אור ברסלב

באר יצחק עהת· רבי יצחק ביליצר

הקדמה

לרבי יצחק בילצר ז"ל:

ב"ה. הקדמת המסדר אשר הוציא לאור דברי זקינו המחבר לרומם ולהדר, לבקודש נאדר לפניו דוד והדר:

יתברך הבורא וישתבח הנותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה, לילה ויומם, לא אחשה ולא אדום להודות לאלקי קדם, לא אשור ולא ארבה ובשפתי רננות אמלא פי שירות ותשבחות, ברכות והוד אות, להביע אלפי תודות, לעושה גדולות ונפלאות, אשר עזרנו עד כה וחיזק ואימץ את ידי לבלתי הרפנה מעבודת הקודש אשר אדוני אבי הרב הגאון הצדיק כקש"ת מו"ה שלום אדלער שליט"א אב"ד דפה. העמים עלי, ויאמר אלי "לכה נא אל שדה שושנים, ללקוט אורות ציצים ופרחים ממעין גנים נוזלים מן לבנון, אשר הנה צפונות וגנודות, אמרים ישרים ונכוחים, לאוזן השומעת ערבים, כולו מחמדים, כתבי קודש של האי סבא קדישא אדמו"ר הרה"ג הצדיק מו"ה יצחק אייזיק אבדק"ק גאדיאידא זצוק"ל, וקחה אותנה על ידך לסדרם ולהעריכם כסדרן וכהלכתן שיהי' ראוים ליתנם לדפוס ולהוציאם לאורה ואף כי המלאכה הי' קשה ורבה למאוד כי אא"ז זצוק"ל מרוב התמדתו והשקו בתורת ה' לא נתנו רוחו הטהורה, לשלוח את ידיו לכתוב דרשותיו ואמרותיו המתוקים בארוכות, באר היטב חרות על הלוחות, כי חם על זמן הכתיבה, לכתוב כהלכה, אך בקוצר גמרין רשם דבריו זעיר שם זעיר שם נקודים ופרודים אינן מובנות כ"א אחרי העיון הדק היטכ במתינות ולחפש אחרי ההקדמות, אשר בתוך דבריו נרשמות, וברמיזא בעלמא נרמזות עכ"ז נדרתי דא"א שליט"א לשאת עלי משאת הקודש כי נפשי התאוה תאוה למלאות בטני ממעדני האגדות, מגד תבואות גלילי ידיו הטהורות, ואנכי אחרי שאספתי כתביו הקדושים מלא הפנים וירדתי בתחלה לראות באבי הנחל פרחי שושנים, ובשומת עין עברתי בין בתרי הדברים הכתובים ועומדים, כמעט נרתעתי לאחורי, ואמרתי מי יוכל לעמוד באלו להעתיקם כהלכה, ובפשע שפתים יכשלו הענינים, וחשבתי כי חמדה גנוזה, אשר הי' עד עתה צפונה וטמונה, עוד רבות בשנים, תשאר סתום ונעלם, מעין כל חי לעולם, ואמרי יושר נמרצות לא תזריח אורן על פני חוצות, כי הדברים הי' כתובים בלתי סדרים וערוכים, על ניירות שונות, ישינות וטלאות, מטושטשות ומחוקות, מבולעות וקרועות, והרבה כמעט לא ניתן לקראת והעולה על כולן הקוצר והרבה ענינים ברמיזא בעלמא נכתבים, ואולי מכשלון כוחי וקוצר דעתי, לא אוכל לכוון דעתו הזכה, וכוונתו הטהורה, אשר עלי' הי' מורה, לא אזכה לאורה ואפשיט פירוש האמתי להלבישו פירוש אחר, אשר אין לו שחר, ואמעול מעל באשם תלוי, כי לא אבינם כראוי, או מבלי דעת, יוחן מגרעת, בחסרות או ביתירות, בקיצורות או בתמורות, לכוונה אחרת, לא הדר ולא תפארת, ובלא ידיעות, תהי' טעמן וריחן נעלמות,:

ומי יבין שגיאות, כה הי' מחשבותי פונים, בעיכובים שונים. עד אשר משמים שלח עזרו ותפעם רוחי בקרבי לאמור, עד מתי עתה נצוד ברשת העצלות ותלכד בהסתת היצר, נרמה אתה נרפה, ע"כ אתה צועק לאמור סיבות עונות ומניעות רבות עליך עולות, ובדעתך פונות איעצך ויהי אלקים עמך להוציא מחשבתך הטובה אל הפועל, אל תביט אל תכריך הכתבים כולה, כי אז לא תגיע אל תכלית הפעולה, ואם את המלאכה כלה בעיניך תערוך, אז רב ממך הדרך, עשה זאת איפוא מהר וקח את הדיו ואת הנייר, ועבודה קטנה לפניך אצייר, את קסתך תקח בידיך אשר תעשה בו את האותות ושלוח תשלח את ידך לקחת לפניך בכל יום עלה אחת קטנה, ואל תאשים לחסור דמנה, ותעתיקה בבאר היטב בשפה ברורה, ובמקום שהוא קשה להבין מחמת קצורה, תרחיב ביאורה, להרחיבה ולהסבירה, להיות לפני כל ערוכה כקטנים כגדולים תהי' הדברים מובנים ואת הדברים הנעתקים יהי' לפניך שמורים תאסוף אחת אל אחת והיו לאחדים, עד אשר ברבות העתים ימים וחדשים, תהי' בידך סדורות, אמרות טהורות ומזוקקות, להשביע נפש שוקלות, בכמות ואיכות ראוין להביא לבית הדפוס, ואם כה תעשה מדי יום ביומו לבלתי לגרוע מעבודתך דבר, להיות מעתיק והולך לחובר חבר, אז תבצע מחשבתך הטובה אשר זממת לעשות ותגיע אל תכלית הנרצה, להפיץ מכתבי זקנך הקדוש החוצה, ואנכי החילותי לעשות כאשר יעצוני רעיוני ועבדתי עבודתי מיום ליום ומחודש לחודש לאט לאט לא הרבתי לשאת עלי בפעם אחת אך מעט מעט עד אשר ב"ה נקבץ על ידי קונטרס גדול בכמות ואיכות להביא לדפוס: ודע נא קורא הנעים כי אף שבכל כוחי יגעתי וטרחתי בדברי אאזצוק"ל להביאם על הלוח בביאור, עכ"ז לא באתי בארוכה ואהבתי את הקיצור כי לא שלחתי את ידי לשנות דבריו החדושים כ"א במקום שההכרח אלצני והם לדוב במקום שרמז על הקדמות ברמז בעלמא אשר בלתי אפשרות הי' להבין כוונתו או פירושו בקרא או במאמר אשר עמד עליו בלא ידיעת הקדמתו היטב אז הפשתי אחריו במקום שהי' ידי מגעת והצגתיו בביאור או במקום שהיו דבריו נעלם וסתום, כספר החתום, והי' כוונתו אצלי פשוטה וברורה, כחמה ברה, אחרי העיון היטב, אז שלחתי את ידי להרחיבם ולבארם, וגם המצא ימצא במקומות מועטים אשר פשטתי את קסתי להרחיב הדיבר לא הנוגע למכוון. אך לתפארת הלשון ולנועם שיח שיהי' ערבים לחיך הקורא, ובזה אחשוב כי יצאתי מגדר המכשול ושגיאות ועשיתי כמשפט וכהלכה, וגם תהי' הרוחה, בעשותי ככה, ואתה ידידי המעיין בספר הזה יהי' נא חביבין עריך דברי אא"ז לראות בהם במתינות, ותראה בהם רב תבונות, כי דבריו מעט הכמות ורב האיכות בנוים על אדני האמת יסודתם בהררי קודש גדולי המחברים הראשונים ז"ל, ודברי' יהי' לך לתועלת, הקדמות טובות ומועילות לפרש עוד כהנה וכהנה, כאשר אנכי באיזה מקומות בדרך אגב הבאתי בצדו מה שעלה בדעתי לפרש כאשר עברתי בין בתרי דבריו עפ"י דרכו דרך הקודש ואך ורק במקומות מתי מספר זעיר שם זעיר שם הצגתי לפניך כי אמרתי במקום ירקא ליעול בשרא שמינה מכבוד אאזצוק"ל, אך לדוגמא בעלמא לאמר כזה ראה וחדש ועוד זאת ראיתי להזכיר שרוב כתביו באגדה הן הנה על יו"ט ומועדי השנה דרושים לכר חפציהם דבר בעתו מה טוב. ימעט מעט אשר מצאתי עלי סדר הפרשיות ובסבת זה תמצא בכמה סדרות רק אחת ושתים ושלוש גרגרים, כי לא אביתי לשלוח יד בדבריו הכתובים ועומדים בהמשך אחד סובב הולך על ענין אחת לחלקם לחצאין לשליש ולרביע ולפזרם אחת הנה ואחת הנה למקומות מושבותיהם לפרשיותיהם, כי אמרתי בעקירה והנחה יפנו טעמו וריחו ויפסול שלא במקומו ושלא בזמנו בי היום הוא ראוי' להאמר ולא למחר, ובקל תמצא ביאור מקרא קודש מפרשת עמלק בתוכחה לשבת תשובה ואינו נכון להביאה לבדה לשבת זכור, וכן בדברי מוסר לתקיעת שופר מעקדת יצחק והנאחז בסבך איל אחר, ולהציגה לעצמה לפרשת השבוע אין לו שחר, כי יומא הוא דקא גרים, כי נאה אף נעים לאמרו בתוך המשך הדברים, אבל לא להקדים ולאחר לפנים או לאחור כאשר ידוע לכל מי אשר ידו הדה, בדברי אגדה ולכל מגיד מישרים, כי כנים הדברים, כי כן דרכו של תורת ה' תמימה, ענין מפרשת פרה אדומה יוכל להתגלגל בפי הדורש בחג הסוכות, ולא יוכשר לקבוע לה מקום בפרשת חקת, כי כמו לכר חפין מקומו ושעתו, כן מה טוב דבר בעתו' אך הבאתיו כלה נאה כמות שהוא במקום ועל ענין אשר כתבם הוא והעתקתי והרחבתי בביאור, עין הקורא להאיר, כאשר הודעתי למעלה:

והנה עוד הרבה מכתביו הקדושים נשארו ת"י במילי דאגדתא ובפרט במילי דשמעתתא וחריפות בהרבה סוגיות הש"ס עמוקות, אשר עתה לא שלחתי את ידי מאומה לבלתי לנגוע אף בקצהו כי טריחא לי מרתא טובא כעת וגם הוצאות הדפוס כי רבה הוא וכל האנשים לא יתנו, ע"כ דפסתי מועט דפסתי והשאר יהי' מונח אולי ירוח לי ה' ויאמין אוני וחילי בגופי ובנפשי ואוכל לאזור כח להוציאן כלן לאורה. או אחד מנכדי' הרבנים המופלנים שיחי', ידבנו לבו הטובה שיקחם תחת ידו להביאם לדפוס ועתה אודה לאל עלי גומר, אהלל ואזמר, כי באתי עד כה לברך על המוגמר, וזכות אאזצול"ל אשר יגעתי וטרחתי טובא למיעבד לי' נייח רוחא שיהי' שפתותי ודובבות, שיתאמר משמי' שמועות נאות וטובות ויוכר שמו הטוב שנים רבות זכותו יעמוד לי שיחזקני ה' ויאמצני ובריאנו ויחלימני שיהי' שבתי בבית הי כל ימי חיי לחסות באוהל של תורה לעבוד את ה' הגדול והנורא וראה קראתיו בשם באר יצחק זה השם נאה לו וזה זכרו על שמו הקדוש והטהור יצחק אייזיק בן רחל ועתה יודעי ומכירי אא"ז ואשר שמעו שמו הטוב. התאספו על הבאר הזאת אשר הפרתי ומצאתי מים עמוקים שהי' בלב איש גדול וקדוש מים חיים נוזרים מן לבנון שישו ושמחו כי דרה דליתי לכם מים מתוקים מים צלולים מי באר משכו ברכה אל בתיכם, והי' כדבש בפיכם, ומתוק לחיככם, אשר ערך לפניכם, אוהבכם ומוקירכם, פנחס אדלער.

סערעדנע יום א' פ' בא תרנ"ח לפ"ק:

פתיחה:

לכבוד האי סבא קדישא אאזצוק"ל הכינותי מעט משערים במילי דאגדתא דרוש א' ישא מדברותי', בשתים זו שמענו אשר נבחרנו להיות לעם סגולה מכל העמים אשר על פני האדמה, בתורה החביבה, ובתריפת התשובה, להתם חטאת ולכפר חובה, אשר אנחנו עם ישראל מצויינים בזו הטובה לסלוח לנו ה' יאבה, ואמרתי להציגהו מראש לתפארת החיבור להיות בעין הקדמה ופתיחה לגוף הספר שר אאזצוק"ל, וקראתיו בשם אלף המגן כי הוא עולה בגימטרי' כמנין שמי וזכות אותו קדוש זקיני המחבר זצ"ל יהי' למגן לי לחזקני ולאמצני לתורת ה' ועבודתו כל הימים, עד יבוא משיח תמים, ויבנה בית ה' לעולמי עולמים:

במדרש ילקוט בשעה שקבלו ישראל את התורה נתקנאו בהן אומות העולם אמרו מה ראו אלו להתקרב יותר משאר אומות סתם הקב"ה את פיהן אמר להם הביאו ספר יוחסין שלכם שנאמר הבו לד' משפחות עמים כשם שבני מביאין שנאמר ויתילדו על משפחותם לבית אבותם לכך מנאם בראש הספר הזה אחר המצות אלה המצות אשר צוה ד' ואח"כ וידבר ד' במדבר סיני שאו את ראש וכו' שלא זכו ליטול את התורה אלא בשביל יחוסין שלהם ע"כ והנה המדרש הזה מרישא ועד סיפא כלו מקשה אחת ראשית נתקשו בה המפורשים דהא איתא בש"ס דזבחים דף קט"ז ע"א שכשנתנה תורה לישראל הי' קולו הולך מסוף העולם ועד סופו וכל מלכי או"ה אחזתן רעדה נתקבצו כלן אצל בלעם הרשע ואמרו מה קול ההמון הזה ששמענו אמר להן חמדה טובה יש לו בבית גנזיו וכו' וביקש ליתנה לבניו שנאמר ד' עוז לעמו יתן ופתחו כולם ואמרו ד' יברך את עמו בשלום ע"כ הרי מפורש יוצא דידעו כלם מנתינות התורה לישראל וברכו אותם א"כ מה ראו על ככה לקנאות אח"כ בישראל, ב') מהו הקנאה שנתקנאו בהן או"ה הרי הקב"ה חזר מתחלה על כל אומה ולשון שיקבלו את התורה ולא רצו כמו שדרשו חז"ל על הקרא ד' מסיני בא וכו' הופיע מהר פארן וגו', ג') תשובת הקב"ה אינו מובן וכי ביחוס תליא מלתא וכלום נשיאת פנים בדבר ומה חטאם בזה למנוע מהם הטוב הלא לפעמים ממר יצא מתוק ועל ארבעה לו אשיבנה לדקדק הלשון שאמרו מה ראו אלו להתקרב וכו' הא עיקר קנאתם הי' במה שהקב"ה נתן להם התורה א"כ הו"ל לאמר מה ראה הקב"ה שנתן להם התורה יותר משאר האומות ומלשונם משמע שהבינו שיתרון נמצא בישראל שראוים המה להתקרב למעמד הקדוש ולקבל את התירה וע"ז שאלו מה היא הדבר וצ"ב ונראה לבארו בהקדם לפרש אמירה נעימה שאנו אומרים בכל יום:

א ברוך אלקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכינו ואמרתי הכונה בכמה אנפין, ראשון אמרתי עפ"י דאיתא במדרש חז"ל דאו"ה טוענים שהם הרוב לגבי ישראל שהם המיעוט ובטלים לגבייהו והיינו צריכים להיות עע"ז כמותם ח"ו ויש ע"ז הרבה תירצים (עיין בדבש לפי אות י' הביא י' תי' ועיין בי"מ פ' שמות) אמנם התירץ הנכון הוא דלא אמרה תורה אחרי רבים להטות אלא בדבר שאתה מסופק בו אזי תיזול בתר רובא משא"כ בדבר ברור כשמש אין שום ספק בו לא שייך כלל לילך בתר רוב וא"כ ד' אלקינו אמת ותורתו הקדושה שנתן לנו הוא אמת וברור אין שום ספק בלבנו ח"ו לא שייך כלל שנילך בתר רוב ההולכים בחושך ולא נגה עליהם אור האמת וצדק, עוד אמרתי לתרץ בטעמא דמלתא דקייל"ן דבר המעמיד לא בטל ואדרבא מהפכו להיות כמותו ומעתה כיון דאחז"ל אלמלא התורה לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר אם לא בריתי חקות שמים וארץ לא שמתי והי' העולם חוזר לתוהו ובוהו וכמו שדרשו בראשית ברא בשביל התורה שנקראת ראשית וא"כ ישראל שקבלו את התורה הם מעמידים ומקיימים כל האומות וזולת התורה שקבלו ישראל הי' כלא הי' וכאפס וכאין נחשבו והיש לנו מעמיד גדול כזה שמקיים ישות ומציאות הדבר ומעמיד כזה פשיטא דמה"ת לא בטל דהיאך כאמר שיובטל ויחשב לכלום א"כ היאך בנמצא המבטל, ובמציאותו ע"כ דיש כאן המקיימו והעמידו והיאך יבטל וזה שאנו אומרים ברוך אלקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן הטועים וכי יקשה לך הלא כתיב בתורה אחר להטות, ואנו הולכין בתר איפכא במה שאנו מובדלים מהם ע"כ בא כמשיב בתשובה נוצחת טובים השנים, הא') ונתן לנו תורת אמת אין בו שום ספק ח"ו ולא שייך ליזול בתר הרוב נשמת הב' וחיי עולם נטע בתוכינו החיות והעמדת של העולם נטע בתוכינו ע"י שקבלנו את התורה וא"כ עפ"י התורה בכגון זה לא שייך ביטול ואתנו המשפט:

ב באופן ב' אמרתי לבאר עפ"י מה שפירשתי אגדת חז"ל בסנהדרין ע"ב שאלו רומיים את ריב"ח מנין שהקב"ה מחיי מתים ויודע מה שעתיד להיות א"ל תרווייהו מקרא זה הנך שוכב עם אבותיך וקם העם וכו' ודלמא וקם העם הזה וזנו א"ל נקוט מיהא פלגא בידיינו דיודע עתידות ע"כ וקשה טובא דהם שאלוהו ב' דברים וריב"ח לא השיב להם אלא על אחת ואידך מה תהי עלי' הכי לא ידע להשיב להם על שתיהן ותו יש להקשות למה באמת שאלו רומיים שתים אלו כחדא הו"ל לשאול אחת אחת (וכבר ראיתי בזה במפורשים ועיין בחו"י) וחוץ לדרכנו אמרתי לבארו עפ"י בעל העיקרים שפירש מה שאמר המשורר דהע"ה אתהלך לפני ד' בארצות החיים האמנתי כי אדבר אני עניתי מאוד הכונה שאמר ידעתי שאתהלך לפני ד' בארצות החיים היינו עולם התחי' לחזות בנועם ד' חיי נצחיי האמנתי דבר זה והוכחתי לדעת אף כי אני אדבר ואני מובחר היצורים מארבעה סוגים דומם צומח חי מדבר ועכ"ז אני עניתי מאוד כל בעלי חיים שישנם בעולם מתפרנסים שלא בצער מצמיח חציר לבהמה ומכין לעורב לידו וכדומה כלם פרנסתם מוכנת להם בתחלת הבריאה בלי טירחה ויגיעה ואני מובחר היצורים מתפרנס בצער עמל כל היום ביגיעה וטירחא רבה וע"כ לומר שעוה"ז אינו עיקר רק פרוזדר לטרקלין שהוא עוה"ב הוא העולם העיקר שם צדיקים יפרחו כתמר ויהיו שתולים בחצרות ד':

ג ובזה פירשתי מה שאמר דהמע"ה אשר הראיתנו צרות רבות ורעות תשוב תחיינו ומתהומות הארץ תשוב תעלינו ודברי העקרים הנזכרים מפורשים כאן היטב מזה שהראיתנו צרות רבות ורעות מזה ידעתי שתשוב תחיינו ומתהומות הארץ תשוב תעלינו דאל"כ וכי יהי' עול מונח בחיקו של הקב"ה מקור הטוב שמובחר היצירים יהי' בריאותו אך לעמל כל היום ויהי' נופל משאר חית הארץ וע"כ שתשוב תחיינו ותעלינו ושם יבואו על שכרם הנצחיי ויתענגו בדשן נפשם:

ד ובזה נפתח לי אור בהיר לפרש אגדה הנזכרת דבפשיטות לא שאלו מניין שהקב"ה מחי' מתים דהי' להם מקום בראש להוכיח מזה שהאדם לעמל יולד וכל היום עמל ויגיעה רבה מסיבות שונות ובתחבולות יעשה מלחמה להביא טרף לביתי יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב לא כן כל הבע"ח כלם מתפרנסים שלא בצער ומתחלת הבריאה הכין השי"ת לכל א' וא' מחיתו לחיות עצמו בלי טירחא ויגיעה כלל והיתכן האדם שהוא מובחר הנבראים כלם שהוא בעל מדבר יגרע חלקו ומי שיש לו קצת מוח בקדקדו יבין את זאת וגם אלו החוקרים שלא בא להם בקבלה עיקרי ושרשי האמונה ידינו בשכלם שאין באפשרות לומר שהפועל הזה יעשה מלאכות וכלים גרועים לתכלית טוב ומשובח וכלים המפוארים והיקרים באיכות לתכלית רע ודבר גרוע, על אכו"כ באלפי אלפים הבדלות הבורא ב"ה מקור הטוב והחסד וע"כ שברא את האדם לתכלית טוב והוא עוה"ב ועולם התחיי' שם ינוחו יגיעי כח ומפרי כפיהם יתענגו בדשן נפשם בתענוג נצחיי אשר יפה שעה אחת וכו' ע"כ התחכמו הרומיים ושאלו ומניין שהקב"ה יודע עתידות ח"ו ובהיות כן חלף הלך לו ההוכחה הזאת דבשעת הבריאה הי' האדם ג"כ מוכן לכל טיב ולהיות פרנסתו מוכן לו בלי טירחא ויגיעה כלל ומקרא מלא דבר בתורה הקדושה אחר שחטא אדה"ר ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך וכו' ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה כל ימי חייך וקוץ ודרדר וכו' בזיעת אפיך תאכל לחם ועיין רש"י בזיעת אפיך לאחר שתנורח בו הרבה הרי בפירש דאם לא חטא אדה"ר הי' הכל מוכן לו בלי טירחא כלל וכמו שהי' קודם החטא וכדאיתא בספרים הקדושים אך אחרי שחטא נפל הכל ממדרגתו ונמצא דהאדם לעמל יולד וגרוע מכל חית ובהמות הארץ משא"כ בשעת בריאה ואין מקום להוכיח כלל וכיון שהשיב להם ריב"ח נקוט מיהא פלגא דיודע עתידות א"כ ממילא נשמע ג"כ תחה"מ והדברים ישרים בעזהי"ת:

ה אמנם לדרכנו יאמר כך בהקדם הקדמה יקרה וידועה שהכתנות עור ס"פ נצבים הביא קושיא אחת דאיך מקבל הקב"ה את האדם בתשובה הא האדם מקודם שחטא הי' נראה לעבודתו של מקום ב"ה ואח"כ כשחטאו הוא נדחה מעבודתו של מקום וקיי"ל דנראה ונדחה אינו חתר ונראה ויש שמתרצים דבע"ח חוזר ונראה והקשו דהרי גבי קרבן שהוא כמי בע"ח ג"כ קייל"ן דאינו חוזר ונראה (ועיין בזה בראש דוד והחיד"א פ' מקץ) וכ' בספר ת"ג ובספר חו"י האריך בזה דמתרצין דבהמה לא חשיבו בעל"ח גמור כיון דסוף בהמה לשחיטה אבל האדם אע"ג דעומד למיתה הלא יחזור ויחי' בתחה"מ וקים לן דצדיקים שיעמדו בתח"י אינם חוזרים לעפרן לעולם ומשו"ה בעל"ח כזה הוי בע"ח גמור ואינם נדחים כלל וחוזר ונראה והארכתי בהקדמה המעולה הזאת לפרש הרבה ואציגה לפניך שתים ושלוש גרגרים:

ו דזה שאמר דהמע"ה תהלים פ"ה שובני אלקי ישעני וכו' הלעולם תאכף בנו תמשוך אפך לדור ודור הלא אתה תשוב תחיינו וכו' דלא הי' מועיל תשובה דנראה ונדחה אינו חוזר ונראה רק האדם שאני כיון דעתיד לקום בתחה"מ הוי בע"ח גמור ועפ"י הדין חו"צ ומהני אצלו תשובה וז"ש שובני אלקי ישענו והפר כעסך עמנו הלעולם תאנף בנו תמשוך אפך לדו"ד משום דחטאנו ונדחינו מפניך וכך הוא המדה דאינו חו"נ הלא אתה תשוב תחיינו ממש בתחה"מ ועמך ישמחו בך וכיון שכן מהני תשובה ע"כ הראני ד' חסדך וגו' לקבלנו בתשובה ולהאר פניך אלינו:

ז ומה נעים לי בזה לפרש מדרש תנחומא תהלים ג' רבים אומרים לנפשי אפשר אומה ששמעה מפי אלקי לא יהי' לך א"א ולסוף מ' יום אומרים לעגל אלה אלקיך ישראל כלום יש להם תשועה אין ישועתה לו באלקים סלה ואתה ד' מגן בעדי ע"כ והנה המדרש הזה אומר דרשוני ובפרט התשובה הוא נעלמת בפירושו במה ד' מגן לישראל נגד טענה שרבים אומרים והקושיא גם התירץ שתיהם כאחת לא ידענו פירושם אכן יתבאר בהשכל בהקדם עוד דבר יקר שראיתי בספר חוות יאיר מהגאון אור חדש ז"ל שהביא מספר אשר שמנה משם הגאון מוהר"ר יוסף ז"ל לפרש דברי רש"י דבראשית וייצר ד"א את האדם כ' רש"י שתי יצירות כתיב כאן א' לעוה"ז וא' לתחה"מ ע"מ דהנה הזוהר מקשה למה בבריאת כל ששת ימי המעשה נאמר ויאמר אלקים זולת בשמים וארץ כתיב ביום עשות ד"א, ותירץ הזוהר משום דאין הקב"ה מיחד שמו הגדול שם הוי"ה ב"ה על דבר הנפסד וכלה וכל הנבראים עתידים להיות כלים ונפסדים מאליהם ומש"ה לא נאמר בהו שם הוי"ה ב"ה זולת בשמים וארץ דקיימים ועומדים לעד לכן נאמר בהו שם הוי"ה ב"ה (ורמזתי אלו הדברים במה שאמר הנביא ישעי' רנו שמים כי עשה ד' הריעו תחתיות הארץ והבן) והשתא קשה למה נאמר באדם שם הוי"ה ב"ה דכתיב וייצר ד' א' את האדם הלא הוא נמי כלה ונפסד מאחר שעתיד למות לכן פרש"י שתי יצירות כתיב כאן א' לעוה"ז וא' לתח"מ ובהיות כן האדם הוא דבר שאינו כלה ונפסד מאחר שעתיד לקום בתחה"מ ושוב כלה לא יכלה עכ"ד ודפח"ח ופירשתי בזה דזה שאמר דהמע"ה תהלים קמ"ב זעקתי אליך ד' אמרתי אתה מחסי חלקי בארץ החיים כי משם הוי"ה ב"ה שכתיב גבי אדם הוכחתי לדעת שהאדם עתיד לקום בתחה"מ וחלקו בארץ החיים:

ח ובא וראה שדברי הזוהר הנ"ל כתובים ועומדים בדברי המשורר דהמע"ה תהלים קמ"ח הללוהו שמי השמים וכו' יהללו את שם ד' וכו' ובכלם לא הזכיר שיהללו את שם ד' רק כאן בשמים וכן בסוף המזמור גבי אדם בחורים וגם בתולות זקנים עם נערים יהללו את שם ד' וכו' אך הוא הדבר אשר דבר הזוהר הקדוש ואמרם המשורר בפירש כשמדבר מהשמים אמר עליכם יש להלל ביתר שאת כי אצליכם יחד שמו הוי"ה ב"ה ומזה תשכילו לדעת שאתם תעמדו לעד וז"ש יהללו את שם ד' שכתיב בבריאתם כי הוא צוה ונבראו לייחד שמו תגדול בה' בבריאתם ועי"ז תוכיחו לדעת כי ויעמידם לעד לעולם ולא יעבור וכן כשהגיע אל האדם אמר ג"כ שיש להם להלל את שם ד' כי נשגב שמו לבדו בבריאתו משא"כ בשאר הברואים זולת בשמים וארץ וזה שמסיים הודו על ארץ ושמים ע"כ עלינו לשבח ביתר עח ולשבח לשמי הגדול ב"ה והדברים נכונים:

ט ובזה נשאתי לפרש קרא דישעי' א' שמעו שמים והאזינו ארץ כי ד' דבר דהנה רש"י פי' בפרשת האזינו למה העיד בהם שמים וארץ אמר משה אני בשר ודם למחר אני מת אם יאמרו ישראל לא קבלנו עלינו הברית מי בא ומכחישם לפיכך העיד בהם שמים וארץ עדים שהן קיימים לעולם ע"כ נמצא למידין דמשרע"ה רצה להעמיד עדים שהן עומדים לעד ואינם כלים ונפסדים ובזה אפשר הסמוכות שם כי שם ד' אקרא וכו' שקאי על מה שהעמיד לעדות שמים וארץ משום שהן קיימים לעד ונשמע זאת משם הוי"ה ב"ה שכתוב גבייהו בבריאתם משא"כ בכל הברואים וז"ש בנתינת טעם משו"ה אנו מעיד אתכם לעדות כי שם ד' אקרא שאני קורא בבריאתכם שם הוי"ה ב"ה משם נשמע לדעת שאתם עומדים לעד משא"כ שאר הברואים ע"כ הבו גודל לאלקינו להיות עדים בדבר שקבלו עליהם הברית וזה שאמר שע"י שמעו שמים והאזינו ארץ להיות עדים בדבר ואמר הטעם על מה שהעיד בהם שמים וארץ יותר משאר הנבראים כי פי ד' דבר לברוא אתכם משא"כ בכל הברואים של ששת ימי המעשה והיינו משום שאתם אינכם כלום ע"כ עליכם להיות עדים בדבר והבן:

י ומה יקר לי בזה לפרש מה שאמר ישעי' הנביא אנכי וכו' מי את ותראו מאנוש ימות ומבן אדם חציר ינתן ותשכח ד' עושיך נוטה שמים ויוסד ארץ וגו' דהנה כבר הודעתיך דהא דמהני תשובה אף דהוי נראה ונדחה ובד"ת אינו חו"נ משום דהאדם שאני דהוי בע"ח גמור משום דעתיד לקום בתחה"מ ונשמע זאת משם הוי"ה ב"ה דכתיב בבריאת האדם ובשמים וארץ משא"כ בשאר הנבראים משום דהאדם אינו כלה ונפסד דעתיד לקום בתחה"מ וכן שמים וארץ עומדים לעד וז"ש שבא לנחם את ישראל בגלותם שנדחו מהמקום ב"ה שהשי"ת יקבלם בתשובה ואל יראו כלל מזה דהאדם עומד למות והוי כשאר בע"ח כלם שאמרינן בהו נרונ"ד אינו חוזר ונראה וז"ש מי את ותיראי מאנוש ימות ומבן אדם חציר ינתן ע"כ אתה חושב שאין אתם חוזרים ונראים להתראות לפני המקום ב"ה, שבהיות כן ותשכח, אתה שוכח ש"ד עושיך שבבריאתך כתיב שם הוי"ה ב"ה וגם בשמים וארץ וז"ש נוטה שמים ויוסד ארץ וע"כ משום דהאדם שאני דהוי בע"ח גמור ואינו כלה ונפסד וא"כ בדין הוא חוזר ונראה אל עבודתו של מקום ע"כ אל תיראו ואל תפחדו כי השי"ת יקבל אתכם ויאיר פניו אליכם והדברים ישרים:

יא ומה יומתק לי בזה קרא דישעי' נ' מי בכם ירא ד' שומע בקול עבדו אשר הלך חשכים ואין נוגה לו ובטח בשם ד' וישען באלקיו וכבר עמדו בזה דהתחיל בירא ד' וסיים אשר הלך חשכים (ועיין בש"ס דברכות בריש פרקן) וגם מה הכונה ואין נוגה לו וגם יש לדקדק שאמר יבטח בשם ד' הול"ל יבטח ב"ד וגם הכפל צ"ב אמנם לפי הדברים הנתנים למעלה יוצדק מאוד ובה אמר מי כהם ירא ד' שהי' מקודם ירא ד' וישמע בקול עבדו ואח"כ הלך חשכים וא"כ הי' נראה ונדחה ועי"ז ואין נוגה לו משום דאינו חוזר ונראה ע"ז בא הנביא ומכריז מי שחושב כן הוא בטעות כי יבטח בשם ד' שם הוי"ה ב"ה שכתוב וייצר ד' א' את האדם וע"כ נשמע תחה"מ ועי"ז וישען באלקיו דמהני אצלו תשובה ויחזור להיות נראה לפני המקום ב"ה: (יב) ובזה מפורש יצא קרא ואתם הדבקים ב"ד א' חיים כלכם היום ואקדים עוד הנה בש"ס דעירובין י"ג) ת"ר שתי שנים ומחצה נחלקו ב"ש וב"ה הללו אומרים נח לאדם שנברא הללו אומרים נח לאדם שלא נברא נמנו וגמרו נח לאדם שלא נברא יותר משנברא ופי' המהרש"א בח"א דהלשון נמנו לכאורה לא שייך הכא, רק הענין הוא דתרי"ג מצות הן בתוה"ק רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת ובעשותו אחת ממצות ד' אשר לא תעשינה עתיד ליתן את הדין ובקיימו מצות ד' עתיד לקבל שכר טוב א"כ הרי מרובה מדת העונש שהן שס"ה ממתן שכר על המצות שאינן רק רמ"ח א"כ בריאת האדם נח להפסד יותר מלשכר משו"ה נח שלא נברא וז"ש נמנו שעמדו על מנין המצות ורבו הלאוין על העשין משו"ה גמרו דנח שלא נברא עכ"ד ותמהו קדמונינו ע"ז איך חלילה יהי' מונח עול בחיקו של הקב"ה והלא עולם חסד יבנה וחלילה לצדיקו של עולם כי בריאה יברא להרע לו ואין שום בר דעת יוכל לחשוב כן ואמרתי לתרץ הקושיא (ואח"כ מצאתי שכבר קדמוני בזה) דודאי אם לאחר שחטא האדם לא הי' יוכל לתקן מה שעוות ומה שעשה עשה הי' נח להפסד מאחר שהלאוין מרובין ובקל יבוא לעבירה ואחר שעשה כבר לתהות המעשה אבל מאחר שגם אחר עשות האדם העבירה יוכל לכפרו ולתקנו בתשובה כי הוא אמר ושבת עד ד"א וכהנה רבות אשר מה ד"א שואל מעמך כ"א לשוב אליו בכל לב ולהתודות לפניו והוא ב"ה מקבל השבים א"כ אין פסידא כלל במה שהלאוין מרובין דהא בידו לתקנו ועשה ברי' חדשה וזה שמסיים שם ועכשיו שנברא א"כ לכאורה יקשה לך היתכן כי בריאה יברא להרע לו ע"ז אומר יפשפש במעשיו ויעשה תשובה והבן וז"ש ואתם הדבקים בה' א' שכתב בבריאת האדם שם הוי"ה ב"ה דכתיב וייצר ד"א את האדם משא"כ בכל הברואים וע"כ ה"ט משום דהאדם הוא בע"ח גמור דעתיד לקים בתחה"א וא"כ מהני אצלו תשובה וחוזר ונראה ומשו"ה חיים כלכם היום בעוה"ז שנקרא היום ואין עול בחיקו של הקב"ה כיון דמהני תשובה וד' הצדיק וחפץ חסד והבריאה הי' לטוב:

יג ובזה יהי' לבאר מדרש חז"ל שאמרו ישראל לפני הקב"ה רבש"ע השיבנו ד' אליך ונשובה ומשיב להם הקב"ה שובו אלי ואשובה אליכם נאום ד' ע"כ (ועיין במקנה בהקדמה ובספרו פנים יפות פ' נצבים) ולדרכנו מבואר על נכון וגם יובן הכפל השיבנו ד' ונשובה וגם סיפא דקרא חדש ימינו כקדם ודרשו חז"ל במדרש איכה כימי אדם הראשון, דישראל באים בטענה לפני הקב"ה ואומרים רבש"ע השיבנו ד' א' היינו כמו שאומרים אח"כ חדש ימינו כקדם כימי אדם הראשון קודם החטא שהי' חי לעולם והי' בע"ח גמור ואמרינן דחוזר ונראה ומשו"ה מבקשים מהקב"ה השיבנו לחדש ימינו כמאז ואח"כ נשובה בדין וע"ז השיב להם הקב"ה שובו אלי ואשובה אליכם ואל תקשה לכם מצד נרונ"ד דגם עתה אתם נחשבות כבע"ח גמור והראי' נאום ד' שייחדתי שמי עליכם כי אתם נחשבים לדבר המתקיים לעד וא"כ מהני אצליכם תשובה ולחזור ולהתראות לפני:

יד ובזה מבואר מדרש תנחומא הנ"ל רבים אומרים לנפשי אפשר אומה ששמעה אנכי ולא יהי' לך והיו נראים לעבודתו של מקום ולבסוף מ' יום עשו את העגל ונדחו מעבדתו של מקים כלום יש להם תשועה אין ישועתה לו באלקים סלה דהא נראה ונדחה אינו חוזר ונראה וע"ז משוב להם בתשובה נוצחת להוכיח טעותם דמדמים האדם לשאר בע"ח שאמרינן בהו אינו חו"נ דהאדם שאני דהוא בע"ח גמור והוא דבר המתקיים לעד וז"ש ואתה ד' שם הוי"ה ב"ה מגן בעדי כבודי ומרים ראשי לקבלנו בתשובה כיון דיחדת שם הויה אצלו משם וידעתי דהאדם הוא עומד לעד ומהני אצלנו תשובה ואתנו המשפט ואתם תלון משוגתם:

טו ולפי"ז תהי' כפורחת אגדה הנזכרת דבפשיטות לא שאלו מניין שהקב"ה מחי' מתים דהי' להם להוכיח הוכחה ברורה מבריאת עולם חסד יבנה וא"כ לכאורה הוא עול כיון שהלאוין מרובין ונח להפסד וע"כ דמהני תשובה וקשה הא הוי נראה ונדחה וע"כ דהאדם שאני דעתיד לקום בתחה"מ והוי בע"ח גמור וא"כ נשמע תחה"מ ע"כ התחכמו הרומיים ושאלו ג"כ ומניין שהקב"ה יודע מה שעתיד וכו' ח"ו ובהיות כן לא ירד לסוף שאדה"ר יחטא ויצטרך לתת לנו תרי"ג מצית דכבר כ' הפורשים הביא בחולי' דאם לא חטא אדה"ר הי' די לו במצוה זו לבד של עץ הדעת א"כ גם תחה"מ לא מוכח דבעת הבריאה הי' לטוב שלא הי' לו אלא מצוה זו ובשמרו הי' מקבל עקב רב והשיב להם ריב"ח נקוט מיהא פלגא בידייכו דיודע עתידות א"כ ממילא מוכח תחה"מ והבריאה הי' לטובה כיון דמהני תשובה משום דהאדם הוא בע"ח גמור:

טז ומעתה חבין בטוב כונה נכונה בהשבח שאנו נותנים לאל ב"ה ברוך אלקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת ואל יעלה בדעתך להקשות ולחשוב עול בחיקו של הקב"ה מאחר שהלאוין מרובין ולא להפסד א"כ לשמחה זו מה עושה ע"ז אומר מיד וחיי עולם נטע בתוכינו היינו חיי נצחיי נטע בתוכינו וא"כ מהני תשובה ועל המצות עתיד לקבל שכר טוב חיי רוחני' וא"כ הבריאה הי' לטובה ועלינו לשבח ולשמוח ברוב עוז:

יז עוד מקום אתי לבאר מדרש תנחומא הנ"ל רבים אומרים וכו' אפשר אומה ששמעה וגו' ואתה ד' מגן בעדי וכו' בהקדם מה שאמרתי לפרש מדרש תמיהא אלה פקודי המשכן משכן העדות מה משכן העדות אמר רשב"י עדות הוא לכל באי עולם שיש סליחה לישראל במעשה העגל ע"כ דאיתא במדרש על פסוק אעברא נא אמר הקב"ה למשה שתי שבועות נשבעתי או שתמות או שאכלה את ישראל אם אעברא לא אתה מבקש בטל סל נא ואם סלח נא אתה מבקש בטל אעברא נא אמר הקב"ה למשה אין אתה יודע מה לעשות אתה רוצה לאחוז את החבל בב' ראשין וכו' במ"ר תביא ע"כ וצ"ב וכבר נשאו המפורשים עיניהם לבארו בפנים שונים ונראה בפשטות דקאי על ישראל שהיו אז וחטאו בחטא העגל, דהנה ידוע מש"כ החיד"א מהרש"א דהא דמהני תשובה דהיאך יבוא מעשה התשובה וידחה מעשה העברה הטעם היא משום דקייל"ן מחשבה רעה אין הקב"ה מצרף למעשה אבל מחשבה טובה אלקים חשבה לטובה לצרפה למעשה ומשו"ה דינא הוא דיבוא המחשבה טובה והמעשה של התשובה ויפקיע מידי מעשה של העברה דמחשבה לכלום נחשב ע"כ והנה טענת משה רבע"ה שביקש אעברא כא אמז"ל בסוטה שאמר הרבה מצות התלויות בארץ ולא אוכל לקיימם בחו"ל ע"כ נכסוף נכסף לעבור את הירדן לקיים מצות החסרים לו בחו"ל והשי"ת השיב לו רב לך ופרש"י הרבה מזה שמור לך ופי' השל"ה הקדוש כלומר מה בקשתך לכנס לארץ לקיים מצות שבה הלא הרבה מזה שמור לך שא"א לאדם א' לקיים כל התרי"ג מצות והרבה שלא באו לידו מעולם ועכ"ז רב טוב הצפון לך מכח הקבלה בלב ומחשבה טובה שתצפה שיבוא לידך אני מעלה כאלו עשיתם כן נמי אלה מצות התלויות בארץ יחשב לך כאלו קיימת אותם בפועל ולא וחסר לך עכ"ד הרי משה בחיר ד' עת במדבר ולא בא לידו מצות התלויות בארץ אלא מפני שמחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה וה"ה כאלו קיימם והשתא א"ש דמשה אמר אעברא לא שרצה לקיים מצית התלויות בארץ השיב לו הקב"ה ב' שבועות נשבעתי או שתמות ולא תכנס לארץ ובמחשבתך הטובה ה"ה כאלו קיימת אותם משום דמחשבה טובה כמעשה וכפי"ז מהני תשובה אצל ישראל על חטא העגל דאתיא המחשבה והמעשה של התשובה ומוציאים מהעברה או שאכלה את ישראל דאם אין אתה סובר כן דמחשבה טובה אינו כמעשה נמצא דלא מהני להם תשובה דלא אתי מעשה ומפקיע ממעשה ואם אתה אוחז החבל בב' ראשין דאם אעברה נא אתה מבקש בטל סלח נא ואם סלח נא אתה מבקש וכו' והשיב לו משה מוטב וכו' דכן הוא האמת דמחשבה טובה כמעשה:

חי אמנם לכאורה תברא בצדה דלפי הטעם של המהרש"א דמשו"ה אלים התשובה דאיכא תרתי למעליותא מחשבה ומעשה משא"כ בעברה דמחשבה רעה אינו כמעשה דהא תינח בשאר עברות אבל בע"ז דקיי"ל מחשבה רעה כמעשה כמו שילפ"י חז"ל מלמען תפוש וגו' א"כ גם בעברה איכא תרתי לרעותא המחשבה והמעשה ובמה אלים כח התשובה ובאמת מהני תשובה אפילו הי' כופר בעיקר ועשה תשובה מתקבל וכבר עמדו המפורשים ע"ז וראיתי בחוו"י מאור חדש שתירץ בטעמא מלתא דהנה איתא בש"ס דר"ה ד' ד' אני ד' קודם שיחטא אני ד' לאחר שיחטא והקשה הרא"ש קודם שיחטא מה צריך למדת הרחמים הא קייל"ן מחשבה רעה איני כמעשה ותירץ דאיצטריך למחשבות ע"ז דחשב לעבוד ע"ז דהוי כמעשה לזה אמר אני ד' קודם שיחטא שחשב לטע"ז ולא עבד אהני לי' מדת הרחמים ד' קודם שיחטא דדוקא כשגמר המעשה אז גם המחשבה נחשב לו לעברה כמעשה אבל היכא דלא עשה מעשה איכא מדת ד' לכפר לו וא"כ א"ש דכשעושה תשובה אתי המחשבה והמעשה ודוחים להמעשה של ע"ז עכ"פ ולא נשאר אלא מחשבת עכו"ם ועל המחשבה לחודא בלא מעשה אהני מדת ד' להיות נמחל לו לגמרי עכ"ד ושפתים יושק, ולפי"ז זאת תורת המדרש ומדויק מאוד מה שאמר במעשה העגל ולא אמר בחטא העגל דמדכתיב ב' פעמים משכן הוא משום דנתמשכן שני פעמים בשביל עונותיהם של ישראל כדחז"ל וא"כ מוכח דעתיד ביהמ"ק ליחרב וע"כ דלא יעבור משה את הירדן כידוע דאם הי' משה עבר את הירדן לא הי' ביהמ"ק נחרב כמו שהאריך בזה הפרשת דרכים ונשמע כתשובת הקב"ה למשה לך רב לך כשאז"ל בש"ס דסוטה דמעלה אני עליך כאלו עשיתם וכפי' השלה דמחשבה טובה כמעשה וא"כ דינא הוא דמהני תשובה לישראל בחטא העגל ויש כאן סלח נא דאתיא מחשבה והמעשה של התשובה וממפקיעים מידי מעשה העגל וז"ש עדות וכו' שיש סליחה לישראל במעשה העגל דייקא ועל המחשבה אהני מדת הרחמים של ד' וא"ש ואך טוב לישראל: (יט) ואקדים עוד דבר יקר ששמעתי מא"א הרה"ג שליט"א שהוא נותן טעם לשבח על בהא דאנכי ולא יהי לך מפי הגבורה שמענו ותרי"א צוה לנו משה שכן הי' רצון הקב"ה גם מתחלה כי לא יתכן לומר אצל הקב"ה שנשתנה רצונו מחמת שאמרו ישראל דבר אתה עמנו ונשמעה ונולד לו עי"ז רצון מחודש והוא דידי דמחשבה טובה הקב"ה מצרף למעשה ומחשבה רעה אינו כמעשה זולת במחשבת ע"ז וכפירה ח"ו ולכן הני תרי מצות אולי"ל שהוא עיקר האמונה הי' הצווי גם על המחשבה ולכן הי' מוכרח שיאמר הקב"ה אותם בעצמו שהוא הוא לבדו יודע מחשבות אדם ולא זולתו וכפי כח המצוה כן מתפשט הצווי ולא יתכן שיצוה על המחשבה מי שאינו יודע מחשבות כי לא משכחת לעכשם גם אם יעברו כמו שמלך בו"ד לא יעשה חק ונימוס על המחשבה שהוא דבר שאינו בכחו אבל התרי"א שלא הי' הצוי רק על המעשה ע"כ הי' יכול נושה לאומרם והקב"ה בכיון לא אמרם שאז הי' הצווי גם על המחשבה ולא הי' אפשר לישראל לקיים כי המעשה מסורה ביד האדם אל כל אשר יחפוץ יטנו כי הבחירה בידו משא"כ המחשבה אינו בידו כ"כ וזה הפשט שאמרו ישראל אל ידבר עמנו אלקים פן נמות כי מי יוכל לקיים ולסבול התר"ג מצות גם במחשבה פן נמות ח"ו בחטאנו ולכך דבר אתה עמנו ולא יהי' הצווי רק על המעשה ובזה האופן ונשמעה וע"ז היתה תשובת הקב"ה עי יתן והי' לבבם זה היינו המחשבה כי הלב חושב מחשבות ליראה אותו כל הימים ורצה שדי להם שיקיימו הני שנים שאמרתי אנכי בעצמי במחשבה כי עליהם הי' הצווי גם על המחשבה כי לעולם כפי כח המצוה מתפשט הצווי ומאחר שהקב"ה יודע מחשבות היתה הצווי ממנו גם על המחשבה כי מה נ"מ אצלו בין מעשה או מחשבה ולהיות שרצה משה גבי חטא העגל שלא יענשו על מחשבתם הרעה ורצה להקל עונשם ע"כ למד סנגורי' וטען לי צוית שאומר להם ככל התורה שנצטוו על ידי ולא להם שאתה בעצמך צוית אותם וא"כ אין לענשם על המחשבה ומפרש א"א נר"י בהקדמה זו האמתי הרבה ואחת אזכיר עוד שזה הפשט בכל מקום דכתיב בתורה כאשר צוה ד' את משה כן עשו בנ"י וכדומה לזה שבשבחן של ישראל הכתוב מדבר ואומר הגם שלא נצטוו בנ"י על המחשבה (ואף דקיל"ן במצות מצות צריכות כוונה מ"מ במצוה של פעולה ומעשה הוי המצוה אף בלא כונה כי המעשה מוכיח כמבואר שם בסוגיה למעיין) רק על הפעולה אפ"ה קיימו ועשו גם במחשבה טובה כמו שהי' הצווי למשה שלא הי' שום ממוצע בינו ובין הקב"ה רק שמע הכל מפי הגבורה ונצטוה גם על המחשבה כן עשו בני ישראל וזה שאמרו חז"ל בברכות על הקרא ועתה ישראל מה ד"א שואל מעמך כ"א ליראה וגו' אטו יראה מלתא זוטרתי הוא אין לגבי משה מלתא זוטרתא הוא כי משה אמר לישראל מה ד"א שואל מעמך כ"א ליראה ר"ל הלא ממך אינו שואל ולא צוה לך בעצמו כ"א הני שתים ליראה את ד' ח' היינו אנכי ולא יהי' לך משא"כ כל התורה הי' ע"י משה והי' הצווי רק על המעשה וזה דמשני הש"ס לגבי משה ששמע כל התירה מפי ד' א"כ נצתוה על כל התורה לקיים גם במחשבה מלתא זוטרתא הוא כי ישראל לא נצטוו על כל התורה לעבוד גם במחשבה רק על אנכי ולא יהי' לך כי הוא עיקר האמונה ליראה את ד' עכ"ד ושפתים יושק: (כ) ובדברי חן של אאנ"י אשכיל לדעת שני כתובים הבאים כאחד בפרשת יתרו ויאמר ד' אל ממשה כה תאמר אל בני ישראל אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשון לכם ועמדו הקדמונים מה טעם בסמכות אלו המקראות ומה שייכות זה לזה משום שאתם ראותם וכו' ע"כ לא תעשון אתי עיין בפרשת דרכים ובספר חווי' ובשא"ו גם מלת אתי אין לו ביאור וכבר נתעוררו חז"ל ופירשו שקאי על הכרובים, שלא לעשותן של כסף עיין בפרש"י אמנם לפי הנ"ל יוצדק מאוד דכיון דבע"ז מחשבה כמעשה וא"כ המחשב לעבוד ע"ז ולבבו פונה מעם ד' וחושב בכפירה ח"ו א"כ קורא אני עליו שהוא עושה ע"ז דמחשבה כמעשה אבל אינו נגלה לשום בריאה רק להשי"ת שהוא יודע מחשבות אדם ותחבולותיו אבל אם לא הי' מחשבת ע"ז כמעשה לא הייתי קורא עליו עובד ע"ז רק אם עושה ועובד בפועל וממש ואז כבר הוא נותן להגלות רשעתו לעיני כל והנה כתיב וכל העם רואות את הקולות ואת וגו' ופירש"י ז"ל רואין את הנשמע שא"א לראות במקום אחר ועיין בכלי יקר שהאריך שם ולפי דברים הנתנים למעלה נראה לומר בטעמא מילתא כיון דאנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענו כדי שיהי' מוזהרים ועומדים גם על המחשבה ויהי לבות ישראל חבוקים ודבוקים בו יתברך בעיקרי ושרשי אמונה ע"כ הי' רואים את הנשמע מה שאין בכח שום נמלא להראות לה להשומע דבר הנשמע והי' להם זאת כדי שיכירו וידעו כי באזהרות של אנכי ולא יהי' לך נצטוו בשתים על המחשבה ועל המעשה ולתכלית זאת צוה להם השי"ת בעצמו ובכבודו והראה להם ג"כ כמו שבכחו שיורגש בחוש הראות דברים האמורין והנשמעים ממנו כן בכחו לשקיף ולראות בחדרי לבית בני אדם אם עומדות באמונתם ולבבם שלם בד' ובתורתו ומזהירם גם על המחשבה משא"כ לתרי"א שלא נצטוו רק על המעשה הי' ע"י משה רק בבחינת שמיעה אבל באולי"ל הזהירם הקב"ה בעצמו והראה להם את הנשמע וחוש הראות יותר דק מן חוש השמע עיין בכ"י שם כדי שישכילו לדעת להזהר גם במחשבה שלא יהי' לבבם פונה מעם ד' ומשו"ה אמרו ישראל דבר אתה עמנו ונשמעה ומלת ונשמעה מיותרת כאשר עמדו המפורשים ועתה מובן על נכון שהי' אומרים דבר אתה עמנו ונשמעה דייקא לחודא ולא נראה את הנשמע ולא נהיה מצווים גם על המחשבה כי מי יוכל לעמוד באלו כמבואר לעיל:

כא ומעתה אחרי כל אלה יפה נדרשים הני ב' מקראי קודש ומוסמך סמכי אהדדי אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם אנכי בעצמי וגם ראיתם ממש את אשר דברתי עמכם א"כ נצטוויתם גם על המחשבה ע"כ לא תעשון אתי אלהי כסף היינו עשי' במחשבה שאינו נראה ולא נגלה לשום נברא רק לפני הוא גלוי כי מחשבת ע"ז כמעשה ואלהי זהב לא תעשו לכם קאי על מעשה ממש שבשתיהם אתם מוזהרים ועומדים ואח"כ מצאתי ראיתי שדברי בפירושא דלא תעשון אתי א"כ וכו' כונתי לאוה"ח שם שמפרש הקרא בדרך זה ג"כ ב"ב מיני עבידות ה"א הוא העובד ע"ז באמונת לבו וכוסף לעבודתה כנגדה אמר לא תעשון אתי אלהי כסף וכו' ועיי"ש:

כב ואחרי שהקדמתי אלו הקדמות טובים השנים מפורש יוצא בביאור היטב מ"ת הנ"ל רבים אומרים לנפש"י אפשר אומה ששמעה מפי אלק"י וכו' ולסוף מ' יום עשו את העגל כלום יש להם תשועה דמ"ט מהני תשובה משום דאלים המחשבה והמעשה של התשובה ומפקיעים משא"כ בע"ז דנצטוו אלו השנים מפי הגבורה ומוזהרים גם על המחשבה א"כ גם בעשיית העגל איכא תרתי לגריעותא ומשו"ה אומרים לנו אין ישועתה לו באלקים סלה וע"ז אנו משיבים ואומרים בתשובה ברורה ואתה ד' היינו ד' הראשון שכתיב גבי י"ג מדות וע"כ אתי לקודם שיחטא והיינו על מחשבת ע"ז וא"כ מהני תשובה אף בע"ז דהמעשה והמחשבה מפקיעות מדי מעשה של העגל ולא נשאר כ"א המחשבה ואהני מדת ד' וזה ואתה ד' מגן בעדי לדרוש דרשה טובה ואין על ישראל שום חובה:

כג וחוץ לדרכנו הנ"ל אמרתי לפרש הני מקראי קודש אתם ראיתם כי מן השמים וגו' לא תעשון אתי וכו' ליישב הסמיכות וגם מלת אתי דהנה החיד"א בס' ראש דוד פ' עקב הביא דברי גו"ו שכ' בענינא דיואב שהרג אורי' ע"י כתב של דוד המע"ה די"ל דגזרת הכתוב הוא דלא ענש הכתוב לעובר על דברי המלך רק כשמצוה לו פה אל פה ולא ע"י כתב והאריך בטעמא מלתא והעלה החיד"א לפי"ז שניחא מה דאמרו מכאן מודעא רבה לאוריי' וקשה מה שייך טענת מודעא בזה דאינו אלא בין איש לחברו אבל כשהמלך מצוה הלא כתיב כל איש אשר ימרה את פיך ולא גרע מצות ה' מגזרת המלך (וכבר הפרשת דרכים האריך בכיוצא בזה מצד דינא דמלכותא דינא עיין בסמוך) אכן עפ"י הנ"ל דצווי המלך אין בו מיתה רק כשמצוה פא"פ אבל לא בכתב ה"ה נאמר דמלך שצוה ע"י שליח אין בו מיתה דקרא כתיב אשר ימרה את פיך דוקא ומפרש בזה החיד"א שם הרבה עיי"ש ומה טוב בזה לפרש סנגורי' של מרע"ה בשעת חטא העגל לי צוית ולא להם וצ"ב אף שסנגורי' הוא להשתיק פי המוקטוריגי' וע"ע צריך הסבר היתכן שלהם לא צוה (ועיין בס' מקרי דרדקי לדודי זצוק"ל פ' תשא.) אמנם להנ"ל א"ש בהקדם עוד מה שאי' בש"ס דסנהדרין אר"י אלמלא ויו שבהעלוך נתחייבו שונאיהם וגו' שהם לא עבדוהו אלא בשותפת וסנגורי' של משה הי' לי צוית ולא להם אף דב"כ ג"כ מצווים על ע"ז אבל אתי' כמ"ד דב"נ אינו מצווה על השותף כן צ"ל גם לפי הפשטות, ולפי"ז מובן הסנגורי' לי צוית לומר להם ככל התורה אשר אני השליח והממוצע כך אנכי ה"א לי צוית לאמר להם ולא להם בעצמך אמרת וא"כ שוב שפיר שייך טענת מודעא כיון שהוא ע"י שליח וליכא חיובא מצד גזרת המלך כנ"ל. ומעתה מובנים כתובים הנ"ל אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם אנכי בעצמכם דברתי עמכם כאשר הוא האמת אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענו א"כ לא שייך מודעא מצד כל איש אשר ימרה את פיך וכש"כ גזרת מלכו של עולם ע"כ לא תעשון אתי לעבוד ע"ז בשותפת והבטחו על המודעא כי שקר הוא אחרי שדברתי עמכם ושמעתם מפי והבן: (כד) משולש בכתובים לפרש אמירה יאה, ברוך אלקינו וגו' וכד נדייק יותר במה שאנו אומרים שבראנו לכבודו נמצא ענין גדול ותגדל השמחה בלבבינו ביתר שאת ויתר עז על הטובה שחנן אותנו הבורא ב"ה, והוא כי מעלה גדולה ויתירה יש לאומה הישראלית מכל הממיס אשר על פני האדמה שכל האומות יש להם מושל ושר ממלאכי מעלה אשר ע"י מגיע להם ההשפעה ממקור השפע והברכה לא כן חלק ישראל אשר אינם נתונים תחת שום שר ומושל מצבא מעלה רק הקב"ה בעצמו ובכבודו הוא משגיח עליהם בלי שום ממוצע ביננו ובין אבינו שבשמים והוא שורש ליסוד לכל הטובות והברכות, שיש לישראל על שאר העמים באשר אינם מסורים תחת מזלות ומשטרי השמים והם למעלה מן הטבע ודין גרמא כי עם ישראל בחר לו השם ב"ה להיותם תחתיו לבדו כדאיתא במדרש רבה פ' וירא פ' מט' וז"ל בשעה שהפיץ ה' את העמים בדור הפלגה הבוא שבעים שרים של מעלה ונתן לכל שר ושר אומה אחת שתהי' תחת השר וישראל נפל בחלקו של הקב"ה שנאמר בהנחל עליון גוים וגו' כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו וזאת הכונה לדעתי בכל מקים שישראל הם בבחינת בנים למקום ואוה"ע הם בבחינת עבדים כי מדרך עבדי המלך אשר אין המלך בעצמו משגיח עליהם להזהירם שיעשו מלאכתם איש איש על עבודתו ומשמרתו רק יש להם ממונה אשר נפקד עי' המלך להיות על העבדים שיעשו את שלהם בלי מגרעת, כן האומות הם בבחינת עבדים אשר אין להם דבר עם עמהקב"ה רק הם מסורים תחת הטבע שרי מעלה אשר ממונים עליהם על כיהם יצאו ויבואו, אבל ישראל הם בבחינת בנים למקום כאב אשר ינהג את בנו בעצמו ולא עי' אחר כן הקב"ה משגיח בפרטות על ישראל ומנהיגם בעצמו לא ע"י ממוצע ומזה נצמח כל טובה וכל מעלה לישראל ביתר שאת על כל העמים והנה כל זה כשישראל עושין רצונו של מקום אבל ח"ו כשאין עושים רצונו של מקים הם נופלי' ממדרגת' להיות נתונים תחת משטרי השמי' ופגעי הזמן והטבע מושלת עליהם והי' ככל הגוים וכידוע ובזה פרשתי שמזהיר אותנו הבורא ב"ה לא יהי' לך אלהים אחרים על פני, וכבר עמדו קדמונינו בביאור ובדברינו מובן הכוונה שלא תגרום במעשיך אשר לא טובי' שיהי' לך אלהים אחרים על פני היינו מושל ושר שיהי' ממוצע לקבל השפעה עי' וזה על פני אך שנעשה רצון הבירא ב"ה ולא יהי' לנו שום מושל וממוצע רק הוא לבדו יתברך ימלוך עלינו ואין לזרים אתנו (וע"ש בפ' יתרו באור החיים):

כה ובזה אחזה אנכי לבאר מדרש חז"ל על אנכי ה' א' ראב"ח פתח שמעו עמי ואדברה וגו' א"ל הקב"ה לישראל לא יחדתי שמי אלא עליכם אינו נקרא אלקי עמים אלא אלקי ישראל וכו' (ועיי"ש באורך ובס' ייט"ל פ' יתרו) ולהקדמה המעולה צודק השייכות בטעמא מלתא ואקדים דאי' בש"ס דשבת דף פ"ח ויתיצבו בתחתית ההר אר"א ב"ח מלמד שכפה הקב"ה עליהם ההר כגיגית וא"ל אם אתם תקבלו התורה מוטב וא"ל שם תהי' קבורתכם, אמר ראב"י מכאן מודעא רבה לאורייתא וכו' והנה על מודעה זו כבר דברו הרבה המפורשי' ובראשם שר הצבא הגאון משנה למלך בפרשת דרכים בדרך ערבה אשר עמד מה טובה דלא שייך מודעה אלא במי שאנס את חברו לעשות דבר שלא ברצונו אבל מלך שצוה לעבדי' שיעשו איזה דבר הרי הם מחיובים לעשות ואין כאן טענת אונס דקייל"ן דדינא דמלכותא דינא וכש"כ דינא של מלך מהקב"ה (ועיין לעיל אות כ"ג) והאריך בזה הפ"ד עם מש"כ הרא"ש בפסקי' בשם הר"ת דהא דדמ"ד היינו דוקא אם הוא משוה דיני על כל בני מלכותו אבל אם אינו משוה גזירתו על כל בני מלכותו לאו דינא הוא, וא"כ בתרי"ג מצות שאינם אלא לישראל לא שייך דינא דמלכותא דינא ואין לנו חיוב אלא מצד הקבלה ושפיר איכא טענת המודעה שהי' באונס בכפיות ההר אבל באמת זה אינו כמו שסיים הפ"ד שם עפ"י מדרש הנ"ל דבדור הפלגה נפל כל אומה תחת שר וישראל נפלו בחלקי של הקב"ה וא"כ טענת מודעא הי' צודק אם הי' ישראל ג"כ תחת שר ככל האומות, אבל מאחר שכל האומות מסרם ה' תחת שרים שלהם. וישראל לבדו הם תחת מלכותו יתברך אין בטענה זו ממש שהרי לכל מלכותו היינו ישראל הוא גוזר הגזירה וכוללת כולם שהאומות אינם נקראים בני מלכותי. וע"ש בפ"ד בסיום הדרוש לפרש קראי ועתה אם שמוע וגו' והייתם לי סגולה וכו' ואתם תהי' לי ממלכת כהנים שהי' זה הקדמה לבטל טענת מודעא ואף שאין הגזירה רק לישראל ולא השוה על כל בני מלכותו זה אינו שאתם תהי' לי ואינו משלינו עליכם שום שר רק תחת רשותי א"כ אתם לבדכם בני מלכותי ודדמ"ד ע"כ. ובזה יהי' לבאר מסורה בפ' בשלח, עם זו גאלת, עם זו קנית, עם זו יצרתי לי. ועיין בנחל קדומים שם כמה ביאורים ובדרכנו נכון ג"כ דידוע דגאולת מצרים הי' בזכות שיקבלו ישראל את התירה וכמו שאמר השי"ת למשה כששאלו באיזה זכות באה התשובה בהוציאך את העם וגו', אכן אם הקבלה לא הי' מטוב לבם ורק באונס בכפיות ההר ואיכא טענת מודעא אינו נחשב לכלום והי' ככל הגוים בית ישראל רצים עושים רצים אינם עושים ואין כאן זכית של התורה, ואלה הדברים בארם האסו' עם זו גאלת הי' רק בזכות עם זו קנית לקבל עליהם עול מלכותך ותורתך על ההר וא"כ קשה הא הי' בכפיי' ואין ממש בקבלה זו ע"ז בא כמתרץ ואומר עם זו יצרתי לי כל האומות יצרתים ומסרתים תחת ממשלת השרים אבל אתם בית ישראל יצרתי אתכם להיותכם לי וא"כ מחויבים אתם לעשות מצד דדמ"ד ושפיר יש ממש בקבלה זו שהי' נגאלים בזכיתה: (כו) ופורש אצלי בזה עוד מסורה אחת והוא זה נעשה ונשמע, ונשמע קולו בבואו אל הקודש ונשמע פתגם המלך והנה חוץ לדרכנו הנ"ל אמרתי לבארה עפ"י מה שבארתי דהרבותא של ישראל שהקדימו נעשה לנשמע והי' חביב בעיני השי"ת כידוע מאחז"ל בשעה שהקדימו ישראל וגו' מ' גלה רז וגו' הוא עפ"י הידוע דדרך חקירה לחקור ולמצוא על כל דברי תורה ומצותי' טעם ושכל הוא מסוכן מאוד כי אם לא יבין וישיג הטעם ימשוך ידו מעשות ורפו ח"ו כל מוסדות התורה והמצוה וחכמת אדם מה הוא להשיג דברי אל חי דברי' נשגבים ורמים אך הדרך הישר והנכון לאחוז צדיק דרכו מקודם דרך אמונה מאבות לבנים ישריש בקרבו לקיים ולשמור ככל התורה הזאת ויקבל עליו כיסוד שלא תמוט לעשות כל דבר מצוה הבא בידו ולא יעכב עשייתו עדי ישיג הטעם של המצוה רק ילך בדרך תמים ואח"כ הותר לו לחקור ולדרוש על כל דבר מצוה מה הוא ומה טעם יש בה אולי ימצא וישיג תעלומות חכמה ואדרבה אז יותר יהי' ה' בעזרו ליתן מחכמתו ליראי' ולחונן לו דעת ותבונה כיון שאינו תולה קיום המצוה במציאת הטעם והולך בתום ואם לא ישיג ויבין בדעו ובשכלו ישאר על האמונה המושרשת בקרבו מאז בקשר חזק ואמיץ ולא יזיזו אותו כל הרוחות שעולה ברוחו ובזה אמרתי הכוונה שאמר דהמע"ה אחלי וכוני דרכי וגו' היינו שהתפלל לפניו שיכונו דרכי לשמור חקי לקיים כל התורה והחקים אף שלא ידע טעמם ואז לא אבוש בהביטי הבטה שכליית לחקור ולדרוש בטעם המצות ולהתבונן אל כל מצותיך כי אם אשיג טעמם בודאי טוב ואם לא אשאר על האמונה הקודמת המיוסדת בלבבי ומה יקר לי בזה לפרש ג"כ מה שאמר שם המשורר עבדך אני הבינני ואדעה עדותיך עת לעשות לה' הפרו תורתיך, היינו שכל איש ישראל צריך לומר רבש"ע אני עבדך ומקבל עלי לקיים כל התורה והמצוה כעבד נרצע ונאמן אשר לא יתכן שישאל העבד אל אדונו בעת יצוה לו לעשות מה מה. הוא ומה טעם יש בה ומה כוונתך בעשיית דבר זה כי העבד מחויב לעשות ככל אשר יצוה עליו אדוניו כן האיש הישראלי צריך להיות בבחינת עבד להמקום ב"ה ויאמר עבדך אני רק אח"כ אני מתפלל לפניך הבינני ואדעה עדותיך שתחנני בהשכל ובדעת להשיג מנועם צוף אמרותיו וחקותיו ולבוא בסודם אבל אלו האומרים עת לעשות לה' שמעכבים לעשות עד אחר החקירה וההשגה בכל מצוה ומצוה ואומרים כי עת לעשותם שצריכים לדעת מקודם טעמם וצפונם ולהשיגם בשכל האנושי אלו שהולכים בתר איפכא הפרו תורתיך כי שורש מינות נצמח בקרבם והוא שורש פורה ראש לבוא לכפירה גמורה לא באלה החכמים חפץ ה':

כז ומעתה שא כא עיניך קורא הנעים וראה, באות תפילין שהיא לאות לישראל מניחים ב' תפילין תפילין של יד ושל ראש וכבר כתבו כי תפילין של יד מורה שמשעבד היד וכלי המעשה רמ"ח אבריו לעשות מצות ה' ולשעבד המעשה לה' ותפילין של ראש מורה על המחשבה שנהי' משועבדים לעבודתו יתברך במחשבה ובמעשה (כן כפי זה מהקושי הלא המחשבה קודם למעשה ובהנחתם הרמז למעשה קידם) ולדרכנו הרמז בזה שמקודם צריך האדם לשעבד ידיו וכל האברים לעביד עבודת ה' בלי שום טעם מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה רק להיות כעבד נאמן ונרצע לאדוניו לעשות אל כל אשר יצוהו ע"ז מורה התפילין של יד ואח"כ מניח תפילין של ראש שאחרי ששעבד עצמו ונשרש העבדות באמונה חזקה אז הותר לו גם מחויב למי שחננו ה' דעת ובנה לעבוד במחשבה ושכל שהוא בראש ולהשיג קצת דרכי ה' כי נורא הוא ולהבין בתורה ובמצות כפי אשר חלק לו ה' בבנה. וזה הכוונה באמירה נאה וגדיא יאה שאמרו ישראל נעשה ונשמע והי' חביב בעיני הקב"ה. נעשה דהיינו מקודם אנחנו מקבלים עלינו לעשות ככל אשר יצוה אותנו הבורא ב"ה. ואח"כ ונשמע נרצה להבין טעמי המצות וסודותיהם אולי נשוג ונבין מעט מנהו עכ"פ ב"כ וב"כ נעשה ועל קוטב זה שישרש בקרבנו האמונה והקבלה לעשות בכל אופן נשוטט אח"כ בשכלנו למצוא טעם:

כח ובזה בארתי בטוב מ"ת תצוה אר"א ב"כ כשעמדו ישראל על הר סיני ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע מיד חבבן הקב"ה ושלח לכל א' וא' מהן שני מלכים והי' א' חוגר לו זיינו וא' נותן לו עטרה בראשו ע"כ והרי הוא מבואר בהנ"ל כאור הבהיר כיוון שהי' חביבותן גבי קוב"ה ששעבדו עצמם לעשות קודם הבנה ע"כ בשכר זאת נתן לכל א' וא' כלי זיינו על היד ששעבד מקודם ואח"כ על הרא"ש עטרה שיעבדו גם מצד השכל מה שאפשר להם שישגו בשכלם כי אינו דומה העובד מצד הקבלה לעובד משכל כדאי' בחובה"ל ולכן השי"ת מדד להם כמדתם כאשר הם אמרו והקדימו נעשה לנשמע: (כט) ובזה מובן מ"ר לבבתני אחותי כלה אמר הקב"ה לב אחד הי' לכם בים ונתתם לי שני לבבות לבבתני באחת מעיניך שעמדתם לפני על הר סיני ואמרתם כל אשר דבר הי' נעשה ונשמע ע"כ דהנה ישראל אז על הים וגם אח"כ בשעת מ"ת הי' להם השגה גדולה ונפלאה ואמרו ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל וכו' וא"כ הי' בכוחם להבין את התורה גם עפ"י השכל והי' להם להרהיב עוז בנפשם לקבל התורה על בחינת נשמע מקודם ולהבין עפ"י השכל ואפ"ה לא היו חכמים בעיניהם והקדימו נעשה להיות עבדים נאמנים לה' ולתורתו לעשות כל מה שיצוה אותם ולהיות מתמימי דרך ואח"כ ונשמע כנ"ל וזה הי' רבותא גדולה אצלם וחיבה יתירה נודעת להם עבור זה כאמור וז"ש על הים הי' לכם לב אחד להשיג גדולות ונפלאות ואפ"ה ונתתם לי שני לבבות שקבלתם עליכם להיות עובדים בלב תמים ג"כ ואח"כ בלב השכל וזה שמסיים לבבתני באחת מעיניך שהי' לכם עין שכלי ואפ"ה אמרתם נעשה מקודם ואח"כ ונשמע והוא הדבר בכוונת נעשה ונשמע. מדבר המסורה נעשה ונשמע ומבאר מקודם ונשמע קולו בבואו על החודש כשיתחיל לעלות אל הקודש ולדרוך בסולם העולה בית אל יקבל עליו מקודם באמונה נאמנה לשמוע בקול ה' והוראת קול מורה לשמוע הקול בלי טעם רק כי הוא צוה ומחויבים אנחנו לשמוע בקולו וזה יהי' בבואו בתחלת ביאתו אל הקודש ואח"כ ונשמע פתגם המלך להסתכל בעיני השכל בפתגם המלך תורה הקדושה עד שידינו מגעת, ובאופן כזה לא יותן מגרעת אף אם נבקש למצוא דעת: (ל) אמנם לדרכנו הנ"ל יתבאר העסו'. דהנה התו' הקשה שם בשבת מה הי' צורך לכפיי' הא אמרו מ"נ ותי' שהי' ישראל חוזרים מפחד הקולות והברקים והי' מן הצורך לכפיית ההר, וזאת תורת האוסו' דהנה ממ"נ קשיא כיון שאמרו ישראל נו"נ קבלו ברצון ולמה הי' צריך הכפי' וצ"ל כתי' התו' שחזרו מפחד וא"כ שהי' כפי' באונס הא איכא טענת מודעא וכפי' זו מה טובה והיתכן לומר שיעשה השי"ת ח"ו פועל ריק ודבר לבטלה וכאשר הקשו המפו' וצ"ל כתי' פ"ד הנ"ל מצד דדמ"ד וישראל לבדו הם בני מלכותו, וז"ש נעשה ונשמע וקשה למה הי' צריך הכפי' וע"ז בא כמשיב ונשמע קולו שהי' שומעים הקולות וברקים בבואו אל הקודש היינו הר סיני שנקרא קודש כינו שנא' הגבל את ההר וקדשתו ומפחד חזרו מדבריהם, וא"כ שוב קשה דאיכא טענת מודעא והוי פועל ריק ע"ז בא בתשובה כהלכה ונשמע פתגם המלך שהוא צוה ומי יביא אחר דבר המלך ודינא דמלכותא דינא.

ומעתה יתפרש מדרש הנ"ל (באות כ"ה) ראב"ח פתח שמעו וגו' ואקדים עוד דדעת בה"ג שמה שאמר השי"ת אנכי ה' א' אינו מצוה פרטיית ככל התרי"ג מצות אלא עיקר מעיקרי התורה כי זולת האמנת מציאת אלקית תפול כל התורה בכללה והוא השורש ויסוד לכל התרי"ג מצות, ואיכה מונה בכלל התרי"ג מצות והרמב"ם מונה אותו במנין המצות והשיג עליו רב חסדאי (ועיין בענין זה בס' תפלה למשה תהלים ס"ב) ולדרכנו נאמר דהי' זה הקדמה על קבלת התורה שהי' בכפיית ההר ולכאורה איכא טענת מידעא ע"כ הקדי' הקב"ה מראש אנכי ד"א אשר הוצאתיך עא"נ מב"ע הכוונה שכל האומות מסרתי תחת שרי מעלה ואתכם בחרתי להיות לי לעם ורק אתם בני מלכותי (ועיין באוה"ח שפירש כן הכוונה במה שאמר מא"מ מבית עבדים עפ"י מדרש הנ"ל מבית עבדים מקום שהוא של עבדים של ד' פי' ממשלת שר א' מעבדי ה' עי"ש) וא"כ תדעו נאמנה שלא יהי' לכם טענת מודעא דדמ"ד והשויתו על כל בני מלכותי כי רק אתכם ידעתי ולפי"ז יפה נדרש הקרא כאן שמעו עמי וכו' אלקים אלקיך אנכי כלים ייחדתי שמי אלא עליכם ורק אתם בני מלכותי וא"כ עליכם לקבל מה שאצוה אתכם מגזרת המלך דדמ"ד. וא"ש: (לא) עוד אדבר כרגע בענין המודעא הלזו, שהקשה מהר"ש אלגזי מאי מודעא איכא הלא קייל"ן תלוהו וזבין זביני זביני, ותירץ משום דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא הוי כמו תלוהו ויהיב, ובזה פרשתי מקראי קודש אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם לא תעשון אתי וגו' וכבר עמדו הקדמונים על השייכות עיין בפ"ד ובחו"י החדש, (ועיין באות כ"א וכ"ג) דהנה בהא דשכר מצוה בה"ע ליכא כבר הקשו הלא השי"ת שומר התירה והוא אמר לא תלין פעולת שכיר ולא יקיימנה ותירצו משום דהוי ע"י שליח משרבע"ה וקייל"ן דהאומר לשליח צא ושכור לי פועלים שניהם אינם עוברין על ב"ת. וכ"ז על תרי"א שהי' ע"י משה אבל השנים אנכי ולא יהי' לך שמפי הגבירה שמענו א"כ איכא שכר מצותו בהאי עלמא, ובזה פירשו כת הקודמין אין ישראל ניזונין אלא בזכות האמונה וכן טובים השנים מן האחד כי יש שכר טוב בעמלם וכ"ז ידוע ומרגלא בפומייהו. ומעתה לפני' על אלה השנים אולי"ל אמונת הבורא ב"ה שאיכא שכר בהאי עלמא ליכא טענת מודעא כקושיות מהר"ש אלגזי באמת דהוי תלוהו וזבין דמהני ובזה פירש דודי זקיני הקרוש מו"ה הילל ל"ש זצוק"ל המלצת משרע"ה עבור ישראל לי ציית ולא להם הכוונה דגם אותן שני דברות אנכי ולי"ל ג"כ אנכי הי' השליח ולי לוית לאמור להם וא"כ כ שוב איכא טענת ומודעא כיון דשכרו ליכא בהאי עלמא (ועיין לעיל באות כ"ג ע"ד ה) אמנם כן לפום האמת אלה השנים מפי הגבורה שמענו ולא ע"י שליח ואיכא שכרו בהאי עלמא וליכא טענת מודעא ע"ז לומר אנוסים היינו לעבוד ע"ז בשותפת כבן נח (דבלא שותפת גם ב"נ מצוה) וזה שאמר אתם ראיתם כי מן השמים דברתי אנכי בעצמי עמכם ולא הי' שליח בינינו א"כ לא תעשין אתי א"כ וא"ז לחשוב שיש מידעא לעשות אתי אלקי כסף וגו' לעבוד ע"ז בשותפת ככל הגיים אחרי שדברתי עמכם בעצמי ואיכא שכר בהאי עלמא והוי תלוהו וזבין וליכא מודעא:

לב אמנם כן בהך תירוצא של מהר"ש אלגזי דהוי תלוהו ויהוב משום דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא ראיתי הובא מהקדמת שו"ת בית אפרים שחולק עליו דלא הוי אונס משום זה כי וודאי יש חילק בין בו"ד לבין הבטחת השי"ת דההוא אמר ולא יעשה ודבר ולא יקימנה והוי כאלו הי' השכר בידו של המקיים והאריך בזה ואנן לדידן נוכל לומר בעיקרא דמלתא אי היי קבלת התורה שהי' בכפי' תלוהו וזבין או תלוהו ויהוב דתליא בהא דאמרחז"ל דשתי שנים ומחצה נחלקו ב"ש וב"ה או נח לאדם שנברא אי נח לו שלא נברא ופי' מהרש"א בח"א בפ"ב דמכות עיי"ש באריכות ותו"ד דהי' בבריאותו צד שכר וצד הפסד דהלאוין הי' ודאי מתקיימין לולי נברא והשתא שנברא אפשר שלא יזכה ויעבור הלאוין נמצא מפסיד בבריאיתו והעשין הוא היפך זה שאלו לא נברא ודאי לא היו מתקיימין והשתא שנברא אפשר שיזכה ויעשה ויהי' נשכר והשתא פליגו חד אמר טוב לו שלא נברא מחמת הלאוין שאפשר שיהי' נפסד יותר. וח"א טוב שנברא שאפשר שיקיים העשין. ומעתה פשיט דאם כאמר דטוב שלא נברא מצד התורה והלאוין שמה יש כאן מודעא והוי תלוהו ויהיב ואם נאמר דכח שנברא אין כאן מודעא דהוי תלו' וזבין דהראי' שכח שנברא והבן. וא"כ לכאורה לפי מה שנמנו וגמרו כח שלא נברא המודעא בתוקפה והוי תלוהו ויהיב ועיי"ש במהרש"א דהלשון נמנו הוא שעמדו על המנין ורבי הלאוין שהן שס"ה מהעשין דהן רק רמ"ח וא"כ קרוב להפסד יותר מלשכר ומשו"ה כח שלא נברא. וא"כ אם כח שלא נברא מחמת התורה שקרוב להפסד ודאי הוי תלוהו ויהיב ויש כאן טענת אונס אולם כן כבר עמדו הקדמונים דהיתכן שנאמר שנח שלא נברא והקב"ה מקר הטוב ח"ו לא טוב עשה בבריאת האדם ויהי' מוכח קיים עול בחיקו של הקב"ה וחלילה לצדיקו של עולם כי בריאה יברא להרע (ועיין לעיל באות י"ב) ותירץ הגאון או"ח בס' חוות יאיר. (ובס' פרי העץ מהגאון המחבר זכרון שמואל כיון לזה התירץ בהרבה מקומות בספרו ומשתמש בזו לכמה ענינים) עפ"י בעל העקרים דהשכר ניתן הקב"ה שכר נצחיי ואזיל בתר הנעבד שאנו עובדים לו יתברך שהוא בלתי בעל תכלית, והעונש נותן הקב"ה זמניי ההיפך ממלך בו"ד שאם מעניש למי שמרד בו הוא נצחיי כפי אשר תשיג ידו ואחת דתו להמית ואם איש עושה טובה למלך בו"ד הוא משכיר אותו בסך ממון או כבוד ונותן שכר זמניי והוא חסד גדול מאת הבורא ב"ה שהשכר נותן נצחיי וחיי עולם נטע בתוכינו בלא תכלית אבל העונש הוא זמניי ואזיל בתר העובד ובזה פירש בעה"ע אצל אברהם שהי' מתירא שעי' הניסים שנעשה לו ינוכה שכרו ע"ז אמר לו הקב"ה אל תירא אברהם אנכי וגו' שכרך הרבה מאוד שכר נצחיי בלא תכלית וע"ז ויחשבה אברהם חשב לו להקב"ה באמת זה לצדקה שנותן השכר נצחיי ועונש זמניי וב"ע מאריך בזה והבאתי תו"ד ובזה פירשו הקרא ולך ה' החסד כשאתה עושה חסד עבור המצות הוא מתיחס לך ה' ואזיל בתר דידי' שהוא בלתי בעל תכלית כן הוא החסד מאתו אבל כי אתה תשלם לאיש להענישו על חטאו הוא כמעשהו בתכלית ורק זמניי כמו העושה ובזה פרשתי המסו' ג' ישא. ישא ה' פניו אליך ישא עליך גוי מרחוק וישא ברכה מאת ה'. וזאת תורת האסו' דפירושא דקרא ישא ה' פניו אליך היינו שהשי"ת יהי' נושא פניו כמו שהו בלתי בעל תכלית כן יתן אליך ויחשוב בתר דידי' שעובדים אותו אבל אל תחשוב כי לכלל כולו יצא ולעולם הוא מביט ונושא פניו כי הוא רק כשישם לך שלום להשכירך לטובה, ובזה באה האסו' ומבאר בביאור טוב שלעונש ישא עליך בדומה לך זמניי גוי מרחוק נכתב אצל עונש פ"תבא) אבל לטובה בשכר ישא ברכה מאת ה' יתן כברכתו ויחשוב בתר דידי' בלי תכלית כמו שהוא יתברך בלתי בעל תכלית כן יהי' הברכה מאת ה' ויתיחס אליו (ועיין פ"ע פ' נשא):

לג נחזור להנ"ל שבדברי בעה"ע הנ"ל מתרץ החוויי' דלא ינוח שום עול ח"ו בבריאת האדם כי אעפ"י שהלאוין מרובין על העשין מ"מ הרי השכר מרובה מקיום העשה נגד העונש עד אין שיעור דהשכר נצחיי ועונש זמניי ודומה לבני אדם המניחים מעות בגורל שקירין "ליטריע" אעפ"י שרבו מאוד המפסידים ומאבדים מעותיהם מן אותן המרויחין מ"מ כיון שההפסד הוא סך קטין מאוד והמרויח ירויח הרבה משו"ה מניח כל אחד עאכו"כ בבריאת האדם אעפ"י שרבו הלאוין המפסידים מ"מ המרויחים ירויחו שכר נצחיי ולא ראי' זה כראי זה ואין ערוך ההפסד לשכר ע"כ בריאת האדם הי' לטובה לקבל עונג נצחיי עי' התורה והמצות ואת השי"ת החסד ע"כ ובזה בארתי בטוב מה שחז"ל הגידו לנו הלומד תורה שלא לשמה נח לו שלא נברא דהנה הרמב"ן הקדוש כ' פ' אחרי נות וז"ל ודע כי חיי האדם במצות כפי הכנתו בהם כי העושה מצות שלא לשמו עמלק"פ בעמלו יחי' בהן בעוה"ז ימים רבים בעושר וכבוד וכו' וכן אותם אשר הם מתעסקים במצות ע"מ לזכות בהן לחיי עה"ב וכו' עיי"ש באריכות נמצא דהלומד תורה שלא לשמו שכרו הוא בעוה"ז שכר זמניי כפי הכנתו ומגמתו להם, וממילא נח לו שלא נברא דהלאוין מרובין ונח להפסד וליתא לתירץ הנ"ל אחרי שעושה שלא לשמו:

לד ולפי"ז לדרכנו הנ"ל אם בריאת האדם הי' לטובה כיון שהשכר של המצות הוא בלתי תכלית כמו מי שאלי' תסוב הפעולה ולא כן בהעונש ממילא לפי"ז אין כאן מודעא וטענת אונס דהא הוי תלוה וזבין כמהר"ש אלגזי הנ"ל ועוד אצגה נא עמך מה שפרשתי בזה הקרא כבד את אביך וגו' למען יאריכין ימיך ואי' בגמ' בסוף פ"ק דקדושין ובחולין תניא דבר"י אומר אין לך מצוה שמתן שכרה בצדה שאין תחיית המתים תלוי' בה בכיבוד או"א כתיב למען יאריכין ימיך והרי שאמר לו אביו עלה לבירה וגו' היכן אריכת ימי' של זה אלא למען יאריכון ימיך לעולם שכולו ארוך וגו' ולפי הנ"ל יפה נדרש ומוסמך השכר של תחה"מ לכא"א וה"ק כבד את או"א וכ"ת מה מקום לכבד את האבות מפני שהם מולידי' אחרי שנח שלא נברא (ועיין בתורת משה פ' קדושים שפירש ג"כ עפ"י קושיא זו הסמיכות איש אמו וגו' ואת שבתותי וגו' עיי"ש) ע"ז בא כמשיב תשובה נוצחת שטועה אתה וז"ש למען יאריכון ימיך וגו' לעולם שכולו ארוך עונג נצחיי א"כ אין עול בחיקו של הקב"ה והבריאה הי' לטובה לזכות לחיי נצחיי וא"כ עליך לכבד או"א שהביאוך לעוה"ז להכין לך אחרית טוב:

לה ובזה פרשתי מה שאמר המשורר דהמע"ה אתהלך לפני ה' בארצות החיים האמנתי כי אדבר אני עניתי מאוד (ועיין לעיל באות ב' מה שהבאתי מבעה"ע) ולדרכנו יתפרש ג"כ על דרך זה אתהלך לפני ה' בארצות החיים היינו שידעתי שאתהלך וגו' היינו חיי נצחיי לחזות בנועם ה' האמנתי דבר זה והוכחתי לדעת כי אדבר כשעמוד למנין המצות שבתוה"ק אספרם הנה אני עניתי מאוד כיון שהלאוין הם שס"ה והעשין הם רק רמ"ח וא"כ נח להפסד יותר ולשכר וחלילה לומר על הבורא ית"ש כי בריאה יברא להרע אלא ע"כ שיש עולם הנצחיי ואתהלך בארצות החיים ושם שלום לאדם שכר ועונג נצחיי עבור המצות וא"כ אין עול כי אין ערך ודמיון להעונש שהוא זמניי אל השכר והבן:

לו ומעתה נקיט בידך שני הקדמות הנ"ל בענין המודעא ראשונה דאין כאן מודעא וטענת אונס דדינא דמלכותא דינא והשוה על כל בני מלכותו משום דרק ישראל הם בני מלכותו שהם נפלו לחלקו של הקב"ה ועם זו יצרתי לי דווקא משא"כ כל האומות נפלו תחת שרי מעלה וצבא השמים וזה הכוונה במדרש ילקוט פ' תרומה וז"ל ויקחו לי תרומה אמר הקב"ה לישראל התירה היתה שלי למען תהי' תורת ה' בפיך והמשפט שלי שנאמר כי המשפט לאלקים היא נטלתם אותה קחו אותי עמהם הה"ד ויקחו לי תרומה ויקחו תרומה אכ"כ אלא ויקחו לי ע"כ. ולפי הקדמה זו יצא כנגה ביאורו שהתורת היתה של הקב"ה ונתנה לישראל אבל ע"י כפיית ההר ואיכא לכאורה טענת אונס אבל משום זה אמר כי המשפט לאלקים הוא ודינא דמלכותא דינא אבל אינו רק במשוה על כל בני מלכותו משו"ה אמר הקב"ה נטלתם אותה קחו אותי עמהם שתהיו תחתי לבדי בלי שים מושל ושרי מעלה ורק אתם תהיו בני מלכותי והוי דדמ"ד והא בהא תליא ובזה אורייתא וקוב"ה חד ותרומה הוא התו' שניתנה למ' יום כדאי' בבעה"ט וזה ויקחו לי תרומה אל התורה תקחו אותי וחלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו ששניהם אחוזים ביחד. ובזה מבואר נמי דאיתא במ"ר אמר הקב"ה לישראל מכרתי להם תירתי כביכול נמכרתי עמה והיינו שקבלת התורה עומד בתוקפה בלי טענת מודעא ע"י שהקב"ה בעצמו שוכן בתוכינו ומשגיח ומנהיג אותנו אז ה' דינא. (ובש"ס דקאמר מכאן מודעא רבה כ' שהוא בלשון סגי נהיר שעפי' האמת אינו מודעא:

לז ואחוז בידך הקדמה השני הנ"ל בענין המודעא דאינו משום דהוי הלו' וזבין והיינו דנח שנברא אף שהלאוין מרובין ו"ו השכר של המצות הוא נצחיי בלא תכלות כאשר הארכתי לעיל ומעתה אחר כל אלה נשכיל לדעת בטוב טעם את השבח אשר אנחנו מזכירין בכל יום ואנו שמחים בחלקנו כותבים באהבה שבח להקב"ה אני עונים ואומרים ברוך אלקינו שבראנו לכבודו דווקא והבדילנו בזה מן התועים שהם נפלו לחלקי שרי מעלה כל או"א יש לו שר אשר מושל עליהם מצבא מעלה משא"כ אותנו בחר לו יה לסגולתו חבל נחלתו ועי"ז ונתן לנו תורת אמת מלת אמת מורה על דבר שהיא קיים ונצחיי לא תמוט לעד ואם הי' טענת מודעא בקבלת התורה הי' כלא הי' (ואף שהדר קבלוה מ"מ הדברים סובבים הולכים על מעיקרא ועד עת ההוא ופשוט) אבל לפי מה שהקדים שבראנו לכבוד והבדילנו מן התועים הוא תורת אמת ואין כאן טענת מודעא דהא השוה על כל בני מלכותו והי' דינא. ועוד אנו אומרים טעם אחר לשבח דליכא טענת אונס דהא וחיי עילם נטע בתוכינו ע"י התורה והמצות נזכה לחיי עולם שכר נצחיי והוי תלוה' וזבין דהוי זביני כאמור לעיל וא"כ היא תורת אמת משני טעמים טובים השנים לחזוק במעשה לזכות לחיים:

לח ומעתה אשובה אראה ממדבר קדמות מאמר הנצב בראש אמיר לבאר כל חמירא דאיכא בהדין אמירה להיות כשמלה ברורה מקושיות ארבעה כאשר תמצא אותן בפרטות בתחלה רק אקדים עוד דבר אחד אשר אמרתי בנתינת טעם לשבח בהא דידוע דבב"נ הילך היחוס אחר משפחת האם כמו שאמרו ז"ל אין להם שאר אב וכל התיחסות שלהם אזיל בתר האם ובדידן אנו הולכין בתר איפכא דאנו מתיחסים אחר האב כמו שאמרה התורה למשפחותם לבית אבותם ובכונה ונקימות ואמרתי בטעמא מלתא עפ"י מר' הנ"ל דבשעת דור הפלגה ההוא שבעים שרי מעלה ונתן לכל אומה שר שהאומה תהי' תחתיו. אבל עם ישראל בחר לו ה' לחלקו וישראל לסגולתו אין להם שום שר ומושל רק הקב"ה ומשו"ה נגד זה עולה נכון היחוס שלנו ושלהם כי האב הוא המשפיע והאם מקבל השפעה וכל שרי מעלה אף שהם משפיעים להאומות מ"מ גם הם הלא מקבלים השפע ממקור השפע הבורא יתברך שמו אשר הוא המשפיע לכל ברי' ולכל נמצא וזולת השפעתו הכל כאפס וכאין נחשב ומעתה הדבר ישר מאוד כל אחד אזיל בתר דידי' הם ששייכים ומסורים תחת שרי מעלה אשר גם הם בבחינת נוקבא שמקבלים השפע מהבורא ב"ה ומחלקים להם ע"כ להורות זה בדמיון הם מתיחסים אחר האם שמקבלת השפע מהאב אבל אנחנו ישראל עמו חלקי יתברך וחבל נחלתו וזה יחוסנו שאין אנו מסורים תחת שום שר, ומושל רק אלי' יתברך שהוא המשפיע האמתי והאב על כל ע"כ לדוגמת זה אנו מתיחס' אחר משפחת האב שהוא המשפיע להאם כי כן אנו מתיחסים אליו ישתבח שמו שהיא האב ומשפיע לכל הברואים ומה נעים חלקנו ומהטוב גורלנו (ואח"כ שאמרתי זה הראה לי כבוד א"א הר' הג' שליט"א דברי הגאון ר"י בס' תפארת יהונתן פ' נשא על הקרא למשפחותם לבית אבותם שכ' על הא דב"נ יש לו שאר אם ואין לו שאר אב שהטעם פשוט כי אביהם לאו ודאי ושוב כ' כי מזל האב אינו גורם לבן כלום שנאמר הואיל והוא נולד במערכה טובה כך יהי' בניו עשירים וכדומה אבל מזל האם גורם לכך ישפטו במזל שלה אם תצליח בבני' ולכך הנביא שהי' מתאונן לקושי מזלו אומר אמי אוי לי כי ילדתני. ובן נח הוא תחת המזל אבל ישראל הוא למעלה מהמזל וזה נשיאת ראש למשפחותם לבית אבותם שהם למעלה ממזל עיי"ש יותר ושמחתי מאוד כי באמת טעמי הנ"ל עם טעמו עולה בקנה אחד והם כמעט דברים אחדים כי מה שישראל היא למעלה ממזל דן גרמא שנפלו בחלקו של הקב"ה ואינם מסרים תחת הנהגת שר ומושל מצבא מעלה והבן כי הענין נכון מאוד):

לט ושא נא עיניך וראה מדרש ילקוט הנצב בפתח השער מכל הקושיות והדוקדקים לבאר בשעה שקבלו ישראל את התירה והי' בכפיית ההר והי' קשה להם כפי' זו מה טובה הא איכא טענת מודעא ואם מהני הכפי' מדוע לא כפה עלינו ההר ומזה הבינו אוה"ע שאיזה יתרון נמצא בישראל שבהם הי' מהני הכפי' ולא בדידהן כי יש להם איזה קדימה למעליותא לכפות עליהם דוקא ולא באוה"ע ע"כ נתקנאו בהם אוה"ע אמרו מה ראו אלו להתקרב יותר מאלו שע"כ איזה דבר נמצא בהם שעי"ז ראוים הם להתקרב יותר מכל אלו וע"ז שאלו מה הוא ונתקנאו בזה המעלה שיש בהם שראוים לכפותם לקבלה מה שלא עשה כו לכל גוי (ולא קשה מידי ב' קושיות הראשונות וקושיא האחרונה שהצגתי בראש) ע"ז באה תשובת הקב"ה תשובה כהלכה מדוע לא עשה להם ככה וסתם את פיהם באמרו הביאו לו ספר יחוסין שלכם כשם שבני מביאין שנא' ויתילדו על משפחותם לבית אבותם משא"כ היחוסין שלכם אינו לבית אבות רק הולך אחר האם וכ"ז הוא משום שאתם מסורים תחת שרי מעלה וזה גורלכם משא"כ עם ישראל נפל בחלקי ואינם מסורים תחת צבא מעלה ומשו"ה יחוס דידהו לבית אבותם כאמור לעיל ע"כ דין גרמא שעליהם כפית את ההר ומהני משום דדמד והשמתי על כל בכמלכותו משא"כ על אומה אחרת באמת לא הי' מהני כפיית ההר (ולא קשה קושי' ג' הנ"ל דראש אמור) משים דהי' להם טענת מודעא והבן כי עולה נכון הדק היטב בס"ד הצגתי לפניך כ"ט אותיות אלה וטל אירות סימן לכבוד אאזצק"ל אשר זכותו יעמוד לי שלא ימוש תורה"ק מפי כל ימי חיי להגות בעל של תורה ועל תורה יחיינו ויאמצני בגופי ובנפשי ובה יהי' תמיד חשקי ודדי' מריוני בכל עת:

הכותב פה סערעדנע יום אי פ' בא תרנ"ח לפ"ק:

הק' פינחס בן לא"א הרה"ג וכו' מו"ה שלום אדלער שליט"א חתן המחבר האבדפק"ק יע"א:

תוכן העניינים

באר יצחק עהת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה