באר חיים מרדכי חלק ב· רבי חיים מרדכי רולר
חלק חושן משפט · סימן נט
להרה"ג כו' מוה' שמריה אפפעלבוים נ"י אבד"ק הונטשעסט כסרביא
מכתבו הגיעני עם שאלתו שאלת חכם, בזה"ל זה איזה זמן הגיע הלום, מהועד הפלכי לתמיכת מעחני אוקריינא אשר בקעשנוב ״קול קורא״ לעזרת יתומי מעוני הפרעות הנוראית שבאוקריינא ויתספו אחדים מתושבי עירי ויסדו ״ועד״ של י"ב י"ג חברים כנהוג ובתוכם נמנתה גם אשה גדולה אחת, בעלת מעש"ט ועסקנית במצוות מעידה והאשה הגדולה הזאת, ע"י השתדלותה הנמרצה, והשפעתה המרובה הרבתה מספר גדול של מנדבים תדוריים. שהרימו את נדבתם מידי שבוע בשבוע לידי הנכחיות שהיו מסבבות שבוע בשבוע במנאכותה של הרשה הזאת חליפות חמירות כסדרן ויגדל מספר המנדבים היחידים, הללו בראשונה עד 175 נפש. וגם לאחר אשר אחדים מהמנדבים התחינו משתמטים כרגיל, עדיין היתה התרומה הזאת מתקיימת והולכת מידי שבוע בשבוע, על לא פחות מן 147 מנדבים. כבר עלה פעם ביד הועד המקומי לשלח סכום ידוע אל הועד הפלכי שבקעשנוב. כדי להעבירו לתעודתו באמצעות הועדים השונים עד הגיעם לאוקריינא. כמנהגם אך זה זמן שנפוצה השמועה, אשר לשעה חדלו הועדים מלהעביר את הכספים לאוקריינא. מטעם חסרון ידיעות מספיקות מהתם, וגם מטעמים של רשמיות ופורמליות וכיו"ב, וכי לע"ע קיימים הועדים רק על סמך שעתידים להשיג את הידיעות הנחיצות להם ואז יוטל גורלם של הועדים אם להמשיך את כתם הראשונה, או כי יחדלו לגמרי מלהתקיים ובנתים נצטמד פה. סכום הגון המוטל באוצר הועד דפה בלי העשות בו דבר ויתחילו חברי הועד להתאסף לישיבות לשם זה מזמן לזמן עד כי באחרונה העבירו קול במחנה לבלתי ירימו מעתה את תרומתם זאת, ויעמדו המנדבים מלהרים, ועל אודת אותו הסכום הצבור ומצוי בעין נכנסו לישיבה רוב חברי הועד (ב' או ג' מהם לא היו בישיבה זו) וברוב דעות החליטו לקחתו ליסוד בנין בית ת"ת החסר פה זה עשרות שנים מאז חרב בית הת"ת העתיק מאין אמצעים לבנותו.
והנה משנשמעה החלטה זו מהרו רוב המנדבים ובראשם האשה הגדולה הנ"ז, ויערכו מחאה בכתב. ויבואו על החתום 102 מנדבים כדי לבטל את אותה ההחלטה. בדרשם פה אחד. שלא לעשות בסכום זה שום דבר אחר בלתי לשלחו לתעודתו באמצעות היותר בטוחה נאמנה וראויה עכשיו פונים הם בשאלת התורה, להורות להם כתורה, ובמצוה את הדרך היותר מובחרת אחת מעין שלש שלפניהם א') אם להשמע אל החלטת הועד לקחתו לבנין הת"ת. ב') אם לשלחו להועד הפלכי שבקעשנוב. להיותו משומר בידם עד עת מצוא תכליתו של דבר. ג') או לשלחו ישר מפה לאיקריינא באמצעות חדריסות של אנשים ידועים לנאמנים כדי לחלקם שם בין מעוני הפרעות הידועים במקומם עכ"ל. וכת"ה כ' בזה סברות ישרות.
והנה בגוף החלטת חברי הועד. שהם י"ג ושנים או שלשה לא היו אז, יש מקום לדון בסתירת החלטתם, למש"כ הב"י בשם הרשב"א ז"ל ביו"ד סי' רכ"ח ובחו"מ סי' י"ג שאין קיום להסכמות אלא כשהיתה במעמד כולם כענין דינין דעלמא יעו"ש. ובברכ"י ז"ל בחו"מ שם. דמבוררים כממונים ופרנסים אשר בכל בדקי העיר המה נועדים, אז בע"י רוב מתוך כולם יעו"ש. ובג"פ בכלל א' ובה"ט חו"מ סי' רל"א ופת"ש סק"ו ובספרי חידושי בן יאיר על ש"ס בח"י למגלה כו' ד"ה ולכאורה כ' בזה יע"ש, ובספרי שו"ת באר חיים מרדכי חלק ראשון סי' כ'. שהבאתי תשו' המבי"ט ז"ל בח"ב סי' רכ"ז שכ"כ בשם הרא"ש ז"ל. ובש"ך יו"ד רל"ו ס"ק י"ז כ' כי פסק הרמ"א שם בשם הריב"ש ומהרמ"פ ז"ל חולק על פסק המבי"ט ז"ל. ושם בספרי בתשובה הראיתי כי בזאת הסברא אינם נפרדים אך המה לאחדים יע"ש והכי קיי"ל, דבדעות בע"י רוב מתוך כל, כי בירור אמתת הדעת לא יוכל לבוא אך מתוך הוויכוח של הניגוד יעיון תו"ס רי"ד ז"ל עירובין י"ג, שכ' הטעם באמרם ז״ל. שנקבע הי כב"ה יען שהיו שונים דבריהם ודברי ב"ש, וכיון שדקדקו ונתנו בטענות וסברות הניגוד, הביאם לכוון אמתת ההלכה יע"ש. ובהגהות הגאון רי"ש ז"ל בשם הרמב"ם ז"ל. בטעמא דכולו זכאי חייב כעין זה, יע"ש. והוא הנרצה באמרם ז"ל ב"ק צ"ב, ועזר מצריו תהיה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. כי עזר זה בא מסבת צריו, אשר מתווכח עמהם, וע"י הוויכוח בוא יבוא לנקודת האמת והוויכוח הוא שיהיה דווקא פנים אל ופה אל פה אשר אז תתברר האמת ביתר שאת וכמו שביאר בג"פ שם יע"ש דבריו כי נעמו, ועתה שנחסרו כאן שנים או שלשה, יוכל היות אולי היו שומעים דעותיהם וטעמיהם גם המה לא היו באים לזאת ההחלטה. וביחוד כי ההחלטה היה אך ברוב דעות אולי כשיצורף דעת אלו שחסרו עם אלו שאמרו שלא לשנות היו המה הרוב– ואפילו אם יתועדו עתה כל חברי הוועד ביחד עם אלו שחסרו, ולאחר שישמעו מה שבפיהם יעמדו עוד בדעתם הלא כעין זה כ' המהר"לב"ח ז"ל בקונ"ט הסמיכה בראשיתו לאחר שהביא תש"ו הרשב"א ז"ל כנ"ל, כ' עוד וז"ל. ולא לבד אותה ההסכמה שהסכימו לשעבר אינה קיימת מטעם רוב, אלא שאפילו עתה ירצו לשאת ולתת עמנו בדין ולשמוע טענותיהם ולהודיע לנו ראויתיהם אם בעינינו יראה שאינם ראיות לקיים סברתם וגם הם לא יחזרו בהם. הם נוגעים בדין הזה והם קרובים אצל עצמם דכסיפא להו מילתא למיהדר ממאי דהסכימו בראשונה ולא יקבלו שום טענה לחזור בהם ודמיא הא מלתא כו' כו' עכ"ל. והביא סעד לזה מברכות מ"ג יעיון רמ"ע מפאנו ז"ל סי' ה' שנרשם שם עה"ג ומכמ"ק יע"ש ובמש"כ בסי' קכ"א בסוגיא דחולין סי' קי"ג. ויועיון עירובין י"א ע"ב אי משכחת להו לא תימא להו לבי ריש גלותא. ולא מידי מהא מתניתא דכיפה. והגאון ר"ח ז"ל בפירושו תיקן זאת במלות קצרות באמרו כלומר אני אחזיר בי מעצמי יע"ש והדברים ארוכים ועתיקים ואכ"מ, אשר כל אלו הדברים בנדון זה ובאלו הימים מובן מאליו כי ביתר עוז נאמרים ועוד זאת ידוע מנהגי חברי הועד. אם כי הם המנהלים ועל פיהם יעשה כל. אולם בהתחדשות דבר גדול כזה. לשנות כללות הענין ולעשות עם המעות מצוה אחרת, אשר לא היו לזה כלל לב ודעת המנדבים. מוכרח להתאסף כל האגודה ולטכם עצה עמהם ביחד ואז בהתאסף כל ראשי הועד ביחד עם כל האגודה המנדבים הסכמתם ברוב דעות כן יקום והם לא כן עשו לזאת מכל הלין טעמי נלע"ד כי להחלטתם והסכמתם אין להם כח כלל עפ"י התורה.
ויש בזה לקבוע מסמרות בראיות ברורות. אך לח רציתי להאריך ולברר שאין כח בהסכמתם של העבר, יען כי גם על להבא לכשיתאספו כל חברי הועד עם המנדבים וירצו לשנות אני דן ואומר אם כי סוגיא ערוכה היא, בש"ס ב"ב ח' ורשאים בני הפיר לעשות קופה תמחוי ותמחוי קופה ולשנותה לכל מה שירצו וכשאין בני העיר כו' ליטין חו"מ סי' ב' ובתשו' מהר"ם אלשי"ך ז"ל סי' נ"ט. ובספרי שו"ת באר חיים מרדכי חלק ראשון סי' ס"ג מש"כ בביאור הסוגיא יע"ש) ואיפסקא הכי בטוש"פ יו"ד סי' רנ"ו.
אמנם תשובת זאת השאלה. הלא היא כמבואר שה בפסק הרמ"א בשם מהרי"ו ז"ל, בזה"ל. וכן אם פירש הנותן ואמר שיתנו לעניי העיר או לעני פלוני. אין להם לשנות אפי' לת"ת ע"כ, יען כי כבר זכו בו עניים ובט"ז שם סק"ד כ'. דפסק זה הוציא מסוגיא דב"ק צ"ג, ההוא ארנקא דצדקה דאתי לפומבדיתא, אפקדה ר"י גבי ההוא גברא פשע בה אתו גנבי גנבוה חייביה ר"י, א"ל אביי והתניא לשמור ולא לחלק לעניים א"ל עניי דפומבדיתא מיקץ קייץ הוא ולשמור הוא ואיפסקא ברמב"ם ובטוש"ע חו"מ סי' ש"א בזה"ל. מי שהפקידו אצלו מעות עניים או פדיון שבויים ופשע בהם ונגנבו פטור שנאמר לשמור ולא לחלק לעניים והרי הוא ממון שאין לו תובעין. בד"א בשאין זה הממון מופקד לעניי מקום זה או לשבויים ידועים. אבל אם היו לעניים אלו או לשבוים אלו, והרי הוא קציץ להם הרי זה ממון שיש לו תובעים וישלם אם פשע או ישבע שלא פשע כדרך השומרים. וברמ"א ז"ל. וכן אם הגבאי אמר לשומר, שמור לי חייב כשאר שומר ע"כ והחו"י ז"ל בסי' קצ"ט (והובא בפ"ת שם סק"ו) העלה, אם דקיי"ל לשמור ולא לחלק לעניים ופטור הנפקד היינו מדיני אדם משום דליכא מאן דתבע ליה אבל לצאת ידי שמים חייב אם כי לקושיותיו שם בסוגיא אין הכרח על ידם לחדש פירושא ולהוציא זה (יעיון נ"צ בחו"מ שם מש"כ בזה) כי בראשית מה שהקשה, דהלא ר"י היו נוגע בדבר כי מקודם בא לידו הארנקא. וכיון שהיה בעל דבר איך נעשה דיין בזה והסביר זאת הקושיא בלשונו הצח ובדעתו הזך להחזיקה, הנא בשט"מ שם בשם הרמ"ה ז"ל כ' וז"ל חייבים ר"י. הא דחייביה ר"י לההוא גברא. לאו למימרא דאיהו דייניה, חדא דהא אפקיד גביה ולא מצי דאין ליה, ועוד כו' אלא דהאי חייביה דקאמר. אודועוי הוא דאודעיה דמחייב תשלומין וכמאן דחייביה דמי עכ"ל. הרי נתיישב קושיתו בטו"ט מפי חד מקמאי ז"ל, שנית שהקשה דל"ל לר"י למימר משום דמיקץ קייץ להו, בלא"ה י"ל מפני דר"י היה גבאי צדקה ועי"ז הו"ל ממון שיש לו תובעין כבר עמד בזה המהרי"ט ז"נ בחיו"ד סי' ל"ט ויישבה יע"ש. ובשטו"מ שם מש"כ בשם רבינו יונתן ז"ל ובמחנה אפרים ב"ה שומרים סי' ט"ו ט"ז מש"כ בשם הראשונים ז"ל. אשר כמבואר שם הישוב לזאת הקושיא להמעיין ומבין, ועוד בה שלישיה שהקשה וז"ל. וע"ק לפירש"י ז"ל הנזכר דמה שהנפקד פטור מן המפקיד, מפני דתו לא דמפקיד נינהו והוא הטעם דפטרו תורה במלת לשמור ומה שא"א לעניים להוציאה מן הנפקד מפני דהו"ל ממון שאין לו תובעים, כו' וא"כ ע"כ נפרש דאביי הקשה לו מלשמור. ור"י השיב נהי דפטור מצד המפקיד. שתובעו מ"מ חייב מצד תביעת העניים דמיקץ קיץ להו. ואע"ג דלא תבעו ליה כאלו תבעו ליה ע"י הג"צ שהוא ר"י. וא"כ מה זה דסיים ולשמור הוא וכן רש"י ז"ל דקדק וקרינין ביה לשמור ודו"ק עכ"ל גם לזה נמצא ישוב בשט"מ שם. בשם הרמ"ה ז"ל וז"ל. דמיקץ קייץ להו לשמור הוא, ושמע"י מינה דמאן דמפקיד ארנקא דצדקה גבי חבריה ופשע ביה ואיגנב כו' אי הנהו עניים דהוו קיימו הנהו זוזי לדידהו לא קייץ להו בו' אלא כל אימת דאתו שקלי פטור דלא קרינן ביה לשמור דהא אי אתו זוזי לידיה לאו אדעתא דשמירה אתו לידיה דומיא דכל שומר אלא אדעתא דלהוו מצויין לעניים תדיר, דהא בכל שעתא ושעתא חייש"י דלמא אתו עניים ואי עביד להו נטירתא כדשמואל דאמר כספים אין להם שמירה אלא בקרקע אפשר דאתו עניים ולא שכיחי להו זוזי ואמטי להכי לא חייביה רחמנא אפשיעותא. דכיון דלא אתו לידיה בתורת שמירה כו'. אלא צריך לאצנעונהו בדוכתא דלהוו שכיחי ליה בכל שעתא. לא מצי לנטרינהו שפיר, אבל היכי דהנהו עניים קייץ להו, ומידע ידע שומר דלאו אדעתא דשקל מיניה בכל שעתא אפקדוה גביה, ודאי לשמור הוא ואיבעיא ליה למקברינהו ואי פשע בהו ואיגנב חייב, ודמיא להא דאמרי' בפ' המפקיד, גבי ההוא דאמר שמואל כספים אין להם שמירה אלא בקרקע ואי הוה ע"ש בה"ש פטור כו' וכ"ש הכא דמוכחא מלתא דאדעתא דהכא קיימא עכ"ל. אשר לפירושו אין מקום לקושית החו"י. כי פירושא דמיקץ קייץ להו. לשמור הוא. מתפרש שפיר יפה אף נעים כי ע"י דמיקץ קייץ להו. ויש זמן קבוע לנתינתן עי"ז לשמור הוא אשר הנפקד יכול לעשות שמירה מעולה – ולא רחוק הוא להעמיס זאת בכוונת לשון אא"ז רש"י ז"ל. ממון כך וכך לשבת לכל אחד כו' אשר יש מהדיוק קצת דל"ל לפרש כך וכך לשבת הלא בכך וכך שיש קצבה לנתינה די, אך יען דבכך וכך לשבת שהוא התמחוי אשר מתחלק מע"ש לע"ש (יו"ד רנ"ו) יש זמן קבוע להנתינה וזה "ממון כך וכך לשבת לכל אחד, אשר עי"ז דקייץ לכל אחד למי לתן הוה ליה ממון שיש לו תובעין, ועי"ז שהוא כך וכך לשבת, ויש זמן קבוע להחלוקה מע"ש לע"ש. קרינא ביה לשמור וכאשר הסביר לנו מלתא בטעמא רבינו הרמ"ה ז"ל.
ויש מקום לרמז זה בלישנא מיקץ קייץ דבא בכפילא אם כי רגיל כהאי לישנא בש"ס. אולם היכי דאיכא למידרש דרשי' בהסבר לשון חז"ל המזוקקים שבעתים – דשתי קציצות בע"י. למי ווכמה. ובקביעת זמן. יען כי ע"י שתי אלה יש תובעין. וביד הנפקיד לעשות שמירה מעולה ובזה יש מקום ליישב קושית הב"ח שם בחו"מ שכ' וז"ל והרב המגיד דקדק בדברי הרמב״ם בפ"ה מה"ש דתרתי בע"י שיהיו אנשים ידועים ויהיה חלק כאו"א ידוע עכ"ל. ואיני מבין מה צורך שיהיו אנשים ידועים כיון שהקצבה הוא ידוע לכל עני ועני הפושט ידו יתנו כך וכך לכל שבת ושבת הרי ממון שיש לו תובעים הוא. דכל עני ועני תובע הקצבה המגיע לו עכ"ל וסברת הרמ"ה ז"ל יש טעם נכון כי הרמב"ם ז"ל דבר מכל הצדקות ולא אך מכל שבת ושבת אשר יש לזה חוק קבוע בכל ע"ש לחלק ולזאת אם יש אנשים ידועים הלא ביד הנפקד להודיעם זמן הקבוע לבוא. ובידו עד אז לעשות שמירה מעולה. משא"כ כשאינם ידועים וכל עני ועני יבוא בלא זמן קבוע לתבוע. אם כי ע"י שקצב לו נחשב לממון שיש לו תובעין. אולם הנפקד לא מצי לנטרוניה שפיר וכמש"כ הרמ"ה ז"ל (יעיון כ"מ בה"ש שם) ולפום רהיטא נראה זה לישוב נכון בדברי הה"מ ז"ל – ולפ"ז יוולד לנו שיטה חדשה כי לרמ"ה ולדבריי גם הה"מ. תרתי בע"י קציצה ויחוד העניים וקביעת זמן אז דווקא הנפקד חייב. אולם לא כן משמעות לשון הרמב"ם ועוד ראשונים וטוש"ע ז"ל, אך דאם יש רק יחוד עניים אלו וגם קצוץ נחשב לממון שיש לו תובעים וחייב. ומוכרח לבוא לישוב החו"י הנרמז בלשון הרא"ש ועוד פוסקים ומפרשים ז"ל יע"ש.
ובמש"כ החו״י ז"ל וז"ל ואע"פ דכהגש"ע שם וז"ל. ויוכל גבאי לתבעו דמקרי ממו' שיש לו תובעין. לא ידעתי מנא ליה הא דבמרדבן לא נזכר דבר מזה יע"ש עכ"ל. לענ"ד להמעייזי במרדכי בפ' החובל סי' ק"א ובפ"ק דב"ב בשם הר"ש ז"ל ובשט"מ שם בשם רבינו יהונתן ומאירי ז"ל ובמח"א שם סי' ט"ז בשם הרא"ם וראשונים ז"ל, מפורש יוצא דהיכא דיש גבאי ונתן לשמור הוה ממון שיש לו תובעין וכפסק הרמ"א ז"ל.
וזאת נתברר לנו עוד מהשט"מ. כי מה שצדד הנו"ב ז"ל ב"ח חו"מ סי' נ"ד – הובא בפ"ת שם סק"ז לאמור דדוקא בפשיעה חייב ולא בגניבה ואבידה דלא הוה כש"ש (יעיון בנו"ב שם בסוף התשובה מש"כ אשר מלשון הרמ"ה ז"ל שהועתק לעיל מבואר היפוך סברת הנו"ב כמבואר להמעיין יע"ש) הלא מפורש יוצא מפסק הר"מ ז"ל מסרקסטה בשט"מ שם שכ' וז"ל. וכן נ"ל דאפילו בגנבה ואבדה מחויב בהא כש"ש דעוסק במצוה הוא, וכן אמרי' בעלמא גבי שומר אבידה כו' כיון דעוסק במצוה כו' עכ"ל. אשר אלמלי היה זה למראה עיני הגאון הנו"ב ז"ל. לא היה מפקפק כלל בזה. לאחר שכן מפורש יוצא לפסק הלכה מפי גאון קדמון ז"ל,
ועתה זו תשובה מבוארת מכל האמור לנד"ד אם כי מה שנאסף המעות עבור עניי איקריינא הלא הוא אך בכלל ולא בפרט ביחוד לאנשים ידועים, וגם לא קצוץ להם, אשר לא נוכל להחשיב זה לממון שיש לו תובעין. ולאמור כי ועד הפלכי מקעשנובי בתור גבאים. מכללות הועדים בכחם לתבוע כפסק הרמ"א ז"ל. כי ההבדל מבואר והרבה יש לדון בזה, אמנם מלבד פסק החו"י ז"ל אם לא מכח קושיותיו הלא הוא מכח סברותיו וראיותיו הברורות. (יע"ש ובפ"ת שם הובא קצת.) כי יש כאן חיוב בידי שמים הוא יציב וקיים. הלא כ"ז היא רק בנאבד המעות ע"י פשיעה או גנבה ואבדה. אולם בזה אשר אנו דנין. אם רשאין לכתחלה לשנות מעות זה עבור יסוד בנין ת"ת ברור הוא. כיון שהופרש זה המעות עבור עניי אוקריינא. זכו בזה העניים משם. ואסור לשנות אפילו לת"ת כפסק הרמ"א בשם המהרי"ו ז"ל. וחלילה לשנות ולשקועע נפשות אביונים אומללים ביבנין הזה כבירושלמי ספ"א דפאה וספ"ח דשקלים – אך לשלוח להם מעותיהם, אשר כבר זכו בהם ויסוד בנין הת"ת, אשר ת"ת כנגד כולם. הלא יגבו מכולם כלומר מכל אנשי העיר ובזה יתיישב השאלה דבכסף מנלן. כי אך יחיד ועני אני נאמר. כלומר, כי ביחיד יצויר עני. אבל לא בצבור כי גמירי דצבור לא מיעני וכאמרם ז"ל.
ובדבר אם לשלחם להועד הפלכי שבקעשנוב. או ישר לאוקריינא. מלבד טעמים המסתברים. אשר כ' בזה כת"ה הלא כיון שע"י דרך השליחה בדרך ישר יגיע לשם המעות במוקדם מלבד דחביבה מצוה בשעתה וזריזין מקדימין למצוות נאמר בכל מקום נוסף עוד בצדקה אשר היא הלכה פסוקה ברמב"ם וטוש"ע יו"ד סי' רנ"ז דצדקה בכלל נדרים הוא. ואם עניים מצוים ואיחר עובר על בל תאחר. לזאת יעשו בזה כתורה, שהוא הוראה ברורה. להמציא את התרומה. ישר לאוקריינא ע"י אדריסות של אנשים ישרים ונאמנים. ובתנאי כפול ותנאי קודם למעשה השליחות שיהיה לבכם נכון ובטוח לחלקם כהוגן. ליתומים ועניים מהרעות הנוראות שבאוקריינא. אשר כולהו עברו על ראשם בעו"ה ינקום ה' נקמת דם עבדיו וירחם על שארית ישראל ובזה לא תעברו על בל תאחרו. ובזכות זה ימהר גם ה' לעזרתכם. וכנאמר (תהלים מ') ואני עני ואביון א"ד יחשוב לי עזרתי ומפלטי אתה א' אל תאחר כי הקב"ה מקיים כל התורה אחז"ל וזאת אשר התפלל מלך החסיד בשם כלל כל בית ישראל ואני עני ואביון א"ד יחשוב לי עזרתי ומפלטי אתה כלומר כי עיני תלוי אך לך והנני מצוי ומזומן לעזרתך ולישועתך אשר יש בזה החיוב עפ"י התורה דבל תאחר לזאת אתה א' אל תאחר למהר את עזרתי. וכל המרחם על הבריות מרחמין עליו משמים. והיה מעשה הצדקה שלום וחיים ובזה אחתום לכת"ה ולכל אנשי העיר אשר בוודאי ישמעו לקול התורה.
והנלע"ד כתבתי חיים מרדכי