באר יצחק עהת· רבי יצחק ביליצר
דרוש לפרשת קרח ולשבת ר"ח
ויאמרו אליהם רב לכם כי כל העדה כלם קדושים וגו' וישמע משה ויפול על פניו, בגמרא (סנהדרין ק"ט) מה שמועה שמע, שמע שהשדוהו באשת איש, ויקנאו למשה במחנה שכאו"א קנא אשתו ממשה, והדבר תמוהא, ועיי' של"ה הקדוש מש"כ בזה, וידבר אל קרח וגו' בוקר ויודע ד' וגו', צ"ב מה בוקר, והנה איתא בש"ס סנהדרין ובנדרים שמש וירח עמד זבולה וכי מה בעי בזבול והלא ברקוע קבוע, מלמד שעלו ואמרו אם אתה עושה דין לבן עמרם נצא וכו' אמר להם בכבודי לא מחיתם ובכבודו מחיתם וכו' יעיי"ש ובח"א מהרש"א שם, ונרלענ"ד עפ"י גמרא בפ' אלו טריפות ר"ש בן פזי רמי כתיב את שני מאורות הגדולים וכתיב את המאור הקטן וכו' אמר הקב"ה הביאו כפרה עלי על שמעטתי הירח, והיינו דאמר ר"ל מפני מה נשתנה שעיר של ר"ח ש"כ בו לד' וכו' יעיי"ש ובחד"א, ואפ"ל כ"ז, בהקדם לבאר מה הי' כונת קרח במחלקתו שלקח טלית שכלו תכלת, ונראה דהנה הובא בשל"ה ריש עשרה מאמרות פלוגתת חכמים שיטת רוב הראשונים וכל בעלי הקבלה, שהצדיק הוא במדרגה גדולה יותר ממנה"ש, אם הוא מצדיק דרכיו והילך תמים, והביאו ראיות מכמה מאחז"ל בש"ס, אולם מקצת חכמים אומרים שהצדיקים אינם במדרגה גדולה, רק למעלה מכל הנמצאים עד מערכת השמים. אבל מערכת השמים כוכבים ומזלות, חמה ולבנה הם במדרגה יותר גדולה מהצדיקי', אבל יש דעה ג' והוא דעת המינים שאסור להאמין ונדחה מכל וכל והוא נגד האמונה, שאומרים שהשי"ת סילק השגחתו מעוה"ז השפל ומסרה למערכת השמים, על פיהם יצאו ויבואו, והוא דעת אפיקורסת שטעו בזה מימי דור אנוש, והובא ברמב"ם הלכות יסוה"ת, כי זה הי' תחלת טעותם והובא ג"כ בשל"ה דעה זו, ודחאה בידים מוכיחות, והנה ידוע מ"ש שלמה המע"ה בפשע ארץ רבים שרי', ולא טוב ממנהיג אחד, והובא ג"כ בשל"ה שם בשם רבינו סעדי' גאון דע"כ מוכרח ומוכח לדעת דליכא רק בורא אחד ית"ש ועיי"ש, וזה י"ל הענין טענת הלבנה עם השי"ת. סדרי לנו חכמי הגמרא בדרך חידה, בדרך שו"ת להוציא מלבנו שלא להאמין ח"ו שהשי"ת הסיר השגחתו מאתנו ומסר אותנו תחת מערכת השמים, וז"ש שהלבנה עשה את עצמה כאלו הוא טועה בזה, שהם נותנו למנהיגים לעולם התחתון, וע"ז מקשה תיכף אפשר לשני מלכי' שישתמשו בכתר אחד, והלא בפשע ארץ רבים שרי', והשי"ת השיב טעות לכי ומעטו, אדרבא אתה תהי' תחתיהם, והלבנה עושה עצמה כאלו אינו מבין תשובת הקב"ה ואומרת וכי בשביל שאמרתי דבר הגין וכו' וע"ז משיב השי"ת לכי ומשול וכו', לא יהי' לך ממשלה אחרת, רק למשול ביום ובלילה, וגלה הקב"ה בתשובה זו יותר מבואר שלא נתנם למנהיגים לעולם רק להאיר' וחוזר הלבנה ושואל כאלו לא הבינה שרגא בטיהרא מה מהני וגו' והשיב השי"ת למנות בך חדשים ושנים זה הממשלה תהי' לך, וחוזרת ושואלת יומא נמי א"א דלא אני בי' תקיפתא דכתיב והי' לאותות וגו', השיב השי"ת צדיקים יקראו בשמך היינו למדת ענוה וקטנות יקראו בשמך כי הם יהיו במדרגה יותר גדולה ממך, חזי דלא מותב' דעתה שעדיין לא הבינה כונת השי"ת שהם נתונים תחת הצדיקים והם מושלים גם על חמה ולבנה, אמר הקב"ה הביאו עלי כפרה דר"ח על שמעתי את הירח, דייקא ל"ד תביאו כפרה שאני המושל גם בעולם התחתון ולא למערכת השמים, והיינו דאמר ר"ל מה נשתנה שעיר של ר"ח שנאמר בו לד' וכו' והבן היטב, וידוע ש"ס דחולין פ' כסוי הדם מה נשתנה תכלת מכל הצבעונין מפני שתכלת דומה לים וים לרקיע ורקיע לאבן ספיר ואבן ספיר לכסא הכבוד יעיי"ש, וזה עוטמן ברמז יפה שלוקחין תכלת ולבן לציצית, להורות נתן לנו בזה שהשי"ת משגיח מעולם העליון לעולם השפל והלבן גם הוא ללבנת הספיר, והנה קורח הי' חושד את משה מפני שפני משה כפני חמה, והי' קרח וסיעתו חושדין את משה שהוא עושה מערכת השמים, למושלים ע"ז העולם והוא משפיע על עצמו שפע מהחמה, להיות מושל על ישראל, לכך הי' מצוה שיהי' רק חוט אחד של תכלת לרמז שיש לעולם בורא אחד ומיוחד אבל שאר הלבן רמז לחמה ולבנה ומערכת השמים שהמה המושלים על עולם השפל, לכך בא והלביש טלית שכלו תכלת ועמד לפני משה, ואמר רב לכם כי כל העדה כלם קדושים ובתוכם ד' שהשי"ת בעצמו ובכבודו משגוח עניו ומדוע תתנשאו על קהל ד', כי בכל ישראל שורה ד' בקרבם וזה וישמע משה שחשדוהו בא"א דהיינו שהשי"ת קידש עמו ישראל ע"י חופה וקדושין והוא עושה עצמו כאלו הוא מנהיג ומשגיח א"כ הוא חשוד באשת איש מלחמה של מעלה ומה נקל לקחת גם נשים, וקנא כאו"א את אשתו לחזק טעותם גם בעיני נשיהם וב"ב, וזה השיב משה בוקר ויודע איך אתה חושד אותי שאני עושה מערכת השמים למנה למנהיגים, ע"ז העולם, הנה הבוקר מודיע בהתחלפות שימושם זה בבוקר, שאינם מושלים רק בזה לעשות בוקר וערב, וחמה ולבנה בראותם שקרח מלביש עצמו טלית שכלו תכלת ובאיזה טענה בא למשה שחושד אותו שעושה אותם מושלים ע"ז העולם עלו מרקיע והורו בזה שאינם רוצים להיות ברקיע מה שמרמז לכסא הכבוד לבל יחשדו משה ואהרן, וע"ז השיב השי"ת להם בכבודי מה שנוגע לכבודי שיעבדו אתכם לא מחיתם, ועל כבוד בו"ד שחושדים אותו מחיתם וכו' ומתורץ הכל היטב והבן. אחר שדרשתי זה וכתבתי מצאתי ברבינו בחיי בפ' פנחס שהביא בקיצור בשם הרמב"ם לכך נאמר בשעיר ר"ח לה' לומר להקריב לד' ולא למערכת השמים וברוך ד' שכונת:
ועד הקבלה נאמר עפ"י הרבינו בחיי דדור הפלגה היינו אנשי העיר אנשי סדום והם עדת קרח, לכך נאבדו הם וטפם ולא התפלל עליו. וכתב שערי אורה דחטא דור הפלגה הי' שקצצו בנטיעות בה' אחרונה להפריש מדת אדני מתשע ספירות שלמעלה והנה אפשר שמשה הי' מתנבא בכה משום שנבואתו הי' מכלול תפארת סוד הדעת ממדת זכר מדת יום, והם אמרו כי הממשלה למדת לילה כהנ"ל שקצצו בנטיעות, וא"כ חשדו אותו שעושה עצמו שהוא שואב שפע נביאותו מלמעלה לנקבה ועושה עצמה לבעל לאשה המושכת בעוה"ז ומשה השיב בקר ויודע ד' את אשר שאין ח"ו חילק ופירוד בספירות וזכיר ושמור בדיבר אחד ואין כאן פירוד ושפע נביאותו מכלול תפארת דרך צינורות עד מדת דני ומשם ולמטה הפירוד ועיי' וגם כ' שערי אורה שם שנבוכדנצר עבד הצלם ג"כ מחטא זה בבל בקעת דירא שם מקומם הי' ואפשר לכך מתו אלו ר"ן איש ונשרפו וחנני' מישאל ועזרי' שלא הסכימו לדעת זו מצילו משריפת אש מדה כנגד מדה הם נשרפו באש והם נצולו מאש:
אם כמות כל האדם וכו' ואם בריאה וגו' וירדו חיים שאולה וידעתם וכו' י"ל מה טעם גזר משה על עדת קרח הטביעה וירד חיים שאולה, ולא איזה עונש אחר ונראה כי ידיע כל דבר הן בעניני הגוף צריך כל דבר למה ששייך לבגד זה צריך בעל מלאכה זה ולבגד או לכלי זה בעל מלאכה אחר כמו כן כל אבר שייך לו רפואה אחר כי מה שתחי' אבר זה ומרפאו לא ירפא אחר וכן הגוף והנשמה השי"ת נותן דבר מה שמחי' הנשמה לחוד ומה שתחי' הגוף כמו שכ' בשם האר"י זצ"ל כי לא על הלחם לבדו יחי' האדם כי על כל מוצא פי ה' מרוחניות המאכל יחי' האדם כי האדם הוא הנשמה והגוף הוא רק לבוש האדם וכדומה בהתנהגות אומה ישראלית צריך למנהיג קדוש ה' את אשר בוחר ה' שיודע להגביר כח סטרא דקדושה על הטומאה ובבוא התחלפות הבן אדם דרך המיתה כי הנשמה יפרד מהגוף ונשאר כאבן דומם ומדרך כי חלק הקדוש יפרד ויעלה מעלה והגוף נשאר עד לעתיד שיהי' אי"ה תחיית המתים ויחי' ג"כ הגוף ויהי' השכר לנפש ולגוף ויחזר הנשמה ויחי' את הגוף ותינח אם הי' הקדוש בקדושתו וכל דבר על מכונו וקרח שאמר כי כל העדה וכו' וכפר בנבואת משה א"כ רצה לעשות קדש חול וחול קדש לכך אמר משה אם כמות כל האדם ימותין וכו' היינו שיצא נשמתם קודם וגו' לא ה' שלחני אבל ואם בריאה יברא דהיינו שירדו שאול חיים ויהי' להיפך וגו' וידעתם כי נאצו וגו' ועיין:
ויקימו לפני משה וגו' לכם כי כל העדה וגו' ומדוע וגו' וישמע משה ביקר ויודע ה' וגו' וי"ל כפילות הלשון באלה הפסוקים בטענת קרח ועדתו ותשובת משה ונראה דראיתי להשל"ה כ' ב' פירושים על מה שאמר משה לא ה' שלחני אם פקידת כל האדם יפקד עליהם וכו' פי' א' שאומר לא ה' שלחני דהיינו אהרן לא הי' ראוי לכך רק לכבודי עשיתי והב' לא ה' שלחני כ"א ע"י רוח הסטרא אחרי בא עלי הדובר כינו לנביא שקר ע"י רוב חטאם עיי"ש, ולפי"ז אפ"ל שגם קרח הי' לוקח לו זה לטענה ובאו בג' טענות על משה א' דלמא נבואתך כנבואות נביאי שקר הב' מעצמך עשית או ע"י השתדלותך ותפלתך ל"ה ב"ה (ב' פי' אחרוני' פ' השלה שם עיי"ש) ואי' בפ' ואתחנן על מה שאמר השי"ת למשה רב לך דרש במדרש יש לך רב ומנו יהושיע ולפי"ז יש לומר ויקימו לפני משה וגו' רב לכם היינו הטענה הא' יש לכם רב שאינו מסטרא דקדושה המלמד לכם כך כי כל העדה כלם קדושים וזכאים מחטא אבל לכם בא וס"א ועוד ובתוכם ה' ג"כ ואתם מעצמויכם עשיתם ואם עפ"י ה' הוא ע"י השתדלותך וא"כ מדוע תתנשאו על קהל ה' למה אתם עושים כן להתנשאות ועל אלו ג' טענות השיבו משה רע"ה על אשר אמרת יש לכם רב ויודע ה' את אשר לו ולא לאחר ועל שאמרתם כי מעצמי עשיתי ואת הקדוש והקריב אליו דהיינו שהקב"ה הקריבו אליו ועל מה שאמרת שהי' ע"י השתדלות ואת אשר יבחר בו יקריב אליו דהיינו שהקב"ה מעצמו בחר בו ולא ע"י השתדלות והבן:
ויקח קרח וגו' ועיי' רש"י והנה יש כמה דיקדוקים ונראה הנה בני לוי גרשון קהת ומררי נתקדש קהת שהוא אמצעי בני קהת עמרם ויצהר וגו' נתקדש הא' בני עוזיאל מישאל וגו' נתקדש אמצעי וע"ז טען קרח ממנ"פ והנה אי' במגן אברהם סי' קל"ז ס"ק ב' לענין מי חשוב, אם החשב קודם או אמצעי עיי"ש דמחלק בין חד גברא לג' קוראים דכל חד אומר אני עדיף וא"כ ודאי משה מעצמה בדה דאלמלא השב"ה צוה לו לא הי' אומר פעם כך ופעם כך, ואבל באמת אימתי שייך ראשון עדיף או אמצעי או אחרון אם כולם ראוים לגדולה זו ואבל אל"כ לא שייך לומר זה עדיף וזה הי' תשובת משה ואת אשר יבחר רק הוא הקדוש ולא שייך כלל איזה עדיף ועיי': בוקר ויודע ה' את אשר לו ויש לפרש עפ"י מש"כ בפ' בהעלותך בענין שכ' התורה ויעש כן אהרן להגיד שבחו של אהרן שלא שינה עיי"ש היטב וקרח הי' טוען שאהרן לא תיקן חטאו וע"ז השיב משה בוקר הנה בבוקר שנר מערבי דולק ואינו נכבה א"כ ויודע ה' את אשר לו והבן:
גמ' בסוטה ברב בישר ברב בשרוהו וגו' עיין מהרש"א וקשה הלא קרח ועדתו התחילו לומר למשה ואהרן רב לכם כי כל העדה וגו', ועוד מה שייך לשון בישר לפי פירש מהרש"א ואפשר לומר דדרש ר' שמלאי וכי לאכול מפרי' הוא צריך אלא כך אמר משה הרבה מצות נצטוו ישראל בכניסתם לארץ וגו' עיי"ש אמר לו הקב"ה כלום אתה מבקש אלא לקבל שכר מעלה אני וגו' וקשה וכי משרע"ה עבר את ה' ע"מ לקבל פרס ועוד מה הלשון לקבל שכר וגם אתה מבקש הכי היל"ל כלום אתה רוצה או חפץ אלא שתקבל שכר או שאתן לך שכר ואפ"ל עפי' שמבואר בכמה מקומות בחובת הלבבות דצריך לעבוד ה' בשביל רוב טובתו עיי"ש באריכות והנה משרע"ה ראה א"ע לבעל חוב להשי"ת והי' בדעתו שא"א לו להפטר רק שילמוד לישראל עוד תורה ומצות רבות וזה שאמר לו השי"ת כולם אתה מבקש אלא לקבל שכר מישראל לשלם לי מעלה אני עליך מדה כנגד מדה, ובזה אפשר קרח ג"כ הי' בא למשה בטענה זו רב לכם כי כל העדה וגו' גם אני רוצה לזכות את אחרים ומשרע"ה השיב לו בקר ויודע וגו' ואת אשר יבחר בו היינו מי שבוחר בה' יקריב אליו היינו אם כוונתך לש"ש יבחר בך והשיב לו עוד והי' האיש אשר יבחר ה' כהנ"ל הוא הקדוש רב לכם היינו אם כוונתך לזכות את הרבים כבר רב טוב צפון לך, וזה הוא כוונת הגמ' ברב בישר שאם כוונתו לש"ש כבר צפון לך רב טוב ברב בשרוהו ג"כ שכבר רב טוב צפון לו ועיין:
ברש"י מה ראה קרח לחלוק על משה וכו' והלבישן טליתות שכלן תכלת וכו' וקשה מאי שייכות זה למחלוקתן, ונראה עפ"י דרוש דהנה כל מחלוקת קרח הי' עם משה על הבכורים כמש"כ הראב"ע ושאר מפורשים שקרח הי' בכור והי' מתרעם כי הבכורים אפילו נפסלו מחמת חטא העגל גם אהרן לא הי' ראוי להיות תחת הבכורים ואדרבא לו הי' ראוי הגדולה שהוא לוי ולא חטא בעגל, והוא ג"כ בכור, והנה איתא במתני' זבחים עד שלא הוקם המשכן הי' עבודה בבכורים וכו' ובש"ס שם דף קט"ו ע"ב יתיב ר"ה וקרו וישלח את נערי בני ישראל ופסקו עי"ש רש"י ובסמוך שם תנאי הוא דתניא וגם הכוהנים הנגשים אל ד' יתקדשו ר"י בן קרחה אומר זו פרישות בכורות (הזהיר את הבכורים להפרש מן ההר) ר' אומר זו פרישות נדב ואביהו (כלומר לא נקראו בכורות כהנים אלא מי הן הכהנים הנגשים שהוזהרו כאן לפרוש מן ההר זה נדו"א שנעשו בסיני כהנים וכו') ופריך בשלמא למ"ד זו פרישות נדו"א היינו דכתיב הוא אשר דבר ד' בקרובי אקדש (כשמתו נדו"א אשר דבר וגו' כדקאמר בסיני פן יפרוץ בהם ד' וכיון שלא הוזהרו להפרש מן ההכל בהקמת המשכן פרץ בהם) אלא למ"ד זו פרישות בכורות היכא רמיזא (מיתת נדו"א היכא רמזה למשה קודם לכן דקאמר הוא אשר דבר ד') דכתיב ונועדתי שמה לבנ"י ונקדש בכבודי א"ת בכבודי אלא במכובדיי עיי"ש, והנה בש"ס דיבמות דף ד' בסוגיא דעדל"ת יליף מכלאים בציצית דכתיב לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו גדילים תעשה לך ודרשינן סמוכין ובסמוך שם אב"ע דמוכח אב"ע דמופנה מכדי כתיב ובגד כלאים וגו' ותנא דבר"י הואיל ונאמר בתורה סתם בגדים ופרט לך הכתוב בא' מן צמר ופשתים וכו' ועוד שם טעמא דכ' רחמנא צמר ופישתי' הלא"ה וכו' הא תנא דבר"י כל בגדים צמר ופישתים הם ואמר רחמנא עביד לי' תכלת וכו' ומסיק סד"א כדרבא דרבא רמי כתיב הכנף מין כנף וכו' ופריך והא תנא דבר"י לית לי' דרבא איצטריך וכו' כי דיוקא דרבא וגו' עיי"ש היטב ובשבת כי' וברש"י שם:
והנה לסברת קרח דטלית שכלו תכלת פטור א"כ א"א לומר ולדרוש כדרבא הכנף מין כנף וא"כ צמר ופישתים, וע"כ דליכא למימר כתנא דבר"י סתם בגד צמר ופישתים, וע"כ דצריך צמר ופישתים להורות שיהי' הציצית מצמר אי פשתים כרבא בזה ואבל הכנף לא דריש וא"כ לא מיותר לאפנויי וע"כ דדרשינן סמוכין ממוכח וא"כ מתו נדו"א על שנכנסו שתוי יין למקדש כפרש"י שם דדרשינן סמוכין דסמך מותת נדו"א לפרשה של יין ושכר אל תשת א"כ כפי' זה לא קאי הוא אשר דבר ד' וגו' על מה שאמר וגם הכהנים הנגשים דהא לא מתו מחמת ציווי זה רק מחמת שנכנסו שתוי יין למקדש ע"כ מסתמא אמרינן דקרא דגם הכהנים והעם קאי על הבכורות שנקראו כהנים והבכורים לא נפסלו רק בחטא העגל ומהראוי לדחות אהרן ולקרב אותו והבן ואבל טעה בכמה דברים אהרן לא חטא וגם ההכרח יש להשיב ודו"ק: