באר חיים מרדכי חלק ג· רבי חיים מרדכי רולר
חלק יורה דעה · סימן לח
לתורני ונכבד כו' נ״י יאסי.
מכתבו הגיעני, ובדבר שאלתו, באשה בת צורבא מרבנן בהיותה לבד בבית עבר עליה רוח רעה – ר"ל – ושתתה סה"מ וחיתה עוד כעשרים יום בבית החולים, ובאותו זמן, פעמים רבות צעקה בדמעות ממעמקי הלב, וכה אמרה אוי אוי, בת אבי בת ת"חל תעשה זאת? איה אז דעתי ושכלי? מה עשיתי? רבש"ע הושיעני לא אמות כי אחיה, ואודה עוד הפעם, וכהנה וכהנה בדברי חרטה ותשובה ולאחר כל ההשתדלות עד מאוד ממשפחתה ע"י רופאים לא עלתה בידם, והלכה לעולמה, וצדד לאמור, כי אין בזה דינא דמאבד עצמו לדעת הנאמר בטוש"ע יו"ד סי' שמ"ה וכמש"כ בתשו' חת"ס סי' שכ"ו ואבן שהם סי' מ"ד הובא בפת"ש שם דבכל מה דאפשר לתלות, גם באפשר רחוק, להוציא נפש ישראל מכלל מאבד עצמו לדעת תלינין, וכאן כיון שהיתה אז יחידה בבית, י"ל דר"ר בלבתה ומתוך שגעון עשתה מה שעשתה ועוד כאשר היה נראה אח"כ מדבריה, לא חשבה לאבד א"ע אלא לעשות עג"נ לאחיותיה, שרצו לכופה להנשא לאיש אשר לא היה לרצונה וחשבה כי בשתיית סה"מ סאדע קליסטקע, לא תמות אך תפול למשכב, ותעמוד מחליה ע"י רופאים, ואז לא עמדו לה עלי דרך להנשא לאיש לדעתה ולזאת לא תהיה בכלל מאבר עצמו לדעת עכת"ד כ"ת.
הנה מלבד זה, הלא כ' הגליון מהרש"א ז"ל, ביו"ד שם וז"ל. ראיתי כתוב בגליון ש"ע, כי הגר"צ הירש אב"ד ברלין זצ"ל, החליט דבהפיל עצמו למים כיון שהמים מעלים ומורידים איתו שטרם יפול אל התהום וימות וודאי מתחרט טרם יפול וימות וע"כ מתעסקים עמו לכל דבר עכ"ל הרי כבר הורה זקן גאון ישראל, דמעמידין נפש הישראלי על חזקתו חזקת כשרות ואם לא מת על אתר וודאי מתחרט והרהר תשובה, אשר ש"ס ערוך הוא (קידושין מ"ט) ע"מ שאני צדיק אפי' רשע גמור מקודשת שמא הרהר תשובה בדעתו, דמבואר דאך ע"י תשובה באמת קונה עולמו בשעה אחת, לצאת מכלל רשע גמיר לשם צדיק אם כי בשו"ת ר"י מינץ סי' י"ב בשם רבינו טיבוה ז"ל פי' דאך מחומרא בעלמא חיישי', להמעיין במפרשים ופוסקים בטוש"ע אה"ע סי' ל"ח הלא יראה מבואר שאין כן דעת כל הפוסקים אך דמקודשת מספק מעיקרא דדינא, דחיישי' שמא הרהר תשובה בלבו, וידועים המה דברי מהר"מ מלובלין ז"ל, בתשובה סי' פ"א, וז"ל. א"כ לרווחא דמלתא נוכל ג"כ לצרף עוד לזה שריותא, מחמת מה שנוהגין המסדרי גיטין להזהיר העדים שיהרהרו בתשובה כו' כו' וכן בפ"ב דקידושין כו' היינו שע"י הרהור תשובה, שמקבל על עצמו לעשות תשובה שלימה, ולשוב ממעשיו הרעים, לא נחשב עוד רשע לשמים וק"ל כו' עכ"ל יעו"ש. אם כי החת"ס בחאה"א סי' קט"ו חולק בזה מבלי לצרף הווידוי גם לסניף. לא פליג רק שלא להחשיבו לגט ולעד כשר אבל גם הוא כ' שם בזה"ל. דאע"ג דלענ"ד דמעיקר הדין כל בעלי עבירה מכיון שהרהרו בתשובה, נעשו צדיקים גמורים וכשרים קמי שמיא לכל מילי, רק לב"ד אינו מבורר מחשבת אדם ותחבולותיו ולא מתכשר עד שיבורר לפנינו תשובתו בלי רמיה עכ"ל. הרי דגם החת"ס הורה כי בדיני שמים ע"י הרהור תשובה באמת תיכף נחשב לצדיק.
ויש מקום להעמיס סברת הגאון מהר"צ מברלין במקור ההלכה שנשנית בפ"ב דמס' שמחות בזה"ל. איזהו מאבד עצמו לדעת לא שעלה על ראש האילן כו' אלא זה שאמר הריני עולה לראש הגג, או לראש האילן ואפיל עצמי ואמות ורואין אותו שעולה לראש האילן ונפל ומת הרי זה בחזקת מאבד עצמו לדעת וכל המאנד עצמו לדעת כו' מצאוהו חנוק ותלוי באילן ומושלך ע"ג הסייף ה"ז בחזקת המאבד עצמו שלא לדעת ודייק החת"ס שם וז"ל. מצאוהו חנוק ותלוי באילן כו', מה"ת ס"ד שנדון אותו כמאבד עצמו, ואנחנו לא ראינו ממנו שום דבר אשר יאמר כי הוא זה, ועוד הלשון ה"ז בחזקת שאבר עצמו שלא לדעת תמוה דהל"ל אינו בחזקת מאבד עצמו לדעת או לכה"פ ה"ל למימר ה"ז בתזקת שלא אבד עצמו לדעת אבל השתא דקאמר ה"ז בחזקת שאיבד עצמו שלא לדעת, אין לזה שחר אם כי הגר"א ז"ל בהגהותיו גורס הרי זה ״שלא״ בחזקת מאבד עצמו לדעת, וכן באשכול לראב"ד ז"ל ה' מו"ק ואבלות לשונו. אבל ראו אותו חנוק כו' זה בחזקת שלא אבד עצמו לדעת. ואין מקום לדיוק השני של החת"ס אמנם באו"ז הגדול ה' אבלות סי' תכ"ב וברא"ש ז"ל שלהי מו"ק ובטור יו"ד שם גירסתם זהו בחזקת המאבד עצמו שלא לדעת יעו"ש בב"ח דיוק החת"ס במקומו עומד, ומוכרחין לישוב החת"ס, ובמה שהעלה שם לאמור אלא אפי' אמר בהדיא הריני עולה ע"מ להפיל עצמי וגם ראינוהו עולה אך לא ראינוהו נופל ומת מאותו העליה ע"ג הגג אע"ג שאח"ז מצאנוהו נפול שדוד, באותו המקום ממש מ"מ כיון שלא ראינוהו נופל מאותה העליה בעצמה שאמר שיעלה להפיל עצמו, לא דיינינן ליה כמאבד עצמג לדעת והביא לזה משבועות מ"ו ע"א גבי היו מעידין אותו כו' יעו"ש ויש להביא עוד כעין דוגמא לזה ממשנה ב"מ מ"ג ע"ב החושב לשלוח יד בפקדון כו' ובה"א אינו חייב עד שישלח בו יד כו' ופירש"י ז"ל אמר בפני עדים אטול פקדונו של פלוני לעצמי, ובשט"מ בשם הריטב"א ז"ל חולק בזה יעו"ש ובהגהות הרש"ש ז"ל ובספרי שו"ת ח"א סי' מ״ד יישבתי פירש"י ז"ל וביארתי כוונת פירושו לרבותא לב"ה, דהוי אמינא. כיון שהעיז פנים לאמור כן בפני עדים דישלח יד בוודאי יקיים את דבריו. מכל זאת, אמרינן דדיבור ומחשבה רעה, לא מצטרפין למעשה. וכ"ז שלא שלח יד מעמידין ליה בחזקת כשרות, דבוודאי לא יעשה עול לשלוח יד במלאכת רעהו יעו"ש. ואם אמרי' כן בעבירה פרטיות, דאם דגזים ואמר כן בפני עדים, מכל ז"ת מעשה לא יעשה, ק"ו לאבד עצמו (שאין לו חלק לעוה"ב, אשר המקור לזה אמרו שהוא מגיטין נ"ז. ומע"ז י"ח מעובדא דרחב"ת והגאון מהרש"ק ז"ל בספרו עבודת עבודה האריך בזה יעו"ש) גם אם התחיל בעשיה ואמר ונמצא כן כמו שאמר כל עוד שלא ראינו בעינינו מוקמינין אותו בחזקת כשרות לזכותו, וכמש"כ החת"ס שם בזה בד"ה ונשוב, דגם אם ראינוהו חנוק באופן שנראה שהוא סגר בעצמו או נפול על הסייף דיש חזקה שאבד עצמו. מ"מ אמרי' שלא מדעת היה, דתלינן רוח רעה בעתתו או תונבא נקיט ליה עד שמסיק וזולת זה כלומר שלא ראינו בעינינו – לעולם אנו תולין או שלא איבד עצמו כלל או א"צ איבד עצמו מ"מ אמרי' היה שלא מדעת יעו"ש, והוא הנאמר גם בנד"ד אם דראינו אותה אח"כ בדעה, צלולה יש לתלות ולאמור דבאותה שעה תונבא נקיט לה, אם כי הוא ע"צ הרחוק הלא מ"מ תלינין וכדאמרן.
ולהמעיין בסוגיא דסנהדרין מ"ז ובמה שביאר שם החת"ס בד"ה ועוד נ"ל, יש מקום לאמור, בדינא דמאבד עצמו לדעת הוא רק כשמת לאלתר שאז הויה כמבעט בכפרת מיתתו, כיון שרצח את עצמו משא"כ במת אח"כ וסבל בזיון וצער מזה שעשה כנהרג מתוך רשעו יחשב דאמרי' שם בסנהדרין כיון דלאו כי אורחיה מיית הויא ליה כפרה – ולסברת הגאון מהר"צ דאמרי' דוודאי התחרט המבואר ממס' שמחות שנאמר האי דינא אך בראינו בעינינו יש בזה טעם נכון דדווקא בראינו בעינינו שמת מתוך רשעו מיד ולא היה בכדי שיעשה או גם יהרהר בתשובה אמנם כל עוד שלא ראינו בעינינו איך המית את עצמו, אם כי הוא בגוונא בחזקת שאבד א"ע מ"מ יצא מדינא דמאבד עצמו לדעת, יען כי מצדדין בזכותו לאמור כי קודם מיתתו הרהר או עוד נזרק ממנו דבור מחרטה ותשובה.
ועתה לאחר הוראת הגאונים גם בספק וצד דחוק, על אחת כמה וכמה בנדון זה, מלבד חזקתה חזקת כשרות וחזקה דאבהתא, בת צורבא מרבנן וירא ה' להוציאה גם בראשית העשיה מכלל מאבד עצמה לדעת וכנ"ל, הלא צערה ובזיונה שסבלה אח"כ במשך הימים ממה שעשתה, ועל כל זה הווידוי דברים וחרטה ממעמקי הלב שנחשב לתשובה גמורה אין עליה כלל וכלל דין זה דמאבד עצמו לדעת חלילה ומתה מתוך תשובה שאין לך דבר העומד בפני תשובה, וזה הוראה פשוטה וברורה ובכח התורה כי יש לה חלק לעולם הבא, ותנוח נפשה בשלום ואחתום בשלום. חיים מרדכי