אור ברסלב
באר חיים מרדכי חלק ב חלק אורח חיים › סימן יב

באר חיים מרדכי חלק ב· רבי חיים מרדכי רולר

חלק אורח חיים · סימן יב

סימן יא

לחתני המירני ונבון כו' מו"ה יעקכ חיים דאטטער ני'.

מכתכך הגיעני, ובדבר שאלתך, ביחיד שהתפלל ערבית מבעוד יום קודם צה"כ בשעה"ד כבש"ע סי' רנ"ג ואז הש"ץ אומר התפלה של מנחה בקול רם, ומתחיל להתפלל תפלת שמ"ע בשוה עם הש"ץ, אם רשאי כשיגיע הש"ץ לנקדישך לאמור עמו מלה במלה כל הקדושה, כבש"ע סי' ק"ט הנה הב"י ז"ל שם כ' וז"ל מ"כ בשם הגאונים, המתפלל כשיגיע ש"ץ לקדושה, אומר עמו נקדישך מלה במלה, ול"מ אם התפלות שוות אלא שאפי' תפלת היחיד יוצר ותפלת הצבור מוסף וכ' בתשו' הרשב"א ז"ל יחיד כו' היו הצבור אומרים קדושה דסדרא, דבר ברור הוא, שאין אומר קדושה עמהם, חדא שאין סדר הקדושות אחת, ועוד כי לולי שאמרה הגאון שהמתפלל בשעה שש"ץ כו', שיכול לומר עמו מלה במלה, לא היו בנו כח לומר כן, ואף הגאון לא אמרה, אלא כשעומד במקום אחד עם הש"ץ אבל בזה עומד בתפלתו, וש"ץ בסדרא דקדושה לא, וכ"ש שאין סדר הקדושות אחת ע"כ, ומכאן יש ללמוד להא דבסמוך, דיחיד מתפלל יוצר וש"ץ מוסף והגיע לכתר דאינו אומר עמו, ומיהו ישתוק ויכוין לבו דשומע כעונה עכ"ל, וכ' ע"ז בד"מ ז״ל, שם, וז"ל, וס"ל לב"י דהרשב"א חולק על הגאון, דפסק דיאמר עמהם, ואינו נ"ל אלא נראה דלא אמר הרשב"א אלא בקדושה דסידרא, שהוא אינה אלא סיפור, איך שהמלאכים מקדישין אותו, אבל בב' הקדשות מענין אחד כגון של יוצר ושל מוסף, אפשר דמודה לדברי הגאון, ולכן אין לדחות דברי הגאון ע"כ, והדרישה ז"ל, לאחר שהביא דבריהם, כ' בזה"ל, ולעד"נ לתן טעם לדברי ב"י, דשפיר דייק מדברי הר"שב"א הנ"ל, דהא חדא ועוד קאמר, חדא שאין סדר הקדושה א' ועוד דלא אמר הגאון אלא כשעומד עם הש"ץ במקום אחד, ור"ל לאפוקי זה תפלה וזה סדר קדושה. ובכלל זה דהיינו כו', כששניהן מתפללין יוצר או מוסף, ולא כשזה מתפלל יוצר וזה מוסף כו' אלא שהשאלה הוא מסדר קדושה, והשיב דבעי' שיהיו במקום אחד ובכלל זה נמי יוצר ומוסף, דאינו במקום תפלה א' וכמש"כ ב"י דה"ה נמי מוסף, ובד"מ הביא תשו' הרשב"א ולא העתיק אלא טעם הראשון, ולא שת לבו שב"י דייק מכח טעם השני ודוק עכ"ל, ונלע"ד בישור דברי הד"מ להכלל הידוע דהיכי דיסוד ההלכה בנוי על שני טעמים, י"ל דווקא היכי דנאמרו שניהם יחד, נאמרה זאת ההלכה, ולזאת גם לדעת הדרישה דהטעם השני סובב והולך גם על יוצר ומוסף, דאינו במקום תפלה א', מ"מ כיון דטעם הראשון אין לו מקום אך בקדושה דסדרא, י"ל דאך מכח שניהם הורה כן הרשב"א ז"ל, אבל ביוצר ומוסף דליכא רק טעם השני, ספוקי מספקי ליה, וזש"כ דבר ברור הוא, שאינו אומר קדושה עמהם כלומר דבקדושה דסדרא, ברור לו שאיני אומר עם הצבור, דאיכא הני תרי טעמי, אבל ביוצר ומוסף איני ברור, והוא שכ' הד"מ. כגון של יוצר ושל מוסף, אפשר דמודה לדברי הגאון, אשר שכל את קולמסו, לאמור בדרך אפשר, כי בזה אינו ברור גם לרשב"א ז"ל, יען דליכא טעם הראשון, וספיקא של הרשב"א ז"ל, אינו מוציא מידי וודאי של הגאון ז"ל, וסיים הד"מ ולכן אין לדחות דברי הגאון. כאשר גם הרשב"א ז"ל דייק לאמור, לולי שאמרה הגאון שהמתפלל כו' לא היו בנו כח לומר כן כו', אם כי גם הרי"ף ז"ל בפ"ג דברכות והרמב"ם ז"ל בפ"י מה' תפלה אמרו כן, לא ייחס פסק זה, אך להאומר הראשון שהוא רב האי גאון ז"ל, (יעיון נזיר נ"ו כל שמעתתא דמתאמרה בבי תלתא, קדמאי ובתראי אמרי' מצעאי לא אמרי', ובספרי שו"ת באר חיים מרדכי, חלק ראשון סי' ס"ז מש"כ בזה) כלומר ואין לחלוק על גאון (יעיון טור חו"מ סי' כ"ה, דגם לרא"ש ז"ל דחולק על הראב"ד ז"ל, לאמור דיכולין לחלוק על גאון, התנה אך באופן שיהיו ראיות מוכרחות מש"ס ולא מסברא יע"ש ובש"ך חו"מ סי' מ"ב סק"א ומ"ג ס"ק מ"ז), ולזאת הכוונה סיים גם הד"מ, ולכן אין לדחות דברי הגאון דייקא, כיון שמ"כ כן בשם הגאונים, וא"ש לשון ודברי הד"מ ז"ל.

ולהלכה המחבר בש"ע שם פסק כשיטתו בב"י, והרמ"א ז"ל כשיטתי בד"מ דגם ביוצר ומוסף. יוכל לומר עמהם, דשניהם קדושת י"ח וקדושתן שיה, ועתה הלא נתבאר תשובת שאלתך, כי גם אם היחיד עומד בתפלה חדא עם הש"ץ, כ' הרשב״א ז"ל לולי שאמרה הגאון כו' לא היו בנו כח כו', ובתפלת יוצר ומוסף פסקו הב"י דו"פ ופר"ח ז"ל שלא יאמר הקדושה, אלא ישתוק ויכוון למה שאומרים דשומע כעונה, אמנם בני ישראל יוצאים ביד פסק הרמ"א ז״ל וכמש"כ שם הפמ"ג דאין לזוז הימנו וכ"פ האחרונים דגם בזה יאמר הקדושה, אולם הלא מבואר הטעם בדבריו, יען דשניהם קדושת י"ח כלומר דגם במוסף איכא חיוב קדושה, וקדושתן שוה, אשר חז"ל תקנו הקדושה באלו התפלות עטרה לתפלה (יעיון תשו' הרדב"ז ז"ל ח"א סי' רמ"א, שהובא במג"א ז"ל סי' ס״ט סק"ד. וביאור דבריו בתשו' חת"ס חאו"ח סי' י"ז, ובספרי חידושי בן יאיר בחי' לברכות כו' יע"ש) משא"כ בתפלת ערבית, שאין כאן חיוב דקדושה, פשיטא דהוי הפסק כשיאמר מלה במלה עם הש"ץ, גם לשמוע ולכוון דהוי כעונה צ"ע, כיון דלגאונים ור"ת ור"י ז"ל גם זה הוי הפסק אך אנן נוהגין כה"ג ורש"י ז"ל, כמבואר בתוס' ורא"ש ז"ל פ"ג דברכות ובטוש"ע סי' ק"ד יע"ש, וכאן אשר מתפלל ערבית ונחשב לו ללילה שאין באותה תפלה, ובזה הזמן עליו שום חיוב דאמירת קדושה, למה יהיו שומע כעונה, אשר לכמה ראשונים הוי הפסק, אולם צריך לשתוק מבלי להתפלל הלאה בעת שאמר הש"ץ הקדושה למען יוכל לאמור ברכת הא' הקדוש עם הש"ץ מלה במלה). כיון שבתפלה זו אין כאן כלל חיוב דקדושה ול״ש לומר קדושתן שוה, כבתפלת יוצר ומוסף, לזאת אין להפסיק גם לפסק הרמ"א ז"ל. הנלע"ד כתבתי

חמיך החותם לך באהבה בחותמי ברכות שבתוה"ק. חיים מרדכי

תוכן העניינים

באר חיים מרדכי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה