אור ברסלב
באר יצחק עהת דרוש לשבת הגדול שנת תרט"ו

באר יצחק עהת· רבי יצחק ביליצר

דרוש לשבת הגדול שנת תרט"ו

דרוש לשבת הגדול שנת תרט"ז לפ"ק

איתא במ"ר (פ' בא) בא אל פרעה הה"ד כובד אבן ונטל החול וכעס אויל כבד משניהם (משלי כ"ז שאל אבנימוס הגרדי את ר"ז הארץ האיך נבראת תחלה א"ל אין אדם בקי בדברים אלו, אלא לך אצל אבא יוסף הבנאי, הלך ומצאו עומד על הקירוי א"ל שאלה יש לי לשאול א"ל איני יכול לירד מפני שאני שכר יום אלא שאל מה תבקש א"ל האיך נבראת הארץ תחלה א"ל נטל הקב"ה עפר מתחת כסא הכבוד וזרק על המים ונעשה הארץ, וצרורות קטנות שהי' בעפר נעשה הרים וגבעות שנ' בצקת עפר למוצק ורגבי' עפר ידובקו וכיבד הוא הדבר בעיני בנ"א שנ' כובד אבן ונטל החול, מהו כובד אבן מי שהוא רואה ההרים והגבעות, אימר האיך ברא הקב"ה את אלו, מהו ונטל החול, אלו החול שהמים עומד עליו מלמעלה והוא נתן למטה והוא נושא אותם אמר הקב"ה יקרה היא בעיני בנ"א ורואין כאלו הוא יגיעה לפני, ואינו יגיעה שנ' לא יועף ולא יגע בזה אני יגע במי שהוא מכעיס לפני בדברים בטלים כד"א היגעתם ה' בדברים הוי וכעס אויל כבד משניהם עכ"ל, והדקדוקים רבי, א' מה עניני שמות הללו אבנימוס הגרדי ואבא יוסף, ב' כיון שהשיבו אין אדם בקי בדברים אלו מה צוה לו שילך אל אבא יוסף הלא הוא ג"כ אדם, ג' מה אשמעי' במ"ש אין אני יכול לירד, מה ענין להדבר, ד' שסיים וכבד הדבר בעיני בנ"א מי אמר זה דלכאורה אינה מהתשובה רק המדרש מסיים לפרש הקרא כובד אבן וגו' והמשך הלשון משמע שהוא מהתשובה:

ואפ"ל דהנה ידוע דיסוד האמונה היא להאמין שיש בורא עולם יחיד ומיוחד והוא משגיח אפי' על ברי' שפלה מקרני ראם עד ביצי כינים והוא לנו לאדון לעבוד אותו כמו שהאריכו בספרי מוסר, דאם ח"ו מתמוטט מזה, אז אין תורה ומצוה כלל שאם אין השי"ת ב"ה לנו לאדון ואינו משגיח אין עבודה כלל כמ"ש דהע"ה אמר נבל בלבו אין אלקים, ונבל הוא שאינו מכיר טובה כמ"ש הרמב"ן בפ' האזינו ואותן בנ"א הפושעים ומפקירים א"ע הוא מחמת שסוברים העולם קדמון, ומכח זה אין להם שים עבודה, ועל איזה יסוד מוסד אנו מאמינים שיש לעולם בורא ולשרש האמונה בלבינו א' הוא הקבלה הנאמנה מיוצאי מצרים ומקבלי התורה. ב' עפ"י השכל ג"כ כתבו המחקרים האמיתיים הא' כ' החוה"ל כיון שראינו העולם מחובר מורכב בכלל ובפרט ע"כ יש לו מחבר והוא הבורא, אבל הבורא ע"כ אינו מחובר ואינו מורכב ואינו ידוע עצם כבודו ית"ש, והב' אם אנו רואים השתנות וחולשת הדורות ע"כ העולם איננו קדמון שאם הי' קדמון לא הי' נשתנה שצריך להיות בכח אחד מני אז אבל אם יש בורא אף שהבורא לא ייעף ולא יגע אעפי"כ יש להברואי' השתנות מכח רוע מעשיהם שחוטאים לפניו ית"ש ומושך חסדו מעט מעט מהם ומצינו בכל ספרי החקירה, דהעיקר אמונ' צריך להיות עפ"י הקבלה, ואפי' אם חוש ההשכל יתנגד לזה צריך להשיב הדבר אל הקבלה ולומר שמחמת שכלו הקצר אינו יכול להשיג עומק הדבר הזה, ואז תשרש בלבו האמונה ולעולם לא תמוט, זה ענין המדרש שהבאתי בראש אעי"ר כי "אבא נאמר על ראש הדבר כמו אבות מלאכות בשבת ואבות נזיקין "נימוס" נאמר על התנהגות כמו נימוסי המדינ', גרדי, עושה נימה אחר נימה, לפי"ז "אבנימוס" הגרדי, נאמר על האומר כי עולם קדמון וכמנהגו נוהג, אבא יוסף הבנאי נאמר על המאמין שיש לעולם בורא ושם יוסף מצינו בסנהדרין יכה יוסי את יוסי ועוד כי עפ"י סוד שם יוסף נאמר על מדת יסוד והוא בונה העולם שאמר לעולמו די, וזה שאל אבנימוס הגרדי הארץ האיך נבראת תחלה, והשיבו אם אתה אומר כן אין אדם בקי בדברים אלו לומר לך ע"ז סברא ישרה, אלא לך אצל אל לאבא יוסף הבנאי היינו שילך באמונה ויטול הקבלה בידו כי יש לעולם בורא, ובזה יבוא על האמת וגם הלך ומצאו עומד על הקירוי, היינו שאותו דיעה היא למעלה, ומפרש האיך הלך אליו ושאל לו א"ל שאלה יש לי לשאול א"ל אינו יכול לירד, קודם כל דבר תדע שאפי' תשאל אותי כמה שאלות אין אני יורד מאמונה המקובלת בידי מפני שאני שכר יום שיש לי אדון ומחוייב אני לעבדו עכ"פ, אלא שאל מה תבקש, רשאי אתה לשאול, אלא שאפי' לא יהי' לי תשובה מה להשיבך אינו יורד מאמנונתי, ושאל לו באופן אחר האיך נבראת הארץ תחלה א"ל, א', נטל הקב"ה עפר היינו שכל העולם מחובר ונמצא יש לך הוכחה אחת וכנ"ל שע"כ יש לה מחבר, ב' כובד הוא הדבר וכו' אך הקב"ה באמת לא ייעף ולא יגע רק וכעס אויל בזה הוא יגע מצד שהעולם חוטאי' וממילא מושך חסדו מעט ממנו כנ"ל, אבל אם כדבריך שהעולם קדמון א"כ למה נשתנה הדורות מראש היוצא לנו מזה כי היסוד מוסד שיש לנו אדון שצריכין אנחנו לעבדו והוא הבורא והוא משגיח בכלל ובפרט והוא בחר בנו בהוציאנו ממצרים לאחר שבחר באבותינו והבן: הנביא אמר (ישעי' ה') הוי משכימי בבוקר שכר ירדופו וגו' ואת פועל ה' לא יביטו וגו' לכך גלה עמי מבלי דעת לכן הרחיבה שאול וגו' וקשה מה מבלי דעת וי"ל עפי' המשל במדרש במגילת אסתר נכרי א' הי' לו חזיר וסוס וסיח, ובזמן אכילת הבהמות בבוקר נתן להחזיר איזה כלי מלא לאכול ולהסוס וסיח נתן במדה ואח"כ הלך החזיר לדרכו, ועם הסוס והסיח הלך הנכרי לעבודתו ולערב בא עמם מן השדה והחזיר בא ג"כ, ובבוקר עשה ג"כ כמעשהו אתמול להחזיר בלא מדה ולהסוס והסיח במדה ואמר הסיח לאמו, לא אבין דעת אדון שלנו הנשמע עולה גדולה מזה אנו עושים עבודתו כל היום לא יניח אותנו להרגיע אף מעט ומכה אותנו. ונותן לנו לאכול במדה והחזיר הנבל הזה הולך בטל כל היום, נותן לו סל מלא ומשתעשע בו, השיב לו הסוס המתן ונראה מה יהי' בסופו, וכשהגיע החג שלהם לקח החזיר וקשרו בכבלים ונחר אותו ושרפו ומלץ דמו כנהוג וכאשר גמר הבעה"ב מעשהו עם החזיר בא אל הסוס והסיח ונתן להם לאכול ואכל הסוס אבל הסיח לא רצה לאכול ושאל לו הסוס מדוע אין אתה אוכל השיב הסיח ולמה לי לאכול שינחר אותי וישרוף אותי, השיב לו הסוס שטיא אין המאכל גורם הנחירה רק הבטלה, וזהו כוונת הנביא שאמר מתחלה ב' דברים הוי משכימי בבוקר שכר ירדופו ואת פועל ה' לא יביטו, ואם יאמר אח"כ לכן גלה עמי

מבלי דעת לא יהי' יודעים מאיזה טעם אי משום אכילה אי משום בטילה ע"כ אמר לכן וגו' והבן, היוצא לנו מזה כי מותר לאדם לאכול ולהתענג כיד ה' הטובה עליו, אבל צריך לעשות ג"כ עבודת האדון כנ"ל, והנה אם יאמר האומר כי קשה לי לבוא אל המנין כי יש לו עסקי' רבים, התשובה, כי לכל כתות בנ"א קשה לעמוד נגד היצה"ר כי הרבה בטלים לו, אבל צריך האדם להתגבר עצמו בפרט ער שמורגל בדבר ומצות לל"נ, ואי' במדרש (פ' תצוה) תקרא ואנכי אענה למעשי ידיך תכסוף בד' דברים נתאוה הקב"ה למעשה ידי' ואין תכסוף אלא תאוה שנ' כי נכסוף נכספת' וגם כלתה נפשי [נראה שצ"ל נכספה וגם כלתה נפשי] ואלו הן ד' דברים הקב"ה סובל עולמו שנ' אני עשיתי ואני אסבול ואמלט וצוה לבני קהת שיסבלו שנאמר ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקודש עלי' בכתף ישאו ותדע שכביכול הוא הי' סובלן בשעה שבאו לירדן שנ' והירדן מלא על כל גדותיו ולא הי' יכולין בני קהת לעבור מה עשה הקב"ה סובלן, שנ' והי' כנוח כפות רגלי הכהנים, א"ר ברכי' הארון סבל את סובלי' ולא הכהנים סבלום אלא הוא סובלן שנ' נתקו כפות רגלי הכהנים והקב"ה משמר עולמו שנ' הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל ה' שומריך ואמר לישראל שישמרו שנ' והחונים לפני המשכן קדמה לפני אוהל מועד מזרחה, הקב"ה מאיר לעולם שנ' והארץ האירה מכבודו ואמר לישראל ויקחו אליך שמן זית זך הוי למעשי ידיך תכסוף עכ"ל המדרש והקשו איך פתח בד' דברים ואינו חושב רק ג' וגוף הכונה צריך ביאור ונראה עפ"י חובת הלבבות (שער חשבון הנפש חשבון כ"ז) וקיצר דבריו שאדם צריך להיות סבלן ולהגביר נגד היצה"ר ולהצדיק הדין עליו כי צדיק ה' בכל דרכיו, ואורחות ה' חסד ואמת וצריך לקבל הכל בשמחה, ואם האדם הוא ברום המעלות והשעה משחקת לו, ג"כ צריך להיות סבלן ולהגביר נגד היצה"ר שלא לעבור עבירות כמד"א וישמן ישורן ויבעט, וגם צריך להגביר לקיים מ"ע ולא יהי' עצל ובין כך ובין כך צריך אדם להיות סבלן, וזהו סבל על פגעי העולם וסבל על המרותו וסבל על עבודת אלקים, וסבל על פגעי הזמן הוא בשני פנים, הא' סבל מתקצף, והב' סבל רוצה יע"ש ולפי"ז הן הן דברי המ"ר הקב"ה סובל עולמו שנ' אני אסבול וגו' וצוה לבני קהת וכו' כי עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו ותדע שהשי"ת הוא סבלן וכו' היינו שיהי' סבל רוצה הקב"ה עוזר שנ' והי' כבוח כפות רגלי הכהנים וקשה לשון כנוח ולא כא' לשון מעמד אלא להורות בא כנוח היינו שיהי' נוח להם עבודתם לשאת בכתף ולעמוד במים הי' הקב"ה סובלן, ועוד סבל על המרותו שהקב"ה שומר העולם וצוה שישמרו והשמר פן ואל הוי ל"ת, וסבל על עבודת אלקים הקב"ה מאיר לעולם ורוצה להאיר בתורה אור ונר מצוה, ע"כ היוצא לנו מזה כי כל או"א צריך כח ואומץ לעמוד נגד היצה"ר:

והנה אי' בהגדה ברוך המקום ב"ה שהקב"ה חישב את הקץ לעשות וכו' והוא שעמד לאבותינו ולנו וכו' וקשה מאי חישב וגם מ"ש שעמדה לשון עמדה, ואפ"ל דלכאורה יש להקשות מאז היותנו לגוי ומימי אבותינו מצינו תמיד כשישראל עוברי' רצונו של מקום, השי"ת מעניש ורודה אותם רק בגלות תחת אוה"ע וגם בא"י גופא ומ"ט דוקא בעונש הזה הלא הרבה שלוחים למקום, ואפ"ל דמה שהקב"ה מעניש אותנו אינה נקמה רק הכל ברא לכבודו כמו שכ' לכבודי בראתי יצרתי אף עשיתי וכבודו המה הישראל כמש"כ כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו, (ועיי' ברמב"ן האזינו) וא"כ אם הי' הקב"ה מעניש אותנו ולאח"כ מושיע מעונש אחר, לא היינו מכירים את גדלו כי הוא אלקי אלקים אבל כשאוה"ע מושלים בנו והוא מושיע אח"כ מכירים אנו גדולתו נגד כל והוא יחיד בעולמו והכל תחת ממשלתו וזה כוונת יתרו עתה ידעתי כי גדול ה' מכל אלקים כי בדבר אשר זרו המה עליהם והוא רק להושיע אתכם ולהכיר גדולתו ידעתי כי גדול וזה ברוך המקום שהקב"ה חישב את הקץ כי מיד הוא מחשב לעשות הקץ והוא שעמדה היינו שזאת הטע' שלא אחד בלבד עמד עלינו ויושיענו ג"כ במהרה בימינו אמן:

תוכן העניינים

באר יצחק עהת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה