אור ברסלב
באר יצחק עהת מגילת אסתר

באר יצחק עהת· רבי יצחק ביליצר

מגילת אסתר

פרשת כי תשא

ויאמר המלך לחכמים יודעי העתים וגו' יש לדקדק למה לפני יודעי העתים, ובש"ס מגילה (י"ב ע"ב) ויאמר המלך לחכמים מאן חכמים רבנן, יודעי העתים שיודעים לעבר חדשים ושנים ואמר להם דיינוה לי, אמרו היכי נעבד נימא לי' קטלה למחר פסיק לי' חמרא ובעי לה מינן, נימא שבקה קמזלזלה במלכות, אמרו לו מיום שחרב ביהמ"ק ניטל עצה מאיתנו זיל לגבי עמון ומואב וכו' ויאמר ממוכן לא על המלך לבדו וכו', וקשה טובא וכי כשדיין דן דין מיתה יבקש המלך מוט הלא ביקש שיעשו משפט, ב' קשה על ממוכן שזילזל במלך שאמר לו להרגה כיון שעל כל השרים עותה, ומשמע שלא הי' חושש לכבודו רק לכבוד אחרים, וגם מה שסיים ומלכותה יתן המלך לרעותה הטובה ממנה מה הי' לו לומר זה אשר לא נשאל וכי ליועץ הוא בזה הול"ל בפשוט שיהרגה ומסתמא יקח לו אחרת. ונרלענ"ד דהנה אי' שם בגמרא אמר אחשורוש בלשצר חישב וטעה (במה ששימש עם כלי המקדש) אנא חשיבנא ולא אטעה, בא שטן ורקד ביניהם והרג את ושתי (ועיין מה שכ' כבר פי' הגמרא שאלו תלמידים) לפ"ז כיון שראה אחשורוש שנעשה קולקל בסעודה ונראה לו סימן רע עלה מיד על רעיוניו אילי טעיתי ג"כ בחשבון, לכך ויאמר המלך לחכמים יודעי העתים ומפרש בגמר' שיודעים לעבר השנה ולקבוע חדשים ואמר להם כי כן דבר המלך וגו' שתדעו כי דבר זה יש לי לדון והם יענו בזה ועליכם תלוי, והי' חושב בדעתו אם יהרג ושתי מסתמא טעו הם בחשבון. וחייבים מיתה והם מיד ג"כ התחכמו ואמרו אם נאמר לו להרוג ושתי' למחר בעי לה מינן, כשישכיל שלכך נהרגה להורות שיש טעות בחשבון. לכך לא אמרו לו דבר. ויאמר ממוכן וכ' בתי' כי היא דניאל, אמר לאחשורוש באמת חייבת הוא מיתה, אבל אל תאמר כי לכך נהרגה שיש טעות בחשבון, כי הא תינח אם היתה נהרגת מחמתך הי לך מקום לומר שחטאת וטעית בחשבון ובשבילך נהרגה אבל אל תחשוב כן, כי לא על המלך לבדו עותה כי על כל השרים וגו' וחייבת מיתה שלא מחמתך ואין בזה לך סימן רע כלל. אדרבא ומלכותה יתן המלך לרעותה הטובה ממנה וא"כ אדרבה נעשה לך בזה סימן טוב. ואין לך לדאוג כלל על החשבון. וכן הי' שנהרגת ולא נעשה עמהם דבר ולא תבעה כלל מהם ומיושב הכל בעזהי"ת:

ב':

במדרש אסתר צעקה לפני הקב"ה רבש"ע אלי אלי למה עזבתני אלי בים אלי בסיני למה עזבתני. יש לפרש דהנה מבואר בש"ס דמגילה דף י"ב ע"א דשני חטאים גרמו אז שנתחייבו שונאיהם של ישראל כלי' י"א מפני שנהנו מסעודה של אותו הרשע, וכבר אמרתי כונת הגמרא שלא על מה שאכלו הי' חייבים רק מפני שנהנו דייקא עפ"י שמבואר שם בש"ס שלכך עשה אחשורוש סעודה מפני שטעה בחשבון של נבואת ירמי' לקץ שבעים וכו' אפקוד אותם. ולפי טעותו כבר עברו השבעים ולא נגאלו לכך שמח ועשה סעודה שחשב ששוב לא יגאלו עוד לעולם וישארו תחת ידו, וישראל שבאותו הדור טעו ג"כ בחשבון והי' מתיאשים מהגאולה ונהנו מסעדתו דייקא שנהנו, חטא הב' הי' מפני שהשתחוו לצלם של נבוכדנצר הרשע, והנה בים מצינו ג"כ שצעקו ישראל המבלי אין קברים במצרים וכו' כי טוב לנו עבוד וכו' וא"כ ישראל שבאותו הדור ג"כ מאנו בגאולה ובתשועת ד', אעפי"כ השי"ת ברוב רחמיו וחסדיו שלח עזרם וקרע להם את הים, ובסיני מצינו שעשו ישראל את העגל ועבדו ע"ז ואעפי"כ השי"ת ברוב רחמיו מחל להם החטא ומסר להם לוחות השניות, וזה הי' טענת אסתר רבש"ע מאיזה חטא נתחייבו ישראל עליך לעוזרם בעת צרה, אם חטאם מחמת שנהנו מסעדתו של אותו רשע והיינו שהי' וותייאשי' וגאולה אלי בים הלא אז ג"כ חטאו בזה ולא בטחו בך. ואעפי"כ הושעת אותם, ואם חטאם הי' שהשתחוו לצלם של נ"כ אלי בסיני הלא אז ג"כ חטאו בזה ואעפי"כ היית בעזרתם ומחלת להם ונתת להם עוד הלוחות, א"כ עתה למה עזבתני. ודו"ק:

ג':

וישלח ספרים וגו' להיות כל איש שורר בביתו ומדבר כלשון עמו איתא בגמרא (מגילה דף י"ב ע"א) לולא אגרת הראשונות לא הי' נשאר משונאיהם של ישראל שריד פליט, עיי"ש פרש"י שהוחזק שוטה בעיניהם כי לולי כן הי' הורגם אותם מיד באגרת האמצעיי, והנה לפי הפשוט יהי' שטות גדול מאחשורוש ואיך המליכו מלך שוטה כזה, אמנם י"ל דחכמים הי' להרע ואעפי"כ טעו דכל כונת אחשורוש והמן הי' באגרת הראשונות להפיל אח"כ ישראל בהרג ואבדן באגרת השניות, ומאז הי' מחשבים מחשבות רעות על ישראל ר"ל והנה איתא בגמרא ראוים הי' ישראל לעשות להם נס בימי עזרא אלא שגרם החטא שלקחו נשים נכריות, והנה המן ואחשורוש הי' סוברי' למנוע מהם נשים נכריות, כי אם יהי' מחותנים עם אומות העולם לא ישמעו ולא יקבלו גזרתם להרגם ולאבדם, כי יהי' אוהבים זל"ז, לכך גזר אומר להיות כל איש שורר בביתו ומדבר כלשון עמו, ועי"ז ימנעו לתת להם נשים נכריות ולא יתחתנו בבני ישראל ויוכל להוציא מחשבתו אח"כ אל הפועל כאשר רצה באגרות השניות אכן בכ"ז הי' שוטה בזה, כי אדרבא אם הי' מתערבים ומתחתנים עמהם הי' מונע החטא להעשות להם נס, ועי"ז שלא ליקחו נשים נכריות באמת נעשה להם נס וזה כונת הגמרא ועיי' [פי' כי אלמלא אגרות הראשונות הי' מתערבים ומתחתנים עם אוה"ע והי' החטא גרם שלא לעשות והם נס אמנם צ"ע בסיום הגמרא שם שאמרו פשיטא וכו' עיי"ש והבן]:

ד':

מדרש גלוי וידוע לפני מי שאמר והי' העולם שעתיד המן לשקול שקליו לשקלים הדא דתנן באחד באדר משמיעים על השקלים, וקשה הלא לא שקל רק רצה לשקול ועוד מה לו להביא המשנה מ"ט לא הביא הקרא ממצות שקלים ריש פ' כי תשא, והנה במתני' הנ"ל ריש מסכת י"ל באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאי' ובט"ו קורין את המגילה בכרכין ומתקנין את הדרכים וכו' ויש לדקדק מ"ט לא תנא בי"ד קורין את המגילה בכפרים וניירות, ואפ"ל, בדרך מוסר רמז לנו תנא דמתני' דכתבו הספרים פורים כפורים וצריך לשוב בתשובה באלו הימים ויותר מקובל בזמן השמחה ועת רצון משאר ימי השנה וקריאת המגילה צריך להיות לא רק לשמות על גודל הנס שהצילנו ממות לחיים אך גם לשום על לב מפני מה הי' הגזירה בעבור שחטאו כדאי' בגמר' ומאחז"ל במדרש ויקח האדם מזה מוסר השכל לפשפש במעשיו ולשוב בתשובה אם מרגיש בעצמו כל דהו דבר עון על כל דבר פשע כי הזמן מסוגל אז ביותר (והנה שקל) ואי' בגמרא רבינו הקדוש צוה שלא להספידו בעיירות קטנות רק בכרכי' גדולים וכבר תמהו על זה הלא רבינו הקדוש הי' הענין ביותר כדאי' משמת רבי בטלה ענוה ואם הדברים כפשטן נראה כגאות להגדיל כבודו והיתכן, וכבר פרשתי ואמרתי הכונה דהנה ענין ההספד הוא משני דברים הא' על הנפטר יקרא דמת להגיד שבחו ולספר מעלותיו וכעת נאבד מאתנו ולהספידו, והב' לתועלת השומעים שיקחו מוסר ולהתעורר בתשובה והחי יתן אל לבו באשר הוא סוף כל אדם וייטיב דרכיו, ואי' בשיר השירים שכ' רש"י נלינה בכפרים שעוסקים בתורה מדוחק משא"כ יושבי כרכים שיש בהם גזל ועריות, ולפי"ז רבינו הקדוש אדרבא מחמת ענותנותו לא רצה שיספידו אותו להרבות בשבחיו ואת רוב גדלו רק שההספד יהי' עיקר הכונה בשביל תועלת החיים ולא בשביל כבודו ע"כ צוה שלא להספידו בעיירות וכפרים הקטנים כי שם יהי' נראה ההספד בשביל יקרא דשכבי דייקא רק להספידו בכרכים הגדולים ששם גזל ועריות שכיחי טובא ויושבי' מלאים עון ע"כ צריכין להתעורר בתשובה ושם יספידו אותו לעורר את העם שישובו מדרכם, וזהו כוונת המתני' באחד באדר שהעת מוכשר כנ"ל משמיעים על השקלים לשקול הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עברה כנגד הפסדה ועל הכלאים שלא יהי' תערובות זרים אנשים ונשים בחורים ובתולות, יחדי' ירבצו ילדיה, יתאספו עלי גיל כנהוג בעו"ה בעתים הללו לעשות אותם ימי משתה ושמחה בחבורות פועלי און. ומוסיפים חבילות חבילות עברות תחת אשר יש להם על לב להשים כי דברים רעים כאלה הי' גרמא בניזקין באלה הימים הגזירה להרוג ולאבד ר"ל לולי ה' שהי' לנו ע"י התשובה, ובט"ו בו קורין את המגילה בכרכים אשר שם הפרוצות מצוי' ביותר כאמור שישומו על לב ולעוררם על התשובה ממעשה שהי', וע"ז הדרך אמר עוד ומתקנין את הדרכים לילך בדרכי ה' אורחות חיים ואת הרחובות ואת המקואות להזהירם על דברים הרעים אשר שכיחים ברחובות ולתקן את המקואות שלא יהי' שום פסול ח"ו ותהיינה כשרות לטבול בתוכן כללו של דבר עושין כל צרכי הרבים מה שרואים שרבים נכשלו ועוברים את הדרך התורה והמצוה הזמן אז להשמיעם על ככה ולזכות את הרבים ואמר עוד תנא דמתני' ומציינין את הקברות עצה טובה קאמשמע לן רבי סמא טבא לעוררם בזה להזכירם סוף אדם למות והוא לקברות יובל ומה יהי' באחרותו אם לא יכין לעצמו בחיים חיותו ובדברי כאלה לרכך לבות ב"י כי הוא השלישי ואם לאו יזכיר לו יום המיתה, ומסיים התנא דמתני' ויוצאין אף על הכלאים היינו שכ"כ חמור הדבר של הכלאים תערובות דאיסורא בנים ובנות שיוצאין אף על זה לעשות כל מה שבכחו לבטל הדבר בכוחא דגברי אם אין הדברים עושין רושם לעשות מעשה אם אפשר כי הוא שורש פורה ראש ולענה, וזה כוונת המדרש שעתיד המן לשקול היינו לשקול על גזירתו יתברך הפיל פור הוא הגורל מחודש לחודש מיום ליום ולכך הקדים הרפואה למכה באחד באדר משמיעים וכו' כנ"ל לעשות תשובה והוא סמא דחיי ועיי':

ה':

במגילה גדולה הסרת טבעת ממ"ח נביאים שנתנבאו לישראל וקשה למה אמר הסרת טבעת הי' לו לומר נתינת הטבעת ועיי' גה במדרש ע"ז הפסוק ובאמת בפסוק גופא י"ל למה נאמר כלל וישר וגו' טבעתו מעל ידו וכו', ואפ"ל דהנה באמת בכל דור ודור יש עלינו בעו"ה גזירות שונות אך זה הטובה עשה לנו השם ב"ה מה שלמד אותנו יעקב אאע"ה ליתן לעשו דורון ולשחדו בממון והכסף יענה את הכל כמה פעמים לכמה רעות, והשי"ת באמרו וגם בהיותם בארץ אוביהם וגו' לכלותם מושיע אותנו תמיד שיהי' לנו לשחד בממון ובמתנות, לפי"ז באמת מ"ט לא רצה אחשורוש ליקח מהמן עשרת אלפים ככר כסף אלא שידע כי ישראל ג"כ נותנים כסף לבטל מהם הגזירות רעות והי' ירא אם יקח מהמן כסף יאמרו ישראל אנו נותנים לך שנים עשר אלף ככר כסף להיות שב ואל תעשה ובהיות אחשורוש רשע יותר מהמן הוכרח להסיר מעצמו הטבע להיות נבהל להון ואהבת הממון כדי שיוכל לבצע מעשהו. וזהו ויסר המלך את טבעתו מעל ידו היינו שהסיר את הטבעיית ממנו שלא יהי' אוהב ממון וזה הי' רע לישראל כאמור ע"כ שפיר אמרו גדולה הסרת טבעת והבן:

ו':

קשה לי במגילה, ותשלח בגדים להלביש וכו' וכי הי' סבורה אסתר שלכך צועק והלבוש שק שאין לו מלבוש שלם ותמי' הדבר, אך אעפ"י שלא ידעה עדיין מהגזרה זאת יודעת שהמן שונא לו על שאינו משתחוה לו ואי' ביו"ד קנ"ז מותר להלביש בגדי נכרים בשעת הגזירה שלא יכירו ליהודי ולכך שלחה לו מלבוש נכרים ולא יתגרו בו שוב המן ועיי':

ז':

אל תדון בנפשך וגו' ריוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר וי"ל דאי' מדרש הקב"ה הראה למשרע"ה אוצרות של קבלת שכר זו למצוה זו וזו לזו' ולבסוף הראה לו אוצר גדול ושאל זה למי והשיב לו הקב"ה מי שיש לו משלו אני נותן לו מאלו ומי שאין לו משלו אני נותן לו מזה מתנת חנם וכבר הקשו ע"ז ונ"ל דהנה בתשובה זדונות נעשה לו כזכיות וזה הוא מתנת חנם לחשוב העברות לזכיות וע"ז נאמר כן ובזה מובן מה שראינו תמיד כשהי' ישראל בצרה כשמושיע אותם הקב"ה לא די בזה אלא שרואין עוד נקמות בצר הצורר הוא משום זה כשעושים תשובה בעת צרה ומכירים שרק השי"ת יכול להושיע והוא כל יכול ועושים תשובה מאהבה ויראת הרוממת לכך נתמלאו זכיות ורואים נקמות בשונאיהם וזה ריוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר היינו מעברות שהי' אחרים לקב"ה ועיי':

תוכן העניינים

באר יצחק עהת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה