אור ברסלב
באר יעקב - מועדים דרשה לחנוכה

באר יעקב - מועדים

דרשה לחנוכה

דרשה לשמחת תורה

בימי החנוכה, אנו חוגגים את נצחון החשמונאים במלחמה נגד היוונים. היוונים באותה תקופה היו אימפריה גדולה ועצומה, הם כבשו עמים רבים והביאו להם את תרבותם. תרבות יון היתה מתקדמת ו''נאורה'', וכללה, אמנות, מוסיקה, ספורט, מחזות, תיאטרון, מדע ופילוסופיה. כל העמים קיבלו את עליונות ומרות התרבות החדשה ואף שמחו בה. אולם עם אחד קטן, התנגד בכל תוקף לקבלת תרבות יון, היה זה עם ישראל, העם הנבחר, שרצה להמשיך לדבוק בתורתו הקדושה, תורת האלקים, ולהשאר מובדל מכל העמים.

היוונים חשו עלבון, הם כעסו על היהודים, כינו אותם: ''מורדים'', ''חשוכים'', ''פנאטים'', ''פרימיטיבים'' וכד', ורצו לכפות על היהודים את תרבותם ה''נאורה''. הם חשבו שהם מביאים לעולם ''אור'' ולכן קראו ליהודים ''חשוכים'', אבל חז''ל דרשו: ''וחושך - זו תרבות יון'', תרבות יון אינה אלא דמיון מבית היוצר של היצר הרע. כמו ילד קטן שמדמיין אריה בחושך וכאשר מדליקים את האור האריה נעלם, כך גם תרבות יון, שדגלה בהנאות חסרות משמעות לעומת אור התורה שמסלק את כל הדמיונות.

היוונים רצו למשוך את הצעירים שבעם לתרבותם הקלוקלת, הם בנו אצטדיונים ובתי תיאטרון, ופרסמו בפליירים, ובעלוני השבת, על הצגות חינם, מתנת ממשלת יון. ואכן מעט יהודים, ''מתיוונים'', הושפעו ונמשכו ל''אור'' המדומה (כמו יתוש שנמשך לאור הכחול של קוטל היתושים ולבסוף מתחשמל ומת). היוונים לא הסתפקו בכך, והחליטו על גזירות חמורות נגד הדת היהודית, וכל מי שיעבור עליהן, יענש בחומרה רבה. הם אסרו על היהודים לקבוע מזוזה בפתח ביתם, אסרו למול את הבנים, אסרו לבית הדין לקדש את החודש, אסרו לשמור שבת, אסרו על הנשים היהודיות לטבול במקווה הטהרה וציוו על היהודים לכתוב ''אין לנו חלק באלקי ישראל''.

יהודים שלא קיימו את הגזירות, היו מגיעים לחדרי חקירה חשוכים, היו מתענים עד מוות או מוצאים להורג. וכך נאמר במדרש : ''מה לך יוצא ליסקל? על שמלתי את בני. מה לך יוצא לישרף? על ששמרתי את השבת. מה לך יוצא ליהרג? על שאכלתי מצה. מה לך לוקה בפרגול? על שעשיתי סוכה, על שנטלתי לולב, על שהנחתי תפילין, על שהטלתי תכלת, על שעשיתי רצון אבא שבשמים''.

היהודים ברחו למערות נסתרות כדי לקיים שם את המצוות, אך שם היו מתים ברעב, או שהמתיוונים היו מלשינים עליהם, ואז היוונים היו שורפים את המערה עם כל מי שהיה בתוכה.

לפי כל הנאמר לעיל, לכאורה קשה מאוד על הפיוט ''מעוז צור'' שאנו אומרים בחנוכה, בו לא מוזכר מאומה ממה שעשו היוונים ליהודים, אלא רק: ''יְוָנִים נִקְבְּצוּ עָלַי אֲזַי בִּימֵי חַשְׁמַנִּים. וּפָרְצוּ חוֹמוֹת מִגְדָּלַי וְטִמְּאוּ כָּל הַשְּׁמָנִים. וּמִנּוֹתַר קַנְקַנִּים נַעֲשֶׂה נֵס לַשּׁוֹשַׁנִּים. בְּנֵי בִינָה יְמֵי שְׁמוֹנָה קָבְעוּ שִׁיר וּרְנָנִים''. לכאורה זה כמו לתאר את מעשה הנאצים הארורים, שרצו להשמיד את ישראל ורצחו באכזריות שעולה על כל דמיון, שש מיליון יהודים, ולומר רק שהם לא איפשרו ליהודים להניח תפילין! האם רק זה הם עשו?!

דבר נוסף, כאשר היוונים רצו לכפות על היהודים את התרבות היוונית, וניסו להמיר אותם מדתם, קמו קומץ של יהודים חשמונאים, צדיקים וחלשים, והחליטו להלחם בכח באימפריה היוונית. ללא נשק, בלי ''כושר קרבי'' ובלי תכניות מלחמה, הם הכו בחיילים היוונים שהיו חזקים, מלומדי מלחמה עם נשק משוכלל סוסים ופילים. היוונים שהרגישו מושפלים ומבוזים החליטו להלחם ביהודים בכל הכח, הם הביאו תגבורת של לוחמים בספינות מהים, ואפילו שכרו לוחמים ממדינות אחרות, הכל כדי להכניע את ישראל. לאט לאט הצטרפו יהודים נוספים למלחמה, חלקם היו מתיוונים שחזרו בתשובה. בשיא המלחמה היו כמה מאות יהודים שלחמו במסירות נגד מיליוני לוחמים יוונים מנוסים, ובדרך נס הצליחו להרוג יוונים רבים, לקחת להם את כלי הנשק ולפגוע ביוונים נוספים. לבסוף היוונים שנותרו נסו על נפשם, ובכך תמה המלחמה בנצחון מוחלט לטובת היהודים.

בימי החנוכה, אנו מודים לה' ית' על כל הנסים הגדולים שעשה לאבותינו בימים ההם ובזמן הזה, כאשר מסר גיבורים ביד חלשים, ורבים ביד מעטים. אולם לכאורה קשה, אם עיקר ההודאה על נס הנצחון במלחמה, מדוע אנו מציינים את ימי החנוכה דווקא על נס פח השמן? וכן, כאשר מתארים חז''ל בגמרא את חנוכה, נאמר רק: ''כשנכנסו יוונים להיכל, טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים''. מדוע נס הנצחון במלחמה מוזכר בעקיפין, וכל הדגש הוא רק על נס פח השמן?

נראה ליישב עפ''י מה שהיה במלחמת ששת הימים.

בשנים שקדמו למלחמה גברו ההתגרויות של הערבים, מגבול ירדן חדרו מחבלים ורוצחים לשטח ישראל ופוצצו בתי מגורים, הרוסים שלחו לסורים נשק חדיש, הציבו אותו לאורך רכס ההרים של הרמה הסורית בתוך עמדות מבוצרות ופגעו ביישובי הצפון. הרוסים הנדיבים גם עזרו למצרים, הם שלחו להם טילים ארוכי טווח שיכלו להגיע ולפגוע בכל פינה במדינת ישראל, אוניות קרב משוכללות, צוללות, טנקים ומטוסי מיג חדישים, הכל ללא תמורה, ''לשם שמים''. הם גם שלחו מדריכים ללמד את הערבים כיצד להשתמש בנשק המשוכלל ואף לימדו אותם תכסיסי מלחמה.

מדינת ישראל העניה הצליחה להשיג, לאחר מאמצים רבים, נשק מצומצם תמורת תשלום מלא, כך הגיעו לישראל מעט מטוסי מיראז' מצרפת וטילי קרקע-אויר מארה''ב. אבל כל זה לא היה אפילו אחוז אחד ממה שקיבלו מדינות ערב בחינם. הרוסים גם הבטיחו למדינות ערב, שבמקרה של מלחמה, הם יעזרו להם.

זמן קצר לפני שפרצה המלחמה, המצרים, העירקים, הירדנים והסורים, כרתו ברית צבאית למלחמת השמד נגד ישראל. נאצר יש''ו הודיע לעולם שהוא מוכן למלחמה נגד ישראל, והכריז השכם והערב על רצונו להשמיד את הישוב היהודי בא''י. רה''מ ושר החוץ נסו לדבר עם מדינות המערב אך לא הצליחו להשיג כלום, אף מדינה לא היתה מוכנה להקריב את האינטרסים הפרטיים שלה בשביל קיומנו. ואז הבין עם ישראל ש''אין לנו על מי להשען, אלא רק על אבינו שבשמים''. בישיבות הקדושות לא פסק קול התורה, בבתי הכנסת נאמרו תהלים ללא הפוגה, וכל העם כולו, כולם קראו: ''ממעמקים קראתיך ה'''.

את המלחמה פתחה מדינת ישראל. ביום הראשון, תוך שעתיים חיל האויר הישראלי השמיד 450 מטוסי קרב מצריים, ופגע קשות בכל מסלולי ההמראה והנחיתה בשדות התעופה שלהם, ובינתיים טנקים ישראלים פרצו למצרים. ביום השני, הירדנים החלו להתקיף את ירושלים ומרכז הארץ, בסיוע מטוסי קרב מעירק. ישראל כבשה את סיני והמצריים הכריזו על נסיגה. מטוסים ישראלים החלו להתקיף בירדן ובעירק, וחיל הרגלים החל לכבוש עמדות בירדן. ביום השלישי, תוך רבע שעה כוחותינו כבשו את העיר העתיקה והר הבית, הם בכו מהתרגשות בכותל המערבי, ואח''כ כבשו את גוש עציון, יריחו, חברון ומקומות רבים. ביום הרביעי, החלו ''לטפל'' בסורים. עד עתה, הסורים תקפו מעמדות מבוצרות ברמת הגולן, ופגעו ביישובי הצפון. כעת הישראלים החלו לפתוח במלחמה על רמת הגולן ולבסוף אפילו לכבוש אותה.

האם כל זה הגיוני?!

''בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו, והקב''ה מצילו מידם'', גם כאן הקב''ה הצילנו מיד אוייבינו. בזמן המלחמה, היו נסים רבים: באחד הקרבות על הירדן, סטה מהדרך טנק אחד של צה''ל ואיבד את הקשר עם יחידתו. הוא ניסה למצוא את יחידתו, אבל לשוא. לפתע הגיח טנק ירדני מדגם ''פטון'', העולה על הטנק הישראלי בגודלו ובאיכותו. מפקד הטנק היה אובד עצות. אם היה מתפתח ביניהם קרב, ברור שהנצחון בידי הטנק הירדני. אבל להפתעתו הגדולה של מפקד הטנק, עבר על פניו הטנק הירדני ולא ירה בו, כנראה שהוא הוכה בסנוורים ולא ראה אותו, אז סיבב הטנק הישראלי את הצריח שלו וירה כמה פגזים לעבר הטנק הירדני, השמיד אותו לגמרי, ואחר המשיך בחיפושים אחר יחידתו.

בנוסעו הלאה פגש בחמשה טנקים ירדנים, אז היה ברור למפקד שהוא אבוד, ולא היתה לו ברירה רק לחכות לגרוע מכל, בקוצר רוח. אבל הפתעתו היתה גדולה מאוד כשראה שכולם חולפים על פניו בלי לירות בו, אז העמיד את עצמו בסכנה, והתחיל לירות בהם וחיסל את כולם, ובעוד הוא משתומם על הנס הגדול שקרה לו, הגיע למקום יחידתו, והצטרף לשאר הטנקים הישראלים.

שלושה טנקים סורים ניסו לכבוש את קיבוץ דן, בטנק אחד המנוע דמם, טנק שני התהפך בואדי והטנק השלישי נפל לתהום 200 מ' הישר לנהר הירדן. עשרות טנקים אחרים שהתקדמו לעבר ישראל, ראו מולם טנק ישראלי בודד, ואז נעצרו ונכנעו. סוכן מוסד תחקר את המפקד הסורי, מדוע הם נעצרו? המפקד אמר: ''מה אני יכול לעשות, כאשר אנו רואים שורה שלימה של מלאכים לבנים, ויד לבנה משמים מסמנת לנו לעצור?! אז עצרנו!''

היה גם נס שהמצריים לא השתמשו נגדנו בנשק כימי שהיה ברשותם, וגם בכך שהרוסים לא עזרו להם כמו שהבטיחו קודם לכן.

ובכל זאת, למרות כל הנסים הגלויים, היו אנשים רבים שתלו את הנצחונות בצה''ל, ''הצבא החזק בעולם'', בחיל האויר ובחיל המודיעין המעולה. במקום: ''וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל'', אמרו: ''כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה''. במקום להגיד תודה לבורא עולם על הנסים הגדולים ועל הנצחון במלחמה מדינת ישראל החליטה שהטלוויזיה הישראלית (שעד אז פעלה רק ביום חול) תשדר גם בשבת.

חז''ל חששו, שאם ישימו את הדגש על נצחון המלחמה, עלולים לבוא אנשים המבקשים לכפור בטובתו של הקב''ה ולטעון שהנצחון במלחמה היה טבעי: ''החשמונאים היו גיבורי כח, הם נלחמו כמו אריות ובכח גבורתם הם נצחו'', כמו שבאמת מלמדים בבתי הספר הממלכתיים, ושרים: ''על הנסים ועל הנפלאות אשר חוללו המכבים'', ה' כביכול לא מחולל נסים, רק המכבים ''החזקים''.

לכן חז''ל מציינים דווקא את נס פח השמן, אשר הוא נס ברור שאי אפשר לטעות בו ולא שייך בו שום הסבר טבעי, וממנו אפשר להבין שגם נס הנצחון במלחמה לא היה בדרך הטבע.

באשר למה שעשו היוונים ליהודים, חז''ל הדגישו רק את שורש הדבר. כל מה שעשו היוונים, הגזירות, ההתעללות והאכזריות הנוראה, כל זה היה רק כדי להעביר את היהודים על דתם, אם יהודי היה מוכן להמיר דתו, היה זוכה למנוי חינם להצגות, פטור ממסים וכל מילי דמיטב. הם לא יכלו לסבול שהיהודים שונים משאר אומות העולם ולכן פרצו את ''חומות מגדלי'' שזהו הסורג, מחיצה שסימנה שעד כאן מותר לגויים לבוא, מכאן אסור לגויים לעבור. היה זה ביטוי לנסיון היווני לקעקע את החומה המפרידה בין היהודי לגוי, כל השאר היה רק אמצעי להשגת המטרה.

נס פח השמן הטהור שדלק בנס שמונה ימים, מסמל מעל לכל, שבמלחמת הטהרה היהודית מול הטומאה של היוונים, עם ישראל ניצח, ''נצח ישראל לא ישקר''. עם ישראל משול לשמן זית, קיים לַנֶצָח, מעל הטבע, ויכול לְנַצֶחַ רק אם ישכיל לשמור על הגחלת היהודית הטהורה, ע''י שמירת התורה והמצוות, תוך הבדלות והתעלמות ממעשי הגויים.

תוכן העניינים

באר יעקב - מועדים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה