באר יצחק עהת· רבי יצחק ביליצר
פרקי אבות
אל תהי' כעבדים המשמשים את הרב ע"מ לקבל פרס וכ' והרבה דיקדוקים נאמרו במשנה זו א' למה לא אמר בקיצר סתם אל תעבדו את הרב ע"מ לקבל פרס ב' למה כפל הלשון אלא הוי כעבדים וכו' ג' קושיות המפורשים הלא תנן האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחי' בני הוא צדיק גמור דנראה דמותר לעבוד בשביל פרס ד' למה נקט לשון כרס ה' מה שייכות והמשך יש לזה שאמר אח"כ ויהי מורא שמים עליכם ועוד שאר דיקדוקים ונ"ל בהקדם לפרש הגמ' אין אדם מת וחצי תאותו בידו מי שיש לו מנה רוצה מאתים והקושיא ידוע דאם רוצה רק מאתים אזי כבר יש לו במנה חצי תאותו בידו ונ"ל דאיתא בגמ' ובמדרש כדנח נפשיה דר' אבוה הוי מחוי ליה י"ג אפרסמיה נהרא דכיא אמר כל הני לאבוהו ואני אמרתי לריק יגעתי וכ' והדבר תמוה וכי היה סביר ר"א שאין כאן שכר שלריק יגע ח"ו ואם שהיה סבור מחמת ענותנותו שלא עשה עוד כלום וע"כ אין מגיע לו שכר גם זה קשה הא עכ"ז ידע אינש בנפשיה כי לא יגע לגמרי בחנם וקצת שכר יש לו עכ"פ ונ"ל דהנה אנו רואים דלאיש אשר יש לו ממון הרבה מתאוה עוד יותר כמאמר הגמ' הנ"ל ואפילו אם יהיה לו כבר די כל צרכו בכבוד גדול למלאות כל מה שיתאוה נפשו וידע בטוב כי אפילו אם יהי' לו יותר לא יהנה עוד מזה כלום כי גם בל"ז היה די לו ויהי' רק מונחים סגור בתיבה ואפילו אם יהיה לו אלפי אלפים ולא יצטרך כ"כ ולכל תכלה דהיינו עוה"ז ראיתי קץ ומה יוכל לעשות בזו המותרת והוא חולה רעה ר"ל ועושר שמור לבעלי' לרעתו כי לא יכול ליהנות מיגוע כפו כי רק מונחים בכיס עכ"ז מתאוה ביותר אבל רחבה מצותך מאוד דא"א לאדם לסגל מצית ומע"ט כ"כ שלא יוכל ליהנות מהם בעוה"ב שיאמר כבר די ויגע בחנם ויהי' מע"ט שלו רק מונחים סגור בתיבה כי לא יאבד אפילו אחת מהם ואפילו אם יהיה לו אלף פעמים ככה היה מתאוה עוד ביותר ולא יהיה לו אפילו החצי אשר היה יכול ליהנות עוד זה שאמר הכתוב עין לא ראתה אלקים יעשה למחכי לו דהיינו בעניני עוה"ז יכיל העין לשער אם יהיה לו למשל עשרים אלפים הכנסה לשנה בוודאי יהיה די לו למלאות חפצי ולא יצטרך עכ"פ יותר כי עכ"פ גבול יש משא"כ בעוה"ב עין לא ראתה לא יוכל העין לראות ולשער כך וכך מצות יהי' די לכל היותר מה שיכול ליהנות וזה כוונת המדרש דר"א בוודאי ידע כי יש שכר גדול בעוה"ב וגם לו מוכן שכר גדול רק היה סבור כי גבול יש ומה שהוא יגע הרבה יותר מדאי לסגל תורה ומצות עד אין שיעור עבור זה לא יגיע לו שום שכר אף שיתנו לו אבל לא יהנה מהמותרות ומה יעשה בהם כהנ"ל בעניני עוה"ז רק אעפי"כ הוא עשה כ"כ הרבה היות שלא עבד ע"מ לקבל פרס רק לש"ש אבל אחרי מותו נתנו לו שכר גדול מאוד והיה נהנה מכולם, וזה שאמר כד נח נפשיה נתנו לו י"ג אפרסוויה נהרי דכיא דהיינו שכר גדול ואומר כל הני לאבוה משכר גדול כזה אני נהנה ואני אמרתי לריק יגעתי דהיינו מה שיגעתי ביותר זה יהי' לריק כי לא אהנה מהס' אבל כעת ראה כי לא נאבד ממנו כלום ומזה נוכל לשפוט איך צריך האדם לקמץ בטירחות ומותרות העוה"ז כי יגיעתו לריק הוא וירבה בעת ההוא יותר במצוות ומע"ט אשר יגיעתו לא לריק יהיה ויהנה מיגע כפו וזה יגיע כפיך כי תאכל שתהנה מיגיע כפיך אז אשריך וטוב לך אבל נוח עיני בני אדם מראית זאת ומקצרים בעבודתו השי"ת ויאמרו מיד די ובעניני עוה"ז אין קץ וגבול וזה כוונה הגמ' בדרך מיסר ראה איך טח עינו בני אדם מלראות האמת הנה אין אדם מת וחצי תאותו בידו דהיינו לאחר מותו כשיקבל שכרו א"א לאדם אפילו הגדול ביותר שיהי' לו בידו אפילו החצי מה שיתאוה עוד ליהנות ולא יהיה לו וא"כ היה מן הצורך להשתוקק ולעשות כל האפשר למעט בעסקי עוה"ז אשר אין צורך לו והמה עכ"ז להיפך מי שיש לו מנה עוד רוצה מאתים ואין שטות גדול מזה, והנה לשון פרס היא מלשון פרוסה שאינו דבר שלם כמש"כ הברטנורא וזה כוונת המשנה התנא הזהיר אותם אל תהי' כאותם עבדים אשר משמשים את הרב רק לקבל פרס דהיינו בעניני עוה"ז שלא יקבל שכרם משלם כנ"ל שלא יוכלו ליהנות מכל רק תהי' כאותם עבדים המשמשים שלא לקבל פרס דהיינו שיתעסקו בתורה ומצות שתקבל שכר שלם כנ"ל ובזה הזהירם ג"כ שיבואו למדריגה כזו שיבינו זאת שכן הוא שלא יחסר לו כלום ואשר עבד ית"ש כי אפילו ר"א מרוב גדלו לא הבין ע"ד זאת רק באמת אחרי שידע האדם את זאת שיקבל שכר שלם קשה הדבר מאוד לעבוד לש"ש כי עובד בשביל פרס כמש"כ בהפלאה כי מדריגה גדולה הוא לאיש אשר מרגיש מתיקות המצות שיעבוד לש"ש כי עובד בשביל שכר שטועם עתיקות המצוה וזה הכוונה יוסיף דעת דהיינו שבא למדריגה גדולה כזו אזי יוסף מכאוב שקשה לו לעבור לש"ש משא"כ מי שאינו מבין עוד זאת שיש לו כ"כ שכר גדול יכול לעבוד לש"ש וממילא באמת שכרו משלם כי עבד לש"ש משא"כ אם אינו עובד לש"ש אזי מנכין לו עבור זה ג"כ ואולי זה כוונת המדרש רות ישלם ה' פעלך ותהי משכורתך שלימה מעם אלקי ישראל אשר באת לחסות תחת כנפי' ואיתא במדרש אמר ר' חסא אשר באת ותמוה ולהנ"ל הבטיחה בועז שישלם לה ה' פעלה וג"כ יהיה משכורתה שלימה באמת היות כי היא רק התחילה כעת לעבוד ה' ולא באת עוד למדריגה כזו שתבין שתקבל שכר על כל יגיעתה וע"כ בניקל לה לעבוד לש"ש ע"כ יהי' משכורתה שלימה וזה שאמר ר' חסא אשר באת דהיינו שרק כעת באת והתחלת ועכ"פ אפילו אם כבר בא למדריגה כזה צריך להיות רק לש"ש וזה שאמר התנא אחר כל ידיעות האלה ויהי מורא שמים עליכם שתעשה רק לש"ש ומתרץ הכל ב"ה והבן:
סמיכות התורה:
ולכל היד החזקה וכ' לעיני כל ישראל בראשית ברא אלקים ונ"ל דהנה רש"י מביא הגמ' ב"ב וימת שם משה מי כתבה אפשר משה מת וכתב וימת שם משה אלא יהושיע כתב שמנה פסוקים אילו ר"מ אומר אפשר ס"ת יהיה חסר אות אחת וכתוב ליקח את ס"ת הזה אלא הקב"ה אומר ומשה כותב בדמע והקושיא ידוע ומה תירוץ על קושיתו אפשר משה מת וכתבה ונ"ל דהנה פסקינן דצריך לכתוב ס"ת מתוך הכתב וגם צריך לומר מקודם בפיו מה שהוא כותב והנה אמרו ז"ל לעולם אל יפתח אדם פה לשטן כי החיים והמות ביד הלשון ולפי ז בוודאי זה לא קשה איך כתב וימת ולא מת כי מצינו הרבה פעמי' דנכתב על העתיד וגם מצינו שהיה התורה כתובה אש שחורה על גבי אש לבנה והיה נכתב ג"כ וימת שם משה ואיך היה נכתב הלא אז עוד לא היה משה בעולם וע"כ דנכתב על העתיד רק דהקושיא היא איך היה כותב זאת היות דצריך מקודם לומר בפיו והוא לא היה רוצה למות ואיך יפתח פיו לזה אבל באמת אמרינן שכינה מדברת מתוך גרונו של משה וא"כ אין נ"מ אם הקב"ה יאמר האותיות והי' כאילו אמרם משה וזה שאמר אלא הקב"ה אומר האותיות ומשה כותב ובזה סגי ואולי לפי טעם הפמ"ג דכתב שצריך לומר האותיות מקודם כדי להמשיך קדושה בהבל פיו על הספר א"כ הלא כל השערים ננעלו ושערי דמעות לא ננעלו והיה משה רבינו פועל זאת בדמעות עיני' (כמו שהובא בפתיחה בספר אך פרי תבואה מה שהמשיכה אמו ע"ה על בכה הרב הקדוש זצ"ל בדמעות עינה) וע"ז כתב רש"י והוא כותב בדמע והבן:
אבל לפי"ז קשה מה חטא משה ביני מריבה שלא דיבר אל הסלע והלא אם שכינה מדברת מתוך גרונו הוי כאילו הקב"ה בעצמו אמר ובאמת היה צריך שם להיות ע"י שליח כדאיתא במדרש יוקח נא מעט מים דהיינו שיוקח ע"י שליח והיה מוכרח להכות האבן על ידו וע"כ כתבה התורה וימת שם משה וע"כ כנ"ל ע"כ ולא ידע איש את קבורתו למה נענש ומת אבל הטעם ע"ז היא כי באמת מה שאמרו ז"ל שכינה מדברת לאו דוקא מתיך גרונו רק כל גופו היה דבוק בשכינה כמ"ש ובו תדבק רק זה היה רבותא שאפילו דיבורו היה כן וא"כ לא הואיל כלים בהכותו כי אז ג"כ לפי דעתו הקב"ה בעצנו עשה זאת וע"כ צ"ל דאף שהוא ג"כ ע"י הקב"ה אבל היות כי הוא ג"כ ע"י אדם בסיבתו מיקרי ע"י שליח ושפיר חטא שלא דיבר אל הסלע וזה שאמרה התורה ולא קם נביא בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים דהיינו שהיה ראוי לדבר עמו לפנים אם לא שנגזרה כי לא יראני האדם וחי וא"כ היה דבוק לגמרי בהקב"ה כביכול ושפיר חטא רק דא"כ קשה מה שהקשו דלמה הוציא הקב"ה את ישראל ממצרים ע"י משה הלא הקב"ה הבטיח ואנכי בעצמי אעלך גם עלה ותירצו היות כי לא היה גאולה שלימה ומעשה הקב"ה ניצחית הוא ולא היה באפשר אך רק בעת שיהיה אי"ה גאולה שלימה מהרה ולהנ"ל דאמרינן שכל מעשי' ודיבורו הכל היא השכינה בעצמו א"כ כל מופתי' אשר עשה היה ע"י הקב"ה, רק דאיתא במדרש הן אני ערל שפתים שנסתלקה ממנו השכינה בעמדו לפני פרעה בית מלא גילולי וגם אצל עבדיו ובכל מצרים שהוצרך להיות שם וזה שכתבה התורה ואי תקשה ולכל האותות אשר שלחו ה' לעשות על ידיו וכנ"ל ע"ז אמרה תורה לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו כנ"ל:
והנה אמרינן בגמ' אשר שברת יישר כחך ששברת והטעם ז"ל דהנה איתא במדרש פסל לך דהיינו משלך מושל למטרנותא עיי"ש ועיין בקול יעקב פ' כי השא במשל שהביא דהכוונה הוא היות כי לאחר שחטאו בעגל וחזרה זוהמה אין באפשרי שיהיה הלימוד ועשית המצות כולו לשמו והוי מעיקרא ע"מ לקבל פרס ואח"כ ג"כ קצת לשם הקב"ה ע"כ אמר שיהיו הלוחות שניות משלו תחלה ואח"כ הוא יתברך ג"כ יכתוב עלי' כבמשל שהביא וע"כ א"א שהקב"ה בעצמו יכתוב כולה ע"כ אמר יישר כח ששברת וא"כ להנ"ל קשה אם מעשה משה כמעשה הקב"ה הוא מה פעל שעשה משה בעצמו לוחות שניות רק באמת אמרינן שדא תיכלה בכילה עיין שם משמואל פ' כי תשא ואז חטא גם משה בע"ז והיתה השכינה מסתלקת ממנו ע"כ אז היה יכול לעשות בעצמו וזה הכוונה בעת ההוא דייקא אמר ה' אלי פסל לך וזה שאמר ואשברם לעיניכם דהיינו עיני השכל דהיינו משום שלא היו יכולים להשיג מעשה הקב"ה בעצמו ומוכרח היה לשברם:
רק צריך להבין קצת ענין שדי תיכלה בכולה ונראה דהיא מחמת עריבות ישראל זה בזה דכל ישראל גוף אחד הוא חצוב מתחת כסא כבודו וא"כ אם דהוא בעצמו אינו עושה עבירה בפועל עכ"ז הוי כינו מחשבה ובע"ז מצרף הקב"ה מחשבה למעשה וא"כ להנ"ל אין מן הצורך לכתוב אלקי' ברא בראשית כמו ששינו וכתבו חכז"ל לתלמי המלך שלא יפקור ויאמר כי ח"ו שתי רשיות יש כי אם היה ח"ו שתי רשיות אז ח"ו המה נחצבים משתים ואז אין ערבים זה לזה ולא היה המחשבה מזיק כלל וזה הכוונה להנ"ל ולכל היד החזקה וכפרש"י ששיבר הלוחות בידו לעיני כל ישראל דייקא כמו שאמרי יישר כחך ששברת שמוכרח היה להיות כן וקשה ומה פעל בזה וע"כ דשדי תיכלה בכולה מכח עריבות ע"כ שפיר כתב בראשית ברא אלקים ואין צריך לנו לשנות ודוק:
כתבתי דברי אלה קצת מפרי תולדות עשתונותי וספתחים לאהל אחד לזכר עולם יהיה צדיק קדוש מר חמי זקני הרב הגאון הצדיק בעל המחבר זצ"ל כן יעזרנו ה' ע"ד כבוד שמו הגדול להעמיד תולדות אחרים לראות זרע של קימא בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצות ה' באמת. נאדיאידע יום ג' לסדר אמור כ"ו למב"י שנת תרנ"ח לפ"ק. ה"ק צבי רייכמאן חונה פה הנ"ל:
סוף הספר