באר יצחק עהת· רבי יצחק ביליצר
דרוש לאחרון של פסח ובפ' שמיני
מהפטורה ויצא חוטר מגזע ישי ונצר משרשי' יפרה ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובנה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה' והריחו ביראת ה' וגו' ושפט בצדק דלים והוכיח במישור וגו' והכה ארץ וגו' וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי וגו' ויש לדקדק רוח עצה ודעת הי' לו לומר כי עצה מכח דעת (ועיין בגמ' מאי והריחו ולכל הפירושים שם יש לדקדק שהי' לו לומר והריחו ברוח ה' ולא שייך לזה ביראת ה') וגם גבורה ויראת ה' הי' לו לומר כי איזהו גבור הכובש את יצרו, והנה בפרשה ויאמר משה אל אהרן קרב אל המזבח וגו' והביא רש"י המדרש שהי' אהרן בוש וירא לגשת אמר לו משה למה אתה בוש לכך נבחרת והרמב"ן הביא בארוכות משל למלך שהי' נשא אשה והי' מתביישת וגו' והנה הדבר פשוט שהי' מתבייש מי אנכי שאזכה וגו' אמנם הובא שם בת"כ י"א שהי' אהרן רואה המזבח לפניו כתבנית שור והי' ירא לגשת נכנס משה אצלו וגו' עיין ברמב"ן, והנה הרמב"ן מסביר מעשה עגל עיי' בדבריו בפ' כ"ת שהי' מבקשים תחת משה מורה דרך אחר היותם במדבר שממה ואין יוצא ואין בא והי' אהרן עושה תבנית שור כי ופני שור מהשמאל לארבעתן וכוונתו שיהי' תבנית זה לפניו וכוונתו שבאותו כח במדה יושיעם ה' במדבר כי המדה מדת הצפון על החרבות והשממון ואבל הם השחיתו ועשו שלא כדת ועבדו ויזבחו וישתחו לאותו המדה לתבנית בלי כבוד ית"ש, ובזה הי' אהרן חטאתו נגדו תמיד והי' רואה כתבנית שור והי' מתירא וגו' לפי"ז מיושב בפסוק הנ"ל שמיותר ובעד העם כי הכוונה שאמר לו הנה לא תתירא כי אתה לא חטאת רק שצריך אתה כפרה באשר שצריך לכפר בעד העם, ובזה יובן מדרש הובא בבינה לעתים שני שדיך אלו משה ואהרן מה השדים הללו אין אחד גדול מחברו כך משה ואהרן לא משה גדול מאהרן ולא אהרן גדול ממשה הה"ד הוא משה ואהרן הוא אהרן ומשה, בתורת ר' אבא משל למלך שהי' לו שני מרגליות נתן במשקל והי' שווין כך משה ואהרן אר"ח בפ' ברוך המקום שבחר בשני אחים הללו שלא נבראו אלא לתורה ולכבודן של ישראל ע"כ, וקשה מה מוסיף ר"א ולהנ"ל מיושב כי בפשוט נראה ממעשה עגל כי אהרן חטא עכ"פ במעשה ואבל באמת להנ"ל אפילו במעשה לא חטא רק מה שנכשלו ע"י אח"כ ישראל והנה מה טובו של שדים שיש בהם חלב לינק לתינוק ובפנימיות הוא טוב ואבל מרגליות בעצם הוא טוב באיכותו והמראה הוא טוב ונחמד וא"כ מבפנים ומבחוץ החשיבות, וזה שהוסיף ר"א שלא תאמר רק בפנימיות ה' שווין אלא אף מבפנים ומבחוץ הי' שווין משל למרגליות, וזה שאמר ר"ח בפ' שלא נבראו אלא לתורה, שלא תאמר שאהרן החטיא את ישראל אדרבה הוא נברא ג"כ לתורה ולכבודן של ישראל ומשה ודאי יגבה לבו בדרכי ה' ותיכף כשאומר הית"ש ועתה הניחה לי נתן עצה בלבו והתפלל ובא לישראל ולקח העגל מביניהם ושרפו ותיקן אותם:
והנה עוד בפ' זו ויקצוף משה על אלעזר ועל איתמר בני אהרן הנותרים לאמור, ומלת לאמור צ"ב ופרש"י השיבונו על דברי, והנה כתיב בשם גדול א' לישב מה השיבוני, משל שיש רב בקהלה ומדקדקים אחריו והנה יש ב"א כשרואין ממנו דבר שלא נכשר בעיניהם מלינים עליו בפני בני אדם ויש שחושבים מחשבה רעה עליו ואין מגלים, ויש שואלים מדוע עשה כך ואוהבים אותם ושמעים תשובתו, והנה אהרן ובניו נבחרו להיות כהנים ומורי הוראות בישראל כדכתיב יורו משפטיך ליעקב וגו' אם משה יקציף עליהם פשוט הי' מקום לומר ח"ו מחמת קנאה לכך אמר השיבנו על דברי אני רוצה תשובתכם ולא למצוא עלילה ח"ו, ועוד יש לומר דהנה י"ל ג"כ מ"ט כתיב כאן הנותרים בשלמא בתחלת פרשה כתיב הנותרים כמוש"כ רש"י מלמד שאף עליהם וכו' ואבל כאן למה כ' עוד שנית, וגם כ' רש"י דרוש דרש שתי דרישות למה נשרף זו ולמה לא נאכלו אלו וקשה מ"ט שאל הלא הי' עדיין שעות לאכול אמנם שהע"ה אמר אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך, דיש ב' מיני תוכחות הא' כשכבר הורגלו בעברה ואז כבר קשה הדבר שישמעו ואבל כשעדיין אינם עוברים אז צריך לומר תוכחה כשנשמע שבעולם נעשו עבירות ואז ישמעו ולא יעברו וזה כוונת הכ' אל תוכח לץ כשהוא כבר לץ רק הוכח לחכם כשעדיין הוא חכם והבן וזה דרוש דרש משה שהי' משרע"ה רוצה ללמוד בני אהרן איך יורו לישראל ויוכיחו, וע"ז דרש גם על מה שלא נאכלו דיש לחוש שתשרפו גם אלו להורות להזהר להוכיח על להבא בטרם נעשה וזה ויקצוף משה על וגו' הנותרים לאמור היינו אלו נותרי' לאמור תוכחה וללמוד את ישראל לכך למדם שלא ידרשו רק על מה שנעשה כבר רק גם על מה שיש לחוש שיעשה ובזה יש לפרש פסוקי' ביחזקאל סי' ג' בן אדם צופה נתתיך לבית ישראל וגו' ואתה כי הזהרת רשע ולא שב מרשטו ומדרכו הרשעה הוא בעינו ימות ואתה את נפשך הצלת ובשוב צדיק מצדקו ועשה עול ונתתי מכשול לפניו הוא ימות כי לא הזהרתו בחטאתו ימות וגו' ודמו מידך אבקש ואתה כי הזהרתו צדיק לבלתי חטוא וגו' והוא לא חטא חי' יחי' כי נזהר ואתה את נפשך הצלת, ויש לדקדק הא' בי ברשעה, אמר ואתה כי הזהרתו ולא שב מרשעו וגו' ואתה את נפשך הצלת, ובצדיק אמר ואתה כי הזהר וגו' והוא לא חטא חי' יחי' כי נזהר ואתה את נפשך הצלת ולא אמר והוא חטא ואעפי"כ ואתה את נפשך הצלת כמו ברישא, וגם קשה הפי' ועשה עול ונתתי מכשול לפניו ועיין ברש"י, וגם ודמו מידך אבקש צ"ב הלא לא כתב בזה שצוה להזהירו, ולהנ"ל מיושב כי בודאי אשר הוא כבר רשע לא ישמע ויעשה אעפ"י שהזהירו ואבל אתה את נפשך הצלת (ע"כ צוה ברשע להזהירו אעפ"י שמסתמא אם הוא כבר רשע לא ישמע אתה תזהיר אותו ותציל את נפשך) ואבל בצדיק כשיזהירו בעודו צדיק מסתמא לא יעשה ויחזיק בצדקתו (ע"כ כתיב בצדיק ואתה כי הזהרתו והוא לא חטא וגו' כי מסתמא כן הוא) ומש"א ועשה עול ונתתי וכשל לפניו ה"פ ועשה עול מכח מה מזה ונתתי מכשול לפניו כשרואה מכשול לפניו מכח זה יעשה וילמוד את עצמו ולכך צריך אתה להזהירו מקודם כי צופה נתתיך והנה כתיב בתהילים יא' כי צדיק ה' צדקות אהב ישר יחזו פנימו עיין ברש"י וי"ל דהנה יש בני אדם בעלי מעלות נותנים צדקה או לומדים אמנם יש מיני ב"א כששומעים שאחרי' ג"כ לומדים ועושי' צדקות קשה הדבר בעיניהם שרוצה שהוא לבדו יעשה, ואבל אין זה בשלימות באמונה ואבל יש ב"א ששמחים בשומעם שאחר ג"כ עושה טוב וזה הוא דרך הטוב והשלימות וזה הכונה כי צדיק ה' צדקות אהב ואבל איך אוהב ישר יחזו פנימו כשרואים הצדיקים בישר אחד על חברו ואבל לא כשקשה הדבר לפניהם ובעיניהם הם צרי עין זל"ז על הטוב שעושה חברו, והנה כבר כתבתי לפרש בשיר השירים מי יתנך כאח לי יונק שדי אמי וגו' כי יש לדקדק מאי אמצאך בחוץ אמנם ידוע מעשה אבשלום ודוד ואח"כ כשהרג יואב את אבשלום ואבל דהמע"ה אמר שמרו לי ואח"כ כשנעצב המלך על בנו בא יואב אצלו ואמר הגדת היום שאין לך שרים ועבדים ויצא המלך וגו' ובזה יש להבין גמ' בחגיגה דפריך כתיב עוז וחדוה במקומו וכתיב במסתרים תבכה נפשי ומשני הא בבתי גואי והא בבתי אבראי ויש להבין עפ"י הנ"ל דכשהי' ישראל באי' והי' חוטאים וידיע שעושים פגם למעלה והשי"ת ברוב רחמיו חס על בניו והי' המקטריגים באים הגדת היום שאין לך שרים ועבדים הם ישבו ויעשו עברות וכל עולמות יחרבו לכך הי' צריך הקב"ה לחרוב ביתו ולהראות עוז וחדוה ואבל במסתרים בוכה ומתאבל והנה ידוע מעשה יוסף ואחי' וכתיב ויתאפק ויבוא החדרה ויבך שמה, ואולם אם הי' יוסף בוכה לפניהם היו תופשים בו אחינו אתה מה אתה רוצה מאתנו וזה ג"כ מי יתנך כאח לי אמצאך בחוץ שתבכה בחוץ מה אתה בוכה במסתרים אשקך אנהגך ע"כ צריך אתה לפדות אותנו והבן:
ובזה נבוא אל הפסוקים שהתחלנו בראש ונחה עליו רוח עצה וגבורה כמו משרע"ה שידע לעשות עצה וגבורה במעשה עגל ויגבה לבו בדרכי ה' רוח דעת ויראת ה' ומפרש אח"כ והריחו ביראת וגו' אחר הרוח ילך לשפוט ולא למראה עיניו לא ימתין עד אשר יראה הרע בעיניו מכח זה ושפט בצדק דלים והוכיח במישור וגו' והי' צדיק איזור מתני' דהיינו שיהי' צדיקים סחור לי' והאמונה איזור חלציו שלא ירע בעיניו כשיהי', אחרים ג"כ צדיקים וגר זאב עם כבש דהיינו שלום בין אחים ובין איש לרעיו ונער קטון נוהג בם שאפילו בני אדם נערים יהי' מנהיגים כשיהי' שלום והבן ה' עוז לעמו יתן ויהי' רצון שיתגלה משיח זה בב"א: