אור ברסלב
באר חיים מרדכי חלק ב חלק אורח חיים › סימן א

באר חיים מרדכי חלק ב· רבי חיים מרדכי רולר

חלק אורח חיים · סימן א

חלק אורח חיים

כבוד אאמ"ו הרב הגאון המפורסם ביראת ה' כו' כש"ת מו"ה יצחק יהודה אייזיק ליב (שליט"א) זללה"ה אבד"ק פאנזעשט

באהבה כבוד ויראה. כמצוות התורה. הנני לפקודתו הטהורה. לשום לב לאמרי קודש של הרע"מ בזוה"ק פ' יתרו ד' צ"ב, ובגין. דא סעודתא דלילא חמור מביממא בדפוס ווילנא (ס"א כביממא). ואנן קיי"ל כסוגיא דפסחים ק"ה דכבוד יום עדיף. מגן אברהם בעזרו. כי גם רבינו המג"א ז"ל בסי' ערא' סק"ד העיר מלשון הזוה"ק פ' יתרו. בעי לסדרא פתורא בלילא דשבתא. בנהמא ובמזוני' רי"א אפ"י ביומא דשבתא נמי עכ"ל והנלע"ד בדברי זוה"ק. ובציון רבינו המג"א ז"ל. אבוא בחתימה ובפתיחה הנני להציע לפני כהד"ג אאמ"ו שליט"א. דבר בעתו בסידור פתורא. דחג הסוכות זמן שמחתינו. בביאור משנתינו. (סוכה כ"ז) ר' אליעזר אומר ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה. א' ביום וא' בלילה. וחכ"א אין לדבר קצבה. חוץ מלילי יו"ט ראשון של חג בלבד. ועוד אר"א מי שלא אכל לילי יו"ט הראשון. ישלים לילי יו"ט האחרון של חג וחכ"א כו'. ועמד הגאון צבי ז"ל בחי' דמנ"ל לר"א לפרושי תשבו כעין תדורו לחיובי דלמא לפטורי. ב'. דמנ"ל לר"א דאכילת לילה הראשונה ל"ל תשלומין כמש"כ המהרש"א ז"ל אליביה דתוס'. והטעם לחלק בין חיוב זה לשאר שבעת ימים דפשוט ליה דבעי סוכה. ג. מ"ט נקיט ישלים ליל יו"ט אחרון ולא נקיט סתם ישלים יו"ט אחרון. ועל שלש אלה האריך הגאון צבי ז"ל ליישב בנועם פלפולו יע"ש. ד. דקדקו על לישנא דקאמר א' ביום וא' בלילה. דהו"ל לומר אי בלילה וא' ביום. יעיון בהגהות חשק שלמה ז"ל מש"כ בזה. ה'. יש לדקדק בהא דר"א מקיש מה דירה א' ביום וא' בלילה אף סוכה א' ביום וא' בלילה לחיובי. ורבנן כדירה מה דירה אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל אף סוכה נמי אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל. דפלוגתתן בהיקש זה טעמא בעי.

ובישוב כל זה נלע"ד דהנה התוס' כ' בשם הירושלמי דר"א יליף בגז"ש נאמר כאן תשבו. ונאמר להלן ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים. מה ישיבה שנאמרה להלן עשה בה אף הלילות כבימים. אף ישיבה האמורה כאן עשה בה לילות כבימים. (ובפי' ז"ל כ' טעם דהוכרח ר"א לגז"ש יע"ש) והתם בקרא הלא נאמר יומם ולילה. יום קודם ללילה לזאת הקדים גם במתני' לאמור א' ביום וא' בלילה. וכעין ראמר"י בריש ברכות תנא אקרא קאי יע"ש והנה השבעת ימים דישיבת פתח אוהל מועד. וכן הפרישה דכה"ג קדם יוה"כ. הלא ההתחלה היה מיום. וכמבואר בפ"ק דיומא. וא"כ אין לימוד על לילה הראשונה דסוכות מגז"ש דתשבו תשבו. ומוכרח גם לר"א הגז"ש דט"ו ט"ו מחג המצות. ולזאת אין תשלומין ללילה הראשונה גם לר"א. כיון דהלימוד הוא מגז"ש דט"ו ט"ו. וכמו במצה אין תשלומין. כן גבי סוכה לילה הראשונה. אך הי"ד סעודות. אשר נלמדו מהיקשא דתשבו אלו יש להם תשלומין. ואלו הי"ד סעודות חשבונם ראשיתם מיום. והוא שפתח התנא ואמר. אחת ביום ואחת בלילה. להורות כי מונין מסעודה הראשונה דיום. ותשלום הי"ד סעודות הוא עם סעודה שלישית של שבת. (ובזה יתיישב קושית העולם. על המג"א ז"ל בסי' תקכ"ט שהביא ר איה ממשנה זו דביו"ט א"צ לסעודה שלישית. הלא אי כא שבת. וכאשר כתוב גם בהגהות חשק שלמה יע"ש) וידוע פלוגתא דר"א ור"י בכמה דוכתי. דלר"א שמחת יו"ט או כולו ל"ה או כולו לכם. ולר' יהושע חציו לכם וחציו ל"ה. ולזאת לר"א א"א לומר דהיקשא דתשבו כעין תדורו לפטור, אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל. דלזה א"צ להיקשא. כי מהיכי תיתי לחיובי כיון דבכל יו"ט אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל וכולו ל"ה. ועכצ"ל לחיובי אם דבכל יו"ט הרשות נתונה לכולו לה'. משא"כ בסוכת מפאת חיובא דסוכה. מחיוב בסעודה א' ביום וא' בלילה ולחכמים אשר סתמא בר פלוגתא דר"א הוא ר"י. בא ההיקש אם דבכל יו"ט מחיוב בחציו לכם. והו"א דכן חיובא דסוכה. קמ"ל בהיקשא בעי אכיל ואי בעי לא אכיל. ואך כשאכל מחיוב בסוכה.

והנה בתוס' רי"ד ז"ל כ' וז"ל, משלים בלילי יו"ט האחרון פי' משלים ואוכל בסוכה. ואין כאן משום בל תוסיף. שכיון שהוא מתכוון להשלים חסרון שבעת ימי הסוכה אין זה מתכוון לה סוף. ובוודאי אילו אכל כל י"ד סעודות בסוכה ועוד היה אוכל בליל שמיני בסוכה. זה היה בל תוסיף. והמורה פי' שאם ימלא החסרון בסוכה איכא בל תוסיף ואינו נ"ל עכ"ל. ולפ"ז דמתני' אתי לאשמעוי' דמותר להשלים ביו״ט האחרון. ואין כאן ב"ת. בכוונה נאמר בלילי יו"ט האחרון למש"כ הטור באו"ח סי' תרס"ח בשם יש נוהגין. שאין יושבין בליל ש"ע בסוכה וביום יושבין. וכ' המג"א ז"ל שם הטעם דחיישי' לב"ת. לכן מפסיקין לילה אחת. ואח"כ ליכא חששא יע"ש. ולזאת אם היה אומר התנא דמתני' ישלים ביו"ט האחרון. סד"א דווקא ביום מותר להשלים בסוכה. שאין כאן ב"ת יען שהיה הפסקת לילה משא"כ בלילה. לזאת קמ"ל דגם בלילי יו"ט האחרון מותר להשלים. ואין כאן משום ב"ת. יען שמתכוון אך להשלים החסרון דשבעת ימי הסוכה. (ואם כנים אנחנו בזה. יהיה מכאן קצת סמך לסברת היש נוהגין שבטור. אמנם להלכה הלא מבואר שם במג"א. ובאחרונים ז"ל דקיי"ל דאין חילוק בין יום ללילה. וכסתמא דסוגיא דאמרי' מיתב יתבינן יעו"ש) וכמש"כ התוס' רי"ד ז"ל ובזה בס"ד נתיישב כל על נכון וכמובן.

ועתה נבוא לדברי זוה"ק. וציון המג"א ז"ל. מה שלא הביא מדברי רע"מ שהביא כהד"ג. י"ל יען דבזוהר הלא מדבר מסידור פתורא בנהמא ובמזונא. וע"ז אמר ר"י אפילו ביומא דשבתא נמי. אשר זה יותר בביאור. לדינא דכבוד יום וכבוד לילה איזה עדיף בסידור פתורא ועוד כי מאמר הזוהר הוא ב"ד פ"ח קדום למאמר הרע"מ. וגם הוא שגור בפי' העולם. כי מנהג ישראל תורה היא לאמרו קודם או בתוך הסעודה ואולי היה גירסתו ברע"מ. כביממא. אשר שניהם כאחד שקולין. לזאת ציין להזוהר. אשר כמבואר מלישנא ד"ר יצחק דכבוד יום עדיף. ובכוונת ציונו כ' מחה"ש שם כדי להזהר במה דאפשר גם בסעודת הלילה. ובאו לעמק השוה שם הפמ"ג. מחה"ש. לב"ש. ז"ל. דהזוהר חולק בזה אגמרא. וקיי״ל כגמרא נגד הזוהר. כאשר הוא כלל גדול בהלכה.

ולדעתי העניה נראה. דהנה ז"ל זוה"ק שם. זכור את יום השבת לקדשו. רי"א כו'. ותאנא כו'. ובגיני כך מאן דאיהו בדרגא דמהימנותא. בעי לסדרא פתורא ולאתקנא סעודתא בלילי דשבתא. בגין דיתברך פתוריה כל אינון שתא יומין כו'. וברכתא לא אשתכח בפתורא רקניא. ועל כן בעי לסדרא פתוריה. בליליא דשבתא בנהמא ובמזונא. ר' יצחק אמר אפילו ביומא דשבתא נמי. ר' יהודה אמר בעי לאתענגא בהאי יומא. ולמיכל תלת סעודתי בשבתא כו'. ר' אבא אמר כו'. בגין דיתברכון כולהו כחדא כו' עכ"ל יעו"ש. אשר יש לפרש אמרי קודש. להנאמר בישוב סתירת הסוגיות דהכא אמרי רבנן. אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל. ובפ' שלשה שאכלו (מ"ט ע"ב) אמרי'. שבתות ויו"ט דלא שגי ליה דלא אכיל. אם טעה חוזר. בכמה אנפי. כאן בתוס' ובחי' הרשב"א. ור"ן אלפסי ז"ל. ושם בברכות בתוס'. רא"ש. ותוס' ר"י החסיד. חי' הרשב"א. שט"מ ז"ל יעיון ב"י ז"ל או"ח ס"י תרלט ואחד מהם הוא. שיטת תר"י ז"ל שם ד"ה בהמ"ז דמצי פטר נפשיה. שכ'. וז"ל. ואומרים רבני צרפת ז"ל. שאע"פ שחייב אדם לאכול ג' סעודות בשבת. ס' שלישית. אי בעי אכיל פת ואי בעי אכיל פירי כו'. ה"נ בשני הפעמים. שחייב לקדש אחת ביום ואחת בלילה. צריך שיאכל פת. כדי שיהיה הקידוש במקום סעודה. אבל בפעם השלישית שא"צ לקדש. אם ירצה לפטור עצמו בפירות הרשות בידו. ומש"כ ר"מ ז"ל שחייב לקדש בסעודה שלישית כו'. א״י ג' שלא מצינו שיהיה חייב לקדש. אלא פ"א ביום ופ"א בלילה. דהכי אמרי' זכור כו' עכ"ל יעו"ש ובמג"א ז"ל סי' קפ״ח סק"ט. ש"כ. ותר"י כו'. כ' דבשוי״ט אין חיוב דאורייתא. אלא משום דאין קידוש אלא במקום סעודה צריך פת. וע' סי' רע"ג סע' ה' דלא משמע כן. כלומר כי קבמ"ס. הלא יכולין לצאת. גם בכוס של יין. וכמש"כ במחה"ש יעו"ש. ובשיטת תר"י ז״ל צ"ל. כיון ש"כ התוס' בפסחים ק"א ד"ה אף י"ק נא יצא. דכתיב וקראת לשבת עונג. כלומר במקום קריאת קידוש שם תהיה עונג ובחי' הרשב"א ז״ל. בברכות שם ד"ה דחובה היא. כ'. דאין עונג בלא אכילת פת. ס"ל לתר"י ז"ל דקבמ"ס אין יוצאין אלא בפת וידוע כי עיקר קידושא בלילה הוא דקדיש. כדאמרי' בפסחים ק"ו. ודרשי' זכור את יום השבת לקדשו זכרהו על היין בכניסתו. אין לי אלא בלילה ביום מנין. ת"ל זכור את יום השבת לקדשו. ותלת דרגין אינון בקידושא דשבתא. קידוש הלילה בכניסתו הוא מה"ת. וליש מראשונים ז"ל גם אם קידש בתפלה. זכרהו על היין גם הוא מה"ח. קידושא רבא דשחרית אינו אלא מדרבנן. יעיון שע"ת סי' רע"ב ס"ק ז' ובהגהות מחו' הגאון מהרש"ם ז"ל בספר ארחות חיים סי' רע"א מה שציין בזה) ובמנחה בסעודה שלישית. אין כאן כלל חיוב קידוש. לכל הפוסקים לבד מהרמב"ם ז״ל וכמבואר בש"ע סי' רצ"א יעו"ש בב"י ז"ל.

והנה פתח מאמר זה מהזוה"ק. יאיר במקרא קודש. של זכור את יום השבת לקדשו. דמזה דרשי' זכרהו בכניסתו על היין. (ואין קידוש אלא במקום סעודה אשר לדעת תר"י ז"ל ור' יצחק ור' יהודה שבכאן. המה ששמעו מהינוקא דר"ה סבא. דהא לחם אתקשר ביין. ויין בימינא וכדין ברכאן שריין בעלמא. ופתורא אשתלים כדקא יאות כמבואר בזוה"ק פ' ויחי ד' ר"ח יעו"ש באריכות) זה סבת חיוב הסעודה. וגם בקידוש הלילה אנו אומרים ויברך ד' את יום השביעי דבגיניה מתברך כל אינון שתא יומין. על כן בעי לסדרא פתוריה. בליליא דשבתא בנהמא ומזונא. ולפ"ז יש מקום לחשוב. דאך בלילה דהקידוש הוי מן התורה. וגם נאמר בו ויברך אך אז גם חיוב הסעודה. שיהיה קבמ"ס. משא"כ ביום אם דהוי קידושא רבא. מ"מ אינו אלא מדרבנן ואך הברכה דפה"ג אין כאן חיוב סעודה. לאפוקי מזה בא ר' יצחק לאמור. אפילו ביומא דשבתא נמי (באמת סעודת שחרית. שהוא סעודתא דעתיקא קדישא. היא למעלה מקדושת סעודת ליל שבח. יעיון בסידור האר"י ז״ל בשם קול יעקב. מה שהסביר בפנימיות של סעודות הקדושות. ולהמבואר בכתבי האר"י ז״ל בטעם הצום דיום הכיפורים שהוא שבת שבתון. היה מקום לאמור. יען כי השפע ומה שניזון בסעודתו דעתיקא קדישא. הוא ממקום גבוה מעל גבוה. א״צ כלל לעובדא דלתתא ואין מקום לאכילה דלמטה, להוציא מזה. אמר ר' יצחק אפילו ביומא דשבתא. כלומר שהוא לעילא לעילא. נמי מחויבין לעשות גם אתערותא דלתתא בסעודה. כי שבת שלום באור התורה. משולב בשלם לעילא ושלם לתתא. ולפ"ז מתפרש מלת אפילו לעילוי סעודתא דא. וכדקיי"ל דכבוד היום עדיף. ודברי הגמרא והזוהר הקדושים בנגלה ונסתר המה לאחדים.) ועל זה הוסיף ר' יהודה לאמור. דלא תימא דזה דוקא בשחרית. דאיכא עכ"פ חיוב קידוש מדרבנן ושיהיה קבמ״ס. לזאת בא גם חיוב הסעודה. משא"כ במנחה דאין חיוב קידוש גם מדרבנן. אין כאן חיוב סעודה שלישית ז"א כי בעי להתענגא בהאי יומא. ולמיכל תלת סעודתא בשבתא. יומא דייקא. כי אין הקידוש גורם הסעודה. (ובאמת כל הראשונים הנ"ל. וגם פסק הטוש"ע בסי' רע"ג סעי' ה'. לא אזדי בשיטת תהר"י ז"ל) אך עצמות קדושת היום. כאשר נלמד בשבת קי"ז מתלתא היום (ולרוב הפוסקים המה מה"ת. וגם בסעודה שלישית. העיקר כדיעה הראשונה שבסי' רצ"א. דדוקא בפת יעו"ש.) ולפירושא דא. הלא גם הזוה"ק. בא לשלול דלא נימי דהסעודה מסובב מהקידוש. דאז יש מקום לאמור דשל לילה עדיף. אך קדושת היום גורם להשלשה סעודות. וכבוד היום עדיף באמת למסקנת הזוה"ק (וכן מתבאר ממה שנאמר שם. ר"ש אמר האי מאן דאשלים תלת סעודתו בשבתא. קלא. נפיק ומכרזא עליה אז תתענג על ה'. דא היא סעודתא חדא לקבל עתיקא קדישא וכו' והרכבתיך וגו' דא סעודתא תנינא לקבל חקלא דתפוחין קדישין וכו' הרי דר"ש מרא דזוה"ק הראה. כי סעודתא דשחרית מוקדם בקרא לסעודתא דליל ש"ק. אשר כל המוקדם בקר יש לו מעלה ועדיף כברכות מ"א וכמ"ד.) כאשר היא בגמרא להלכה למעשה ברורה. וחלק הנגלה והנסתר המה לאחדים. כי הכל נתנו מרועה אחד משמים, דברי אלקים חיים. ובזה ערכתי מנחתי מנחת עני אשר גם בזה נאמר ריח ניחוח על שלחנו הטהור. זה השלחן אשר לפני ה' בלחם ויין לסעודת שבת מלכתא וסוכת שלום. והוא ית"ש אבינו שבשמים. באור פני מלך חיים. יפרוס עלינו ועל בנינו סוכת רחמים חיים ושלום. מעולם ועד עולם. דברי לב בנו ותלמידו היוצא בהכנעה. בקידה והשתחוואה. וחותם ברגשי כבוד ואהבה רבה.

בכל חותמי ברכות שבתוה"ק חיים מרדכי

תוכן העניינים

באר חיים מרדכי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה