אור ברסלב
באר חיים מרדכי חלק ב חלק אורח חיים › סימן כ

באר חיים מרדכי חלק ב· רבי חיים מרדכי רולר

חלק אורח חיים · סימן כ

סימן יט

להחריף ובקי כ"ו מו"ה צבי הערש כהנא נ"י בעיר פעטראווא טראנסילוואניא

מכתבו הגיעני. ובדבר מה שהעיר על ספרי שו"ת באר חיים מרדכי חלק ראשון. בזה"ל, הנה בתשו' לאו"מ סי' י"ד מביא שם כהד"ג ב' קושיות אדברי המג"א ז"ל בסי' ל"א סק"ג, א' במה שכותב דהאות הוא אכילת המצה בחוהמ״פ, העיר השואל דהרי אכילת מצה איני רק בלילה הראשונה, ב' אמאי שינה רבינו המג"א דבריו מדברי התוס' מנחות ד' ל"ו עכ"ד הדר"ג שם. ובמאי דסיים אפתח, במה דהעיר אמג"א אמאי לא כ' כתוס' מנחות, אתמהה דאשתמיט מכהד"ג שליט"א לפ"ש דברי התו"ס במס' מו"ק י"ט ע"א ד"ה ר"י דמבואר בסוף דבור התוס', ד"כ בפירוש דהאות הוא אכילת מצה כמבואר להמייע"ש כו' וגם ק' ראשונה נלע"ד דג"כ ל"ק לפי מה דמבואר באחרונים דעת החזקוני דס"ל דגם בשאר ימים איכא מצוה דאכילת מצה רק בלילה הראשונה איכא חיוב כו' א"כ ממילא מובן דל"ק כלום ובאמת אפ"ל דבזה פליגי התוס' מנחות ד' ל"ו ותוס' מוע"ק וא"ש לפענ"ד עכ"ל כת"ה.

לפליאתו עלי דאשתמיט ממני דברי התוס' דמו"ק התשובה פשוטה, כי עני אני בדעת ובבקיאות בש"ס ופוסקים עד מאוד, ומי יתן אשר אדע מה שלא אדע, כמעט לא היה חסר לי כלום, אולם בזה אשר הסוגיא דמו"ק הביא התוס' במנחות שם, אין כאן העלמת עין, אמנם הלא כ' שם בתשו' כי הטעם לאות מאיסור אכילת חמץ וסוכה, מבואר בתוס' ורא"ש (בה' תפילין סי' ט"ז ובפסקי הרא"ש על הרי"ף ז"ל שם) ומרדכי (בה' תפילין שם והוסיף עוד אות מקרבנות, אשר מזה סעד לדברי הרמ"ע ז"ל מפאנו בתשו' סי' ק"ח, הובא גם בפמ"ג במ"ז תכ"ג סק"ז. כשאומרים מוסף היום אות וקרבן ראוי לחלוץ תפילין יע"ש, והמפרשים והפוסקים השמיטו זה כי לא נקטו אך הנהוג גם בזה"ז.) ואו"ז סי' תקפ"ט (ומה שציינתי שם גם לרדב"ז ז"ל ח"ד סי' ח' אגב גררא הוי, כי דברת הרדב"ז ז"ל שם הוא אך מן האות של איסור מלאכה, ולא מאכילת מצה איסור חמץ וסוכה יע"ש) ועוד בראשונים ז"ל, וכ"כ הב"י (ופרישה וב"ח) ז"ל שם, אשר בוודאי כוונת לשונו בש"ע, שימי חוה"מ גם הם אות הוא על איסור חמץ וסוכה שכ' בב"י, והמג"א ז"ל שביק כל זה, ותפיס לישנא דיחידאה של התוס' במוע"ק, אשר זה טעמא בעי, והדיוק במקומו עומד ומש"כ כת"ה דלשון זה מאות אכילת מצה, הוא כשיטת החזקוני אם כי יפה אמר, והחזקוני לאו יחידאה בזה, כמש"כ האחרונים הובאו בספר ארחות חיים בסי' תע"ה, כי כן נ' דעת האב"ע ז״ל בפירושו פ' בא עה"פ שבעת ימים מצות תאכלו ופ' משפטים עה"פ את חג המצות תשמורו, והמעשה רב החליט כן להלכה, והחת"ם בחיו"ד סי' קצ"א עשה סמוכים לשיטה זו מרא"ש ור"ן ז"ל. ויש מקום לדברי כת"ה להעמיס כן גם בלשון התוס' דמוע"ק. וכן בהגהמי"י פ"ד מה' תפילין שכ' כלשון הזה. שר"י ז"ל היה אוסר להניח תפילין בחוה"מ. שהרי יש בהן אות בפסח מצות. בסוכות סוכה ולולב. כי התוס' דמוע"ק ור"י ז"ל שבהגהמי"י קיימי בשיטתא דא. והתוס' דמנחות ורובם ככולם ממפרשים ופוסקים. דכ' האות מאיסור חמץ ולא מאכילת מצה. ס"ל כדקיי"ל דאיני מצוה בכל ז' אלא רשות.

ולכאורה י"ל עוד בטעם שינוי הלשונות למש"כ הדברי חמודות שם בס"ק ע"ד. וז"ל. רמ"י ז"ל בה' פסח סי' ת"צ. יום ג' כ"ו ואנו נוהגין להניח תפילין כו' ובמוסף מסירים אותם כו'. ומוסף במקום הקרבת הקרבן הוא כו' ובחוהמד"ס יש להסיר אותם קודם שמברכים על הלולב שקודם ההלל דהא (ע"פ סוד הקבלה) כל מה שיכוונו סוד הד' פרשיות שבתפילין. יש בסוד ה"ד מינין שבלולב. וכיון שיש בידינו אות ד' מיני הלולב א"צ אות דתפילין נ"ל עכ"ל. ולי אין נראה שום טעם בזה לא בתפילת מוסף ולא בקריאת התורה או נטילת הלולב. שאין כל אלו כדאים להיות אותות שידחו בשבילן לאות התפילין. דשביתה ממלאכה הוי אות שהרי כל היום שובת. וכן הא דאיסור חמץ וחיוב סוכה כל היום הוא. ואע"ג דנטילת לולב כשר כל היום. מ"מ בנטילה אחת יוצא. וסגי בה ועוד כו' עכ"ל יע"ש. אשר י"ל כי התוס' רא"ש וראשונים ז"ל שכ' האות אך מאיסור חמץ וישיבת סוכה שזה כל היום ס"ל כשיטת הד"ח דאך מה שהוא כל היום. נחשב לאות לענין זה לדחות בשבילן לאות התפילין. והתוס' דמוע"ק ש"כ האות דמצה. ור"י ז"ל שבהגהמי"י שהוסיף עוד האות דלולב. וכן השבלי לקט שלהי ענין תפילין שכ' וז"ל. שגם מצות חוה"מ וסוכה ולולב. ואיסור חמץ חשיב אות. והמרדכי ז"ל שהוסיף קרבנות. כל אלו הראשונים ז"ל ס"ל כשיטת הלבוש. דגם מה שאיני כל היום נחשב לאות שא"צ עי"ז לאות. דתפילין אולם נראה יותר לאמור כי גם אלו הראשונים ז"ל. דנקטו אך איסור חמץ וישיבת סוכה לא יחלוקו על סברת הלבוש. כי מצה לא נקטו יען דאיני אלא רשות. ולולב הלא עדיפא מיניה נקטו ישיבת סוכה שהוא כל היום. ואפושי פלוגתא לא מפשי'. וטוב יותר לאמור דגם הם ס"ל. כי גם מה שאיני כל היום נחשב לאות. כאשר מפורש יוצא מתוס' דמוע"ק ור"י שבהגהמי"י ומרדכי ושב"ל ז"ל. ודעת הלבוש נתלבש בהוד והדר של דעת הראשונים ז"ל.

ולפ"ז יש להטעים עוד יותר דברי כת"ה לאמור כי המג"א ז"ל נקיט האות דאכילת מצה. אשר בדרך אגב תרתי קמ"ל בזה. כשיטת החזקוני דמצה מצוה כל ז'. וגם מה שאיני כל היום נחשב לאות. אמנם האמת הוא כי א"א להעמיס זאת בכוונת המג"א ז"ל לאחר שמבואר דלא ס"ל הכי. ממש"כ בס"ס תרל"ט בשם מהרי"ל ז"ל. וז"ל. מה שאין מברכין על מצה כל ז'. היינו משום שאין מצוה באכילתו. אלא שאין אוכל חמץ משא"כ בסוכה ע"כ. וכ"כ בח"י בסי' תע"ה בשם הכלבו ז"ל. (ובהגהות מח"ו הגאון מהרש"ם ז"ל שם בא"ח בשם הריב"ש ז"ל דאיני מצוה כלל אלא רשות. לזאת העלה כי המברך כל ז' הוי ברכה לבטלה יע"ש ובתשובותיו מהד"ק סי' ר"ט.) ואיך נפרש בכוונתו מה דלא ס"ל כן. והאמת כפשוטו וכאשר פי' הגאון רב"פ ז"ל בקצרה הכוונה דמצה דאסור באכילת חמץ. וכ"נ לפרש בלשון התוס' דמוע"ק והגהמי"י. וכנאמר בקרא שבעת ימים תאכל מצו אשר למאי דקיי"ל דהוא רשות כל ז' הפי' הוא מצות ולא חמץ. כן נקטו גם הם כלישנא דקרא. והמעיין בתשובתי שם בעין הדעת. הלא יבין וישכיל. כי דברי הרמ"ע ז"ל שכ' ולא כאלו כו' אשר באמת טעם זה יצא מכל רבותינו הראשונים ז"ל. אשר מפיהן אנו חיין. הכרחני להרחיב קצת הדבור בפנימיות הדברים. ולבאר כי הכל הולך למקום אחד. ואלו ואלו דברי א' חיים. ובדבור זה יצא גם כוונה מיוחדת בלשון המג"א ז"ל. ורמזתי לתומים בקיצור ת"כ ס"ק קכ"ד אשר כ' שם על רבותינו בעלי הש"ע. ולדעתי אין ספק כי הכל בכתב מיד ה' השכיל על ידם גם בלא כוונת הכותב יע"ש באמרותיו הקדושים כי נעמו. הבנויים על יסודי האמונה והתבונה. ודי בזה דברי.

חיים מרדכי.

סליק חלק או"ח חלק יו"ד

תוכן העניינים

באר חיים מרדכי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה