באר יצחק עהת· רבי יצחק ביליצר
ליום שני של ראש השנה
ליום ב' דרה"ש:
בהפטרה שמיע שמעתי אפרים מתנודד וגו' השיבני ואשיבה כי אתה ה' אלהי' כי אחרי שובי נחמתי ואחרי הודעי וגו' הבן יקיר לי אפרים וגו' כי עדי דברי בו זכור אזכרנו וגו' ויל"ד הרבה באלו הפסוקים הסדר אחר התשובה הנחמה והחרטה ואחר זה זכור אזכרנו ע"כ המו מעי וגו' וצ"ב ואפ"ל דהנה דרכי התעוררת התשובה שתים שהן ד' הא' יראה והב' אהבה ויראה על שני אופנים הא' אם בא על עצמו עונש והב' עונש זולתו, כמש"כ חו"ה השב אם בא על עצמו עונש והב' ברואה עונשים הבאים על אחרים ומתירא ולוקח מוסר להטיב דרכיו, וגם אהבה על ב' אופנים הא' מחמת קריאת המוכיח ורואה בספרים גדולת הבורא יתברך ויושר מצות ה' והב' בהבנת בחינת שכלו גדולתו יתברך ורוממותו ומבין טובות הבורא ית"ש ומתלהב נפשו בקרבו לאהבה את ה' הנכבד והנורא ב"ה, וז"ש הנביא דרשו ה' בהמצאו היינו שמצא אותך באיזה עונש להזכירך כי לא טובים דרכיך אשר אתה הולך בי, זה אופן א' של היראה שמגיע עונש על עצמו, ואמר קראוהו בהיותו קרוב שהעונש אינו על עצמו רק על זולתו הקרוב לו ורואה בעונש אחרים והוא האופן ב' של יראה יעזוב רשע דרכו באלה אופנים וישיב אל ה' וירחמהו אעפ"י שאינו תשובה מעולה ואח"כ אמר כי לא מחשבותי מחשבותיכם וכבר דקדקו שאמר ולא דרכיהם דרכי שהי' לו לומר ג"כ ולא דרכי דרכיהם כמו"ש מקודם ולא מחשבותי וגו' ומ"ט מהפך הסדר אמנם אמר האם אין מחשבותי מחשבותיכם הלא אתם ומחשבה שלכם הכל שלו הוא ואעפי"כ ולא דרכיכם דרכי שאינם מתנהגים בדרכי ה' ואיך אין אתם מבינים הטובות שאפילו המחשבות שלכם שלו הוא ועכ"ז אין אתם עושים דרכי כי גבהו שמים וגו' כן גבהו דרכי וגו' היינו גדולתו ואיך אין אתם מבינים גדולתו, וזה שמוע שמעתי אפרים מתנודד יסרתני ואוסר אמת כי נתיסרתי לאחר היסורין השיבני ואשובה כי אתה ה' וגו' היינו שתשיבני כך שאהי' מכיר כי אתה ה' א' כי אחרי שובי נחמתי ואחרי וגו' כי נשאתי חרפת נערי י"ל דהנה לא על זה בלבד צריך להשיב אם עבר על מצית ל"ת שצריך לשוב ג"כ כמעשה דרבינו סעדי' גאון ז"ל שגלגל את עצמו בשלג ומצאהו אחד ואמר לו רבי מה חטאת כל כך שאתה עושה לך סיגופים והשיב כי פעם אחת הלך בדרך ובא לעיר והלך ללון בפונדק והבעה"ב לא הי' מכיר אותי ונהג עמי כמו עם איש אחר ואדם פשוט ובבוקר הלכתו לביה"כ וגם בעה"ב הלך עמי והי' באותו העיר בני אדם שהיו מכירים אותי וגם קצת תלמודי והי' הולכים לקראתי ומכבדים אותי מאוד, והי' הבעה"ב שואל עלי מי הוא כי הי' רואה את הכבוד הגדול הנעשה לי, ואח"כ בא לפני ונפל על פניו ובוכה ואמרתי לו מה לך כי תכבה ומה אתה מבקש והשיב לי שאמחל לו על שהייתי אצלו בלילה ולא הי' מכבד אותי כראוי כי הי' שוגג ולא הי' מכירני ומאז נתתי אל לבי וכי אני בשר ודם בן אדם כמותו עכ"ז היא מתחרט על שגגתו ואיך לא אתגולל ואתנפל לפני השם ב"ה אדון כל על שגגתי מה שלא הייתי יודע בנעורי לעבדו כראוי וגם עתה עדיין יום ליום אני מכיר יותר גדולתו וזה אמרתי שהי' כוונת דהמע"ה חטאת נעורי ופשעי אל תזכור קשה דהול"ל חטאת ופשעי נעורי וגו' אולם אמר חטאת נעורי על שלא עבד ה' כראוי מחמת נעורי ולא הייתו מכיר אותו (ועיין בדרוש ה' לשבועות) וע"ז אמר הנביא כי אחרי שובי נחמתי וגו' בושתי וגם נכלמתי כי נשאתי חרפת נעורי וזה כונת הנביא שאמר בשם אומרו הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשיעי' כי מדי דברי בו היינו שדי לו דברי בו זכור ע"כ המו מעי לו ע"כ שהמו מעי לו שהומה בו גדולתי רחם ארחמנו ועיין: ב':
שיר המעלות רבות צררני מנעורי וגו' הדיקדוקים רבו ואח"כ שיר המעלות ממעקים קראתיך ה', ונראה דהנה היערות דבש פי' מה שמצינו לפעמים יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומצינו יצרו של אדם מתחדש וגו' ותי' שיש עברות אשר נפשו של אדם מתאוה להן ואבל באמת עבור התאוה היותר גדולה כשיש לו תמיד אינו חשוב בעיניו וקץ בה ועל עברות כאלו אמר יצרו מתחדש שעושה לו היצר תאוה מחדש בכל פעם, ובעברות אשר אין נפשו של אדם מתאוה שייך לשון יצרו מתגבר עליו לחטוא אותו אעפ"י שאינו מתאוה לה כלל היצר מתגבר עליו להחטיאו, וזה י"ל פי' הפסוק ושבתי אני ואראה את כל העשוקים ע"ש כי היצה"ר נקרא עושק פדני מעושק אדם פי' רש"י יצה"ר ונקדים עוד מה שאמר ירמי' שפתי קונו והגיוני וגו' עיי"ש איזה פסוקים שהנביא הי' מתאונן על צרות האומות ויש לפרש שם הגם ואני מנגינותם היינו מה שנראה טובות לנו שקר הוא רק הכל לטובתם וע"ז אמר רבת צררוני מכעורי ב' מיני יצה"ר יאמר נא ישראל איך אפשר להיות ישראל רבת צררוני וגו' על צרות האומות גם לא יכלו לי היינו הנקראים לא ע"ד זה העם לא הי' וכל הגוים כמר מדלי יכלו לי והיינו גם לא יכלו לי גבר ויוכל לי על גבי חרשו וגו' האריכו למעניתם היינו שמאריכין ונראה כמטיב לנו לפתוח לנו מקומות חדשי' למעניתם הכל הוא למעניתם ה' צדיק קצץ הינו שקצץ עדת צדיק למעלה עבות רשעים בשביל הרשעים יבושו ויסיגו אחור כל שונאי ציון היינו ציון ג"כ הוא מדת צדיק הכל עדת אל חי חלקנו יהי' הם כחציר גגות כמו שנתיבש השפע ואינו בא מעדת ציון כטל חרמון שיורד על הררי ציון ולא אמרו העוברים וגו' י"ל עפ"י שפי' האלשיך על פסוקים ואתה תשוב היינו למה לך לעשות עברות ולילך בגולה ואח"כ ייטיב לך השי"ת מחדש טוב לשאר בישן ועיי"ש ובזה י"ל ולא אמרו העוברים העיברי' על מצות ברכת ה' עליכם היינו שתשאר את הברכה ברכנו אתכם מה שכבר נתברך שיר המעלות ממעקים קראתיך וגו' מעמק אם עונות היינו אדוני מי יעמוד אפילו א"א לה להיות אתנו בגולה והיינו אם תשמר עונות אדוני היינו שם השכינה מי יעמוד אתנו בגלות כי עמך הסליחה וגו' קויתי ה' קותה נפשי יש לפרש זה גופא שהשכינה אתנו בגלות עי"ז אנו מצפים אל ה' והוא תקותי נפשי לאדוני משומרים לבוקר וגו' י"ל עפ"י מש"כ בזוהר הביאו היע"ד לכך לא נגלה זמן הקץ שאם היו יודעים דורות הראשונים כי יאריך כ"כ היו מאבדים את עצמן לדעת או לא הי' מוסרים נפשם על קדושת השם כמה פעמים נמצא לפי"ז תקות הישועה היא גופא מגביר התקוה ואבל אם לא הי' מצפים הי' מאבדי' את עצמן ולא הי' מצפים וזה הוא נפשי לאדוני משומרים לבוקר בשביל שומרים לבוקר יחל ישראל וגו' י"ל עפ"י מש"כ ג"כ האלשיך על פסוקים הנ"ל כי ישוב ה' לשוש עליך לטוב לך וגו' היינו שלא תאמר לא אפשר להיות נקי מחטא אם רב כי לא אחפוץ כ"א בשובו מדרכו וחי' עיי"ש וזה ג"כ כאן יחל ישראל וגו' והוא יפדה את ישראל מכל עונותיו היינו בעונות גופש יגדל מעונות עצמן שיהפכו לזכות מזה יברך והבן:
ד':
גמרא ריש ברכות אמר ר' חלבו אר"ה לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה שהרי אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה וגו' ר"י אף בתפלת ערבית שנא' וגו' רנב"י אמר אף תפלת שחרית שנאמר וגו' ועיי' במפורשים ונראה לפענ"ד דהאלשיך כ' בפרשת המלך שנזהר על ג' דברים כנגד ג' דברי' אבות הטומאה הגאוה והתאוה ועקומימות הלב הערמה עיי"ש בדבריו וי"ל דרפואה לגאוה להכיר גדולת הבורא ית"ש ולהתאוה לידע שצריך לבקש הכל מאת ה' ולערמימות לידע כי צריך על הכל ליתן הודי' לשמו והשלום וצריך לידע שצריך ליתן חשבון מזה וכמוש"כ האלשיך שם, ולפי"ז נגד זה ג' חלקי התפלה ג' ראשונות הם גדולת הבורא יתברך ואמצעית הם דברים הצריכים וג' אחרונות הודי' לשמו וברכות השלום וג' זמנים ביום ג"כ נגד זה שחרית נעשה אדם ברי' חדשה צריך להכיר גדולות הקב"ה בורא כל העולמים למנחה צריך האדם לבקש צרכי' ולערב צריך להודות על העבר ולהפקיד נשמתו למע"ה הקב"ה ולתת חשבון ובזה פליגי הני מ"ד הא' אמר עיקר התפלה בקשות הצריכים לכך אמר מנחה והביא ראי' שאלי' לא נענה אלא אז במנחה והב' אמר תפלת ערבית דעיקר הודי' והשבח לשמו יתברך והג' אמר אף שחרית שנא' בוקר אערוך וגו' ובזה אמרתי שג' זמנים בשנה ג' רגלים נגד זה ועיי' ור"ה ויהכ"פ כילל שלשתן ועיי' שהשי"ת יושב על כסא ודן ובזה י"ל דברי הטור בריש הלכות ר"ה שכ' ג' טעמים על תקיעות שופר בימי אלול הא' שלא לטעות עוד אחרי עכו"ם והקב"ה נתעלה באותו שופר עיי"ש והיינו להאמין בבורא כל העולמים להסיר הגאוה וטעם הב' כ' להזהיר ישראל שיעשו תשובה שנאמר אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו כי החרדה מסלקת הדמים שמכחו כח התאוה והגאוה הג' לערבב השטן היינו עקימומית הלב ובזה מבואר המדרש שהביא הטור שם באריכות שמותר שליש ער"ה הגדולים מתענין ומותר שליש וכו' עיי"ש וי"ל דגדולים אותן עבירות עפ"י הגאוה והבינונים מכח התאוה והשפלים מכח ערמימות וגזל ואונאה וזה הם הג' שלישים בראשון באים הגדולים ומכפר השליש הזה וכן לאחר כך הבינונים וכו' ומיושב קושית המפורשים עיי' בשל"ה והבן: ה':
דרשו ה' בהמצאו וגו' ואיתא בגמרא בעשרת הימים קראוהו בהיותו קרוב י"ל דקאי על ר"ה ויוהכ"פ שאז השי"ת קרוב אלינו כדאי' במדרש בשעה שמתכנסים המלאכים לשאול אימתי ר"ה ויוהכ"פ השיב הקב"ה אני ואתם נרד לב"ד שלמטה א"כ השי"ת אז קרוב לנו יעזוב רשע דרכו י"ל דקאי דהנה אי' ביערת דבש על הגמ' אמר ר"י יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ואלמלא וגו' ופעם אמר יצרו של אדם מתחדש עליו וכ' דשני מיני עברות יש א' עפ"י התאוה שמתאוה מכח האומר' והב' שאין למלאות תאותו כלבישת שעטנז וכיוצא שאין נפשו מתאוה והנה אותן שאין נפשי ש"א מתאוה צריך היצה"ר ע"ז התגברות כי מה טעם יחטא האדם, ואבל באותן שמתאוה א"צ התגברות רק לחדש עליו בכל יום התאוה שלא יהי' נמאס אצלו כי תענוגי היתר עכ"פ נמאס אצל אדם איזה פעם ואבל האסור היצה"ר מחדש לו בכל יום כמו שלא טעם טעם מעולם עכ"ד ז"ל והנה י"ל לעבור על עברות שאין אדם מתאוה הוא מסתמא עיקר שהיצה"ר מכניס בלבו איזה שמץ מינות שאין להאמין או פירושים שונים כמ"ש האפיקורסים שגלוח תער אין זה שאמרו חכמים וכדומה וא"כ עיקר החטא הוא המחשבה יותר מגוף המעשה ואבל מה שאדם מתאוה הוא פשוט למלאות תאותו ותיקן לאותן שאין מתאוה לקרות ק"ש ולקבל עליו עול מ"ש ועול תורה ואבל לאותן שמתאוה התיקן לעסוק במצות בתאוה וזריזות וזה כוונת הפסוק יעזוב רשע דרכו היינו אותן עברות שמתאוה ואיש און מחשבותיו היינו אותן שאין נפשו ש"א מתאוה שעיקר החטא הוא המחשבה רעה וישוב אל ה' וירחמהו היינו אותן שוותאוים ואל אלקינו היינו אין מתאוה לקבל אלקינו וגו' והבן:
ו':
אי' בר"ה בפ' יו"ט תניא ר"י משום ר"ע בראשון מהו אומר לה' הארץ ומלואה וגו' על שום שקנה והקנה עולמו וגו' ואיך הקנה דאי' בברכות ר' לוי רמי כתיב לה' הארץ ומלואה וכתיב והארץ נתן לבני אדם כאן קידם ברכה כאן לאחר ברכה, וכי הרשב"א שם לפרש איך גוזל אביו ואמו וחבר לאיש משחית ובזה תוכחה גדולה עיי"ש, וא"כ הא' להאמין שהשי"ת הבורא ומשגיח ולא צבא השמים וזהו מלכיות בר"ה שהוא יום תחלת מעשיך כמו שפי' בשל"ה וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד היינו שאין עוד רק ה', והב' כי השי"ת לא הי' מוכרח לבריאת עולמו רק ומרצונו להיטיב כמוש"כ בשערי גן עדן אודך לעולם כי עשית ואקוה שמך כי טוב היינו כיון שעשית רק להיטיב וא"כ אקוה כי נגד חסידיך וזה כי הוא על ימים יסדה וגו' היינו רק להשפיע טובו וחסדו ואח"כ מי יעלה בהר ה' וגו' נקי כפים היינו זכרונות לעשות מעשה אבות כמש"כ אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן וגו' כמו"ש באברהם אבינו ע"ה הוא במ"ר ח"י שרה פ' נ"ט שהי' נקי כפים במה שעשה במלך סדום שאמר אם מחוט ועד וגו' ובר לבב שלא הי' מכניס לעצמו שים ספק ועמד נגד המכחישי' גבור כארז, ופי' הכי' מה שכ' רש"י בהחזרתו פרע בהקפתו כשחזר ממצרים וקשה מי הוא שוטה שנתן לו בהקפה אדם גר בארץ הולך ונוסע ממדינה למדינה אלא ששאלו לו על אומרו שהוא עובד הבורא הזן ומכלכל הי' אומרים לו וא"כ למה אתה מוכרח לילך מפני הרעב והוא השיב שודאי לטובתי הוא ובהחזרתו פרע הקפותיו שהי' מראה להם מה הי' רצון ה' לטובתו להביאו למצרים והנה מי שקופץ ידו ואינו נותן צדקה כפי יכולתו הוא ג"כ גזל בידו וכן בתשובות ר' יונה שזהו גזל ועוד דבר גדול לקבל עליו עול מלכות שמים במסירת הנפש, וכן פי' הכ"י ויאמר יצחק וגו' אבי היינו עדיין אתה אבי ויאמר הנני בני ועדיין חיבתי עליך ויאמר הנה האש והעצים כיון שאתה עדיין אבי איך אתה רוצה לשחטו ויאמר אלקים אעפ"י שאני אביך וחיבתי עליך אעפי"כ ה' אהוב לי יותר והיא אמר לי עיי"ש כך צריך ללמוד מדרכיו וזה אשר לא נשא לשוא נפשו כ' הייני שאינו נותן נפשו בחנם ונותן כופר נפשו ועוד אשר לא נשא לשוא נפשי שכשאומר שמע ישראל וכו' מקבל עליו עול מלכות שמים שלימה ונאמר אח"כ ישא ברכה זה ישא ברכה מה ברכה זה דור דורשיו מבקשי וגו' ובפשטות אין לו הבנה רק ג"כ דרשו כתיב ודרשיו קרי דהנה כ' דרשו ה' בהמצאו ופריך הגמ' והא כתיב כה' אלקינו בכל קראנו אליו ומשני הא ביחיד והא בציבר עשרה ימי תשובה ליחיד וזה ומה יש לו לאדם לבקש צרכיו מרובים חיים פרנסה בנים מי יש לו צער גדול בנים ומס ועול גלות והנה כל הצרות ראה יעקב אבינו ע"ה והי' לו צער כאותו שאין לו בנים מחמת רחל והי' בסכנות נפשות בעשו ולבן וצער גידול בכיס והי' לו צער עניות כי במקלי עברתי את הירדן, ובכל הצרות הי' לבו שלם עם אלקים, ובאמת מה עלתה לו אפילו בעוה"ז בזקנותו הליאי לכל בר ישראל ישלם לו הזקנה ויספר הכל בשמחה בזקנותו מה שעבר עליו כיעקב אע"ה וזה ישא ברכה וגו' זה דור דורשו אפילו ביחידות או דורשיו אפילו בכל השנה יעקב סלה מבקשי לפניך מה שבקש יעקב, ואח"כ שאו שערים ראשיכם יש לנו לבקש על אריכת הגלות וב' בתי מקדשים שנחרבו וכמו שפי' האלשיך בזה מבקשי פניך יעקב אותו ביהמ"ק שיעמוד בזכות יעקב סלה כי הב' בתי מקדשים נחרבו ויבוא מלך הכבוד בב"א והבן: