באר יצחק עהת· רבי יצחק ביליצר
פרשת בחקתי
והתודו את עונם ועון אבותם במעלם אשר מעלו בי ואף אשר וגו' אף אני אלך וגו' והבאתי אותם בארץ אויביהם וגו' ואז ירצו את עונם, וקשה לאחר שהתודו את עונם מ"ט והבאתי אותם בארץ אויביהם, ונראה עפ"י שפרשתי מדרש רבה שיר השירים אשר לשלמה זש"ה ע"י שלמה חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב בל יתיצב לפני חשוכים ותמוהא ונ"ל דהנה יש ב' מיני עובדי ה' א' עובד מיראת הרוממת ומאהבה מגדולתו יתברך, וא' עובד מיראת עונש ומאהבת השכר ונמצא שעובד את עצמו כמי שכתב בחו"ה, וחילק בינהם היותר זה שעובד מיראה יש סוף לעבודתו לצאת י"ח ואבל עובד מאהבה ומיראת הרוממת אין סוף לעבודתו, כי בהיותו עובד ע"ז גופא הוא עובד ה' על שזכה לעבוד אותו יתברך, והמדרש הי' מפרש שיר השירים וגו' היינו שלמה הי' שר על השירים שזכה לשיר להשי"ת ע"ז גופא הי' שר, [וזה הכוונה י"ל ג"כ תרננה שפתי כי אזמרה לך, ע"ז גופא תרננה שפתי שאזמרה לך שזכיתי לזמר לך וע"ז גופא ארנן פא"ה] וע"ז שפיר מביא חזית איש מהיר במלאכתו היינו שהוא ממהר לעשות מלאכתו שעובד מאהבה, ומה שסיים לפני מלכים יתיצב הכונה, ע"ד אומרו ויגבה יהושפט בדרכי ה' כי העובד ע"ד זה הוא תמיד רואה ללמוד מצדיקים אחרים הגבוהים ממנו בדרכי ה' [ע"ד שפי' אורח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה שלהשכיל באורח חיים צריך להביט למי שלמעלה ממנו] ואינו רואה על הפוחתים מעבודתו ית"ש אך על המוסיפי' ומקנא בהם וז"ש לפני מלכים יתיצב שהוא מתיצב ומעריך עצמו לפני מלכים וגדולים ממנו מאן מלכי רבנן, בל יתיצב לפני חשוכים והיינו אותם שחושכים עצמם מעבודת ה', לומר יהי' די לי במה שהם עושים, אך רואה על הגדולים ממנו, וז"ש והתודו וכו' אבל במעלם אשר מעלו בי היינו שעדיין יהי' במעלם בי היינו שלא יכירו אותי ועדיין יהא בזה לבבם ערל וגו' ועיי':
א"י דאיתא במדרש וידבר ה' אל משה במדבר סיני וגו' שאו את ראש וגו' זש"ה משפטיך תהום רבה, ואפ"ל ויתפרש גמרא דשבת פ"ז ויתיצבו בתחתיות ההר מלמד שכפה וגו' ועיי"ש בתו' שהקשו והא אמרו נעשה ונשמע ועיי"ש בחיד"א, ונ"ל דעיקר יסוד עבודה להאמין שהבורא ית"ש ברא הכל להטיב לזולתו כדאי' בס' שערי גן עדן על פסוק אודך ה' כי עשית ואקוה שמך כי טוב נגד חסידיך, זה שעשית ראי' על כי טוב כי כך הי' ראשית הבריאה והנה לכך כל מה דעביד רחמנא לטב עביד, ותלוי עוד בזה כי השי"ת מצטער בעת יענוש אדם כיון שאינו יכול להיטיב והיא מקור הטוב וחפץ להטיב לזולתו א"כ כשיגיע עונש לאדם הוא מצטער וזה עמו אנכי בצרה, והנה מרוב אהבת ה' לישראל, לאחר שאמר ע"י משה כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבנ"י וכו' דברים הקשים כגידין וקבלו עליהם, רצה להראות להם חיבתו מה שהוא רק מטיב ומצטער בפורענותם לכך נאמר ויוצא משה את העם לקראת האלקים דהי' לו לומר ויוצא משה את העם מן המחנה לקראת אלקים אלא לכך נאמר להורות מאמרם ז"ל שהי' הקב"ה בא לקראתם ועד המחנה וכמו שהביא רש"י ז"ל המכילתא מגיד שהשכינה יצא לקראתם כחתן היוצא לקראת כלה, וע"ז קאי ויתיצבו בתחתית ההר היינו הקב"ה התיצב עצמו עמם בתחתית ההר וע"ד זה אמר להם אם תקבלין את התורה וגו' ואם לאו שם וגו' היינו ע"ד זה עמו אנכי בצרה, וע"ז אמר מכאן מודעה רבה שא"כ יהי' להם נקל לעבור על התורה ומשני אעפי"כ הדר קבלו בשלימות, והנה במנין נאמר שאו אתה אם יזכו הי' מנין לנשיאות ראש לטובה ואם ח"ו לא הוי נשיאות ראש לרעה' כדאי' במדרש ג"כ שם שמצינו נשיאת ראש לרעה ולטובה בשר המשקים והאופים והי' המדרש מפרש צדקתם כהררי אל אף כשמשפטיך תהום רבה היינו בשעת המשפט ג"כ ניכר צדקתך כהנ"ל עמו אנכי בצרה ולכך נאמר במנין נשיאת ראש היינו ששני הנשיאות הם ביחד גם כשח"ו נשיאת הוא לרעה יש בו טובה ג"כ, והנה המאמין ביסוד הזה הוא יודע שהשית"ש אינו הולך עמנו בקרי היינו לפעמים לטובה ופעמים לרעה כי הכל הוא לטובה, וזהו כונת הכ' והתודו את עונם וגו' במעלם דהיינו שלא יהי' מבינים עוד דרכי' ויהי' עדיין במעלם אשר הלכו עני בקרי וא"כ ואף אני אלך עמם בקרי, או אז יכנע ועיי', ועוד אמרתי לפרש עפ"י שכ' בדרשה א' לפרש הגמרא עתידה תורה שתשתכח מישראל עפ"י והפלא ה' את וגו' הנני יוסף להפליא וגו' ואבדה וגו' וקשה קושית מהרש"א שם עיי' שבת, וג"כ דקדקתי הנני הוא לשון מדבר בעדו, ויוסיף הוא לשון נסתר, ואמרתי שזה שדי לבני אדם במה שמקיימין עיקר האמונה ולא משגיחין על שאר התורה, בזה הלוך ורפה ונאבד התורה בעו"ה שאומרים שזה צריך ויותר ר"צ והארכתי שם בזה הענין, וזה והפלא ה' את וגו' וג"כ הנני במה שהנני ויפסוק לך בזה, זה יוסיף להפליא ואבדה עיי"ש באריכות ובזה מתבארים הכתובים כאן והתודו את עוונם וגו' במעלם אשר מעלו בי בזה יתודו דהיינו על עיקר האמונה ואבל על שאר התורה לא יתודו, ע"כ והבאתי אותם וגו' ואז ירצו את עוונם מלשון אסור להרצות מעות היינו שירצו שהרבה חטאו בלא זה ואז וזכרתי בב"א והבן:
ובזה יש לפרש בטוב הפסוקים בפ' נצבים ומצאהו רעות רבות וצרות ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה, ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה וגו' וידוע קושית הפרשת דרכים ושאר מפורשים דאחרי שיכירו ויאמרו על כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה א"כ אין לך תשובה גדולה מזו וא"כ מדוע אמר ואנכי הסתר אסתיר וגו' וגם יל"ד מלת אין אלקי בקרבי, אך הוא הדבר אשר אא"ז זצ"ל מדבר שאלה המתפרצי' בעם שדי להם בעיקרי האמונה וכל התורה והמצות משליכים אחרי גיום כמו אלה החדשים מקרוב באו לא שערים אבותינו שמכחישים בתורה שבע"פ, וגם בתורה שבכתב שלחו ידם ואינו רוצים לקבל עליהם רק עשרת הדברות וכדומה עיקרי ושרשי אמונה ובאמת שאף בזה אינם מחזיקים והם פוקרים גמורים כאשר עינינו לנוכח יביטו בעו"ה וז"ש ואמר ביום ההוא על כי אלקי בקרבי היינו ששכחתי לגמרי בהקב"ה וכפרתי באמונה עבור זה מצאוני הרעות האלה אבל על כל הרעה אשר עשה לא שת אל לבו לכן ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה וע"ז לא עשה תשובה רק שאחרט ומכיר כי פנה אל אלקים אחרים. פא"ה]: