אור ברסלב
באר חיים מרדכי חלק ב חלק אבן העזר › סימן נו

באר חיים מרדכי חלק ב· רבי חיים מרדכי רולר

חלק אבן העזר · סימן נו

סימן נה

להרה"ג כו' נ"י בעיר פלונית

מכתבו נתקבל ובדבר תוכן שאלתו אם בזה"ז שיש חדר"ג נאמן הבעל לאסור אשתו עליו באמרו שראה שזינתה תשובת זאת השאלה כבר אמורה עלי ספרי חידושי בן יאיר בחי' לסוטה כ' מן ד״ה והנה אם הבעל נאמן בזה"נ כו' הל ש"ע לפנינו בסי' קע"ח סעי' ט' ברמ"א ז"ל וז"ל כו' כו' – ונתבאר שם באר היטב באריכות עד אבל המהרי"ט ומהר"י הלוי ובני אהובה ונו"ב וישיע"ק ושאר פוסקים כו' וס"ל להלכה ולמעשה דבאומר שראה שזינתה נאמן גם בזה"ז כו' והכי לקטינין יעו"ש בבירור זאת ההלכה וביאור דברי הרמ"א ז״ל.

ועתה אשר נפתחו לפני שערי תשובה בזה ראיתי כי גם בתשובת תפארת יוסף סי' ט"ז ומשיב כהלכה סי' ב' הולכים בשיטת מהר"י הלוי ברית אברהם חמדת שלמה ופני אריה ז"ל דלדיעה הראשונה שברמ"א ז"ל אם עומד בדיבורו אסורה לו אך דמנדין אותו אשר על יסוד זה יש מקום גם לפלפולי כת"ה בפי' דברי הגהמי"י אולם כל חילם לפרש כן בכוונת דיעה הראשונה הוא מכח דיוקו של הב"ש שם בסק"ט דאם איני נאמן למה מנדין אותו וזה יישבו לנכון בשו"ת שו"מ מהד"ק ח"א סי' א' יע"ש ומבואר שם בשו"מ וכ"נ משו"ת ד"ח ח"א סי' ט"ו ועוד מתשו' האחרונים כדבריי דהפי' ברמ"א ז"ל בדיעה הראשונה הוא שאיני נאמן ומותרת לו.

ומה שכתבתי בספרי כי דעת הרמ"א ז"ל לפסוק כאותה דעה אם כי החת"ס בח"ב סי' ק"ו כ' כי ממה דמסיים הרמ"א ז"ל יש חולקים והוא ממהרי"ק ז"ל שורש ק"י משמע דדעת הרמ"א ז"ל שאין לסמוך על המקילים ולכאורה יש לזה סעד ממש"כ הפמ"ג בכנלי הוראת או"ה אות ד' בשם א"ר בשם המרישה די"א וי"א הכריע כדיעה אחרונה וגם למש"כ שם באות ב' דהוי ספיקא דדינא הלא זה כלל גדול כי בד"ת לחומרא אבל נראה דזה תלוי בשני פירושים הנאמרים כי לדעת האומרים דגם לדיעה הראשונה כשעומד בדבורו מנדין אותו אמנם נאמן ואסורה לו הלא דיעה האמצעית נחשבת כדיעה יחידאה ובווואי תפסי' כל"ק ול"ב כלומר כדיעה הראשונה והאחרונה דנאמן ואסורה לו. אמנם לדעת האומרים כי לדיעה הרחשינה איני נאמן ומותרת לו הלא י"ל דהאי כללא די"א וי"א נאמר אך בשני דיעות משא"כ כגון הכי דדיעה הראשונה והאמצעית נאמר בחדא מחתא להיתרא דיעה האחרונה נחשבת כיחידאה לגבי רבים וכאשר באמת כן הכריע הרמ"א ז"ל בתשו' כדיעה אמצעית ותלמידו הלבוש העיד כי כן דעת מורו ז"ל להלכה,

ויעיון בשו"ת כח שור סי' כ"א בפלפולו העמוק שם בד"ה והקושיא בראיות המהרי"ק ז"ל דכח דאפקעוי' רבנן לקידושין מיניה אך לחכמי התלמוד היה כח זה כ' בזה בספרי חידושי בן יאיר בקידושין ב' עב ד"ה ונתני הכא ובקונט' באר חיים מרדכי להיתר עגונות באות כ"ט יע"ש– ובחסד לאברהם סי' נ"א שהבינו ג"כ הכי בהכרעת דעת הרמ"א ז"ל אולם להלכה להורות בד"ח סי' ט"ו כ' עכ"פ מסתברא שלא לסמוך על הני י"א נגד רוב הראשונים ולאסור בע"א אם מהימן ליה וכן באומר הבעל שראה שזינתה. וכדברים האלו כ' בתועפות רא"ם סי' נ"ד בתשו' מנכדו בעל שו"ת ש"ש דקשה לסמוך בזה אמרדכי הגהמי"י מאשר רבו החולקים עליו ודינא דמ"א דאינו נאמנת בטא״ל גופיה חידוש ונלאו הראשונים למצוא טעם לזה והבו דלא להוסיף עלה ועוד כמה גדולים בתשובותיהם אשר כן דעתם להלכה.

והנה כת"ה הביא דברי שו"ת ברכת יעקב סי' ג' בסתירת סברת הנו"ב ז"ל יען דממ"נ עובר על חרד"ג לזאת נאמן באומר שראה שזינתה. אשר הוא כתוב גם עלי ספרי כנ"ל וכה ראיתי כי גם הד"ח ותוע"ר שם ובסי' נ"ה כ' כן ועשו סמוכין לדברינו מש"ס ב"ב מ"ד ומחי' רמב"ן ז"ל שם יע"ש.

ובכלל כל פלפולי כת"ה וסברותיו שהאריך בזה ישרו בעיני ולא באתי עתה לזה בסתירה ובנין יען כי כבר האריכו בזה כל גאול בתראי בענינים האלו בתשובותיהם יעיין בשו"ת תפארת יוסף סי' ט"ז י"ז י"ח שהאריך בזה כידו הגדולה בש"ס ופוסקים בחריפות עצום ועל שאלתו השיבו לו הגאונים בשו"מ מהד"ק סי' א' ומשיב כהלכה שם והד"ח ח"א סי' י"ד ונראה כי באיזה פרטים כוון כ"ת לדעת הגדולים והמקור לדברי הרמ"א ז"ל ממשנה דשלהי נדרים וגם מסוגיא דכתובות ט' הדברים ארוכים ועתיקים מפי סופרים וספרים בפלפולים עצומים ועמוקים וגם אני בעניי כ' בכ"ז בספרי חידושי בן יאיר בחי' לכתובות שם ובשלהי נדרים השייכים לאלו הענינים בעזה"י יע"ש ומה נעמו בכגון זה דברי הד"ח ז"ל בסי' כ"ב. דבדבר פשיט אין לפלפל הרבה כן אני אומר שאין לפלפל ועוד להאריך בדברים אשר כבר האריכו כל רבותינו גאוני קמאי ובתראי ז"ל למעניתם עד מאוד. ואך לשים לב ועין להכרעת דעתם להלכה ולמעשה וב"ה לדבר אמת כוונתי בספרי אשר סיימתי לאמור אמנם אם כי כן הוא דעת הרמ"א ז"ל אבל המהרי"ט מהר"י הלוי ובני אהובה נו"ב שם בסי' י"א וישיע"ק בסי' קט"ו סק"ח ז"ל ושאר פוסקים חולקים על פסק זה וס"ל להלכה ולמעשה דבאומר שראה שזינתה נאמן גם בזה"ז ואין מאכילין לו לאדם דבר האסור בע"כ יען שהוא יודע דבר ברור והכי נקטי' להחמיר אשר עתה ראיתי מלבד כי כן הכרעת דעת גאוני קמאי הכנה"ג בסי' קט"ו בשם המבי"ט והיש"ש ז"ל בפ"ב דיבמות סי' י"ח שכ' מסקנא דמלתא עדים שראו שוכבים זע"ז כדרך המנאפים מוציאים אותה מבעלה. והבעל שראה כזה מאשתו כו' חייב להוציאה כו יע"ש שהביא מעשה נפלא שבא לפניו בעובדא כזאת הובאה גם בשו"ת שו"מ שם הלא גם גאוני בתראי באו לעמק השוה בזה כי בשו"ת משיב כהלכה שם כ' וביותר בראה בעצמו שרובם ככולם החמירו ומי יקל ראש נגדם ובשו"ת בית שלמה חאה"ע סי' ע"ב הביא מהגהמ"ר פ"ג דקידושין והאריך והעלה להלכה לאסור באומר שראה שזינתה ובהג"ה שם הביא שכ"כ הב"מ בסי' קנ"ב בב"ש סק"ב וכ"נ מהתו"ג ע"ש (עיי' בשו"ת מהרש"ם ז"ל מהד"ג סי' ע"ה מה שתמה על הבנ"א והביא מתו"ס כתובות ט' ע"א ד"ה מפני מה ומתוס' קידושין ס"ו ע"א ד"ה אמר אביי ובשם גן המלך סי' ט"ז ושו"ת מהרי"ט צאהלין סי' ר"ל דפשוט הוא כל שיודע הבעל בעצמו האמת גם באין עדים אסורה עליו מה"ת יע"ש) וכן דעת השו"מ שם ובמהד"ת ח"ד סי' י"ח שכ' דכל שטוען בעצמו שראה שזינתה אין מאכילין לאדם דבר האסור לו וייחס זאת ההכרעה גם להנו"ב ז"ל סי' י"א (ומזה סעד למש"כ כ"ת ויפה כיוון באמרו כי התשו' שבסי' י"א נכתבה יותר מעשרים שנים לאחר התשו' בסי' י"ב והיא בתראה ולה שומעין וכ"נ דעת החת"ס שבסי' ק"א ובסי' ק"ו ודעת הד"ח בתשובותיו והתפארת יוסף ז"ל שם ופוק חזי מה שהעיד החסד לאברהם בסי' נ"א בזה"ל כי כבר הכריעו האחרונים ז"ל דלא קבע הרמ"א ז"ל ד"ה כשיטת הר"ש דלא מהימן בזה"ז כ"א באומר שמאמין לדברי העד שאומר שזינתה אבל כשאומר הבעל שראה שזינתה אין מאכילין לו לאדם דבר האסור יע"ש וכן מבואר עוד בכמה תשו' מגאוני בתראי ואני מוסיף לאמור הלא ראינו כי בהלכתא דא דטא"ל יש הבדל בין משנה ראשונה למשנה אחרונה כי לא כל העתים שוות וכמבואר שם בר"ן ז"ל במשנה בשינויא בתרא ואם רבותינו הכריעו בזמנם להלכה להאמין להבעל באומר שראה שזינתה ק"ו בזמנינו לאחר שערורת מלחמת העולם שהביא כמעט חורבן גם בעולם היהדות ובצניעות בנות ישראל אשר בעו"ה כמעט רבה הפרצה ואין לנו להשען אך על אבינו שבשמים ית"ש לתקן העולם במלכות שדי ולגדור את קדושת כרם בית ישראל בוודאי כבנד"ד אשר מהצעת כל הענין המבואר בשאלתו שספר הבעל ושפך מרירות לבו כי עיניו ראו ולא זר כל דברים המכוערים ופריצות שלה עם... ויצאו מדחי אל דחי עד אשר ראה בעצמו שזינתה עמו כי נאמן ואסורה עליו כאשר מפורש יצאה זאת ההוראה מהכרעת רבותינו המבי"ט מהרי"ט יש"ש מהר"י לבית הלוי וכנה"ג ז"ל וגאוני בתראי בני אהובה נו"ב חת"ס ב"מ תו"ג, שו"מ, ד"ח, תפארת יוסף, חסד לאברהם בית שלמה, ועוד כמה מגדולי האחרונים ז"ל אשר כן יש להורות הלכה למעשה.

אמנם זאת ישים על לבו לב חכם כי ביובם ככולם מעובדות שדנו בהם הגאונים בתשובותיהם לאסור גם ע"י אמירת הבעל בלבד היה חזי לאצטרופי מקול שיצא שהוחזקה בפריצות ובדברים מכוערים מדברת בני אדם או שהיה בזה גם הודעת עצמה משא"כ בנד"ד אשר כל הדברים מראשית הגדת וספור דברי פריצותא וכיעור שבין אשתו להנחשד עד אחרית גופה של עבירה שראה שזינתה עמו כל זה אך מפי הבעל אנו שומעין הלא פשיטא כי קודם כל צריך להיות כי הגדתו וסיפור כל הדברים יהיה בב"ד בפני אשתו אם דלדעת הרבה פוסקים שאחד"א הוא מטעם נדר ויכול לאסור עליו גם שלב"פ הלא רובם ככולם הסכימו כי שאח"ד הוא מטעם הודאה דאדם נאמן ע"ע יותר ממאה עדים והוא מה"ת כאשר הרחיב הדבור בזה מדעת תורה סי' א' אות ס"ח ס"ט יע"ש ובשו"מ מהד"ק שם ובקונט' באר יצחק לאאמ"ו זללה"ה בחי' כתובות ט' ונכנס בסוג כעין עדות אשר אין מקבלין עדות שלב"פ בע"ד ידעתי שיש לפקפק בזה לזאת כתבתי כעין עדות אשר להמחבר בחו"מ סי' כ"ח גם בדיעבד אין דנין על פיו וגם להי"א שברמ"א ז"ל דבדעבד כשר הלא לשיטת הרמ"א ז"ל בתשו' סי' י"ב ומהרש"ל ז"ל סי' מ"ג ופ"מ סי' ק"ד ועוד פוסקים דבדיני נפשות גם בדעבד לא מהני והיא עוד פלוגתא ישינה בין הקדמונים במאירי ב"ק קי"ב יע"ש ובנו"ב סי' ע"ה שהביא מתשובת הרשב"א שבב"י ז"ל בסי' שפ"ח דמהני אולם בחי' הרשב"א ז"ל ב"ק שם מבואר דעתו דגם בדעבד לא מהני יע"ש ואם כי לשיטת חכמי הנשואים שבברצלונה לאפרושי מאיסורא מקבלין שלא בפני בע"ד הלא גם בזה יש חולקין וכ' בזה בספרי חידושי בן יאיר לסנהדרין מ"א יע"ש ולדעת הרבה דיני אישות דמי לד"נ כמבואר בשו"ת רמ"א ז"ל שם וכ"ה בתשו' הרא"ש ז"ל דלפסול אדם והוצאת ש"ר דינו כד"נ מכח אמרם ז"ל נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים ודמי ל"ג עבירות שנאמר בהם יהרוג ואל יעבור אך שאיני מפורש בתורה וכמש"כ בתוס' סוטה י' יע"ש א"כ פשיטא דבכגון דא בהוצאת ש"ר על אשתו והנחשד בעבירה חמירא דזנות בא"א כי כל הגדתו בפני ב"ד צ"ל בפניה וגם לטעמא דשאחד"א הוא מטעם נדר אולי ע"י החזקה שאין אדם מעיז בפני חבירו היודע שמשקר יחזור ממה שאמר ובאם הבעל נותן אמתלא טובה הלא יש בזה לצדד להתיר לטהר אשה לבעלה כמבואר בפוסקים ובשו"ת באריכות – או לעומת זה אולי יתברר להב"ד כעין הודאה מדבריה להגדת הבעל ולאחר שיקיימו הב"ד בזה שמוע בין אחיכם ובדרישות וחקירות היטב היטב ואיומים גדולים על שניהם כראוי בדבר חמור כזה להוציא האמת לאמיתו ואם לאחר כ"ז יעמוד הבעל בדבריו הלא אסורה עליו כי נאמן על עצמו גם בזה"ז וכנ"ל – ואז לענ"ד יעשה כת"ה בזה ככל הכתוב בשו"ת חת"ס סי' ק"ו ד"ה מסקנא דמלתא ואך אמנם אשר אין לזוז מדבריו הנאמרים באמת ובהשכל ודעת תורה להלכה ברורה.

והנלע"ד כתבתי חיים מרדכי

תוכן העניינים

באר חיים מרדכי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה