אור ברסלב
באר יצחק עהת פרשת אמור

באר יצחק עהת· רבי יצחק ביליצר

פרשת אמור

פרשת קדושים

במדרש רבה פ' זו בחודש השביעי באחד לחודש הה"ד לעול ה' דברך נצב בשמים תני בשם ר"א וגו' זה היום תחלת מעשיך וגו' ועל המדינות וגו' נמצאת אתה דורש ביום ר"ה בשעה א' וגו' וגו' ביב' יצא בדימוס אמר הקב"ה לאדם זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום הזה ויצאין לפני בדימוס אימתי בחודש השביעי ע"כ, וקשה מאי שייכות לפסוק לעולם ה' וגו' וגם קשה איך יצא הוא בדימוס והלא והלא נתקלקל, ומ"ט יצא בדימוס הא לא השיב אפילו כהוגן כמוש"כ רש"י שהי' כפה טובה ובפרט למד"ר אכלתי לא כאמר אלא ואוכל אכלתי ואוכל וזה המדרש גופא תמיהא, ואפ"ל דהרמב"ן כ' ענין עץ הדעת הי' מוליד לאכלו הרצון והחפץ קודם שהי' אכל מעץ הדעת הי' הכל לו בטבע על הטוב כמו המלאכים והגלגלים המוטובעים על הטוב, ולאח"כ הי' לו בחירה עיי"ש, וקשה על מה דדרשינן ואהי' שעשושים יום יום שהתורה נבראת אלפים שנה קודם בריאת העולם והתורה הי' כתובה לפניו ית"ש אש וגו' והתורה מיוסד על שכר ועונש וא"כ אם לא הי' אדם אכל מעץ הדעת א"כ לא הי' לו בחירה וא"כ אין שכר ועונש, וצ"ל דבאמת השי"ת לא אסר לאדם אכילת עץ הדעת רק לפי שעה ואבל כשהי' ממתין עד יום השבת הי' השי"ת מתיר לו אכילתו, והטעם בזה כי באמת רצה השי"ת שיהי' לאדם בחירה רק לא רצה לבראתו להיות לו בחירה מיד כי רצה השי"ת שיהי' מתחלה על הטוב ויבוא לאדם היצ"ט מתחלה וגם כי הי' נכנס למצוה תחלה ליום השבת, ועתה כי אכל הוא קידם השבת א"כ מכח זה היצה"ר בא תחלה לאדם ויצר לב האדם רע מנעוריו, (ועיין בראשית ג"כ מזה) ובזה מיושב דקשה הנחש בא לחוה משום שהנשים דעתן קלות וחזינן דאדרבה הי' לנחש יותר לדבר לחוה עד שאכלה ואדם אכל מיד כמו"ש ותתן גם לאישה וגו' אך זה להנ"ל כי השי"ת צוה לאדם כי ביום אכלך וגו' וידע כי לא אסר עליו רק לבו ביום, וכשנוצר לו חוה אמר לה רק האיסור ולא ידעה הוא שאינו אסור רק לפי שעה ע"כ הי' לו בנקל לעבור והבן וזה ביאור המדרש אכלתי ואוכל היינו הלא דבר הוא הא הייתי מוכן לאכול ממנו (והצטדק עצמו קצת בזה שאינו חטא כ"כ אחרי שבלא"ה הי' אכלו רק שאכל ממנו קודם מעט ועיי' פ' בראשית) לפי"ז אם הי' אדם ממתין עד שב"ק הי' היצ"ט בא לא קודם והי' נקל לו לכבוש היצה"ר ואבל עתה כי היצה"ר בא תחלה קשה לכובשו ואלמלא עזרו לא יכול לו, ואי' טוב תורה עם ד"א שיגיעת שניהם משכחת עון, וא"כ נראה לומר שאותן הקללות שקלל השי"ת לאדם אינם קללה בעצם רק אדרבה עצה טובה הוא שיהי' מלאכה כבידה ומרובה בזעת אפיך וגו' כדי שיוכל לכבוש היצה"ר, וזה הכוונה שיצא בדימוס היינו שניתן לו דימוס הוא כמו תקנה לכבוש היצה"ר כך יצאו בניך בדימוס שאתן להם תקנה לכבוש השטן הוא היצה"ר במה בשופר ומיושב ג"כ במדרש הלשין שעמדת לפני בדין היום הזה והול"ל לכתוב עפ"י דקדוק הלשון ביום הזה אך הוא הדבר אשר דברנו כי זה גופא עמדת לפני בדין עבור היום הזה וע"ז הי' הדין כי מהרת לאכל ממנו, והבן:

תוכן העניינים

באר יצחק עהת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה