אור ברסלב
באר יעקב - מועדים דרשה לשמחת תורה

באר יעקב - מועדים

דרשה לשמחת תורה

דרשה לחג הסוכות

המדרש מביא דין ודברים בין משה רבינו לבין אדם הראשון, נח והאבות הקדושים: אדם הראשון אמר למשה: ''אני גדול ממך, שנבראתי בצלמו של הקב''ה'', שנאמר: ''ויברא אלהים את האדם בצלמו''. אמר לו משה: ''אני נתעליתי יותר ממך. אתה, כבוד שנתן לך נטל ממך, שנאמר: ''ואדם ביקר בל ילין'', אבל אני, זיו הפנים שנתן לי הקב''ה, עִמי הוא'', שנאמר: ''לא כהתה עינו ולא נס לחֹה''. נח אמר למשה: ''אני גדול ממך, שניצלתי מדור המבול''. אמר לו משה: ''אני נתעליתי יותר ממך, אתה הצלת את עצמך ולא היה בך כח להציל את דורך, אבל אני הצלתי את עצמי והצלתי את דורי כשנתחייבו כליה בעגל'', שנאמר: ''וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו''.

אברהם אמר למשה: ''אני גדול ממך, שהייתי זן לעוברים ושבים''. אמר לו משה: ''אני נתעליתי יותר ממך, אתה היית זן בני אדם ערלים, ואני הייתי זן בני אדם מהולים, ולא עוד אלא אתה היית זן בישוב, ואני הייתי זן במדבר''. יצחק אמר למשה: ''אני גדול ממך שפשטתי את צוארי על גבי המזבח וראיתי את פני השכינה''. אמר לו משה: ''אני נתעליתי יותר ממך, שאתה ראית פני השכינה וכהו עיניך, שנאמר: ''ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראׂת'', אבל אני הייתי מדבר עם השכינה פנים בפנים ולא כהו עיני, שנאמר: ''ומשה לא ידע כי קרן עור פניו''. יעקב אמר למשה: ''אני גדול ממך, שנפגשתי עם המלאך ונצחתי אותו''. אמר לו משה: אתה נפגשת עם המלאך ברשות ובמקום שלך, ואני עולה אצלן ברשות שלהן והן מתיראין ממני'', וכו'... אמר הקב''ה: ''הואיל ונתעלה מן הכל הוא יברך את ישראל'' - וזאת הברכה.

ולכאורה קשה, מה עניינו של ויכוח זה, וכיצד זה יתכן, שמשה רבינו, העניו מכל אדם, יהלל וישבח את עצמו, ויאמר שמעלתו גדולה יותר מכל צדיקי הדורות?

ה'תפארת ציון' כתב, שויכוח זה לא היה באמת, אלא שכוונת המדרש להראות את מעלתו של משה מעל כל הצדיקים, וכתב זאת בלשון ויכוח.

מרן הרב שך זצ''ל כתב, שהמדרש לא בא לבאר רק את מעלת משה רבינו, אלא גם את גודל מעלת התורה, שהיא גדולה יותר מכל מעלה אחרת, יותר מהנבואה שה' ית' דיבר עם האבות הקדושים, ואף יותר מאדם הראשון שהיה יציר כפיו של הקב''ה. זאת משום שכל סוד בריאת שמים וארץ, ויצירת האדם, הכל כלול בתורה, כי הקב''ה איסתכל באורייתא וברא עלמא, שהעולם נברא עפ''י התורה הקדושה.

בזכות שמשה הוריד את התורה לעם ישראל, הוא זכה לברך את עם ישראל, ומה ברך אותם? ''תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב''! התורה היא הברכה הטובה ביותר עבור עם ישראל. ולכאורה תמוה, מדוע נאמר ''מורשה קהִלת יעקב'', ולא ישראל? והרי ''ישראל'' הוא לשון חשיבות, כמו שאמר המלאך: ''כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל''. אלא שמשה רבינו בא ללמדנו שהתורה לא שייכת רק לאנשים החשובים שבעם, רבנים ותלמידי חכמים, אלא לכל אחד מישראל, אפילו היהודי הפשוט ביותר.

ביום שמחת תורה אנו ששים ושמחים עם התורה הקדושה, ונשאלת השאלה, מדוע דווקא עכשיו, בחודש תשרי? לכאורה היה מתאים יותר לשמוח עם התורה בחג השבועות, שאז ניתנה התורה לישראל.

המגיד מדובנא עונה על כך במשל:

מעשה בנסיכה, כלילת המעלות, שכל שידוך שהציעו לה היא דחתה, גם אם היה בן מלך, עשיר מופלג או שר נכבד, בכל אחד ואחד היא מצאה מום. אביה המלך המיואש שאל ללבה, מה רצונה ועם מי היא רוצה להתחתן? הנסיכה השיבה שהיא לא מחפשת דווקא חתן עשיר או מיוחס, אלא אפילו אדם פשוט, העיקר שיהיה חכם ועם מידות טובות.

לאחר חיפושים רבים, המלך מצא בחור, אמנם כפרי פשוט, אבל חכם, בעל חסד ומידות נאצלות. הנסיכה נפגשה איתו ומיד החליטה להנשא. המלך המאושר הציע לחתן סכום עתק וארמון עם שמונה מפלסים, משרתים, סוסים וכל מה צריך.

החתונה המפוארת נערכה ברוב עם, הארוחה היתה כיד המלך וכולם נהנו. החתן כיבד מאוד את כלתו הנסיכה והיא היתה מאושרת. גם לאחר החתונה היא לא הצטערה אפילו לרגע ושמחה על הבחירה הנכונה.

יום אחד, לאחר מספר חודשים, ניגש הבחור למלך, וביקש לערוך שוב חתונה מפוארת ולשאת לאשה את בתו הנסיכה. המלך המופתע אמר לו בזעם: ''הרי אתה כבר נשוי לנסיכה''!

הבחור הסביר בחכמה: ''הרי אני בחור כפרי ופשוט, מדוע א''כ בחר בי המלך כחתן לבתו הנסיכה?! חשבתי לתומי, אולי הנסיכה בעלת מום ח''ו, ולכן אף אחד לא רוצה להתחתן איתה? ביום החתונה, היו לי הרבה חששות, ולא יכולתי לשמוח באמת. אבל כאשר עברו החודשים והכל כשורה, הבנתי שהנסיכה ממש מושלמת ואין בה שום מום, ואני פשוט זכיתי לפנים משורת הדין. ולכן רציתי לערוך שוב חתונה, והפעם לשמוח באמת''.

כאשר בני ישראל ישראל קיבלו את התורה בחג השבועות, היו להם הרבה חששות, מדוע שהקב''ה ירצה לתת להם את התורה הקדושה ולא למלאכי השרת? אולי בתורה יש מום ח''ו? אולי יש בה משהו לא טוב? אבל כאשר עברו החודשים וראו שהכל כשורה, שהתורה מושלמת ואין בה מום, אז החליטו לשמוח בה באמת (בשמחת תורה).

אנו באמת ששים ושמחים, שרים ורוקדים עם התורה האחוזה בזרועותינו, ושמחים בה. וכאן מקום לחשבון נפש מרתיע, האם גם התורה שמחה ומרוצה מאתנו?!

אדם הנושא בת מלך, בוודאי שמח הוא בה, בת עדינה, משכלת, מיוחסת. בוודאי מתענג הוא על כל רגע ורגע ששוהה עמה, אולם אין זה אומר שגם היא מתענגת להיות במחיצתו. אם התנהגותו כיאות לבת מלך, נזהר הוא בכבודה ומעניק לה תכשיטים ומאכלים עדינים וטובים, כראוי לה, אזי גם היא שמחה בו, אולם אם מתנהג הוא בה ככפרי בהתגשמות ובגסות, מזלזל בה ולא נוהג בה כבוד כראוי, יתכן שהוא שמח בה ומציאה היא אצלו, אולם היא אסורה תחתיו ומעונה תחת ידו.

התורה נִתנה לנו כבת מלך מלכו של עולם, שמחים אנו בה, תורה תמימה, נעימה, אצורה בסגולות ובחכמה אין קץ, והיא אוצרו היקר ביותר של הקב''ה, שהרי נקראת ''שעשועים'', וכנאמר: ''ואהיה אצלו... שעשועים יום יום''.

וכדי לשבר מעט את האזן מה פירוש הפסוק: ''ואהיה אצלו שעשועים יום יום'', כל אדם משתעשע ביקר לו, ילד קטן בצעצועיו היקרים לו יותר מכל, אדם מבוגר יותר משתעשע בכספו וזהבו, עשיר מופלג משתעשע ביהלומיו ובאבני חן אשר לו, מלך משתעשע בכבוד מורא מלכותו, ואילו מלכנו מלך מלכי המלכים הקב''ה במה שעשועיו? באותיות התורה הקדושה. ואם התורה היא שעשועיו של הקב''ה, הרי שאין לתאר ולשער מה טמון וגנוז בה, אלו אורות וסודות נפלאים... אם כן בודאי יש לנו במה לשמוח. אבל השאלה היא, האם גם לתורה יש מה לשמח בנו? האם היא מרוצה מהתנהגותינו כלפיה? האם אנו נזהרים בכבודה כראוי? עוסקים בה, או מונחת היא אצלנו בקרן זוית?

עוון ביטול תורה חמור הוא מאוד, שהרי זהו זלזול בדבר היקר ביותר של הקב''ה, שהתורה היא שעשועיו של הבורא, ואין לו יתברך יותר יקר ממנה. היאך לא יקנא לכבודה ויחרה אפו על חתנו המזלזל בבתו של מלך?!

לכן כל יהודי ויהודי, אפילו הפשוט ביותר, חובה עליו לקבוע עתים לתורה, לעסוק בה ולשמוח.

תוכן העניינים

באר יעקב - מועדים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה