אור ברסלב
באר יצחק עהת פרשת בראשית

באר יצחק עהת· רבי יצחק ביליצר

פרשת בראשית

הקדמה

התוה"ק מסיימת ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל ומתחלת בראשית ברא וגו'. ונ"ל להסמיך סוף התורה לתחלתה דהנה לכאורה יש להבין מה הועיל מרע"ה בשבירת הלוחות להקל עונשם, הא תנאי התנה הקב"ה אם יקבלו ישראל את התורה מוטב ואם לאו יחזיר העולם לתוהו ובוהו, וי"ל שהתנאי הי' רק אם יקבלו ישראל התורה בו' בסיון, ואז קבלו, ומה שחטאו אח"כ ע"ז ל"ה התנאי אך י"ל דהנה המקנה (בהפתיחה) הקשה ממ"נ אם הי' מרע"ה שליח לקבלה א"כ כבר נתקדשו ומה הועיל שבירת הלוחות אחר הקידושין, ואם הי' שליח להולכה מהקב"ה א"כ לא חלו עוד הקידושין והי' דינם כפנוי' א"כ למה הי' נצרך לשבירת הלוחות, ותי' דהקידושין הי' ביזת מצרים והים על תנאי שיקבלו התירה אח"כ וא"כ אם לא הי' שיב את הלוחות הי' הקידושין חלין למפרע לזאת שברם שיתבטלו הקידושין ויהי' דינם כפנוי' עכ"ד א"כ לפי"ז לא הי' גמר קבלת התור' בששי בסיון כיון דשיבר הלוחות ונתבטלו הקידושין למפרע א"כ הדק"ל דמה הועיל בשבירת הלוחית, דהא עדיין לא נתקיים התנאי שהתנה הקב"ה עם נ"ב כנ"ל, ואפ"ל דבכל תנאי אחד מדיני התנאים הוא שיהי' תנאי קודם למעשה ואם לאו תנאי בטל ומעשה קיים, ולשיטת הרמב"ם צריך להיות התנאי קודם עשיית המעשה כנודע, ולפי"ז התנאי של בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה הי' שיגאלם ויתן ביזת מצרים והים ע"מ שתעבדון וגו' ויקבלו את התורה והוי תנאי קודם לעשיית המעשה כדינא ושפיר מהני התנאי, אבל התנאי במעשה בראשית הי' אחר המעשה שכבר ברא את העולם ואח"כ התנה התנאי הוה מעשה קודם לתנאי ותנאי בטל ומעשה קיים, וא"ל א"כ למה התנה השי"ת וצ"ל דלזרוזי בעלמא, או שמעשה בראשית יהי' יותר קיים ע"י קבלת התורה, ואחזיר לתוהו ובוהו לאו דוקא, מעתה יש להסמיך בטטו"ד ולכל המורא הגדול אשר עשה משה ששיבר את הלוחות, ויקשה לאיזה תועלת עשה זאת הא תנאי התנה הקב"ה שאם לא יקבלו התורה יחזיר לתוהו ובוהו וע"ז בא כמשיב ואומר בראשית ברא אלקים ואח"כ התנה ול"ה כמשפט התנאי ותנאי בטל ומעשה קיים, ושפיר שיבר מרע"ה את הלוחות שידונו כפנוי' והבן:

ב) א"י עפ"י מ"ש בסש"ש בפ' ואתחנן היום הזה ראינו כי ידבר אלקים את האדם וחי וגו' כי מי כל בשר אשר שמע קול אלקים וגו' ופי' הוא ז"ל כי בין כל דבר יש דבר הממוצע, בין דומם לצומח עצי עלמוגים בין צומח לחי, אבני השדה, בין חי למדבר, הקיף וכן למעלה כ' האריז"ל יש עמוד המחבר ונגד זה הקדישים שאנו אומרים, ומרע"ה הי' הממוצע בין אלקים ואנשים וזה שנקרא איש אלקים מלמטה איש ולמעלה אלקים עי"ש. ולכך הי' יכול לקבל התורה, וז"ש היום הזה ראינו כי ידבר אלקים את האדם וחי היינו שיכול לשמוע דבר אלקים מי שהוא אדם וגם חי, אבל אנחנו בשר ודם אינם יכולים לשמוע וז"ש כי מי "כל בשר", אשר שמע וגו' היינו מי שהוא בשר בלבד אינו יכול לשמוע ולחיות, עכ"ד, וזהו הסמיכות ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול וכמו שפירש"י דהיינו קבלת התורה, ובמה הי' בכוחו כל זאת ע"ז מתרץ בראשית היינו משה שנקרא ראשית כידוע ברא אלקים את השמים ואת הארץ היינו מחציו ולמטה איש ולמעלה אלקים ולכך הי' הוא הממוצע, והבן:

ג) א"י עפימ"ש המפורשים ובסש"ש ע"ד הגמ' ירד ר"א ולא נענה ירד ר"ע ואמר וכו' ונענה. יצאת בת קול לא שזה גדול מזה אלא שזה מעביר על מדותיו וכו' והקשו דא"כ הלא בזה עצמו שמעביר על מדותיו בזה ג"כ גדול מחבירו, ופי' שר"א נולד במזג טוב שאבותיו הי' צדיקים ואינו ניכר גודל מעלתו במה שהי' צדיק, אבל ר"ע שהי' בן גרים והתגבר להיות צדיק מה של"ה צריך ר"א ולכך תפלתו נשמעת וז"ש שמעביר על מדותי ר"ל מה שנולד מתולדה מזג רע ובן גרים העביר מעל עצמו והתגבר א"ע עליהם ולכך תפלתו נשמעת וחשובה יותר לפני המקום ב"ה יע"ש והנה האריז"ל כ' דמרע"ה נולד במזג רע שהי' בו ניצוצות של קרח ול"ז ניצוצות של הבל לכך נקרא מש"ה שעולה בגימ' קר"ח הב"ל והוא התגבר ועשה א"ע כברי' חדשה ולכך נתגדל ועלה למעלה ראש, ובזה יובן הסמיכות ולכל היד החזקה וגו' ואיך זכה לזה עז"א בראשית ברא אלקי' שהי' כאלו בראו אלקים ברי' חדשה ואעפ"י שנולד במזג רע נעשה כולו טוב, והבן:

ד) א"י דהנה בראשית ברא אלקים וגו' אמרו חכז"ל מתחלה עלה במחשבה לברוא את העולם במדה"ד ראה שאין העולם מתקיים שיתף מדה"ר למדה"ד וכו' ואי' בש"ס פסחים פ"ח אר"י גדול יום קיבוץ גליות כיום שנברא בו שמים וארץ שנ' ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדיו ושמו להם ראש א' ועלו מן הארץ כי גדול יום יזרעאל וכו' ויהי ערב ויהי בקר יום אחד. ועי' פירש"י דיום יום דרש. ועי' במהר"ש ח"א דיליף מאחד אחד וגם סיים שם כמו ביום א' לבריאת העולם שיתף הקב"ה מדה"ר למדה"ד כן לעתד ביום שיקבץ נדחי ישראל מארבע כנפותי הארץ ישתף מדה"ר למדה"ד. ויל"ד דהא כבר במ"ב שיתף הקב"ה מדה"ר למדה"ד וא"כ מני אז מתנהג עלמא ברחמי ודינא ומה יהי' רבותי' דיום זה. וי"ל בהקדים מה שאמרתי לפרש בפ' ואתחנן ד' אלקי' אתה החילות וגו' אעברה נא וגו' ויתעבר ד' בי למענכם ולא שמע אלי וע' באלשיך הק' שדקדק מה זה דקאמר למענכם, והלא התורה מכרזת ואומרת יען לא האמנתם בי וגו' לכן לא תביאו, ואיך יאמר מרע"ה שהוא למענכם. ועוד שאמר שני שמות יחד הוי' ושם אלקים (ועי' ברמב"ן הק' מ"ש בזה) ויאמר ד' אלי רב לך וגו' ואי' בספרי (הביאו רש"י ז"ל) שלא יאמרו הרב כמה קשה והתלמיד סרבן ומפציר יע"ש ובאמת ראוי לשית לב מה הי' כונת מרע"ה שהפציר בתפלה כ"כ כאשר ראה שהשי"ת לא שמע אליו, ומדוע כשהפציר בתקנו"ו תפלות כמנין ואתחנ"ן לא אמר לו השי"ת תיכף שלא תועיל תשובתו. ונראה דהנה אחז"ל בראשית ברא אלקים וגו' מתחלה עלה במחשבה וכו' והקשו המפורשי' וכי בן אדם הוא ויתנחם. ותי' המפירשים דמתחלה לאו דוקא אלא באמת השי"ת מתנהג עולמו ג"כ במדה"ד לחוד והיינו עם צדיקים מדקדק כחוט השערה כמ"ד וסביביו נשערה מאוד כי המה נשארים בבחי' מחשבה הראשונה ועם רוב העולם הוא מתנהג בשיתוף הרחמים כי אין להם קיום אם לא יתנהג עמהם במדה"ר. והנה מה ששיתף השי"ת מדה"ר אף שהאומר שהקב"ה וותרן וכו' היינו שבלא תשובה אין הקב"ה מוותר כלל אבל אם עושה תשובה הקב"ה מקבלו בתשובה. והיינו מצד הרחמים דמצד הדין ל"מ תשובה ולזה הוצרך לשתף מדה"ר והבן. והנה מרע"ה הי' העניו מכל אדם ולא החזיק עצמו לצדיק שיתנהג הקב"ה עמו במדה"ד ולדקדק עמו כחוט השערה וחשב בדעתו שהשי"ת יתנהג עמו ג"כ במדה"ר ע"כ עמד והתפלל והפציר בתפלתו כי אמר שתועיל תשובתו גם אם חטא. ומשו"ה לא פסק פומי' מהרבות בתפלה ובתחנונים. אבל השי"ת בוחן לב וידע צדקת הצדיק מרע"ה. לזאת המדה לפניו להתנהג עם צדיק כזה במחשבה ראשונה עפ"י מדה"ד ומשו"ה לא נתקבל תשובתו. וגם ל"ה מן הראוי שיאמר לו השי"ת שטועה הוא ולומר לו הטעם משום גידל צדקתו דאין אומרי' שבחו של אדם בפניו אך כשכבר הפציר והרבה בתפלה אמר לו השי"ת רב לך אל תוסף וגו' ורמז לו ברמז יפה במילת רב לך הטעם כי מרע"ה אינו כשאר אנשים כי מעלה יתירה יש בו כי רב הוא ע"כ ל"מ תפלתו ומרע"ה בראותו שלא נשמע תפלתו הרע לו וחשב בדעתו שלא בשביל שהוא צדיק מתנהג עמו השי"ת במדה"ד רק משום שעל ידו נתנה התורה לישראל והוא מנהיגם ועומד בראשם לזאת מראה השי"ת בפני העם כאלו היא צדיק גמור ומדקדק עינו כחוט השערה. ומעתה מובנים היטב מקראי קודש ואתחנן וגו' ה' אלקים ופירש"י רחום בדין ור"ל הלא אתה משתף מדה"ר למדה"ד א"כ כך הוא מדתך. אעברה נא וגו' ויאמר ה' אלי רב לך כפירש"י וסבר מרע"ה שהשי"ת רומז לו באשר הוא רב ומנהיג הדור כמו שכתבנו לעיל ומרע"ה לא תלה בשביל גדולת עצמו כנ"ל ואמר ויתעבר ה' בי למענכם היינו שמה שלא קיבל השי"ת תפלתו הוא רק בשבילכם להראות אתכם שאני צדיק ומדקדק עמי כחוט השערה כנ"ל. ובזה א"ש הסמיכות וימת שם משה וגו' וקשה הא ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול וכ' הרמב"ן וע"ד האמת היד החזקה זו היא מדת הדין והמורא הגדול מדת הרחמים עיי"ש והיינו הלא השי"ת מנהיג העולם כולו במה"ר ובמדת הדין וא"כ אמאי לא התנהג גם עם משרע"ה בשותף מהר"ח וע"ז אומר לתרץ בראשית ברא אלקים והיינו כנ"ל דעם הצדיקים מתנהג עפ"י מחשבה ראשונה במדה"ד לחוד: והנה ידוע שב' מיני תשובות יש תשובה מאהבה. ותשובה מיראה. ותשובה מאהבה הוא תשובה המעולה ותשובה מיראה יראת העונש והוא תשובה הפחותה רק השי"ת ברוב רחמיו מקבל תשובה מיראה ג"כ אף שאינו תשובה הגונה כ"כ. אולם תשובה בעת שהאדם כבר מדוכא ביסורין ר"ל ומתוך זה צועק ושב אל השי"ת מצינו במנשה שנצרך השי"ת לחתור חתירה מתחת כה"כ ואעפ"כ מצינו למלכותו שב ולא לעוה"ב.

אולם בעת קיבוץ גליות בב"א שיעמיד השי"ת מלך כהמן. ואף שאמרו חכז"ל אני די בעתה אחישנה זכו אחישנה. מי יתן והי' הבחירה נתונה אבל השי"ת ציפה מראשית אחרית גלוי וידוע לפניו כי לא יהי' הגאולה ע"ד זה. ואנחנו רואים בעוה"ר מעמד הדור ויצטרך השי"ת להעמיד מלך כהמן לייסר את ישראל בשבט יסורים קשים ר"ל למען אשר יתנו את נפשם להשיב בלב ונפש לאביהם שבשמים. תשובה כזו שהוא מתוך דחקות עוני וצער ר"ל לא הי' מועיל שותפות מדה"ר שהי' בתחלת הבריאה אמנם אב הרחמים יעשה עמנו אות לטובה חטיבה גדולה וחיבה יתירה יהי' נודעת לנו בעת קיבוץ גליות להתנהג עמנו עוד יותר ברחמים מרובים כמקדם לקבל אפי' תשובה הפחותה וגרוע, ולפ"ז מובן מאמר חז"ל שהצגנו בראש אוני"ר דשפיר יהי' נצרך לעתיד לשתף מדה"ר למדה"ד, וז"ש הנביא על גאולה העתידה בב"א ברחמים גדולים אקבצך: ד) א"י דהנה צ"ב מ"ש ולכל המורא וגו' ולכל האותות וגו' ל' יתירה, ונראה בהקדים לפרש מה דאי' במדרש ויאמר ה' הן קרבו ימיך למות, אמר משה בהן קלסתיך הן לה' אלקיך השמים ושמי השונים וגו' ובהן אתה קונס עלי מיתה, והשיב לו הקב"ה והלא אמרת והן לא יאמינו לי ע"כ. והמדרש הזה כולו מקשה א' מה זה טענת מרע"ה ותשובת הקב"ה ב' וכי לא אמר משה רק אלו הקלוסים לבד להקב"ה וכי משום שזה הקילוס הוא ג"כ בלשון הן שקנס עליו מיתה מה כ"א בזה וכי גז"ש קא דרש, אפ"ל דהנה חטא משה במי מריבה רבו הפירושים ורש"י ז"ל פי' כי ד' צוה ודברתם, אל הסלע ולא אמר והכיתם, שאלו דברו אל הסלע הי' השי"ת נתקדש לעיני העדה ואומרים ומה סלע זה שאינו שומע ואינו מדבר מקיים דברו של הקב"ה אנו ערכו"כ והקשה ע"ז הרמב"ן שאין הנס בדיבור אל הסלע יותר מהכאה כי הכל שוה אצל הסלע וי"ל דהנה אי' במתני' עשרה נסיונות כמו אבותינו את הקב"ה שנ' וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי יעו"ש בתויו"ט שכ' דאעפ"י שחטא העגל הי' חטא ולא נסיון אעפ"כ הי' נקרא נסיון שענין נסיון להקב"ה הוא מיעוט האמונה והסתפקות בו עי"ש ולענ"ד נראה הטעם שנחשב חטא העגל לנסיון דהנה כתיב מקרא מלא בפ' בשלח ויקרא שם המקום מסה ומריבה וגו' ועל נסותם את ה' לאמור היש ה' בקרבינו אם אין, והנה מלבד מה שפי' בו חכמי האמת אפ"ל דהנה ידוע דכל האומות אשר על פני האדמה הם נתונים תחת משטרי השמים וכוכביהם כי בדור הפלגה חלק די את שבעים אומות לשבעים שרים וכל אומה יש לה שר א' המושל עלי' ומנהיגה וע"י השר היא מקבלת השפע וכן שבעים ארצות חלק ה' אותם לשרי מעלה וישראל נפלו לחלקו של הקב"ה שהוא מנהיג אותם בלי שום ממוצע רק השי"ת לבדו מושל עליהם כמ"ש חז"ל על קרא כי חלק ה' עמנו יעקב חבל נחלתו וכן ארץ ישראל הוא נחלת ה' ואינה נתונה ומסורה תחת שום שר ומושל רק תחת השגחת השי"ת לבד, וזה שהי' בני ישראל מסופקי' היש ה' בקרבינו ממש והוא לבדו מושל עלינו ומנהיג אותנו, אם אין, שאנחנו ג"כ מסורים תחת שר ומושל משרי מעלה ככל גויי הארץ והנה ענין חטא העגל כ' הרמב"ן בפ' תשא שלא בקשו העגל להיות להם לאל ממית ומחי' ולקבל עבודת אלקותו אליהם אבל רצו שיהי' להם מורה דרך במקום מרע"ה (ועי' ברמב"ן שהאריך בענין זה) וכ' בשם רבותינו ז"ל שבחרו בדמות הזה למנהיג בשורש ופני שור מהשמאל עי"ש ולפי"ז הי' זה ג"כ מענין הנסיון שנסו ברפידים שאמרו היש ד' בקרבינו כנ"ל, והנה אמרו חכז"ל ועשו לי מקדש ושכנתי בתיכם בתוכו לא נאמר אלא בתיכם מלמד שהשכינה שורה בישראל ולביתם הוא משכן ה' ובזה י"ל וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי הכוונה שנסו אותי עשר פעמים ומענין אלו הנסיונות הי' אם ד' בעצמו ובכבודו שורה בתוכם, וכ"ז בא להם יען ולא שמעו בקולי, היינו שבכל הנסיונות לא נסו לשמוע בקולי כי אם הי' שומעים בקול ד' הי' השכינה שורה בתוכם והי' מרגישים בעצמם כי המה משכן ה' וכי הוא לבדו שוכן בתוך בני ישראל ולא הי' להם מקום לנסות את ה' אם היא בקרבם, ומעתה י"ל דזה הי' הנ"מ אם הי' מרע"ה מדבר אל הסלע והי' נותן מים, הי' יודעים כל העם שהשכינה מדבר מתוך גרונו של משה והי' מתחזקים באמונה זו שד' שוכן בתוכם והוא מנהיגם לא ע"י שר ומושל אבל עתה שהכה את הסלע במטהו ומטה זה נברא בע"ש כדאיתא באבות הי' להם מקים לטעות שאיזה כח נתן השי"ת במטה זה והיא אמצעי בינם ובין השי"ת ונשארו עדיין בספק אם ד' בקרבם אם אין כאמור, ויתכן בזה כוונת המקראות יען לא האמנתם וגו' לכך לא תביאו וגו' הכוונה יען שלא האמנתם בי להקדישני שאני לבדי שוכן בתוכם והמה חב נחלתי ואינם מסורים תחת משטרי השמים לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ שא"י הוא ג"כ נחלת ד' וחלקו ית"ש והי' זה להם עדה כנגד מדה ולפי"ז מרע"ה בא לתקן חטאו במה שאמר הן לה' אלקיך השמים וגו' רק באבותיך חשק ה' לאהבה אותם ויבחר בזרעם אחריהם בכם מכל העמים וגו' וא"כ קרא בקול לכל ישראל שד' שוכן בתוך בנ"י ומובחרים הם בזה מכל העמים כי רק בהם חשק ה' לכן כשאמר לו השי"ת הן קרבו ימיך למות ולא יכנוס לא"י מטעם חטא מי מריבה הכה את הסלע כמבואר לעיל, בא בטענה ואמר בהן קלסתיך שאמרתי הן לה' אלקיך וגו' א"כ כבר תקנתי את חטאתי, השיבו הקב"ה הלא אמרת והן לא יאמינו לי שבדברים לבר אינם מאמינים והוצרכתי לתת בידך אות ומופת לחזק אצלם האמונה וא"כ איפוא אתה רוצה שיתוקן החטא במילי בעלמא, והבן, ועתה מכל זה נוכח לדעת שהשי"ת שוכן בתוך בנ"י וכל האותות ומופתים נעשו בלי שום שר ומנהיג להיות אמצעי ביניהם ובזה יובן הסמיכות לכל האותות והמופתים וגו' לכל היד החזקה וגו' אשר עשה משה לעיני כל ישראל לכולם הי' כמו בראשית ברא אלקים שהי' ע"י השי"ת לבד כ"כ כל הניסים הנעשים ע"י מרע"ה, וה' לבד שוכן

בתוך בנ"י והבן:

ו) א"י דהנה יל"ד מה הוא היד החזקה והלא כבר נאמר לכל האותות וגו' וזה הי' ג"כ לעיני כל ישראל. והנה קידם זה נאמר מה שסיים משה ואמר לכלל ישראל אין כאל ישורן וגו' וישכון ישראל וגו' אשריך ישראל וגו' ואפ"ל דהנה איתא בש"ס סוטה ויעל משה מערבות מואב וגו' למה נאמר מערבות מואב והלא כבר נאמר שהי' ישראל בערבית מואב אלא י"ב מעלות הי' שם ופסען משה בפסיעה אחת וכו'. וצ"ב וכי כ"כ מיהר משה ללכת מישראל לפסוע י"ב מעלות כאחת, ולפענ"ד י"ל דהנה איתא בירושלמי (היבא בעין יעקב) על מה שנשבע אלי' חי ד' אם יהי' טל ומטר השני' האלה ופליגי ח"א על מטר נשמע לו על טל לא נשמע לו דהא לא מצינו שהותר לו על הטל ורק על המטר הותר שא"ל השי"ת לך והראה לאחאב ואתנה מטר וגו' וח"א על הטל נמי נשמע לו והותר לו דנדר שהותר מקצתו היתר כלו ואבע"א כשהחי' נה של צרפת והוצרך לתחי' משל לאחד שגנב נרתק של רופא למחר אלה בנו ובא לרופא וא"ל אדונ' הרופא רפא נא את בנו השיבו הרופא החזר לי הנרחק וארפא את בנך כך אלי' ביקש מהשי"ת שיחי' בנה של צרפת בטל מיכן לתחי', אמר לו הקב"ה החזר לי את הנרתק ואחי' אותו שנ' יחיו מתיך וגו' כי טל אורות עליד, ואי' שם במפרש דטעמא דמ"ד דעל הטל לא נשמע לו משום שכבר נשבע השי"ת שלא יחסר טל מבניו כדאי' שם אח"ז ולך טל ילדותיך נשבע ה' וכו' וכ' המפרש הכוונה שהקב"ה עושה נסים בדרך הטבע ושלא כדרך הטבע, ומה שהוא כדרך הטבע נמשל לטל שאינו פוסק לעולם ומה שהוא שלא כדרך הטבע נמשל למטר שבא לפרקים ואותם שהם בדה"ט אינם חסרים בכל דור ודור ולכל או"א מישראל וע"י ברמב"ן פ' וארא בתחלתו:

והנה הרמב"ן (בפ' לך) כ' וז"ל כי כל גזירת עירין כאשר תצא מכח אל פועל דמיון תהי' הגזירה מתקיימת עכ"פ, ולזאת יעשו הנביאים מעשה בנביאות לפיכך עשה הקב"ה לאברהם דמיונית בכל העתיד לעשות לזרעו עיי"ש, ח"ש משה אין כאל ישורך רוכב שמים היינו שיתנהג עמכם בדרך הטבע לטובה, וישכין ישראל בטח בדד עין יעקב היינו ג"כ ניסים בדרך הטבע שזה אינו מכיר רק עין יעקב בלבד כנ"י העומד באמונתו מכיר כ"א ניסים שהשי"ת עושה עמו בכל עת ובפרט לנו בגלות המר הזה, ואח"כ אמר אשריך ישראל עם נושע "בה'" היינו שלא כדה"ט שניכר לכל העולם כי יד ה' עשתה זאת, והנה ידוע שדרך הטבע נכלל בי"ב מזלות' וע"ז כוונו חכז"ל שפסע משה י"ב פסיעות היינו שמרע"ה עשה פעולה לטובה, ופסע י"ב פסיעות רמז לדה"ט וכבש לפניהם כל דרך הטבע שיהי' מונח תחת יד ישראל שיעשה להם הקב"ה נסים למעלה מן הטבע וזה היד החזקה שעשה משה לישראל ח"ש ולא קם נביא עוד בישראל כמשה וגו' ולכל היד החזקה וגו' אשר עשה משה לעיני כל ישראל בראשית ברא וגו' היינו כל מה שברא הקב"ה השמים וארץ וכל אשר בהם כבש משה תחת יד ישראל שיעשה לנו השי"ת נסים למעלה מדה"ט ויקויים בנו במהרה כימי צאתך מאונ"צ אראנו נפלאות א"ס: ז) א"י ולכל המורא הגדול פירש"י ששיבר הלוחות וראיתי בספורנו דקאי על שירא משה מגשת אליו כי קרן עור פניו ומה האור אמרו פני משה כפני חמה וזכה לזה שאמרו חכז"ל הנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם וגו' עליהם נאמר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו וגו' וראיתי בערבי נחל שפי' והנה איש משה עניו מאוד מכל אדם אשר על פני האדמה שזכה לזה בחיים מה ששאר צדיקי' יזכו לעתיד והנה אמרו חכז"ל משרע"ה לא מת דגמר שם שם ממה שנ' ויהי שם בהר וגו' מה שם עומד ומשמש וכו' וקשה דהול"ל בקיצור מה התם חי אף כאן חי. ופי' הגאון בעל תבו"ש עפימ"ש המפורשי' טעם למה הקב"ה ישלם שכר לצדיקים בעולם שאחר התחי' ולא אחר המיתה בג"ע ומן הדין ראוי לשלם תיכף אחר המיתה שהרי הקב"ה מקיים כה"ת כדאי' בירושלמי ושמרו משמרתי אמר הקב"ה אני שומר מצותה של תורה וכו' וכתיב ביומו תתן שכרו פי' תיכף שנגמר העבודה מגיע התשלומין והאדם במותו נגמרת עבודתו ותי' דקי"ל האומר לפועלים עשו מלאכה אצל בע"ה ושכרכם אצל בעה"ב שניהם אינם עוברי' זה שאין פעולתו אצלו וזה משום שלא שכרו וה"כ הי' משה מדבר לישראל ואמר להם ששכרם אצל הקב"ה ולא חל על שניהם מצות ביומו תתן שכרו. והנה במצות שעשה משה א"א לומר כן שהרי שמע מפי הקב"ה בעצמו ולכן קאמר מה שם עומד ומשמש אף כאן עומד ומשמש פי' שעדיין משמש ולא נשלם עבודתו עד עת קיבול השכר ודפח"ח. ולעתיד יזכה לאותו אור שגנוז לצדיקים לעת"ל ואף שכולם יזכו היינו רק ע"י מרע"ה וידוע מ"ש חז"ל על קרא ויאמר אלקים יהי אור היינו אור שגנז הקב"ה לצדיקים לעת"ל. ובזה נדרוש סמוכין ולכל המורא הגדול אשר עשה משה שזכה לקרני הוד כמ"ש לעיל. זה זכה עתה. ועוד לו בראשית ברא וגו' ואמר אלקים יהי אור ויהי אור לזה האור יזכה מרע"ה וע"י יזכו כל הצדיקים בב"א:

ח) א"י דהנה אמרו חכז"ל בתחלה עלה במחשבה לברוא את העולם במדה"ד ראה שאין העולם מתקיים שיתף הקב"ה מדה"ר למדה"ד. וי"ל דהקדים אין כוונתו קדימה בזמן אלא קדימה במעלה. דמצינו שהשי"ת מנהג העולם בדרך הטבע עפ"י כוכבי השמים. וח"ו לומר שסילק השגחתי כי הוא דעה המשובשת אלא שמנהג העולם בדרך הטבע בשם אלקי"ם בגימ' הטבע. ועוד מצינו שפעמים השי"ת עושה נסים נגלים למעלה מן הטבע כמו ביצ"מ וכדומה. ועוד עושה נסים נסתרים שהמה בדה"נו כמו שפי' על קרא לעושה נפלאות גדולות לבדו שהשי"ת יודע הנס ולא נגלה לשום בו"ד. ועי' ברמב"ן הקדוש שמות על קרא ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם שהאריך בזה. ולפי"ז הניסים שעושה השי"ת למעלה מן הטבע זהו נקרא הקדים מדה"ר למדה"ד שהוא קדום במעלה יען כי הוא ניכר לעיני כל אשר יאמר כי הוא זה שהוא התנהגות בשם הוי' ב"ה.

וכאשר מתנהג עולמו בדרך הטבע לחוד הוא בשם אלקים ובזה יבואר הסמיכות לכל האותות והמופתים אשר שלחו ה' וגו' שהי' נסים נגלים למעלה מן הטבע ועוד בראשית ברא אלקים שברא העולם במדה"ד בשם אלקי"ם הפשוט בדרך הטבע. ועוד ביום עשות ד' אלקים ארץ ושמים ששיתף מדה"ר למדה"ד לעשות ניסים בדרך הטבע היינו נסים נסתרים והבן:

ט) א"י דהנה הבאתי לעיל (באות ז') בשם הספורנו ולכל המורא הגדול היינו שקרן אור פניו ויראו לגשת אליו והנה ידוע קושי' הרמב"ם דהידיעה סותרת הבחירה וכ' השלה"ק דהחילוק בין ידיעתנו לידיעתו ית"ש הוא דידיעתנו הוא בג' בחינות הרעת, היודע הידוע, והיינו למשל אם רואה אדם צורה אשר לא ראה אותה עד היום הזה נקראת הדעת. היינו שע"ע לא ראה אותה ועתה נודע ממנה ונתחלף הדעת. והאיש נקרא היודע. והצורה הידוע. משא"כ הבורא ית"ש כל הנמצאים מהנעשה יש לו שורש דק בספירות אשר המה העצם בורא ית"ש א"כ ידיעתו ממנו אינו נחלק לבחינות וא"כ כיון שנתן השי"ת הבחירה לאדם א"כ א"א שידע מעצמו איך יהי' זה האדם, ועי"ש דבריו היקרים באריכות והנה הרמב"ן כ' דהבחירה לאדם נולד מעץ הדעת א"כ יקשה לכאורה איך ציה השי"ת על אדה"ר קודם אכילתו ואיך חטא ונענש, וגם יקשה מה שאמרו חז"ל ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זהמתן ואיך חטאו ונענשו, וצ"ל דב' מיני יצה"ר יש א' המלאך הוא השטן ב' מה שטבעו של אדם מעצמו נוטה לרע ופרא אדם יולד וזה היצה"ר בא מכח אכילת עה"ד. ואם הי' ממתין אדה"ר עד שבת הי' נוטה טבעו לטוב והוא אכל קודם שאכל בוסר כידוע לכך טבעו להרע אבל באמת מתחלה נברא ג"כ להיות בעל בחירה מצד יצ"ט ויצה"ר אשר את זה לעומת זה עשה ד'. ובזה מובן ג"כ דהשי"ת הביא המבול משום יצר מחשבות לבו רק רע ואח"כ נשבע שלא יוסיף לקלל מטעם זה כי יצר לב האדם רע מנעוריו ולהנ"ל א"ש מתחלה כ' מחשבות לבו מה שקנה הוא לעצמו מעצמו ואח"כ לא כתיב לבו כי קאי על מה שהשי"ת ברא לו יצה"ר ועיין, והנה מרע"ה שקרן עור פניו התפשטות הגשמיות הי' כמו מראשית קודם אכילת עץ הדעת, וז"ש ולכל המורא הגדול שקרן עור פניו כנ"ל והי' כמו בראשית ברא אלקים את השו"א מתחלת הבריאה והבן: י) א"י בהקדים מה שחקרו הקדמונים ע"מ דאמרו חכז"ל תנאי התנה הקב"ה עם הים שיקרע לפניהם הכונה דלכאורה איך אפשר שיהי' שינוי רצון אצל התכלית הפשוטי ויקלקל הפועל האומן הבורא ב"ה את פעולתו וישנה הטבעים ממה שהטביע אותם כרצונו מבראשית. (ועי' בתוי"ט אבות פ' עשרה מאמרות משנה ו' ובבנ"י מאמרי השבתות מ"ח) אלא ע"כ תיכף מבראשית התנה הקב"ה עם כל הנבראים אשר ישדדם בזמן ההוא באופן כזה ובאם יארע כזה דהבחירה חפשיית ובאם הי' המצרים משלחים את ישראל תיכף ולא היו רודפים אחריהם לא הי' נבקע הים רק כאשר אירע חוזק לבם וענין הרדיפה וצעקת בנ"י אל ה' אז נבקע הים ואי' במדרש ולכל היד החזקה זה קי"ס לכל המורא הגדול כ' הרביני אפרים שהוא אותיות המאור הגדול עכ"ד (הביאו הגה"ק חיד"א זצ"ל בנח"ק עה"ת) וי"ל הכונה בזה מה שאמר לשמש דום. וז"ש ולכל האותות והמופתים וגו' וקי"ס והעמדת החמה אשר עשה משה לעיני כל ישראל. ואי תקשה איך נעשה שינוי הטבע ממה שהוטבע מקודם עז"א בראשית ברא אלקים וגו' שתיכף משעת בריאת העולם התנה הקב"ה לשדדם בעת הצורך. והבן:

יא) א"י דהמקנה בפתיחה לקדושין (אות י"ז) כ' לפרש קרא דוירא ישראל את היד הגדולה ויראו וגי' ויאמינו וגו'. עפי"מ דאי' בזוה"ק אית יראה ואית יראה. יראת הרוממות ויראת עונש. יראת הרוממות הוי יראה מחכמה. ויראת העונש הוי יראה מצד אמונה שהשכר והעונש הם מאתו ית"ש לבד ואין זולתו שליט להרע או להטיב. והיינו דכתיב וירא ישראל את היד הגדולה היינו החכמים הנקראים בשם ישראל הם ראו והשיגו מרוממת וגדלות השם יתעלה. אבל שאר העם ל"ה להם אלא יראה תתאה שראו השכר הטוב ועונש המצרים ויראו העם וגו' יראה א' היא מעלת האמונה בה' כנ"ל והיינו דכתיב ויאמינו וגו' עכ"ד. ואי' בת"י בראשית ברא בחוכמתא ברא אלקי' וז"ש ולכל היד החזקה זה קי"ס אשר עשה משה לעיני כל "ישראל" הגדולי'. בראשית בחוכמתא. והבן. והיודע מעט בפי' הרמב"ן ריש בראשית ענין אמת ואמונה וחכמה יודע יותר לפרש בזה והשי"ת יראני נפלאות בתורתו לשמה עע"א:

יב) א"י דהנה הרמב"ן כ' לדקדק דפ"א כתי' וימת שם משה עבד ד' ופ"א כתי' עשה איש האלקים. מדוע גבי שם הוי' ב"ה נקרא עבד וגבי שם אלקים נקרא איש. ומתרץ עפ"י סוד ומי זוכה לבוא בסודו. וי"ל בפשטות דהנה מצינו בתחלה עלה במחשבה לברוא את העולם במדה"ד. ראה שאין העולם מתקיים שיתף הקב"ה מדה"ר למדה"ד. והקשו המפורשי' איך שייך השתנות ח"ו אצל השי"ת ותי' כי עם הצדיקים מדקדק השי"ת כחוט השערה ומתנהג עמהם במדה"ד כמ"ד וסביביו נשערה מאד. אבל עם שאר המון מתנהג השי"ת ברחמי ודינא. ועל אמרם בתחלה עלה במחשבה וכו' כבר נאמרו ע"ז פי' רבים כידוע ולפי"ז י"ל דהנה ידוע כי איש הוא המדריגה יותר גדולה מעבד. וכשהי' מרע"ה בבחי' עבד הי' אז עבד ה' שם הוי' בשיתוף מדה"ר וכשעלה למדריגת איש הי' איש האלקים במדה"ד. וז"ש ולכל היד החזקה אשר עשה משה וסובב הולך על א"ש למעלה וזה וימת שם משה עבד ד' ואח"כ אמר אשר עשה משה לעיני כל ישראל שפעל ועלה למדריגה גדולה ונעשה איש אלקים שיהי' כינו בראשית ברא אלקים בתחלת הבריאה. והבן: יג) א"י דאי' באבות פ"ה בעשרה מאמרות נברא העולם וכו' אלא להפרע מן הרשעי' שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות. ולתת שכר טוב לצדיקים וכו' ובזה יובן הסמיכות לכל האותות והמופתי' אשר שלחו ה' לעשות בארץ מצרים לפרעה וגו' זהו עונש הרשעים ולכל המור"א הגדול וגו' המאו"ר הגדול שגנזו לצדיקים לעת"ל זהו שכר הצדיקים לכך בראשית ברא ביו"ד מאמרות והבן:

יד) א"י עפי"מ שפי' בתהלים ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום עפי"מ שפי' הקדמונים ע"ד הגמ' שבת פ"ב מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי וא"ל גיירני ע"מ שתלמדני כל התורה על רגל א' דחפו וכו' בא לפני הלל גיירי' א"ל דעלך סני לחברך לא תעביד ע"כ. וכתבו שלכאורה יש להבין הלא זה מהנמנע שיקיים כל איש ואיש כה"ת בכללותי' ופרטותי' שיש מצות התלויות בכהנים ויש בלוים ויש בישראלים לא ראי זה כראי זה ויש מצות שאפשר שאינם באות לידי אדם כל ימי היותו בעולם בחיותו כמו יבום וחליצה וגירושין, וכהנה, והתי' לזה לאשר כל ישראל ערבים זב"ז ואם יש בינינו אהבה ושלום ואחדות אז מה שזה עושה יש לכל ישראל חלק בו עכ"ד. והנה ידוע שהשי"ת צפה בתורה וברא את העולם כמו שכל העולם חבור אחד והשמים צריכי' לארץ כמ"ש ואד יעלה מן הארץ ובהתעוררת למטה מתעורר למעלה וארץ צריכה לשמים (וכמו שהאריך ביעד ח"ר דרוש א') וז"ש ה' עת לעמו יתן אימתי ה' יברך את עמו בשלום. ז"ש ולכל היד החזקה וגו' לעיני כל ישראל שקבל התורה לכ"ז דייקא כמו בראשית ברא אלקי' את השמים ואת הארץ שצריכי' זל"ז כך קיום התורה נצרכים כל ישראל להיות דוקא באחדות ובעוה"ר זה מעכב הגאולה וה' ירחם בב"א:

טו) א"י דהנה לכאורה יל"ד מ"ש ולכל המורא הגדול אשר עשה מעשה וגו' דתיבת עשה נראה לכאורה מיותר דהא הענין סיבב על מה שאמר מקודם ולא קם וגו' כמשה וגו' וי"ל דהנה כתבו המפורשי' מה שאנו משבחי' השי"ת על הנסים שעשה. אין הכונה מה שיש ביכלתו לעשות כן דאם הי' יכול לברוא הכל יש מאין. אין חידוש שיכול לשנות מה שברצונו ית"ש רק מהניסים נודע שהוא ברא הכל ויש יכולת בידו לכך נאמר אשר הוצאתיך ולא נאמר אשר בראתיך כי ההוצאה מורה על הבריאה. וגם עשה נסים למשה למען ישמעו בנ"י ויקבלו תורה ומצות על ידו כמ"ש וירא ישראל וגו' ויאמינו בה' ובמשה וגו'. ועוד עשה לנו נסים להראות כי בחר בנו ה' מכל העמים ועושה לנו נסים כמ"ש ונפלינו אני ועמך וגו' וזה הכוונה זכר עשה לנפלאותיו והטעמים לזה הוא א' טרף לשון טריפה להרוס הטבע נתן ליראיו ועוד כח מעשיו הגיד לעמו ועוד מעשה ידיו אמת ומשפט וגו' כהנ"ל שמהניסים נודע שהוא ברא הכל ויש יכולת בידו וזה לכל האותות וגו' הי' לג' טעמים א' אשר עשה משה להגדילו ועוד לעיני בני ישראל ועוד בראשית ברא לראי' שברא אלקים ולפי מש"כ בג' דברים האלה להגדיל הנביא ולהראות כי בחר בנו ולהיות ראי' מהניסים שהוא יתברך הבורא הכל ויש יכולת בידו ואמרנו שזה כוונת הפסוקי' זכר עשה וגו' כהנ"ל ע"כ שייך אח"כ שפיר סמוכים לעד לעולם ועיין:

איתא ריש קידושין אר"ש מפני מה אמרה תורה כי יקח איש אשה ולא כתב כי תלקח אשה לאיש מפני שדרכו של איש לחזור אחר אשה ואין דרכה וגו' משל לאדם שאבדה לו אבדה מי חוזר על מי בעל אבדה מחזר על אבדתו, והקשו מ"ט הי' לכתוב כי תלקח. ותי' כיון דתנן במתני' האשה ניקנית ב"ג דרכים וכו' ולא קתני האיש קונה משום שהי' משמע שקונה בע"כ כדאי' בגמר' לעיל גם בקרא לא הי' לו לומר כי יקח איש, וע"ז תירץ מפני שדרכו של עולם וכו' אולם קשה על קושיא זו שיש לטעות דבע"כ משמע אינו מספיק זה התי' דאכתי יש לטעות דלוקח בע"כ. וע"כ דוקא במתני' דתנן כסף ושטר יש לטעות שקונה בע"כ אבל בקרא דכתיב ובעלה אין לטעות דאטו בנות ישראל הפקר הנה. אמנם דברי הש"ס יבוא על נכון דכתיב לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו ועיין בכלי יקר ב' פי' פירש א' כי בזה לא יהי' טוב במצות השי"ת כשהוא לבדו ואין לו מתנגד להטותו דרך הרע לפיכך אעשה לו עזר כנגדו כי במה שתהי' אשתו כנגדו להסיתו לדרך הרע והוא לא ישמע לה וינצחה אז יהי' נקרא עושה טוב ע"ד שהיצה"ר נותן באדם לזכות ע"י ופי' ב' שאם הי' האדם נוצר כל א' מהם מחימר בפני עצמו א"כ יהי' שני גופיים מחולקים ולא יהי' הטוב דבק בהן יען כי הי' נעדרים מאהבה ואחוות אבל כיון שהי' מחומר א' יכולים להשוות עצמם ולדור באהבה ורעות וזה לא טוב היות האדם לבדו היינו נוצר מחומר א' והאשה מן חומר א' לפיכך אעשה לו עזר שיהי' מן חומר א' ולפי"ז לס"ד דגמרא הי' סובר כפירש הא' וא"כ מי יקח לעצמו נחש בכפיפה להלחם עמה ובודאי לא יקח אותה וירא לגשת אלי' עד שהיא תהי' משתדלות אותו שיקחנה וא"כ הו"ל לכתוב כי תלקח כי הקיחה תבוא מסיבתה וע"ז משני דרך העולם להחזיר על אבדתו וכיון שהיא אבדתו שהי' עמו בגוף א' אחת מלצעותיו מוכח כפי' ה"ב שלא נתנה לו להלחם עמה שא"כ הי' להשי"ת לברא אותם מב' חומרים וא"כ שהפירש כפשוט לכך כתיב כי יקח וגו' עיין ויש להאריך בתוכחה:

(ומה נעים לפרש בזה, על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד, כי אחר שאמר מקודם ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי וגו' כי מאיש לקחה זאת. אמר אח"כ על כן כיון שהאשה עצם מעצמיו ובשר מבשרו יעזב איש וגו' שהוא יחזור אחר אבדתו ליקח לו אשה ולא יפחד לנפשו שיקח לו נחש בכפיפה שלתכלית זה נבראת להלחם עמה כפי' ה"א הנ"ל. כי אדרבה והיו לבשר אחד שידורו באהבה ורעות שלתכלית זה הוא עצם מעצמיו ונבראו מחומר א' שיכולים להשוות עצמם ואפשר שלהורות זה אמר מלת והיו שהוא לשון עבר מהופך לעתיד והיל"ל ויהי' אך הוא הדבר שמזה שהי' כבר לבשר אחד ולא הי' גופים מחולקים ונבראו מחומר א' מזה יש לך הוכחה לדעת שיהי' לבשר א' ושתיו להיות בניהם אהבה ושלום פאה): איתא במדרש ואכלתי לא נאמר אלא ואוכל אכלתי ואוכל והדבר תמיהא על אדה"ר להשיב תשובה כזו, ואפ"ל דהרמב"ן כ' ענין עץ הדעת שהי' מוליד רצין וחפץ וקודם שאכלו מעץ הדעת הי' טבע אדם טוב כמלאכים וגלגלים שמיטבעים על הטוב ולא הי' בעל בחירה עד שאכל עיי"ש, וקשה ע"ז הא התירה קדומה לעולם אלפים שנה דכתיב ואהי' אצלו שעשועים יום יום והי' כתובה לפני הקב"ה באש שחורה על אש לבנה והתורה בנוי' על הבחירה דאל"כ אין שכר ועונש ובפירש נאמר ראה אנכי וגו' ובחרת בחיים וגם נאמר מיתה בתורה ע"ז כבר כ' הרמב"ן דעות, ונראה כי אי' שאדם אכל פגה אם הי' ממתין עד שבת הי' הקב"ה מתיר לו לאכול שיהי' לו בחירה והטעם שלא רצה השם שיאכל קידם שרצה הקב"ה שיהי' מוטבע תחלה על טוב ויכנס למצוה תחלה ואח"כ אם הי' לו בחירה הי' יצה"ט בא מתחלה אל האדם ועתה שהקדים לאכול היצה"ר בא מתחלה ויצר לב אדם רע מנעוריו, וזה שהשיב אדם אכלתי ואוכל שהי' התנצלות להקטין חטאו הן אמת שאכלתי אבל הלא הייתי מוכן לאכול בלא"ה וא"כ מאי כולי האי אם אכלתי איזה שעות קודם, ואבל באמת דבר גדול הי' זה כנ"ל שמשך עליו היצה"ר (ועיין בדרושים לר"ה יום א' אות י"א) ועיין ג"כ פ' אמור:

במדרש פ' בראשית ופ' בחקתי אי' פלוגתת ב"ש וב"ה אי שמים נבראו תחלה או הארץ עיי"ש כל הענין באריכות וי"ל דפליגו מה שהביא השל"ה אי צדיקים גדולים במעלה או המלאכים גדולים והוא פלוגתת הרמב"ם וא"ע עם שאר קדמונים ומסיק בשם הר"מ קורדווארו בענין הגוף אשר מורכב מד' יסודות המשתלשלים מלמעלה למטה המלאכים גדולים ואבל בנשמה הצדיקים גדולים, ומעתה יובן דזה הוא הכרעת ר"י בשם חכמים, לבריאה שמים קדמו, ולשכלול הארץ קדמו ורשב"י אומר כא' נבראו ומדמה לקדרה וכסוי וב"ש שסוברים השמים נבראו ואח"כ הארץ הי' מדמים לכסא ושרפרף כי המלאכי' נושאים הכסא והם קדמו, וב"ה שסוברים הארץ נבראו תחלה ואח"כ השמים הי' מדמים לדירה כי עיקר דירת הקב"ה הוא מתחלה בתחתונים כדאי' מדרש פ' בראשית ע"פ מתהלך בגן מהלך אין כתיב כאן וכו' עיקר שכינה בתחתונים היתה כיון שחטא אדה"ר וגו', והבן:

תוכן העניינים

באר יצחק עהת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה