באר יצחק עהת· רבי יצחק ביליצר
דרושים לראש השנה
דרושים ליום א' דר"ה הי' אז בשנה בעולם בכמה מקומות חלאים רעים ואתנו לא נגע בע"ה. א':
אתם נצבים היום כלכם לפני ד' א' ראשיכם שבטיכם וגו' והקשו המפורשים הכללים ופרטים וגם הקשה האלשיך מה שכתוב לפני ד' א' בין כלכם להפרטים, ועוד שאמר איש ישראל ולא אנשי ישראל, ונראה דהנה בחובת הללבבות כ' שאנחנו מובחרים מכל האומות אשר על פני האדמה ונצטוינו על התורה יותר משאר אומות, זה טובה לכללית האומה הישראלית ובישראל ג"כ יש מי שמטיב ד' לו בטובה יותר מזולתו, וצריך יותר לעבוד את השם ולהודות לו על הטוב, כגון כהנים ללוים מלכים עיי' בשער עבודת אלקים, ולפי"ז עשה כנסם לעברם בברית כמו"ש לעברך בברית ה' א' והקדים להם שלא כ"א מחויב לעבוד את השב"ה בשוה, כי גם בישראלים פשוטים ג"כ יש חילק ביניהם בטובות ה' עליהם ולכך אמר אתם נצבים היום כלכם לפני ד' א', קודם אתם מובחרים בכלל כל הישראלים, שנבחרתם לפני ד"א יותר מכל האומות ואח"כ ראשיכם שבטיכם זקניכם וגו' יש בניכם מדרגות שחנן אותם השם ב"ה בטובה וכ"א צריך לעבוד את השי"ת ביתר שאת עבור הטובה והמעלה, ואח"כ כל איש ישראל, כ"א מישראל מחולק לפי טובתו והבן ועוד מצינו כשניצל מצרה ג"כ יש לעבוד יותר ומצינו ביעקב בבוא מבית לבן ויאמר אליו אלקים עלה בית אל וגו' ויעקב אמר לבניו ואעשה מזבח לאל העונה אותי ביום צרתי כ' יש חילק בין כשהי' בצרה וניצול כמו יעקב לגבי עשו ובין כשהשם מצילו שלא יבוא לידי צרה כמו שאמר ה' ללבן השמר לך מדבר עם יעקב וגו', וע"ז אמר יעקב העונה אותי ביום צרתי ועוד ויהי' עמדי בדרך אשר הלכתי ואתם רבותי ת"ל אנחנו כלנו חיים ובשאר ישובים וקהלות הי' ב"מ מיתות והחלואות ואותן מלחמות שהי' בעולם ואנחנו כצלמו וטעם תקיעת שופר לקבל מלכיות וזכרון לטובה, במה בשופר של מ"ת כי לקולות וברקים אין אנו יכולים לעשות זכרון ואבל לשופר אנו עושים זכרון מעתה כמה יש לנו לקבל לעשות אולם יעקב בא שלם גם בתורתו ואנחנו צריכין לראות אם אנו עושים נגד ה' כאשר עושה עמנו טובות: והמפורשים הקשו מ"ט השי"ת עושה הכנות כ"כ לישב למשפט ולשמוע סגורים וקטרוגים הלא כלם נסקרים בסקירה אחת ותי' הבינה לעתים בריש הספר בפשטות לטובתינו ואבל לא כתב היאך, ויש להסביר דהנה טבע בני אדם כשמזמינים אותו לדין מקודם עדיין מקשה לבו והיצר עושה לו אמתלאות וטענות שונות ונכזבות, אבל כשעומד בדין אז צריך לעשות איזה תחבולה שיהי' ישר אם יכול להתנצל את עצמו טוב ואבל אם לא מחייב, ולכך השי"ת עושה ג"כ וקובע עצמו לדין ואבל יותר אלקי מאכוש אפילו כשמודה שמחויב אז פוטר אותו כשמודה ועוזב וירוחם ואלו דברי הנביא עמי זכר נא מה יען וגו' הגיד לך אדם מה טוב וגו' ויש לדקדק הכפל הגיד לך וגו' ומה ד' דורש ממך, וגם שאמר כ"א עשות משפט וכו' וכי אינו מבקש ה' כ"א ג' דברים שאמר והלא מבקש לעשות ככל התירה הזאת. ולהנ"ל יתכן וכך אמר הגיד לך אדם כבר הגיד לך כל התורה כילה ואולם מה ה' דורש ממך, הלא לא עשית כל התורה ואין ברירה, כי אם עשות משפט היינו עשה בעצמך המשפט, ואהבת חסד היינו תן הודאה שעשה עמך חסד והצנע לכת כמו שפירש"י ז"ל לא כמדת בו"ד כשחוטא דם לאדם אומר יבוא פלוני ופלוני ומבקש מחילה לפניהם, ואבל הקב"ה אומר והצנע לכת מעתה רבותי כלנו רוצים הטוב כאשר עשה ה' לנו עד עתה שיוסף להטות אלינו חסד, תנו תודה עתה העת, הדיין צוח עשות משפט והכיר בעצמך:
ועוד יש לתרץ על קושיא הנ"ל, דכתיב והייתם נקיים מ"ה ומישראל והנה העברות והמצות כתב הרמב"ם ז"ל שאין יכול לשקול כ"א השי"ת בעצמו יש זכות שמכריע כמה עברות וכן להיפך, וא"כ אם השי"ת הי' דן בעצמו הי' מקום לחשוד ח"ו בידינו כשרואים שמגיע לצדיק בעינינו כמעשה הרשעים וכן להיפך, לכך מסדר הדברים
לפני ב"ד שלמעלה ועיי', ואעפ"י שעדיין לנו לא מתגלה, יש לומר שזה א"א שא"כ נדע איזה מצוה גדולה ואיזה מצוה שכרה מעט, וזה א"א כדי שנקיים הכל בשוה כונו שכ' המפורשים הטעם על שלא כ' בפורש שכר מצוה בתורה ועוד אפשר לומר טעם דהנה בינונים תלוים ועומדים עד יוהכ"פ והקשה הירושלמי וכי אין הקב"ה רואה את הנולד ותי' שאין דן רק באשר הוא שם ולפי"ז אם הי' השי"ת דן לפי יכולתו וידיעתו ואצלו יתברך שמו אין חילק זמנים בין עבר לעתיד והי' צריך לדין כפי ידיעתו ואבל כשקובע דין בב"ד שלמעלה הוא דן כפי הנבראים שיש חילק בין הזמנים ודן באשר הוא שם ועיי', וקושיא זו וגו' תירצי' הנ"ל יש לומר ולכון במומר ע"ה למנצח אל תשחת וגו' כי אקח מועד אני משרים אשפוט וגו' עיין היטב ולסיים בטוב תרוממנה קרנות צדיק והבן:
ומה יקר לי לפרש בדברי א"ז ז"ל הפיוט ביום א' דר"ה לאל עורך דין לבוחן לבבות ביום דין וגו' וקושית המפורשים הנ"ל ותי' ג' הנ"ל כתובי' ועומדי' וזה שאמר לאל עורך דין ופי' המפרש מלשון עורכי הדיינין ומלשון ערכתי משפט ופי' רבש"ע תהי' כעורכי הדיינין שתסדר טענתם לסייעם בדין ע"כ וקשה למה צריך השי"ת הכנות לישב כסאות ולערוך משפט לפני הדיינין ב"ד שלמעלה הלא הוא בוחן לבבות ביום דין וכולם נסקרים בסקירה אחת ע"ז משיב שהוא לטובתינו כי הוא גולה עמוקות בדין וכתירץ הג' הנ"ל שאצלו יתברך אין חילק בין עבר לעתיד והכל נגלה לפניו והי' צריך לדין כפי ידעתו ע"כ לדובר משרים ביום דין כפי' המטה לוי עושה לישראל לפנים משורת הדין להוגה דעות בדין לערוך הדין לפני ב"ד שלמעלה שיגידו דעתם כפי ידיעתם לדון באשר הוא שם כתי' הירושלמי הנ"ל ובזה הוא לותיק ועושה חסד ביום דין והבן פא"ה]:
ב':
משרע"ה כשבירך את ישראל פתח ואמר ה' מסיני בא וכ' רש"י פתח תחלה בשבחו של מקום ואח"כ פתח בצרכיהם של ישראל ובשבח שפתח בו יש בו הזכרת זכות לישראל וכו' וממנו למד המשורר באותו זמר שאמר בענין ר"ה שאנו נוהגים לאומרו קודם תקיעת שיפר כל העמים תקעו כף ופרש"י ז"ל העמים על אוה"ע שיתערבו יחד להריע לאלקים בקול רנה ויל"ד דלא הו"ל העמי ב"ה הידוע רק עמים וגם איך שייך אח"כ ידבר עמים תחת רגלינו וגו' וכי בשביל כך יש להם להריע ל"ה ע"כ אפשר לומר דכוונתו ג"כ על השבטים שנקראו עמים כמו שפרש"י ז"ל על אף חובב עמים חבה יתירה חבב את השבטים כל או"א קרוי עם שהרי בנימין לבדו וכו' עיי"ש תקעו כף שהם תקעו עצמם ביד הקב"ה כמו"ש משרע"ה כל קדושיו בידיך ויהי' הפי' כל קדושיו בידיך שנתנו את עצמם בידיך ע"ד שאמר אח"כ והם תוכו לרגליך שתכו עצמן לתוך תחתית ההר לרגליך בסיני הריעו לאלקים בקול רצה היינו שאמרו נעשה ונשמע בשמחה כי ה' עליון נורא מלך גדול על כל הארץ ואעפי"כ לא רצו שום אחד מהאומות לקבל את התורה כונו שנאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו וגו' וכ' הרמב"ן ז"ל שלא בלבד לאדום וישמעאל בא הקב"ה מתחלה שיקבלו את התורה רק לכל האומות הלך שיקבלו את התורה ולא רצו רק שפרט הכתוב אלו החשובים וישראל קבלו את התורה עוד י"ל כל העמים תקעו כף ע"ד שפי' רש"י ז"ל ג"כ אף חובב עמים אפילו בשעה שמראה הקב"ה חיבה לאומות כל קדושיו בידך ידו חס עלינו, וזה כל העמים [ויהי' קאי לפי"ז העמים על האומות ע"ד רש"י ז"ל ואבל יהי' ה"ה מחלק את הדיבר] תקעו כף אפילו יתקעו כלם כפיהם זל"ז להרע לנו לא יכולו הריעו אתם ישראל לאלהי' בקול רצה כי ה' עליון ידו רמה ולא יעזוב אותנו ופתח בזה המשורר לעורר רחמים עלינו היום: ואמר עוד בשבחו של מקום ובו הזכרת הזכות לישראל ידבר עמים תחתינו ע"ד שראיתי בשם ר' יעקב חגיז שחבר עץ חיים על משניות שכ' כי בשים דבר אין אנו יכולים לשבח את השי"ת רק במה שאנו מצפי' לתשועתו כי בזה נכלל גדול גבור ונורא כי גדול יום קיבוץ גליות כמו שאמר רש"י ז"ל על קרא ושב ה' א' את שבותך [ויש להסביר הדבר עוד כי כשאנו אומרים איזה תיבות לשבח את השי"ת א"כ ח"ו יש לומר וכי סינותי' לכילו שבחו דמרא משא"כ בזה שאנו מצפים לתשועתו נכלל הכל ועוד יש להסביר כי החובת הלבבות כ' בשער היחוד באורינו גדול גבור ונורא הוא שמות התוארים ואין לתאר השי"ת רק הכוונה לשלילות הפכו, כמו"ש האריסטו שבחי' אמתות מן ההתחייבות עיי"ש ואבל בזה שאנו אומרים שמצפין ונכלל בו הכל אין אנו מתארים אותו כלל] וכ' היא ז"ל שזה כונת הכ' ואני תמיד אוחק והוספתי על כל תהלותיך, במה שאני מיחל תמיד בזה אני מוסיף על וגו' מה שאפשר לומר עליך, ואני אומר עוד שזהו הכונה מהולל אקרא ה' וגו' ופי' רש"י ז"ל אני מהלל בשעה שאני קורא לפי שבטוח אני שאושע מאויבי עי"ש וקשה לשון מה לל דהו"ל אני מהלל ולהנ"ל א"ש מהולל הכוונה השי"ת מהולל בזה שאקרא ה' ובטוח אני שאושע מן אויבי והבן, וזה שאמר ידבר עמים תחתינו הכינה שאנו מצפים כי ידבר עמים תחתינו ולאומים תחת רגלינו יבחר לנו וגו' וזה הגדולה שבשבחים וגדול זכות ג"כ לישראל, ומעתה פתח בצרכי' של ישראל הא' תקיעת שופר וזכרון קבלת התורה כי אנו צריכים לראש השנה לחדש קבלת התורה, והנה מצינו בקבלת התורה מתחילה ויהי' ביום השלישי בהיות הבוקר ויהי' קולות וברקים וענן כבד על ההר וגו' וקול השופר חזק מאוד ויחרד וגו' ואח"כ ויוצא משה את העם וגו' ויהי קול השופר הולך וגו' משה ידבר, והי' מתחלה קולות וברקים וקול השופר ואח"כ רק קול השופר ומ"ט, ואפ"ל דהנה התורה צריכים לקבל מחמת ב' דברים הא' מחמת רהות ויחול היינו מצד שכר ועונש, ואח"כ מחמת אהבה לגדולתו ורוממותו יתברך שמו וזה קולות וברקים הי' ליראם כמו"ש להפשיט עקמימות שבלב וקול השופר רומז על אהבה כמו"ש שופר הוא אותיות שפרו מעשיכם ומתחילה מקבל אדם את התורה מחמת שכר ועונש ואח"כ אם מתגבר עליו השכל מקבל מאהבה וכמוש"כ התו"ה. ומשו"ה הי' מתחלה קולות וברקים ואח"כ רק קול השופר וזה הפי עלה אלקים בתרועה אלקים הוא מדה"ד וגם בתרועה יש לו ב' פירושים הא' לשון שבר וא' לשון ריעות, ואח"כ וה' בקול שופר לבד ואח"כ בצרכינו והנה מתחלה צריך להאמין כי ענינינו מסור להבורא ית"ש מכל וכל, ועוד צריך להאמין באמונה שלימה כי השי"ת יודע בטוב לנו יותר ממה שאנו בעצמינו יודעים ועניינו בתפלה רק לעשות עצמו מוכן לקבל הטוב כי השי"ת נותן הכל לטובתינו הן הרע והן טוב, רק שמשתנה לפי הכנת המקבל, והעיקר להתחרט על עונותינו, וז"ש ירמי' ע"ה מי זה אמר ותהי אדכי וגו' מפי עליון לא תצא הרעות והטוב או שכונתו כמו בלשון בתמי' וכי מפי עליון לא תצא הרעות והטוב הוא הכל מאתו יתברך, או שכונתו כהנ"ל מפי עליון לא תצא הרעות והטוב רק טוב רק שמשתנה לפי הכנות האדם, וזה מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו:
והנה להראות זה בפועל צריך להודות על הכל הן על מה שהתנהג השי"ת אתנו הנראה לנו רע הן טוב, וזה זמרו אלקים זמרו זמרו למלכנו זמרו כי מלך על כל הארץ אלקים ובזה זמרו משכיל יוסיף השגחתו עלינו, ואמנם כ"ז לשעתו ואבל העיקר שאנו צריכים להתפלל הוא על גאולתינו ועל פדות נפשינו וזה ע"כ צריכי' אנו להתפלל בלא זה לא יהי' התשועה כמ"ש הכ' ובקשו ה' אלקי' ואת דוד מלכם, וזה מובן במאמר אבינו הזקן ה' יראה אשר יאמר היום שיתפללו ע"ז בהר ה' יראה, כי ע"כ צריכים אנו לבקש ע"ז כמו"ש הספרי' שצריך התעוררת מלמטה וזה אמר המשורר כי אצל ה' כבר מוכן התשועה והוה כאלו כבר נעשה כי לא קצרה ידו ותשיעת ה' כהרף עין וז"ש אלקים ישב על כסא קרשו דהוה כאלו כבר ישב על כסא קדשו אומנם בתנאי נדיבי עמים נאספו כשיהי' נדיבי עמים שהתנדבו לקבל התורה ועול מלכותו יתברך נאספים לבקש עז עם אלקי אברהם כמו"ש אברהם אשר יאמר היום וגו' כהנ"ל כי לאלקים מגיני ארץ אז מאוד נעלה, ובקוצר רעז לנו המשורר כל עניני תקיעת שופר לקבל מלכותו יתברך ותורתו וזה מלכיות זכרונות שיעלה זכרונינו לטובה וגם שופרות רנז לשופר של משיח בב"א:
ג':
בפ' פנחס בחודש השביעי וגו' מקרא קידש יהי' לכם וגו' יום תרועה יהי' לכם ובפ' אמור בחודש השביעי וגו' יהי' לכם שבתון זכרון תרועה, הנה נאמר ג' פעמים יהי' לכם, ונקדים גמרא ברכות מניין שהקב"ה מניח תפילין וגו' וכי משתבח קוב"ה בשבקיי' דישראל אין וגו' עיי"ש כל הענין ופירש הרשב"א וחיד"א מהרש"א שם, יוצא מדבריהם שהתפילין לנו לג' דברים הא' שאנו מקשטים עצמינו ביחוד שמו שעושה לנו אותות ומופתים הב' נגד הלב אשר שם שורש השכל והוא מהבורא ית"ש הג' שבחר בנו מכל העמים, וכן על הראש א' לתכשיט כהנ"ל הב' שהתפשטות השכל אשר במוח הוא ג"כ מהבורא ית"ש, ושבחר בנו, ועל אלו ג' כונות הקב"ה מניח תפילין שמתפאר בנו ולובש אותם לתכשיט א"ע בזה והב' שאנחנו היינו הראשון אצלו יתברך לברוא בעבורינו כל העולמות והג' שעשה לנו ניסים, ועל הראש גם כן לאלה הכונות לתכשיט שמתפאר בנו ושהתפשט עולמות והשגחתו על הכל בעבורינו שנתן לנו את תורתו ושעשה ניסים בעבורינו ובשבת ויו"ט שאין אנו מניחים תפילין מה שאנו שומרים ושמחים ומתענגים באותן הימים ממילא הוא על ג' כוונות אלה כידוע בכל יו"ט ושבת טעמים בכל אחד ור"ה ג"כ שהוא ראשין לגמר העולם ויותר צוה השי"ת אותנו בר"ה שהוא התחלת השנה על תקיעת שופר על ג' כוונות האלה וצריכין אנו לכיון בתקיעה שופר הראשון לקיים מצות הבורא ית"ש אפילו בלי שום טעם ואח"כ על אלו ג' הכוונות הא' מלכיות שהוא בורא הכל ועילת כל העילות וסיבה לכל הסיבות ואנו מתפארים בזה ושהוא עשה ועושה הכל בשבילנו וזכרונות שיעלה זכרונינו לט ב' ממילא הכל השגחתו עלינו ובשבילנו ושופרות שנתן לנו תורתו ממילא שבחר בנו מכל והודיע לנו יום המשפט כמו"ש מגיד דבריו ליעקב וגו' ומשפטים בל ידעום לאו"ה וכשאנחנו תוקעי' באמת ומקבלים אלו הדברים בשמחה מעוררי' אנו למעלה שהקב"ה עומד מכסא הדין ויושב על כסא רחמים שמתפאר בנו ומשבח בשבחינו ועל שאנחנו שורש הבריאה בשבילנו מטיב עמנו ומשגיח על הכל בעבורינו, אולם יש סודות גדולות אשר בעו"ה אין אנו משיגים עכ"פ הפשטות אנו מכוונים לזה וגופם של הקולות האלה הפשטות שלהם הפרטי' תקיעה שהשי"ת ברא אדם ישר ואח"כ ע"י רוע מעשיו עושה שברים ופגמים צריך לזה תרועה לחרוד ולילל על רוע מעשיו ולהוריד דמעות ואח"כ התקיעה שיוכל להיות שוב אדם ישר שאין לך דבר שעומד וגו', ואמת שבר"ה אין אנו אומרי' ווידוי אבל אעפי"כ היא ראשון לעשי"ת א"כ כשאנו יודעים באמת מעמדינו במה נזכה ע"כ למען השם לא נעשה שקר בעצמינו ובמסתרי' תבכה נפשינו ונקבל עלינו לעזוב דרך רשע ואנו צריכים לעשות זה על ב' שרשים ה"א אם אנו מאמינים האמת באמת מה שאנו אומרים בר"ה יכתבון וג' ספרים נפתחים כלנו רוצים חיים ובריאות ופרנסה ואין אנו יודעי' באיזה דרך מוליכים אותנו למעה"ש אם לא עכשיו אימתי לאחר גזה"ד קשה לתקן זהו מיראה צריך לעשות תשובה ולקבל עלינו לילך מעתה בדרך הטוב ואח"כ באמת גמור לא די בזה רק אנו צריכין לקבל דרך הטוב מאהבה כשאנו מציירים לבו גדולת הבורא ית"ש עכ"פ לפי קוצר ידיעתנו כי גדולתו ית"ש א"א להשיג ואנו רואים שפלות עצמינו והנה הדרך הזה לאהבה הוא כשאנו מאמינים בעצמות מציאותו ית"ש אשר א"א לנו להשיג ודרך היראה ממה שאנו רואים מהשגחתו ושהכל מיד ה' ונ"מ בין ב' אלו כבר נאמר בגמרא בתשובה מחמת יראה זדונות כשגגות ותשובה מאהבה זדונות נעשה כזכיות ונעשים אוהבי' אצלו יתברך וע"ז אמר הנביא דרשו ה' בהמצאו היינו לפי מציאות זה מאהבה ואם לאו עכ"פ קראוהו בהיותו קרוב ממה שהוא קרוב עלינו היינו השגחתו וכבר כ' כי כל הברכות שאנו מברכים המה על דרך תחלה לנוכח על מה שאנו רואים השגחתו ואח"כ בנסתר על אמיתות מציאותו אשר אין אנו יכולים להשיג, ועל אלו הכוונות יעזב רשע דרכו וגו' וישוב אל ה' היינו מאהבה וירחמהו ואל אלקינו היינו ממה שהוא אלקינו עכ"פ מיראה אעפי"כ כי ירבה לסלוח ועל אלו הכוונות על אמונת אלה ואם באמת נשרש עצמינו בדברים אלה צריכים אנו עתה לקבל תורתו ולהאמין כי יהי' זמן לגאולה אשר ה' ירחם עלינו ויגאל אותנו וע"ז מרמזים העיקר ג' סדרים האלה למלכיות שיגלה מלכותו בכל העולם וזה יהי' עיקר זכרונינו לטובה כי זה הוא טובה באמת וע"ז בא השופרות לזכרון שופר של משיח ותחי' המתים שיהי' עולם התיקון ובזה אנו מצפים שיתן ה' לנו שנת חיים טובים וגו' ובא לציון גואל בב"א: ד':
דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב יש לדקדק הכפל דרשו קראוהו, גם בסיפא דקרא יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו צ"ב כפל הלשון וי"ל דהנה העיקר ביום זה האמונה בשם יתברך היום הי' גמר הבריאה האדם שהוא עיקר הבריאה ובשבילו נברא העולם, והאמונה עפ"י ב' דברים הא' הוא הקבלה דור אחר דור הב' ע"י החקירה ולאו כ"א יכול בזה והעיקר הקבלה ומי שאינו מאמין בקבלה הוא רשע ומי שמעמיד הדבר על חכמתו ומה שאינו משיג לפי שכלו הוא כופר הוא איש עון והקבלה ע"י מציאותו יתברך לאבותינו ומעמד הר סיני שהי' שש מאות אלף בני עשרים עד ששים וזקנים ונערים והנשים וראו מה שראו כ"א לפי מדרגתו ולדעת חז"ל כל העולם ידעו מעמד הזה ובאו לבלעם לשאול מה זה ומה שע"י החקירה הוא קרוב להתבונן תמיד בהילוך המזלות וכל מה שיש בעולם ומבשרי אחזה את אלקי וע"ז אמר דרשו ה' בהמצאו ע"י מציאותו לנו היינו הקבלה קראוהו בהיותו קרוב היינו ע"י החקירה כי קרוב הוא להתבונן תמיד בנפלאות ה' השמים מספרים כבודו ומהלך המזלות ואח"כ אומר יעזב רשע דרכו היינו שעושה דרך לעצמו וכופר מה שקבל ואיש און היינו שחושב עפ"י שכלו מחשבון און, ועל אלו הב' אמר אח"כ ישוב אל ה' וגואל אלקינו וגי' והבן:
ו':
במדרש רבא בשם ר"נ פתח עלה אלקים בתרועה כשהקב"ה עולה ויושב על כסא דין בדין הוא עולה כמה שנאמר עלה אלקים בתרועה וכשישראל נוטלין השופר ותוקעין עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים שנאמר וה' בקול שופר ומתמלא רחמים ומהפך מדה"ד למהר"ח, וי"ל מה לשון בדין הוא עולה ועוד לשון נוטלין ותוקעין, והנה בגמרא דר"ה דף ט"ז אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכיני עליכם וקשה לשון אמרו ונראה עיקר התקיעה י"ל עפ"י מש"כ הרמב"ן על פסוק אמרתי אפאיהם אשביתה מאנוש זכרם וגו' דאין זה חשוב בעיני הקב"ה כלל להראות כחו בין שנאיו כי כל הגוים כאין נגדו מאפס ותוהו נחשבו לו אבל השם ברא את האדם בתחתונים שיכיר את בוראו ויודה לשמו ושם הרשות בידו להרע או להטיב וכאשר חטאו ברצונם וכפרו בו כלם לא נשאר רק העם הזה לשמו ופרסם בהם האותות והמופתים כי הוא אלקי אלקים ואדוני האדונים ונודע בזה לכל העמים והנה אם ישוב ויאבד זכרם ישכחו העמים את אותותיו ואת מעשיו ולא יסופר עוד בהם עיי"ש ובזה י"ל את ה' האמרת היום להיות לך לאלקים וכו' שדקדק האלשיך שהי' לו לומר להיות לו לעם ובפסוק ב' שאמר ה' האמירך היום להיות לו לעם הול"ל להיות לך לאלקים ולפי הרמב"ן הנ"ל א"ש דה"ק את ה' האמרת היום להיות לך לכל הפחות לאלקים ועיי' ובזה א"ש גמרא הנ"ל אמרו לפני לשין הבדלה והפרשה או לשון התרוממות כהנ"ל כדי שהמליכיני ועוד שם זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה ובונה בשופר והנה הטובה הפשיטה הוא ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש אמנם ובמה בשופר הכונה כמו שפי' מנחם עזרי' מה שהתפלל יעקב לחם לאכול ובגד ללבוש וקשיא מה אמר לחם לאכול פשיטא הוא דלחם לאכול וכן בגד ללבוש אכן יוצדק עפ"י הגמרא עתידה א"י שתוציא גלוסקאות וכלי מלת וזה שהתפלל לחם לאכול ובגד ללבוש שהי' עולם התיקון שיהי' מזומן הלחם לאכול בלי טרחא וכן בגד ללבוש עוד שם למה תוקעין בשופר של איל אמר הקב"ה תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקרת יצחק בן אברהם ומעלה אני עליכם כאלו עקדתם עצמכם לפני קשה למה לי ומעלה והנה גם בעקידה קשה הקרא ויקרא אברהם שם העקום ההוא ה' יראה אשר יאמר הים בהר ה' יראה וי"ל דהנה בזמן שביהמ"ק קיים נקל הי' לזכור זכות עקדת יצחק כי הי' מקריבים קרבנות במקום ההוא בעצמו ונאמר שם בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך, ואבל עתה בעו"ה רק זכרון דברים ואאע"ה ראה ברוח קדשו שיעברו עלינו עתים אלו ע"כ אמר ויקרא את שם המקום היינו בזיון שיהי' מקריבים במקום עצמו ה' יראה היינו מעצמו ואבל אשר יאמר היום שיהי' רק נאמר היום בהר ה' יראה אני מתפלל שיהי' ג"כ ה' יראה והשם הב' עולה לכאן ולכאן ובזה א"ש הנ"ל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק ומעלה אני עליכם וכו' אפילו עתה בזמן שאין בהמ"ק קיים:
ועוד שם אח"כ למה תוקעין וכו' כדי לערבב השטן וקשה איך ואפ"ל דהנה כתיב דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיות קרוב וקשה כפל הלשון וגם כי לא וחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי קשה שנוי הלשון דהנה הבינה לעתים הקשה איך שייך בהשי"ת שישב למשפט כמדת בו"ד וכי צריך הוא ית"ש לש מע טענת בעה"ד ולהיות נושא ונותן בהן ולקבל עדים ופירש בזה כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב היינו שבאמת ממה שמשפט לאלקי יעקב חק לישראל הוא כשאר חקים ואין אנו מבינים הטעם (עיין לעיל אות א') ואבל י"ל דהנה הידיעה אינה סותרת את הבחירה וא"כ שאין דיעת השי"ת מביא במעשה ב"א אם להרע או להטיב גם המשפט צריך להיות כמו כן ובזה י"ל איוב כ"א הלאל ילמד דעת והוא רמים ישפוט ועיי' בלשון בתמי' כיון שאין הדעת מלמד גם המשפט לא יהא רמי' בלתי מובן אמנם מצינו אעפי"כ כולם נסקרים בסקירה אחת וי"ל דאם השי"ת רואה עפ"י הדין שלא יתקיימו הוא מסלק עצמו מדין למעלה לשפוט עפ"י גדולתו ובמקום גדולתו שם ענותוניתי ועושה לפנים משוה"ד במקום שאין שטן ומקטרג יוכל לבוא ובזה אדרבה לרחמי' כשהוא שופט רמי' ובזה י"ל תשובת אליפז כ"ב שם הלאל יסכן גבר כי יסכן עלימו משכיל ועיי' שהשיב לו וכי יהא נכון לפני אם ישפוט לפי משכיל ב"א. ובזה מבואר דרשו ה' בהמצאו כהנ"ל שיהי' עכ"פ בפי ישראל ואח"כ קראוהו שיזכו אתכם ואבל במה פועלים, בתשובה ויסלק עצמו מדין לרחמים ובזה יערבב השטן שלא יוכל השטן לבוא שם לקטרג כי לא מחשבותי היינו אעפ"י שאין ידיעתי גזירה לכם אעפי"ש ולא דרכיכם דרכי לא אתנהג לשפוט כמשפטיכם אלא גבהו שמים מארץ כן גבהו ואעשה עמכם חסד, ובזה מבואר המדרש הנ"ל כשעולה על כסא דין בדין הוא עולה כהנ"ל כיון שאין ידיעתו מכרחת ואין הידיעה הגזירה בדין הוא שישפוט כמדת בני אדם וכשישראל נוטלין השופר לשין וינטלם וינשאם שמנשאים השי"ת ע"י השופר מסלק מכסא דין לרחמים כהנ"ל ועיין: ז:
תקעו בחודש שופר בכסא וגו' יש לפרש עפ"י מש"כ הר"ן ריש ר"ה להקשות לר"י דבניסן נברא העולם מ"ט ר"ה בתשרי ואנן פסקינן כר"י וכ' הר"ן שרצה המקום לזכות לישראל בדינם ורצה לדון את ישראל בזמן שהוקבע לכפרה ולסליחה שלפי שנתרצה הקב"ה בי"ה הוקבע סליחה לדורות לכך גזר השם שיהי' אדם נידן בר"ה ושיהי' יום הדין בתשרי כדי לעשות תשובה להזמין את עצמו ליוהכ"פ שבו הי' יום סליחה שבו נתנו הלוחות האחרונות ויהכ"פ אינו מכפר רק לשבים שיעשו תשובה מתחלת החודש וזה הפי' תקעו בחודש שופר וקשה למה בזה החודש וגם לא ידענו באיזה חודש ע"ז אמר בכסא ליום חגינו ועדיין קשה למה זה היום בזה החודש ומשיב כי חק לישראל הוא בזה החודש לכך משפט לאלקי יעקב ועי':
ח:
הושע הנביא ע"ה אמר לכו ונשובה אל ה' וגו' ופי' רש"י דעיומים קאי על ב' זמנים שעברו עלינו ב' בהמ"ק שנחרבו ביום השלישי על הבית העתיד בב"א, והנה הביאו שמצינו סתירה בזוהר אם להזכיר חטאים בר"ה, ואפ"ל כיון שנתן טעם במקום שאמר להזכיר דאם האדם מתודה מעצמו אין השטן מזכיר אח"כ וא"א לו לקטרג ולפי"ז י"ל אם אדם מרגיש בעצמו שזכיותיו מרובין יפה לו שלא להזכיר ומ"ט ימשיך הדין על עצמו והשטן לא יקטרג דאף אם יזכיר עונותיו יהי' זכיותיו מרובין ואבל אם מרגיש בעצמו שעונותיו מרובין יזכירם ויתחרט עליהם לעשות מיד קצת תשובה עכ"פ שהשטן לא יקטרג עליו, ומעתה אנחנו יודעים בעצמינו בלתי ספק שעונותינו מרובין יש לנו להתודות די שלא יהי' הקטרוג עלינו בשעת הדין ויש לפרש זה בפסוק תקעו בחדש שופר בכסא וגו' היינו שהחטאים יהיו מכוסים כי חק לישראל היינו שהם במדרגת ישראל שהזכיות הן מרובין משפט לאלקי יעקב שאם הם בבחינת יעקב עדות ביהוסף שמו צריך להתודות ולעשות תשובה כיוסף שעשה תשובה כמו"ש אמרת ה' צרפתהו וגו' עד עת בא דברו היינו דבריו של יוסף שהתודה שחטא במה שאמר והזכרתני לשר המשקים בפרט בשעת תקיעות שכ' כמה פוסקים שצריך להתודות והיינו שאז מתחיל הדין והתקיעה הכרזה לדין כ"ב היע"ד כמו"ש בפיוט ובשופר גדול יתקע וגו' ויאמרו הנה יום הדין, ומעתה כבר אמרו כל דור שלא נבנה ביהמ"ק בימיו כאלו כחרב בימיו ומסתמא עדיין השטן מרקד בינינו באלו עברות שהחריבו שני מקדשים ועכ"ז הי' השי"ת מותר רק על עזבם את תורתי וזה בעו"ה דור אחר דור נתמעט [ויש להאריך על גידול בנים לת"ת ואנשים הולכים בטלים ברוב הימים ובפרט שבת ויו"ט שיש להם פנאי ומבלים הזמן בהבל וריק ואפילו החיוב שנים מקרא וא' תרגו' אינם משגיחים להשלים] ובית שני על שנאת חנם ומחלוקת ובעו"ה אנו מלוכלכים הרבה ועתה העת אם לא עכשיו אימתי בשעת שידענו שיהי' דין ועל מה יש לנו לסמוך כ"א על התשובה שנשוב באמת ובלב שלם עתה ויע"ד פי' הקרא הנ"ל על שנותיו של אדם ימי עלי' עד ל' ימי עמידה עד חמישים ימי ירידה אח"כ והתשובה בימי עלי' ועמידה חשוב ואבל בימי ירידה אינו חשוב כ"כ ואפ"ל עוד הפסוק עפ"י הרמב"ן הובא ביערות דבש על ג' דינים בר"ה ובשעת מיתה ויוה"ד הגדול לעתיד שפי' על פי משל למלך שהושיב שר באחד המדינות ועזב דרך הטיב והתרה אותו ברכות וקשות ויסורים להטיב מעשיו וכשרואה המלך שאין תקוה השיבו לחצר המלך ואבל תחלה צריך לנקות עצמו מכל טינופים ולתקן מה שנתקלקל ע"י התעלמותו ממצות המלך ואח"כ עושים לו דין על מה שלא שמע ולא עשה מצות המלך שמרד על דבריו והנמשל מובן ויש להאריך ג"כ בתוכחה וע"ז אמר הכתיב לכו וגו' כי הוא טרף וגו' יחיינו מיומים בשני זמני דין ובשלישי יקימנו ונחי' וגו' ועיי':
ט:
תקעו בחודש שופר וגו' אפ"ל דהנה השופר מלכיות להמליך עלינו וגו' זכרונות שיעלה זכרונינו לטובה שופרות על הגאולה ועילם התיקן וזה תקעו וגו' בכסא היינו לאותו יתברך שהוא מכוסה ונעלם מעין כל כי חק לישראל היינו לתת חק יש בכלל זה חק חיים ופרנסה ועוד השלישי משפט לאלקי יעקב היינו כי ידין ה' עונו עד וכפר אדמתו וגו' והבן: י:
כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות וגו' ויש לפרש דהנה אי' במתני' דר"ה יו"ט של ר"ה שחל בשבת במקדש הי' תוקעין וגו' ובגמרא מנא הג' כתיב א' אומר זכרון תרועה וגו' ומסיק רבא מדאורייתא משרי שרי ורבנן וגו' עיי"ש וקשה עדיין למה כ' זכרון תרועה והנה רש"י פי' בחומש זכרון תרועה על פסוקי זכרון ופסוקי שופרות, והרמב"ן טען שאלו הפסו' הם מדרבנן ופי' דזכרון בא לומר שאנו נזכרין אצל השי"ת לומר שיום זה הוא יוה"ד ועיי' שם באריכות פ' אמור, וא"כ מהצורך תקיעת השופר ליוה"ד וחז"ל מנעו אותנו ואבל אי' שבת דף ד' הלא לא ישמע לנו לבוא לידי חיוב כרת וכאן איך גזרו עלינו חז"ל שלא נתקע הצורך ליוה"ד ובודאי ראו חז"ל כי בשבת אין צריך ת ת"ש וכל הפעולות שעושה השופר ביום זה בחול עושה השבת בעצמו ובעמוד על הדבר כשנדע פעולת השופר ליוה"ד ואח"כ איך השבת פיעל זה, והכה במתני' ב"ד פרקי' העולם נידון וגו' בר"ה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון שנא' היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם ובגמרא ג' פשטים על כבני מרון תרגימו כבני איוורנא רשב"ל אמר כמעלות בית חורין אמר ריא"ש כחיילות של בית דוד אמר רבה בב"ח אר"י וכולן נסקרין בסקירה אחת וגו' היוצר יחד וגו' ועיי"ש פרש"י ומהרש"א שם הקשה דהאי קרא דנקט לא נסיב לי' אמילתא דקאמר התנא עוברין לפניו כבני מרון אלא אמלתא דמבחוץ שלא הוזכר כלל במלתא דתנא וכולן נסקרין וכו' עיי"ש תי' ועדיין קשה לאידך אמוראי הנ"ל שלא פי' כר"י ונראה לענ"ד דהנה כ' מהרש"א לפני זה הטעם דנקט תנא דמתני' כבני מרון או כבני אימרנא או כמעלות בית חורין או כחיילות של בית דוד דמרמז על ג' כתית בני אדם שהם צדיקים ובינונים ורשעים מאי דמפרש כבני אימרנא נתכוון על כת הרשעים כמו שהצאן נמנה לטבח כן הרשעים נמנו למיתה מאן דמפרש כמעלות בית חורין נתכוון על כת הבינונים כמו שהם מעלות ב"ח נימנין במקום מוציע כן הבינונים יעצים בו ביום אם להשאאיל או להימין ומאן דמפרש כחיילות של ב"ד שהם נימנים למלחמה לצדיקים עיי"ש, ולפי"ז קאמר ר"י וכולם נסקרים בסקירה אחת כיון דלפי"ז השי"ת אינו דן כאחד רשעי' ובינונים וצדיקים וא"כ צריכים להיות הכל מקודם לראות ואח"כ לברר באיזה כיתות יבוא זה וזה ומתחלה נסקרים בסקירה בחלקם לג' כתות ואח"כ עוברין א' א' לדין על פרטים מעשיהם, וא"כ דבר זה מחויבת מאי דאמר התנא כבני מרון להיות כולם נסקרים כא' ושפיר מביא ע"ז הפסיק היוצר יחד לבם וא"ש זה י"ל לשון התפלה מה שאומרים בזכרונות הכל גלוי וידוע לפניך ה' א' צופה ומביט עד סוף כל הדורות כי תביא חיק זכרון להפקד כל רוח ונפש להזכר מעשים רבים וגו' דלכאורה הי' לומר לפקיד ולזכור לפי פ' הפשוט ולהנ"ל א"ש ומדויק וכמובן והשי"ת ברוב רחמיו נתן לנו מצות תקיעות שופר והוי לג' דברים הא' מלכיות כל העמים תקעו כף לזכרון מ"ת שבא השי"ת מן השמים לגלות לנו לקבל עול מלכותו וכן ומצינו בר"ה שהשי"ת מקרב א"ע לנו שנקבל עלינו עול מלכותו כדמצינו במדרש כשמלאכי השרת מתכנסין ושואלין אימת ר"ה אימת יוהכ"פ משיב להם השי"ת אני ואתם נרד לב"ד שלמטה וכ"כ למה כדי שנקבל עלינו עול תורתו כמו שעשה בשעת מ"ת וזה הפי' כדי שתווליכיני עליכם כשאני עליכם דייקא [ויהי' פי' המדרש דידוע דמ"ה רצו שלהם יתן התורה וסוברים שאם יהי' ר"ה ויהכ"פ וה' יראה שאנחנו לא שמרנו כראוי יחזיר ממנו ויתן להם לכך מצפים אימת ר"ה ויהכ"פ והשי"ת משיב אדרבה אני ואתם וכו' והבן] והב' זכרונות הוא התשובה ואיך דהנה מהר"י מינץ פי' יגמלנו ה' כצדקי כבור ידי ישוב לי כי שמרתי דרכי ה' ולא רשעתי מאלקי כשנתבונן בחסדי ה' בענין תשלום שכר מצות מצינו ג' טובות גדולות הא' מי הקדימני ואשלם ואעפי"כ משלם שכר ועוד מחשבה טובה מצרף למעשה ואבל לא מחשבה רעה כמו שמצינו און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה' אכן שמע וגו' לטובה בקול תפלתי (ועיין נועם דברי הכ"י באריכות בפ' לך בקרא זה) ועוד שכר מצוה בהאי עלמא ליכא שיהי' שכרו נצחיי בערך הנעבד השי"ת שמקבל הפעולה של המצות אבל עונש עברה אינו נצחיי רק זמניי עונש עובר (כידוע שהאריך בעהקרי"ם ומפרש הקרא באברהם שכרך הרבה מאוד והובא הקדמה זו הרבה במפורשים] אפילו ברשעים בגיהנם מצינו לעולם ירשו ארץ לבלתי ידח ממנו נדח, וזה שאמר דהמע"ה לא שהי' משבח א"ע אדרבה הוא החזיק א"ע לפושע וחוטא כמה פעמים והכא הכי קאמר יגמלנו ה' כאלו הי' צדקי היינו חסד הא' כבור היינו בר לב ידי מחשב כאלו הי' מעשה בפועל ישיב לי, כי שמרתי דרכי ה' היינו מה ששמרתי הוא מחשב לי כאלו הוא דרכי ה' לשלם לי שכר נצחיי ולא רשעתי מאלקי אבל על רשעתי אינו משלם כן והכל הוא חסדי ה' ולפי"ז כשנתבונן ג' דברים אלו שהכל מאת ה' גוף ונפש ומאוד כי מי הקדימני א"כ נקבל עלינו בנקל מסירת הנפש כאשר קבלו עליהם אבותינו וגם נתבונן כי העוה"ז הוא זמני כצל עובר והעוה"ב הוא נצחיי בלי תכלית וקל לקבל על עצמינו עבודת ה' בכל לב ובכל נפש, ואח"כ השי"ת יעשה עמנו חסד הג' הנ"ל ויצרף מחשבה טובה למעשה וזה הכוונה כדי שיעלה זכרוניכם לטובה היינו הזכרון שלכם שאתם מקבלים עליכם במחשבה יעלה לטובה ויחשב כמעשה:
הג' שופר להזכיר שופר לעתיד והכוונה בזה נקדים בפ' ואתחנן כ' ובקשתם משם את וגו' ומצאת וגו' בצר לך ומצאיך כל הדברים וגו' כי אל רחום ד"א וגו' והקשה האלשיך לאחר שאמר כבר שישובו למה אמר בצר לך ועוד קשה מ"ש ושמעת בקולו ולא אמר עדיין שום תשועה מאי שייך כי אל רחום מאי רחמים צריך, ונרלענ"ד דהנה כתיב אני ה' בעתו אחישנה ואחז"ל זכו אחישנה לא זכו בעתו דהכלל בלא תשובה לא נגאל [והאמת שהרמב"ן בפ' האזינו מסיים שאין הדבר תלוי בתנאי ואבל כוונת הרמב"ן ג"כ אעפ"י שלא נשוב בעצמינו רק ע"י הכרח] וא"כ מוטב לנו לשוב מעצמינו עדיין באין הכרח משנמתן ונהי' מוכרחים ע"י שיעמוד מולך קשה כהמן כאשר כתבתי בזה כמה פעמי', וזה שאמר משה ובקשתם היינו שתשובו דהא בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ד' א' ושמעת בקולו בע"כ כי אל רחום ה' א' וב"כ וב"כ הוא מקבל התשובה אף שהוא ע"י הכרח וגם יכריח אתכם ובע"כ תשובו בצר לך ומצאוך וגו' א"כ מוטב שנשיב מיד בלא הכרח ובקשתם מעצמכם את ה' א' ומיושב הכתובים היטב, ולכל הדברים מדוע נמתין עד אשר החליף על הצואר כשרואין ח"ו העונש בראיית העין מוטב לנו לשוב מיד ועל אלו הג' הדברים בא הפסוק תקעו בחודש היינו לחדש השופר מ"ת בכסא היינו במחשבה במכוסה ליום חגינו ביום שיש לנו יו"ט כי חק לישראל משפט שיהי' משפט שע"כ יבוא משפט להכריח אותנו על התשובה וא"כ מוטב לנו כהנ"ל ועל אלו ג' דברים רמז השבת מ"ת ודאי ושבת לא ניתן רק לעסוק בתורה וגם כי הכל מאת ה' הא ודאי עיקר השבת וגם רמז על העתיד ליום שכולו שבת וא"כ בשבת לא צריך לתקיעת שופר כי כל רמזי השופר היא השבת, וזה שאמר הנביא כה אמר ה' שמרו משפט היינו שיש לכם לשמור ולצפות על עת משפט כי בודאי בא יבוא מלשון ואביו שמר, א"כ ועשו צדקה מוטב עשו צדקה קודם שיבוא ההכרח כי קרובה ישועתי היינו יום תשועתי או בעתו או אחישנה וא"כ מוטב הזכו ואחישנה אשרי אנוש יעשה זאת היינו זאת התורה אדם כי ימות שמקבל עליו עול מלכות שמים במסירת הנפש, שומר שבת מחללו והוא שזה תלוי בשמירת שבת כנ"ל ושומר ידו מעשות כל רע שממילא בכל השבוע אינו חוטא ומה נאמר אח"כ והביאותים אל הר קדשי וגו': י"א:
איתא במדרש פ' אמור בחודש השביעי וגו' הה"ד לעולם ה' דברך וגו' בכ"ה באלול נברא העולם נמצאת ביום ר"ה בשעה ראשונה עלה במחשבה בב' נתיעץ עם מה"ש בג' כנס עפרו בד' גבלו בה' רקאו בו' עשאו גילם בז' נפח בו נשמה בח' הכניסו לגן בט' נצטוה בי' עבר בי"א נידון בי"ב יצא בדימוס אמר הקב"ה לאדם זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני היום הזה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום הזה או לפני בדימוס אימתי בחודש השביעי וגו' ע"כ וקשה איך יצאו [בדימוס פי' במתנות כהונה בשם הערוך גז"ד של רחמים] בדימוס הא נתקלל אף שהאריך הקב"ה יומו לאלף שנים אעפי"כ נתקלל, ואפ"ל עפ"י מה שפרשתי המדרש בבראשית אכלתי לא נאמר אלא ואוכל אלא אכלתי ואוכל והוא תמוהא עיין פ' בראשית מה שכתבתי בזה ותדרשנו לכאן ולפי"ז נאמר עפ"י דאיתא בפרקי אבות טוב תורה עם ד"א שיגיעת שניהם משכחת עון א"כ אלו קללות שנתקלל הי' לו תקנה על מה שמשך עליו היצה"ר שיהי' צריך מלאכה רבה וביגיעה לפרנסתו מכח זה יכבוש היצה"ר ולא יתגבר עליו וזה יצאת לפני בדימוס [ויהי' פי' בדימוס כמו תקנה כמו שמצינו עשה לפני כדימוס הזה] כ"כ עתידין בניך לעמוד לפני בדין ויצאו בדימוס שאעשה להם ג"כ תקנה נגד השטן זה יצה"ר ומה תקנה עשה לנו הוא תקיעת שיפר ואיך דא' דרשו ה' בהמצאו וגו' ופריך בגמרא הא כתיב בכל קראנו אליו ומשני הא ביחיד הא בציבר ויחיד אימת בעשי"ת ועדיין קשה סיפא דקרא בהיותו קרוב והא כתיב קרוב ה' לכל קוראיו וגו' וי"ל עפ"י מש"כ הי"ד בשם הרי' לומר ממעקים דהקב"ה כשעושה חדש קרוב לנו ואבל כשעוסק בדין מגבי' למעלה דכתיב ויגבה ה' וגו' כי אש לפניו ולא הי' אפשר לעולם לסבול ולכך ממעמקים ותי' בזה דאמרינן בכמה מקומות שופר מהפך מדה"ד למה"ר ואדרבה מצינו בד' מאות שפורי שמתי' וגו' וכה"ג ותי' שופר הכנה לדין והקב"ה אינו מניח לתקוע למעלה עד שאנחנו תוקע) כרי שאנחנו נתבע הדין מכח זה השטן מעורבב ומכח זה יוכל השב"ה להפוך אח"כ דין לרחמי' ולפי"ז עת לשיב ק דם תקיעה כדי שנדע על מה אנו סומכים לתבוע הדין ולא נהי' אדרבה עזי פנים לתבוע הדין מלא עוונות וזה קראוהו בהיותו קרוב קודם שיגבי' למעלה [ויש להאריך כאן בתוכחה וגם רמז קול השופר לתשובה תחלה אדם ישר ואח"כ חטא וצריך לשבור לבו ואח"כ תרועת מלך וממילא כל התירה כי באותו תורה שכתיב אנכי ה' וגו' כתיב הכל] אך במה תהי' התשובה עתה אפילו וידוי אין אומרים בר"ה והנה נתרץ קושית הזוהר הא אין השכינה שורה בעצבות הא בעל התשובה צריך להיות על חטאיו דכתיב מה יתאונן וגו' ואפ"ל עפ"י מש"כ רבינו יונה כשבאים לשוב צריך לצייר את עצמו כברי' חדשה מעתה ואח"כ אל"א יתקן וא"כ אפשר להיות אדרבה מתחלה בשמחה שמקבל לעביד ה' ואח"כ ממילא יהי' השרי' השכינה וא"כ גם עתה נוכל לשוב לקבל על עצמו עבודת ה' באמת ובתמים וכמוש"כ הרמב"ם ויעיד עליו בעל התעלומות וגו' ויש להאריך בדברי מוסר, ואפ"ל לפרש דרשו ה' וגו' קראוהו וגו' דהנה אי' ויהי היום וגו' להתיצב על ה' וכי על ה' הם עומדים אלא שתחלת נתבע על כבוד ה' והנה אנחנו מתפללים על חיים ופרנסה וכהנה יש על ב' בחינות א' לטובת עוה"ז או לטובת עוה"ב לתועלת עצמו ויש להתפלל לכבוד ה' כל זה חיי' לעבוד לעשות נ"ר לפניו יתברך וכל כה"ג, והנה אות ב' בתחלת התיבה משמש כמו בשביל וזה דרשו ה' בשביל להמצאו זה יהי' תכלית הדרישה קראוהו בשביל היותו קרוב לא לתועלת עצמכם, והנה אם אנחנו מתפללים בשביל עצמינו אנחנו בבחינת עבדים העבד מבקש מזונות וצרכיו ומה איכפת לו בכבוד אדוניו ואבל אם אנחנו מתפללים משום כבוד השי"ת אז אנחנו בבחינת בנים וכן כתיב אם אב אני אי' כבודי ואם אדוני' אי' מוראי וזה הכוונה היום הרת עולם היום יעמוד במשפט אם כבנים וגו' ע"ז גופא אנו נידונין היום אם אנחנו באים בבחינת בנים או בבחינת עבדים כהנ"ל על ה' שתובעים משפט על כבוד ה' ואנחנו אם כבנים אם באנו עתה בבחינת רחמנו וגו' ואם רק כעבדים עינינו לך תלויות עד שתחננו ועיי':