באר חיים מרדכי חלק ב· רבי חיים מרדכי רולר
חלק יורה דעה · סימן כא
להרה"ג כו' מו"ה שמואל פרייפעלד נ"י אבד"ק סערעט. באקאווינא.
מכתבו הגיעני. ובדבר שאלתו שאלת חכם. אשר בקהל עדתו. המנהג מעולם. מבלי לאכול אווזות ובר אווזות הלעוטים. ועתה לאחר כלות המלחמה. אשר רבות שבעה לה. נפשות בית ישראל מזה. ופרצו גדרן של ראשונים רבים מעירו. לאכלם גם בלא בדיקת הוושטין ע"י חכם. ונפשו בשאלתו. אם יותר טוב להתיר להם מנהג הקדום. בתנאי שיבדקו היושטין ע"י חכם כדי להצילם. מאיסור ספק נבלה. רח"ל. או להחזיק במנהג הקדום ביתר שאת ויתר עוז. ואותן שלא ישמעו עתידין לתן את הדין. ולמש"כ בשו"ת תומת ישרים סי' קצ"ח. דתקנת וח' הקהל. משום גדר וסייג. אם רואים שנתהווה איסור חמור יש להתיר. גם בזה מאחר שרוב מבני העיר. אוכלין אותן בלא שום בדיקה. ונכשלים באיסור חמור. לפי דעתי שיותר טוב להתיר להם. כי במכשול רבים אומרין לו לאדם חטא בשביל שיזכה חבירו. עכת"ד כת"ה.
הנה ביו"ד סי' רי"ד. בגליון מהרש"א בשם תשו' חו"י ז"ל סי' קכ"ו. דמנהג שקבלה כל המדינה צריך חרטה כל המדינה. ולא של עיר אחת. וכ"כ בנו"ב מהד"ת חיו"ד סי' ס"ה יע"ש. וכעין סמוכין יש לעשות לזה מלישנא דתלמודא פסחים נ"א. ומעשה ביהודא והלל בניו של ר"ג. שרחצו שניהם כאחד בכבול. ולעזה עליהן כל המדינה. אשר יש מהדיוק קצת. הלא לעז העיר שהוא כבול היה בראשונה. ולמה לא נאמר ולעזה עליהן כבול וכל המדינה. אם כי כבול בכלל המדינה. ומעשה שהיה כך היה דלעזו כל המדינה. ולתירוצא דתלמודא. בני מדינת הים כיון דלא שכיחי רבנן גבייהו ככותים דמי. לשון נופל על לשון. כל המדינה על בני מדינת הים. אולם מה דבסוגיא. בכל הני תלתא עובדי. בא בדיוק אך לעז של כל המדינה. ולעז המקום נשמט. לא רחוק הוא לאמור. כי קמ"ל בזה. גם אם היו בני הנשיא חזו טעמא להיתירא לאנשי המקום לא היה די בזה. כי עדיין איכא לעז בכל המדינה. והעיר ומקום פרטי בתר כל המדינה נגרר. ואין בפרט אלא מה שבכלל. ובאמת דבר זה א"צ לראיה. כי היא הוראה ברורה. כמו בקהל שרוצים להתיר הסכמה ויש מוחים. דהולכים אחר הרוב. כביו"ד סי' רכ"ח סעי' ל"א. כן במדינה הולכין אחר רוב המדינה. והתומה ישרים (ספר זה איני עמדי לראות דבריו) מסתמא מיירי. בתקנה וח' שעשו הקהל אך לעירם. אבל גם הוא לא יחלוק על דברי החו"י וגליון מהרש"א ז"ל שהם דברים כנים וברורים. ולפ"ז למש"כ בשו"ת שאילת שלום מהד"ת ס' קנ"ד ובמקדש מעט סי' ל"ג ס"ק מ"א. הובא דבריהם בדרכי תשובה שם ס"ק קל"א. אשר יעידון ויגידון. כי בכל מדינת רוסיא. פולין ראמעניען. מעולם נוהגין איסור בהלעטה. וקבלו זאת על נפשם ועל זרעם. והעובר הוא בכלל פורץ גדר כו' יע"ש. פשיטא דאין בכח חכם העיר. להתיר מקום פרטי בלתי חרטה והסכמה מכללות המדינה. כפסק החו"י נו"ב וגליון מהרש"א ז״ל.
ומה שצדד כת"ה. לאמור כי להציל רבים ממכשול. אמרי' לאדם חטא בשביל שיזכה חבירו. אם אמנם כי זה נאמר מפי הראשונים ז"ל. וחתרו להשוות שלא יסתור. הא דאמרי' בשבת ד' ובכמה דוכתי. וכי אומרים לו לאדם חטא. כדי שיזכה חבירך. להא דאמרי' בעירובין ל"ב. דניחא ליה לחבר דליעבד איסורא קלילא, ולא ליעבד ע"ה איסורא רבה. אשר אחד מהתירוצים שנאמר בזה. הוא לחלק בין יחיד לרבים. דמצוה דרבים שאני (יעיון תוס' פסחים פ"ט ע"א ד"ה ה"מ ובלח"מ פ"ד מ"ה ק"פ) אולם להמעיין בתוס' שבת שם ופסחים פ״ח גיטין מ"א ובחי' ראשונים ז"ל שם. ובב"י ז"ל באו"ח סי' ש"ו ד"ה כ' המרדכי בפ"ק דשבת. שהביא פלוגתא דתוס' ורשב"א ז"ל. ובש"ע שם סעי' י"ד דאיפסקא כשיטת התוס'. יע"ש בט"ז מג"א ז"ל ובפמ"ג ואחרונים. הלא נראה כי העולה משם להלכה היא דלכל השיטות וחילוקי דיעות שיש בזה בפשיעה אין אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך. ויש לרמז זה בקרא (הושע י"ב) כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם. ולא יטו מדרך התורה שהוא דרך ה' הטוב והישר. לעבוד גם איסורא קלילא. בעת אשר ופושעים יכשלו בם. כי כשלונם גם כשלון הרבים כשיבוא מפשיעתם. אז אין אנו אחראין להם. וידועים המה דברי העקידה בשער כ' כי חטא גדול שנעשה שלא ברשות בי"ד כל ישראל נקיים נקיים. אבל חטא קטן הנעשה ברשות בי"ד הוא חטאת כל הקהל. הביאו גם מחו' הגאון האמיתי מהרש"ם ז"ל. בהגהותיו לארחות חיים סי' תקנ"א אות ל'. לענין הצנעת הסכין של שחיטה. מר"ח אב עד אחר ת"ב. במקום דיש חששא דעי"ז יפרצו קלי הדעת והדת. לאכול טרפות. והרחיב בזה הדבור אם כי הוא דן רק במנהגא בעלמא שאין בזה סרך איסור. בא למסקנא דאין מהנכון לבטל מנהג קבוע בשבילם יע"ש,
גם בהתאסף ראשי וחכמי המדינה. ובחרטה מכללות המדינה. אין בכח להתיר. כי נדון זה. אינו בכלל דברים המותרים ואחרים נהגו בו איסור. אדרבה הוי כעיין דברים האסורים ואחרים נהגו בהם היתר. כי ידוע איך צווחו בזה הפוסקים קמאי ובתראי. לאסור הלעטה גם ע"י בדיקה. וגם במדינ' אונג' באלו המקומות שנהגו להתיר. לאו משנת חסידים הוא. וכמובא בדרכי תשובה שם. בשם גאונים האדירים וקדושי ישראל. בעל ישמח משה. מהר"מ א"ש. מראה יחזקאל. ד"ח. ומהרצ"א מדינוב ז"ל. דיראים וחרדים לדבר ה'. גם באלו המקומות אינם אוכלים מאווזות פטומות. ואשרי למי שאינו אוכל מהם. והצ"צ בפסקי דינים מהד"ק סי' נ"ג אומר דיש לבטל ההלעטה מקרב ישראל. ולגעור ע"ז שלא ילעיטו. והשערי צדק (חיו"ד סי' מ"ג) העיד כי בזה"ז נוהגין ברוב המקומות שלא לאכלם. אשר מבואר כי גם על הראשונים במקומות שנהגו להקל בהלעטה ע"י בדיקה היו מצטערים. ועתה בעו"ה בדור.. כזה. לבוא להוסיף עליהם. הלא אך במקומות שנהגו בזה להקל מאז. יש להם על מה שיסמוכו. בדרך מנהג עוקר הלכה. דיחיד ורבים הלכה כרבים. כמש"כ המג"א בשם מהרא"ש בביאור סמ"ג ז"ל בסי' תר"צ ס"ק כ"ב. אמנם במדינות אלו. פולין, רוסיא. רומעניען. אשר ב"ה מעולם אין אוכלין אותם. הלא עוד קבעו אבותינו. עליהם ועל זרעם הלכה פסוקה כדעת הפוסקים. אשר המה רבים וגדולים. לאסור הלעטה גם ע"י בדיקה. לזאת לדעתי. גם בחרטת כל המדינה. א"א להתיר עפ"י התורה. כי האיסור אינו ממנהגא. אך מעיקרא דדינא. ומצאתי כדעתי בד"ח ז"ל ח"ב סי' ל"ט שכ' ולענד"נ שלא מהני היתר לזה. ואלו שנהגו איסור לא עפ"י טעות רק שאחזו כדברי האוסרים. בוודאי אסור להתיר להם עכ"ל יע"ש וזה לענ"ד ברור להלכה.
עוד זאת ישים כת"ה ללבו לב חכם. כי לא
כל העתים שוות וימים הראשונים היו טובים מאלה. אשר היו זהירים וזריזים לדבר הי'. ובעת אשר במקומות מיוחדים נהגו היתר בהלעטה הלא היו זהירים וזריזים מאוד באופני ההלעטה. אשר פרטים רבים נאמרו בזה. כמבואר באחרונים, ובבדיקה ע"י חכם וגם עתה מנהג אבותיהם בידיהם אולם עתה ובאלו המדינות אשר בעו"ה... כי תצא חלילה זאת הפרצה. אך בעיר אחת ע"י הסכמת רב ומורה. יהיה חלילה. מכה מהלכת בכל המדינה לאמור כבר התירו פרושים את הדבר ולא ישימו כלל על לב איך להלעיט. וגם לבדוק ע"י חכם ומורה. כי לא ידעו מכל זה עד היום לא יהיה בזה מקלקל ע"מ לתקן אך קלקול ומכשול גדול חלילה לכללות המדינה.
זה כתבתי אך להוספה. כאשר הוא האמת לאמתו. אמנם בלא זה מעיקרא דדינא חלילה ואסור לכת"ה להתיר זה בעירו מטעמים הנאמרים אשר המה כנים וברורים ואך זה יעשה כת"ה בכח תורתו. ויראת ה' אשר בלבו. לתן צו ופקודה חזקה בכח מרא דאתרא על השו"ב כי עופות המפוטמים וגם אלו אשר יש להסתפק בהם כי נתפשטמו מבלי לשחטם. וכה עשיתי בעירי – וכת"ה יצוה להכריז בשמו ובשמי. שאסור לקנות עופות הלעוטים ולשחטם. וכל האוכל מהם הוי כנתפטם באיסור. וכאלו אוכל ספק נבלות ובזה את נפשינו הצלנו. וישראל קדושים הם לשמוע לקול אזהרת התורה אשר אך היא לבית ישראל לאורה.
והנלע"ד ברור להלכה ולמעשה כתבתי. חיים מרדכי