אור ברסלב
באר יעקב - מועדים דרשה לפורים

באר יעקב - מועדים

דרשה לפורים

דרשה לחנוכה

ימי הפורים יסודם בהררי קודש ואינם חלילה שמחה של שכרות והוללות ח''ו. בימים אלו ישנו עניין כה קדוש ונשגב, עד האר''י הקדוש אמר, שיום הכִּפורים חשוב הוא כמו פורים (כפורים). נמצא שפורים גדול וקדוש אפילו מיום הכפורים, כי הקטן נתלה בגדול. ובמגילה נאמר: ''וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם''. ודרשו חז''ל, שכל המועדות עתידין להבטל חוץ מימי הפורים. ויש להבין, מה כל כך מיוחד ביום הפורים?

דבר נוסף, אמרו חז''ל : ''למה נמשלה אסתר לשחר? לומר לך, מה שחר סוף כל הלילה, אף אסתר סוף כל הנסים''. כלומר, בתקופת אסתר התרחשו הנסים האחרונים בעם ישראל. ולכאורה קשה, וכי מאז לא מצינו נסים?! הרי ''בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקב''ה מצילנו מידם'' בנִסי נסים, וכל קיומנו בארץ ישראל הוא בדרך נס!

ובגמרא נאמר : אסתר מן התורה מנין? ''וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר''. ויש לשאול, היכן טמון כאן הרמז לאסתר, האם רק משום דמיון האותיות? ועוד קשה, מדוע נקראת המגילה ''מגילת אסתר'' ולא ''מגילת הדסה'', שכן, כך היה שמה האמיתי?

בכדי לענות על כל השאלות, יש להתבונן במאורעות המגילה:

המגילה פותחת במשתה אחשורוש, בו הוא מבקש מאשתו, המלכה ושתי, לבוא לפניו עירומה, כדי להראות את יופיה לעיני כולם. המלכה מסרבת, ולאחר התייעצות עם היועצים החשובים מחליטים להוציאה להורג, עפ''י עצת ממוכן, הוא המן. המלך נותר גלמוד ובודד. משרתי המלך הצעירים מייעצים לו לקבץ נערות יפות מראה, ולבחור מתוכן את המלכה המתאימה. המלך עושה כן, מקבץ נשים רבות, ובין השאר גם את הדסה היא אסתר, בת דודו ואשתו של מרדכי היהודי.

לפי חז''ל אסתר היתה בת שבעים, ירקרוקת ולא ממש יפה, אך היתה נושאת חן בעיני כל רואיה. אסתר לא הגידה את עמה ואת מולדתה וכל אחד בעולם חשב שהיא מעמו. המלך אחשורוש מתאהב בה ממבט ראשון וממליך אותה למלכה תחת ושתי. מרדכי יושב בשער המלך. בגתן ותרש, שני סריסי המלך, מתכננים להתנקש בחיי המלך אחשורוש. הם מדברים ביניהם בשפה התרשית, ובטוחים שאף אחד לא מבין. מרדכי שהיה מהסנהדרין וידע שבעים שפות, הבין גם תרשית. הוא סיפר לאסתר, אסתר סיפרה למלך בשם מרדכי. בגתן ותרש ''נתפסו על חם'', ובספר הזכרונות נכתב שמרדכי הציל את המלך.

המלך מגדל את המן האגגי ומנשאו מעל כל השרים. כולם כורעים ומשתחווים לו חוץ ממרדכי היהודי. המן כועס ורוצה לפגוע בכל היהודים. הוא עושה גורל כדי לדעת מתי הכי כדאי לפגוע ביהודים. הוא משכנע את אחשורוש להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים ושללם לבוז. הוא שולח איגרות לכל העולם. מרדכי ידע את אשר נעשה, מתאבל לובש שק ומבקש לדבר עם אסתר המלכה. הוא משכנע אותה להסתכן (מי שבא אל המלך בלי להִקָרא אחת דתו למות, אא''כ המלך יושיט את השרביט) ולפעול אצל המלך. אסתר מבקשת שכולם יצומו במשך שלושה ימים ואף היא צמה.

ביום השלישי, כאשר היא חלשה מאוד מהתענית, היא ניגשת למלך בלי להקרא. המלך מושיט לה את השרביט ושואל מה בקשתה. אסתר מזמינה את המלך והמן למשתה היין. במשתה המלך שואל אותה שוב לבקשתה, והיא מזמינה שוב את המלך והמן למשתה נוסף למחרת בבוקר. המן יוצא מהמשתה שמח טוב לב ומנופח מגאווה עד שרואה את מרדכי היהודי אשר לא יכרע ולא ישתחווה. המן כבר לא יכול יותר, הוא מגיע לביתו, מכנס את אוהביו, מספר על כבוד עושרו ורוב בניו ועל מעמדו הרם והנשגב, וכל זה איננו שוה לו כל זמן שרואה את מרדכי היהודי יושב בשער המלך.

אוהבי המן מציעים לו להכין עץ גבוה חמישים אמה, עליו יתלה את מרדכי בבוקר, כך שבמשתה היין יוכל לראות אותו תלוי ובאמת להנות מהמשתה. המן טורח להכין את העץ. הוא לא חוסך בכסף ובמאמצים. בינתיים בארמון, בלילה ההוא נדדה שנת המלך. הוא מתחיל לחשוד שהמן רוצה להרוג אותו, לירש את מקומו ולקחת את המלכה ואת המלוכה. הוא התחיל לשאול את עצמו: מדוע אסתר הזמינה למשתה את המן? אולי המן שיתף בתכנית שלו את אסתר המלכה ושניהם מתכננים משהו נגדי? א''כ מדוע אף אחד אינו בא לספר לי על כך? היכן השב''כ? היכן המודיעין? אולי כולם יודעים ומנסים להסתיר ממני? אבל למה? אולי בגלל שפעם הייתי כפוי טובה כלפי מי שמסר לי מידע מודיעיני חשוב ולא תגמלתי אותו כראוי?

הוא קורא לסופר המלך ומבקש להקריא לפניו את ספר הזכרונות. הספר נפתח בדיוק בתיאור של הצלת חיי המלך בזכות מרדכי. הוא שואל מה נעשה במרדכי? נערי המלך משיבים שלא נעשה דבר! מרדכי לא בא על שכרו!

ואז נפתחת הדלת ומגיע המן שבא לבקש מהמלך לתלות את מרדכי על העץ שהכין. המלך שואל את המן: ''מה לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו?'' המן הבין שמדובר עליו, ''למי יחפוץ המלך לעשות יקר יותר ממני?!'' גם המלך הבין שהמן חושב שמדובר עליו. היה זה נסיון לראות מתוך דברי המן מה הוא חושב ומה רצונותיו. המן עוצם את עיניו ואומר בחיוך רחב: ''איש אשר המלך חפץ ביקרו, יביאו לבוש מלכות אשר לבש בו המלך וסוס אשר רכב עליו המלך ואשר נִתן כתר מלכות בראשו''. המלך כועס, כעת הכל ברור, המן רוצה למלוך במקומי.

ויאמר המלך להמן: ''מהר קח את הלבוש ואת הסוס כאשר דברת ועשה כן למרדכי היהודי היושב בשער המלך אל תפל דבר מכל אשר דברת''. המן חשב לשים קץ לחייו ולהתאבד, אלא שאז ניזכר שיש בשושן חוק שאם אחד המחוקקים מתאבד, כל החוקים והגזירות שלו גם הם מתאבדים, ואז גם לא תתבצע הגזירה נגד היהודים. הוא כל כך שנא יהודים, אפילו יותר ממה שאהב את עצמו לכן החליט שלא להתאבד. אבל כדי לחסוך מעצמו בושות הוא מחליט, שכאשר הוא ירכיב את מרדכי בלבוש מלכות על הסוס ברחובות העיר, הוא ילבש את בגדי מרדכי היהודי, וכך האנשים יחשבו שמרדכי מרכיב את המן.

המן הלביש את מרדכי בבגדי מלכות, העלה אותו על הסוס, לבש את בגדי מרדכי והוליך את הסוס ברחובות העיר בעודו מכריז: ''ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו''. התכנית של המן אכן הצליחה, בתו של המן הביטה מהחלון בקומה העליונה, חשבה שמרדכי מוליך את המן ולכן ''שיגרה'' לאיש הלבוש בבגדי מרדכי חבית של מי שופכין, בפגיעה ישירה ומדוייקת ישר על הראש. המן הביט כלפי מעלה וראה את בתו שצונחת כלפי מטה, היא הבינה את הטעות שעשתה והעדיפה לשים קץ לחייה לפני שאבא שלה יעשה זאת בצורה פחות סימפטית. ''והמן נדחף אל ביתו אבל (על בתו) וחפוי ראש'' (בגלל מה שהיא שפעה עליו).

המן נלקח אל המשתה לפני שהספיק לעשות מקלחת. המן מגיע יחד עם ריח ניחוח מיוחד וענן של זבובים. אסתר מחייכת להמן. משהו פה מריח מאוד לא טוב. המלך כועס ולחץ הדם שלו עובר את הקו האדום. המלך שואל שוב את אסתר המלכה מה בקשתה. אסתר אמרה: ''אם מצאתי חן בעיניך המלך ואם על המלך טוב תנתן לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי. כי נמכרנו אני ועמי להשמיד להרוג ולאבד ואלו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי כי אין הצר שוה בנזק המלך''. המלך שאל: ''מי הוא זה ואי זה הוא אשר מלאו לבו לעשות כן?'' ותאמר אסתר: ''איש צר ואויב המן הרע הזה''. ברגע זה המלך חשב שהוא הולך להתפוצץ ולכן יצא אל גינת הביתן לנשום קצת אויר ולהרגע. שם פגש מלאכים בדמות עובדי מחלקת גננות ונוף, שהם כורתים את עצי הגינה הנדירים והיקרים. מה אתם עושים?!! הוא שאל. ''כורתים עצים!'' הם ענו. מדוע?! הוא שאל. הם השיבו שככה ציוה עליהם המן בשם המלך.

המלך העצבני מבין שבחוץ יותר קשה להרגע ומחליט לחזור פנימה. בינתיים המן ביקש על נפשו מאסתר המלכה שהסבה על מיטת הזהב המלכותית. המלאך גבריאל דחף את המן המצחין על אסתר המלכה שניסתה לסתום את אפה, עיוותה את פרצופה בגלל ''הצחנה המרכזית'' וצרחה. בדיוק אז המלך ניכנס וראה את המן ''תוקף'' את המלכה. המלך צועק בחמת זעם: ''הגם לכבוש את המלכה עמי בבית?!''

בדיוק אז הגיע אליהו הנביא בדמות חרבונה, אחד מהסריסים, ואמר בדרמתיות: ''גם הנה העץ אשר עשה המן למרדכי, אשר דיבר טוב על המלך!'' המלך הבין מכך שהמן דיבר ואמר שהעץ טוב על המלך - ממש מתאים לו למלך להיות תלוי עליו...

המלך הרגיש שהוא כבר לא יכול יותר ואמר: ''תלו עליו את המן!''

זהו סיפור המגילה בקיצור נמרץ.

מבחינה חיצונית, אין נס הפורים נראה כנס מעל הטבע, אלא שילוב של מאורעות בזה אחר זה, שבאופן שטחי אפשר לפרשם כמאורעות מקריים, אלא שראיה מעמיקה מראה את הקשר הנפלא בין כל המאורעות שהתרחשו בדיוק בזמן ובמקום הנכון.

באותה תקופה עם ישראל היה בגלות ובהסתר פנים. על תקופה זו נאמר: ''אָכֵן אַתָּה אֵל מִסְתַּתֵּר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעַ''. הדבר בא לידי ביטוי בכך שאין הקב''ה משגיח על עמו ישראל באופן ישיר וגלוי, אלא באופן נסתר ועקיף. ודווקא בתקופה חשוכה זו, שההסתרה גדולה, לא רק שניצלנו מאויבנו, אלא ונהפוך הוא, שזכינו לשלוט עליהם. ובכך התגלתה השגחת ה' עלינו גם בתקופה של הסתר פנים, כמו שנאמר : ''וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם''.

מגילת אסתר היא הספר היחיד בכל התנ''ך אשר לא מוזכר בו הקב''ה אפילו פעם אחת. אולם הקב''ה נמצא במגילה באופן מוסתר, בראשי תיבות, סופי תיבות ודילוגי אותיות. המגילה נקראת ''מגילת אסתר'', מלשון גילוי ההסתר, כלומר לגלות את הקב''ה והשגחתו גם במצב של הסתר פנים. הגמרא שאלה: ''אסתר מן התורה מנין? שנאמר: ואנוכי הסתר אסתיר''. דבר זה מרמז על הנהגת ה' בתקופה של הסתר, שכמו בתיאטרון בובות יש מישהו שמסתתר ומושך בחוטים מלמעלה, כך גם ה' בתקופה של הסתר מושך בחוטים ומנהיג את עולמו לפי רצונו.

על מגילת אסתר נאמר: ''סוף כל הנסים'', משום שעד אותה תקופה, הקב''ה השגיח על עם ישראל באופן לא טבעי של נסים גלויים מעל לטבע. מכאן ואילך, עד הגאולה השלימה בב''א, הקב''ה מנהיג את העולם באופן נסתר בתוך הטבע, כמו בתיאטרון בובות, שנדמה שהבובה זזה ועושה, אך למעשה יש מי שמושך בחוטים מלמעלה, כך גם בנס שבתוך הטבע אפשר לטעות ולחשוב שזה ''מקרה'', אך למעשה זה ''רק מה''', כי ''ה' רקם'' זאת.

לפי זה אפשר להבין מדוע כל החגים עתידים להתבטל מלבד ימי הפורים, משום שכל החגים הם זכר לנסים הגדולים שנעשו לעם ישראל בצאתם ממצרים, שהיו נסים גלויים. פסח הוא רצף של נסים גדולים: עשרת המכות, היציאה ממצרים, מרדף המצריים אחר עם ישראל לאחר כל מה שראו ולבסוף גם קריעת ים סוף, כל אלו נסים גלויים גדולים היוצאים מגדר הטבע. חג השבועות הוא זכר ליום מתן תורה, בו התרחשו דברים נשגבים ומפליאים מאוד. וכן חג הסוכות שהוא זכר לענני הכבוד שהקיפו את עם ישראל, גוננו עליהם, יישרו להם את הדרך, כיבסו את בגדיהם ועוד נסים כפי שאמרו חז''ל במדרשים. כל הנסים הגלויים האלו לא ממש השפיעו על עם ישראל, והראיה לכך היא שמיד לאחר קריעת ים סוף חטאו בחטא העגל.

לעומת זאת, בפורים אפשר לראות את הנס רק לאחר התבוננות מעמיקה, ואז הנס הוא שורשי ומחדיר חזק את האמונה ואת ההכרה במעשי ה' ית'.

כל החגים הם כדי לזכור את חסדי ה' עמנו, והרי לעתיד לבוא הנסים יגדלו ויוכפלו פי כמה וכמה, ולכן החגים יתבטלו, כי לא יהיה עוד צורך בזכירתם (כמו מי שהלך ברחוב, מצא מטבע של חמישה שקלים ושמח. כאשר הגיע לביתו שמע שזכה בלוטו בפרס הגדול וכעת הוא מיליונר. הוא כבר שכח שמצא ברחוב שקל, כך גם הנסים האחרונים ישכיחו בעוצמתם את הנסים הראשונים). אולם נסי פורים אינם נסים גלויים, אלא נסים המוסתרים בתוך הטבע, ועל ידם מבינים ורואים כי כל הטבע הוא נס ומעשה ה' ית', ולכן ימי הפורים לא יתבטלו לעולם.

אם האדם יתבונן על כל מהלך חייו, ויצרף מאורעות אחת לאחת, הפאזל יאיר לו באופן מדהים, ויראה בחוש איך הקב''ה מרחם עליו, מצילו ומדריכו בדרך הישר והנכון. איש אינו יכול להיות כפוי טובה על כל הטובות שעתידות להתגלות לאחר ההתבונות. כולנו צריכים להודות לקב''ה ולאהוב אותו וכתב הרמב''ם שאפשר להגיע לזה ע''י התבוננות.

בשמו של ''פורים'' מרומזים כל החגים: פסח וסוכות, ראש השנה, יום הכפורים מתן תורה. וגם יש בו מסגולותיו של כל חג וחג: חג הפסח שהוא חג החירות, בו יצאנו משעבוד לגאולה ומאפילה לאור גדול, כך גם בפורים זכינו לתשועה ואורה גדולה. ימי הסוכות הם ימים של שמחה שנאמר: ''ושמחת בחגך והיית אך שמח'', כך גם ימי הפורים הם ימי שמחה וששון. ראש השנה ויום הכפורים הם ימי דין ותשובה, בהם מבקשים מה' ית' שנה טובה ומבורכת, כן בפורים ''כל הפושט יד נותנים לו'', שהפושט ידו לבקש מאת ה' נותנים לו, והסעודה והמשתה בפורים בגדר של תיקון ותשובה על מה שאכלו היהודים באיסור בסעודת אחשורוש.

יהי רצון שנזכה לגאולה השלימה ולנסים העצומים, שהקב''ה יתגלה עלינו במהרה וימלוך עלינו. ואז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה.

תוכן העניינים

באר יעקב - מועדים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה