בע"ח ירא לגשת אליו להכעיסו כי ירא ממנו ואם יעוז כנגדו מיד הארי קופץ עליו וטורפו וכלב יושב ושומר הבית וכשמרגיש שבאין לגנוב הוא נובח עד שישמע קולו למרחוק והגנב הלא ידע שיש שם כלב יש לו לחם אצלו או חתיכת בשר ומשליך לו או שיש אתו כלי קשת וחיצים ומראה לו שרוצה לירות אותו כדי להשתיקו והנה נביחת הכלב פועל להקיץ את בעה"ב ויוצא ותופס את הגנב והנה הקושיא לפני שנים קדמוניות הי' רב בעיר דורש ב' או ג' פעמים בשנה והי' דורש חריפות ודרוש ומעט מוסר ועתה הרבנים דורשים כמה פעמים בשנה ואומרים רק מוסר ומדוע לפני כמה אנשים שנים היו האנשים יראים ושלמים בתורה וביראת ה' ולא שמענו על א' שעשה כזה - וכזה - וכזה] ועתה בעו"ה עושי' כזה אך התי' כשהי' התורה חשוב והרב הי' דומה לארי' הי' מוראו על כל ואם הי' מזדמן שא' עשה שלא כהוגן הי' הרב מתאסף עם הקהל והי' קונסים אותו בחרמים וקנסות ממילא היו יראים לעשות דבר שלא כדת ועי"ז ממילא הרב והקהל היו שומרים א"ע לילך בדרך הטוב לקיים קשוט עצמך ואח"כ אחרי' שלא יכלו לומר להם בעת יוכיחו אחרים טול קורא מבין עיניך, אבל עתה בעו"ה התורה בשפלות והרב בתוכחתו ומוסריו דומה בבחינת כלב ע"כ הוא דורש מוסר לעתים הרבה כשרואה א' שפורץ גדר ורוצה לגנוב מהד"ת מה עושים האנשים א' משליך לו לחם וא' בשר ויש אשר פוערים פיהם וכוננים חצם על יתר לירות ואומר א"צ לנו לא רב ולא שוחט (שמעתי אז על א' שאמר כך בפומב"י) והנה שותק ומה פעל בדרושתיו עכ"פ יקוץ הבעה"ב היינו השי"ת ליום הדין ואמר מדוע עשה זה כך וזה כך וכי לא שמע שהזהיר ע"ז. והנה אש משמים רמז על התורה כי כה דברי כאש נאום ה' ובמה דומה טבע האש כשמשגיחים עליו כראוי אין טוב ממנו כל המאכלים באפי' ובישול הכל צריך אש לחמם ולבשל כל מיני סגולות ורפואות אבל כשאין שומרים את האש יוצא וביער רח"ל.
כך התורה כשבעל תורה שומר את התורה כראוי להתנהג בדרכי התורה והיראה אין טוב ממנו אבל אם אינו שומר את התורה פורץ גדרים ורגול על לשונו לדבר על ה' ועל משיחו ויש לו גאוה לזלזל כל ב"ת וחותר לו היתרים מה שאין ע"ה מרשה את עצמו כי זה אומר שזה רק מדרבנן ושוכח מה שאמרו ז"ל העובר על דרבנן חייב מיתה וזה לא כתיב ושוכח כי הפורץ לנהוג היתר במה שהמנהג שהיא אסור עובר על לאו מדברי קבלה אל תטוש תורת אמך, וזה הרמז בתורה כי תצא אש ומצאה קוצים היינו שפורץ גדר ונאכל גדיש היינו שלשונו אוכל הגדיש היינו הצדיקים כראי' בגמרא או הקמה היינו שהוא בעל גאוה כנ"ל וזה הרמז מקודם הי' דמות האש משמים כארי היינו תופשי התורה דומים לארי, ועתה בעו"ה דומה לכלב הוא דורש ידורש ואין שומע לו זה חושב אני משליך לו לחם וזה בשר וזה סומך על כלי זיין שלו ואבל לא זה הדרך שצריך לראות שיהי' התנהגות הקהל כאשר עשו אבותינו ולהיות עם הרב לגדור גדר ולעמוד בפרץ כאשר הי' לפני שנים קדמוניות ושרש הדבר בעו"ה כי כל א' הוא צדיק וישר בעיניו ואין לו גדול להיות שומע לו ומלשע מפכיו:
והנה גם בימי מרע"ה היו בישראל שערורי' כמו שמצינו ולכך במשנה תורה הפחידם משה רבע"ה והי' מוכיח אותם בעוכשי' ואזהרות גדולות וז"ש לא את אבותינו כרת ה' את הברית הזאת היינו אבותינו באמת לא הי' צריכים לאזהרות כ"כ כי אתנו צריך ברית הזאת והטעם שאנחנו אלה פה היום כלנו חיים שכלנו צדיקים וכל א' צדיק בעיניו שנקרא איש חי וחכמים וגדולים בעיניהם ועיין:
י' ובקשתם משם את ה' אלקיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו כי אל רחום ה' אלקיך וגו' והקשה האלשיך ז"ל לאחר שכבר אמר ובקשתם וכו' ומצאת וכו' א"כ כבר מיירי שעושים תשובה איך שייך אח"כ שוב בצר לך ומצאוך ועוד אחר שסיים ושמעת בקלו איך שייך אח"כ כי אל רחום ה' א' הא עדיין לא אמר שמיעת הקול ולא הזכיר שום תשועה שיהי' שייך לומר אח"כ כי אל רחום ה' א' ונראה לפענ"ד ונקדים איזה דברים עד אשר נבוא אל ביאור הכתיבי' הנה מצינו בחז"ל חישב אדם לעשות מצוה ולא עשאה מעלה עליו השם כאלו עשאה ומזה אמרינן מחשבה טובה הקב"ה מצרף למעשה ואמרינן און אם ראית בלבי לא ישמע אדני מזה אמרינן מחשבה רעה אין הקב"ה מצרף למעשה, ויש ב' חילוקים בזה דהנה כל דבר שאדם עושה יש בו ג' בחינות ההרהור והדיבר ושניהם הם השתדלות המעשה והמעשה והנה ההרהור והדיבר דהיינו הסכמת והשתדלות המעשה הוא ביד האדם הבחירה לכל אשר יחפוץ יטה את רוחו ודיבורו להסכים בלבו לעשות אבל גמר המעשה הוא ביד הקב"ה ובטובה הקב"ה נותן שכר אפילו על ההרהור וההסכמה לעשות כהנ"ל חישב לעשות כאלו עשאה ובעבירה אינו כן, ועוד בטובה על ההשתדלות לחוד אף שלא גמר משלם לו הקב"ה כאלו גמר והוא בדין כיון שמניעת הגמר מאתו יתברך למה זה יפסיד את שכרו דהא עשה את אשר הי' ביכולתו וה' לא נתנו לגמור המעשה א"כ מגיע לו השכר כאלו עשה ואבל בעברה אף שעשה ההשתדלות אם לא גמר ודאי שיענש כמו שכ' בראשית חכמה אין אם ראית בלבי דוקא ואבל לא דיבר והשתדלות אבל לא כך יענש כמו אם הי' גומר המעשה ואף שהי' השם ב"ה המונע אותו מלגמור מעשה העברה באמת הוא מחסד ה' ב"ה וצריך האדם להודות לו ע"ז ואבל עונש כ"כ ליכא כמו שאמר דהע"ה תהלים פ"ו אודך אדני אלקי בכל לבבי ואכבדה שמך לעולם כי חסדך גדול עלי והצלת נפשי משאול תחתי' שבזה הי' חסדך גדול עלי על שהצלת נפשי וכו' ולא הנחת אותו לעשות מעשה עברה אשר יוליכני לבור תחתית ובזה מישבים העולם הקרא אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי וגו' ופירושו אחת דבר אלקים ועושה חסד לאלפי' שמעתי ממנו שתים ה"א כי עוז לאלקים גמר המעשה ביד הקב"ה ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש דייקא כמעשהו דהיינו אפילו מעשה שלו נמי לא עשה עדיין ואעפי"כ אתה משלם: ובזה נבוא לבאר הכתובים תהלים ס"ג אלקים אלי אתה אשחרך וכו' כי טוב חסדך מחיים וכו' כן אברכך בחיי וכו' כמו חלב ודשן תשבע נפשי וגו' ונקדים עוד מש"כ המקנה לפרש ראה כי פקודיך אהבתו ה' כחסדך חיינו עפ"י שכ' רש"י בפ' זו אעפ"י שיש לצדיקים לתלות במעשיהם הטובי' אין מבקשים מהקב"ה אלא מתנת חנם והיינו משום שמתענגים ומתהנים במעשים הטובים שעושים יותר ממוצא שלל רב ואיך א"כ ימלאו לבם לבקש שכר ע"ז וז"ש ראה כי פקודיך אהבתי וא"כ הייתי מתענג באהבה עזה בעשיית המצוה ע"כ ה' כחסדך היינו צריך אתה לחיינו בחסדך כי אין לו לבקש שכר ואך בחסדך חיינו ע"כ ולפי"ז הצדיק אינו מרוצה בזה שהקב"ה ימנע ממנו המעשה ויתן לו שכר על מחשבתו הטובה שזמם לעשות דהא הוא מתענג בתענוג נפלא בעצם המעשה של המצוה והוא טוב לו יותר מהשכר וע"ד שאמרו יפה שעה אחת בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי עולה"ב וז"ש צמאה לך נפשי כמה לך בשרי וכו' כן בקודש חזיתיך כמו שראיתיך כבר בקודש אני מצפה לראות כי טוב חסדך מחיים היינו באמת טוב חסדך שאתה עושה עם החיים ושפתי ישבחונך ע"ז כמו שאמר ונתן שבח ולך ה' החסד וכו' כפי' הנ"ל ואבל כן אברכך בחיי אני מבקש יותר שאהי' אברכך בחיי באופן בשמך אשא כפי היינו הידים כלי המעשה שאהי' עושה גמר המעשה מ"ט משום כמו חלב ודשן תשבע נפשי שבגוף המעשה אני מתענג ומתעדן בחלב ודשן ותשבע נפשי בזה התענוג ושפתי רננות אם רק אני זיכה להללך נפשי שבע בטוב מכש"כ כשאעשה גמר המעשה, והנה אמרנו לעיל בעבירה נענש על ההשתדלות לעשות הרע ואבל לא כמו אלו גמר רק שצריך להודות להשי"ת שמנעו (ומה שנענש אם גמר אף שאמרנו שהגמר ביד הקב"ה באמת הבא לטמא פותחין לו אבל ודאי אינו עוזר לו רק שאינו מונע ממנו רק למצוה מסייעין לו ובעברה השי"ת רק מניעת המעשה עושה לפעמים להצילו מעברה והיא חסד ה' והבן):
ובזה נבוא לבאר הפסוקים באבימלך שאינם מובנים בפשטות כ"כ שאמר הלא הוא אמר לי אחותי הוא וכו' וקשה מה זה בתום לבבי ומה זה בנקיון כפי וכפילות הלשון למה הוא באה, ובתשובת השי"ת אליו גם אנכי ידעתי כי בתם לבבך עשית זאת לכאורה אינו מדוקדק ואחשוך גם אנכי אותך מחטא לו מה גם אנכי גם ע"כ לא נתתיך לנגוע אלי' כ"ז צ"ב והל"ל ולא נתתיך לנגוע אלי' ומה הכונה במלת ע"כ אמנם לדברים שבארתי למעלה יבוא על נכון בהקדם עוד דאיתא בביצה דף כ"ה נטיעה מקטע רגליהן דקצביא (פירש הממהרין לאכול קודם הפשט ונתוח ופעמים שנמצאת טריפה) וכתבו התו' שם דודאי ליכא אסור דמשנחטה הוא עומדת בחזקת היתר מיהו אם נמצאת טריפה לאחר שאכל הוא נענש כשוגג ולא כאונס שלא הי' לו למהר כל כך ע"כ: וזה י"ל ג"כ באבימלך באמת הי' מותר לו לקחת איתה לפי ידעתי ואולם אין יראת אלקים כמוש"כ רש"י ז"ל אכסנאי שבא לעיר על עסקי אכילה ושתי' שואלין איתו או על עסקי אשתו שואלין אותו אשתך הוא אי אחותך היא והנה אבימלך טען שהוא אונס וז"ש בתם לבבי היינו שאיננו מזיד ולא זו אף בנקיון כפי עשיתי זאת שאפילו לשוגג אינו נחשב והמעשה הי' נקי' אף משוגג ולאונס נחשב. וע"ז השיב לו השי"ת ידעתי כי בתם לבבך באמת מזיד אינך אבל ואחשוך גם אנכי אותך מחטוא לי היינו אלמלא לא הייתי חושך אותך מהמעשה הי' חטא והיית שוגג להענש אבל עתה שאחשוך גם אנכי מהשוגג ע"כ לא נתתיך וכו' צריך אתה להודות כי לולי שמנעתיך היית חייב עונש על השוגג ואמרנו לעיל טעם א' על שאין הצדיקים מבקשים כ"א מתנת חנם וכ' המקנה עוד טעם כמו שאנו אומרי' אם יצדק מה יתן לך ואם יחטא מה יפעל לך א"כ אין לתבוע שכר פועל שאינו עושה פעולה המצטרכת לב"ה מה"ת יתבע שכר, ובזה נבין ב' לשונות אשר בספרי הא' שהביא רש"י דאי' התם ב' פרנסים טובים עמדו לישראל משה ודוד מי שהי' יכולים לתלות במעשיהם הטובים ואינם מבקשים רק חנם מי שאינו אחד מאלף אלפי' ורבוא רבבות מתלמידי' מכש"כ וגו' ד"א י' לשונות נאמרו ולא כ' יותר וע"כ זה ד"א כונתו למה דאי' במדרש הובא במזרחי ואתחנן אין ואתחנן רק תחנונים אר"י מכאן שאין לברי' כלום אצל בוראה שהרי משה רבן של כל הנביאים לא בקש אלא בתחנונים נראה מזה שלשון ראשון פי' הספרי ואתחנן לשון מתנת חכם משמע שיש להם לבקש בתורת שכר אלא שאינם רוצים וללשון ב' פי' לשון תחנונים בתחנונים ידבר רש כפי' המדרש שאין לברי' כלום אצלו יתברך וזה תלוי בב' טעמים הנ"ל לשון הראשון בספרי כטעם א' הנ"ל ולשון ב' כטעם ב' הנ"ל אם יצדק מה יתן לך:
אולם י"ל עוד טעם אחר שאין הצדיקי' מבקשים שכר שהרי כל תפלתן של הצדיקים וכל תאותם הוא לקיים מצותיו יתברך ולעשות נחת רוח אליו וא"כ איפוא איך יבקשו שכר על המצוה שבשכרה יוכל לקיים מצוה אחרת הפוכי מטרתא למה לי ישארו במצוה ראשונה (ומה לו אם יחשב לו שעשה נחת רוח להבורא ב"ה במצוה הראשונה או שתהי' תמורתה מצוה אחרת) ואין זה כמו שנאמר בפרק אבות שכר מצוה מצוה התם הכונה כשאדם עושה מצוה אחת הבורא ית"ש מזמין לו מצוה אחרת כדי לתת לו שכר על שניהם ואבל שיבקשו שכר מצוה זו שיכלו לחיות ולפרנסה כדי שיכלו לקיים מצוה אחרת זה נגד השכל כהנ"ל ובזה אני מבין הילקוט שהביאו המפורשים ואתחנן אל ה' למה כדי שיכנס לארץ וזהו תמוהא הא מפורש בקרא דלכך התפלל אעברה נא ומה הוסיף על הפשטות דקרא ולהנ"ל כונת הילקוט למה ואתחנן מתנת חנם ע"ז מתרץ כדי שיכנוס היינו כל תפלותיו הי' לכנוס לארץ לקיים מצות התלויות בה כמאמר הגמרא וכי לאכול מפרי' הוא צריך וכו' וא"כ שכל תפלותיו הי' לקיים מצות ואיך יבקש זה שכר מצותיו ע"כ ואתחנן מתנת חנם מעתה לפי כל הנ"ל יש בתפלת מרע"ה ג' בחינות הא' שצריך להיות כל תפלותיו של אדם חיים ופרנסה ובריאות וביאת משיח כדי לקיים כל המצות ועוד צריך לבקש חנם משום שמחויב להתענג בעבודתו ית"ש וכבר קיבל שכרו בפעולת המצוה גופה ואיך יבקש שכר עוד ועוד שצריך לידע שאין לברי' כלום אצל בוראו ובזה א"ש הפסוק ובקשתם משם את ה' א' ומצאת אימת כי תדרשנו דהיינו כל דרישות שלך יהי' שתדרשנו ית"ש בכל לבבך וגו' בצר לך היינו אף אם תהי' במדרגה זו שבקשתך יהי' כן אבל יהי' לך זה לצר ולא יהי' לך לתענוג ולעדן בעבודתו ומצאוך כל הדברים עוד לא פעלת ועדיין ומצאוך כמו שנאמר בתוכחה תחת אשר לא עבדת את ה' א' בשמחה ובטוב לב יותר מרוב כל ושבת עד ה' אלקיך היינו שיהי' תשובתך עד ה' שתשעשע בו יתברך ושמעת בקולו כי אל רחום וגו' היינו שבכל זה תהי' כי אל רחום שצריך אתה עדין לרחמיו ואין לך כלום לתבוע אז לא ירפך וגו' בב"א: י"א:
נחמו נחמו עמי יאמר אלקיכם וכו' אפ"ל כי בהיות כמה פעמים כתות בבני ישראל ומה גם בדור האחרון הזה בעו"ה שיש נאלאגען וארטאדאקסען מה שאומרים אלו שכך צריך להיות אלו אומרים כך בשינוי המנהגים [האמת הוא כי כל המשנה ידו על התחתונה כמוש"כ בחובת הלבבות שלא להתחכם נגד אבותינו הקדושים ז"ל אעפי"כ ישראל המה] ומ"ש אלו כי הוא עברה אומרי' אלו כי מצוה וצריך לעשות כן כלל הדברים כי לבר ישראל היצה"ר אינו מסיתו לעשות עברה אלא אומר לו כי מצוה לעשות כן וכך צריך להיות [חוץ ממי שהוא כופר ח"ו ועושה אפילו להכעיס ודברינו רק על מי שהוא עדיין בכלל ישראל] וע"ד זה פרשתי מה שאמר הנביא ישעי' נ"ט הן לא קצרה יד ה' מהושיע ולא כבדה אזנו משמוע כ"א עוונותכם היו מבדילים ביניכם לבין אלקיכם וחטאתיכם הסתירו פנים מכם וכו' ועיין בב"ל שפירש על מחלוקת שהם בעניני עולם מחמת ממון או כבוד שלא הי' עדיין מחלוקת אחרת ואבל עתה בעו"ה יש מחלוקת בעניני מנהגי ישראל ותפילתיהם יש כת ספרדיים וארטאדאקסען ונעלאגען ושט"ק מה שזו אומרים כך יפה אלו לא כן ומה שזה אומרים שהוא מצוה אלו אומרים בהיפך כדומה וכדומה יש מחלוקת רבות בעו"ה ולפי"ז יהי' פי' כ"א עוונותיכם מבדילין ביניכם היינו מה שאתם חושבים לעונות השי"ת אינו חושב לעברה וחטאתיכם הסתירו פנים שמראים א"ע כמצות ומה שאצל אלו עברה לאלו יחשב למצוה, וזה נחמו נחמו ב' נחמות לשני הכתות דברי על לב וגו' כי מלאה צבאה דהנה דבר שהיא נחלק לשנים אינו מלאה כי שני חצאים אינם מלאים רק בהתערבם יחד וזה כי מלאה צבאה שיהי' מלאה כי נרצה כי לקחה וגו' כפלים בכל חטאתי' מה שלקחו א"ע מיד ה' מכח זה חטאות בכפלים ועיי':
וע"ד זה פירשתי המדרש פנה אל תפלת הערער וגו' הי' לו לומר ולא בזה את תפלתו ואם אומר תפלתם הי' לו לומר הערערים ר"י פתר קרא בדורות הללו שאין להם וגו' אלא תפלה זו בלבד אמר דוד לפי הקב"ה רבש"ע אל תבזה את תפלתם תכתב זאת לדור אחרון מכאן שהקב"ה מקבל השבים ועם נברא יהלל י"ה שהקב"ה בורא אותן ברי' חדשה ע"כ וקשה מה צריך הוכחה לתשובה ולהנ"ל י"ל דערער לשון מחלוקת תפלת הערער שיש בה מחלוקת אלו יאמרו כך יש להתפלל ואלו אומרים כך צריך להתפלל והתפלל דהמע"ה שיקובל כיון שב"כ וב"כ הם מתפללים אבל יש בעו"ה שאינם צריכים כלל להתפלל וע"ז אמר אם יש מהם באיזה כת אשר פושעים ואינם עושים כלל ואם יחזרו בתשובה להיות עכ"פ מכת שלהם לשם שמים יקובלו ויעשה אותם השם לברי' חדשה ועיי':
י"ב:
ירמי' ל"א הבן יקיר לי אפרים וגו' הציבי לך ציונים וגו' שיתי לבך למסילה דרך הלכת וגו' עד מתי תתחמקין הבת השובבה וגו' כה אמר ה' צבאות וגו' והנה יל"ד מידי דברי בו זכור אזכרנו פשיטא שמדבר ממנו מזכירו, וגם שקרא לו בן יקיר ואח"כ הבת השובבה, וג"ש מה נקבה תסובב גבר ונקדים איזה דברים אי' בילקוט השיבנו ה' אליך וגו' עתיד הקב"ה להפוך תשעה באב לששון ולשמחה ולמועדים טובים ולבנות ירושלים ולקבץ נדחי ישראל שנא' בונה ירושל' ה' נדחי וגו' וקשה מה שייכות זה לפסיק השיבנו יותר הי' לו על פסוק כיוצא בו ע"ד שנא' כה אמר וגו' ממצרים כ"א אשר העלה ואשר הביא וגו' ונקדים אי' בזוהר פ' ויקרא ר"א ור"י אזלו ושאל לו פי' הפסוק נפלה ולא תוסיף וגו' עיי"ש כל הענין (ויש להסביר המשל וע"כ כוונתו שם על גאולת בבל ויון ואבל גאולת מצרים הי' הקב"ה בעצמו בא רק דז"א מהכלל כי אז הי' תחלת הנישואין כוונתו שם רק על שאר גליות ועיין) ולפי דברי' שם מובן ג"כ כוונת גמ' ריש ברכות מפני מה לא נאמר נון באשרי וגו' עד אעפי"כ חזר דוד וסמכן שאין לו הבנה ולפי דברי הזוהר הנ"ל א"ש שסמכן ברוה"ק סומך ה' וגו' שהקב"ה בעצמו יסמוך ויש להבין בזה ג"כ הגמר' ברכות פ' אין עמדין ותאמר ציון עזבני ה' וגו' היינו עזיבה וגו' עד עזבני ושכחני וקשה עדיין מה תי' ולהנ"ל א"ש בגליות ההם היינו עזיבה שהי' עד זמן קבועה והיינו אז בבחינת אשה שנשלחה ועדיין לא נשא אחרת שיכולה בעצמה לשוב ואבל עתה בגלות הזה בלי קביעת זמן א"כ אנחנו כאלו כבר נשא אחרת שאין לנו פנים לשוב בעצמו עד אשר ירחם הוא עלינו כדברי הזוהר, ע"כ מתאוננת עזבתני ושכחתי ואבל התשכח וגו' לא אשכחך כאשר אי' שם בגמ' אח"כ, והנה יש נ"ע לבד מש"כ הזוהר שכאשר יבוא הקב"ה עבורינו ישבע אותנו שלא יגלה אותנו שוב, יש עוד נ"מ שביום אשר יבוא עבורינו יעשה ג"כ יו"ט כחתונה חדשה כימי צאתך מא"מ וגו' וגם כי בעת אשר אדם כועס על אשתו ומשלח אותה וכשהוא בעצמה שבה הדרך שחוזרת לראות את הבית ותשומשו אם הכל על מכונו להראות כאלו אין שם דבר כראוי על אופני' כש איננה בביתה ואבל כשהוא צריך לבוא עבורה הוא צריך לראות קודם שיהי' הכל על אופנו כדי שלא תתגאה עוד בזה ג"כ עליו, וזה כוונת המדרש שהי' מפרש שפסוק השיבנו על כוונה זו שאנו מבקשים שהקב"ה יושיבנו שאל אנחנו נשוב א"כ יחדש ימינו כקדם שהי' גולה אותנו ולא כן כאשר יבוא הוא עבורינו וע"ז שפיר קאמר עתיד הקב"ה וגו' שנא' בונה ירושלים ה':
אך כ"ז נאמר אם ישאר לנו האותות אשר נתנו שאנחנו ישראלים הראשון המלה הלא כל העונשים הנמצאים בתוכינו כמעט אין חטא שאין בו תערובות עונש של זנות עיי' (ויש להאריך במוסר בזה) ואח"כ אות תפילין ומצינו כבר תוכחת מוסר ביערת דבש על שלא מקפידין להניחם בווקומם כראוי ובעו"ה כשאחד עושה לעצמו, מלבוש אם אינו למדתו כראי הוא מחזירו לאומן כ"פ לתקן ועל התפילין אינו מקפיד שיהי' כראוי, ויש להסביר אפשר בזה הגמר' בשבת אין טומנין שאמרו שם תפילין צריכין גוף נקי וגו' ע"ש כל הענין והקשה תו' אמאי נוטלם מראשתם ותי' דעל זה לא צריך למסור נפשו ע"ש וברשב"א והקשה עוד הרשב"א א"כ אמאי' הי' מתחלת מניחם והלך לשוק ותי' דאם רוצה למסור נפשו רשאי ומקבל שכר וקשה מאוד מעיקרא מאי קסבר ולבסוף מאי קסבר' ואפ"ל דאי' שם בסנהדרין ס"ד ג"כ חילק דאפילו שלא בשעת הגזירה צריך למסור נפש בפרהסי' ולפי"ז י"ל דעל מ"ע שרשאי למסור נפשו לדברי הרשב"א היינו בפרהסי' ולפי"ז י"ל דאלישע הניח התפילין באמת למסור נפשו ויצא לשוק שיהי' בפרהסי' וכשראו הקסדור לא הי' עדיין במקום עשרה מישראל ורץ הוא למקום שיהי' עשרה מישראל וימסור נפשו ולכך לא נטלם מראשו קודם שהגיע אליו רק כיון שהגיע לו נטלם למסור נפשו שינקר את מוחו כאשר הגזירה וכיון ששאלו מה זה בידך אינו רשאי למסור נפשו שכבר איננו על מקומם אם הי' שואלו מה הי' לך על ראשך הי' מודה לו והי' מוסר נפשו ואבל כשאינם עליו לפי שאלתו אינו רשאי למסור נפשו וידע שמן השמים חשו עליו לעשות לו נס (אי' שהוא רץ שיגיע למקום עשרה מישראל כדי למסור נפשו וכיון שהגיע הקסדור אליו קידם שהגיע למקום עשרה מישראל לא רצה למסור נפשו ואפשר אינו רשאי]:
ואח"כ אות שבת ויו"ט (ויש להאריך ג"כ בת"ע על שבת) והנה העיקר ג"כ לגדל בניו ואירע פעם א' משפט שבעה"ב תובע למלמד בפני רב באמרו הנה לא משגיח עליו על התפלה וענות אמן ויהש"ר וכה"ג והמלמד טוען מה אני יכול לעשות אם אינו בא לבהכ"נ בעת התפלה ואתם אבותיו חסי' עליו שלא לנערו משינתו לעת זמן התפלה ועיקר חיוב על הנשים כמאמר הגמר' נשים במאי זכיון ע"ש ועוד טען הלא הנער כבר בר תשעה ועשרה שנים לא השכרתי עצמי ללמוד עמו ענינים אלה רק ללמוד דברים גדולים גמ' ותו' וכה"ג וזה שיעמוד בביהכ"נ באימה להתפלל כבר הי' צריך ללמוד עמו כשהי' בר שית ושבע (ות"וו בזה בהסתר בעו"ה על הגדולים המדברי' שיחה בטילה וכדומה בביהכ"נ ומפסיקין במקו' שאינו רשאי) ומה יפסוק הרב בזה שניהם אמת טוענים ובעו"ה ב"כ וב"כ הנער נשחט ואינו יודע דרך ישר ובזה יש להבין פסוקים ישעי' כ"ח וגם אלה ביין וגו' כי צו לצו קו לקו וגו' כי בלעגי שפה וגו' ויל"ד לשון יורה ובין ידבר לשון נסתר דהול"ל על עצמו ועיי' רש"י על ידבר ולהנ"ל א"ש כי הנביא התרעם על הגדולים אשר עלי' ללמוד שגם אלה שגו וגו' פקו פלילי' וע"ז חוזר לעצמו הדובר מה אני מתרעם על המלמדים הלא את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה הלא הכהן והנביא יש להם ללמוד דעה ושמועה דברים גדולים והמה גמולי מחלב עתוקי משדים ולא למדו עוד מה שהקטנים צריכין ללמוד כי צו לצו וגו' הכונה כי יש למוד על למוד וגו' וזעיר שם זעיר שם המה ריקם מכל וכל ולא למדו כלל כי בלעגי שפה וגו' היינו הכהן והנביא כשלומד עמם מה שעליהם ללמוד הוא להם ללעגי שפה וגו', והנה בזה עיקר הגורם הנשים אשר עיניהם רק על התאוות ואינם עושי' את שלהם להשגיח על בניהם וגם בעת החורבן הי' זה חטא הנשים ועיי' ברמב"ן פ' האזינו על פסיק וירא ה' וינאץ מכעס בניו ובנותיו, ויש לפרש פסוקי' אלה וגו' וי"ל שם שאמר הכל בלשון שלילה לא אמון בלא אל בלא עם ונקדים דאי' בחיי אדם לענין אם מחויב קרבן תודה עתה לא די בברכת גומל שלא יהי' חוטא נשכר ובעת המקדש הי' צריכין בהמה לקרבן, רק צריך ליתן תמורת הקרבן צדקה וכן יש לדון בזה על כל דבר שהיו מחויבים בזמן המקדש מקרבנות הציבר והיחיד וגם בתרומות ומעשרות איך יהי' עתה פטורים ויהי' חוטא נשכר ודאי חייב ליתן בתורת צדקה והחילק כמו שמצינו גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה וכ' התו' בע"ג הטעם דהמצוה ועושה יש בידו שכר עשית המצוה ושכר הקבלה משא"כ האינו מצווה ועושה וג"כ החילק בזה כי בזמן המקדש הי' הכל זה מצות פרטי' והי' השכר כמו מצווה ועושה ואבל עתה בעו"ה חייבים רק בכלל הכל בצדקה והוי השכר רק כמו אינו מצוה ועושה וא"כ החוטא נפסד ולא נשכר (ויש להאריך בזה ת"מ על הצדקה ועל עכבות תשלומין נדו"נ אשר בהשגחה עכ"ד לפי מנהג קדמונינו הכל ממש נגד חיוב קרבנות הציבר והיחיד ותרומות ומעשרות להחזיק לומדי תורה כמו הכהנים תופשי התירה וכן לבעלי תפלות כמו הלוים וכהנה רבית):
והנה דברים אלה נקראים אמונה כדרש הגמ' על פסוק והי' אמונת עתך וגו' ונקדים ג"כ מאמר היערות דבש על פסוק עושה עושר ולא במשפט וגו' כסא כבוד עיין בדרוש ד' חלק ראשון באריכות, ובזה מפורש וירא ה' וינאץ וגו' אחריתם כמאמר הקרא ובאחריתו יהי' כבל כי דור תהפוכות וגו' לא אמון בם משום שחוטאים סוברים שאין צריך להם אמונה, הם קנאוני בלא אל היינו שממשיכים שפע בלא אל שלא כרצונו (עפ"י דברי היע"ד שם עיי"ש באריכות ותבין) ואני אקניאם בלא עם ולהבין ג"כ מה שאומר בגוי כבל נקדים מ"ש מהר"י מינץ על קרא דברו על לב ירושלים כי זה יהי' לנו לתשועה באשר אנו מצדיקים עלינו את הדין ועליץ הנביא בעדינו אף לפעמים אנו מתרעמי' על הגלות הוא ע"ז על שלא שם השם עלינו עונש אחר מלהיות תחת הגוים כי יש בזה חילול השם למה יאמרו הגוים וזה דברו וגו' כי נרצה עוונה היינו העון הוא העונש כמו ולא יקרב עון הנאמר בשאול וגו' כי לקחה מיד ה' כפלים שיותר טוב הי' להם ליקח מיד ה' כפלים מלהיות בגלות משום חילל השם ע"כ ועפי"ז יש להבין הפסוקים אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו שהיינו סובלים עונש אבותינו ברצון יותר אמנם עתה עבדים משלו בנו אולם התי' ואתה למדת אותם עליך אלופים לראש כאשר הקדים מצרים נתנו יד אשור וגו' וזה הם קנאוני בלא אל כהנ"ל והלכו להם תחת המזל ולכך בגוי נבל אכעיסם ועפ"י היוצא מכל הנ"ל היינו הא' שהקב"ה בעצמו יגאל אותנו וישבע לנו שלא יגלה אותנו כמאמר הזוהר ואבל כשיהי' לנו האותות של ישראל ונגדל בנינו על דרך התורה והיראה וגם לילך בדרכי אבות להיות אמונה אתנו ושלא תהי' חוטא נשכר וגם שלא לתת הכח למזל שהמה בכלל נקבה מקבלים השפע לעשות מהן משפיעים כמו שהי' חטא הנשים הארורות בזמן החורבן כהנ"ל (עיין ביעדב"ש דרוש ד' שם היטב):
ועפי"ז כונת הפסוקים שהתחלנו הבן יקיר וגו' כי מידי שהי' די שאדבר בו ואבל זכור אזכרנו עוד ע"כ וגו' היינו ע"ד ע"כ לא נתתי' לשלה בני, ע"כ אעשה זאת כי המו מעי לו וגו' ואבל הציבי לך ציונים וגו' שימי לך תמרורים הקטנים שיתי לבך דרך הלכת עד מתי תתחמקין הבת וגו' הסתיר הדברים על ה' כי ברא חדשה נקבה וגו' גבר היינו לעשות המזלות למשפיעים ואם תעשו הכל בזה לטוב כה אמר ה' וגו' נוה הצדק הר הקודש בב"א והבן:
ועפ"י היע"ד הנ"ל יש להבין ג"כ בפ' ואתחנן ופן תשא עיניך השמימה וגו' אשר חלק ה' אותם לכל העמים הכוונה להזהיר על עשית העבודה שלהם הכישוף שאמר להכחיש הפמלי' ליקח לעצמו כל השפע אשר ניתן להם להיות חלק לכל העמים ויקח הוא זה לבדו ועיי':
אמנם ע"ד הזוהר הנ"ל בפי' הקרא נפלה ולא תוסיף וגו' י"ל לכאורה מסיפא דקרא בעמוס ה' נטשה על אדמתה אין מקימה אולם אם הי' נאמר נטשה על אדמה אין מקימה הי' קשה אך עתה שנא' על אדמתה היינו בעודינה אז בזמן הנביא בשפל על אדמתה אין נקימה ואבל אח"כ יהי' לה מקום (ועיין בפ"י מצודת דור שם):
י"ג:
נחמו נחמו עמי וגו' ידוע מה שי"ל והנה מהרש"א פי' עפ"י שאמרו זדונות כזכיות, וגם אני כתבתי ת"ל כמה פעמים ועתה נ"ל דהנה מצינו כמה פעמים שהשי"ת אינו רוצה להלשין אליו על ישראל זרע קודש אף שהם חוטאים במרע"ה מצינו שאמר והן לא יאמינו וגו' מה כתיב שם הבא ידך בחיקך ויציאה והנה מצורעת כשלג, בעגל מצינו שהקטין משה החטא לפניו יתברך כדאי' במדרש למה ה' יחרה אפך וגו' ולישראל אמר אתם חטאתם וגו' ישעי' אמר בתוך עם טמא שפתים וגו' מיד והנה נגע זה וגו' וסר עוונך וחטאתך תכופר, הושע אמר החליפם באומה אחרת וגו' כתיב קח לך אשת זנונים וגו', ובזה אמרתי לפרש הקרא קרא בגרון אל תחשוך כשופר הרם קולך היינו קרא בגרון להם בתוכחות על עונותיהם אבל לפני אל הלשון אך כשופר הרם קולך לעורר עליהם רחמים כשופר ומפרש אח"כ ביתר ביאור והגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם אבל ואותי וגו' לפני תמליץ בעדם לאמר יום יום ידרושין ודעת דרכי יתפצין כגוי אשר צדקה וגו' [ומצאתי אח"כ בבינה לעתים קצת דומה לזה] ובזה י"ל נחמו אותי ואח"כ נחמו ישראל דברו על לב היינו השי"ת צור לבבי וגו' כי נרצה עיונה כי לקחה וגו' היינו שכך תמליצו טוב עליהם לפני כאלו כבר לקו כפלים, אבל להם תאמרו כל הבשר חציר וכל חסדו כציץ השדה (עד שפי' שם המצ"ד על האומות) והבן:
י"ד:
נחמו נחמו עמי וגו' אמרתי דכתיב אני ה' בעתו אחישנה ואמרו חז"ל זכו אחישנה ואם לא בעתו ואי' אין בן דוד בא עד שיכלה הנשמות ומסתמא היינו בעתו ומה שבאמת אנחנו מתעצלים לשוב שיהי' אחישנא הוא בעבור שלפי דעתינו בעו"ה השי"ת מעניש אותנו יותר מהראוי כי כל א' מחזיק עצמו לאדם כשר והוא צדיק בעיניו באין הרגש כי כל צדקותינו כאפס וכאין נחשב [ויש להאריך בזה בתוכחה] וזה נחמו נחמו ב' נחמות בעתו ואחישנה וזה שאמר בביאור דברו וגו' כי מלאה וכו' היינו או שימלאו צבאה דהיינו שיכלו הנשמות וזהו בעתו או כי נרצה עיונה היינו אחישנה ומה שאנו מתעצלים ולא מחישים לזכות שיהי' אחישנה הוא כי לקחה וגו' היינו שלפי דעתינו כן הוא שאנו לוקחים כפלים בכל חטאתינו וכבר אנו צדיקי' בעינינו:
ט"ו:
גמרא ברכות ותאמר ציון עזבני ה' וגו' היינו עזיבה היינו שכוחה עיי"ש ועדיין קשה מה משני ואפ"ל דהנה דרך ב"א כשנושא לו אשה אחרת שמזכיר מעשה ראשונה היינו שמוכיח השני' כי הראשונה הי' כ"כ טוב ומשגיח יפה על הכל וכדומה והנה הוא שוקל ורוצה לעזור את עצמו ע"י הראשונה ואי' השי"ת אמר בניך חטאו אמר הושע החליפם באומה אחרת ופי' היינו שיערוך את ישראל נגד אומה אחרת אפילו הרעים שבישראל טובים מהגוים, וזה י"ל כוונת הפסוקים וגם בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים וגו' לכלותם וגו' כי אני ה' א' הכוונה כי עכ"פ יודעי' שאני אלקיהם ואבל הגוים אינם מאמיני' באלקותי כלל ע"כ לא מאסתים לכלותם והבן וזה בתחלה הבין הגמרא עזבני היינו עזיבה מלשון נעזב ולכך פריך היינו עזיבה היינו שכוחה וע"ז משני כי עזבני הוא מלשון עזיב תעזוב עמו והיינו למשל אדם נושא אשה וגו' מזכיר מעשה ראשונה לעזור א"ע נגד השני' וציון תאמר עזבני ה' שהשם עוזב אותי בגלות כנ"ל להעריך אותנו נגד אומה אחרת ואנו טובים מהם ולכך לא מאסתים ולא געלתים וגו' ופי' כמו בעל שזוכר מעשה ראשונה נגד השני' כך השי"ת עוזב אותנו בגלות באמדו אותנו נגד האומות ואעפי"כ שכחני ואינו גואל אותנו מכל וכל: