אור ברסלב
באר יצחק עהת דרוש לשבת הגדול שנת תרט"ז לפ"ק

באר יצחק עהת· רבי יצחק ביליצר

דרוש לשבת הגדול שנת תרט"ז לפ"ק

פרשת צו

הן הוציאנו ה' ממצרים והראה אותות ומופתים למען נתחזק באמונה כי הוא ית"ש הבורא ועלת כל העלית ומשגיח וכל יכיל וכן אמר יתרו בשמעו הנעשה ברוך ה' אשר הציל אתכם וגו' עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלקים כי בדבר אשר זדו עליהם, וי"ל כפל הלשון וגם בדבר אשר זדו צ"ב אך כי יתרו ידע כל כח המזלות והמלאכים מנהיגי הטבע כמוש"כ רש"י שעבד כל ע"ז שבעולם ומצא כי יש לכל א' כח בדבר מיוחד ולא מצא כח מכל הכחות ועתה מצא כיון שהיש"ת התגבר על מצרים לעונשם מכ"מ א"כ הוא יתברך כח מכל הכוחות וע"ז אמר ברוך ה' וגו' וכפל הלשין כי הוא בעל הכחות ומשגיח ובורא כי בדבר אשר זדו עליהם וא"כ הוא יש לו כח על הכחות והוא הבורא כולם והצורך הי' הזה כמאמרם ז"ל שהי' במצרים אבותינו משוקעים בטומאה וכמעט שהי' שם עוד רגע ח"ו הי' משוקעים בנו"ן שערי טומאה ואף שלא הגיע עדיין הזמן שהי' מיוחד ת' שנה והי' רק רד"ו ואלו שאר הגליות משלימין אך לכאורה למה זה ואבל הי' צריך לזה כי קבלנו התירה ועתה באלו הגליות התורה מגינה עלינו מלשקוע מכל וכל ועי' הראות המופתים חזרנו להאמונה אמונת אבותינו הקדושים והתורה זאת תשועתנו מלשקוע מכל וכל בטומאה, וזה הי' שאלת מרע"ה מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את ב"י מארץ מצרים, היינו הלא רק אל פרעה אלך וכי אוציא אף אם אוציא את ב"י יהי' רק מא"מ אוציא את אומה זאת עתה להוציא ולילך עוד בגלות, והי' התשובה כי אהי' עמך וגו' ואראה להם אותות וזה לך האות היינו שאות הזאת וגם בהוציאך את העם ממצרים תעבדון וגו' וזה יהי' הריוח בהוצאה זו, וזה כוונת בעל האגדה ברוך המקום ברוך היא וגו' שחשב את הקץ לעשות כמה שנא' וגו' והוא שעמדה וגו' והכוונה כהנ"ל כי כתיב בבראשית אשר ברא אלקים לעשות ופי' לעשות פי' האב"ע שיעשו הם הברואים עוד מזה תולדות ועיין ברמב"ן שם וגם כאן הכוונה שחשב את הקץ אותן ק"ץ שנה הנשארים לעשות אח"כ מה שנשארו עוד ממה שאמר הקב"ה לאאע"ה בין הבתרים והוא שעמדה וגו' היינו אותה הוצאה עמדה לנו שלא א' בלבד וגו' והקב"ה מצילנו מידם ובלא אותה הוצאה לא הי' מצילנו:

והנה מהוצאה זו צריכים אנו להחזיק באמונה כמוש"כ הרמב"ן סוף פ' בא עיי"ש והנה לא בלבד אנו צריכין להאמין ב"ה אף גם בהנביאים ובל"ז ח"ו אין האמונה חזקה כי צריך להאמין שהשי"ת מדבר עם הנביאים וגם שיש להנביאים ולצדיקים כח ויכולת עי' תפלה וחשיבותם לפני ית"ש לעשות אותות ולבטל גזרה רעה, וא"א להנהגת האומה בלא זה כמו שמצינו שהצטרך משרע"ה כמה פעמים לזה ובזה ח"ו אם אינו מאמין יש כפירה בתורה וזה מעיקר האמונה, והנה כ' מהר"י מינץ שבדין הוא שיכול הצדיק לפעול פעילות ולבטל הגזירות כי כל מה שברא הקב"ה בעולמו ברא בתורה והנה בדין שהצדיק העוסק בתורה ובמצות שיכול לחדש אותות ועפי"ז י"ל כל הפרשה בשמות מי אנכי כי אלך אל פרעה וגו' והתשובה של הקב"ה וגם אח"כ שאמר הקב"ה למשה ושמעו לקולך ומשה אמר ע"ז והן לא יאמינו ולא ישמעו לקולי וגם אח"כ אמר השי"ת למשה אחוז בזנבו ואח"כ כתיב ויחזק בו ולא כתיב ויאחוז, ואח"כ כ' והוא למטה בכפו ולא כתיב בידו וגם אח"כ בצרעת ויוציאה וגם אח"כ באות הדם ב' פעמים הכל יש לתרץ בהקדמה הנ"ל ומשה חקר ע"ז אם יהי' לו כח כהנ"ל וע"ז השיב לו השי"ת כי אהי' וגו' וזה לך האות וע"י מה יהי' לך כח בהוציאך את וגו' עי' התורה וע"ז אמר והן לא יאמינו היינו אם לא יאמינו לזה ולא ישמעו לקולי ועשה אח"כ המופתים בכח עצמו ועיי', ואחר האמונות הנ"ל מחויב לירא את ה' קודם יראת העונש וצפיית השכר אשר אפילו הצדיקים יראים כמו שמצינו ביעקב אע"ה ואל יאמר האומר אני עושה המוטל עלי כי קשה לצאת י"ח. ובזה יש לפרש סוף פ' פקידי ויכס הענן את אוהל מועד וכבוד ה' מלא את המשכן וגו' ובהעלות הענן מעל המשכן יסעו ב"י וגו' ואח"כ מתחיל ויקרא אל משה וידבר וגו' מאוהל מועד לאמור יקשה מה ענין ויכס הענן וגו' וגם מ"ט ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד וגו' הלא כבר נכנס בתוך הענן בהר סיני וגם מה שייך כאן ובהעלות וכו' יסעו ב"י ועדיין לא נזכר ממסעות כלל וגם ויקרא אל משה קשה שהי' לו לומר מקודם מאוהל מועד והכה מצינו במדרש ער שהבאתיו אל בית אמי זה הר סיני ואל חדר הורתי זה אוהל מועד ששם קבלו עונשים של תורה, והנה הרמב"ם הקשה שכל יעודי התורה בשכר ועונש הם עניני עוה"ז ובאמת שכר מצוה בהאי עלמא ליכא ותי' דכל יעודים אלו אינם עיקר קבלת שכר ועונש רק הכוונה אם תעשו הטוב אתן לכם כ"ט שלום ברכה ומנוחה כדי שתוכל לקיים ולבוא אל עיקר שכר לעוה"ב ואם להיפך ח"ו אטריד אותך בחולאים רעים ומלחמה וצרות למען לא תוכל לבוא אל עיקר השכר והנה עיקר יעודי התורה נכללים בענן כמוש"כ אם בחקתי תלכו וגו' ונתתי גשמיכם בעתם אם שמוע תשמעו וגו' ונתתי מטר ארצכם בעתו ולהיפך השמרו לכם וגו' ועצר את השמים וגו', ועיקר עוה"ב נכלל בכבוד ה' כמ"ש צדיקים יושבים וכו' ונהנין מזיו השכינה וזה הפי' ויכס הענן את אוהל מועד (הענן היינו היעודים בתורה מעונש ושכר שנכלל בעלת ענן כסה את אוהל מועד כמדרש הנ"ל ששם קבלו העונשים) ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד וגו' כי ירא מהעונשים ומפרש ה"פ ובהעלות הענן היינו לעלות ע"י זה רק שיסעו ב"י בכל מסעיהם לבוא עיקר השכר, ואם לא יעלה הענן ולא יסעו וגו' כי ענן ה' על המשכן וגו' לעיני בני ישראל בכל מסעיהם שצריך להיות תמיד לעינים ענן ה', ועוד אפשר לעיני ב"י היינו הגדולי ישראל שנקרא עיני ישראל כי הקב"ה מדקדק עמהם כחוט השערה יומם ולילה לא ישבותו וע"ז ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאוהל מועד שדבר אליו מענין אוהל מועד שמתירא מהחטא ודאי רק משוגג לזה אדם כי יקריב יביא קרבן יעיי' היטב:

ועוד צרך יראת רוממת והחילק בין יראת עונש ליראת הרוממות כי מחמת עונש צריך רק לצאת ידי חיבתו אבל מיראת רוממת אין די כמו משה רבינו ע"ה אמר בסוף ימיו אתה החילות וגו', ובזה י"ל מה שעשתה חכינה עטרה לראשה ראשית חכמה יראת ה' עשתה ענוה סנדל לעקבה שנא' עקב ענוה יראת ה' כי מחמת חכמה היא יראת העונש כמ"ש איזה חכם הרואה את הנולד ומחמת ענוה יראת הרוממת ועיי' וגם כי העניו עובד בשמחה מה שעושה ומשמח בעבודת ה' וע"כ בכל הטורחות והוצאות צריך לעשות הכל בשמחה ושמחת יו"ט הוא עיקר לשמוח בה' כמ"ש זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו ואי' במדרש זה היום וגו' לא ידעינן על מה קאי אם בי בה' או בו ביום בא שלמה ופירש נגילה ונשמחה בך, והכוונה וכי יש כמה מיני שמחות רעות כמ"ש בראשית חכמה פרק י' א' לשמוח כשיבוא לחברו איזה מכשול ונפילה וע"ז נאמר בנפול אויבך וגו' וא' כשרואה חטא מחברו וע"ז האיש בודאי חוטא שמשמח במרד לה' וכתיב רוצה ה' את יראיו והוא להיפך, ה"ג שמשחק במוכיח, חוטא בזה בד' אופנים א' שמונע א"ע לקבל תוכחה ועוד מונע חבירו, ועוד שמונע המוכיח מלהוכיח עוד כשרואה שמשחקים ודומה לליסטים המקפח רגלי המביא דורון למלך, ה"ד שמונע טוב מאחרים והגיע בזה למה שנא' שבע על חטאתיכם, כ' רש"י על ז' עברות לא למד ולא עשה וגו' עיי"ש השמחה ה"ד ששומח בעושה עצמו עבירה וזה רע ומר ה"ה המרגיל עצמו בבתי משתאות ובמושב לצים וזה הכל שכיח ביו"ט יום פנוי, ואבל עיקר השמחה לשמוח בהקב"ה שמחה של מצוה וזה כוונת מדרש הנ"ל, ועיקר שצריך אדם ללמוד לעצמו אורחות חיים שמצינו בשעה שהקב"ה בא ליתן תורה לישראל אמר הביאו לי ערבות אמרו אבותינו וגי' אמר אבות יש לי עליו, אאע"ה אמר במה אדע יצחק אהב את עשו יעקב אמר נסתרה דרכי מה' (בישעי' מט') אמרו נביאים יהי' ערבים אמר הקב"ה נביאכם יש לי עליהם וגו' והרועים פשעו בי וגו' כשועלים בחרבות וגו' אמרו בנינו יהי' ערבים זה ודאי טוב ותשכח תורת אלקיך אשכח בניך גם אני והנה באמת זכות אבות מגין וגם זכית צדיקים, אולם כוונת המדרשים כי כל אדם עוברים עליו ג' זמנים ללמוד א' מה שלומדים עמו אבותיו, וא' ע"י מוכיחים או חברים ורבותיו, וא' מה שלומד לעצמו כשכבר הגיע ובא בשנים שצריך הוא אדרבה ללמוד לאחרים וזה הכוונה בערבות היינו ע"י מה תשמרו התורה ע"ז אמרו אבותינו וכו' אמר הקב"ה ע"ז הלימוד יש להשיב אאע"ה אמר במה אדע ובאמת מ"ט אחר שהי' דואג אולי ברוב הימים לא ישמרו בניו דרך ה' ולא יזכו לארץ כי ברוב הימים נשכח יצחק אע"ה אהב את עשו היינו שהבנים יש לחוש להטעות אבותיהם יעקב אמר וכו' כי הי' עליו לטורח גדול בניו, אמרו נביאנו וגו' וגם יש להשיב כי יש חברים רעים, אמרו בנינו היינו אנחנו אדרבה נלמוד את בנינו זה טוב שנא' ותשכח תורת וגו', וצריך עוד ליראות מפני החטא וצריך להחזיק עצמו לבינ"ח נגד השי"ת כא"ז במדרש ריש כ"ת כי תשיא ברעך עיי"ש ועיקר להאמין באמונה ובישועת ה' אשר תהי' אי"ה בפרט בעוה"ב ומצינו במדרש מגילת אסתר בימים ההם וגו' באותו שעה המלאכי השרת מדדין פתקין לפני הקב"ה ביהמ"ק חרב ורשע זה עושה מרזיחין אמר להם בימים ההמה ראיתי ביהודה דורכין גיתות בשבת תנו ימים כנגד ימים עיי"ש כל הענין וגם דניאל טעה והנה כ' רש"י בפ' בחקתי ע' שנה גלות בבל כנגד שמיטין ויובלת וקשה באמת א"כ כלו בימי כורש וצריך לומר השאר כנגד ביטול שבתות ויו"ט וזה הי' מה"ש אומרים ביהמ"ק חרב ורשע זה עושה מרזיחין על כי כלה החשבון והשיב להם כי נגד שבתות ויו"ט, וחזינן כי ישראל ג"כ נהנו אז מסעודה של אותו רשע כ' המפורשים שהיו טעו בחשבון וא"כ היו מתיאשים מהגאולה ואעפי"כ מצינו שלא רצו לאכול כי מצינו במדרש מגילה אמר להם אחשורוש יוכל אלקכון לעבוד לכון יותר מכאן אמרו לו עין לא ראתה וגו' יעשה למחכה לו ואם עביד לון כדין נאמר לו כבר אכלכום על שלחנו של אחשורוש ע"כ עיי"ש וא"כ אם הי' אוכלים איך אמרו עין לא ראתה וגו' ומה הי' לו לפחות אלא ודאי אעפ"י שהי' מתיאשים מהגאולה לא הי' אוכלים והי' מצפים לעוה"ב והנה הם היו מוטעים בחשבון, אבל אנו אין אנחנו מתיאשים כי אנו רואים בכל יום השועת ה' כאמרם שלא א' וגו' והקב"ה מצילנו מידם ומכש"כ שיש לו לצפות על עוה"ב וצריך להחזיק מאוד באמונה כי בשאר עברות המעשי' אם עובר אדם אינו כ"כ כי בודאי יעשה תשובה ויתקן, אבל אם ח"ו אינו חזק באמונה אז נופל היסוד וע"ז כ' מהר"י מינץ כוונת הכ' אל תרשע הרבה והיינו אעפ"י שאתה חוטא מעט ואבל ואל תהי' סכל כלל היינו שיהי' בו סכלות מצד האמונה שאינו חזק אצלו וזה אפשר כוונת האומרים הרהורי עברה קשה מעברה (היינו שהעברה הוא בהרהר שנוגע בו צד מינות ואפיקורסת להרהר אחריו יותר) זה קשה מעברה עצמה בפועל ע"י מעשה ובזכות אמונה יגאל אותנו ה' בקרוב ובלצ"ג בב"א:

ט':

הטור בסי' ת"ל שבת שלפני פסח קורין שבת הגדול וגו' והקשה הבי' עיי"ש ותי' אולם עוד נס למכה מצרים בבכורי' ולתרווייהו קשה למה קבעו בשבת ולא ביוד לחודש ועיין מש"כ הטו"ז ופ"ח ותירץ פ"ק לא קאי לתרווייהו, ואפ"ל דעוד שמעתי או ראיתי שמקשים מ"ט קראו גדול הי' להם לקראותו שבת הנס ונרלפענ"ד דכבר כ' על מדרש שהובא בס' קול יעקב הבה נתחכמה לבטל מהם את השבת ועיין מש"כ הוא ז"ל ואני כתבתי דרש"י כ' הבה נתחכמה לדונם במים שכבר נשבע וגו' והטעם למה עונש ושכר הוא רק מכ"מ היינו משום שהכל תלוי בתורה ובתורה נברא העולם ותרי"ג מצות ותרי"ג גידים ואברים והעולם כולה באברים של אדם כמו שכתבתי כמה פעמים ולכך הכל נמשך משורש שלו ולכך בא הכל מכ"מ אולם תינח אם בא בדרך הטבע אשר הקב"ה מתנהג בדרך הטבע, ואבל אם השי"ת מתנהג שלא כדרך הטבע אז משכיר ומעניש אפילו מדה שלא כ"ע והנה ששת ימים עשה ה' והוא בטבע ואבל ביום השביעי נתעלה וגו' ואם אנחנו משמרים שבת השי"ת מתנהג עמנו שלא כדרך הטבע ולכך כיון שאמר הבה נתחכמה כפירש רש"י לדונם במים שכבר נשבע שלא יבוא מבול לעולם והיינו משום מכ"מ וא"כ הי' צריכין לומר ג"כ לבטל מהם את השבת, אך קשה דהא חזינן ביציאת מצרים שהשי"ת עשה ניסים למעלה מהטבע ואעפי"כ לא הענישם רק מכ"מ לפי מש"כ במדרשים שהכל הי' מכ"מ, אולם א"ש כי יתרו אמר עתה ידעתי כי גדול ה' מכל אלקים כי בדבר אשר זדו עליהם וכ' רש"י בקדירה שבשלו וגו' וקשה איך ראה מזה כי גדול ה' וגו', ואמרתי ואח"כ מצאתי באור החיים כי השי"ת נתן לכל מזל כחו המיוחד והוא אלקי אלקים ואדון האדונים, ולפי"ז מצרים הי' סומכים על מזל שלהם ועשו עם ישראל לפי כח מזלם ואם הי' השי"ת מתגבר עליהם בכח אחר הי' מקום לומר כי הוא חי כאחד המשרתים ויש לו כח בדבר אחר לכך הי' צריך להתגבר עליהם לפי כח מזל שלהם ומוכח כי גדול ה' וגו', ולפי"ז א"ש אם הי' קובעים ביוד לחודש הי' משמע שהשי"ת התגבר עליהם מכ"מ משום שהי' בדרך הטבע ולכך קבעו הנס בשבת שהי' למעלה מן הטבע ואעפי"כ הי' מכ"מ ומוכח כי גדול ה' לכך קראו שבת הגדול:

תוכן העניינים

באר יצחק עהת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה