אור ברסלב
באר יצחק עהת דרוש לראש השנה תרי"ט

באר יצחק עהת· רבי יצחק ביליצר

דרוש לראש השנה תרי"ט

דרושים לראש השנה

שנת תרי"ט ושנת תרי"ח הי' שנה רעה אין חציר ואין קציר בסביבותינו והי' ר"ה ביום ה' וי"ו:

י"ב:

השיר של היום הרנינו לאלקים וגו' עד איזה פסוקים וי"ל ויפורש בפי' והנה הצריך ליום הזה דאי' בדינים שלא יחשוד את הדיין בעמדו לפניו למשפט כמו שמצינו ג"כ בבנות צלפחד שמשה רבינו ע"ה סילק עצמו מה"ד שחשדו אותו וע"כ חס לנו לחשוד את הדיין האמת על שהשנה הי' רעה בכמה דברים ונצדיק הדין עלינו כמו"ש הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט וגו' ויש לדקדק שמסיים צדיק וישר אם צדיק אינו ישר כי ישר הוא לפנים משוה"ד ורש"י פי' וישר מפי הבריות וכן דוד המע"ה אמר צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו ג"כ קשה חסיד הוא לפנים משוה"ד וכבר עמדו חז"ל ע"ז והנה איוב כתיסר והי' מתרעם ואמר לו אלי' (קאפיטעל ל"ד) מי גבר כאיוב ישתה לעג כמים וארח לחברה עם פועלי עון וללכת עם אנשי רשע כי אמר לא יסכין גבר ברצותו עם אלקים לכן אנשי לבב שמעו לי חללה לאל מרשע שדי מעול כי פועל וגו' אף אמנם אל לא ירשיע שדי לא יעות משפט מי פקד עליו ארצה ומי שם תבל כלה פירש הפשוט להצדיק על עצמו הדין אף אמנם אל לא ירשיע וגו' מי פקד עליו ארצה היינו שלא הי' מוכרח לברוא עולמו ובראו רק להיטיב כמ"ש אודך לעולם כי עשית ואקוה שמך כי זה שעשית מראה בעצמו כי תעשה לי רק הטוב כי לכך עשית אולם יש לפרש עוד עפ"י מה שפי' המפורשים יגמלני ה' כצדקי וגו' כי ביד האדם הבחירה אולם רק המחשבה לעשות וההסכמה ואבל גמר המעשה אינו ביד האדם ואעפי"כ השי"ת משלם על המחשבה והסכמה אפילו אם אינו גומר מחמת שהשם לא עזרו על גמר המצוה שחשב לעשות ואם השי"ת עוזרו לגמור משלם לו על המעשה ג"כ כמו שפי' ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כאלו הוא מעשהו וז"ש ג"כ יגמלני ה' כצדקי כאלו הי' צדקי כבור ידי וגו' כאלו הי' כבור ידי כי שמרתי היינו מה ששמרתי הוא דרכי ה', אולם יש להקשות ע"ז איך הקב"ה מעניש על העברה הא על מחשבה רעה אין הקב"ה מעניש דכתיב און אם ראיתי בלבי לא ישמע אדני והמעשה הלא אינו ביד האדם אולם כבר אמרו הבא לטהר מסייעין לו ולטמא פותחין לו אך להבין איך הוא באמת שמעשה עברה הוא ביד האדם יש להסביר דהנה הקשו אנו חושבין לבריאת עולם כך וכך שנים מ"ט לא ברא הקב"ה העולם קודם זה ואעפ"י שאסור לשאול מה לפנים ומה לאחור אבל עכ"פ זה רשאי להבין ועיין בס' שערי גן עדן מתחלתו ובעץ החיים והתי' מה שכתבו שהקב"ה ב"ש לא הי' פנוי אלא מעולם השפיע שפעו עולמות אין מספר והי' משפיע תמיד עד שברא זה העולם הגשמיות שנברא הזמן וכיון אלו היסודות הגשמי' אמר לעולם די' וברא זה האדם ונתן בו נשמה ממעלה ושיהי' לו הבחירה ואם הי' עוד אלו היסודות נתגשם יותר והחמר הי' מתעכר יותר זה מעשה עברות שמעשה עברות מעכירין יותר אלה הגשמי' וכשנותן בו נשמה אם ח"ו בוחר ברע מעכר החמר וגם הנשמה יורד מטה מטה ואם בוחר בטוב אזי מעלה את החמר למדרגה עד גבו' גבו' ולפי"ז מובן הדבר כי מעשה העברות הוא טבע החמר ואבל מעשה המצות הוא שלא בטבע החומר וצריך סיוע לזה משמים וז"ש כי שמרתי היינו מה ששמרתי הוא דרכי ה' ולא רשעתי מאלקי היינו מה שהרשעתי הוא מעצמי וזה ג"כ כוונת לכן אנשי וגו' חלילה לאל מרשע כי ידוע אדם נקרא ע"ש מאדמה ואבל איש הוא מדרגה גדולה וז"ש כי פועל אדם היינו פעולות העברות פועל שלו הוא וישלם לו וכאורח איש כף הדמיון כאלו הוא אורח איש ימציאנו אף אמנם אל לא ירשיע היינו מה שבני אדם מרשיעין הוא לא ממנו יתברך ושדי לא יעות משפט מי פקד עליו וגו' ידעתי מי שפקד עליו ארצה חלק הארציות שבו ומי שם תבל כלה היינו בלבול יסודות שבו, ולפי"ז שפיר אמרו משה ודוד צדיק במה שמענש על העברות וישר וחסד על השכר על מעשה המצית והנה חגי הנביא אמר זרעתם הרבה והבא מעט אכול ואין לשבעה וגו' דהנה לא זה בלבד צריך להעלות על לשונינו במה שהשנה שעבר עלינו שנתמעט הפרנסה וכהנה ואבל צריך להעלות עיקר הדבר עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לא נושענו זה גורם הכל לכך אין קציר וקיץ כמו"ש כה אמר ה' צבאות שימו לבבכם על דרכיכם עלו ההר והבאתם עץ ובנו בית וארצה בו וגו' פנה אל הרבה והנה מעט יען מה נאום ה' צבאות יען ביתי אשר הוא חרב ואתם רצים איש לביתו רצים וגו' יש לפרש לשון רצה ולשון מרצה מעות אתם מזכירים את צרכי ביתכם וכל דור ודור שלא נבנה ביהמ"ק וגו' נחרב בימיו אדרבה יש להודות לה' ולהצדיק הדין עלינו ובזה אנו מקוים להיטיב לנו מכאן ולהבא כדכתיב תהלים ע"ו בקים למשפט אלקים להושיע כל וגו' היינו שיהי' המשפט להושיע, כי חמת אדם תודך כשאדם היא מידה על החמת שארית חמות תחגור יחגור השי"ת שארית החמה ולא ייסר עד, אולם בפני' אמר התקוששו וקושו הגוי לא נכסף בטרם לדת חק כמוץ עבר יום וגו' והנה יש לפרש בדרך רמז התקוששו פי' רש"י לשון קש שמלקטים הקש והנה בעו"ה הי' השנה כן שרק איזה שבילות נלקטו אחת לאחת בידים ולא הונף חרמש על השדה כי לא צווח ואם כן וקישו זמן הוא להקיש עצמו לדעת קינו (כמו שפרש"י שם השוו מעשיכם לדעת קונכם) בטרם לדת וגו' יש לדקדק שם הכפל בטרם לא יבוא עליכם חרון אף ה' בטרם לא יבוא עליכם יום אף ה' ועיי' עצ"ד שם, אולם רמז התקיעות תקיעה אדם ישר שברים דיני' קשיא תרועה דיני רפי' וצריך לשוב שיהי' שוב תקיעה פשוטה ח"ש בטרם וגו' חרון אף זהו דיני קשי' בטרם וגו' יום אף זהו דיני רפי' ואח"כ אמר בקשו את ה' כל ענוי וגו' בקשו צדק בקשו ענוה אולי תסתרו ביום אף אף ה', היינו להשיב כונה וכינה שלא יהי' דיני קשי' ולא דיני רפי' רק טוב ואולי תסתרו אפילו מיום אף ה' שזהו דיני רפי') והנה יוסף הצדיק אמר פה לא עשיתי מאומה ואבל הוא נענש כמו"ש רש"י ויהי' יוסף יפה וגו' אביך בוכה וגו' וגם אנחנו בכל צרתם לו צר והקב"ה בוכה עלינו ועלינו להטיב לא כמו שאנחנו עושים כי לפעמים אנו שוכחים כל הצרות עד שנעשה תשובה כמו"ש עינוי בכבל רגלו וגו' עד עת בוא דבר זהו דברו של יוסף שעשה תשובה, וזהו פי' הפסוקים הרנינו על מה שעבר וגו' תקעו בחודש שופר בכסא שאנו מכסים ליום היינו היום הזה חגינו לשון חגא כי חק וגו' היינו שאנו הגורמים משפט עדות ביהוסף וגו' בצאתו מתי יצא שפת לא ידעתי כששמעתי ממנו לא ידעתי ואח"כ הסירותי מסבל שכמו וגו' והבן וכן נמי אנחנו בצרה וגו' אבחנך על מי מרובה היינו או"ה שמע עמי וגו' ואח"כ הרחב פיך וגו' שיהי' שנה טובה ועיי':

י"ג:

יהודה בר נחמן פתח עלה אלקים בתרועה ה' בקול שופר בשעה שהקב"ה יושב ועולה על כסא דין בדין הוא עולה מה טעם עלה אלקים בתרועה ובשעה שישראל נוטלין את שופריהן ותוקעין לפני הקב"ה הוא עומד מכסא דין ויושב בכסא רחמים דכתיב ה' בקול שופר ומתמלא עליהם רחמים וגו' יש לדקדק מתחלה יושב ואח"כ עולה והול"ל תחלה עולה ואח"כ יושב ועוד קשה הלא בתרועה ג"כ היינו שתוקעין וא"כ עדיין בדין עולה כמו שאמר מ"ט עלה אלקים ואח"כ ובשעה שנוטלין וגו' עולה על כסא הרחמים וי"ל ונקדים גמרא ירושלמי אר"י כשמכנסין מלאכי השרת לומר להקב"ה אימתי ר"ה ואימתי יהכ"פ הקב"ה אומר להם מה אתם שואלים אני ואתם נרד לב"ד שלמטה שנא' כי מי גוי גדול אשר לו אומה קרובה אליו לא כתיב אלא אלקים קרובים אליו וי"ל דמשמע שכמה פעמים מתכנסים ומה זה הוא מה אתם שואלים, וי"ל עפ"י דאי' בארבעה פרקים העולם נידון בפסח על התבואה וגו' בר"ה כל באי עולם וגו' ואי' שם בגמרא אדם נידון בכל יום ובכל רגע יעיי"ש דקאמר ההוא לעיוני בעלמא הוא ואפ"ל דהנה כשאדם חוטא מלבד המעשה הרע שיש לו עליו עונש המפורש הוא נעשה רחוק מהקב"ה, ולהיפך במצוה מלבד השכר הוא נעשה קרוב וא"כ ההוא עיוני אשר בכל רגע היינו שמשגיח השי"ת עליו לפי מעשיו אם לרחק או לקרב ואבל אין זה כלל משפט לקביעת שכר על מצותיו או עונש על בטולם ועל העברות רק בר"ה בעת המשפט ואז בר"ה וביוהכ"פ אז ברוב רחמיו מתקרב לנו אפילו שאין אנחנו מקרבים עצמינו ולפי"ז בכל יום כשרואין המלאכי שרת שהקב"ה דן כל יום לכך מתכנסי' ושואלים אימתי ר"ה אימתי יוהכ"פ מה יהי' אז חדש עת משפט אם נידון בכל יום ורגע והקב"ה משיב להם מה אתם שואלים והלא אין זה דין, מה שאני עושה אז הוא אני ואתם נרד שאקרב להם לא כמו עתה שאני רואה אם הם מתקרבין אלי ובזה המדרש הנ"ל בזה שהקב"ה בר"ה כמו בכל יום להשגיח ועולה על כסא הדין בדין הוא עולה מ"ט ולא קאמר דכתיב דמה שעולה עתה על כסא הדין כדי שיעלה ואח"כ להפוך מה"ד למה"ר לא כרוצה לעשות שהרי כשישראל ניטלין הוא עולה על הרחמים והפך מדה"ד למהר"ח א"כ צריך לעלות בדין אולם מחמת מה הקב"ה מהפך ע"י תקיעת שופר מדה"ד למהר"ח כשתוקעים כראוי ולכוון מה שצריך ועיי':

תוכן העניינים

באר יצחק עהת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה